כתבת המבוא לכתבה זו  לא רק בכדורגל  טוב לעיין בזו, יוטב גם לראות את עדתו של כבוד השופט חשין על המערכת

מה שווה זכות הערעור
הערעור המשפטי אינו מהווה תשובה נאותה לרוב האנשים, שאינם יכולים לעמוד בהוצאה הכספית הגדולה. של לדבר על הנזק לשמם הטוב

מתי גולן 16/05/02  12:30

בשבוע שעבר, כתבתי כאן על האפשרות שגם אצל שופטים במערכת המשפט יכולים להתגלות מקרים של שחיתויות, כפי שזה קרה אצל שופטי הכדורגל. בעקבות הדברים, קיבלתי טלפון משופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, שהביע את מחאתו על הכתבה, בשני מישורים.

המישור הראשון היה ההשוואה בין שופטי הכדורגל לבין שופטי מערכת המשפט. במישור השני, טען כי עצם העלאת האפשרות לפיה ישנם במערכת המשפט שופטים שלוקחים שוחד, מהווה הטלת דופי בציבור השופטים כולו, ובכך נגרם נזק למערכת המשפטית, כמו גם לשופטים באופן אישי. "מה יש לנו חוץ משמנו הטוב?" אמר השופט חשין בכאב.

את חשין אני מעריך ומוקיר לא רק כשופט, אלא גם כאדם, ואני יודע שלו חשב אחרת, לא היה מהסס לומר זאת. לכן, כאשר הוא מבטא אי הסכמה עם דברים שכתבתי, ברור לי שאני צריך לבחון אותם מחדש. לאחר שעשיתי זאת, אני בהחלט מסכים עם קובלנתו של חשין לגבי ההשוואה עם שופטי כדורגל. גם אם היה מקום לאפשרות שהעליתי לגבי שופטי המערכת המשפטית, לא היה מקום לעשות זאת בהקשר של שופטי הכדורגל, משתי סיבות.

האחת: במקרה של שופטי הכדורגל כבר יש חשודים הנמצאים בחקירה משפטית, מה שאינו תקף לגבי שופטי המערכת המשפטית. השנייה: אין שום קשר בין שני התחומים, פרט לעובדה ששניהם נקראים "שופטים" (עניין שצריך לשנות אותו בהקדם. אין עוד מדינה בעולם, בה האנשים המקבלים החלטות באירועים ספורטיביים נקראים "שופטים", מטעמים ברורים ומובנים).

אני גם מסכים ומקבל שיש בעיה בהצבת סימן שאלה על יושרם של אנשים, כפרטים או כציבור, שאף אחד מהם לא נחשד ולא הואשם במעשה שאינו חוקי, או אפילו מוסרי. צריך לומר את הדברים באופן הברור ביותר: המצב היום הוא שאין לאף אחד סיבה לחשוש או לחשוד שמי משופטי המערכת המשפטית, נגוע במעשים לא ישרים או בלתי הגונים. אדרבא, המערכת המשפטית בישראל, גם באופן יחסי למערכות אחרות, וגם באופן אבסולוטי, היא מערכת נקייה, כל עוד, כמובן, לא הוכח אחרת - ונקווה, מאוד נקווה, שלא יוכח.

פסקי דין תמוהים

אבל, לאחר שאמרתי את הדברים הללו, צריך גם לומר את הדברים האחרים. בלי שום קשר לפרשת שופטי הכדורגל, וכתבתי את הדברים לא פעם ולא פעמיים, מערכת המשפט נגועה בתופעות שאינן מוסיפות בריאות לעניין אכיפת החוק. ישנם מקרים לא מעטים, ומכל מקום רבים מדי, של פסקי דין שהם תמוהים ביותר, אם להשתמש בלשון המעטה. ואין צורך לומר כמה נזק יכול לגרום פסק דין שאינו מוצדק - כספי, נפשי ופיסי - ולא רק לבעל דין, אלא גם לכל הסובבים אותו.

כשאמרתי זאת לשופט חשין, הוא השיב שיש אפשרות של ערעור. הנימוק הזה אינו מהווה תשובה נאותה לרוב האנשים, שאינם יכולים לעמוד בהוצאה הכספית הגדולה של ערעור. מה גם, שערעור משמעותו עיכוב של עוד כמה שנים בקבלת פסק הדין, דבר היכול לגרום לבעל הדין נזק משמעותי, לפעמים בלתי הפיך. גם אם לבסוף זוכים בערעור. בדרך כלל, היחס לפסקי דין, אפילו הם מופרכים בצורה קיצונית, מאוד סלחני, וזה נובע מהגישה העקרונית של המערכת המשפטית ושל השופטים - כלפי עצמם וכלפי עמיתיהם. הסלחנות הזאת נובעת מהשתרשותה של חזקה, שבאה לידי ביטוי בולט בעמדתו של בית המשפט העליון כלפי בקשות לפסילת שופט.

על פי העמדה המקובלת של בית המשפט, קיימת חזקה האומרת כי שופט יכול להתעלות מעל לשיקולים שבן תמותה רגיל מתקשה מאוד להימנע מהם. יש משהו מרגיז בעמדה הזו, המעמידה את השופט כאדם טוב יותר ממי שאינו שופט - דבר שלא יכול להיות נכון, ובמקרים רבים גם אינו נכון בפועל.

בעיה אחרת היא תבונתם של שופטים, או היעדרה. אי-אפשר להתעלם מכך שיש פסקי דין מופרכים על פניהם. אם הסיבה אינה חוסר יושר - וכאמור אין סיבה לחשוד שהם כאלה - אז הסיבות האפשריות האחרות יכולות להיות טיפשות, שיקול דעת לקוי או רשלנות.

גם תופעות כאלה, אם הן גורמות לפסיקה מעוותת, אינן עניין של מה בכך: שופט טיפש או רשלן יכול לעתים לגרום נזק לא פחות גדול משופט מושחת. למרות זאת, יכול להיות מצב ששופט מוכיח טיפשות או רשלנות סדרתית ועקבית - ושום דבר לא קורה. הוא ממשיך לשפוט. וזה יוצר בציבור את הרושם של גילדה שחבריה מגוננים על עצמם, על חשבון נזק הנגרם לציבור הצרכנים של השופטים.

צריך להיות מכניזם לפיו ניתן יהיה להעביר מתפקידו שופט, שעל פי התנהגותו והחלטותיו ברור שאינו מתאים לתפקידו. ברור לגמרי שמכניזם כזה צריך להיות בלתי תלוי, ורצוי שיפעל בתוך המערכת המשפטית. אבל מכניזם כזה הוא חיוני - בעיקר לציבור, אולם לא פחות מכך לשופטים. כך יוכלו לשמור ולשמר את אמינותם ואת אמון הציבור בהם.