מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 בבית משפט המחוזי תל אביב-יפו  

עא 001486/02

בפני:

  כב' השופט יהושע גרוס סגן נשיא - אב"ד

  כב' השופטת אסתר קובו

  כב' השופטת מיכל רובינשטיין

   

30/09/2003

 

  

 בעניין:

עיריית הרצליה

 

המערערת

 

באמצעות באי-כוחה עו"ד גב' בראף ועו"ד ברלב

 

 

 

לביין:

נ  ג  ד

 

 

המשיבים
 

 1 . ד"ר הורוביץ סוזנה

 2 . הורוביץ רועי

 

 

 

באמצעות בא-כוחם עו"ד הורוביץ

 

 

 

 

פסק - דין

 

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ע' אזר) בת.א. 48929/98 מיום 27.1.02, לפיו נמחקה הגנתה של המערערת והיא חוייבה לשלם למשיבים את סכום התביעה בצירוף הוצאות משפט.

2.         העובדות:

            מעשה שהיה כך היה: -

המערערת ביצעה, החל מאמצע שנת 1995 ועד אמצע שנת 1996 לערך, עבודות פיתוח ברחוב בו גובלים נכסיהם של המשיבים. תוך כדי ביצוע העבודות, גרמה המערערת לנזקים לנכסיהם של המשיבים. לאחר מו"מ בין הצדדים, נכרת ביניהם הסכם ביום 2.7.96 לפיו יפוצו המשיבים בסכום של 21,300 ₪ על נזקים שנגרמו להם עקב העבודות האמורות.

            ביום 30.10.96 שילמה המערערת למשיבים סכום של 4,502.6 ₪ בלבד. פניותיהם של המשיבים למערערת בדרישה לקבלת הסכום הנוסף לא נענו.

            ביום 4.5.98 הוגשה על ידי המשיבים תביעה בסד"מ על סך 20,283 ₪ לתשלום יתרת הפיצויים שלא שולמה להם. בעקבות הגשת התביעה, הוגשה מטעם המערערת בקשת רשות להתגונן במסגרתה נטען כי סכום התביעה שולם ישירות, ולחלופין שולם כולו על דרך הקיזוז. לטענת המערערת, היא קיזזה מסכום התביעה האמור חיובים של המשיבים כלפיה, אשר כללו חיובי ארנונה, מים, שכר לימוד, היטל השלמת כביש והיטל סלילת מדרכה.

            לאור טענה זו ניתנה למערערת רשות להתגונן. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה.  בהחלטה הוחזר הדיון לבית משפט השלום, נתקיימו מספר ישיבות קדם משפט והוגשו תצהירי עדות ראשית.

            ביום 24.5.01 הגישו המשיבים בקשה למתן פסק דין בטענה כי הקיזוז לו טוענת המערערת אינו קיזוז כדין, שכן אין המדובר בעסקה אחת, וכי הסכום לו טענה המערערת אינו סכום קצוב. הבקשה למתן פסק הדין נדחתה. על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הבקשה והחזיר את הדיון לבית משפט השלום, בטענה כי החלטת בית משפט השלום לא נומקה כדבעי. בעקבות החלטה זו שבו הצדדים וזומנו לדיון והפעם בבקשה למתן פסק דין, אשר נתקיים ביום 27.1.02 בפני כב' השופט אזר. בדיון זה ניתן פסק הדין נשוא הערעור שלפנינו.

            עד כאן גילגוליו הרבים של התיק נשוא הערעור.

3.         פסק הדין של בית משפט השלום:

כב' השופט אזר אשר דן בבקשה שהונחה בפניו נתן פסק דין אשר כפי שנרשם בהחלטתו הוא "פסק דין בהעדר הגנה". השופט המלומד קבע כי על פי החלטת בית המשפט המחוזי יש לדון בבקשה לפני שמיעת ראיות, וכך עשה. ולכן מבלי לשמוע ראיות קבע השופט המלומד כי באשר לשאלת הקיזוז אין מדובר בעיסקה אחת כדרישת סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. ועל כן, כאמור באותו סעיף יש לבחון האם מדובר בסכום קצוב, שכן אם אין מדובר בסכום קצוב, לא ניתן לקזזו. לגופו של ענין קבע כב' הש' אזר כי אין מדובר בסכום קצוב, שכן הסכום מבוסס בחלקו העיקרי על מדידת שטחים שהיא פעולה הטעונה הערכה. מדידה זו אינה מוסכמת על הצדדים ואף לא הוצגה בפני בית המשפט ולכן אין לדעתו להמתין לשלב ההוכחות, שכן כבר בשלב זה כאשר מדובר בסכום שאינו סכום קצוב, חייב בית המשפט לסלק על הסף תביעה זו, שאין בפניה הגנה.

על קביעה זו מערערת לפנינו עירית הרצליה.

4.         דיון:

אנו סבורים כי יש לקבל את הערעור וכי צודקת המערערת בטיעונים אותם העלתה בהודעת הערעור ובעקרי טיעוניה.

המערערת טענה כי לא ניתן היה ליתן פסק דין בהעדר הגנה במקרה זה, שכן הלכה פסוקה היא כי בהחלטתו ליתן רשות להתגונן בוחן בית המשפט אם יש בטענות כדי לשמש הגנה, וזאת במידה ויוכחו במשפט. משנקבע על ידי בית המשפט כי יש ליתן למערערת רשות להתגונן והחלטה זו אושרה אף בבר"ע על ידי בית המשפט המחוזי, הרי שלמערערת הגנה לכאורה, ואין מקום לדחיית הגנתה על הסף.

מקריאת פסק דינו של השופט המלומד טוענת המערערת, כי ספק אם בית המשפט המחוזי אכן התכוון לפרשנות שניתנה לדבריו על ידי בית משפט השלום לפיה "במידה שלא יוכח דבר כעת כי הסכום הוא קצוב, תסולק התביעה על הסף". כל שקבע בית משפט המחוזי לאחר שנוכח כי בית משפט השלום לא נתן החלטה בבקשה למתן פסק דין היה כי הבקשה תדון כמות שהיא. גם לגופו של ענין טענה המערערת טעה בית המשפט עת קבע כי הסכום אותו קיזזה המערערת אינו סכום קצוב וכי אין מדובר "בעיסקה אחת". גם בענין זה המערערת שבה וטוענת כי מדובר בשאלות עובדתיות בהן ניתן להכריע רק לאחר שמיעת הראיות.

5.         רואים אנו עין בעין עם טענות המערערת. ראשית מן הטעם כי תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה מאפשרת מתן פסק דין סופי לגבי תובענה כולה, כאשר קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים.

כך גם מצינו, כי: "המוסד של "אין להשיב לאשמה", המעוגן בחוק הפלילי אינו קיים במשפט האזרחי. לא קיימת הוראה כזו בתקנות סדר הדין האזרחי בניגוד לסדר הדין הפלילי, המייחד סעיף מפורש להליך של "אין להשיב על האשמה, ואין ספק שיש לראות בכך הסדר שלילי.

אפילו היה מקום לשקול סוגייה זו עפ"י המטרה הרצויה והדרך הנאותה לקיצור וייעול הדיון, גם אז לא הייתה הצדקה להחדיר את המוסד של "אין להשיב" לתביעה. העלאת הטענה תביא לעצירת שטף הדיון, לסרבולו ולהארכתו ומאידך גיסא, ברור, כי המקרים בהם תתקבל הטענה יהיו ספורים"  (ראה ע"א 441/86 דרור טרליצקי נ' קרביץ, פ"מ מח (2) 145).  

            במקרה שבפנינו אין מחלוקת כי בית משפט השלום נתן למערערת רשות להתגונן בכל הטענות שהועלו על-ידה בתצהירה. משניתנה רשות כאמור, הרי שמונח בפני בית המשפט כתב הגנה כבכל תביעה רגילה אחרת. כתב ההגנה שהוגש מטעם המערערת העלה מחלוקת עובדתית, אותה היה על בית המשפט לברר וזאת טרם מתן פסק דין. לא ניתן היה לקבוע את אשר קבע בית המשפט על-ידי מתן פסק דין בהעדר הגנה ועל הסף, טרם נשמעו הראיות. לא ניתן היה בנסיבות אלו לדחות על הסף את הגנת המערערת מטעם שלא הועלה כלל וכלל ולא נטען על-ידי המשיבים. בקשת המשיבים למתן פסק דין נסמכה על הפרש בסכום הנטען לקיזוז בין התצהיר שהוגש מטעם המערערת בבקשת הרשות להתגונן, לבין תצהיר המשיב בעדות ראשית. אשר על כן במצב דברים זה, לא היה רשאי בית המשפט לחרוג מהטיעונים שפורטו בבקשה.  

6.         גם לגופו של ענין, לא נראית לנו קביעתו של בית משפט השלום אשר קבע כי הסכום אותו קיזזה המערערת אינו "סכום קצוב", ולכן לא היתה המערערת רשאית לבצע את הקיזוז האמור. זאת ראשית, מן הטעם כי קיימת הגנה לכאורה אשר נתקבלה במסגרת בקשת הרשות להתגונן. שנית, מן הטעם כי מדובר בשאלות עובדתיות בהן ניתן להכריע רק לאחר שמיעת הראיות. ושלישית, מן הטעם כי מדובר לטעמנו "בסכום קצוב". על כן, גם אם נכונה הקביעה שאין מדובר בעיסקה אחת, ניתן במקרה זה לבצע את הקיזוז כאמור בסעיף 53 לחוק החוזים, שכן מדובר בסכום קצוב. במונח "סכום קצוב" כלול המקרה שבו חישוב הסכום הוא ענין אריתמטי גרידא ללא צורך בשומה או הערכה ואין פירושו דווקא "סכום מוסכם". "כך למשל ניתן לתבוע דמי השתתפות בסלילת כביש בסדר דין מקוצר על פי תקנה 202(2) אף על פי שהסכום בדרך כלל אינו מוסכם, אלא הוא מתברר מתוך חשבונות העיריה התובעת. מחלוקת לגבי הסכום יכול שתצדיק מתן רשות להתגונן, אבל אין היא שוללת את האפשרות לדון בסדר דין מקוצר". (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעמ' 658 וע"א563/61 פ"ד ט"ז 1354).  

התחשיב אותו ערכה המערערת לענין הקיזוז מבוסס על סכומים ברורים וידועים שכן מדובר בחיובי ארנונה, חיובי מים, חיובים בגין שכר לימוד והיטלים בדבר סלילת כביש ומדרכה אשר את אופן חישובם ניתן לערוך בצורה אריתמטית.  

7.         אשר על כן ולאור האמור לעיל אנו מחליטים לקבל את הערעור ובנסיבות הענין ולאור התמשכות ההליכים שלא לצורך, אנו מטילים על המשיבים הוצאות, ושכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪ + מע"מ.  הערבון יימסר למשיבים על חשבון ההוצאות.  

            התוצאה היא כי התיק מוחזר לבית משפט השלום לשמיעת ראיות בהתאם להגנת המערערת בתביעה הנדונה ולמתן פסק דין.  

ניתן היום ד' בתשרי, תשס"ד (30 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

מיכל רובינשטיין, שופטת

 

אסתר קובו, שופטת

 

יהושע גרוס, שופט   

סגן נשיא

 

Hit Counter