מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

בעניין:

דורון רז, עו"ד

 

 

 

 

התובע

 

 

נ  ג  ד

 

 

 

1. פרץ רחל

2. פרץ דוד

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

י. חכם ואח'

הנתבעים

 

פסק דין

 

 

בפני תביעה כספית על סך 160,000 ₪.

 

1.         העובדות:

 

התובע עו"ד במקצועו, יצג את הנתבע מס' 1 במספר הליכים משפטיים ושמש כבא כוחו. לשיטתו, הנתבעים התחייבו לשלם שכר טרחתו בהתאם להסכם ההתקשרות. להסכם זה אשוב ואדוש בו בהמשך.

 

על פי הסכם שכר הטרחה וההתקשרות החוזית, התחייבו הנתבעים לשלם לתובע את שכר טרחתו שהגיע לסך של 198,471 ₪.

 

התובע יצג את הנתבע מס' 1 בת.א. 1974/95 של בית המשפט השלום בעכו. בתיק זה נטען כי התובע גרם נזק גוף לצד ג'. האחרון ביקש מבית המשפט לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים. בתיק זה ניתן פסק דין לאחר שמיעת ראיות. בית משפט השלום בעכו דחה את התביעה נגד הנתבע בתיק זה. צד ג' לא השלים עם הגזירה והגיש ערעור, על פסק הדין של בית המשפט השלום בעכו, לבהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק ע"א 2672/01.

 

עוד יש לציין שעו"ד אחר יצג את הנתבע בערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי הביא את הצדדים לפשרה לפיה שלם הנתבע לצד ג' סך של 40,000 ₪.

 

בהסכם הפשרה נאמר כי צד ג' :-

 

" .....  מעמיד את נזקו במקום תחשיב הנזק שהוגש לבית משפט קמא על סך של 40,000 ₪."

 

על כן, המחלוקת סבה סביב פרשנות הסכם שכר הטרחה בתיק בית המשפט השלום בעכו, הסכם זה –  ת/5 – קובע כי:

 

" א. שכר הטרחה המוסכם לתיק זה ( לא כולל ערעורים )-

 

א. 15% ( קודם היה רשום בשני מקומות 20%, רישום שנמחק ותוקן ל- 15%) מתחשיב נזק  שיגיש התובע ולא פחות מ- 2000 $ + מע"מ.

 

ב. וכן עבור כל ישיבה נוספת החל מהישיבה ה – 2 : 380 $ + מע"מ.

 

תנאים מיוחדים ואופן התשלום: 234 $ לחודש החל מ- 1.8.95 ומדי חודש."

 

העתק ההסכם צורף לכתב התביעה  וסומן באות פ/1, העתק  זה נחזה כחתום על ידי הנתבע, ברם ת/5 אינו חתום על ידי הלקוח, קרי הנתבע, למרות זאת אדגיש שלא יינתן כל משקל לאמור לעיל, הואיל והנתבע לא התכחש לקיומו של ההסכם ולעצם חתימתו- ראה חקירת ב"כ הנתבע את התובע בעמ' 14 ש. 22 ואילך. אין חולק שהנתבעת לא חתמה על ההסכם ת/5, אך הייתה נוכחת בעת עריכתו.

 

מתברר כי צד ג' הגיש במסגרת תצהיר עדותו הראשית, תחשיב נזק ובו הוא העריך את נזקיו בסכום של  1,096,771 ₪.

 

על יסוד התחשיב הנ"ל נולדה דרישתו של התובע.

 

התובע בדעה כי ההסכם ת/5, חד משמעי הוא וברור דיו וכי הוא הסביר את התנאים והסעיפים של ההסכם הן לנתבע והן לנתבעת.

 

הנתבעים לא טענו דבר ביחס לביטול ההסכם, ברם במהלך ישיבות קדם המשפט התיר בית המשפט לנתבע לתקן את כתב הגנתו ורק בכתב ההגנה המתוקן נטען כי חתימת הנתבע על ההסכם הושגה בהטעיה ו/או בעושק ו/או בחוסר תום לב מצד התובע, בגין כך יש לבטל את ההסכם.

 

בחנתי טענת הנתבע הנ"ל והחלטתי לדחותה. ביחס להסכם תוקפו ופרשנותו על יסוד אומד דעת הצדדים אתייחס בהמשך.

 

2.         עדות התובע:

 

התובע טען כי הוא זכאי לסכום התביעה הואיל ומדובר בהסכם שכר טרחה מוסכם ואין עסקינן בשכר טרחה ראוי.

 

למרות הטענה הנ"ל, התובע הודה בדבריו כי:

 

" ...... תחשיב נזק זה מילים שלא ברורות, שלא מוכרות לאדם מן הישוב שלא עוסק במשפטים.." ראה עמ' 16 ש. 4 ואילך.

 

מדבריו דלעיל ברי לכל בר בי רב כי הנתבעים, כאנשים מן הישוב, שידיעתם והבנתם המשפטית דלה ביותר ושואפת לאפס, לא הבינו מה זה תחשיב נזק ולא הבינו את משמעותו. מכאן מתבקשת השאלה האם התובע הסביר להם את משמעות האמור לעיל?

 

ניתן להשיב לשאלה הנ"ל בדברי התובע שלהלן:

 

" .... אם הצירוף מילים הזה מופיע בהסכם כבסיס לחישוב שכרי, ברור שהוסבר  והובן לאדונים פרץ כחלק ממסמך שאדון בן חמו יגיש בבוא העת לבית המשפט בעכו לצורך כימות תביעתו." ראה שם בעמ' 16 ש. 5 ואילך.

 

אין בדברים הנ"ל כל הצהרה חד משמעית, המכחישה את טענת הנתבעים הגורסת כי ההסכם ותנאיו לא הוסברו להם וכי הם לא הבינו את תוכנו. ניסוח תשובת התובע הנ"ל בצירוף העובדה שהוא עורך דין במקצועו, תומכים בטענת הנתבעים שהם לא הבינו את תוכנו של ההסכם. לו אכן התובע הסביר במידה הדרושה את תוכן ההסכם היינו שומעים את צעקתו המכחישה בקול רם וכי הוא לא היה נוקט לשון זהירה בניסוח תשובתו, ניסוח שבמהותו מהווה מסקנה והשערה ופועל  יוצא של " ... צירוף המילים .. ".

 

אין לשכוח כי התובע הוא בעל עניין וכי אחד מהיעדים שכל בעל עניין ישאף אליהם הוא השגת שכר טרחה שמן ומכובד, גורם שיש להביאו במניין השיקולים כאשר אנו באים לבחון את מכלול הראיות שהונחו בפני בית המשפט.

 

זאת ועוד התובע בעצמו התקשה בשומת  נזק צד ג' ודבריו  בעמוד 16 ש. 22 ואילך יעידו על כך:

" ש. עם כל ניסיונך, לא יכולת להעריך את תחשיב נזק התובע בשלב ההוא?

 

ת. להעריך בצורה יותר מדויקת – לא.

 

 אני הערכתי שהוא יכול לעלות ( ל ) אפילו של סדר גודל של חצי מליון שקל ויותר כפועל יוצא של אי קבלת תקבולים אחרים. אבל הסכום היה במידה מסוימת הימור שלי והימור שלהם – על דבר שהיה בגדר הלא ידוע."

 

התובע הוסיף ואישר בדבריו כי הוא  יודע שעורכי דין – באי כוח תובעים בתביעות נזיקין, נוהגים להפריז ולהגזים, בהערכת נזקי מרשיהם, ראה עמ' 16 ש.28.

 

הואיל והתובע במו פיו הגדיר את נזקי צד ג'  כ "הימור", הפועל היוצא מכך הוא, שגם שכר טרחתו היה בגדר  "הימור", ברם לגישתו ההימור לא היה חד צדדי אלא דו צדדי, הימור מטעמו והימור מטעם הנתבעים. הוא היה גלוי לב ואמר כי

 

"הדבר .. (ש)היה בגדר הלא נודע".

 

חרף האמור לעיל, יכל התובע להניח ולשער כי צד ג' יטען לנזק גבוה, ועל פי הנחת יסוד זו הוא כלכל את צעדיו בניסוח הסכם שכר הטרחה, ניסוח לא ברור, חסר, טעון השלמה, קשור בטבורו בעמדת צד ג' המעוניין לנפח את נזקיו עד אין גבול. למרות האמור לעיל טוען התובע כי בפנינו הסכם שלם המחייב את הצדדים.

 

ובהמשך דבריו אמר התובע כי :-

 

" עד שלא הוגש תחשיב נזק לא ידעתי ולא יכולתי לדעת מה שכר הטרחה שלי. אם לא היה מוגש תחשיב נזק, אני מניח שהיתי מגיע להסדר מסוים. אין לי תשובה." – שם בעמ' 21 ש. 16 .

 

הדברים הנ"ל מדברים בעד עצמם ויש בהם כדי להראות במידה גבוה של וודאות שהסכם שכר הטרחה לא היה ברור וחד משמעי , לא לנתבעים ובוודאי לא לתובע בעצמו, משמע, שלא התגבשה הסכמה ואומד דעת הצדדים לא נפגשו.

 

על כן, יש לשאול האם בפנינו הסכם שלם וברור או שיש בו אלמנטים חסרים שיש להשלימם בהתאם לאומד דעת הצדדים בהתאם לתכלית החוזה?

 

 

כדי להשיב על השאלה הנ"ל ראוי להביא להלן את הוראות החוק הרלוונטיות.

 

סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, פרק ג', דן בצורת החוזה ותכנו, סעיף זה קובע:

 

"   23. צורת חוזה

 

חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתוקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים.

 

סעיף  24, קובע כי תוכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים וסעיף 25 דן בפירוש החוזה.

"  25. פירוש של חוזה

 

(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות.

(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

 

(ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים.

 

(ד) סעיפים 8,7 ,6 ,5 ,4 ,2, ו-10 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, וסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 יחולו, בשינויים המחויבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור.

 

על פי הסעיף הנ"ל, יש לפרש חוזה "לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". יש הסבורים כי הוראת החוק הנ"ל, משקפת הליך פרשני דו-שלבי ("תורת שני השלבים") ולהלן דברי בית המשפט העליון בע"א 6518/98 - הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל . פ"ד נה(4), 28 ,עמ' 36-37:-

 

"  חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שזו משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות. כך משמיע לנו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973. במשך תקופה ארוכה נתפסה הוראה זו כמשקפת הליך פרשני דו-שלבי. במסגרתו, שלב ראשון בפירוש החוזה הוא עמידה על אומד דעת הצדדים מתוך נוסח החוזה ולשונו, כאשר באמצעות בחינת לשון הטקסט נבחנים גם הרקע, התכלית והמטרה שהחוזה ביקש להשיג, האוצלים על אומד דעת הצדדים. מקום שהלשון ברורה ומפורשת, מסיקים ממנה מהו רצון הצדדים וכוונתם. כאשר הנוסח אינו ברור ואינו מלמד באורח חד משמעי על כוונה זו, ניתן לעבור לשלב הפרשני השני- בחינת הנסיבות החיצוניות לחוזה, ובהן בחינת תכליתו."

 

אולם בפסק הדין שניתן בעניין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, (פד "י מט(265     (2), בא בית המשפט ושינה את תורת הפרשנות הנ"ל וכך הוא כתב:

 

הציג תורה פרשנית שונה המניחה במרכזה את הפרשנות התכליתית של החוזה וכורכת זו עם זו ובמשולב את הבחינה הפנימית של החוזה על פי לשונו, בד בבד עם נסיבותיו החיצוניות, בבחינת שני מעגלים הנעים זה בתוך זה בזרימה דו כיוונית: מעגל פנימי שעניינו בחינת גוף הטקסט על מילותיו, והמעגל החיצוני שעניינו בחינת הנסיבות החיצוניות, האוצלות על משמעות הטקסט ומאירות את המטרות, היעדים והאינטרסים שהצדדים בקשו להגשים. כדברי המשנה לנשיא ברק, (כתוארו אז) בפרשת אפרופים, שם, עמ' 311-312:

 

תפיסה זו מעמידה את תכלית החוזה במרכז ההליך הפרשני. על תכלית זו יש לעמוד, קודם לכל, על פי לשון הטקסט; שנית, על פי תכלית הטקסט המשפטי, המוסקת מכוונתם המשותפת של הצדדים; ועל פי הכוונה שהייתה להם אילו נתנו דעתם לשאלה, ובהעדר נתונים על כוונה כזו - על פי כוונה שהייתה להם אילו פעלו כאנשים סבירים, כשעקרון תום הלב משמש עקרון מנחה לעניין זה. (ברק, פרשנות במשפט, כרך 4 פרשנות החוזה, 2001, עמ' 86).

 

הנשיא ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1999) בע"מ, פ"ד מט(265 ,(2, המשיך וכתב כי:

 

" חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הם המטרות, היעדים, האינטרסים, התוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקרים אלה "קבילים" הם... המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים

כל שהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של ההליך הפרשני".

 

בפסיקה ובספרות המשפטית מודגש, כי על אומד הדעת אנו לומדים לפי מבחן אובייקטיבי שבמסגרתו יש חשיבות רבה לביטוי החיצוני של ההסכמה (ראו: ג' שלו דיני חוזים, מהד' שנייה, עמ' 304-299; פרידמן וכהן חוזים, כרך א' עמ' 31; ע"א 779/89 שילה נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(237-221 (1; ע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(265 (2 עמ' 311- 314).

 

 

3.         מן הכלל אל הפרט:

 

הן מעדותו של התובע והן מהעדויות האחרות עולה כי סכום שכר הטרחה לא היה ברור דיו ולא הוסכם עליו בין הצדדים.

 

מכלל הראיות ניתן להסיק כי הוסכם בין התובע לנתבע שהראשון ישמש עורך דינו של השני ובתמורה ישלם השני לראשון שכר טרחה, אם כי, אין בפנינו נסיבות פנימיות או חיצוניות שיש בהן כדי לסייע בידנו ללמוד על אומד דעת הצדדים בהקשר לסכום שכר הטרחה.

 

מכאן אנו מתבקשים להשלים את החסר שבהסכם זה, על פי הכלל שבסעיף 25 ב' וסעיף 26 לחוק וההלכה שהתגבשה בנושא זה.

 

יש להניח כי עקב יחסי האימון שהנתבעים נתנו בתובע, הם סמכו עליו ושמו מבטחם בו, הן מבחינת הייעוץ המקצועי והן מבחינת קביעת שכר הטרחה. לי נראה כי הנתבע לא הבין את  הסכם ההתקשרות ובוודאי לא ידע ולא יכל לדעת, מה סכום שכר הטרחה שהתובע דרש ואשר הוא התחייב לשלמו והר-איה לכך דברי התובע בעמוד 16 ש. 22 ואילך, דברים  שיעידו על כך:

 

" ש. עם כל ניסיונך, לא יכולת להעריך את תחשיב נזק התובע בשלב ההוא?

 

ת. להעריך בצורה יותר מדויקת – לא.

 

 אני הערכתי שהוא יכול לעלות ( ל ) אפילו של סדר גודל של חצי מליון שקל ויותר כפועל יוצא של אי קבלת תקבולים אחרים. אבל הסכום היה במידה מסוימת הימור שלי והימור שלהם – על דבר שהיה בגדר הלא ידוע."

 

 

על כן ומשעסקינן ב- "הימור", אין לומר שבפנינו הסכם שלם וברור ואינו דורש השלמה בחלק  הנ"ל.  ראה ע"א 1153/95 - יהודה כהן נ' מגדל הנביאים בע"מ ואח' . פ"ד נב(1), 506 ,עמ' 514-515.

 

בתיק הנ"ל נטען כי, משלא נאמר בהסכם דבר על מועד מסירתו של הנכס, חלות על ההסכם הוראות הפירוש וההשלמה שבסעיפים 25 ו-41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. ראה גם דנ"א 1792/00 - מדינת ישראל נ' עטרה שדמון ו-2 אח' . פ"ד נו(5), 643 ,עמ' 668-669, כשבעניין זה נאמר:

 

"  והוא הדין בפירוש, שעקב חסר שהחוזה לוקה בו, נזקק להשלמה נורמאטיווית, בהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (ראו: ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל, פ"ד מא(1) 303 ,282; וע"א 479/89 המוטראן הקופטי נ' חלמיש - חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בע"מ, פ"ד מו(845 ,837 (3).

 

אין ספק שהנתבע, בענייננו לא הבין את דרישת התובע וכי די בדברי האחרון שהובאו לעיל ושלפיהם , גם הוא הבין שהסכום הסופי של שכר הטרחה, היה בגדר "הימור", כדי להוכיח שבנסיבות העניין שבפני לא באה מטעם התובע הצעה ברורה וחד משמעית שהצד השני הבינה,  הסכים לה וקיבלה, לכן לא ניתן לומר שהייתה בפנינו הצעה מטעם התובע וקיבול מטעם הנתבע.

 

ניתן להמחיש את האבסורד והבעייתיות שבהסכם נשוא הדיון בהבאת ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בע"א 2672/01 בבית המשפט המחוזי בחיפה שם הוצהר כדלקמן:

 

" המשיב (צ.ל. המערער – ס.כ.) מעמיד את נזקו במקום תחשיב הנזק שהוגש לבית משפט קמא על סך 40,000 ₪."

 

כעת יש לשאול מדוע יש לחשב את שכר הטרחה על פי  התחשיב הראשון ולא התחשיב הנ"ל? האם הסכם שכר הטרחה קבע כי התחשיב שיוגש לבית המשפט השלום הוא זה שיחייב? בהסכם אין כל זכר לאמור לעיל, על כן יש לשאול האם אין בהצהרה הנ"ל כדי להשליך על תוכנו של ההסכם?

 

נתאר לעצמנו הסכם שכר טרחה בין התובע לבין בא כוחו, על פיו מתחייב התובע לשלם לעורך דינו סכום העולה בעשרות מונים על הסכום שנפסק לו. האם בית המשפט לא יתערב מטעמי צדק חרף העיקרון המחייב כיבוד וקיום הסכמים?

 

נקודה נוספת שיש להפנות תשומת הלב אליה היא: הסכם שכר הטרחה התייחס לתחשיב נזק שצד ג' היה אמור להגיש בתביעת הנזיקין, תחשיב כזה לא הוגש והתובע בפניי סומך ידו על תצהיר עדות ראשית של אותו צד ג' שהוגש בתיק בית משפט השלום בעכו, לכן יש לשאול האם תצהיר עדות ראשית תחשיב נזק חד המה?

 

זאת ועוד היה על התובע בהיותו עורך דין היודע כי עורכי דין באי כוח תובעים בנזיקין, מפריזים בדרישתם ומנפחים את נזקי הנפגע תוך שהם נוקבים בסכומים שאין בינם לבין המציאות מאומה, לנקוט בלשון ברורה ונהירה לכל אדם ובעיקר לנתבע כצד לחוזה.

 

עורך דין הנוקט בדרך מעורפלת שיש בה כדי להקשות על מרשו, הצד השני של הסכם שכר הטרחה, להבין את נוסח ההסכם, עלול למצוא עצמו מקבל שכר ראוי לפי שיקול דעת בית המשפט ולא את שכר הטרחה שפילל לקבלו בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין לקוחו.

 

כל אלה יש בהם כדי ליצור  ספק בתום לבו של התובע ובעניין זה נאמר:

 

" כידוע, הסעד בגין הפרת עקרון תום הלב יכול להשתנות ממקרה למקרה והרבה נתון בעניין זה לשיקול דעת ביהמ"ש (השוה בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה פד"י ל"ה (838 ,828 (1 סעיף 12). (ראה ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו פד"י ל"ז (673 (4)  וכן פסק הדין ב ת"א (חיפה) 613/94 - נוה הרודיון בע"מ נ' פ.ד.ד חברת מגורים . תק-מח 2000(3), 388 ,עמ' 400.

 

 

בסיפא של סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), נקבע עקרון תום הלב, עיקרון שמחייב כל צד להסכם להתחשב בצד האחר ובמטרת החוזה כאשר הוא מגשים את זכויותיו החוזיות.

 

בת"א (ירושלים) 1391/98 - מועין דאוד ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. תק-מח 2000(1), 1786, עמ' 1789, נקבע כי:

 

" ...  עיקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים בא להורות על קיומו וביצועו של חיוב מחיובי חוזה בדרך עשיית הישר והטוב ומתוך רצון לקיים את כוונתם של הצדדים לחוזה לפי רוחו של החיוב ולא רק לפי אותיות הטכניות והפורמאליות."

 

ובע"א 539/86 אלחנן קליר ואח' נ' גבריאל אלעד ואח' פ"ד מג(1) בעמ' 614, נקבע כי:

 

"  ...  המבחן לקביעה, אם התנהגות מסויימת הייתה בדרך מקובלת ובתום לב, הוא מבחן מעורב, בו משמשים יחדיו עקרונות אובייקטיביים של עשיית הישר וההוגן, ועקרונות סובייקטיביים, המתחשבים בין השאר, בטיב העיסקה ובמהות הצדדים".

 

 צד לחוזה העומד בדווקנות על זכויותיו החוזיות עלול להיחשב כפועל בחוסר תום לב. עם זאת, עצם העמידה על זכות חוזית המפורשת בהסכם ועשיית שימוש בה, אינן מהוות - כשלעצמן - חוסר תום לב. נדרשות נסיבות מיוחדות המצביעות על העדר תום הלב.

 

 אבן הבוחן להכרעה בשאלה אם צד המפעיל את זכותו החוזית פועל בחוסר תום לב, היא אם הוא נוהג בדרך של התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד.

 

 הבוחן בכגון דא היא, אם עשה מעשה כלשהו או נהג בדרך שיש בה משום העדר תום לב, יהיה זה על ידי תחבולה, הכשלה או פעולות כיוצא באלה. עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית על מלה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום לב. הדרישה לקיום התחייבות מפורשת עליה הסכימו הצדדים .... אינה יכולה להיחשב כשלעצמה להעדר תום לב רק בשל כך שהדרישה לקיום ההתחייבות גורמת נזק לצד המפר או מביאה תועלת לנפגע".

 

ראה גם ; שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה, בעמ' 63, ע"א 158/80 שלום נ' מוטה ואח 'פ"ד לו (814 ,793 ,(4); כן ראה: ע"א 57/89 בנק הפועלים בע"מ נ' מכבשים הדרום, פ"ד מה(186 (3; ראה: ר"ע 30/82, מולטלוק בע"מ נ' רב בריח בע"מ פ"ד ל"ו(276 ,272 (3).

 

גם השיקול הנ"ל, חייב להלקח בחשבון בעת שומת שכר הטרחה הראוי בנסיבות העניין.

 

המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי התובע לא הצליח להוכיח במידה הדרושה קיומו של הסכם מלא ושלם אשר עיון היה מראה כי נקבע שכר הטרחה באופן ברור וחד משמעי, לכן מתבקשת המסקנה שסכום שכר הטרחה לא היה מוסכם.

 

משלא עלה בידי התובע להוכיח את סכום שכר הטרחה מוטלת על בית המשפט החובה  לקבוע את שכר הטרחה הראוי.

 

לצורך קביעת שכר הטרחה יביא בית המשפט בחשבון את השקעת עורך הדין בסוגיה הנדונה,  הן מבחינת פרק הזמן הנדרש להכנת התיק ולהופעה, מספר הישיבות – ראה סעיף 7 לתצהיר התובע ממנו עולה כי התקיימו 5 ישיבות. ביום 2.3.00 הוגשו תצהירי עדות ראשית. הראיות נשמעו בשלוש ישיבות שהתקיימו ביום 5.3.00, 2.7.00 ו- 20.7.00 בית המשפט שמע את הסיכומים ביום 1.9.00 כמו כן יתחשב בית המשפט במורכבות התיק מבחינת עובדתית ומשפטית.

 

לאחר שבחנתי את כל האלמנטים הרלוונטיים לענייננו, אני סבור כי יהיה זה ראוי והולם לקבוע שכר טרחה ראוי בסך של 50,000 ₪.

 

לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 55,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום הנ"ל ישא הפרשים כחוק החל מיום הגשת התובענה ועד לפירעונו המלא והשלם.

 

זאת ועוד מחייב אני את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000₪ בתוספת מע"מ, נכון להיום.

 

התובע ישלם לנתבע אגרת בית משפט, ששולמה על ידו, בצירוף הפרשים כחוק מיום תשלום כל חלק ממנה ועד לסילוקו המלא והסופי.

 

4.         מישור היחסים שבין התובע לבין הנתבעת:

 

אין חולק כי הנתבעת לא חתמה על הסכם שכר הטרחה ואין חולק שהיא התלוותה לנתבע 1 עת פנה לתובע וביקשו לשמש לו כבא כוחו. חרף העדר חתימה מטעם הנתבעת יש לבחון אם היא התחייבה בדרך כלשהי לשאת בשכר התובע?

 

הנתבעת דחתה את טענות התובע והתובע לא הצליח בחקירת השתי וערב לשנות את גרסתה המתכחשת. 

 

על כן בפני עדות מול עדות. עדות התובע כעורך דין אל מול עדות הנתבעת כהדיוט. במעמד  חתימת הסכם שכר הטרחה, דאג התובע להחתים את הנתבע בלבד על ההסכם. הנתבע חתם על ההסכם, לאחר שנוהל מו"מ. התובע לא ביקש מהנתבעת לחתום על הסכם זה על אף שהיא הייתה נוכחת בעת חתימת הנתבע ועדה לאקט עצמו. מכך ניתן ללמוד על אומד דעתו של התובע ולהסיק שהוא התכוון לקשור קשר חוזי אך ורק עם הנתבע ולא היה לו כל רצון לערוך חוזה עם הנתבעת.

 

הנתבעת גם לא התחייבה  בכל דרך שהיא כלפי התובע. נוכחותה בפגישה הייתה פועל יוצא להיותה אשת הנתבע שתביעה כספית ופלילית ריחפה מעל ראשו. כאישה דואגת היא התלוותה אל בעלה הנתבע והשתתפה אם בדרך פסיבית ואם בדרך אחרת בשיחה שהתנהלה שם, אך  אין בין ההשתתפות בשיחה לבין מפגש רצונות לשם עריכת הסכם ולא כלום.

 

התובע כעורך דין מנוסה ידע או היה חייב לדעת שלשם יצירת התחייבות הנתבעת כלפיו היה עליו לבקש ממנה לחתום על הסכם שכר הטרחה מייד עם חתימת הנתבע על הסכם זה. העדר חתימתה על ההסכם, שעליו חתם הנתבע בנוכחותה,והעדר דרישה מעין זו מהתובע אל הנתבעת, מוכיחים כי היא לא התכוונה להתחייב בעניין זה כלפי התובע והאחרון לא התכוון לבקש התחייבות מעין זו כלפיו מטעמה. לא שמעתי כי התובע ביקש מהנתבעת לחתום על ההסכם והעדר  הדרישה לחתום על ההסכם, יש בה כדי לדחות את טענות התובע כלפי הנתבעת.

 

זאת ועוד גם אם הנתבעת השתתפה בתשלום חלק משכר הטרחה אין בתשלום מעין זה כדי להצמיח התחייבות מטעמה לשאת במלוא שכר הטרחה.

 

בחינת כלל הראיות שהיו בפני מחייבת את המסקנה שהתובע לא הצליח להוכיח את תביעתו נגד הנתבעת, לכן דין תביעתו נגדה להדחות.

 

אשר על כן אני דוחה את התובענה כנגד הנתבעת ומחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד לרבות הוצאות בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, נכון להיום.

 

התוצאה, איפוא, היא שתביעת התובע נגד הנתבע מתקבלת ותביעתו נגד הנתבעת נדחית כאמור לעיל.

 

המזכירות תשלח העתק פסק דין  זה לצדדים.

 

ניתן היום י"ח בחשון, תשס"ד (13 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים

 

כ. סעב, שופט

הקלדנית: ב.א.

 
 
Hit Counter