|
פסק דין
1. המשיב, רופא גניקולוג, ניהל מרפאה וסיפק שרותים רפואיים
לחברי קופת חולים מכבי (להלן: "המבקשת") במשך כ-7 שנים. עקב סכסוכים
ומערכת יחסים עכורה שהתפתחה בין הצדדים החליטה המבקשת לבחון ולבדוק את
תפקודו של המשיב כרופא באמצעות ועדת ברור מקצועית שמינתה וזאת במיוחד
לאור תלונות של פציינטים שהגיעו להנהלת המבקש ושהתייחסו לתיפקודו ורמתו
המקצועית של המשיב. הועדה, שהורכבה מרופאים גניקולוגיים, בדקה התלונות
והגיעה למסקנה כי המשיב אינו עונה לדרישות המבקשת בדבר מתן שרות רפואי
הולם למבוטחיה. המבקשת אימצה מסקנות הועדה והודיעה למשיב על הפסקת
עבודתו החל מיום 1.1.91.
בתגובה פנה ד"ר מודן לבית הדין, הפועל מתוקף התקנון של המבקשת כמוסד
בוררות המחייב את שני הצדדים, ותבע את ביטול ההודעה על הפסקת ההתקשרות
עמו ועוד מיני סעדים והצהרות אותם פרט בעתירתו. פניה זו נעשתה על פי
הוראת סעיף 11 להסכם ההעסקה בינו לבין המבקשת, לפיו כל סכסוך בין
הצדדים יידון ויוכרע ע"י בית הדין הנ"ל שיפעל כבורר מוסכם בין הצדדים.
בית הדין קיים דיון ממושך (מדי) בתביעה שהשתרע על פני
עשרות ישיבות. בסופו, דחה את טענותיו ותביעותיו של המבקש אחת לאחת. על
פי סעיף 76 לתקנות קמה, במקרה זה, למשיב הזכות לערער על פסק הבורר של
בית הדין. בהסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון
(רע"א 2325/99), מונה השופט בדימוס י. שמעוני לדון בערעור המשיב על
החלטת בית הדין הנ"ל, במעמד של בורר (במקום בית הדין עצמו שסרב לשמש
ערכאת ערעור נוספת).
הבורר דן בערעור המשיב וקיבל אותו. בפסק ארוך ומפורט
המשתרע על פני למעלה מ-40 עמודים, הגיע למסקנה כי קביעת בית הדין (ערכאת
הבוררות הראשונה), לפיה המבקשת היתה רשאית לבטל את ההתקשרות עם המשיב,
אינה כדין וניתנה בניגוד להסכם בין הצדדים. לפיכך, הצהיר הבורר על
בטלות ההודעה מיום 1.1.91.
סמוך לאחר מתן פסק הבורר פנה המשיב לבית משפט זה בבקשה לאישורו, לפי
סעיף 23 לחוק הבוררות (ה.פ. 306/02) ואילו המבקשת עתרה לביטולו (ה.פ.
306/02). הדיון בשתי הבקשות אוחד והתמקד, מדרך הטבע, בטענות שהעלתה
המבקשת המצדיקות, לדעתה, את ביטול פסק הבורר.
2. בית הדין של קופת חולים מכבי (להלן: "בית הדין") דן בתביעת
המשיב בהרכב של שלושה בוררים (עו"ד רם הורוביץ, עו"ד אמנון חלד ועו"ד
דוד שידלובר) מכח הסמכות שהוענקה לו ע"י הצדדים בסעיף 11 להסכם ביניהם
ועל פי הוראות התקנון (סעיפים 54, 56 ו-61 לתקנון).
במהלך הדיונים, שהתארכו על פני כ-5 שנים, התקיימו 36
ישיבות אשר במהלכן נשמעו ראיות למכביר. בתום שמיעת הראיות ולאחר שניתנו
על ידו מספר החלטות ביניים, התמקד בית הדין, בפסקו, בבחינת השאלה האם
רשאית וזכאית היתה המבקשת להביא את ההסכם בינה לבין המשיב לידי גמר,
באופן חד צדדי, מכח סעיף 9(ד)(2) להסכם, או שמא הוראות ההסכם לא הקנו
לה זכות כזו במקרה ספציפי זה.
בית הדין בחן ובדק שישה ארועים, או תלונות, אשר בגין
התרחשותם התרשמה ועדת הבירור הרפואית שמינתה המבקשת, כי התנהגות המשיב
אינה ראויה ואינה הולמת, והגיע למסקנה כי מדובר בארועים חמורים
והתנהגות בלתי ראויה מצד המשיב, כפי שנומק בהרחבה בפסקו, וכי ההודעה
החד צדדית של המבקשת בדבר הפסקת ההתקשרות היתה מוצדקת ועל פי הוראת
ההסכם.
3. ערכאת הערעור (הבורר י. שמעוני), התייחסה בהרחבה לטיעוני
המשיב (המערער בפניה) שעליהם ביסס את תקיפת החלטת בית הדין:
הוא בחן את אופן הקמת ועדת הבירור ע"י המבקשת וקביעת זהות חבריה והגיע
למסקנה כי העובדה שלפחות שניים (מתוך ארבעת חבריה) היו מסוכסכים עמו
עוד קודם לכן מותירה טעם מר והתלבטות באשר למידת אזונה של החלטת המבקשת
למנות ועדת ברור.
הוא בחן את החלטות הביניים של "הערכאה קמא" תוך שהוא מבקר אף אותן (אם
כי אינו מבטלן) ואת סדרי הדין וסדרי הבאת הראיות.
חלק נכבד מפסקו הוא הקדיש למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בשאלת משמעותו של
הביטוי "הפרה רצינית" המופיע בסעיף 9(ד)(2) להסכם. למשמעות ביטוי זה,
כך סבר הבורר, יש חשיבות, שכן על פי המוסכם בין הצדדים למבקשת זכות
להביא את הסכם ההתקשרות בינה לבין המשיב (או בינה לבין כל רופא אחר,
אותו היא מעסיקה), לידי סיום: "אם הרופא נמצא אשם בהפרה רצינית של
הוראות ההסכם".
הבורר לא קיבל את קביעת בית הדין, לפיה "הפרה רצינית", על פי המשמעות
לה התכוונו הצדדים, היא "משהו שהוא קצת פחות מהפרה יסודית, אך יותר
מהפרה סתם, דהיינו בתחום הביניים בין שניהם" (עמ' 33 לפסק בית הדין)
וקבע כי: "הפרה רצינית" היא בדרגת חומרה שבודאי אינה פחותה מחומרתה של
הפרה יסודית אם לא "חמורה הימנה"" (עמ' 17 לפסק הבורר).
מכאן הוא מגיע למסקנה כי:
"הפועל היוצא מכל אלה הוא כי איני סבור שההפרות המיוחסות לד"ר מודן
הקימו לקופת חולים מכבי את הזכות להודיע לו באופן חד צדדי על ביטול
ההסכם, שכן לא היו אלו הפרות שחומרתן עולה כדי הפרה רצינית, אשר
לשיטתי, היא חמורה לא פחות מ"הפרה יסודית" כמשמעותה בחוק"
(עמ' 41 לפסק).
עוד קבע הבורר, בניגוד לקביעת בית הדין, כי:
"קשה לי אפילו הקביעה שכל ההפרות יחד במצטבר מגיעות לכדי "הפרה רצינית"
של הערכים, נאמנות ומסירות להם מחויב המשיב לפי סעיף 6 להסכם"
4. סעיף 6 להסכם קובע:
"הרופא מתחייב לנהג נאמנות ומסירות הן כלפי קופת חולים
מכבי והן כלפי חבריה ולהשתמש במיטב ידיעותיו ונסיונו בעת הושטת העזרה
כאמור".
השאלה, שלגביה נתנו פסיקות סותרות ע"י בית הדין והבורר,
היא האם יש לראות בהתנהגות המשיב, במקרים שנבדקו ונבחנו, משום "הפרה
רצינית" של הוראת סעיף 6 הנ"ל, מכוחה חב רופא המועסק ע"י המבקשת
"נאמנות ומסירות" כלפי מטופליו, כמו גם כלפי קופת החולים עצמה. משאלה
זו נגזרת שאלה נוספת והיא מהו הפרוש שיש ליתן למונח "הפרה רצינית". האם
זה שהוצע ע"י בית הדין, או שיש ליתן לו את המשמעות שנתן למונח זה
הבורר.
5. בחנתי את המקרים והארועים המיוחסים למשיב כפי שפורטו בהרחבה
ע"י בית הדין, והגעתי לכלל דעה כי מרביתם, אם לא כולם, חמורים עד מאוד
ומצביעים על התנהגות ופעילות של המשיב, כרופא, שאין בה לא "מסירות" ולא
"נאמנות" כלפי הפציינטיות, שפנו אליו בעת מצוקה, ואף לא כלפי המבקשת
עצמה. אופיים של המקרים, או של מרביתם, מצביעה על פי השקפתי, על חומרה
יתירה המגיעה, בכל מקרה, לרמה של "הפרה רצינית" כמשמעותה בסעיף 6 הנ"ל
להסכם. כך בין אם הפרה כזו "אינה פחותה מחומרתה של "הפרה יסודית",
כפי שקבע הבורר, ובין אם היא מדורגת ב"סקלת החומרה", במקום ביניים
כלשהו שבין הפרה יסודית והפרה סתם, כפי שקבע בית הדין.
6. עם זאת אציין, בקצירת האומר, כי דעתי בשאלה פרשנית זו היא
כדעתו של בית הדין.
לא יעלה על הדעת ליתן למונח "הפרה רצינית" "מעמד" של "הפרה יסודית"
כמשמעותה של זו בחוקי החוזים בכלל ובחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)
1970 בפרט. לו ביקשו לעשות כך הצדדים, היו הם משתמשים במונח "הפרה
יסודית" המוכר, מן הסתם, למשפטנים שנסחו את ההסכם.
הפרה יסודית היא מסוג ההפרות שלו ראה אותן הצד לחוזה מראש (האדם הסביר
בלשון החוק) "לא היה מתקשר באותו חוזה" (ראה סעיף 6 הנ"ל לחוק החוזים
[תרופות בשל הפרת חוזה) 1970]. אין כל סמוכין או תמוכין בתנאי החוזה
ובתוכנו של סעיף 6, המצביעים על כוונת הצדדים לראות בהפרת חובותיו של
הרופא, בדבר נאמנות ומסירות, משום הפרה יסודית, תמיד ובכל תנאי, יהיו
נסיבות ההפרה אשר יהיו. מדרך הטבע הפרה של חובת נאמנות ומסירות יש
ותהיה חמורה יותר ויש שנסיבות ההפרה יהיו חמורות פחות.
אין אני מעלה על דעתי כי הצדדים ביקשו להעניק "מעמד" כה נכבד של "הפרה
יסודית" לכל הפרה של חובת הנאמנות, קלה כחמורה.
על כן ולדעתי, במודע, השתמשו הצדדים במונח "הפרה רצינית".
מונח זה מאפשר גמישות יתר בשיקול הדעת שהמבקשת תפעיל בבואה לבחון את
נסיבותיה של הפרת חובת נאמנות, בכל מקרה ומקרה לגופו, ובבואה להחליט
האם להפסיק את עבודתו של הרופא בשל כך. למותר לציין שאין כל הסכמה של
הצדדים לראות בהפרה חובת הנאמנות לפי סעיף 6 כ"הפרה יסודית" (כפי
שמאפשר המחוקק לפי סעיף 6 לחוק החוזים הנ"ל).
לא כל "הפרה רצינית" של חובת נאמנות עשויה, או עלולה,
להגיע לרמה של הפרה יסודית של ההסכם שתצדיק ביטולו המיידי, על פי דיני
החוזים ועדיין, כך הסכימו הצדדים, נשמרה למבקשת הזכות להפסיק את העסקת
הרופא ולבטל את ההסכם עמו, אם סבורה היא כי הפרת חובת הנאמנות היא
"רצינית" דייה ומצדיקה צעד קיצוני מעין זה, אף אם לרמה של הפרה יסודית
לא הגיעה.
בין כך ובין כך, המקרים והארועים בגינם הופסקה עבודת המשיב הם חמורים
דיים, לדעתי, עד כי גם לרמה של "הפרה יסודית" כמשמעותה בדיני החוזים,
הגיעו.
7. מקרים כמו "תיקון", רישומים או מסמכים רפואיים של בית חולים
שלא שיקפו את האמת (כמו במקרה של רמת מרפא) או המנעות מרשומים רפואיים
בדבר ביקורים או טיפולים שנעשו במרפאתו של המשיב (כמו במקרה של ד.צ ושל
ס.ג) הם חמורים ומצדיקים את קביעת בית הדין כי המשיב לא עמד בחובותיו
כרופא לפי סעיף 6 הנ"ל.
כך, וביתר שאת, הממצאים שקבע בית הדין לגבי התנהגות המשיב כלפי
פציינטיות, כאלה או אחרות, וסטייתו מנורמות הטיפול שהיו מקובלות אז
בעולם הרפואה. דבריי אלה מתייחסים במיוחד לממצאים אליהם הגיע בית הדין
במקרה של ד.צ, אשר במהלכו, כך לפי קביעת בית הדין, התעלם המשיב מממצאי
בדיקת האולטרה סאונד והפגין אדישות כלפי תלונותיה ומכאוביה של
הפציינטית שהביאו, בסופו של דבר, להפסקת ההריון ולביצוע גרידה בבית
חולים בו אושפזה לצורך כך.
ממצאים דומים בדבר אי הקפדה על תעוד הביקורים במרפאה,
טיפול בלתי נאות ואדישות, או זלזול בתלונות של הפציינטיות, מצא בית
הדין לגבי המשיב במקרה של א.ז ובמקרים האחרים שנבחנו על ידו, כפי שפורט
בהרחבה בפסקו.
על יסוד ממצאים אלה, קבע בית הדין כי:
"מצבור התלונות שהגיעו לנתבעת (המבקשת – נ.י.) הארועים
שנסובו סביבם והתנהגותו של התובע כלפי חוליו שלו (ההדגשה במקור)
היה בם כדי להצדיק קביעה שמדובר כאן ב"הפרה רצינית" של ההסכם שבין
הצדדים והצד הנפגע מהפרה זו רשאי להביא את ההסכם לידי גמר ע"י הודעה
מוקדמת של 30 יום כמוגדר וכמוסכם בגוף ההסכם".
8. הבורר מתייחס למקרים הנ"ל במידה פחותה של חומרה מטעמים
שונים אותם הוא מפרט בהרחבה, אשר חלקם אינו רלוונטי, לדעתי, לעניינינו.
הוא קובע כי ארבעה מתוך ששת המקרים שנבחנו
"נגועים במספר אלמנטים המחלישים את עוצמת ההפרה הנטענת
כלפי ד"ר מודן".
לגבי שני המקרים הנותרים הוא החליט "לנפות" אותם מרשימת
המקרים אותם יש לזקוף לחובת המשיב (עמ' 37 לפסק).
משכך הגיע הוא למסקנה, שצוטטה לעיל, לפיה אין לראות את
הפסקת עבודתו של המשיב כמוצדקת בנסיבות הענין.
איני רואה "עין בעין" קביעותיו והחלטותיו אלה של הבורר.
בין שיש לקחת בחשבון את "מעוט התלונות" נגד המשיב, במשך
תקופת שרותו כרופא אצל המבקשת, בין אם בחלק מהמקרים חזרו בהן מתלוננות
מחלק מתלונתן, ושינו בכך את "עוצמתן", כפי שקבע הבורר, ואף אם הבורר
מצא בהתנהגותה של המבקשת כלפי המשיב פגמים, חוסר תום לב ואולי אף
כוונות זדון, כמפורט בפסקו, אין בכל אלה, לדעתי, כדי "לעמעם" או
"להחליש" את "עוצמת" חומרתם של המעשים וחומרת התנהגותו של המשיב כלפי
הפציינטיות שלו וכלפי המבקשת.
דרך התנהגות מעין זו היינו, אי רישום ושנוי רשומים
רפואיים, טיפול בלתי ראוי והתנהגות מזלזלת כלפי מטופלותיו, לא רק
שחמורה היא, אלא עלולה היא לגרום לנזקים רפואיים למטופלות, כפי שארע
בחלק מהמקרים.
9. לאחר שהבעתי את דעתי ועמדתי, כאמור, עומדת עדיין בעינה
השאלה, האם יש מקום, בנסיבות אלה, לבטל את פסק הבורר, כפי שעותרת
המבקשת, על פי אחת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.
ב"כ המבקשת מצביע על קיומן של מספר עילות כאלה המצדיקות את ביטול הפסק.
10. אתמקד תחילה בעילת הביטול המנויה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות
על פיה רשאי בית המשפט להורות על ביטול הפסק אם השתכנע כי:
"תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור".
טוען ב"כ המבקשת כי הפרשנות שנתן הבורר למונח "הפרה
רצינית", וביסוס קביעותיו על פיה, לפיהן אין המקרים שנדונו ונבחנו,
מגיעים לדרגה של "הפרה רצינית", נוגדים את תקנת הציבור ועלולים לפגוע
בבריאותו ובשלומו.
טענה זו מקובלת עלי.
מהנמקותיו וקביעותיו ומהפרשנות, או המשמעות, שנתן הבורר
למונח "הפרה רצינית" עולה המסקנה כי, לדעתו ועל פי השקפתו, אין לראות
בחומרה יתירה את המעשים שיוחסו למשיב ואת דרך התנהגותו כלפי מטופלותיו
והטיפול שהעניק להן ואין לראות בהתנהגותו ומעשיו משום "הפרה רצינית" של
חובתו בדבר "נאמנות ומסירות" לפי ההסכם.
שינוי או תיקון רישומים רפואיים על מנת לחפות, אולי, על טעויות בטיפול
או באבחנה, המנעות שיטתית וממושכת מרישום רפואי מסודר במרפאתו,
התייחסות אדישה והעדרה של אוזן קשבת לתלונות ששטחו בפניו המטופלות
שביקשו את עזרתו וסמכו עליו בכל, וכן סטיותיו מנורמות טפוליות שהיו
מקובלות אז בעולם הרפואי, לרבות אי התייחסות לממצאי בדיקות (אולטרה
סאונד) שנערכו ע"י רופאים מומחים בתחום זה – האם לכל אלה יש להתייחס
בסלחנות או בחומרה פחותה, כפי שקבע הבורר? – תמהני.
אף אם יש ממש בהערותיו של הבורר בדבר העדר תום לב בהתנהגות המבקשת כלפי
המשיב, או לגבי "רדיפתה" אותו מטעמים לא ענייניים ומתוך כוונות להביא
להפסקת עבודתו – אין, לדעתי, באלה ובנסיבות אחרות שפורטו על ידו, כדי
להפחית מעוצמת חומרתם ומשמעותם של מעשים כאלה. ודאי שאין מקום להתעלם
מחומרתם של שני המקרים (רמת מרפא והמקרה של א.ז) מהטעמים שמנה הבורר.
11. אמוץ דעתו וקביעותיו של הבורר יובילו את מאות הרופאים
המועסקים ע"י המבקשת, החתומים על חוזים דומים, להבנה כי "לא נורא"
לשנות, או לתקן רשומים ומסמכים רפואיים על מנת להגן על שמם או לחפות על
טעויות שנעשו, אף אם שינויים או תיקונים מעין אלה אינם משקפים את האמת.
מקום עבודתם יישמר בכל מקרה, גם בנסיבות כאלה.
רופאי המבקשת, ואולי אף רופאים אחרים, ילמדו מההתייחסות הנורמטיבית
המינורית של הבורר להתנהגות המשיב, כי אף אם יימנעו הם מרישום מדוקדק
ועקבי של ביקורי הפציינטים במרפאה ושל הטיפולים שהם מעניקים להם,
בניגוד למקובל ולמתחייב, ואף אם יתייחסו למטופלים ולתלונותיהם באופן
שהתייחס אליהם המשיב, לא יאונה להם רע, שכן יימנע מקופת החולים, בה הם
מועסקים, להפסיק את עבודתם אצלה, שהרי לא מדובר, אליבא דקביעותיו של
הבורר, ב"הפרה רצינית" של ההסכם.
אם יעיינו הם בפסק, אולי אף תחדור להכרתם, במודע או שלא במודע, הבנה,
שהיא מוטעית כמובן, לפיה החובה לנהוג במטופליהם "בנאמנות ומסירות" אינה
כה נחרצת ומוחלטת ואינה כוללת את החובה להעניק טיפול ברמה רפואית נאותה
על פי סטנדרטים מקובלים. לא יראו בהתנהגותם הבלתי ראויה משום "הפרה
רצינית" של ההסכם, אף אם יתעלמו הם, או יתייחסו באדישות לתלונותיהם של
המטופלים ואף אם לא יכרו אוזן קשבת למכאוביהם, כשבנסיבות מסויימות
עלולה התנהגות מעין זו לפגוע בבריאותם של החולים וברמת וסוג הטיפול
שעליהם לקבל.
12. עם תוצאות אפשריות חמורות כאלה, לא ניתן להשלים.
הותרת קביעותיו ומסקנותיו של הבורר על כנם תביא, בטווח
הארוך ואף הקרוב, לפגיעה ביחסי האמון השוררים בין המבקשת ורופאיה ובינם
לבין מטופליהם.
אם תשלל מהמבקשת הזכות להפסיק את עבודתם של רופאים שסרחו באופן
ובנסיבות דומות, תיפגע פגיעה של ממש סמכותה ההרתעתית של קופת החולים
ויכולתה לפקח על עבודתם של הרופאים תוגבל עד מאוד. מכאן ועד התדרדרות
ברמה המקצועית של הרופאים קצרה הדרך.
זאת ועוד: אימוץ קביעתו של הבורר לפיה אין לראות בהתנהגותו ופעלו של
המשיב, במקרה זה, משום "הפרה רצינית" של חובת הנאמנות והמסירות, עומד
בניגוד מובהק לאינטרס הציבורי, הדורש ניהול קפדני מדוייק ואמיתי של
רישומים רפואיים במרפאות ובבתי החולים, אשר ישקפו את "קורותיו" של
המטופל במהלך ביקוריו במרפאה ואת הטיפולים והתרופות שקיבל. כך על מנת
להסתייע ברישומים אלה, לצורך המשך הטיפולים, אם יתעורר בכך צורך בעתיד.
בנסיבות מעין אלה, לאור ההשלכות הציבוריות הקשות שיהיו לקביעותיו
ומסקנותיו של הבורר, אם ישארו על כנן, ולאור המסר השלילי שקביעות אלה
תשדרנה לכלל ציבור הרופאים, אין מקום, לדעתי, לאשר את הפסק, הקובע בחלק
האופרטיבי שלו כי המבקשת לא היתה רשאית לבטל את התקשרותה עם המשיב, שכן
אישורן יתן תוקף ומעמד משפטי מחייב לקביעות ומסקנות הנוגדות, לדעתי, את
תקנת הציבור.
13. תקנת הציבור היא: "דיבור עמום. אין הוא מקרין מתוך עצמו –
על רקע תכליתו – משמעות ברורה"... (דברי כב' השופט ברק בע.א.
294/91 פד"י מו (2) 464, 532).
בתי המשפט נרתעים, בשל כך, מלהזקק לעילה המנויה בסעיף 24(9) לחוק, על
פיה ניתן לבטל פסק בורר אשר תוכנו מנוגד לתקנת הציבור. רתיעה זו אינה
במקומה (ראה ע.א 294/91 הנ"ל).
אל לו לבית המשפט להמנע מהזקקות לעילת ביטול זו. קיימות נסיבות ומקרים,
והמקרה שבפני הוא כזה, בהם ניתן ואף מתחייב, לבחון האם תוכנו של הפסק
מנוגד לתקנת הציבור, אם לאו.
המונח "תקנת הציבור" משקף בדרך כלל תפיסת עולם חברתית
"ואת אושיות היסוד של הסדר חברתי".
"מעצם הוויתה הוא מושג גמיש, המשתנה משיטת משפט אחת לרעותה על פי המקום
והזמן"
(כדברי הנשיא שמגר בע.א 661/99 פד"י מ"ד(1) 75, 84).
בחינת המונח תקנת הציבור על פי המשמעות שיש לו בימינו ובמקומותינו ועל
רקע החשיבות הרבה שמייחס הציבור הרחב למתן שרות רפואי ציבורי אמין
וברמה גבוהה, מובילה למסקנה כי החלטותיו וקביעותיו של הבורר אינן עולות
בקנה אחד עם צרכיו וציפיותיו של הציבור באשר לשרות רפואי ציבורי אמין
וראוי. הן נוגדות את טובת הציבור ועלולות לפגוע בבריאותו. משכך
מנוגדות הן לתקנת הציבור.
לא ניתן להותיר על כנו פסק בורר "המכשיר", למעשה, נורמות התנהגות
פסולות ומעשים שלא יעשו ע"י רופא מטפל, והמונע מקופת החולים, המעסיקה
אותו, להפסיק את עבודתו ואת עבודתם של אלה שנהגו באופן דומה.
14. לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בטענות הנוספות
שהעלה ב"כ המבקשת בסיכומיו ובעילות הביטול האחרות המצדיקות, אף הן,
לטענתו, את ביטול הפסק.
15. סוף דבר:
אני מבטל את פסק הבורר שניתן ע"י השופט בדימוס, י. שמעוני, ביום
31.1.02 בהיות תוכנו מנוגד לתקנת הציבור ומכח הוראות סעיף 24(9) לחוק
הבוררות.
המשיב ישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.30,000 ₪ בצרוף
מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כח הצדדים.
ניתן בלשכתי ביום 21.3.04 בהעדר הצדדים.
|
