|
החלטה
1. ביום 4/4/04 נתתי במעמד צד אחד צו לפי חוק מניעת הטרדה
מאיימת, לפיו נאסר על המשיבים להטריד את המבקשים בכל צורה שהיא, לאיים
על שלוות חייהם, פרטיותם וגופם, להחנות את כלי רכבם במרחק 10 מ' של
המבקשים.
קבעתי
את הבקשה לדיון במעמד הצדדים ובנתיים התקבלה תגובת המשיבים.
2. מתברר מהבקשה, התגובה וטיעוני הצדדים בפניי, כי מדובר בשתי
משפחות הגרות בשכנות ולכל אחת מהן טענות על התנהגות הצד האחר, וכל צד
טוען כי משנהו מטריד אותו ופוגע בשלוות חייו מזה זמן רב.
3. אמנם נכון הוא כי חוק
מניעת הטרדה מאיימת תשס"ב-2001,
איננו מוגבל לסוגי הטרדה המבוצעים בין בני משפחה או אנשים שיש קשר
רומנטי ביניהם. בפסקי דין רבים נקבע כי למרות העובדה שמקורו של החוק
בהצעת חוק שהוגשה על-מנת להגן על נשים מפני גברים המטרידים אותן באופן
אובססיבי, הרי לשון החוק אינה מגבילה או מצמצמת את הגנתו דווקא לנשים,
אלא הוא בא להגן ולמנוע הטרדתו של כל אדם.
4. כך לדוגמא נקבע בבש"א 167575/03 של בימ"ש השלום בת"א, פינק
נ' מורנו (ניתן ביום 4/7/03 - פורסם בנבו), וראה גם בש"א 1526/03
גדעוני נ' מרדכי, של בימ"ש השלום בירושלים, בש"א 1558/03 נאכט נ'
טרבלסי, של בימ"ש השלום בצפת; בש"א 7118/03 משה משמוש נ' ימיני, של
בימ"ש השלום בירושלים, שהחוק חל גם על סכסוכי שכנים.
בבש"א 185147/03 של בימ"ש השלום בת"א, לבני נ' ברק, נקבע
כי החוק חל גם על הטרדה מאיימת המבוצעת בפורומים של אינטרנט.
5. עם זאת, ואפילו אם אניח שכל אחד מהצדדים או רק אחד מהם מבצע
את המעשים המיוחסים לו ע"י משנהו, אין מקום לתת צו לפי החוק הנ"ל.
מדובר בהתנהגויות שאינן חורגות מגדר מטרד ליחיד שניתן
למצוא את התרופה להם ע"י הגשת תובענה אזרחית מתאימה.
חוק מניעת הטרדה מאיימת נועד לתת סעד זמני ודחוף ביותר
לאדם הסובל מהטרדה אינטנסיבית ו/או אובססיבית, כמו מעקב בלתי פוסק
אחריו, צלצולי טלפון בשעות לא מקובלות והתנהגות אופיינית למעריצים או
שונאים אובססיביים. לא ניתן במסגרת בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת, לפתור
סכסוכים דוגמת הסכסוך שבפניי ללא הסכמת הצדדים לחרוג ממטרותיו של החוק
ומהסעדים שהוא מעמיד לרשותם.
6. נוכחתי לדעת כי מדובר בסכסוך שכנים שנמשך חודשים רבים מאוד,
אם לא שנים "על אש קטנה". לא ניתן לומר כי לאחרונה "היה שינוי בגובה
הלהבות".
אין
שום דבר דחוף בבקשה שבפניי, ההטרדה הנטענת גם אם היא מתבצעת בפועל,
איננה הטרדה מאיימת שאליה התכוון החוק.
במילים
אחרות, גם אם יש כאן מטרד הרי אין פגיעה ממשית ודחופה בזכותם של
המבקשים לחיות חיים חופשיים מאיום ומחרדה, שזו למעשה מטרתו של החוק.
7. אין זה הסכסוך הראשון בין הצדדים שמגיע לבתי משפט, וראוי
היה שהמבקשים ינקטו בהליך מתאים. הבקשה שבפניי איננה הליך מתאים
מהטעמים שהובאו לעיל, והשימוש בה הוא שימוש לרעה בהליכי בית-משפט,
בבחינת חיפוש אחר קיצור דרך משפטי, בהליך שלא נועד לתכלית זו.
עם זאת אין מקום לעשות צו להוצאות לטובת המשיבים הואיל
ושוכנעתי שאין זה המקרה שבו אחד הצדדים פועל לכל הדרך כדין ומשנהו פועל
לאורך כל הדרך שלא כדין.
8. סיכומו של דבר, אני מבטל את הצו שנתתי ביום 4/4/04.
המזכירות
תעביר העתק לב"כ הצדדים באמצעות הפקס' לפי פרטיהם שבתיק.
ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ד (20 באפריל 2004) בהעדר.
צ. חומרי
|
