המישנה לנשיא מ' חשין:

 

           לפנינו שני ערעורים שהגיש עורך-דין זאהי אסכנדר (עו"ד אסכנדר) על שני פסקי-דין של בית-הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין (בית-הדין הארצי). פסק-הדין הראשון (בד"א 53/02) נסוב על פרשה אחת (פרשת מחשב א') ופסק-הדין השני (בד"א 63/03, 67/03) נסוב על שתי פרשות (פרשת מחשב ב' ופרשת כינוס הנכסים). הדיון בשני ההליכים אוחד בשלב גזר-הדין שגזר בית-הדין המחוזי למשמעת של לשכת עורכי הדין בחיפה ובצפון (בית-הדין המחוזי). את טענותיו בשתי הפרשות האחרונות שטח עו"ד אסכנדר לפנינו בהמשך אחד, ואנו נלך בדרך שסללו לפנינו הערכאות שקדמו לנו; נדון תחילה בפרשת מחשב א' ולאחר מכן נדון בשתי הפרשות האחרות.

 

 

פרשת מחשב א'

 

2.        בחודש אוקטובר 1996 רכש עו"ד אסכנדר מחשב וציוד נילווה ובתמורה מסר למוכר (המתלונן) שני שיקים על-שם צד ג' בסך כולל של 5,200 ש"ח. השיקים לא כובדו על-ידי הבנק, וחרף דרישות תשלום חוזרות ונישנות של המתלונן, בכתב ועל-פה, וחרף הבטחותיו של עו"ד אסכנדר עצמו, לא שולמה התמורה. המתלונן הגיש תביעה בבית-המשפט לתביעות קטנות בנצרת, ובהיעדר כתב הגנה ניתן ביום 30.4.1997 פסק-דין כנגד עו"ד אסכנדר, ואף נפתח בעניינו תיק הוצאה-לפועל. במועד שנקבע לחקירת יכולת הודיע נציג מטעמו של עו"ד אסכנדר כי מבקש הוא לשלם את חובו בארבעה תשלומים חודשיים בסך 2,000 ש"ח, החל  ביום 31.1.1998. בא-כוח המתלונן הסכים לפשרה (החוב עמד אותה עת על יותר מ-8,000 ש"ח), ונוכח הסכמת הצדדים נתנה ראש ההוצאה לפועל בעפולה צו תשלומים כנגד עו"ד אסכנדר. דא-עקא, יום התשלום הראשון חלף ועו"ד אסכנדר לא שילם את שחייב היה לשלם. בהחלטה מיום 9.2.1998 הזהירה ראש ההוצל"פ את עו"ד אסכנדר כי אם לא יבצע את התשלומים תוצא כנגדו פקודת מאסר. במקביל פנה המתלונן לוועד המחוזי, וביום 14.4.1998 שלח הוועד המחוזי העתק של תלונת המתלונן לעו"ד אסכנדר. עו"ד אסכנדר נמנע מהשיב לתלונה חרף ארבע תזכורות שנשלחו אליו.

 

3.        בגין התנהגותו המתוארת לעיל הוגשה לבית-הדין המחוזי קובלנה נגד עו"ד אסכנדר (בד"מ 26/00), בה הואשם באי-גילוי יחס חברי כלפי חבר למקצוע - בשל התעלמותו מפניות בא-כוח המתלונן; באי-שמירה על יחס כבוד לבית-המשפט נוכח אי-התייצבותו לפני בית-המשפט ואי-ציותו לצווי לשכת ההוצאה לפועל; באי-שמירה על כבוד המקצוע; ובאי-מתן תשובה לפניות הוועד המחוזי.

 

4.        במהלך הדיון הראשון שמע בית-הדין המחוזי את עדויותיהם של המתלונן ושל עו"ד אסכנדר. עו"ד אסכנדר הודה בעבירת אי-מתן תשובה אך כפר בכל יתר העבירות. בתום הדיון קיבל בית-הדין את בקשת עו"ד אסכנדר להגיש את סיכומיו בכתב תוך 7 ימים, אולם בחלוף שבועיים הונחה לפני בית-הדין בקשתו לדחיית מועד ההגשה. בית-הדין דחה את הבקשה אך עם זאת התיר לו להגיש את סיכומיו עד ליום 1.7.01. לסוף הגיש עו"ד אסכנדר עמוד אחד מתוך כתב הסיכומים בצירוף מכתב המסביר מדוע טרם הספיק למסור את כלל הסיכומים. למעשה, עד ליום 23.7.01 - יום כתיבת הכרעת הדין - לא הגיש עו"ד אסכנדר את יתר כתב סיכומיו. לא התעכבנו לפרט את התנהלותו זו של עו"ד אסכנדר אלא כדי להמחיש - כפי שנראה אף ביתר ההליכים שהתקיימו בעניינו - כי מדובר בדפוס התנהגות חוזר ונישנה.

 

5.        בהכרעת הדין דחה בית-הדין המחוזי את טענות עו"ד אסכנדר כי הגיע להסדר עם המתלונן וכי שילם כבר כמחצית מן החוב. בית-הדין המחוזי נימק את העדפת גירסת המתלונן על-פני גירסת עו"ד אסכנדר בכך שהראשונה מגובה במסמכים רבים בעוד אשר עו"ד אסכנדר לא סיפק ולו חשבונית אחת מטעם המתלונן או מטעם לשכת ההוצל"פ שתוכל לאשר כי החל לשלם את חובו. בית-הדין המחוזי הרשיע אפוא את עו"ד אסכנדר בכל ארבע עבירות המשמעת בהן הואשם וגזר עליו עונש השעייה לתקופה של שלוש שנים ותשלום הוצאות לוועד המחוזי בסך 3,000 ש"ח.

 

6.        עו"ד אסכנדר ערער על פסק-הדין לפני בית-הדין הארצי (בד"א 51/02). בהודעת הערעור אשר נוסחה באופן כוללני וללא כל טענות קונקרטיות, ציין עו"ד אסכנדר כי לאור מצב בריאותו הרופף יגיש בהמשך הודעת ערעור מתוקנת, אלא שהודעה כזו לא הוגשה לבית-הדין הארצי אף לאחר דחייה רביעית של המועד לשמיעת הערעור. בסופו של דבר נשמע הדיון ללא הודעת ערעור מפורטת וללא נוכחות בא-כוחו של עו"ד אסכנדר - היחיד שיכול היה, לכאורה, לאשש את גירסתו כי שילם בתיווכו חלק מהחוב. במהלך הדיון ביקש עו"ד אסכנדר להגיש את טיעוניו בכתב ובית-הדין התיר לו להגישם עד ליום 15.4.03. טיעונים אלה הוגשו לבית-הדין רק ביום 4.5.03.

 

           טענת עו"ד אסכנדר כי בית-הדין המחוזי טעה משהתעלם מעדותו - לפיה השיב חלק מן הכסף למתלונן - נדחתה על-ידי בית-הדין הארצי בנימוק שאין בית-הדין מתערב בקביעות עובדה של ערכאת הדיון מקום שאותן קביעות מבוססות על חומר ראיות ועל האמון שנתן בית-הדין בגירסת המתלונן; מה עוד שעו"ד אסכנדר לא המציא קבלה או דף חשבון מלישכת ההוצל"פ שיאשרו כי שילם חלק מהחוב. כן קבע בית-הדין הארצי, כי הרשעת עו"ד אסכנדר בעבירה של פגיעה בכבוד בית-המשפט מיוסדת כהלכה בחומר הראיות. אשר-על-כן, כך קבע בית-הדין, הרשעתו בעבירה של אי-שמירה על יחס כבוד לבית-המשפט בדין יסודה. אשר לטענתו של עו"ד אסכנדר כי לא היה מקום לקשור בין אי-שמירה על כבוד המקצוע לבין אי-תשלום חוב אזרחי פרטי שאינו נופל בגדר עיסוקו כעורך-דין, כתב בית-הדין כך:

 

טענותיו הנ"ל של המערער אינן לענין ואינן מקובלות עלינו. המערער הורשע בעבירה של אי שמירה על כבוד המקצוע לא מפאת העובדה הטהורה שהוא חייב חוב כספי אזרחי למאן דהוא אלא מאחר שהוא לא עשה מאומה לשלם את חובו בגין שיקים שלא כובדו ואשר נמסרו על ידו למי שסיפק לו ציוד למשרדו כעו"ד חרף כל הפניות אליו וחרף הבטחותיו לעשות כן וחרף קיום הליכים רבים נגדו בבהמ"ש ובהוצל"פ וחרף הסכמתו והתחייבויותיו לשלם דבר שהתנער ממנו במשך שנים ארוכות דהיינו משנת 1996 ולמעשה עד היום. טענת המערער שמשך שמונה שנים לא יכל לשלם את סכום החוב או כל חלק ממנו לא התקבלה על דעת בה"ד קמא אשר לא האמין לו בענין זה והיא נראית כמופרכת על פניה ובלתי סבירה. לאור הנ"ל יש לדחות את טענת המערער בענין זה ומסקנותיו של בה"ד קמא מבחינה משפטית מבוססות היטב ואין מקום להתערב בהן בנסיבות שבפנינו.

 

עם כל זאת החליט בית-הדין הארצי - בתיתו דעתו למצב בריאותו ולמצבו הכספי הקשה של עו"ד אסכנדר - להקל במידת-מה בעונשו, והפחית את עונש ההשעייה בפועל משלוש שנים לשנתיים.

 

7.        בערעור שלפנינו שב עו"ד אסכנדר ומדגיש כי אין חולק ששילם למתלונן בשיקים של צד ג' שסורבו. כן מודה הוא שעקב מצבו הכלכלי הקשה, אין הוא מסוגל לעמוד בתשלומים. עם זאת סבור הוא שלא כל חוב אזרחי של עורך-דין יוצר עבירת משמעת, ובוודאי כך שעה שלא פעל בחוסר תום-לב או במירמה. גם בעניין אי-הגשת כתב ההגנה ואי-עמידה בצו תשלומים סבור עו"ד אסכנדר כי אין לראות במחדלים אלה עבירות משמעת. באשר לאי-מתן תגובה לבא-כוח המתלונן, טוען עו"ד אסכנדר כי בא בדברים על-פה עם בא-כוחו של המתלונן ולדידו אין כל חובה שיצירת הקשר תיעשה בכתב דווקא.

 

           טענות אלו ששוטח עו"ד אסכנדר לפנינו זהות בעיקרן לטענות שנטענו ונדחו בבית-הדין הארצי. לאחר ששבתי ועיינתי בהן לא מצאתי כל עילה לקבלן, ואין לי אלא להפנות לנימוקי בית-הדין הארצי שדחה טענות אלו אחת לאחת. אף אם נקבל את טענתו של עו"ד אסכנדר כי הכל נעשה - או ליתר דיוק, נחדל - בתום-לב, הרי שמחדליו רובצים לפיתחו הואיל ובחובשו כובע של עורך-דין אין הוא יכול להישאר פסיבי. החוק וכללי האתיקה מחייבים עורך-דין לפעול באורח אקטיבי במגעיו עם הערכאות ועם הצד שכנגד. שמירה על כבוד בית-המשפט וגילוי יחס חברי כלפי עורך-דין עמית אינם מתמצים במניעה סבילה. על עורך-הדין מוטלת החובה לנקוט בכל הפעולות המתבקשות בהתאם לעניין ולנסיבות.

 

           עו"ד אסכנדר מוסיף וטוען כי העונש שנגזר עליו חמור הוא, וכי לא נשקלו בצורה מספקת כל השיקולים שלקולה. לאחר עיון בנימוקי בתי הדין דלמטה סבור אני כי העונש שנגזר על עו"ד אסכנדר אינו חמור כלל ועיקר, ובוודאי כך בשים-לב לעברו המשמעתי. חסד עשה בית-הדין הארצי עם עו"ד אסכנדר משהתחשב במצב בריאותו ובמצבו הכספי - נסיבות מצערות שיש בהן אולי כדי להסביר את אי-תשלום החוב - אך אין בכל אלו כדי לנמק את התעלמותו הבלתי-קולגיאלית מבא-כוח המתלונן, מהוועד המחוזי ומהחלטות בית-המשפט ולשכת ההוצל"פ.

 

8.        אשר על כן, סבור אני כי יש לדחות את הערעור בפרשת מחשב א' (בד"א 51/02).

 

           ניפנה עתה לשתי הפרשות האחרות שלפנינו.

 

 

פרשת מחשב ב'

 

9.        בתאריך לא ידוע בשנת 1998 רכש עו"ד אסכנדר ציוד מחשבים ומסר למוכר (המתלונן) שיק המשוך על בנק הדואר בסך 3,700 ש"ח. השיק לא כובד, ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות של עו"ד אסכנדר לא קיבל המתלונן את כספו. המתלונן מסר את השיק ללשכת ההוצל"פ לשם גבייתו, ובמקביל העביר הוועד המחוזי את תלונת המתלונן לעו"ד אסכנדר. עו"ד אסכנדר לא השיב על התלונה חרף שלוש תזכורות שנשלחו אליו. בקובלנה שהגיש הוועד המחוזי לבית-הדין המחוזי (בד"מ 62/01) הואשם עו"ד אסכנדר בהתנהגות שאינה הולמת את המקצוע, באי-שמירה על כבוד המקצוע ובאי-מתן תשובה לתלונה. קצרה היריעה מלפרט את סידרת הדחיות הארוכה שליוותה את הדיונים בפרשה זו, אך נסכם ונאמר כי ככלות שמונה חודשי עיכוב, זומנו הצדדים לדיון ליום 1.10.02.

 

           הואיל ומשלב זה ואילך התנהלו הדיונים בפרשה זו (בד"מ 62/01) ובפרשת כינוס הנכסים (בד"מ 94/01) במקביל, נתאר תחילה את תחילת השתלשלות העניינים בפרשה האחרונה, ולאחר מכן נמשיך בדיוננו בשתי הפרשות יחד.

 

 

פרשת כינוס הנכסים

 

10.      ביום 28.1.00 מונה עו"ד אסכנדר על-ידי בית-משפט השלום בנצרת ככונס נכסים לדירה לצורך מכירתה וחלוקת תמורתה - בין היתר - לארבעה אחים (המתלוננים) שירשו מחצית הזכויות בדירה. ביום 7.5.00 נכנסה לתוקפה השעיית עו"ד אסכנדר מחברותו בלשכת עורכי-הדין לתקופה של 12 חודשים (על-פי גזר-דין שניתן בפרשה שאינה לענייננו). למחרת, ביום 8.5.00, חתם עו"ד אסכנדר על הסכם למכירת הדירה הנ"ל וכן הגיש לבית-המשפט ביום 7.6.00 - בתוקף תפקידו ככונס נכסים - בקשה לאישור המכירה. ביום 31.7.00 הגיש עו"ד אסכנדר, באמצעות עורך-דין העובד במשרדו, בקשה לבית המשפט למנות אותו עורך-דין ככונס נכסים במקומו, ללא ציון העובדה כי בעת הגשת הבקשה היה הוא עצמו בהשעייה.

 

           את כספי התמורה שנתקבלו עבור הדירה הפקיד עו"ד אסכנדר בחשבונו בבנק קהיר-עמאן בסניף שבעיר ג'נין, ולאחר מכן העביר ארבעה שיקים מחשבונו, על-סך 39,133 ש"ח כל שיק, לכל אחד מארבעת המתלוננים. שלושה מארבעה השיקים חוללו מחמת היעדר כיסוי מספיק בחשבונו של עו"ד אסכנדר, וכל נסיונות המתלוננים לגבות את כספם - כולל הגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט כנגד עו"ד אסכנדר - עלו בתוהו. עו"ד אסכנדר אף לא השיב לתלונת המתלוננים שנשלחה אליו, גם לא על תיזכורת שנשלחה אליו.

 

11.      בגין מעשיו ומחדליו אלה הוגש לבית-הדין המחוזי כתב קובלנה מתוקן כנגד עו"ד אסכנדר הכולל שמונה עבירות: מעשה שאינו הולם את המקצוע בגין שליחת יד בכספי פיקדון; אי-החזקת כספי נאמנות בחשבון נאמנות נפרד; חוסר נאמנות ומסירות; התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין; אי-שמירה על כבוד מקצוע עריכת-הדין; אי-שמירה על כבוד בית המשפט וכבוד המקצוע; הסגת גבול המקצוע וביצוע פעולות אשר יוחדו בדין לעורך-דין; ואי-מתן תשובה לתלונה.

 

12.      אף בפרשה זו חזר על עצמו דפוס ההתנהגות של עו"ד אסכנדר: הוא לא הופיע אף לאחת מישיבות בית-הדין, ובא-כוחו הגיש בקשות דחייה חוזרות ונשנות. בסופו של דבר נקבע דיון ליום 1.10.02, ומצומת זה ואילך צועדות שתי הפרשות יחדיו: פרשת מחשב ב' ופרשת כינוס הנכסים אשר אוחדו לעת מתן גזר-הדין.

 

           אף לדיון שנקבע ליום 1.10.02 לא הופיע עו"ד אסכנדר, ובא-כוחו החדש ביקש חודשיים דחייה לצורך טיפול רפואי שעל עו"ד אסכנדר לעבור במצרים. בית-הדין קבע כי "תוך עיון זהיר במסמכים הרפואיים ... הגענו למסקנה כי ... הנסיונות לדחיית מועדי הדיון דאז כמו גם היום, מהווה סחבת בלתי מוצדקת". עם זאת החליט בית-הדין - לפנים משורת הדין ועם הטלת הוצאות בסך 2,500 ש"ח - לאפשר דחייה אחת נוספת ואחרונה כדי לאפשר לעו"ד אסכנדר להגיש מסמכים התומכים בגירסתו כי השיב את הכספים למתלוננים בפרשת כינוס הנכסים. על אף האמור, וחרף הודעת בית-הדין כי מדובר בדחייה אחרונה, לא הודיע עו"ד אסכנדר לבית-הדין על החזרת הכספים למתלוננים; לא הציג מסמכים המוכיחים זאת; לא שילם ללישכה את ההוצאות שנפסקו לזכותה; ולא הופיע לישיבה שנקבעה ליום 10.12.02. נדחתה בקשת בא-כוחו של עו"ד אסכנדר לדחות שוב את הישיבה, אך בית-הדין נעתר לבקשתו להגיש סיכומים בכתב תוך 30 ימים נוספים. סיכומים אלה לא הגיעו לבית-הדין עד להקראת הכרעות הדין בשתי הפרשות, ביום 16.3.03.

 

13.      בשתי הכרעות הדין קבע בית-הדין המחוזי כי נותן הוא אמון בעדויות המתלוננים ובמסמכים שהציגו, ומשנמנע עו"ד אסכנדר פעם-אחר-פעם להעיד, או, למיצער, להגיש את סיכומיו, הגיע בית-הדין למסקנה כי יש להרשיע את עו"ד אסכנדר בכל העבירות שפורטו בשני כתבי הקובלנה.

 

14.      בגזר-דין מאוחד שניתן בשתי הפרשות הזכיר בית-הדין את סידרת ההרשעות הקודמות של עו"ד אסכנדר - שתים-עשרה במספר; את יחסו המזלזל להליך המשמעתי, זלזול שבא לידי ביטוי, בין היתר, בעובדה שפעם אחר פעם לא הופיע לישיבות; וכן את העובדה כי לא התחרט על מעשיו ולא החזיר את הכסף למתלוננים בשתי הפרשות חרף זאת שניתנו לו הזדמנויות לעשות כן. בית-הדין קבע כי האינטרס הציבורי גובר על ההתחשבות במצב בריאותו ובמצבו הכלכלי הקשה של עו"ד אסכנדר, וגזר עליו עונש השעייה לתקופה של שבע שנים במצטבר לכל עונש השעייה אחר שנגזר עליו. כן חוייב עו"ד אסכנדר לשלם ללישכה 5,000 ש"ח הוצאות.

 

15.      שני הצדדים עירערו על פסקי-הדין לפני בית-הדין הארצי, עו"ד אסכנדר על הכרעות הדין ועל חומרת העונש והוועד המחוזי על קולת העונש. בפי עו"ד אסכנדר היתה טענה אחת בלבד כנגד הכרעות הדין, והיא, כי לא היה לו יומו בבית-הדין המחוזי הואיל ונשללה ממנו ההזדמנות להביא ראיותיו ולטעון טענותיו. בית-הדין הארצי דחה טענה זו בנימוק שבכל הנוגע לאי-שמיעת טענותיו, אין לעו"ד אסכנדר להלין אלא על עצמו. ובאשר לערעור הצדדים על גזר-הדין, הביע בית-הדין הארצי את תמיהתו נוכח הפער המצטייר בין נימוקי בית-הדין המחוזי לבין גזר-הדין שגזר. לדעת בית-הדין הארצי לא נתברר כיצד זה שבית-הדין המחוזי מפרט את ההיסטוריה המשמעתית הארוכה של עו"ד אסכנדר, את העובדה כי לא התחרט וכי לא החזיר את הכסף למתלוננים, ובסופו של דבר מסתפק הוא אך בשבע שנות השעייה. וכך כתב בית-הדין הארצי:

 

לאחר כל אלה, סבור היה הקורא, כי המשכו של גזר הדין יהיה - הוצאתו של המערער מן הלשכה ... אולם בית הדין סיים באומרו: "מכל מקום, מצאנו שיש מקום לתת לנאשם הזדמנות אחרונה להיטיב את מעשיו בעתיד ולא למצות עמו את הדין", וגזר על המערער השעייה לתקופה של 7 שנים, כאמור לעיל.

 

אין ספק כי זהו עונש חמור, אולם השאלה היא, על שום מה מצא בית הדין הנכבד קמא לנכון, לאחר שהעדיף את אינטרס הציבור על פני התחשבות במצב בריאותו של המערער ובמצבו הכלכלי כאמור, לתת למערער הזדמנות נוספת, גישה אותה בית הדין קמא לא מצא לנכון לנמק. דווקא דברי בין הדין קמא, שהמערער לא הביע חרטה על מעשיו, ואף לא החזיר למתלוננים את כספם, בו מעל (או שנמנע מתשלום תמורת הסחורה שרכש), מוליכים, לכאורה, למסקנה ההפוכה, קרי, שאין לצפות שהמערער ינצל הזדמנות נוספת שתינתן לו, ובמיוחד לאחר שרשרת כה ארוכה של גזרי דין, לרבות גזר דין של השעייה, שלא הצליחו להרתיעו מלהמשיך בדרכו.

........................

 

...דעתנו היא שבית הדין קמא נהג עם המערער במדת החסד ... מכאן שיש לדחות את ערעורו של המערער. השאלה שנותרת לדיון היא, אם יש לקבל את ערעורו של הועד המחוזי ולהורות על הוצאתו של המערער משורות לשכת עורכי הדין.

 

מתוך סקירת הרשעותיו הקודמות של המערער ... נושא המערער בעונש השעייה לתקופה מצטברת של חמש שנים, ואליהן מצטרפת, במצטבר, תקופת שבע השנים שנגזרה בגזר הדין נשוא ערעורים אלה, דהיינו, תקופה כוללת של שתים עשרה שנים.

 

האם התקופה הארוכה יש בה ערובה לכך שהמערער ייטיב את דרכו?

 

.......................

 

נראה לנו שיש הבדל בין עורך דין המושעה מלעסוק במקצועו בשל מעשים שיש בהם התנהלות לא הולמת בעיסוקו כעורך דין ... ובין מקרה בו מדובר, בין היתר, במעילה בכספי לקוחות ובמעשי רמיה כלפי אנשים אחרים ... אם במקרה מן הסוג הראשון יש מקום לתקווה, שאחרי תקופת השעייה משמעותית ייטיב עורך הדין את דרכיו וישנה את אופן התנהגותו, הרי כאשר מדובר במעשים המצביעים על פגם מוסרי מתמשך, אשר טבוע ככל הנראה באישיותו של המערער, אין מקום לתקווה כזו.

 

 

           נוכח נימוקים אלה, החליט בית-הדין הארצי להוציא את עו"ד אסכנדר מלישכת עורכי הדין לצמיתות.

 

16.      עו"ד אסכנדר לא אמר נואש והגיש את הערעור המונח לפנינו. עו"ד אסכנדר מבקש כי נבטל את הכרעות הדין המרשיעות בפרשת מחשב ב' ובפרשת כינוס הנכסים, או, לחלופין, כי נקל בעונשו. אף לפנינו טען כי לא היה לו יומו הואיל ולא נכח אף בישיבה אחת של בית-הדין, וכי לא זכה לחקור את עדי הקובל בחקירה נגדית. נוכח מצב בריאותו סבור הוא כי היתה הצדקה לדחיות ולהתמשכות הדיונים ועל-כן, כך טוען הוא, החלטת בית-הדין המחוזי לקיים את הדיונים בהיעדרו היתה מוטעית.

 

           לגופו של עניין טוען עו"ד אסכנדר כי מעולם לא ביקר בעיסקו של המתלונן בפרשת מחשב ב' (בד"מ 62/01) וכי מעולם לא רכש ממנו מוצר ולא מסר לו שיק. את השיק שחולל מסר, לטענתו, לאדם שלישי, ואותו אדם הודיע לו כי השיק אבד וכנראה שהשיק נתגלגל לידיו של המתלונן בדרך כלשהי. לפיכך, כך טוען עו"ד אסכנדר, לא התקיימה כל עיסקת-יסוד בינו לבין המתלונן. עוד מוסיף הוא כי יצר קשר עם המתלונן והביע רצונו לשלם תמורת השיק אך "המתלונן נעלם".

 

           באשר לפרשת כינוס הנכסים טוען עו"ד אסכנדר כי המתלוננים לא היו לקוחותיו הישירים, לא בעת מינויו ככונס נכסים ולא לאחר שצו הכינוס הועבר לעורך-דין אחר. יתר-על-כן, טוען הוא כי בינו לבין המתלוננים נחתם הסדר תשלומים על-פיו התחייבו המתלוננים להודיע ללשכת עורכי-הדין על ביטול התלונה בעניינו. עד-כה שילם, כך לטענתו, 150,000 ש"ח שהם 40,000 ש"ח יותר מאשר הקרן, וכי אמור הוא לשלם סכום נוסף בסך 50,000 ש"ח. לסיכום טוען עו"ד אסכנדר כי הואיל וסילק את חובו "באופן מלא" יש לקבל את ערעורו ולבטל את ההרשעה.

 

17.      דין טענותיו של עו"ד אסכנדר להידחות.

 

           לאחר עיון בפרוטוקולים של הדיונים בבתי-הדין שקדמו לנו, ברור בעליל כי לא ניתן לתלות את סידרת הדחיות ואי-ההופעות במצבו הרפואי של עו"ד אסכנדר. ככל שננסה לגלות אמפתיה כלפי עו"ד אסכנדר ונתחשב במצב בריאותו הרופף, מתקשים אנו לקבל כי הוא או בא-כוחו לא היו מסוגלים לספק מסמכים או להעיד עדים שיתמכו בגירסתם או למיצער יפריכו את גירסת המתלוננים.

 

           באשר לטענותיו בפרשת מחשב ב', נראה כי עו"ד אסכנדר מבקש להחזיר אותנו למשבצת הפתיחה של ההליכים, בטוענו טענת להד"ם. ערכאת ערעור שלישית איננה המקום הראוי לטעון טענות עובדה מעין אלו, בוודאי כך כשקדמו לה הזדמנויות אין-ספור אותן החמיץ עו"ד אסכנדר פעם אחר פעם. יתר-על-כן, הרשעתו בפרשה זו נסמכה על ראיות ועדויות, ועו"ד אסכנדר לא הצביע לפנינו על פגם כלשהו שנפל בראיות אלו.

 

           את טענת עו"ד אסכנדר כי המתלוננים בפרשת כינוס הנכסים אינם לקוחותיו, נדחה בשתי ידיים. לא נוכל להשלים עם הטענה כי בינו לבין המתלוננים לא היה קשר אך בשל העובדה שאת מינויו לטפל בנכסיהם לא קיבל מהם ישירות אלא מבית-המשפט. אף אם המתלוננים לא שכרו אותו כבא-כוחם הישיר, היה עו"ד אסכנדר נאמן על נכסיהם, ומתוך נכסים אלו גבה הוא את שכר טירחתו. בתשובתו לשאלה "מי הוא לקוח?" כתב ג' קלינג בסיפרו אתיקה בעריכת דין, (תשס"א-2001), בעמ' 144:

 

המרכיב העיקרי במבחן מערכת היחסים שבין עורך דין ללקוח הוא מתן שירותים מקצועיים, לכן ייחשב כלקוח אף מי שמקבל שירותים מעורך דין, בלי שישלם לעורך הדין שכר טרחה.

 

כאשר מדובר בהליכים בבית משפט, ניתן, בדרך כלל, ייפוי כוח לעורך הדין, ודי בכך כדי להעיד על יצירתם של יחסי לקוח - עורך-דין.

 

 

על אחת כמה וכמה בענייננו, כאשר את שכר-טירחתו גבה עו"ד אסכנדר מתוך נכסי המתלוננים.

 

18.      יתר-על-כן, אף אם נקבל את טענתו של עו"ד אסכנדר כי המתלוננים אינם לקוחותיו, לא ברור מה מבקש הוא להשיג בכך. כל בר-דעת יסכים כי עורך-דין המעכב כספים שנמסרו לו במסגרת תפקידו, עובר עבירת משמעת חמורה. אין כל דרישה בדין כי קובלנה משמעתית תתבסס דווקא על תלונת לקוח. סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א -1961 קובע במפורש כי הוועד המחוזי רשאי להגיש קובלנה בלא שקדמה לה תלונה רשמית מאת לקוח:

 

 

          

19.      אף טענת עו"ד אסכנדר כי אין הוא אחראי לכספים הואיל וחדל משמש ככונס הנכסים אינה מעלה ואינה מורידה. בכל פעולותיו והתנהלותו בפרשה זו העיד עו"ד אסכנדר על עצמו כי נושא הוא באחריות מלאה בתוקף מינויו ככונס נכסים: היה זה הוא שחתם על הסכם המכר והגיש בקשה לבית-המשפט לאישור המכירה; היה זה הוא שנטל את הכספים שהתקבלו עבור מכירת הדירה; היה זה הוא שהפקיד את הכספים בחשבונו האישי; היה זה הוא שמסר את השיקים שלא כובדו על-ידי הבנק; היה זה הוא שניהל משא-ומתן ממושך עם בא-כוח המתלוננים להחזרת הכספים לבעליהם; והוא עצמו טוען לפנינו עתה כי שילם למתלוננים חלק מאותם כספים. נוכח דברים אלה כולם לא נתברר לנו כיצד יכול עו"ד אסכנדר להקים מחיצה שתפריד בינו לבין המתלוננים.  יתר-על-כן: אם אכן לא היתה לעו"ד אסכנדר סמכות לעסוק במכירת הדירה הואיל והעביר את הטיפול לעורך-דין אחר נוכח היותו בתקופת השעייה - ולעובדה זו מסכימים הכל - כיצד זה שנטל לידיו את הכספים? טענה זו מחמירה עם עו"ד אסכנדר ואינה מיטיבה עמו.

 

20.      באשר לטענת עו"ד אסכנדר כי החזיר חלק ניכר מן הכספים וכי "הסיר את המחדל באופן מלא", אין לי אלא לחזור על עיקרי הדברים שנאמרו בבתי-הדין שקדמו לנו. לעו"ד אסכנדר ניתנו אין-ספור הזדמנויות להניח לפני בתי-הדין ראיות כי המחלוקת עם המתלוננים יושבה - אך לשווא. יתר-על-כן, אף אם נניח כי אכן החזיר חלק מן הכספים, הפגם העיקרי בהתנהגותו של עו"ד אסכנדר היה יצירת החוב מלכתחילה. הסחבת המתמשכת והניסיונות הרבים להשיב את הכספים אין הם אלא תולדה של עבירת המשמעת העיקרית, ובה אין עו"ד אסכנדר כופר כלל. סיכומו של דבר, לא מצאתי בטענות עו"ד אסכנדר כנגד הכרעת הדין ולו טענה אחת שאף אם היינו מקבלים אותה - ויודגש, לא הונחו לפנינו ראיות שיתמכו באותן טענות - היה בה כדי להפחית מחומרת מעשיו של עו"ד אסכנדר.

 

21.      באשר לעונש, טען עו"ד אסכנדר - באופן כוללני ללא כל פירוט - כי טעה בית-הדין הארצי בהחליטו להרחיקו לצמיתות מן הלשכה. אכן, הרחקת עורך-דין לצמיתות מן הלישכה עונש חמור הוא ביותר, ואולם לאחר ששבתי ועיינתי בנימוקי בית-הדין הארצי להחמרה בעונש, אף אני סבור כי בית-הדין המחוזי לא הסיק את המסקנה הנדרשת ממעשיו של עו"ד אסכנדר. בראשית נזכיר את עברו המשמעתי הקשה של עו"ד אסכנדר ואת ההרשעות שהורשע בהן בעבר בדין משמעת. בין השאר תימצאנה הרשעות אלו: שתי הרשעות של שליחת-יד ומעילה בכספי פיקדון של לקוחות; הרשעה בחוסר נאמנות ללקוח והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עורך-דין; ארבע הרשעות של משיכת שיקים ללא כיסוי; ולמעלה מעשר הרשעות של אי-מתן תשובה לתלונה. בהרשעות אלו נדון המערער לעונשים מעונשים שונים, בהם שלילה בפועל של רישיון עורך-הדין שהחזיק בו, השעייה על-תנאי, נזיפות, קנסות ועוד. מעשיו ומחדליו של עו"ד אסכנדר בפרשות שלפנינו - בייחוד בפרשת כינוס הנכסים - עברו המשמעתי הקשה והתנהלותו בכל ההליכים שהתקיימו בעניינו, מוליכים אותנו למסקנה אחת ויחידה כי אין מקומו בין עורכי-הדין בישראל.

 

22.      בישיבתו האחרונה של בית-המשפט נעתרנו לבקשת עו"ד אסכנדר והיתרנו לו להגיש לבית-המשפט "אישורים בכתב ובחתימת המתלוננים כי הסדיר את חובותיו למתלוננים בפרשות השונות". לזהירות יתר, ובחוכמה כבעלי נסיון מהשתלשלות האירועים עד כה, קבענו כי מיסמכים אלה יוגשו לנו עד ליום 4.7.05, בהוסיפנו כי "אם לא יוגשו המסמכים האמורים עד ליום 4.7.05 נתכנס לכתיבת פסק-דין ומיסמכים שיוגשו לאחר 4.7.05 לא נתחשב בהם". והנה, ביום 4.7.05, בשעות הלילה המאוחרות, שלח עו"ד אסכנדר לבית-המשפט שגר-פקסימיליה המכיל שישה עמודים שעניינם חובותיו למתלוננים. באת-כוח הלישכה הגיבה על מסמכים אלה במיסמכים משלה. עיינו בטיעוניו החדשים של עו"ד אסכנדר אך לא מצאנו בהם כל מאומה. גם אם אמרנו כי פירעון חובותיו של עו"ד אסכנדר למתלוננים היה בו כדי להפחית מעוצמת מעשיו הקשים - ולא אמרנו כן - בוודאי לא ניתן לומר כי עו"ד אסכנדר (כלשון החלטתנו) "הסדיר את חובותיו למתלוננים בפרשות השונות". בנסיבות אלו לא נותרה ברירה מלפנינו אלא להתכנס ולכתוב פסק-דין בערעוריו של עו"ד אסכנדר. הכרעתנו בדין הובאה בפרוטרוט לעיל.

 

 

סוף דבר

 

23.      אנו דוחים אפוא את ערעוריו של עו"ד אסכנדר בכל שלוש הפרשות שלפנינו ואנו מותירים על-כנם את העונשים שגזר עליו בית-הדין הארצי. עו"ד אסכנדר יוצא לצמיתות מלישכת עורכי-הדין וישלם לוועד המחוזי הוצאות בסך 8,000 ש"ח (כפי שחוייב בבית-הדין המחוזי).

 

                                                                             המישנה לנשיא

 

השופט א' רובינשטיין:

                                               

אני מסכים.                                         

 

                                                                              ש ו פ ט

 

 

השופטת א' חיות:

 

אני מסכימה. 

 

                                                                             ש ו פ ט ת     

 

 

           הוחלט כאמור בפסק-דינו של המישנה לנשיא, השופט מ' חשין.

 

 

היום, כ"ה בתמוז תשס"ה (1.8.2005).

 

 

 

המישנה לנשיא                            ש ו פ ט                            ש ו פ ט ת

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   04053500_G09.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il