פרוטוקול


הסנגור:

על פי ההסדר, בכוונתי לטעון לאי הרשעה לאור התסקיר.



ב"כ המאשימה: דבר ראשון שאני רוצה לומר, בכתב האישום המתוקן נרשם בס' ראשון כי הנאשם התחיל לעבוד כממלא מקום בשנת 97 וצריך להיות רשום 12/96.



הסנגור: אין התנגדות.



החלטה



כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת ההסדר, יתוקן כך שבס' 1 לפרק העובדות יירשם התאריך 15.12.96. התיקון מבוצע בגוף כתב האישום.

ניתנה היום י' בתמוז, תשס"ד (29 ביוני 2004) במעמד הנוכחים.



אבי זמיר, שופט

סגן נשיא




ב"כ המאשימה:

לנאשם אין הרשעות קודמות. כפי שציינו, אני מבקשת להרשיע את הנאשם ולגזור עליו עונש של עבודות שירות, מאסר על תנאי, סכום של 50,000 ₪ שישולם בחזרה לעירייה, וקנס.

אני רוצה לציין, התיקון שעשינו עכשיו הוא לפי הראיות שיש בידינו, משנת 96 הנאשם עבד כממלא מקום ללא מכרז ומכיוון שקודמו פרש, בפועל הוא מילא את התפקיד.

מדובר בפרשה שנחשפה על ידי כתבה בעיתון בעקבות תחקיר ולאחר מכן תלונה רשמית הוגשה ב – 2/02.

אנחנו מודעים לכך והדברים ברורים וידועים לבימ"ש, שבדר"כ המגמה של בתי המשפט בעבירות של הפרת אמונים, היא להשית עונשים כבדים וגם להטיל עונשי מאסר בפועל.

החשש הוא טבעי ומובן, הוא חשש בפגיעה באמון הציבור, בתפקוד של עובדי ציבור, חשש לפיתוח ציניות כלפי הרשויות. ברור לנו גם ששיקול נכבד בעבירות כאלה הוא שיקול להרתעה כללית, להבדיל מהרתעה אישית, אם היינו רוצים להסתפק בכך, אז הרשעה בדין הייתה מספיקה, אבל לא כך.

כל אלה עמדו לנגד עיננו כאשר עשינו את ההסדר.

יחד עם זאת ברור היה לנו שיש שיקולים נוספים אשר הביאו אותנו לשיקולים המגבילים אותנו לעונש של עבודות שירות.

ראשית הפרת אמונים במקרה זה לא הייתה באספקט של שימוש בסמכויות שניתנו לנאשם כעובד ציבור כדי להפעיל שיקולים שאינם ענייניים, או לעשות העדפות פסולות, לא על זה מדובר.

ידוע לנו שאין לנאשם עבר פלילי, היה ברור לנו כי במסגרת הסדר העונש צריך לשקף גם את ההודאה של הנאשם ואת החסכון בזמן השיפוטי והפרקליטותי.

אנחנו סבורים שכשאנחנו מבקשים מבימ"ש מחד לגזור עונש של עבודות שירות ולא בפועל, ומצד שני לחייב את הנאשם בפיצוי, יש משמעות לגובהו של הפיצוי ויש משמעות לכך כי בעבירה כזאת, באמצעותה הנאשם קיבל תפקידים במשותף הוא גם זכה להטבות בשכרו, מעבר להטבות הנלוות שאי אפשר להעריכן בכסף, ברגע שהוא חויב להחזיר סכום כסף, הרי שניתן לאזן מהצד השני ולהסתפק בעבודות שירות.

אני רוצה להדגיש, מעבר לנימוקים של הרשעה או אי הרשעה במקרים כאלה, הדברים ידועים לבימ"ש ובימ"ש צריך לשקול זאת. במקרה זה לטעמנו הימנעות מהרשעה, כמו שמציין שירות המבחן, לא רק שאינה מוצדקת מבחינה משפטית והכללית שהתווה הפסיקה, אלא שהימנעות במקרה זה תהיה השפעה קצת מרחיקת לכת, במובן זה שהימנעות מהרשעה מתפרשת בעיני הציבור כויתור בנושא של טוהר המידות. החשש שמביע שירות המבחן בתסקיר לגבי השפעה של הרשעה, הוא חשש ערטילאי ואני לא רוצה לחזור על האמור בפסיקה לעניין חשש כזה.

אני רוצה לציין כי בעקבות הבחירות מ – 12/03, הנאשם לא עובד בעירייה.

אני רוצה גם לציין כי בעקבות שני התפקידים שהוא קיבל כמצוין בכתב האישום, הוא קיבל הטבות שונות בשכרו, עם תוספת ניהול, החזקת רכב ובשלב מסוים רכב צמוד, הגדלת מכסת השעות המגיעות לו.

אני מתוך התיק האישי מבקשת להגיש 4 מסמכים, שניים לגבי הרכב שאושר ושניים לגבי עדכון תנאי השכר. אפשר להשוות בין שני המסמכים. אחד מתייחס לתפקידו כמ"מ מנהל האגף. השני לאותו תפקיד, אבל לאחר המכרז.



הסנגור: אני מסכים להגשה.



החלטה



מסמך תנאי העסקה מיום 2.2.97 – ת/1.

מסמך עדכון תנאי שכר מיום 16.9.97 – ת/2.

מסמך נוסף לגבי תנאי העסקה מיום 31.1.00 – ת/3.

מסמך לעניין שימוש ברכב צמוד מיום 12.2.01 – ת/4.



ניתנה היום י' בתמוז, תשס"ד (29 ביוני 2004) במעמד הנוכחים.



אבי זמיר, שופט

סגן נשיא




ב"כ המאשימה:

אני רוצה להתייחס בקצרה לגבי מה שנאמר בתסקיר שמדובר באדם נורמטיבי וזה שיקול אי הרשעה מבחינת שירות המבחן. מרביתם של הנאשמים בעבירות מסוג זה הם נעדרי עבר פלילי.

ומשכך השיקול הזה אינו מצדיק להימנע מהרשעה, במיוחד שעל כף המאזניים מונחים שיקולים אחרים כמו שציינתי קודם.

דבר אחרון, מוסכם עלינו שבפועל הנאשם מילא את התפקידים בהם הוא זכה במכרז ועשה עבודה. ואני מוכנה להסכים שעשה עבודה טובה ואני מסתמכת על התיק האישי שלו. אנחנו לא טוענים כי הוא קיבל שכר עבור עבודה שלא ביצע בפועל.

אנחנו בוחנים את העניין הזה שלב אחד קודם, בעניין שני התפקידים הוא הגיע בעקבות אותה עבירה שביצע.



הסנגור:

אני שומע את הקולות משמאלי וקשה לי לקבל את זה. זו גישה קשה ומחמירה כאילו אנשים שהם נעדרי עבר פלילי או אנשים נורמטיבי לא אמורים ליהנות מפרות האופציה של אי הרשעה.זה צריך לעמוד לזכות האנשים האלה. הלוואי בכל החברה והשופטים היו מתמודדים עם תיקים של אנשים נורמטיבים שמעלו פעם ראשונה. קשה לאדם כזה לשבת על ספסל הנאשמים ולהודות בעבירה פלילית ולתת את הדין. אם הדברים האלה לא צריכים להיות בעלי משקל רב, אז אני לא יודע מה צריך לעמוד בפני אדוני. אלה דברים שתמיד צריכים לעמוד לזכותו.

התיק הזה הייתה בו כפירה בהתחלה והגענו להסדר טיעון כפי שמפורט בהודאה.

אנחנו לעולם לא נדע מה היה או לא היה, בימ"ש לא יוכל להגיע לממצאים בשל העובדה כי הגענו להסדר טיעון, אשר כולל בחובו את מה שכולל והוא חסר את מה שבימ"ש בדר"כ כותב בהכרעת הדין. כבר שמענו לא פעם בבימ"ש עליון שגם צריך לקחת בחשבון במסגרת הסדר טיעון את רב הנסתר על הגלוי, בכל זאת הדברים הובילו אותו לעשות את המעשה הזה.

אני ער לכך ובמידת הזהירות והדיוק המתבקש, אני אומר מה שמותר בעניין זה.

צריך לזכור דבר אחד, חברתי ציינה זאת בהגינות בטענות שלה, שלא מדובר באדם שאדם בדרכי כחש, מרמה וכזב, הלך בדרך של מידות מושחתות ועשה בכחש את מלאכתו. הוא לא עשה ואקום וירטואלי או עבודה וירטואלית, הוא עבד שם בפועל, הוא מילא את התפקיד שלו בעירייה, עפ"י התיק האישי וחוות דעת המצויות בחומר הראיות, היו מרוצים ממנו וקיבל שבחים רבים על אופן תיפקדו בעבודה הזו נשוא המכרזים, זו ולא אחרת. זה לא שאדם שלא למד בכלל נהיגה, בכזב, מקבל רשיון נהיגה, טייס ובכך הוא מסכן את עצמו ואת האחרים, זה לא המקרה.

זה אדם שידע באופן יסודי מאוד את עבודתו, מילא אותה על הצד הטוב ביותר וכולם היו מודעים לכך וכולם העריכו את עבודתו. לכן על רקע זה ועל רקע העובדה שעד אז כולם מילאו את התפקיד הזה ללא צורך בדרישה של תואר אקדמאי. גם קודמו בתפקיד היה ללא תואר אקדמאי וגם לא הייתה דרישה כזו, גם מי שמילא מקומו לאחר מכן היה ללא תואר אקדמאי. אז יש משהו טכני בעבירה הזו, בנסיבות האלה שאני מתאר. מישהו החליט להוסיף את הדרישה וזה בסדר.

הוא למד במכללה תואר ראשון והיה חסר לו קורס אחד.



התובעת:

בשביל תואר צריך תעודת בגרות.



הסנגור:

אני אומר שהוא כמו רבים אחרים בקרבנו, למד במכללה והוא לא השלים והיה חסר לו איזשהו קורס, הוא התחיל במשהו, למעשה מדובר במעשה טיפשי, אדם בגילו עם אחריות של ראש משפחה, אב ל- 3 ילדים אשר משמש להם דוגמא, הסתבך במשהו שהוא בסופו של דבר ממית עליו כ"ה הרבה צרות, עגמת נפש רבה, בושה גדולה, צער גדול, בעיני עצמו והסובבים אותו וכל מי שמכיר אותו. הנזק והעונש שהוא חווה מאז חשיפת העניין הוא גדול מאוד, וזאת ללא שום פרופורציה למידת הנזק שהוא גרם. חברתי מדברת על נזק לציבור, והיא לא מדברת על נזק בעבודה אשר גורם יותר לנזקים גדולים וחמורים מאוד. למשל, רופאי שיניים שהתחזו לרופאי שיניים ואלה יכולים לגרום לנזק חמור מאוד.

גם פה זה לא מקרה, והנשיא ברק דן בשאלה האם יש קלון במעשה מסוים, נדמה לי שהיה ביטוי שאומר כי הקלון לא נקבע לפי מיקומה של העבירה בקודקס הפלילי אלא לפי מכלול הנסיבות. יכולה להיות עבירה שלפי מיקומה בחוק כמו שוד, היא חמורה מאוד, ואם מדובר בהומלס שלוקח פיצה משליח, אני לא חושב שבימ"ש יכול להחמיר.

צריך לבחון את הנסיבות. זה לא מקרה כמו בג"צ אייזנברג, שם לא הייתה הרשעה כי לא היה משפט, אבל השופט ברק כתוארו אז, כותב דברים קשים שמי שמשבש הליכי משפט אפילו שלא הורשע, יש בכך קלון רב.

מה יש לנו כאן? אני לא בטוח בכלל, כב' השופט, גם אני ציבור וכולנו ציבור, אני לא מזדעזע, נכון שהמקרה לא בסדר וראוי לתגובה, ותכף נראה מה הוא קיבל, אבל לא משהו שבאותה פסיקה על קלון אחד המבחנים עד כמה יש לנו שאת נפש מהמעשה, עד כמה הוא לוקה בשחיתות מובנית, אלה מבחנים בדרך לקלון, וזה די דומה להפרת אמונים שעליה נכתב ונאמר ואשר מעוררת שאלות והיא בטח לא מהעבירות החמורות שבחוק הפלילי. להפך, עוד לא נמצא פס"ד אחד שהתייחס לעבירה של הפרת אמונים בלבד שהיו בצידו עונשים חמורים.

לכן כשאני בוחן את המעשה שלו, יש פה פגם של שיקול דעת, אין המדובר בפגם מוסרי או קשה אשר מעורר שאת נפש בעיני הציבור ולכן צריך לבחון מהו העונש שראוי לגזור על הנאשם.

בוא נראה מה קרה לו מאז. האיש מילא תפקידו בנאמנות, במסירות ובכשרון. כלומר נזק לא נגרם ואם היה ממשיך בתפקידו הוא היה עולה בסולם הדרגות והיה תורם תרומה לעיר, זאת היינו רואים מאז תחילת עבודתו ועד שהוא עזב.

במשך שנים, אין איש אחד שזעם עליו, גם הדרישה הזו שבאה לגבי תנאי המכרז היא לגיטימית אבל היא אקראית מבחינתו. אף אחד לא עמד לא עמד במבחנים מבחינת המועמדים...



ב"כ המאשימה: לא, לא אפשר להגיש את התיק כולו.



הסנגור:

הנאשם היה מועמד ראוי ומוכח לתפקיד. מה שקרה לו מאז, מפורט בתסקיר, לא אחזור על הדברים המפורטים שם, אדוני יראה במה מדובר ובאיזה סוג של אדם, מכין הוא הגיע ועד להיכן הגיע, בסופו של דבר העונש החמור היה שהוא פוטר.

אישתו מפרנסת יחידה, היא משתכרת שכר זעום, שכר מינימום, חמש נפשות, קשה מאוד למצוא מקום עבודה אחר. הייתה הפחתה משמעותית בשכרו בתקופה הרלוונטית של 4,000 ₪ משום שהחזירו אותו לדרגת השכר ללא תואר אקדמי. התוצאה היא שבשל טעות חמורה בשיקול דעתו, הוא נמצא בנקודת ההתחלה של כל דבר מבחינת אדם, בגילו, בן 47.



ב"כ המאשימה: הנאשם לא פוטר בגלל התיק. היו בחירות והיו חילופי עובדים.



הסנגור:

הרי מדובר בעירייה בגוף ציבורי. הנאשם המשיך לעבוד בעירייה עד 12/03.

מכל מקום, הוא נמצא בנקודת התחלה של כל דבר, אנחנו חיים בשוק מאוד קשה, בתנאי כלכלה מאוד קשים, האיש בגיל שהוא בעייתי למצוא מקום עבודה חדש, הוא מתקשה למצוא מקור פרנסה אחר שיתאימו לכישוריו, מעמדו, ולא בכדי המלצת שירות המבחן מתייחסת לרקע של ביצוע העבירה, ההפנמה, ההכרה, לתוצאות הרות אסון מבחינת הרשעה.

אם הוא ילך ויסלול כבישים, היא עבודה שלא מבישה, אבל זו לא עבודה שהוא יעשה או מתאימה לכישוריו, או יעבוד בקטיף, אבל כל העבודות מהסוג שהוא הוכשר, מסגרת של הפעלת אנשים, כוח אדם, עבודות מנהליות, להרשעה הזו תהיה משמעות. לפי חוק מרשם תושבים, מחיקתה של הרשעה, ההתיישנות היא 7 שנים והמחיקה היא שנים שלאחר מכן.

אני חושב שיש משהו בעמדת התביעה שהוא מחמיר מדי במקרה זה שלא בצדק.

לו הייתה חברתי אומרת שמדובר בשחיתות מידות, או משהו שהדעת אינה סובלת, או נפלו פגמים כ"כ מוסריים וקשים בהתנהגות הנאשם, ניחא, אבל את זה היא לא אומרת. לכן על רקע זה התסקיר הוא מאוזן והוא מבטא נכון את המדיניות המצויה. אם אנחנו לא רוצים להתייחס לציבור כאל עדר מטומטמים אלא כאל ציבור נאור, הציבור יקרא את פסה"ד ויבין כי האיש הזה סובל נזק מתוך שיקול דעת פסול, גם מבלי לזלזל בשום דבר.

לגבי ההסדר, הוא מאפשר את הדבר הזה. אם חברתי הייתה אומרת כי זה לא יעלה על הדעת, זה היה עולה עוד בהסדר הטיעון, נכון שהיא אמרה שבכל מקרה היא תעתור להרשעה, אבל באותה נשימה עפ"י אותו הסדר, נאמר כי אני אטען לגבי ההרשעה כראות עיני, כלומר היא לקחה את הדברים בחשבון. אז זה לגיטימי והציבור לא אמור להיות נפגע.

אני רוצה להגיש לאדוני החלטות בעניין של אי הרשעה של נאשמים אפילו בעבירות חמורות, סחיטה באיומים, דרישת נכס באיומים, גניבה וכו', בפני כב' השופט רון שפירא, הוא כותב כאן למה הוא מאמץ את עמדת שירות המבחן בסופו של דבר.

אני רוצה להגיש מאמר שמופיע בסנגור. יש טעם רב בדברים שמופיעים שם.

החלטה נוספת נוגעת לעבירות מסוג אחר, שורה של איומים, תקיפה וכו', ובימ"ש שוב סוקר, בוחן, ולמרות החומרה העולה מהמעשים והוראות החוק. מדובר בנושא רחב.

עבירה נוספת אחת שנוגעת לעבירות אלימות כלפי שוטרים, מציג את פסה"ד.

אסיים אומר כי הדרישה לעבודות שירות היא מופרזת ואין תקדים לדבר הזה.

מה גם שאדוני ראה ש – 200 שעות של"צ שמוצעות כאן,אנחנו מדברים על חודשיים שלושה בפריסה. כך שההבדל אינו דרמטי. התובעת ביקשה עבודות שירות. אנחנו נמצאים בדיוק באותו תחום. הוא יחווה את החוב שהוא פורע אותו, ההפנמה והענישה ממילא קיימת ואני חושב שבימ"ש יכול לתרום את תרומתו ולאפשר לו פתח מילוט שיקומי בעתיד, אולי כי הרי הוא ייזהר היום וידקדק בכליו, כי הוא יבוא למקום חדש וישאלו אותו, גם אם תהיה לו אי הרשעה, הוא ייזהר. אז אם תהיה הרשעה הדלת הזו נסגרת בפניו.

דבר נוסף שאני רוצה להגיש, הנאשם עבר תאונת דרכים, מגיש את המסמכים הרפואיים, הוא לא יכול לעבוד עבודה פיזית, אז כשהצרות באות הן באות בצרורות.

מצבו מכל בחינה שהיא, אם הייתי צריך באיזשהי מדד של אושר, הייתי מכניס אותו בתחתית, גם מבחינה אישית, משפחתית, כלכלית והדימוי העצמי שלו.

אם בימ"ש יקבל את עתירתי, אני מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן.



ב"כ המאשימה: אין התנגדות להגשת המסמכים.



החלטה



המסמכים הקשורים לתאונת הדרכים (אישור המשטרה ומסמכים רפואיים) מסומנים יחדיו

– נ/1.



ניתנה היום י' בתמוז, תשס"ד (29 ביוני 2004) במעמד הנוכחים.



אבי זמיר, שופט

סגן נשיא






הסנגור:

אני יודע שמצבו של הנאשם קשה מאוד. הנאשם קיבל רק חלק מהפיצויים. הנושא של פיצוי עומד ביסודו של הסדר, אדוני כמובן יכול כראות עיניו לחייבו בהתאם למה שכתוב בהסדר. אם אדוני לוקח את זה, כדאי לקחת את זה בחשבון לעניין רכיבי הענישה. ההיבט הכספי במידה רבה מחזיר את המצב לקדמותו וממרק את מעשהו כמעט עד תום.



הנאשם:

אני רוצה לומר כמו שאמר העו"ד שלי, גם הדימוי העצמי והציבורי, נפגעתי כלכלית קשה ואין לי אפשרות לגמור את החודש. אני לא מצליח למצוא עבודה במקום אחר.

קיבלתי רק חלק מהפיצויים, כנראה שהם מחכים כדי לקזז את מה שייפסק.

שכרי הופחת משמעותית, מאז שהוגש כתב האישום. החזירו את שכרי לשכר קודם שהיה בשנת 97.





החלטה



נדחה לעיון ולמתן גזר-דין ליום 14.7.04 בשעה 09.30.



מוסבר לנאשם כי עליו להתייצב ביום זה.



ניתנה היום י' בתמוז, תשס"ד (29 ביוני 2004) במעמד הנוכחים.





אבי זמיר, שופט

סגן נשיא






002064/02פ 140 גילה