מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

 

   

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א  069156/03

 

בפני:

כב' השופטת תמר אברהמי

תאריך:

12/02/2004

       

בעניין:

רטקוביץ איגור

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

כלפון

התובע

 

נ  ג  ד

 

 

1. אור-אל נקיון וכוח אדם בע"מ

2. מורד ישראל ׁ(נמחק)

3. מורד קובי (נמחק)

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

קוגן

הנתבעת

 

 

החלטה

 

שאלת סמכות עניינית אשר עלתה בקשר לשיקים של מעביד שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל על ידי עובד.

 

רקע

  1. ב- 17.8.03 הגיש התובע בקשה לביצועם של מספר שיקים ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא. הבקשה לביצוע כללה שלושה חייבים - חברה שמשכה את השיקים ושני אנשים פרטיים. בבקשת הביצוע, בפרק בו מפורטות עובדות המשמשות עילה לבקשה, צויין כי השיקים נחתמו על ידי החייבת 1. לא נכתב כי החייבים 2 ו - 3 ערבו לשיקים או הסבו אותם. כן נרשם באותו פרק, בכתב יד, כי "השיקים ניתנו כתשלום ע"ח שכר עבודה וחזרו מהבנק בציון אכ"מ".

 

הבקשה לביצוע שטר לא ציינה איזה בית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות (המקום המיועד לעניין זה  נותר ריק).

 

  1. לאחר שהוגשה התנגדות מטעם שלושת החייבים, ובה נטען בין השאר כי בית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות הוא בית משפט השלום בת"א, הועבר העניין לבית משפט זה. בדיון מיום 16.12.03 התקבלה ההתנגדות על ידי  כב' הרשמת עפרון והתיק נקבע לפני.

 

  1. בהחלטה שניתנה בדיון מיום 21.1.04 נסגר תיק ההוצל"פ נגד נתבעים 2 ו - 3 והתביעה כנגדם נמחקה. התובענה כעת כוללת שני צדדים: התובע, אשר רשום  כנפרע על גבי השיקים והיה עובד של הנתבעת, והנתבעת אשר משכה את השיקים, חתומה עליהם והיתה מעבידה של התובע.

 

הטענה בדבר סמכות עניינית

  1. עד למועד הדיון לפני לא היה התובע מיוצג על ידי עורך דין. הבקשה לביצוע שטר הוגשה על ידו באופן אישי וגם בדיון שנערך לפני כב' הרשמת ביום 16.12.03, ייצג את עצמו.

 

בפתח הדיון לפני העלה בא כוחו (החדש) של התובע טענה מקדמית של סמכות עניינית. לשיטתו, הסמכות העניינית לדון בתיק זה נתונה לבית הדין לעבודה ולא לבית משפט השלום. זאת לפי שהרקע למסירת השיקים היה יחסי עובד-מעביד וכבר בבקשת הביצוע צויין כי השיקים נמסרו על חשבון שכר עבודה. עוד ציין ב"כ התובע כי קיימת תובענה נוספת תלויה ועומדת בין הצדדים בבית הדין לעבודה (ואולי שתיים) וראוי לרכז את הדיונים בין הצדדים בערכאה האמורה.

 

  1. ב"כ הנתבעת אישר כי בין הצדדים היו יחסי עובד ומעביד ואולם לשיטת הנתבעת לא ניתנו השיקים על חשבון שכר עבודה לנתבע אלא ניתנו לו כשלוח עבור עובדים אחרים - במסגרת תפקידו כמנהל עבודה. עוד טען ב"כ הנתבעת כי עניינו של התיק בשאלות שטריות שאין זה ראוי שבית הדין לעבודה ידון בהן וציין שלא כל מה שקורה בין עובד ומעביד הוא בסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. ב"כ הנתבעת טען כי אם יועבר הענין לבית הדין לעבודה, יש לחייב את התובע בהוצאות.

 

דיון

  1. חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז 1967 ("חוק ההוצאה לפועל") קובע, בסעיף 81א, כי כאשר הוגשה התנגדות לביצוע שטר [כל ההדגשות בציטוטים להלן אינן במקור]:

"יעכב ראש ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את העניין לבית המשפט".

 

תקנה 108 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 ("תקנות ההוצאה לפועל") קובעת:

"הוגשה התנגדות לפי תקנה 106 יצווה ראש ההוצל"פ לעכב את ביצוע השטר נגד המתנגד, ויעביר לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי השטר את כתב ההתנגדות וכל המצורפות עליו".

 

החוק והתקנות אינם כוללים הגדרה של בית המשפט המוסמך (בסעיף 1 לחוק קיימת הגדרת "לרבות" בלבד). שאלת הסמכות המקומית נזכרת בתקנה  103 לתקנות ההוצל"פ. תקנה זו מתייחסת לפרטים אשר בקשה לביצוע שטר אמורה לכלול, ומציינת בהם גם את:

 " (7) בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות."

 

  1. אכן, הצורך לזהות את בית המשפט המוסמך עולה תכופות בהקשר הסמכות המקומית.  הגשת בקשה לביצוע שטר אינה כפופה לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי"). את הבקשה ניתן להגיש בכל לשכת הוצאה לפועל. מנגד, הסמכות המקומית לדיון בהתנגדות לביצוע השטר נקבעת לפי המקום בו רשאי היה הזוכה להגיש תובענה על פי השטר. משכך, ולנוכח האפשרות שתוגש התנגדות לביצועו של השטר מתבקש הזוכה לציין בבקשת הביצוע את בית המשפט המוסמך לדון בעניין מבחינת המקום. אם ראש ההוצאה לפועל סבור כי יש מקום להעביר את הדיון לבית משפט אחר מזה אשר צוין בבקשת הביצוע, עליו להזמין את בעלי הדין לדיון בשאלה זו (ד' בר אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, מה' חמישית 2001, 552). שאלת הסמכות המקומית עולה תדירות גם בראשית הדיון בבית המשפט אליו הועבר הדיון.

 

  1. שאלת הסמכות הענינית, אינה עולה באופן כה תכוף בהקשר זה. תקנה 103 אינה מורה לזוכה לציין בבקשה לביצוע שטר את בית המשפט אשר לו נתונה הסמכות העניינית במקרה של הגשת התנגדות. יתכן כי הדבר נובע מעקרון היסוד לפיו עילה שטרית היא עילה נפרדת ושונה מעסקת היסוד אשר במסגרתה ניתן השטר. זהות בית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי שטר (מבחינת סמכות ענינית), מוכרעת ככלל לפי ערך סך השטרות שהוגשו במסגרת הבקשה לביצוע השטר (בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי) ופרטיה של עסקת היסוד אינם מובאים בחשבון (השווה: ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי, פ"ד יט 696).

 

  1. אולם למרות קיומן הנפרד של העילה השטרית ושל העילה על פי עסקת היסוד, יש ביניהן קשר וזיקה. שתי עילות התביעה מייצגות חוב כספי אחד (ש' לרנר, דיני שטרות, 1999, 101-122). חייב אשר כנגדו מוגשת בקשה לביצוע שטר יכול להעלות טענות שקשורות לעסקת היסוד במסגרת ההתנגדות המוגשת על ידו. בין צדדים קרובים לשטר ניתן להעלות כמעט כל טענה שהיתה טובה בין צדדים לחוזה. בשנים האחרונות דומה כי אף גוברת הנטייה לקבל טענות הגנה חוזיות כנגד שטרות. וקבע כב' הנשיא ברק:

"...אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה.... אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז. אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד".

דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193, 196.

 

  1. הקשר בין עסקת היסוד לבין העילה השטרית בא לידי ביטוי ברור במקרה שלפני. התובע עצמו העיד כבר בבקשת הביצוע כי השטרות ניתנו במסגרת יחסי עבודה ("השיקים ניתנו כתשלום ע"ח שכר עבודה"). על טענה זו חזר בדיון מיום 16.12.03 וכן לפני. גם הכללתם של נתבעים 2 ו-3 (שנמחקו בינתיים) בבקשת הביצוע נובעת מהבנתו כי אלו מחוייבים כלפיו לתשלום שכר עבודה (עמ' 2 לפרוטוקול 21.1.04). התובע הוא אדון להליך אותו פתח. לא זו בלבד שהתובע שילב את יחסי העבודה מבראשית בעילת תביעתו, אלא שהוא אשר עותר לריכוז ההליכים אצל הערכאה שבקיאה ביחסי עבודה לפי שתובענתו כולה, כמו שהוא רואה אותה, נעוצה ביחסי העבודה בין הצדדים.

 

גם הנתבעת מאשרת כי השטרות ניתנו לתובע בשל היותו עובד שלה ובקשר עם תפקידו אצלה אף כי לשיטתה לא היוו השטרות תמורה עבור התובע עצמו אלא עבור עובדים אחרים והתובע - כך ניטען למעשה – מעל בתפקידו ולא מסר את השיקים לעובדים עבורם היו מיועדים.

 

הדיון שיתנהל יתרכז אפוא בשאלה האם השיקים ניתנו לתובע כשכר עבודה (או תשלום אחר במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים), או שמא ניתנו לו במסגרת תפקידו אך לא עבורו, והתובע הפר כלפי מעבידתו את חובת הנאמנות וחובות נוספות. מדובר בעניין אשר במהותו ובחלקיו הדומיננטיים מתייחס לקשרי העבודה בין הצדדים ולקיום המחוייבויות ההדדיות ביניהם כמעביד מחד גיסא וכעובד מאידך גיסא. התובע עצמו גדר את זכותו לקבלת התשלום על בסיס השיקים בעילות הנובעות מיחסי העבודה ובכך קשר אותן אל העילה השטרית שאין לה עוד למעשה קיום נפרד של ממש.

 

  1. בית הדין לעבודה הוא הערכאה הנכונה לדון בסוגיות אלו, והדין הקנה לה סמכות זו. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 ("חוק בית הדין לעבודה") קובע כי לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון:

"בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];"

 

בשונה מבית משפט שלום, סמכותו של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי הסעד (בג"צ 1214/97 חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג (2) 647, 667). המבחן הוא כפול: "לגיטימציה" של הצדדים (זהותם כעובד ומעביד) וה"עילה" לתובענה (דב"ע מג/128-3, גליצקי נ' חברת נאות מרינה בת ים, פד"ע טו 309, 316). לא כל תובענה בין עובד ומעביד נופלת בגדר סמכותו היחודית של בית הדין.

 

אין חולק כי הרובד הראשון במבחן מתקיים בתובענה שלפני (גם אם יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בינתיים). באשר לרובד השני, נתפרש המונח "עילה" בפסיקה לעניין סמכותו של בית הדין, כמתייחס לזכויות הנובעות מן היחסים שבין אדם כעובד לבין אדם אחר כמעביד ולזכויות שמקורן במשפט העבודה  (ע"א 6636/01 ארגמן טורס נ' הוברמן, דינים עליון סד 203; דב"ע נא/166-3 שמעונוב נ' מנהטן רשת מסעדות, פד"ע כג 488, 492; דב"ע מב/14-3 שחם נ' קו צינור אילת אשקלון, פד"ע יג  309, 312; דב""ע נב/78-3 ביסקר נ' בנימיני, פד"ע כד 110, 113). כפי שבואר לעיל, המקרה שלפני בא במסגרת זו.

 

  1. עוד ניתן להזכיר כי מגמתו של המחוקק כפי שמצאה את ביטוייה בחוק בית הדין לעבודה, היתה לרכז בירור סכסוכי עבודה בבית הדין למעט ענינים שפורטו בחוק, וכבר נקבע כי יש לתת למגמה זו נפקות מלאה (בג"צ 578/80 גנאים נ' עבד אל לטיף מואסי, פ"ד לה (2) 29, 42). הרצון הוא לרכז בידי בית דין הבקיא בתחום, את כל התובענות מתחום מומחיותו (השווה: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד (4) 337). העברת דיון בענין הנוגע ליחסי עובד ומעביד וריכוז ענינים אלו במידת האפשר בידי בית הדין מתחייבת משיקולי מדיניות (ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח (4) 689).

 

ואכן, דיונים בתובענות המתבססות על שטר מועברים לא אחת לבית הדין לעבודה ואלו דנים בהן במסגרת סמכותם (ר' למשל: ת.א (ת"א) 25613/99 אל-כו-אס בע"מ נ' קריוק, לא פורסם; בש"א (ת"א) 178932/03 וקסלר נ' הר-לב, לא פורסם;  עב (ת"א) 8453/02 איי. אנ. אר יוזמה פתרון בע"מ נ' עוזרי, לא פורסם;  דמ (ת"א) 9768/02 גולדמן נ' גל, לא פורסם).

 

  1. העברת דיון במקרה שלפני משרתת מטרות נוספות שבמדיניות על ידי מניעת קיום דיונים מקבילים בין אותם צדדים בערכאות נפרדות. ניהול דיונים מקבילים כאמור לא רק יוצר טרדה ובזבוז משאבים, אלא שהוא מעלה סיכון של מתן הכרעות שיפוטיות שונות ואולי אף סותרות בנושאים קרובים (ע"א 683/80 כהן נ' קולומבוס, פ"ד לז (4) 16, 22).

 

תוצאה כזו אינה רצויה וכללים שונים מופעלים מעת לעת כדי למנוע אותה, לרבות: lis alibi pendens, מעשה בית דין, העברת דיון לפי סע' 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 ואיחוד דיון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי (אם כי איחוד אחרון זה חל על פי לשונו רק בין בתי משפט בעלי אותה סמכות ענינית וכבר נפסק כי התקנה אינה חלה לגבי בקשה הנוגעת מחד גיסא - לבית משפט שלום, ומאידך גיסא - לבית משפט מחוזי,לבית משפט למשפחה או לבית משפט לתביעות קטנות. ר' למשל בש"א 3053/01 הכשרת היישוב לפיתוח ובניה בע"מ נ' אפשטיין, דינים עליון ס' 574; בש"א 2694/01 שטיינברג נ' הורוביץ, דינים עליון  נט 235).

 

פרשנות המכלילה את התובענה בנסיבות המקרה שלפני, בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה, מתיישבת גם עם המגמות והמטרות הכלליות האמורות.

 

  1. סוף דבר: בנסיבות המקרה שלפני ובשים לב לכל האמור לעיל, אני מוצאת כי יש מקום להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה אשר מוסמך לדון בו.

 

לאור השתלשלות הענינים בתיק, מחוייב התובע בהוצאות הצד שכנגד בענין זה, בלי קשר לתוצאות, בסך של 650 ₪ בצרוף מע"מ.

 

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים. התיק מועבר לבית הדין האזורי לעבודה.

 

 

ניתנה היום כ' בשבט, תשס"ד (12 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

תמר אברהמי, שופטת

 

 

 

 

 
 
Hit Counter