<%@ Language=JavaScript %>  עיקול יכול להיות מוטל על זכויות קיימות כמו גם על זכויות עתידיות

מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

 

 בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

עא 002724/03

 

 

 

 בפני:

כב' הנשיא אורי גורן – אב"ד

כב' השופט ד"ר קובי ורדי

כב' השופטת רותי רונן

המערער

 בעניין:

בנק הדואר בע"מ

 

 

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

אדר גלוב בע"מ

 המשיב

 נוכחים:

ב"כ המערער:עו"ד כהן סמי  

ב"כ המשיב:  עו"ד מיטרני שי

 

 

 

פסק דין

השופטת רות רונן

 

1.         עיקול זמני מוטל על חשבון של לקוח בבנק. האם העיקול תופס רק את הכספים המצויים בחשבון בעת הטלתו, או שמא נתפסים ברשתו גם הכספים שנכנסו לחשבון לאחר שהוא הוטל? זוהי השאלה המרכזית נשוא ערעור זה. 

 

2.         המשיבה הגישה תביעה כנגד חברת טלעד שירותי מידע טלפונים בע"מ (להלן: "טלעד") בת.א. 5843/94 בבית משפט השלום ברמלה (להלן: "התביעה"). במסגרת התביעה בקשה המשיבה כי יוטל עיקול זמני על נכסי טלעד (בש"א 3090/95). בית המשפט נעתר לבקשה והטיל עיקול מכוח החלטה מיום 31.10.95.

 

הודעה על דבר העיקול נמסרה למערער (להלן: "הבנק"). ביום 2.11.95 היו לטלעד שני חשבונות בבנק. בחשבון 7539115 היה סך של 4,779.57 ₪ ובחשבון 767067 עמדה היתרה על אפס.

הבנק השיב לצו העיקול ביום 2.11.95 ואישר אותו.

לאחר אישור העיקול ע"י הבנק, הוצאו מחשבונות טלעד בבנק כספים בסכום כולל של 201,618.58 ₪.

ביום 24.2.98 ניתן פסק דין בתביעה כנגד טלעד, במסגרתו אושרו העיקולים הזמניים. טלעד ערערה על פסק הדין, ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הסכום הפסוק יועמד על סך של 601,517 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪.

 

טלעד לא פרעה את הסכום הפסוק, והמשיבה הגישה בקשה לפירוקה. ביום 18.4.00 מונה עו"ד חסדאי כמפרק זמני של טלעד.

 

3.         המשיבה הגישה תביעה כנגד הבנק. היא טענה כי הבנק הפר את צו העיקול בכך שאיפשר לטלעד למשוך כספים מחשבונה, לאחר המצאת צו העיקול ורישומו אצל הבנק.

בין הצדדים לא היו מחלוקות עובדתיות, והוסכם כי הם יסכמו טענותיהם בכתב.

 

בית משפט השלום (כב' השופטת אבניאלי) קבל את התביעה. בית המשפט קבע בפסק הדין, כי הבנק איפשר לטלעד למשוך כספים מחשבונה, בניגוד להנחייה המפורשת שבצו העיקול, ותוך סיכול מטרתו של צו העיקול עצמו. צו העיקול, כך נפסק, נועד לשמר את הכספים שיופקדו בחשבונה של טלעד, עד להחלטה אחרת. אילו היה הצו מכוון רק לכספים המצויים באותה עת בחשבונה של טלעד, היה הדבר נאמר בו מפורשות.

פסק דין זה הוא נשוא הערעור.

 

4.         הבנק טוען בערעור, כי בית המשפט קמא שגה כאשר פירש את צו העיקול כפי שפירש אותו. לטענתו, העיקול חל, על פי ההודעה למחזיק, על כספים הנמצאים בבנק באותה עת. הבנק אכן עיקל כספים אלה, כנדרש.

אולם, צו העיקול לא חל ולא יכול היה לחול על הכספים שהגיעו לחשבון טלעד בבנק לאחר הטלת צו העיקול. לטלעד לא היתה "זכות" בכספים אלה במועד הטלת העיקול, אלא היתה לה לכל היותר תקווה או ציפיה לקבלם. לכן, העיקול לא הוטל על הכספים שנכנסו לחשבון טלעד לאחר המועד בו הוטל העיקול, והעובדה שהבנק אפשר לטלעד למשוך כספים אלה, אינה מהווה, לכן, הפרה של צו העיקול.

לחלופין, טוען הבנק כי לאור ניסוח צו העיקול וההודעה למחזיק, קיים "הצדק סביר" להתנהגותו.

 

5.         על-מנת להכריע בסכסוך שבפנינו, יש לבחון מהו עיקול זמני, ועל אילו זכויות ניתן להטילו. כן יש לבחון את מערכת הזכויות של הבנק וטלעד, ויש לבחון מהן הזכויות של טלעד שניתן היה לעקל אותן בעת שהוטל צו העיקול. לאחר מכן תיבחן השאלה האם הפר הבנק את צו העיקול. אם התשובה תהיה חיובית, יהיה מקום לבחון האם עומד לבנק הצדק סביר להתנהגותו.

מהותו של עיקול זמני

 

6.         העיקול דנן הוא עיקול זמני, שהוטל מכוחה של תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, שזה היה נוסחה במועד הטלת העיקול:

"בתביעה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות אחרות, להנחת דעתו של בית המשפט או הרשם, רשאי הוא לתת צו עיקול זמני, על נכסים שבידי הנתבע, וכן על נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר (להלן-המחזיק) לרבות כל חוב וזכות, בין שהגיע זמן פרעונם ובין אם לאו, עד שיקויים פסק הדין..."

 

העיקול הזמני מהווה מחסום משפטי, שמטרתו למנוע מבעל הזכויות או מהמחזיק מלסכל את פרעון החוב לנושה (ר' ע"א 4360/90 בר חן נ. כוכבי, פ"ד מז(2) 311, 320).

 

7.         העיקול יכול להיות מוטל על נכס או על זכות, ובין היתר על זכות חוזית של החייב, המגיעה לו מהמחזיק.

בפסק הדין מדינת ישראל, משרד השיכון, נ. עו"ד קרייתי, מפרק חברת ביתרומץ ואח'  (ע"א 6574/99), מבהיר כב' הנשיא ברק את מהותו של עיקול זמני המוטל על זכויות חוזיות של החייב. לדבריו:

"עיקול זמני יכול שיוטל על זכות חוזית על פי הסכם שיש לנתבע אצל המחזיק. כאשר מוטל עיקול על זכות חוזית של הנתבע, אין המחזיק חופשי לעשות פעולות שאינן מתיישבות עם מהותו של העיקול. כשם שנאסר על הנתבע או המחזיק להבריח את המעוקלים, כך נאסר עליהם לרוקן זכויות בנכס המעוקל... פירושו של דבר, שעם הטלת העיקול על הזכות החוזית, נאסר על המחזיק לשלם לנתבע את התמורה המוסכמת במועדה. החיוב החוזי 'מוקפא' בתקופת העיקול".

 

8.         כאשר מעוקלת זכות של החייב אצל צד שלישי – המחזיק, נכנס המעקל לנעליו של החייב במערכת היחסים שבין החייב לבין אותו צד שלישי. כך גם כאשר הצד השלישי הוא בנק -

הנושה המעקל אינו אלא 'חליפו', הבא בנעליו של החייב, לקוחו של הבנק (ר' ד"נ 30/67 ח' שטרן ואח' נ. ש' שטרן ואח', פ"ד כב(2) 36, 41 ו-49). המעקל אינו יכול לעקל אלא את מה שיש לחייב כלפי הבנק, ולא יותר.

 

אילו זכויות ניתנות לעיקול?

 

9.         עיקול יכול להיות מוטל על זכויות קיימות כמו גם על זכויות עתידיות. אולם, כאשר מדובר על זכויות עתידיות, הזכות המעוקלת צריכה להיות זכות שכבר התגבשה בעת הטלת העיקול, אלא שמועד פירעונה הוא בעתיד. זכות עתידה, כך נפסק, היא זכות "שהתגבשותה בעתיד ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות ארוע שהתרחשותו נעלה מספק, כגון זכות לשכר דירה שפרעונו בעתיד, במסגרת חוזה שכירות תקף..." (ר' דברי המלומדת בן פורת "חוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969" פירוש לחוקי החוזים המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ב, בעמ' 10, כפי שאוזכרו בפסק הדין אלתית שיוזכר להלן).

בפסק הדין אטבה נ. רצאבי (בר"ע 232/75, פ"ד ל(1) 478), נפסק כי ניתן לעקל רק חוב או זכות שעילתם כבר באה לעולם.

 

כאמור, ניתן לעקל זכות עתידית לפירעון חוב – כאשר מדובר בחוב קיים, אשר מועד פירעונו הוא בעתיד (ר' פס"ד אלתית שיוזכר להלן). אולם, לא ניתן לעקל זכות שטרם באה לעולם. התקווה או הציפיה שייווצר חוב בעתיד עקב חוזה שטרם נעשה, אינן זכויות הניתנות לעיקול (ר' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' שביעית, עמ' 466).

 

10.        בתקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי שאוזכרה לעיל, נקבע כי בית המשפט רשאי לתת צו עיקול על "נכסים".

המונח "נכסים" מוגדר בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי:

"לרבות כל חוב, בין אם הגיע מועד פירעונו ובין אם לאו, וכל זכות בין אם הגיע מועד מימושה ובין אם לאו".

מדובר אם כן בחובות ובזכויות קיימים, שהתגבשו – בין אם מועד הפרעון הגיע כבר (שאז מדובר בזכות קיימת), ובין אם מועד הפרעון אמור להיות במועד עתידי כלשהו (שאז מדובר בזכות עתידית).

 

11.        להשלמת התמונה יש להזכיר כי המועד בו נבחנת השאלה מהן הזכויות העומדות לחייב כלפי המחזיק – שהן הזכויות שניתן לעקלן, הוא המועד בו מוטל העיקול – "המועד הקובע לבחינה אם נתגבשה זכותו של פלוני וניתנת היא לעיקול, או אם לא נתגבשה, ואין היא ניתנת לעיקול – הוא למותר לומר, מועד העיקול" (רע"א 1821/98 ניקו בדים בע" נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 773, 794).

 

מה זכויותיה של טלעד כלפי הבנק?

 

12.        מאחר שהמעקל – המשיבה – נכנסה לנעלי החייב, טלעד, יש לבחון את מערכת היחסים בין הבנק לבין לקוחתו, טלעד, אליה "נכנסה" המשיבה.

 

בהקשר זה נפסק לא אחת כי "היחסים בין הבנק לבין הלקוח הם יחסי לווה ומלווה, על פיהם יתרת זכותו של הלקוח על פי החשבון בבנק היא בגדר הלוואה שהלווה הבנק, והבנק חייב לשלמה לו עם דרישתו" (ר' למשל ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, והמובאות שם).

 

13.        גם בנק הדואר מקיים מערכת יחסים של "מלווה – לווה" עם הלקוחות שלו.

על פי תקנות בנק הדואר (שירותים בבנק הדואר) התשל"ה – 1974, רשאי לקוח לפתוח חשבון סילוקים בבנק הדואר, בו ניתן להפקיד כל סכום ולמשוך כספים עד גובה היתרה העומדת לזכות הלקוח בחשבון.

 

זכויותיה של טלעד כלפי הבנק במועד הטלת העיקול

 

14.        ניישם עתה את ההלכות שלעיל על עובדות המקרה דנן.

במועד העיקול, ולאחר שהבנק אישר אותו, נכנסה המשיבה לנעליה של טלעד, הלקוחה של הבנק – וקבלה את כל זכויותיה של טלעד כלפי הבנק, כפי שהיו במועד העיקול.

 

15.        מה היו זכויות אלה?

חשבונותיה של טלעד בבנק היו חשבונות עו"ש. לכן, זכותה של טלעד כלפי הבנק במועד העיקול היתה כזכותו של מלווה כלפי לווהו – הזכות להשבת סכום הכסף שהיה ביתרת זכות בחשבון.

הא ותו לא.

במועד הטלת העיקול, לא היתה לטלעד (ולכן גם למשיבה, הבאה בנעליה), זכות לדרוש מהבנק לשלם לה כל סכום אחר, מעבר ליתרת הזכות שבחשבון.

 

הכספים שנכנסו לחשבון – זכות עתידית או "תקווה וציפיה"?

 

16.        הצדדים התייחסו לשאלה האם הכספים שנכנסו לחשבון לאחר שהעיקול הוטל, היו "זכויות עתידיות" הניתנות לעיקול, או שמא מדובר היה בכספים שהעברתם לחשבון הבנק היתה בגדר "תקווה או ציפיה" בלבד, ולכן לא ניתן היה לעקל אותם.

 

אני סבורה כי השאלה שלעיל היתה רלוונטית לו היה מתבקש עיקול של הכספים אצל אותם מחזיקים (ככל שהיו כאלה) שהיו אמורים לשלם אותם לטלעד. כך, יתכן כי היו קיימים בעת שהוטל העיקול צדדי ג' שהיו חייבים לטלעד כספים -  אותם כספים שבסופו של דבר נכנסו לחשבונות הבנק דנן. יתכן כי זכותה של טלעד לקבל את הכספים מאותם צדדים שלישיים התגבשה כבר כאשר העיקול הוטל. אם זה היה המצב, יכלה המשיבה באופן תיאורטי להטיל עיקול אצל הצדדים הללו, על זכויותיה של טלעד כלפיהם.

 

17.        אולם, זה אינו המצב בענייננו. כאמור, הדיון אינו מתייחס לזכויות של טלעד כלפי מי שהעביר לה את הכספים לחשבון הבנק. הדיון מתייחס לזכויותיה של טלעד כלפי הבנק בו התנהלו החשבונות.

 

ברור הוא כי ברגע שהוטל העיקול, לא היתה לטלעד כל זכות לדרוש מהבנק כספים למעט הכספים שהיו ביתרת זכות בחשבונה באותה עת. זאת – אף אם נניח כי כלפי צדדים שלישיים כאלה ואחרים היתה לטלעד זכות שלמה וגמורה לקבל תמורה חוזית. זכות כזו לא היתה מזכה את טלעד לקבל במועד העיקול כסף מהבנק.

 

18.        המשיבה נכנסה, בעת הטלת העיקול, לנעלי טלעד ביחסיה עם הבנק. לכן, בעת העיקול לא יכלה המשיבה לדרוש מהבנק לקבל כספים שטלעד היתה עתידה לקבל לחשבון הבנק בהמשך, תהיה מהות הזכות של טלעד לקבל את אותם הכספים מצדדי ג' שחבו לה אותם - אשר תהא.

 

עיקול הזכות למשוך את יתרות הזכות העתידיות

 

19.        אכן, לטלעד היתה גם זכות כלפי הבנק למשוך מהחשבון כספים שיגיעו לחשבון בעתיד, ככל שיגיעו כספים כאלה.

 

האם ניתן לומר שכאשר הוטל העיקול, עיקלה המשיבה את הזכות הזו? האם ניתן לקבוע כי הזכות שעוקלה היא הזכות למשוך מחשבון טלעד את יתרת הזכות שתהיה בחשבון, תהיה אשר תהיה בעתיד?

 

20.        משמעותה של טענה זו, היא כי ניתן לראות את העיקול כהעברת ה"מפתח" לפתיחת חשבון העו"ש מידיה של טלעד לידיה של המשיבה, כך שטלעד לא תוכל עוד "לפתוח" את החשבון ולהוציא ממנו כספים, כל עוד צו העיקול תקף. עם זאת, מדובר רק במפתח ל"פתיחת" החשבון לצורך הוצאת כספים ממנו, כאשר טלעד תוכל – על פי גישה זו – להוסיף ולהשתמש בחשבון כדי להוסיף ולהכניס אליו כספים.

 

אינני סבורה כי ניתן לראות את הדברים באופן הזה. נניח שמוטל עיקול על תכולה של כספת. העיקול תופס את כל הכספים המצויים בכספת ברגע הטלתו. אם לאחר הטלת העיקול, מוכנסים כספים נוספים לתוך הכספת, כספים אלה אינם נתפסים בגדרו של צו העיקול.

 

21.        ב"כ המשיבה טען, כי ניתן היה לעקל כספים עתידיים שייכנסו לחשבון הבנק, כפי שניתן לעקל שכר עתידי שחייב זכאי לו, או דמי שכירות עתידיים.

ואולם – שכר עתידי ודמי שכירות עתידיים, הם דוגמה לזכויות עתידיות הניתנות לעיקול, שכן הזכות לקבל אותן התגבשה בעת הטלת העיקול (בין מכוח הסכם העבודה או מכוח הסכם השכירות), אלא שהמועד לקבלתם עדיין לא הגיע. כפי שהובהר בפירוט לעיל, האפשרות שייכנסו סכומי כסף נוספים לחשבון הבנק של טלעד – שונה.

 

השוואה בין תקנה 360 לחוק ההוצאה לפועל

 

22.        אני סבורה כי התוצאה אליה הגעתי כלעיל, עולה מהשוואת הנוסח של תקנה 360 לקנות סדר הדין האזרחי, עם נוסחם של הסעיפים המקבילים בחוק ההוצאה לפועל.

 

כך, ס' 44  לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 קובע:

"א. צו עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חודשים מאותו יום.

ב.   הומצא הצו לצד השלישי, יגיש למוציא לפועל תוך עשרה ימים מהמצאת הצו הודעה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידו ביום המצאת הצו או שלפי ידיעתו יגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום.

ג.   הגיע לידי הצד השלישי נכס מנכסי החייב תוך שלושה חדשים מהמצאת הצו, יודיע על כך למוציא לפועל תוך עשרה ימים מהיום שהנכס הגיע לידו".

 

23.        תקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי הוראות חוק ההוצאה לפועל יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה.

אכן, ההוראות יחולו על ביצוע העיקול, אך אין קביעה בתקנות המאמצת את כל הוראות חוק ההוצאה לפועל על עיקול זמני לפי התקנות.

 

24.        ואכן, עיקול על פי חוק ההוצאה לפועל שונה מעיקול מכוח התקנות. עיקול על פי החוק הוא עיקול לאחר שניתן פסק דין לטובתו של הנושה, והוא נועד לאכוף ולממש פסק דין זה. זהו השלב בו ערכאה משפטית הכירה בזכותו של הנושה כלפי החייב, והנושה מבקש לממש זכות זו.

 

בשלב זה – כך קבע המחוקק – צו העיקול יחול גם על כספים שהגיעו לידי המחזיק בפרק זמן של 90 יום לאחר המצאת הצו. יוער כי פסק הדין בענין אלתית שאוזכר לעיל, מתייחס לעיקול כזה, שניתן לאחר מתן  פסק דין.

 

שונים פני הדברים, כאשר מדובר בעיקול זמני. זכותו של הנושה טרם הוכרה בשלב זה. הנושה טוען כי קיימת לו זכות כנגד החייב, הוא הגיש נגדו תביעה משפטית, והוא מבקש לייחד נכסים או זכויות שיש לחייב, על מנת שיוכל – אם וכאשר יזכה בתביעתו – לממש את זכויותיו. מובן שבמצב דברים זה, כפות המאזניים נוטות יותר לכיוון שמירה על זכויותיו של החייב. האיזון בין זכותו של הנושה לבין זכויות החייב, צריך להביא בחשבון וביתר שאת את זכותו של החייב להמשיך לנהל את עסקיו תוך פגיעה קטנה ככל האפשר.

 

לכן, אין הצדקה בשלב זה לקבוע כי עיקול אצל מחזיק יחול הן על הנכסים הנמצאים בידי המחזיק בעת הטלת העיקול, והן על נכסים שיגיעו לידי המחזיק שלושה חודשים לאחר הטלת העיקול.

 

25.        המשיבה טוענת, כי קבלת עמדת הבנק משמעותה כי תובע יצטרך לשוב והטיל עיקולים ללא הרף, על מנת לתפוס את כל הכספים המצויים בחשבון הבנק של החייב בכל רגע נתון.

 

אינני סבורה כי טענה זו יש בה  כדי לשנות את מסקנתי כלעיל.

אין ספק כי התובע מעדיף לתפוס ברשת העיקול שהטיל, גם נכסים או זכויות שלא היו קיימים במועד בו העיקול הוטל. אולם, דבר זה אינו אפשרי על פי הדין. העיקול יכול לתפוס ברשתו רק את הנכסים והזכויות שהיו קיימים ומגובשים בעת הטלת העיקול.

 

אם לתובע יש מידע לגבי זכות קיימת לכספים שהנתבע צריך לקבל בעתיד, הרי כפי שצויין לעיל, הוא יכול לנסות ולעקל את זכותו של הנתבע לקבל כספים אלה – באמצעות עיקול אצל הצד השלישי שאמור לשלם אותם לנתבע.

אם אכן מדובר בזכות שכבר התגבשה במועד העיקול – ניתן יהיה לעקל אותה.

 

26.        אולם הנתבע, החייב, עשוי להמשיך ולפעול ו"לייצר" לעצמו זכויות חדשות, גם לאחר שהעיקול הוטל – הוא יכול לעבוד ולהרוויח כספים, הוא יכול למכור טובין, לבצע שירותים וכד'. הזכויות שלו לקבל תמורה בגין כל העסקאות שהתרחשו לאחר הטלת העיקול, לא נתפסו ברשת העיקול, והתובע אינו זכאי להשתמש בהן לצורך מימוש פסק הדין, אם וכאשר תביעתו תתקבל.

 

27.        אני סבורה כי תוצאה זו היא ראויה ורצויה גם מבחינת האינטרס הציבורי. האינטרס הציבורי הוא ליצור מוטיבציה לנתבע להמשיך ולייצר רווחים, חרף העיקול. אם הרווחים העתידיים שהוא יהיה זכאי להם לאחר הטלת העיקול, לא יפלו ברשת העיקול, לנתבע תהיה כמובן מוטיבציה חזקה יותר לעבוד, לעשות עסקים ולהרוויח – מאשר אם יהיה סבור כי ממילא כל רווח עתידי שירוויח מעת הטלת העיקול ואילך, יעבור אוטומאטית לידי המעקל (ר' פסה"ד ניקו בדים נ. בנק דיסקונט לישראל, רע"א 1821/98, פ"ד נד(1) 773, בעמ' 796, בקשר לשיקול של התמריץ לחייב).

 

28.        מובן כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהמעקל, אם ימצא לנכון, לשוב ולבקש עיקולים נוספים במהלך התנהלות התביעה, או לבקש עיקולים מכוח חוק ההוצאה לפועל, לאחר שיינתן לזכותו פסק דין.

 

לכן, ההפניה שבתקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי לחוק ההוצאה לפועל צריכה להתפרש כפשוטה – הפנייה לצורך ביצוע עיקול זמני, אם וכאשר הזוכה יזכה בתביעתו, אך לא הפנייה לצורך הקף תחולתו של צו העיקול.

 

פרשנות צו העיקול

 

29.        ב"כ המשיבה טען, כי לאור נוסחה של הודעת העיקול שנמסרה לבנק, יש לקבוע כי העיקול חל גם על זכויות שיגיעו בעתיד למשיבה, היינו הצו חל גם על כספים שיתקבלו בחשבון לאחר צו העיקול. 

 

ב"כ הבנק טען בהקשר זה, כי בצו העיקול ואף בהודעה למחזיק שנמסרה לבנק ביום 2.11.95, לא נזכרו  כספים שאינם קיימים בעת הטלתו של העיקול, או עיקול על זכויות שיגיעו.

לטענת ב"כ הבנק, הבנק לא נדרש להודיע על כספים שלא היו קיימים בחשבון במועד העיקול, הוא לא יכול היה להודיע על קיומם של כספים כאלה, ולו היה מוטל עליו לעשות כן – הדבר היה יוצר עומס בלתי נסבל על מערכת הבנקאות.

 


 

30.        בהודעת העיקול שנמסרה לבנק נאמר:

"... בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 30.10.05, הוטל עיקול זמני על: כספים ו/או שיקים ו/או תקבולים ו/או ממסרים ו/או שכר עבודה ו/או כל זכות המגיעה ו/או שתגיע למשיבה בין אם הגיע זמן פרעונם ובין אם לאו והנמצאים אצל המחזיקים

 

המגיעים לנתבע והנמצאים אצלכם עד סך של 831,737 ש"ח...

אין למסור את הנכסים המעוקלים למשיב או למי שהוא אחר עד לקבלת הוראה אחרת מבית משפט זה או מלשכת ההוצאה לפועל, אחרת יהיה כב' אחראי לסכום העיקול".

 

31.        אני סבורה כי אין לקבל את עמדת המשיבה ביחס להודעת העיקול, וזאת ממספר טעמים.

ראשית, כפי שציינתי לעיל, אני סבורה כי סכומי כסף שאינם נמצאים בחשבון הבנק, ושללקוח אין במועד העיקול זכות כלפי הבנק לקבלם, אינם ניתנים לעיקול. לכן, גם לו היה צו העיקול מתיימר להורות על עיקולם – לא היתה לכך משמעות. את החלטות בית המשפט יש לפרש פירוש העולה בקנה אחד עם גדר סמכותו על פי הדין.

 

32.        בנוסף, אני סבורה כי יש לפרש את ההודעה למחזיק באופן שונה מזה הנטען ע"י ב"כ המשיבה.

 

ב"כ המשיבה שם דגש על התיבה "זכות המגיעה ו/או שתגיע". אולם, יש לפרש תיבה זו לאור מכלול האמור בהודעה למחזיק, ולאור מכלול הוראות הדין ביחס לעיקולים זמניים.

 

בהודעה נאמר כי העיקול הוא על כל זכות המגיעה ו/או שתגיע,  בין אם הגיע זמן פירעונה ובין אם לאו. היינו – מדובר בזכות קיימת שזמן פירעונה הגיע, או בזכות עתידית, שהתגבשה כבר, ושזמן פירעונה עדיין לא הגיע.

כפי שצוין לעיל, במערכת היחסים בין הבנק לבין הלקוח, לא היו במועד הטלת העיקול זכויות עתידיות מגובשות שניתן היה לעקלן. זכויות כאלה היו קיימות לכל היותר בין הלקוח לבין צדדים שלישיים כאלה או אחרים.

 

בנוסף, הודעת העיקול מציינת בהמשך הדברים כי העיקול מוטל על  כספים "הנמצאים אצל המחזיקים", ו"הנמצאים אצלכם". השימוש הוא בלשון הווה – כספים המצויים כעת בחשבון.

 

33.        לכן, אני סבורה כי יש לפרש את הודעת העיקול כפי שפירש אותה הבנק, כחלה על הזכויות הקיימות לטלעד כלפי הבנק במועד העיקול, זכויות שכבר התגבשו במערכת היחסים בין הבנק לבין טלעד. זכויות אלה כללו רק את הכספים שהיו בחשבונות ביתרת זכות, כאשר העיקול הוטל.

 

34.        אציין כי אף לולא זו היתה הפרשנות הנכונה של הדברים, הרי לאור כל האמור לעיל, היה לבנק הצדק סביר לנהוג כפי שהוא נהג.

 

כאשר מתבקש חיוב של מחזיק בעיקול שהוטל מכוח תקנות סדר הדין האזרחי בחובו הפסוק של החייב, עקב העברת כספים שעוקלו לצד שלישי, יש לבחון האם למחזיק קיים "הצדק סביר" לפעולתו, כפי שיש לבחון זאת כאשר מוטלת אחריות על מחזיק מכוח ס' 48 לחוק ההוצאה לפועל (ור' לענין זה ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. הסתדרות הרבנים, פ"ד מט(1) 278 בעמ' 293).

 

35.        בפסק הדין בענין אלתית שאוזכר לעיל, התייחס בית המשפט לנושא של פרשנות צו עיקול וקבע:

"בהקשר זה של פרשנות צו עיקול, ראוי להזכיר, שעל הבנק מוטלת חובת זהירות מצד אחד לקיים את הצו כלשונו, ומאידך גיסא, שלא לפרשו מעבר לאמור בו, על מנת שלא יעביר כספי לקוחו, אשר הצו על פי לשונו חל עליהם, על כל האחריות במקרה כזה שתוטל עליו כלפי לקוחו. וגם זאת: כשבאים לפרש צו עיקול, מן הראוי לתת לו פירוש דווקני, ואין לייחס למוציא הצו כוונה להחילו מעבר למה שנחזה על פניו... לפיכך, אם פעל הבנק על פי פירוש סביר, העולה בקנה אחד עם לשון הצו, גם אם ייתכנו פירושים אחרים, אך אלה אינם חד משמעיים – אין לבוא עמו בטרוניה... במקרה שהצו סובל פירוש כפי שניתן לו על ידי הבנקולו מחמת אי בהירות או קיום ספק סביר באשר לתוכנו – זכאי הבנק ליהנות מאי בהירות וספק אלה" (שם, בעמ' 678).

 

36.        מאחר שאני סבורה כי צו העיקול ניתן לפרשנות כמו זו שניתנה לו על ידי הבנק, ומאחר שלכל הפחות ניתן לומר כי הצו איננו בהיר דיו – יש לאפשר לבנק ליהנות מאי הבהירות, ולא לחייבו בתשלום החוב הפסוק.

 

37.        מכל הטעמים שלעיל, אני סבורה כי לא היה מקום לקבל את התביעה גם בעילות הנוספות שנטענו על ידי המשיבה – עילות של אי קיום צו שיפוטי, הפרת חובה חקוקה ורשלנות.

 

38.        יוער בשולי הדברים, כי בפסק הדין בענין אילתית, מתח כב' הנשיא שמגר בקורת על הבנק המשיב שם, ביחס לאופן בו הוא השיב לצו העיקול. ברוח הדברים שנאמרו שם על ידי כב' הנשיא שמגר בפסק דין אלתית, אני סבורה כי מוטב היה לו הבנק, בענייננו, היה מודיע בתשובתו לצו העיקול כי הוא מעקל את סכומי הכסף המצויים בחשבונות ביתרת זכות, וכי הוא לא יעקל סכומים נוספים שיגיעו לחשבון בעתיד.

 

39.        עוד יוער כי בין הצדדים היתה מחלוקת ביחס לשאלת היריבות של המשיבה עם מפרק חברת טלעד.

בפסק הדין, הורה בית המשפט קמא, בהסכמת ב"כ המשיבה, כי הסכום הפסוק יועבר לידי מפרק חברת טלעד.

 

אני סבורה, כפי שצוין על ידי ב"כ המשיבה בסיכומיו, כי לא היה מקום להורות על העברת הכספים למפרק, שכן לו היה הבנק מפר את צו העיקול – הדבר היה יוצר יריבות ישירה בין המשיבה לבין הבנק.

 

40.        לכן, ומכל הטעמים שלעיל, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל.

פסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל. המשיבה תישא בהוצאות המערער בסך 25,000 ₪ + מע"מ.

לאור התוצאה הזו, אין מקום לדון בערעור שכנגד.

 

 

                                                                                                __________________

                                                                                                        רות רונן, שופטת

 

השופט ד"ר קובי ורדי

 

אני מצטרף לניתוח המשפטי המעמיק של חברתי השופטת רונן ולתוצאה שהגיעה אליה בתוספת  ובכפוף למספר הערות:

 

א.      במועד הטלת העיקול הזמני לא מדובר ב"זכות עתידה" לגבי כספים שיכולים להיכנס בעתיד לחשבון הבנק וליצור יתרת זכות, שכן לא מדובר בזכות שהתגבשותה בעתיד היא ודאית, אלא לכל היותר בציפיה או סיכוי או תקווה שאינה ניתנת לעיקול [ראה: פס"ד ניקו בדים בפסקה 23 לפסה"ד]. במועד הקובע של הטלת העיקול, הבנק לא יכול לדעת או להעריך (בהעדר נתונים אחרים שלא גובו בראיות כמו במקרה דנן) האם יש כספים נוספים שאמורים להיכנס לחשבון וכיצד ינהג החייב לאחר שייוודע לו על צו העיקול.

 

ב.      גם אם ננקוט בפרשנות רחבה למושג "זכות עתידה" ונכיר בתפיסת כספי יתרת זכות שיימצאו בחשבון מעת לעת [ראה לעניין הגישה והפרשנות המרחיבה: ע"א 3553/00 אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ ואח', פ"ד נז(3), 577 העוסק בעיקול בהליכי הוצל"פ לעניין מכסת חלב, פסה"ד של כבוד השופטת פרוקצ'יה] ניתן לנקוט בנ"ל כל עוד צו העיקול חל על "זכויות עתידיות" וזאת מכוח הוראת חוק/תקנה.

כך, במקרה של צו עיקול בהליכי הוצל"פ, לפי סעיף 44 לחוק ההוצל"פ, מדובר בתקופה של 3 חודשים שבהם תקף צו העיקול על נכסים שיגיעו לידי החייב בתקופה זו (60 יום בעת מתן פס"ד אלתית). לכן את האמור בפס"ד אלתית (בעמוד 686 ע"י כבוד הנשיא שמגר לגבי עיקול יתרת זכות גם לגבי כספים שייכנסו לחשבון מעת לעת כל עוד צו העיקול בתוקף), יש לסייג לגבי תקופה זו של 60 יום דאז (וכיום 90 יום) לגבי עיקול שהוטל עפ"י חוק ההוצל"פ בלבד.

בחוק ההוצל"פ קיימת גם חובה מפורשת להודעה על נכס שהגיע תוך 3 חודשים (סעיף 45(ב) לחוק ההוצל"פ) וכן מצויין בחוק ההוצל"פ שתחולת צו העיקול על תאגיד בנקאי הוא במועד שבו הומצא הצו (סעיף 45א לחוק ההוצל"פ).

לעומת זאת, עיקול שהוטל עפ"י תקנות סד"א אין בו את האפשרות הקיימת בעיקול עפ"י חוק ההוצל"פ לתפוס כספים עתידיים מעבר ליום מתן העיקול ו"מכלל הן אתה שומע את הלאו". כך גם מקל וחומר, שכן ברור שעיקול עפ"י חוק ההוצל"פ לאחר מתן פס"ד אמור להיות רחב יותר מעיקול שהוטל עפ"י תקנות סד"א עם הגשת התביעה בלבד ולא הגיוני שעיקול עפ"י תקנות סד"א לא יהיה מוגבל בזמן ויוכל לתפוס כספים שייכנסו לחשבון בכל עת עד מתן פסה"ד וזאת ללא הצורך בבקשות נוספות לעיקולים כמו בעיקול בהליכי ההוצל"פ (כשבמקרה נשוא הערעור חלפו מעבר ל-3 חודשים מאז מתן צו העיקול ועד להפקדת הכספים בחשבון כך שגם אם היה מדובר בעיקול בהליכי הוצל"פ הוא לא היה תופס).

 

ג.        לשון צו העיקול במקרה נשוא הערעור לא מביאה לפרשנות שהכספים שיכנסו לחשבון הבנק בהמשך הם "זכות מגיעה ו/או שתגיע בין אם הגיע זמן פרעונם ובין אם לאו הנמצאים אצל המחזיקים". מלשון צו העיקול ניתן ללמוד שמדובר בכספים המוחזקים ע"י הבנק ביום מתן צו העיקול, כשאינני מכריע בשאלה האם במידה והיה מדובר בלשון ברורה וחד משמעית בצו העיקול המתייחסת גם לכספים שייכנסו לחשבון הבנק ויוחזקו בעתיד, היה צו עיקול כזה יכול לעמוד בעינו אם לאו.

 

ד.      המעקלים יכולים תמיד לפנות (כפי שגם נעשה בפרקטיקה) בבקשות חדשות להטלת עיקולים חדשים ו/או הרחבת העיקולים הקיימים במקרה של כניסת כספים נוספים לחשבון הבנק, כפי שעליהם לפנות גם בבקשות חדשות לאחר תום תקופת 3 החודשים לגבי הליכי עיקול בהוצל"פ.

 

___________________

     ד"ר קובי ורדי, שופט

 

הנשיא אורי גורן:

 

אני מצטרף לתוצאה שהגיעו אליה חברי הנכבדים.

 

                                                                                                ___________________

                                                                                                         אורי גורן, נשיא    

 


 

סיכום:

 

לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל על-פי האמור בסעיף 40 לפסק-דינה של כב' השופטת רות רונן.

 

ניתן היום ו' בתשרי, תשס"ו (9 באוקטובר 2005) בהיעדר הצדדים.

 

המזכירות תעביר עותק פסק-דיננו זה לב"כ הצדדים.

 

                                                                     

________________      ________________    __________________

   אורי גורן, נשיא               ד"ר קובי ורדי, שופט            רות רונן, שופטת

 

 

 

 

 
 
Hit Counter