בלשכת ההוצאה לפועל                                                                                         ; תיק מס' 1-97-04070-17

בכפר-סבא

בפני כב' הרשם צ. ויצמן

המבקש-החייב: פלד גבריאל

ע"י ב"כ עו"ד קפלנסקי

- נ ג ד -

המשיב-הזוכה: בנק הפועלים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דרזנר

ה ח ל ט ה

בפני בקשת המבקש בטענת "פרעתי.

לטענת המבקש הוא פרע את מלוא החוב נשוא תיק ההוצל"פ ולחלופין יש לראותו כמי שפרע את החוב נוכח התנהגות ועוולות המשיב ובא כוחו בכל הקשור לניהול תיק ההוצל"פ שבנדון .

עיקר טענתו של המבקש הינה שהמשיב נהג כלפיו, בכל הקשור לניהול תיק ההוצאה לפועל שבנדון, בתרמית ובכחש תוך שהוא גורם לו נזק רב עד כדי התמוטטות עסקיו.

לטענות המבקש, כפי שפורטו בעדותו ובסיכומיו, סעיפים וסניפים רבים ודומה כי אין אבן אשר לא הפך בנסיונו לפטור עצמו מקיום פסק הדין, לעיתים נטענו הטענות בעירבוביה עד כי קשה היה להבחין היכן ראשה של טענה והיכן זנבה.

מכל מקום, על מנת להביא משנה סדורה, עמלתי להוציא הבר מן התבן ולהלן אפרט את העובדות הנדרשות וטענות המבקש בציפורן הזרת:

 א. ביום 16.2.97 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. (להלן - פסק הדין

ב. ביום 20.3.97 נפתח תיק ההוצאה לפועל הנוכחי לביצוע פסק הדין.

ג. בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל הוקלדה בו אחת הקרנות בסך שגוי של 100,224 ₪ במקום 10,024

ד. ביום 10.4.97 הוגשה בקשה לתיקון הטעות הנזכרת וזו התקבלה על ידי ראש ההוצאה לפועל.

ה. קודם לכן, ביום 5.8.96 הוגשה, בתיק הוצאה לפועל אחר שמספרו 1706860963, בקשה למימוש משכון על רכבו של החייב. הרכב נמכר על ידי המוציא לפועל ותמורתו בסך 14,323 ₪ הועברה לידי ב"כ המשיב.

הסכום שהתקבל ממכירת הרכב לא קוזז במועד מתיק ההוצאה לפועל הנוכחי.

ו. ביום 6.2.97 הגיש המשיב בתיק ההוצאה לפועל 1702612977 ו-17026139781 בקשות לביצוע שטר כנגד ה"ה מאיר וורדית רוזנטל (להלן - ה"ה רוזנטל). עניינם של תיקים אלו היה בהמחאות שהופקדו לחשבון המבקש אך לא נפרעו.

המשיב, בהסכמת המבקש, (כמפורט במכתבו מיום 3.3.97 - נספח ט"ו לתצהיר המשיב) הגיע עם ה"ה רוזנטל להסדר לפיו יסולק חובם כנגד תשלום של 100,000 ₪ אשר יועבר לצורך קיזוז מחובו של המבקשת למשיב.

התשלומים נשוא ההסדר נפרעו במועדים כדלקמן -

50,000 ₪ ביום 31.3.97 ו-50,000 ₪ ביום 5.4.97.

דא עקא, גם על תשלומים אלו לא דווח המשיב לתיק ההוצאה לפועל הנוכחי במועד.

ז. ביום 17.5.03 הגיש המשיב בקשה להפחתת קרן על סך 210,000 ₪. לטענתו, הפחתה זו כוללת את הסכומים המפורטים לעיל אשר לא הופחתו מסך החוב במועדם.

 טענות המבקש

א. הסכום הנקוב בפסק הדין שגוי שכן האגרה ששילם המשיב בתיק הינה אגרה המשתלמת בגין סכום התביעה של 211,917 ₪ ולא עבור סך 216,000 ₪ אשר צויין כסכום פסק הדין.

ב. הסך הנקוב בפסק הדין אינו נכון שכן לא קוזזו ממנו סכומים ששולמו על ידי המבקש קודם למתן פסק הדין, וכן אין תאימות בין הסכום הנקוב בפסק הדין ליתרת החוב במסמכי הבנק והמשיב.

ג. המשיב נהג כלפי המבקש בחוסר תום לב בתרמית ובכחש תוך הצגת מצגי שווא, בין השאר, בכך שפתח את תיק ההוצאה לפועל בסך שגוי של 100,024 ₪ במקום 10,024 ₪ ובכך שלא דיווח במועד על סכומים שונים שנגבו ע"ח החוב, לרבות סכומים שהתקבלו מה"ה רוזנטל וסכומים שהתקבלו ממכירת רכבו המסחרי של המבקש.

ד. המשיב לא הפחית מסך החוב בתיק סכומים שעוקלו בקופות הגמל של המבקש.

המפורט לעיל הינו עיקר טענות המבקש, אשר להן עוד ספיחים רבים ,

ובהמשך הדברים אתייחס לכל אחד מהם -

 סכום פסק הדין שגוי והורתו בהטעית בית המשפט

הלכה פסוקה היא כי סמכותו של ראש ההוצאה לפועל, בדונו ב"טענת פרעתי", מוגבלת לדיון בעובדות ובטענות אשר קמו למבקש לאחר מתן פסק הדין.

שכן אחת היא - מעת שקיים פסק דין לטובת בעל דין, כל טענה שניתן היה להעלותה עובר למתן פסק הדין או במסגרת הליכי הערעור, לא תשמע בפני ראש ההוצאה לפועל.

הלכה זו הינה נגזרת ישירה מאופי תפקידו של מוסד ההוצאה לפועל כזרוע ביצועית של בתי המשפט, במובחן מתפקידו של בית המשפט כערכאה דיונית ופוסקת.

כך מצאנו, כדוגמא, את דבריו של כב' השופט זוסמן בהמ' 578/78 עזרא נ' מרבק תעשיות בע"מ, פד"י ל"ג (1) 70,73-

"ברור ונעלה מכל ספק הוא, למקרא הסעיף 19 הנ"ל, שטענת "פרעתי" של החייב, אינה יכולה לשמש עילה לביטול הליכי הוצאה לפועל אלא אם טוען החייב כי שילם אחר מתן פסק הדין.

כך אומר סעיף 19 הנ"ל, וכך אומר גם ההגיון, שכן טענת פרעון לפני מתן פסק הדין אינה שונה מכל טענת הגנה אחרת אשר על הנתבע להביאה לפני שופט בכתב הגנתו..."

עוד ראה לנדון בר"ע 87/72 אלבוים נ' חב' פרץ אפשטיין פד"י כ"ו (2) 145.

ע"א (ת"א) 520/85 החב' הישראלית לביטוח אשראי נ' הופר פ"מ תשמ"ז 302,308.

בג"ץ 198/60 קובץ נ' נימני פד"י ט"ו (1) 223 ורבים אחרים.

ראש ההוצאה לפועל, פועל במרחב גבולות תפקידו בלבד, שעיקרו - ביצועו של פסק הדין ככתבו וכלשונו. אין הוא רשאי להרהר אחר מידת תבונתו או צידקתו של מעשה השיפוטי כשם שאינו מוסמך להציץ מאחורי הפרגוד של פסק הדין ולהתחקות אחר מחשבות השופט בעת מתן הפסק.

גם אם ברי לראש ההוצאה לפועל כי בית המשפט טעה בפסק דינו אין הוא יכול לבטלו בהינף יד ועליו לבצעו כלשונו.

ראה - ע"א 347/71 סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון, פד"י כ"ו (2) 333.

ע"א 165/50 עפשטיין נ' זילברשטיין, פד"י ו' 1201

המ' 218/69 איזנברג נ' אייזנברג פ"ד כ"ג (2) 746

מקיבוץ הדברים עולה כי טענותיו של המבקש לענין הטעות בסכום שנקבע בפסק הדין כמו גם טענותיו לענין אי הפחתת הפקדות שבוצעו קודם מתן פסק הדין (ראה סעיף 3 - 5 לסיכומיו) דינן להדחות, שכן מקומן בערעור על פסק הדין גופו, ולא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

אדון, איפוא, בטענות המבקש הנוגעות לאירועים המאוחרים למתן פסק הדין בלבד, כפי שאפרט להלן -

 לטענת המבקש המשיב לא הפחית סכומים אשר שולמו לו, לאחר מועד מתן פסק הדין, מסכום החוב במועד תשלומם וכן דיווח על סכומי קרן מוטעים לתיק ההוצאה לפועל.

הסכומים אשר נטען על ידי המבקש כי לא דווחו כראוי או לא הופחתו במועדם הינם -

א. תיק ההוצאה לפועל נפתח תוך שאחת מקרנות פסק הדין מוקלדת 100,024 ₪ במקום 10,024

ב. אי קיזוז סך 100,000 ₪ אשר שולם ע"י ה"ה רוזנברג בשני תשלומים האחד ביום 31.3.97 והשני ביום 5.4.97.

ג. אי קיזוז סך 14,329 ₪ אשר התקבל ממכירת רכבו של המבקש.

להלן אתייחס לכל אחת מהטענות דלעיל -

 פתיחת תיק ההוצאה לפועל בסכום קרן שגוי

אקדים ואומר כי בעניין זה שוכנעתי שב"כ המשיב פעלה כדין ובתום לב ואין להדביק בה הרבב שזרק בה המבקש.

כעולה מטופס הבקשה לביצוע פסק דין ונתוני חישוב הקרן אשר צורפו לו, דיווחה ב"כ המשיב ללשכת ההוצל"פ על סך הקרן הנכון, היינו 10,024 ₪ נכון ליום 1.12.96. (ראה נספח ב' לתצהיר עו"ד שמר -אורן), אלא שככל הנראה קלדנית ההוצאה לפועל שגתה והקלידה סך "100,024" ₪ במקום הסך הנכון.

ב"כ המשיב, עורכת הדין שמר, לא קפאה על שמריה, ומיד שהבחינה בטעות הגישה בקשה מתאימה לתיקון בקשת הביצוע, וזו תוקנה על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 1.5.97.

אמור מעתה - טענות המבקש לענין זה, דינן להדחות.

לא כך הם הדברים לענין הטענות הבאות -

אי הפחתת סך של 100,000 ₪ במועד התשלום.

ביום 18.3.97 כאמור, הגיע המשיב להסדר עם ה"ה רוזנטל לפיו חובם לבנק יסולק תמורת 100,000 ₪ וסך זה יועבר לחשבונו של המבקש.

התשלומים אכן נפרעו ביום 31.3.97 (50,000 ₪) וביום 5.4.97 (50,000 ₪) אך לא קוזזו מתיק ההוצאה לפועל. (ראה נספחים נ/2, נ/3).

למעשה, רק כשלוש שנים לאחרי כן, לאחר שהחלה התכתבות בין ב"כ המבקש לב"כ המשיב, הגישה ב"כ המשיב בקשה להקטנת קרן על סך 210,000 ₪, סך שכלל, לטענתה, הן את הסך של 100,000 ₪ אשר שולם על ידי ה"ה רוזנטל והן את הסך שהתקבל ממימוש משכון הרכב.

לטענת ב"כ המשיב, העדר הדיווח במועד על ההפחתות הנדרשות לקרן החוב נבע מתקלה משרדית, יחד עם זאת ובנשימה אחת, היא עומדת בתצהירה על כך שאין לקזז מחובו של המבקש את מלוא הסכומים המפורטים לעיל אלא יש להפחית מהם תחילה את שכר טרחתה כמו גם האגרות ששולמו בתיקי ההוצל"פ בהם ניגבו אותם סכומים.

אני סבור כי בדיווחה הלקוי נהגה ב"כ המשיב שלא כדין ואין היא יכולה לפטור עצמה באמירת "תקלה אירעה במשרדי" (ראה סעיף 20 לתצהירה) ותו לא!

תקנה 17 א' לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם- 1979 קובעת –

"(א) זוכה ידווח ללשכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקיבל על חשבון החוב, שלא באמצעותה, דיווח כאמור ימסר ללשכה תוך שבעה ימים מקבלת התקבול..."

לא מצאתי בדברי ב"כ המשיב כל טעם של ממש, מדוע לא נמסר הדיווח על התקבול במועדו ולכאורה יש בדבר להעיד, למיצער, על רשלנות רבתי מצד המשיב או בא כוחו.

לאור הדיווח הלקוי כמפורט לעיל, אני סבור כי יש להפחית מתיק ההוצאה לפועל את מלוא הסכומים המפורטים לעיל במועד תשלומם לב"כ המשיב, וזאת ללא קיזוז שכר טרחתו הנטען.

זאת לדעת - לראש ההוצאה לפועל סמכות רחבה בכל הקשור לקביעת שכר טרחת עו"ד בתיק ההוצאה לפועל, כעולה מהוראת סעיף 10 א' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967-

"סעיף 10 (א) - זוכה המיוצג על ידי עורך דין בתיק ההוצאה לפועל זכאי לשכר עורך דין כאמור בתעריף המינימלי ....זולת אם קבע ראש ההוצאה לפועל שכר אחר, על פי בקשה שהוגשה לו..."

לטעמי, ניתן לראות בבקשתו הנוכחית של המבקש בקשה לשינוי והפחתת שכר טרחתו של ב"כ המשיב נוכח מחדליו. ככלות הכל קיזוז שכר הטרחה מהסכומים אותם יש להפחית מיתרת חובו של המבקש, הרי הוא כגביית שכר טרחה מהמבקש עצמו בתיק הנוכחי

אין חולק כי המשיב דיווח באיחור רב של כשלוש שנים על הסכומים המשמעותיים שקיבל, וזאת אך ורק לאחר שב"כ המבקש החל טיפולו בתיק.

אני סבור כי ב"כ המשיב אינו זכאי לקזז שכר טירחה כלשהו מהסך ששולם נוכח מחדלו הרבתי, ועליו להפחית את מלוא הסכום שהגיע לידיו מתיק ההוצאה לפועל הנוכחי מבלי לזכותו בשכר טירחה כלשהו בגין גביית סכומים אלו.

כמו כן, נוכח מחדלה של ב"כ המשיב אף איני מאשר את קיזוז האגרה ששולמה על ידה בתיקי ההוצאה לפועל הרלבנטיים.

לעניין מניעת שכר הטרחה מבא-כח המשיב, מצאתי יפים את דברי הרשב"א (רבי שלמה בן אדרת, גדול חכמי ישראל בספרד בדור שלאחר הרמב"ן, 1310-1235)- "...הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו לו שלא כהוגן. וזהו ההוגן וזה דין האמת והצדק" (ראה שו"ת הרשב"א, חלק ב', סימן קמ"ח).

אך לא רק בכך נהגה ב"כ המשיב שלא כהוגן -

ביום 18.3.97 נחתם הסדר הפשרה בין המשיב לה"ה רוזנטל. הסדר זה אמור היה לתרום לקיזוז חובו של המבקש סך של 100,000 ₪ והיה בידיעת ב"כ המשיב מיום חתימתו. למרות זאת לא המתינה ב"כ המשיב עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל עד לקבלת הסך הנ"ל, אלא פתחה תיק ימים מספר קודם לכן על מלוא סכום פסק הדין תוך פסיקת שכ"ט עו"ד ואגרה גבוהים יותר.

פתיחת תיק ההוצאה לפועל ראוי שתעשה בתום לב ובנקיון כפיים. ריצתו של זוכה לפתוח תיק הוצאה לפועל בתכוף קבלת פסק הדין על אף שבידיעתו כי יש כספים שישולמו לו תוך פרק זמן קצר ובכך לזכות בשכר טירחה "שמן יותר" לוקה בחוסר תום לב ואין לראות בה מעשה תמים של זוכה המבקש לקיים את הפסק שבידיו. חיפזון שכזה בפתיחת תיק ההוצאה לפועל חורג מחובת תום הלב המוטלת על הזוכה מכח סעיפים 39 ו-61 (ב) לחוק החוזים (ח"כ).

כיון שכך, ראוי כי בתיק הנדון יחושב שכ"ט עו"ד על בסיס סכום הקרן בפתיחת התיק בקיזוז 100,000 ₪ ששולמו בתכוף לפתיחתו ולא על בסיס מלוא סכום פסק הדין.

 אי הפחתת הסך אשר התקבל ממכירת רכב המבקש

הדברים שאמרנו לעיל בסעיף 7 יפים אף כאן.

גם הכספים שהתקבלו ממכירת הרכב לא דווחו במועד לתיק ההוצאה לפועל ואין חולק כי יש לקזזם מסכום החוב.

גם בנדון אין להפחית מסך הקיזוז את שכר טירחתו הנטען של ב"כ המשיב, מהטעמים שהזכרתי לעיל, ויש להפחית את מלוא סכום שהתקבל - במועדו.

היינו סך 14,330 ₪ נכון ליום 26.5.97.

 הצגת מצג שווא ע"י ב"כ המשיב בכל הקשור למינויה ככונסת נכסים

ב"כ המבקש הוסיף וטען כי ב"כ המשיב הטעתה אותו בהכחישה את העובדה שמונתה ככונס נכסים למכירת רכבו.

לענין זה מקובלים עלי הסבריה של ב"כ המשיב כי מונתה ככונס נכסים בטעות וללא בקשתה, וכי סופו של דבר נמכר הרכב על ידי המוציא לפועל ולא על ידה ב"כ המשיב ככונסת נכסים.

הפחתת הסכומים אשר עוקלו מקופות הגמל של המבקש

לטענת המבקש הסך אשר עוקל מקופות הגמל שלו לא קוזז מסך החוב.

אין מקום לקבל טענתו זו של החייב.

כעולה מנספח ח' לתצהיר ב"כ המשיב, קוזז סך של 25,486 ₪ מחובו של המבקש ביום 23.3.98, סך זה תואם במדויק את הסך הנקוב בספח השיק ת/1 ומכאן יש להסיק, וכטענת המשיב כי הסך שהיה בקופת הגמל מומש בגין שני תיקי הוצאה לפועל של המבקש, שהגדול בהם הינו התיק הנוכחי.

 כיוון שב"כ המבקש פרס יריעה רחבה מאוד של טענות אשר חלקן נטען באי

סדר, ולא פורט דיו. אאסוף ממקבץ הטענות הנוספות העולות מסיכומיו

ואתייחס אליהן אחת לאחת -

 לטענת המבקש, כעולה מתדפיס דף החשבון של הבנק, מיום 12.12.96 חובו של המבקש חושב על פי ריבית תעריפון ולא על פי ריבית - חובה.

גם טענה זו אין לה מקום במסגרת "טענת פרעתי" שכן ראש ההוצאה לפועל, אמון, כאמור, על קיומו של פסק הדין ככתבו וכלשונו, לפוסק עליו להתייחס לריביות הספציפיות הנקובות בפסק הדין ולא לכל ריבית אחרת.

 לטענת המבקש פסק הדין ניתן ביום 16.1.97 ולפיכך זהו המועד לתחילת חישוב הפרשי ההצמדה והריבית.

גם בטענה זו לא מצאתי ממש. פסק הדין מפרט סכומים שונים ונוקב במפורש במועד ההצמדה של כל סכום וסכום.

המועדים הנקובים בפסק הדין זהים למועדים הנקובים בבקשת הביצוע שהוגשה על ידי המשיב.

 המבקש טען בסיכומיו מספר פעמים כי פעולות ב"כ המשיב גרמו לו לנזקים ממשיים בגינם הוא טוען לאי חבותו בקיום פסק הדין.

כן טוען הוא לעוולת תרמית ולעוולת נגישה.

גם טענות אלו אינן יכולות להשמע בפני ראש ההוצאה לפועל, שכן טענות הנוגעות לעילות נזקיות כאלו ואחרות אין מקומן בפני ראש ההוצאה לפועל אלא בפני בית המשפט המוסמך.

כך כדוגמא כותב המלומד ד. בר אופיר, בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה חמישית בסעיף 391 -

"כאשר נטען לקיומם של נזקים במחלוקת בין הצדדים אין ראש ההוצאה לפועל מוסמך לדון בהם, ועל החייב להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך".

ראה כדוגמא ת"א 2103/99 בתיה לבל ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (דינים - מחוזי, כרך ל"ב (6) 882 וכן בש"א 3269/02 גלינדמן נ' בנק לאומי, דינים מחוזי ל"ג (1) 275.

סיכומו של דבר אני מורה למזכירות ההוצאה לפועל לבצע את הפעולות הבאות בתיק -

א. לבטל הפחתת הקרן - בסך 210,000 ש"ח מיום 17.5.00.

ב. לרשום את הפחתות הקרן הבאות -

50,000 ש"ח נכון ליום 31.3.97

50,000 ש"ח נכון ליום 5.4.97.

14,330 ש"ח נכון ליום 26.5.97.

ג. לחשב האגרה בתיק וכן שכ"ט עו"ד לפי בסיס סכום קרן של 116,000 ש"ח בלבד.

ד. שאר ההפחתות שבוצעו בתיק ישארו בעינן.

     כיוון שטענות המבקש התקבלו בחלקן אני פוסק לו שכ"ט עו"ד בשיעור של

5,000 ₪ בצירוף מע"מ אשר יקוזז מתוך חובו בתיק.

במאמר אגב אומר, שלו היה המבקש בורר היטב את טענותיו ולא נוקט בדרך של צירוף טענות רבות מכל סוג שהוא שמא האחת תפגע במטרתה, הייתי פוסק לו שכר טירחה גבוה באופן ניכר.

ניתן היום, 21.7.2003 בלשכתי.

______________________

צבי ויצמן,

ראש ההוצאה לפועל