|
|
בעניין: |
מדינת ישראל |
|
|
|
ע"י ב"כ עו"ד |
וינקלר |
המאשימה |
|
|
נ ג ד |
|
|
|
מלכה אליהו |
|
|
|
ע"י ב"כ עו"ד |
גבריאלי |
הנאשם |
נוכחים:
|
ב"כ המאשימה - עו"ד וינקלר
הנאשם ע"י ב"כ עו"ד גבריאלי |
פרוטוקול
עו"ד
גבריאלי:
בכדי
לקצר גם לאור השעה המאוחרת, אבקש לראות בהודעתו ת/3 כחקירה הראשית.
הנאשם
מוזהר כדין:
ח.נ.
ש. למעשה בהודעה שלך אתה מכחיש לחלוטין את כל האירועים.
ת. כן.
ש. אתם חיים יחד 12 שנה ומה קרה שהיא יום אחד התלוננה ?
ת. בגלל המצב הפיננסי שלנו, קצת קשה, בגלל שהיא צמודה לאחותה כל
הזמן, שממלאה את הראש שלה בשטויות.
ש. אבל לא תספר במשטרה מסכת שלמה של אירועים. היא מדברת על
אירועים חמורים. היא מתארת לפרטי פרטים.
ת. שום דבר לא קרה.
ש. אז למה?
ת. אחותה נמצאת באותו מצב, באותו הליך והן כל הזמן יחד. אחותה
גרה שני מטר ממנה. הן נפגשות כל יום.
ש. היא עד כדי כך מושפעת מאחותה?
ת. כן.
ש. ואם היו לה חיי נישואין טובים?
ת. אני חיים יחסית חיים טוב. המצב של הכסף, יש לנו מגבלות, אנו
עושים מה שאפשר.
ש. נראה לך הגיוני שאחותה תשפיע עליה שתעשה אותו דבר?
ת. היא אוהבת לשמוע לאחותה, אחותה ממלאה לה את הראש בדברים.
ש. מכאן ועד לומר שהיא עושה בגלל שאחותה עשתה אותם דברים. מה
ההגיון בזה? למה שאחותה תשפיע עליה כך?
ת. לא יודע.
ש. בוקר אחד היא הולכת למשטרה ומספרת דברים חמורים, למה היא עשתה
דבר כזה?
ת. לא יודע. היא אישה שמאמינה למה שאומרים לה. היא עושה מה
שאומרים לה. לא היו לנו שום דבר חריג. לא הייתה אלימות בבית , אף פעם.
ש. הייתה אלימות מילולית?
ת. ויכוחים. קללות לא.
ש. איימת על אשתך אי פעם?
ת. אין לי מה לאיים. אני אדיש להרבה דברים.
ש. למעשה ההסבר שלך הוא שאחותה מילאה לה את הראש בשטויות. אתה
חושב שאחותה גם אמרה לה מה להגיד במשטרה?
ת. לפי זכרוני, היה אותו סיפור עם אחותה, הליך גירושים. גם אחותה
הגישה תלונה במשטרה לפני שנה בערך.
ש. יש פער עצום בין גרסתך לגרסת אשתך. היא טוענת שיש ביניכם תמיד
מתחים.
ת. לא יודע. אני לא בבית עד הערב , אני בעבודה וכשאני בבית הכל
כרגיל.
ש. טוב בבית?
ת. טוב מאד. אין מתח. אני גם לא יודע לתאר מתח.
ש. אשתך אמרה שאתה צריך אולי לעבור טיפולים וריצית מספיק זמן
בכלא.
ת. בשביל שיהיה טוב אז אולי כדאי לעשות משהו שנראה מה לא בסדר.
ש. אז מה לא בסדר?
ת. לא יודע.
ש. אתה בבית. תסביר את המצב בבית, היחסים ביניכם?
ת. לפעמים צוחקים, לפעמים משחקים כל מיני דברים.
ש. המצב הכלכלי קשה?
ת. אשתי לא עובדת , אני עובד כל היום. המצב הבריאותי שלה לא
משהו. היא אנמית,מתעלפת.
ש. כל כמה זמן זה קורה?
ת. אני לא נמצא איתה, לפעמים היא מספרת , זה קרה פעם אצל אמא
שלה, לפעמים כשאנו עולים במדרגות היא מקבלת סחרחורת.
ש. זה לא קורה לה כל יום?
ת. יכול להיות שזה קורה לה כשאני נמצא בעבודה.
ש. זה קורה לעתים רחוקות?
ת. אפשר להגיד.
ש. במהלך השנה האחרונה כמה פעמים היא התעלפה?
ת. אולי 3-7. כשאני נמצא יוצא לה להיות עם סחרחורות וזה, רוב
הזמן היא אצל ההורים. ההורים שלה נותנים לה כדורים בכוח ומאכילים אותה
בכוח. היא לא אוכלת ולא כלום.
ש. היה לכם ויכוח על כסף? שרצית לקנות רכב?
ת. לא.
ש. רצית לקנות רכב?
ת. מזמן, אבל לא קנינו. לא היה דבר כזה שסגרתי עסקה והייתי צריך
לשלם 25,000 ₪ עד פסח.
ש. בקשת מאשתך ללכת לבנק?
ת. אני לא צריך אותה לבנק. זה היה חשבון שלי שאני הכנסתי אותה
אליו. את הצ'ק של המשכורת אני מקבל ומפקידים והיא מטפלת כי אין לי זמן.
ש. היא מטפלת בחשבון?
ת. כן.
ש. אם היא הלכה לבנק בטענה שאתה רוצה כסף זה הגיוני?
ת. כן. אני לא יודע מה היא עושה. כשאני מוציא תדפיס אני יודע מה
קורה בחשבון. לא הייתי בבנק אולי שלוש שנים. היא עושה מה שצריך לעשות. אם
אני צריך כסף אני הולך לבעל הבית ומבקש ממנו מקדמה או דברים כאלו.
ש. החשבון מוגבל?
ת. לא נראה לי. לא.
ש. אשתך טוענת שלפני האירוע הכנסתם לחשבון 1,000 או 2,000 ₪ .
אתה יודע דבר כזה?
ת. לא זוכר, לא. אני נותן את הצ'ק של המשכורת לה והיא מפקידה.
יכול להיות. בתדפיס האחרון יש כניסה של מילואים. אולי על זה מדובר.
ש. אשתך מדברת שהאלימות החלה לפני 6 שנים, מהלידה האחרונה.
ת. הבת הקטנה בת 5. לא היה כלום. הילדה מאז שנולדה לא היה שום
דבר והיה בסדר גמור, לא עולה לי בראש אלימות.
ש. היא מספרת שאמרת לה שהיא אפס, אתה נוהג לבעוט בה.
ת. אפס לא אמרתי אף פעם.
ש. מה כן אמרת?
ת. אני לא בועט בה. אמרתי לה שהיא לא מסדרת את הסידורים של
החשבון, דברים כאלה לא יודע.
ש. אמרת לה שאתה מגדל אותה?
ת. לא. אנחנו חיים ביחד.
ש. אתה ידעת על החוב של שכר הדירה?
ת. אני יודע שבעל הבית בא ואמר שצריך לשלם שכ"ד ואמרתי לו שהאישה
מטפלת בזה והוא אמר שהיא משחקת איתו והצ'ק חזר ואז גם המתווך נכנס לתמונה
ובקיצור, ישבנו יחד ובקשתי והתחננתי כי הוא רצה לזרוק אותנו מהבית ואמרתי
שאקח שלוש משכורות ונתתי לו את הכסף הזה ואמרתי לו שאני מטפל בשכירות
ושיבוא אלי. גם על החוב לעירייה לא ידעתי. כשמגיע פירוט חשבונות ואם יש
חוב אני אומר לה שתלך לבנק, היא יודעת בדיוק מה לעשות.
ש. ידעת על ההסדר שהיה לאשתך עם הבנק?
ת. לא מכיר, לא שמעתי, לא ראיתי.
ש. הגבלת פעם את אשתך? שאסור לה לצאת מהבית?
ת. לא. אני בכלל נמצא בעבודה. בקיץ אני חוזר בסביבות 6, אני נהג
משאית. בחורף זה קצת יותר מאוחר, יכול להיות גם 8.
ש. יצא פעם שאמרת לה שאסור לה ללכת לחברה?
ת. אמרתי שהילדים לא לבד, זה לא שסגרתי ונעלתי אותה בחדר בבית.
ש. אבל היו פעמים שאמרת לה שאסור לה לצאת מהבית?
ת. לא. מה שאמרתי זה שאחותה לא תכניס לה דברים לראש ושלא תהיה
בקשר איתה. אני לא בקשר עם אחותה, אני לא סובל אותה.
ש. למה אתה לא סובל אותה?
ת. בעשר אחת עשרה בלילה עולה על אוטו שלא מכירה.
ש. ואשתך גם עשתה את זה איתה?
ת. לא יודע, מקווה שלא.
ש. הגבלת אותה פעם לענייני כסף?
ת. היא עושה מה היא רוצה.
ש. אמרת לה אל תקני אוכל כזה או כזה?
ת. כל יום ששי אנו הולכים עם הילדים לסופר וקונים מה שצריך.
ש. כשאשתך מתעלפת מה אתה עושה?
ת. זה מלחיץ אותי, אני לא רואה כל יום את הדברים האלה. אני מעיר
אותה, מנער אותה, לפעמים מים אם צריך , מדבר איתה , לדעת אם היא בסדר,
מרים אותה מהמיטה או בסלון, נשאר איתה עד שאני רואה שהיא בסדר.
ש. כמה זמן לוקח לה להתאושש?
ת. עשר דקות בערך. אני עדיין אוהב אותה.
ש. היא חולת נפש? מטופלת בכדורים?
ת. יש לה אנמיה. אני לא יודע אם היא חולת נפש.
ש. היא נורמלית?
ת. כן.
ש. אשתך טוענת שהיה ויכוח בערב לגבי כסף.
ת. לא היה ולא נברא. באותו יום שבת כמו תמיד, אני בטלויזיה
בסלון, זה הכל. לא היה שום דבר.
ש. אשתך טוענת שבלילה הזה איימת עליה שאלו הימים האחרונים שלה
ושתקנה לה בבית קברות ירקון.
ת. לא נכון.
ש. יש לכם קולר בבית של מי עדן?
ת. יש מיכל עם בקבוקים.
ש. יש מצת?
ת. של התנור.
ש. היא טוענת שבאותו לילה הערת אותה מהשינה ב-01:45.
ת. לא נכון, אחרי הסרט אני מתקפל למיטה. אף פעם לא שפכתי עליה
מים. אני לא עשיתי ולא היה ולא נברא.
ש. אשתך טוענת שבאותו לילה שפכת עליה כוס מים ושהצמדת לה מצת
ליד.
ת. לא.
ש. איך יש לה סימן ביד? ממה הסימן?
ת. מאיפה אני יודע? אולי מהשעון. זה משאיר לה סימנים . גם לי זה
משאיר סימנים, זה שעון כסף.
ש. נישאתם בגיל 16?
ת. לא. 17, 17 וחצי.
ש. יש לכם ילד בן 12?
ת. מה פתאום. הילד שלי היו הבן 7 וחצי.
ש. בעדותך, החוקר שואל אותך אם אמרת לאשתך שאתה מתעב אותה ושונא
אותה, אתה עונה לו שאתה אומר לה שאתה אוהב אותה.
ת. כשיוצא לנו לדבר על זה, אני אומר לה שאני אוהב לה.
ש. אז אתם כמו כל זוג?
ת. כן.
ש. למחרת, האירוע עם הרכב. ספר מה קרה.
ת. לא היה ולא נברא. באתי מהעבודה, הייתי צריך לנסוע לפ"ת ועברתי
דרך הבית לקחת מסמכים של העבודה, עליתי הביתה וראיתי שהדלת נעולה מבפנים.
פתחתי את הדלת, הייתה שרשרת, דפקתי בדלת וראיתי שלא עונים ואני יודע שיש
מישהו בבית. הייתה שרשרת של הדלת וקראתי כמה דקות, פתחתי את השרשרת
וראיתי אותה בחדר ישנה, שוכבת על הרצפה, כאילו מעולפת. ניערתי אותה
ושאלתי אותה מה קרה, היא לאט לאט התאוששה.
ש. באיזה שעה זה היה?
ת. בסביבות 11:00 , 12:00. לא זוכר.
ש. איפה היא שכבה?
ת. בחדר שינה לקראת היציאה של החדר, ליד המשקוף. היא הייתה עם
הראש החוצה. ניערתי אותה ושאלתי אותה מה קרה, היא התאוששה, הרמתי אותה
בידיים ושמתי אותה בסלון, ישבנו , היא אמרה שקיבלה סחרחורת והתעלפה
ודיברנו כמה דקות, אולי 5, שאלתי אם הכל בסדר היא אמרה שכן ובגלל שהייתי
לחוץ בזמן כי הייתה לי תקלה במשאית, לקחתי את המסמכים של הביטוח מהארון,
שאלתי שוב אם היא בסדר, היא אמרה כן ,נסעתי לפ"ת ותיקנתי את החלק הזה
ומשם נסעתי למחסן וחיברתי את החלק למשאית.
ש. למה לא לקחת אותה לרופא?
ת. כי זה לא פעם ראשונה או שנייה שזה קורה. זה כל הזמן קורה.
שאלתי אותה אם הכל בסדר היא אמרה שכן.
ש. אשתך הגיעה לשער ביה"ס, שם התעלפה . מה ידוע לך על העניין
הזה?
ת. רק כשקראתי את זה , זה נודע לי. אני נסעתי לפ"ת. לא היה ולא
נברא ולא שמעתי.
ש. למה היא הגיעה לביה"ס ?
ת. לא יודע. אולי הלכה להורים שלה. הם גרים ליד ביה"ס, עשרים
שלושים מטר משם.
ש. באותו בוקר דיברת עם ההורים שלה?
ת. לא.
ש. חיפשת אותה?
ת. לא.
ש. גם לא אצל ההורים שלה?
ת. בבוקר לא.
ש. ניסית לצור איתה קשר בבוקר?
ת. לא.
ש. באיזו שעה נפגשתם בבוקר?
ת. בבוקר מוקדם. היא יצאה לפני. אני קמתי ברבע לשמונה.
ש. מתי אתה קם בדר"כ ?
ת. שבע וחצי ואני מגיע לעבודה קצת מאוחר יותר. אני אמור להגיע
לקונדיטוריה בשבע וחצי. אני עובד לפי מה שהחברה מספקת.
ש. למרות שהקונדיטוריות פותחות בחמש בבוקר?
ת. לא קשור.
ש. את טוען במשטרה שאתה משחק איתה בזה שאתה תופס לה את היד. מה
זה המשחק הזה?
ת. לא עיקמתי לה את היד. אני תופס את היד, אבל לא מסובב אותה,
כמו שתופסים יד לילד.
ש. איזה משחק זה?
ת. תופסת.
ש. אתה משחק איתה הרבה את המשחק הזה?
ת. לפעמים כשצוחקים.
ש. אתה נוהג לצעוק חזק?
ת. אני צועק.
ש. למעשה , כל הטענות של אשתך לא היו ולא נבראו , הכל המצאה.
ת. זה מה שאמרתי. מכניסים לה לראש.
ש. מדובר באשה שמסרה עדות במשטרה ובביהמ"ש. היא נתמכת בעובדת
סוציאלית, מתעלפת. כל זה לשווא?
ת. אני לא יודע. תשאלי אותה. לדעתי זה הצגה. יכול להיות שהיא
התעלפה בגלל המצב שלה. הכל בגלל אחותה.
ש. למה היא גם מספרת את כל זה לעובדת הסוציאלית? לפי מזכר שאני
מציגה לך.
ת. לא היה. לא יודע מה היא סיפרה לה.
ש. בנוסף לזה ההתרשמות של העובדת הסוציאלית היא זה שהיא מאד
מפוחדת.
ת. היא התרשמה ממה שאומרים לה.
ש. למה אתה חושב שהיא הגיעה לפה נתמכת ע"י עובדת סוציאלית?
ת. אולי בגלל המצב הפיננסי. אני לא יודע.
ש. איך אתה מסביר את הסימנים של אשתך על הגוף? היית איתה בדירה
וראית שיש סימנים?
ת. מאיפה אני יודע. הרמתי אותה מהחדר לסלון ולא ראיתי שום דבר.
ש. עפ"י התעודה הרפואית יש לה שריטה בירך ושטף דם ביד.
ת. לא יודע איך זה קרה לה אולי מהנפילה.
ש. היא הייתה מראה לך?
ת. היא לא תתפשט ותראה שנהיה לה כחול.
ח.ח.
ש. אמרת שאתה מוכן לטיפול, בקשר לזוגיות.
ת. בקשר לזוגיות.
התובעת
מסכמת:
הנאשם
מואשם בכך שתקפת את אשתו. באופן כללי ייאמר שהיא הייתה נרגשת ונסערת והיה
קיים קושי רב מבחינתה לדבר על האלימות ובכל פעם שדיברה על האלימות היא
התמוטטה והתעלפה.
אין ספק
שעדות המתלוננת הייתה עם סתירות, אך יחד עם זאת מצבה הנפשי קשה ומדובר
בצעד שעשתה לאחר תקופה ארוכה שהיא סובלת מאלימות. עובדה היא שהיא עומדת
ומעידה ולא חוזרת בה מעדותה ולא טענה בשום שלב שהאירועים לא היו. בנוסף
לכך, אני סבורה שלא ניתן לצפות ממנה כשהיא נמצאת בסערת רוחות כזאת, לזכור
את תוכן האיומים המדויק מכיוון שמדובר גם במספר אירועים ואיומים. אני
סבורה כי ניתן להסיק שהייתה בסערת רוחות אלא גם לאחר שהתובעת ניסתה לרענן
זכרונה, היא עדיין לא העידה את תוכן הדברים המדויק ,ולא הייתה מרוכזת וכל
זה בעקבות מצב נפשי קשה. היא העידה על האירוע של המצת בלילה, הציגה
לביהמ"ש סימן חבלה. היא מעידה גם על אירוע תקיפה שאירע למחרת היום ולגבי
זה אין סתירות היא חוזרת על דבריה.
אני
סבורה שהחיזוק לדבריה של המתלוננת הינו דווקא בעדותו של הנאשם הן במשטרה
והן בביהמ"ש. העובדה שהנאשם מכחיש הכל היא תמוהה ולא הגיונית. לא ייתכן
שהבעל יכחיש לחלוטין כל מה שהיה.
לא ייתכן
שבכל המסכת המורכבת הזאת לא אירע כלום, גם זה הגיוני שתמציא אירוע עם כל
כך הרבה פרטים. גרסת הנאשם אינה הגיונית ומי שנאלץ להביא אותה לבי"ח זה
אחיה ולא הוא , הוא גם טוען שתופס לה את היד במשחק. מדובר באשה מוכה
שמתנהגת כמו אישה מוכה והסימנים הרפואיים שמופיעים בת. הרפואית תומכים
בגרסתה וזאת מבלי שהנאשם נותן הסבר. הוא גם מתעלם מהסימנים, טוען שלא
ראה אותם. אבקש להעדיף את גרסת המתלוננת על גרסתו של הנאשם ולהרשיעו.
ב"כ
הנאשם מסכם:
מדובר
בבקשה להרשיע את הנאשם על בסיס עדות יחידה, אמנם הוגשה ת.רפואית אך הם לא
מהווים סיוע או איזה דבר מה נוסף בכל מה שמאשימים את הנאשם, אלא מגלים
שהגרסה היא שקרית. כאשר מדובר בעדות יחידה ,האם ניתן להסתפק בה כבסיס
להרשעה.
כאשר
העדות אינה רק יחידה , אלא יחידותה עולה כדי בדידות מחרידה. לא רק זאת
שעדותה מלאה סתירות, אלא גם המסמכים שהתביעה צירפה , כמו דוח המעצר שהוא
הכחיש, וכשנחקר הוא הכחיש הכל ואמר שמוכן ללכת למכונת אמת. מהתעודה
הרפואית שמדברת בעד עצמה גם לגבי מה שאמרה לרופא וגם לגבי הממצאים
הפתולוגים , כמו שריטות כוויות וסימנים . והרופא מדבר על הירך ושריטות
שטחיות. אלו דברים שמתיישבים גם עם התעלפות, הוא לא מדבר על סימן של
כוויה ואין סימנים של שריטות ביד. גם בהודעתה במשטרה היא אמרה לשוטר
ש"אפילו יש לי סימן בכך ואפילו כשחזרתי לישון" וכשבא נפגע חבלה, השוטר
מסמן במידה והוא רואה, אך הוא לא כתב כלום. הדברים האלו מכניסים את העדות
של המתלוננת לאותה הגדרה של עדות יחידה. לגבי מה שחברתי אומרת, אמנם
ידועה ההלכה שביהמ"ש רשאי לפצל את העדות וללקט את המוץ מן התבן ,אך זה
תפקיד התביעה להראות איך לעשות את זה. חברתי במקום להגיד דברים סיסטמטים
לא אמרה מה היא רוצה להראות. גם לגבי שהרביץ- הרי בהודעתה היא אמרה "הוא
מכה אותי בפני ומכופף את ידי" וכששאלתי אותה בעדותה , שאלתי איך הוא היה
נותן לה מכות היא ענתה "הוא היה לוקח את השערות, מסתכל במראה את אפס והיה
בועט בי" גם לגבי המכות יש לה גרסאות סותרות, אז למה להאמין?
ז"א על
ביהמ"ש להסביר מדוע מתוך כל הסתירות הוא מלקט את אותן עובדות שהן כביכול
האמת. ביהמ"ש מחוייב במקרה כזה להבהיר ולהסביר בהכרעת דינו מדוע הוא רואה
לתת אמון בחלק סלקטיבי של העדות במידה כזו המאפשרת לביהמ"ש לבסס הרשעה על
החלק הזה בלבד. ואז החובה היא כפולה ומכופלת במקרה כזה.
הדרישה
של האזהרה העצמית היא אינה פורמלית גרידא, אלא מהותית ועל ביהמ"ש לתת
בהכרעה בדיקה על מנת לקבוע ממצאים שירשיעו אותו.
לגבי
הבנק- אם אנו קוראים את הודעת המתלוננת כפשוטה- סברתי שהוא צלצל לבנק
וביקש לשוחח עמה כשהייתה ליד הפקידה, והסתבר לפתע שהיו שתי שיחות ושאלתי
אותה ולא קיבלתי תשובה ברורה והסתבר שהייתה שיחה אחת שהוא הגיעה לפקידה
שהיא הייתה אצלה והפקידה אמרה שנוהלי הבנק לא מאפשרים להעביר שיחה. זו
פעם ראשונה שאני שומע את זה.
אין דבר
כזה. זה סיפור שהומצא לצורך העניין. אח"כ הסתבר שהייתה שיחה כשהיא יצאה
החוצה והיא התקשרה אליו. למה? אם הוא התקשר לבנק הוא יכל לדבר איתה בבנק.
למה היא מתקשרת אליו?
כל
הסיפור עם הכסף מצוץ מן האצבע. הוגש לביהמ"ש דף חשבון. בזמן שהיה עצור
נכנסו כספי מילואים והיא משכה אלף שקל. רק מהחקירה הנגדית של הנאשם הוא
אמר שהוא נתן לה צ'ק ביד והיא לא שילמה שכירות והוא התחנן מבעל הבית ולקח
הלוואה ממעבידו לשלם לבעל הבית כדי שלא יזרוק אותו. מדובר באישה ששולטת
לו במשכורת ובחשבון הבנק ומבזבזת את הכסף ומגיע למצב שהשכירות לא משולמת
שלושה חודשים. אולי זה הטריגר שגרם לה להרחיק אותו. את חג החירות הוא
בילה באבו כביר , כשהיא משכה כסף מהבנק כשהיא טוענת שהחשבון מוגבל. אבל
הוא בעל החשבון והוא הכניס אותה לחשבון. הוא עובד כמו "חמור" מהבוקר עד
הערב והיא מנהלת את העניינים וזה ההסבר למה היא משקרת וצמודה לאחותה. זה
ההסבר לדעתי מדוע היא באה לפה והתעלפה. היא פחדה משקריה. ביהמ"ש ראה
שישבה ודיברה בניחותא ושיקרה וחזרה על הדברים. ביהמ"ש שאל שאלות לגבי
תמיהות והיא לא נתנה הסבר.
יש רשימה
בפרוטוקול של תמיהות שאין להן הסבר. היא אומרת בהודעתה לגבי נושא הכסף
שהייתה צריכה לפתוח תכנית חסכון, אך היא אמרה פה שאין תכנית חסכון. היא
אמרה שאמרה לו את זה כדי להרוויח את החודש ואחרי זה ביהמ"ש שאל אותה.
יש דף
חשבון שמראה שאין מינוס היום. היא אומרת שכעסו שהוציאו את הכסף, אבל היא
הוציאה את הכסף.
שאלתי
אותה איך הוא ידע שהיא בבנק והיא אמרה שהוא שיער לעצמו.
היא אמרה
שהיא נלחצה כשדיברה עם הוריה , אבל היא ידעה שהוא מחפש אותה כי הוא ידע
שהיא בבנק, היא בעצמה הודתה שהוא התקשר לבנק והפקידה לא רצתה להעביר.
לגבי מצב
הרכב-כל הסיפור הזה לא מסתדר . היא אמרה שהוא רדף אחריה, היא צעקה ואנשים
היו מסביב, היא אצל השומר והתעלפה מיד , אח"כ התברר שהיא דיברה איתו קודם
והוא הביא לה מים. היריעה הייתה רחבה לגמרי. השומר לא נחקר, גם לא אביה,
שהביאה לביה"ח.
היא בכלל
אמרה בהתחלה במשטרה שהוא אמר לה שתכנס לאוטו שהיא התחילה ללכת אח"כ היא
אמרה שהיא התחילה לרוץ וכשנשאלה איזה אוטו הוא הגיע, היא אמרה שהיא לא
מבינה במכוניות. במשטרה היא אמרה סקודה.
לגבי
העסקה עם הרכב- אין לזה זכר במשטרה . פה זה היה לב העניין. היא לא סיפרה
למשטרה את הגורם האולטימטיבי, היא סיפרה פה בהרחבה.
לגבי
הנושא שהשומר נתן לה מים לא מוזכר בהודעה. היא לא ראתה מקום לנכון להוסיף
דברים שהם חשובים מאד כשהם נאמרים בסמוך לאירוע.
ביהמ"ש
בא לעשות מלאכה קשה צריך להסביר למה ביהמ"ש קבע להעדיף גרסה מסוימת מאד.
לנושא הכוויה ביד- למה זה לא מופיע בדוח? איפה הסימן שהרופא ראה קביעה?
זה מצריך טיפול. אני מפנה לעדותה בעמ' 18, שורה 6. היא אמרה שהיא ישנה
בתנוחה מקופלת. אחרי זה היא אמרה שהיא הסתובבה לצד שמאל לכיוון הקיר ואז
כביכול הייתה הכוויה וזה גם לא מתיישב.
למעשה
היה מראה שיש דברים בגו'. גם לנושא המכות באזור האוטו, גם שם יש סתירות
בין ההודעה במשטרה לבין החקירה הראשית ולבין החקירה הנגדית ולבין שאלות
ביהמ"ש.
במסגרת
שקלול כל הממצאים לגבי מהימנות- כשהוא נחקר במשטרה הוא אמר שהוא מוכן
ללכת למכונת אמת. לזה יש משקל בנושא מהימנות. לא מדובר באדם מתוחכם שינסה
לעבוד על מכונת אמת.
גם לגבי
נושא האלימות- במשטרה היא אמרה 4 שנים. מה גם שהיא פתאום אומרת שכולם
ידעו ואין אף שם ופוצה פה.
אבקש
לזכות את הנאשם זיכוי מלא ולחילופין לזכותו מחמת הספק.
החלטה
1.
1.
נדחה
להכרעת דין ליום 21.7.03 שעה 10:30.
ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ג (15 ביולי 2003) במעמד הצדדים
|
