מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

 

בית משפט מחוזי חיפה

בפני כב' השופט ר. ג'רג'ורה

בש 003895/04

בש 003900/04

 

תאריך

29/04/2004

 

 

 

 

 

 

בעניין:

 

ביטון אבי ת.ז. 037609641 

ע"י ב"כ עוה"ד מ. גלעד

רחוב בן עמי 47

עכו

 

 

 

 

 

 בש 3895/04 

 

 

העורר

 

- נ ג ד -

 

 

מדינת ישראל

באמצעות לשכת תביעות חיפה

 

המשיבה

 

 

 

 

 

 

 

ובעניין

 

עידן מעטי ת.ז. 039457148 

ע"י ב"כ עוה"ד שלומי בלומנפלד

רחוב אלנבי 25א'

חיפה 33092

 

 

 

 

 

 בש 3900/04

 

 

 

העורר

 

- נ ג ד -

 

 

מדינת ישראל

באמצעות לשכת תביעות חיפה

 

המשיבה

 

 

 

 

מופיעים:

אין הופעה מטעם העורר ביטון אבי. ב"כ העורר עו"ד גלעד

העורר עידן מעטי וב"כ עו"ד בלומנפלד

ב"כ המשיבה עו"ד גב' אלונה אפרת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עו"ד גלעד:

מרשי לא הובא על ידי הליווי. אני מסכים שהחלטה תינתן בהעדרו.

 

ב"כ המשיבה:

אני מסכימה. אני אדאג לקבלת הסבר מהליווי מדוע לא הובא העורר לדיון של היום ונודיע על כך לבית המשפט תוך 5 ימים מהיום.

 

החלטה

 

1.      בפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה, (סגן הנשיא כב' השופט שילוני), מיום 4.4.04 בב"ש 2873/04, לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם ושיחרר, בתנאים מגבילים, נאשם שלישי, באותו כתב אישום, להלן: "ניסים", מהנימוק שלניסים אין עבר פלילי ומבחינה זו שונה מצבו מהמשיבים האחרים, להלן: "ההחלטה".

          העוררים הגישו, בנפרד, ערר על ההחלטה וכל אחד מהם טען, בין היתר, כי טעה בית המשפט קמא בקובעו שקיימות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים, מצד אחד ולא שחררם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

 

          מאחר ומדובר בכתב אישום אחד שהוגש נגד שני העוררים ושני עררים על החלטה אחת, ובהסכמת באי כח הצדדים, החלטתי לאחד את הדיון בשניהם והחלטה זו מתיחסת לשני העררים. בהמשך אפרט בנפרד את הטענות הספיצפיות לגבי כל עורר וכן את הנימוקים למסקנה אליה הגעתי ביחס לכל אחד ואחד מהם.

 

          אסקור להלן את כתב האישום, הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ההחלטה ונימוקי הערר.  ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

 

2.      נגד העורר בערר ב.ש. 3895/04 להלן: "ביטון", והעורר בערר ב.ש. 3900/04 להלן: "מעטי", וניסים, הוגש כתב אישום (מתוקן) בבית משפט השלום בחיפה בת.פ. 2109/04 הכולל ארבעה פרטי אישום המיחס לשני העוררים, לניסים ולעוד קטין (נגדו הוגש כתב אישום נפרד בבית משפט לנוער), עבירות של התפרצות למקום מגורים,  לפי ס' 406(ב)+ס' 29, גניבה לפי ס' 384+ס' 29, נסיון להתפרצות, לפי ס' 25 וס' 406(ב)+ ס' 29 והחזקת כלי פריצה, לפי ס' 409+ ס' 29. ביטון מואשם גם בהחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי ס' 186(א)+ ס' 29, נהיגה פוחזת (מעשה פזיזות ורשלנות) לפי ס' 338(1), שיבוש הליכי המשפט לפי ס' 244 והכל לחוק העונשין תשל"ז- 1977, להלן: "חוק העונשין", ועבירות תעבורה של עקיפה כשהדרך לא פנויה ונהיגה משמאל לקו הפרדה רציף בדרך, לפי תקנה 47ד' ותקנה 36ג' לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

 

על פי כתב האישום, העוררים יחד עם נסים וקטין עשו ביום 17.3.04 "סיבוב התפרצויות" בשעות הצהריים התפרצו לארבע דירות וגנבו משלושה מהם רכוש ואילו באישום הרביעי היה רק נסיון.

 

3.      יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים וניסים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, להלן: "הבקשה", לפי ס' 21(א)(1)(ב) + ס' 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996, להלן: "חוק המעצרים".

 

          לטענת המשיבה בידיה ראיות לכאורה נגד העוררים והעבירות המיוחסות להם מקימות עילת מעצר לפי ס' 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. המשיבה פירטה בבקשה מסוכנותו של כל אחד ואחד מהעוררים. עוד ציינה שלכל אחד מהעוררים יש עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש ותלויים ועומדים נגדם מאסרים על תנאי ברי הפעלה, בעוד שלניסים אין הרשעות קודמות.

 

4.      בפתח הדיון העלה עו"ד בלומנפלד טענה מקדמית, וביקש לשחרר את מרשו מיד מאחר והוא בבית מעצר בתחנת משטרת זבולון ולא במתקן כליאה בתנאים שנקבעו בס' 9 לחוק המעצרים. לטענת עו"ד בלומנפלד, אשר הציג פסיקה בענין זה, כי אי החזקתו של העורר במתקן כליאה בתנאים המפורטים בס' 9 לחוק המעצרים, די בו כדי לשחרר את מרשו ללא כל נימוק נוסף.

 

ביום ראשון, 25.4.04, הגיש עו"ד בלומנפלד עוד הודעה לבית המשפט, בה ציין שעל אף הדיון שהתקיים ביום 23.4.04, הוחזר העורר לתחנת משטרת זבולון ולכן הוא מבקש לזמן את הצדדים "לישיבה נוספת לצורך מתן החלטה באחד מהתאריכים המוצעים בתחתית בקשה זו". "בתחתית הבקשה" לא צויין אף תאריך.

 

עוד הוסיף בהודעה, כשהוא מפנה לדבריה של ב"כ המשיבה בדיון מיום 23.4.04 בע' 13 ש' 5 עד 9, שם אמרה, "אני מעולם לא הייתי בבית מעצר תחנת זבולון", ומסקנתו היא שניתן היה לצפות כי לכל הפחות תברר ב"כ המאשימה את טענותיו בדבר תנאי החזקת עצורים בתחנת זבולון ולא תאפשר החזקתו של העורר בתחנה לפני שיתברר כי כי טענותיו אינן נכונות.

 

ס' 9 לחוק המעצרים קובע כי "עצור לא יהיה כבול במקום ציבורי אלא לפי ההוראות הסעיף" ומפרט את התנאים בהם יש להחזיק עצור. טוען עו"ד בלומנפלד כי יש לשחרר מיד עצור שאינו מוחזק במקום הממלא אחרי התנאים המפורטים בס' 9 לחוק המעצרים, מאחר ואי החזקתו במתקן כליאה, כאמור, מהווה פגיעה בזכויות היסוד שלו. חיזוק לטענתו הציג עו"ד בלומנפלד שתי החלטות שניתנו בבית משפט העליון, בג"צ 5578/02 ו - בג"צ 1319/03, לשכת עורכי הדין נ. השר לבטחון פנים ואחרים, פורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון.  הוא עוד הפנה להחלטתו של כב' השופט שפירא בבית משפט זה שניתנה בב"ש. 3204/02, זובלון יושבייב נ. מדינת ישראל, בה, לטענתו, נקבע במפורש שאין להחזיק אנשים בתנאים הנוגדים את ס' 9 לחוק המעצרים ולכן יש לשחרר את מרשו מיד ללא כל קשר לטענות לגופו של הענין.

 

עיינתי בפסיקה אליה הפנה עו"ד בלומנפלד אך, לדעתי, לא ניתן ללמוד ממנה, כטענתו: כי חובה לשחרר מיד נאשם שמוחזק במעצר בניגוד לתנאים המפורטים בס' 9 לחוק המעצרים: בבג"צ 1319/03 עתרה לשכת עורכי הדין בענין תנאי המעצר בבתי הכלא, העתירה התקבלה וניתן צו מוחלט לפיו, "לא יאוחר מיום 1.6.04 יינתנו לעצורים.. מלוא זכויותיהם על פי ס' 9 לחוק המעצרים".  בבג"צ 5578/02, רופאים לזכויות אדם נ. שר לבטחון פנים ניתן בעתירה שעניינה בס' 9 לחוק המעצרים, אך משניסיתי להגיע לפסק הדין הסופי, לא הצלחתי לאתר אותו.

 

מהחלטתו של כב' השופט שפירא בעניין יושבייב ניתן ללמוד כי "על חלופת המעצר יש להחיל גם, בשנויים המחוייבים, את העקרונות העולים מסימן "ב" לחוק המעצרים.. ולענייננו את הוראת ס' 9 לחוק". מסקנתו של כב' השופט שפירא, עם כל הכבוד,  מקובלת עלי אך לא ניתן ללמוד ממנה שיש לשחרר עצור מיד אם התנאים של ס' 9 אינם מתמלאים.

 

סוגיה זו, הקשורה קשר הדוק עם זכויות היסוד של העצורים, נדונה.

 

בבש"פ 7053/01 פלוני נ. מדינת ישראל נו(1) ע' 594, בו נדונה השאלה אם יש לשחרר לחלופת מעצר עצור המוחזק בבית מעצר ג'למה בניגוד לתנאים המפורטים בס' 9 לחוק. כב' השופטת פרוקצ'יה קבעה בס' 19 להחלטתה כי "השיקול בתנאי מעצר בלתי הולמים עשוי לשמש גורם במסגרת מכלול השיקולים אם לעצור אדם או לשחרר".

 

בס' 11 להחלטתה הנ"ל  קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה:

 

"הגורם הנוגע לתנאי מעצר בלתי הוגנים בהם מוחזק עצור שנדונה לגביו בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים ניצב בדרך כלל כשיקול-נגד לגורם מסוכנותו או לחשש מפני הימלטותו או שיבוש הליכי המשפט על ידו. שהרי אם שיקולי-נגד אלה אינם קיימים, בלאו הכי מתבקשת התוצאה כי ראוי לשחרר את הנאשם מן המעצר, אף בלא קשר לאופי תנאי מעצרו. במצבים בהם נוצר מתח בין תנאי אחזקת, (כך במקור - ר.ג'.), הנאשם במעצר לבין גורמים המצדיקים, בדרך כל, מעצר עד תום ההליכים, ניצבים זה כנגד זה הצורך בשמירה על כבודו של הנאשם ורווחתו הבסיסית במסגרת מעצרו מול אינטרס הכלל להגן על שלומו ובטחונו של אדם או הציבור, ולהבטיח את תקינות ההליך השיפוטי בעניינו של הנאשם. איזון ראוי בין השיקולים הנוגדים הללו מחייב מיצוי, עד מידת האפשר, של הדאגה לזכות העצור לתנאי רווחה מינימליים במעצרו בצד הדאגה לאינטרס הציבורי לבל ייפגע ממסוכנותו של העצור.

 

לפיכך, משעולה טענת עצור כי הוא מוחזק בתנאי מעצר בלתי הולמים בשלב בו מתבררת סוגיית מעצרו או שחררו, יש לבחון אם טענה זו מבוססת ואם יש בה ממש, שמא היא טענה בעלמא; שנית, יש לבדוק עם הגורמים המופקדים על מתקן הכליאה האם ניתן למצוא מענה ופתרון מעשי לליקויים שהוכחו כדי להסדיר את המכשלה ולהיטיב את תנאי החזקתו של העצור בעניינים עליהם הוא מלין ושנמצא בהם ממש. רק לאחר מיצוי בחינה זו ורק אם לא עלה סיכוי ואפשרות לתיקון הליקויים, עשוי בית המשפט להידרש לעריכת האיזון הראוי בין עניינו של העצור ביציאתו לחופשי נוכח תנאי מעצר בלתי נאותים בהם הוא מוחזק, מול אינטרס הציבור בהגנה מפני מסוכנותו והבטחת תקינות ההליך השיפוטי בעניינו. אם לאחר בירור ודרישה נראה כי היבט תנאי המעצר לא בא על פתרונו הראוי, מחייב האיזון בין הדאגה לערך חירות האדם אל מול ערך שלוםהציבור ובטחונו וערכי עשיית משפט ליתן דגש לערך הראשון להעדיף חלופת מעצר, אלא אם קיימת סכנה מוחשית לשלומו של אדם או לבטחונו של הציבור, או חשש חמור לשיבוש הליכי משפט. (פרשת עזאזמי, שם, ע' 85)".

 

באשר למסגרת הדיונית שיש לברר את זכויותיו של העצור, קבעה כב' השופטת פורקצ'יה, כי המסגרת היא במסגרת עתירת אסירים.

 

לאור האמור בהחלטה זו, ולמרות החומרה במחדלה של המשטרה והפגיעה הקשה בזכויותיו של העצור, לא אוכל לקבל את טענת עו"ד בלומנפלד ולשחרר את הנאשם מהמעצר.

5.      עו"ד כרמל אינו חולק על כך שבמישור הטכני ישנן ראיות לכאורה. לטענתו, ביטון (וגם מעטי - ר.ג') נתפסו באותו רכב זמן לא רב לאחר שבוצעה פריצה בדירה ברחוב ינקינטון. ברכב זה, השייך לאישתו של ביטון, נהג ביטון ובו נתפס רכוש שנלקח מהדירה הזו ומדירות אחרות,  אבל לטענתו, זה מה שיש בתיק: רכוש גנוב ברכב אך אין אף אחד שתפס את ביטון באחת הדירות כפורץ או מי שלקח את הדברים מהדירות והדבר נכון בעיקר לגבי שני האישומים הראשונים. בהעדר ראיה הקושרת את ביטון לביצוע ההתפרצות, (בניגוד לעצם העובדה שהרכוש הגנוב נמצא ברשותו), אין ראיות לכאורה הקושרות את ביטון לעצם מעשי ההתפרצות.

 

          עו"ד בלומנפלד שם את הדגש על מחדלי החקירה שיש בהם, לטענתו, כדי להחליש במידה ניכרת את "משקל היש ומביא באהדה את שקילת חלופה". מצד שני, עו"ד בלומנפלד מאשר כי יש סתירות מהותיות בגירסאות שמסרו העוררים בהודעותיהם במשטרה.

 

          ב"כ המשיבה סבורה שיש ראיות לכאורה הקושרות כל אחד מן העוררים לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, תוך שהיא מדגישה קיומן של סתירות מהותיות בהודעותיהם של העוררים שמסרו למשטרה.

 

6.      סגן הנשיא, כב' השופט שילוני, ששמע את הבקשות למעצר עד תום ההליכים וניתח את הראיות שהיו בפניו הגיע והחליט שיש ראיות לכאורה. כשבא לשקול את חלופת המעצר, הגיע למסקנה שאין לשחררם לחלופת מעצר, בעיקר מהנימוק שלשניהם יש עבר פלילי עשיר, כך שביטון נידון בתאריך 12.9.02 למאסר בפועל של 13 חודשים ולמאסר על תנאי של 12 חודשים שהוא בר הפעלה, אם יורשע ביותר מעבירה אחת של התפרצות או גניבה בכתב האישום הנוכחי. לגבי מעטי, יליד  1984, על אף גילו הצעיר יש לו הרשעות רבות בבית משפט לנוער בעבירות סמים, כולל סחר בסמים וכן בעבירות רכוש של התפרצויות לדירות וריצה מאסר בפועל.

 

7.      שקלתי את טענות באי כח העוררים בענין הראיות לכאורה ושחרורם לחלופת מעצר. לדעתי, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, ככל שהדבר מתיחס לראיות לכאורה. כמוהו, גם אני בדעה שיש ראיות לכאורה למכביר בתיקים שהוצגו בפני וזאת יש להדגיש. העובדה שהרכוש הגנוב נתפס במכונית של אישתו של ביטון, כשיחד איתו נמצאים מעטי וניסים, מצביעה, לכאורה, על מעורבותם של העוררים במעשי ההתפרצות, ודי בכך. קשר זה מספיק, לדעתי, בשלב זה, כדי להקים תשתית ראיתית לכאורה הקושרת את העוררים לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. לזה יש להוסיף את הסתירות המהותיות בהודעותיהם של העוררים במשטרה, על כן אני דוחה את הערר ככל שהוא מתיחס לראיות לכאורה.

 

8.       אין מחלוקת כי עבירות רכוש אינן מקימחות עילת מעצר לפי חוק המעצרים. מצד שני, הכירה הפסיקה , בנסיבות מיוחדות, בקיומה של עילת מעצר בעבירות רכוש. ראה החלטתה

של כב' השופטת ביניש שניתנה בש"פ 5431/98 ו- 5571/98 , רוסלן פרנקל ואח' נ. מדינת ישראל, פד"י נב(4), 268, ובלשונה:

 

"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידה, ובנסיבות מסויימות יש בהן כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך עבירות רכוש טומנות בחובם סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הם יבוצעו באלימות תוך סיכון חיי אדם או שלמות גופו, אם לצורך השגת הרכוש ואם לשם שמירה עליו ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש.

מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באופן שיטתי או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים אלימים מיוחדים ומתוחכמים עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור.

 

לפיכך אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם התקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה תיקון לבטחון במשמעותו האמורה".

 

בעניננו, מקובלת עלי, עם כל הכבוד, מסקנתו של בית המשפט קמא שקבע בע' 17 ש' 7 עד 16 להחלטתו:

 

"אני סבור שבמקרה שבפנינו קיימת עילת מעצר עקב מסוכנות לבטחון הציבור ורכושו בכך שההתפרצויות לבתי דירה בוצעו ב"שרשרת" תוך התארגנות של כמה עבריינים ביחד עם קטין שנגדו הוגש כתב אישום בנפרד בבימ"ש לנוער. מתברר שבדירה אליה פרצו המשיבים ברחוב יקינטון 17 בחיפה שבכתב האישום הרביעי היא אותה דירה שנפרצה ע"י המשיב 1 עפ"י כתב אישום ב/2 שבגינו נדון ל-13 חודשי מאסר בפועל לאחר שצירף תיקים נוספים.

מסוכנותו של המשיב 1 ניכרת גם לאור עברו הפלילי העשיר ובכך שביצע את העבירות שבכתב האישום חודשים אחדים לאחר ריצוי מאסר של 13 חודשים ולמרות שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים. מכאן שמסוכנותו לשלום הציבור ורכושו היא ממשית ומיידית.

גם למשיב 2 הרשעות קודמות רבות למרות גילו הצעיר, ריצה בגין עבירות רכוש מאסר בפועל ולמרות זאת חזר לדרך העבריינות תוך התארגנות עם אחרים ומכאן מסוכנותו לבטחון הציבור".

 

המסקנה העולה, אפוא, כי בענייננו ובנסיבות ביצוע ההתפרצות כמתואר בכתב האישום כי קמה עילת מעצר, סבורני כי לאור עברם העשיר של העוררים בעבירות רכוש והעובדה שביטון טרם הספיק לצאת מבית הסוהר לאחר ריצוי מאסר של 13 חודשים ועל אף המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, הלך וביצע את שרשרת ההתפרצויות עם אחרים. באשר למעטי, נחה דעתי, כמו סגן הנשיא כב' השופט שילוני, כי גם לגביו קמה עילת מעצר.

 

9.      כפי שנקבע בחוק המעצרים ובשורה ארוכה של פסקי דין, גם בהתקיים עילת מעצר חובה היא על בית המשפט לשקול חלופת מעצר. ראה למשל בעניין זה החלטתו של כב' השופט זמיר בבש"פ 8122/99, מדינת ישראל נ' מסוכה שמעון, תקדין עליון 99 (3) עמ' 795,  כי לפי ס' 21 (ב) לחוק המעצרים:

 

"חייב בית המשפט לשקול את האפשרות של חלופת מעצר שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה. אולם, לפי אותו סעיף ,אם קיימת עילת מעצר, אין בית המשפט אמור להסתפק בחלופת מעצר, אלא אם 'ניתן להשיג את מטרת המעצר', בדרך של חלופה כזאת. משמע, כאשר עילת המעצר נעוצה במסוכנותו של הנאשם, צריך שחלופת המעצר תפחית את המסוכנות עד המידה הראוייה. המבחן, לפי החוק, הוא המידתיות. בית המשפט צריך, אם כן, לערוך בירור כדי לעמוד על רמת המסוכנות של הנאשם ועל טיבה של החלופה המוצעת כדי להגיע למידתיות הראוייה. מהות הבירור ועומק הבירור תלויים בנסיבות המקרה".  

 

בית המשפט חייב, עם כל הכבוד, לשקול באופן אינדיוידואלי את החלופה שתוצע ואין להסתפק בקביעה הכללית ש"אין מקום לחלופת מעצר" או הקביעה כי בדרך כלל גמילה מסמים, ראוי שתעשה אחרי שיגזר דינו של הנאשם. בענייננו - מבקש ב"כ ביטון לקבל תסקיר מעצר. ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לדעתי, יש לאפשר לשירות המבחן לתת תסקיר בעניינו של מר ביטון.

 

אני מקבל את הבקשה ומורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר.

 

            אני קובע את התיק לקבלת התסקיר ליום 25.5.04 שעה 10.00

 

באשר למעטי, הציע הסניגור שלושה אנשים שיפקחו עליו, אם ישוחרר לחלופת מעצר. שלושתם נחקרו בפני. אחד מהם, האח אינו ראוי לדעתי לפקח על העורר. אחותו עומדת להתחתן ותגור בבית נפרד אך קרוב לבית אמו של מעטי. אמו השאירה עלי רושם אמין ושוכנעתי כי תוכל לפקח עליו, על אף העבר הפלילי שיש לה. מדובר בעבירות שבוצעו בשנים 1981 - 1986, ומאז לא ביצעה שום עבירה.

 

על כן אני מורה לשחרר את מעטי למעצר בית מלא במשך 24 שעות בבית אמו ברח' ההסתדרות 16, בן-דור-נשר, וזאתהעורר עד תום ההליכים נגדו. העורר, אמו ואחותו יחתמו על התחייבות אישית על סך 15,000 ₪ כל אחת להבטחת מילוי תנאי השחרור למעצר בית והמשטרה תהיה רשאית לבקר בשעות סבירות, בבית אמו של העורר לוודא כי העורר מקיים את תנאי השחרור בעבודה. אם יפר העורר תנאי השחרור בערובה, ייעצר מיד.

 

משלב זה יופרד הדיון בעניינם של העוררים.

 

תיק ב.ש. 3895/04 נקבע ליום 25.5.04 שעה 10.00 להמשך.

תיק החקירה מוחזר לידי נציג המשטרה.

 

ניתנה היום ח' באייר, תשס"ד (29 באפריל 2004) במעמד ב"כ הצדדים.

                                                                                ר. ג'רג'ורה, שופט

קלדנית: א.ב/א.א

 

ב"כ המשיבה:

אבקש לעכב את ביצוע ההחלטה ל - 48 שעות כדי להעביר את התיק לפרקליטות על מנת לשקול הגשת ערר.

 

עו"ד בלומנפלד:

אני סבור שחבריי היו צריכים להודיע היום אם בכוונתם להגיש ערר וזאת לאחר שהיו אמורים להתייעץ עם הפרקליטות עוד לפני הדיון היום ולקבל את עמדתם באם לבקש עיכוב ביצוע במידה ובית משפט נכבד זה יחליט על שחרור, אבקש מבית המשפט שלא לקבל את בקשת חברתי או לחילופין, להורות כי עד מחר, יום שישי, בשעת בוקר סבירה יודיעו לי חבריי את עמדתם כך במידה ויחליטו לא להגיש ערר, יספיקו מרשיי ומשפחתו לבצע את הפעולות הדרושות לשחרורו של מרשי מחר, יום שישי.

 

החלטה

 

כפי שנקבע בפסיקה, אין לשלול מהמאשימה את האפשרות להגשת ערר על החלטת שחרור.

 

אני מורה לעכב את ביצוע ההחלטה עד יום ו' 30.4.04 בשעה 10.00. עד אז תודיע ב"כ המשיבה לב"כ העורר את החלטתה בענין הגשת הערר או אי הגשתו. במידה ותהיה החלטה על הגשת הערר יוגש הערר ביום א' - 2.5.04 והעורר מר מעטי עידן ישהה במעצר עד לשמיעת הערר בבית המשפט העליון.

 

ניתנה היום ח' באייר, תשס"ד (29 באפריל 2004) במעמד ב"כ הצדדים.

 

                                                                                ר. ג'רג'ורה, שופט

הקלדנית: אתי באזוב

 
 
Hit Counter