נוכחים:           בשם המאשימה: מר צביקה ברוזברג

                        הנאשם: הופיע

                        בשם הנאשם: עו"ד פלדמן איגור

 

הכרעת דין

 

הנאשם הואשם בהתעללות בחתול רחוב לפי ס' 2(א) וכן 17(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד 1994.

 

לטענת התביעה, בנה הנאשם מתקן בעזרתו לכד חתול רחוב בתוך שקית אטומה , סגר את השקית והשאיר את החתול להחנק בתוכה עד שמת.

 

הנאשם בתשובתו לאישום הודה בבניית המלכודת, הודה בלכידת חתול אשר נפל לתוך השקית, אך לטענתו השקית לא היתה אטומה, ולאחר שלכד חתולים שחרר אותם במקום מרוחק מהבית.

 

מטעם התביעה העיד שכן מר מיכאל שפירו אשר טען כי יצא לגינה למשמע יללות של חתולים, והבחין במלכודת המורכבת מצינור ביוב מפלסטיק המחובר בחציו לציר, כמו נדנדה, ובקצה השני שק רשת שמחוברת אליו בקצה שקית ניילון. העד הבחין בכך שהשקית ניילון סגורה הרמטית למעלה בקשירה של חוט, ובתוך השקית חתול.

העד צילם את המתקן עם שקית הניילון האטומה (ת/ 7), ולאחר מכן פתח את שקית הניילון ממנה יצא חתול מבוהל אשר הספיק לעשות צרכיו בתוך השקית.

 

העד צילם את המתקן לאחר מכן באור יום  (ת/ 6 ת/ 8).

 

 

 

 

הנאשם העיד להגנתו וטען כי אמנם בנה את המלכודת במטרה לתפוס חתולי רחוב , אך בקצה של הצינור התקין שקית רשת בלבד, שקית לא אטומה.  הנאשם טען כי לכד בצורה זו כעשרה חתולים לקח אותם ברכבו והסיעם רחוק מהבית. הנאשם הוסיף כי החתולים אף יצאו מהשקית תוך כדי הנסיעה והתיישבו בשקט .

 

התרשמתי לחיוב מעדותו של עד התביעה השכן מר שפירו, לא מצאתי מקום לפקפק באמינות דבריו.

 

הנאשם לעומתו עשה עליי רושם גרוע, עדותו לוקה בסתירה פנימית כאשר טען כי סבל ממכת חתולים הנושאים מחלות ושורטים בני אדם, יחד עם זאת הסיע חתולי בר בתוך רכבו כשהם משוחררים. הנאשם ביקש מבית המשפט להאמין למצב אידילי של חתול בר היושב לו להנאתו במושב האחורי כטענת הנאשם, כאשר ידוע לכל שחתולים אינם סובלים נסיעה בתוך רכב ונבהלים מכך, ובמיוחד חתול בר שזה עתה נפל למלכודת ונלכד בתוך שקית. ניכר על הנאשם כי שיקר בפניי וטען טענות לא נכונות.

 

אני קובע כי הנאשם, לאחר שהצליח ללכוד חתולים שנפלו מצינור הביוב לתוך שקית, סגר את השקית על ידי קשירה.

 

במקרה שתואר על ידי העד שפירו , אני קובע כי החתול שנלכד לתוך המלכודת, נפל לתוך שקית ניילון אטומה, וכי הנאשם קשר את השקית בעזרת חוט.

 

הגעתי למסקנה כי הנאשם הוא הוא אשר סגר את השקית על ידי קשירה כמסקנה אחת ויחידה, וזאת לאור העובדה שהמדובר בגינה משותפת לנאשם ולעד שפירו בלבד, העד לא נגע במלכודת כאשר הנאשם הודה כי התעסק עם המלכודת ואף הסיע את החתולים בעצמו, משמעות הדבר כי האדם היחיד אשר התעסק עם המלכודת הוא הוא הנאשם ולא אחר, ואם קבעתי כי בקצהו של הצינור היתה תלויה שקית ניילון אטומה שנקשרה כאשר חתול בתוך השקית, אזי הנאשם הוא הוא אשר קשר את השקית.

 

נשאלת השאלה אם הכנסת חתול לתוך שקית אטומה וקשירתה תוך השארתה תלויה מהווה עבירה של התעללות בבעל חיים כשמשמעות סעיף 2 (א) לחוק.

 

מעדותו של העד שפירו בלבד ניתן להתרשם בנקל מהסבל שנגרם לחתול אשר עשה צרכיו בתוך השקית ויצא בבהלה לאחר ששוחרר.

 

מטרת קשירת שקית ניילון כשבעל חיים בתוכה ברורה כשמש, זהו נסיון לגרום לחניקתו של החתול ואין ספק כי מעשה זה נכנס בגדר התאכזרות והתעללות בבעל חיים, ולא בכדי כפר הנאשם בעובדה זו.

 

במאמר מוסגר יצויין כי בעיית חתולי רחוב ניתנת לפתרון הולם על ידי עיקורם בצורה מסודרת

בשיטה המכונה "עקר והחזר", שיטה אשר מונהגת באופן שיטתי ומקצועי על ידי מספר רשויות מקומיות, זוהי שיטה הבאה לתת פתרון לבעיה זו מבלי להתעלל בבעלי חיים. 

השמדת חתולי רחוב אינה פותרת את הבעיה, שכן תבוא במקומם אוכלוסיה חדשה של בעלי חיים לא מחוסנים ולא מעוקרים, עם מחלות חדשות ומזיקים חדשים. לעומת זאת עיקור וחיסון חתולי רחוב יוצר חגורת בטחון של אוכלוסיה קבועה ומחוסנת של בעלי חיים.

 

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אם כי לא אוכל לקבוע כפי שניתן היה להבין מכתב האישום שהחתול נחנק למוות, דבר זה לא הוכח שכן העד שחרר את החתול המבוהל.

 

ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ה (8 במאי 2005) במעמד הצדדים.

                                                                                                        

 

התובע: אין לנאשם הרשעות קודמות. מדובר בעבירה די חמורה , המבטאת אכזריות. מבקש להטיל קנס מרתיע באלפי שקלים, מאסר על תנאי מרתיע והתחייבות. התביעה התחשבה בעיקר בעברו הנקי ולכן לא ביקשה מאסר בפועל.

 

הסניגור: לנאשם אין הרשעות קודמות, הנאשם נשוי אב לשתי ילדים קטנים בני 3,8. מדובר בבן אדם נורמטיבי , אינטיליגנטי, בעל יכולות טובות בתחומי החיים כאב, כמפרנס ואדם שתורם בחברה בה הוא חי. הוא לומד במכללת הצפון . בשנת 96 עובד כמנהל משמרת במפעל פלסטיק. בשעות הפנאי הוא תורם לציבור בתור מתנדב במשמר האזרחי, מגיש מסמכים והמלצות.

הנאשם שיתף פעולה בזמן החקירה וגם במהלך טיפול על ידי שירות המבחן.

מבקש מבית המשפט לתת משקל ראוי במתן פסק דינו לחרטתו של הנאשם ,הואיל ומדובר בחרטה אמיתית וכי הנאשם הפיק לקחים מהמקרה.  מבקש מבית המשפט להסתפק בעונש מותנה וקנס בסכום נמוך.

 

גזר  דין

 

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בהתעללות בבעל חיים , הנאשם כפר בעובדות האישום , התיק נקבע להוכחות, ובתאריך 7/11/04 ביום בו אמורות היו להשמע הראיות חזר בו הנאשם מכפירתו והודה, התיק נקבע לדיון לאחר הפנייה לתסקיר שירות המבחן.

 

בתאריך 19/1/05 שינה הנאשם את דעתו וביקש לחזור בו מהודאתו, נענתי לבקשתו למרות העדר עילה לכך, וזאת לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר לנאשם להוכיח את חפותו.

 

הנאשם לא הוכיח את חפותו אלא רק הסתבך במתן הסברים כושלים.

 

לא מצאתי כטענת הסניגור המלומד חרטה בדבריו של הנאשם.

 

לבעלי חיים הזכות לחיים, יש לעגן זכות זו בחקיקה כפי שהדבר נעשה בחוק צער בעלי חיים, ולהגן על זכות זו בענישה כפי שהדבר ייעשה היום .

 

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי את הנסיבות של המקרה, אני מטיל עונש כדלהלן:

 

אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של      

5  חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על אותה עבירה או כל עבירה מחוק צער בעלי חיים.

 

אני דן את הנאשם לקנס בסך        

2500   ש"ח או 30 ימי מאסר.

הקנס ישולם ב-חמישה  תשלומים חודשיים , תשלום ראשון בעוד חודש

 

 

 

 

אני מחייב את הנאשם לחתום על ערבות בסך 3,000 ש"ח שלא יעבור על אותה עבירה במשך שנתיים , במידה ולא יחתום על הערבות תוך שבוע ימים , יאסר לשבועיים.

 

המוצג להשמדה.

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום בבית משפט מחוזי בנצרת.

 

ניתן והודע היום, 08 במאי, 2005 (כ"ט בניסן תשס"ה) במעמד הצדדים.

 

                                                                           

 

מרטין