<%@ Language=JavaScript %> ביום 16/11/05 הטלנו על ב"כ המערער, עו"ד יעקב שקלאר, הוצאות אישיות בסך 5,000 ש"ח.

מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

 

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

בשבתו כבית המשפט לערעורים פליליים

עפ 070016/05

 

בפני:

כב' השופטת ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד

כב' השופט ז' המר

כב' השופטת י' שיצר

תאריך:

28/11/2005

 

 

 

 

 

החלטה

 

  1. ביום 16/11/05 הטלנו על ב"כ המערער, עו"ד יעקב שקלאר, הוצאות אישיות בסך 5,000 ש"ח.

 

  1. הודעת הערעור הוגשה בתאריך 3/1/05, ללא נימוקים, בניגוד להוראת סעיף 203 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, (להלן: "חסד"פ"), הקובעת כי "הודעת הערעור תפרט את נימוקיו".

 

  1. בתאריך 6/6/05 שלחה מזכירות בית המשפט הודעה לצדדים על מועד הדיון בערעור, 16/11/05. ההודעה נשלחה איפוא, למעלה מחמישה חודשים לפני מועד הדיון בערעור. למרות קביעת מועד לדיון לא טרח ב"כ המערער להגיש נימוקי ערעור.

 

  1. בתאריך 1/11/05, כשבועיים לפני מועד הדיון, פנתה ב"כ המדינה אל ב"כ המערער, באמצעות הפקס, והתריעה בפניו על שבהעדר נימוקי ערעור, אין היא יכולה להתכונן לדיון.

עדיין לא טרח ב"כ המערער להגיש את נימוקי הערעור.

 

  1. בתאריך 10/11/05 הגיש ב"כ המערער בקשה לדחות את הדיון בערעור, כדי ליתן לו "זמן סביר להכין את נימוקי הערעור אשר טרם הוכנו בגלל טעות אנוש" (ההדגשה הכפולה במקור).

 

כב' השופטת ברלינר, ראש המותב, החליטה כי על המערער וב"כ להתייצב במועד הקבוע, לדיון בשאלה אם יש למחוק את הערעור לפי סעיף 203 האמור סיפא.

 

  1. ביום האמור, לאחר ששמענו את הסברי ב"כ המערער, עו"ד דינה פרופס ממשרד עו"ד שקלאר, החלטנו כאמור, להטיל הוצאות על עו"ד שקלאר אישית. תוך דחיית הדיון בערעור למועד אחר, "רק משום שאיננו רוצים לפגוע במערער עצמו".

 

  1. בהערת אגב נציין שביצועו של עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער ע"י בית משפט קמא, עוכב לאחר הגשת הודעת הערעור, בהסכמת המדינה, עד מתן פסק הדין בערעור.

 

אין לנו אלא להביע תמיהה על עמדתה של המדינה, אשר הסכימה לעיכוב ביצוע העונש, ללא נימוקי ערעור כלל, שהרי טיב הערעור וסיכויי הצלחתו הם אחד השיקולים לעיכוב ביצוע עונש המאסר (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מ"י, פ"ד נד (ב) 241).

 

  1. לאחר החלטתנו דלעיל, הוגשה הבקשה המונחת עתה לפנינו לביטול ההוצאות. הבקשה הוגשה ע"י המערער באמצעות בא כוחו, עו"ד שקלאר (אף שההוצאות הוטלו, כאמור, אישית על עו"ד שקלאר ולא על המערער).

 

  1. בקליפת האגוז, טוען עו"ד שקלאר, שנימוקי הערעור לא הוגשו "כי הייצוג טרם הוסדר סופית... הובהר למערער כי עקב הצורך בעיכוב ביצוע עונש המאסר יוגש הערעור, אך נימוקיו יוגשו רק כשישולם שכה"ט", וכי "נימוקי הערעור לא הוגשו כיוון שלא שולם שכה"ט".

המדינה מתנגדת לבקשה ולביטול ההוצאות.

 

  1. מקובלת עלינו לחלוטין עמדתה של המדינה, לפיה "נימוקי הבקשה לא רק שאינם תומכים בבקשה לביטול הצו להוצאות, אלא אפילו מצדיקים את הצו". בניגוד מפורש לאמור בבקשה מיום 10/11/05, ובדיון לפנינו ביום 28/11/05, כאילו "טעות אנוש" גרמה לאי הגשת נימוקי הערעור, נאמר בבקשה כי אי הגשתם היתה מחדל מודע, מכוון, של עו"ד שקלאר. מסתבר שהטענה בדבר "טעות אנוש" היתה לא מדויקת, בלשון המעטה, ואף מטעה את בית המשפט.

 

  1. עו"ד שקלאר לא פנה לבית משפט זה, בעוד מועד, מיד עם קבלת ההודעה על מועד הדיון לפני למעלה מחמישה חודשים, בבקשה לשחררו מיצוגו של המערער, לפי סעיף 17 לחסד"פ, אלא בחר להתעלם – התעלמות המביעה זלזול כלפי זמנו של בית המשפט, משמע: כספי הציבור. הזמן השיפוטי הוא, כידוע, המשאב היקר ביותר של מערכת המשפט העמוסה. במקום ערעור זה, שלשמיעתו הוקצה זמן שיפוטי, ניתן היה לשמוע ערעור אחר מן הערעורים הרבים מאוד, המחכים לתורם. כמובן, שדחייתו למועד אחר, באה, שוב, על חשבון תיק אחר.

 

  1. אשר לטענת עו"ד שקלאר, כי למעשה הייצוג טרם הוסדר סופית בינו לבין המערער – זו טענה שלא היה לה מקום. הודעת הערעור הוגשה, כאשר בכותרתה צויין כי עו"ד שקלאר (ועורכי דין נוספים ממשרדו) הם ב"כ של המערער. משרד עו"ד שקלאר צויין ככתובת למסירת כתבי בי-דין. ההודעה חתומה ע"י "עו"ד יעקב שקלאר, ב"כ המבקש". עו"ד שקלאר הגיש בשם המערער 1 גם בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. (מן הבקשה לפנינו עולה כי עו"ד פעל לעכב את ביצוע עונש המאסר של המערער, אף שהערעור באותו שלב היה מוטל בספק).

  2. ובאותו עניין: עפ"י האמור בבקשה, לפיה התכוון עו"ד שקלאר "אם לא יוסדר עניין זה (תשלום שכר הטרחה – הערה שלנו) – למחוק את הערעור"; מה שלא מנע מעו"ד פרופס, בדיון בפנינו ביום 28/11/05, לטעון כי "אל לנו לפגוע במערער עצמו".

 

  1. על פי מכלול הנסיבות ראוי היה להטיל הוצאות אישיות על עו"ד שקלאר מכוח הסמכות הטבועה של בית המשפט (בג"צ 2685/92 שמחה ניר נ' נשיא בית המשפט המחוזי באר-שבע ואח', פ"ד מז (2) 203).

 

סיכומו של דבר, אנו דוחים את הבקשה.

נציין עוד כי ספק בעינינו אם הגשת בקשה לבטל או לשנות החלטה של המותב היא הדרך המשפטית הראוייה לתקוף אותה.

 

  1. אנו מפנים את תשומת ליבו של עו"ד שקלאר, כי על פי בג"ץ 2685/92 הנזכר:

א.      ערעור על החלטת בית משפט, בהליך פלילי, להטיל הוצאות אישיות על עו"ד, הוא ערעור אזרחי;

ב.       הערעור הוא ערעור אישי של הסניגור, ולא ערעורו של הלקוח. (לכן לא ברורה הטענה בבקשה כי המערער הוא עני ולא יוכל לשלם את הסך 5,000 ₪. ההוצאות הוטלו אישית על עו"ד שקלאר ולא על המערער)

 

ניתנה היום, כ"ו בחשון, תשס"ו (28 בנובמבר 2005), בהעדר הצדדים.

 

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים.

 

ד' ברלינר, שופטת - סג"נ

אב"ד

 

ז' המר, שופט

 

י' שיצר, שופטת

קלדנית: סיגל ר.

 

 

 
 
 
Hit Counter