|
בית משפט לענייני משפחה
תמש 001424/00
במחוז תל - אביב
בפני:
כב' השופטת פלאוט ורדה
תאריך: 07.07.2003
בעניין:
1. ס.נ, קטין
2. ס.ב.א
ע"י ב"כ עו"ד שביט איריס התובעים
-נ ג ד-
1 . ס.ד
2 . ס.מ-
-ע"י ב"כ עו"ד-וסרמן לאה- הנתבע
פסק דין
1. בפני תביעה למתן פס"ד הצהרתי הקובע, כי הנתבע מס' 1 הינו בעל הזכויות
המלאות והבעלים של דירה (להלן: "הדירה").
הדירה רשומה ע"ש הנתבע מס' 1, ועליה הערת אזהרה לטובת הנתבע מס' 2.
2. הנתבע מס' 1 (להלן "הנתבע") הינו אביו של התובע מס' 1, ובעלה של
התובעת מס' 2.
3. הנתבע מס' 2 הינו אחיו של הנתבע מס' 1.
4. הדיון בתביעה זו נערך במאוחד עם הדיון בתביעה שהגישה התובעת
למזונותיה, ואולם פסה"ד ניתנים בנפרד.
5. טענות התובעים: -
התובעת והנתבע נשואים זל"ז משנת 1986, ויש להם בן משותף, יליד 1986.
הצדדים חיים בפירוד זמ"ז משנת 1994, אז הורחק הנתבע מהבית עקב אלימות.
התובעת והקטין מתגוררים בדירת התובעת בראשל"צ, הנתבע מתגורר בדירה שהיתה
בבעלותו מלפני הנישואין בקיראון, זו הדירה נשוא הדיון שבפני (להלן
"הדירה"). בחודש יוני 2000 מונתה גיסתו של הנתבע (אשת הנתבע מס' 2)
כאפוטרופוס לגופו ורכושו של הנתבע, במינוי של קבע.
6. ביום 22.10.98 חתם הנתבע על תצהיר שעניינו העברת זכויותיו בדירה לנתבע
מס' 2, ללא תמורה.
ביום 27.10.98 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה בגין ההעברה הנ"ל,
לטובת הנתבע מס' 2.
7. הנתבע חוייב במזונות התובע, בפס"ד שניתן ביום 7.6.88 בביהמ"ש המחוזי.
בקשה לביטול פסה"ד שהוגשה ביום 27.2.01(!)- נדחתה.
8. כנגד החייב נפתח תיק הוצל"פ, אשר יתרת החוב בו, נכון ליום הגשת התביעה
עומדת ע"ס 143,500 ₪.
9. מטרת התובעים בתביעה זו, לגבות את החוב הנ"ל מתוך הדירה.
10. לעניין זה טוענים התובעים, כי ההעברה לנתבע מס' 2 היתה למראית עין
בלבד.
11. התובעים טוענים, כי ההעברה הנ"ל הינה הברחה המסכלת את זכותם להיפרע
מהדירה. פעולה זו נעשתה בחוסר תום לב, ומטרתה אחת- סיכול הליכי הוצל"פ.
12. המסגרת הנורמטיבית לטענות התובעים - סע' 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל
תשכ"ז-1967, וסע' 75 לחוק בתי המשפט תשמ"ד-1984.
13. טענות הנתבעים:-
הדירה הועברה ע"ש הנתבע מס' 2 בתמורה לחובות שחייב הנתבע לאחיו- הנתבע
מס' 2, וע"כ אין מדובר בהברחת רכוש. מדובר בהעברה בתום לב, כאשר הצדדים
חתמו על כל המסמכים הנדרשים לרבות יפוי כח בלתי חוזר.
14. הנתבעים טוענים עוד כי המדובר בעסקאות נוגדות במקרקעין, וכי על פי
הפסיקה יש להם כ"נושה ראשון" זכות עדיפה על התובעים כ"נושה שני".
15. דיון:-
בסע' 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל נקבע: "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר
ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך
ולצוות על עיקולם".
16. בהמ' (ירושלים) 3149/96 אביחלק נ' אביחלק, דינים מחוזי כרך כ"ו(7)
661, נאמר:-
"... יש עם זאת, להזכיר את הוראת סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967
נותנת בידי ביהמ"ש סמכות, במסגרת הליכי אכיפת פסק דין, לצוות על עיקול
מקרקעין של חייב לאחר, שלבקשת זוכה, שוכנע שהמקרקעין, אף שאינם רשומים
ע"ש החייב, הם אכן של החייב. אין זה ברור ומוגדר מהן אמות המידה הנדרשות
להרמת המסך מעבר לזכויות הקנייניות הרשומות, אולם ברור כי נטל ההוכחה על
צד הטוען כי החייב הוא הבעלים של המקרקעין ומי שנחזה להיות הבעלים הרשום
איננו בעליו". (ההדגשה שלי ו.פ).
מכאן, כי נטל הראיה על התובעים.
17. הוראת סע' 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל נועדה לסייע בידי נושים לייעל את
הגביה במקרים בהם חייבים מבריחים את רכושם. והוא חל רק במקרים בהם
מתקיימים הליכי הוצל"פ לשם אכיפת פסה"ד. ר' המ' (י-ם) 3419/96 אביחלק נ'
אביחלק, ע"א 4/84 מאיר שטאל נ' עמידר ואח' מג(1) 265, ע"א 8789/96 מריאנה
פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ תק-על 99(3) 427.
18. בע"א 8789/96 נאמר כי סע' 34(ב):-
"קובע מנגנון אשר נועד לפתור מצבים בהם חייבים יוצרים מצג שווא, לגבי
מקרקעין אשר שייכים להם למרות שאינם רשומים על שמם והוא במהותו הרמת מסך
מעבר לזכויות קנייניות רשומות".
19. בספרו של כב' השופט בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 378,
נאמר:
"סעיף 34(ב) בא לתת בידי הנושים כלי להתגבר על חייבים שמנהלים את עסקיהם
בדרכי הסוואה ותוך שימוש באנשי קש. הטלת הנטל על התובע מתחייבת אמנם
מהאינטרסים הכרוכים בזכות הקניין של הבעלים הרשום ובשיקולים הראייתיים.
אולם הטלת נטל כבד מדי תסכל את יעילות הגבייה. אין להביט בחוסר אונים
בחייבים המוצאים דרכים מתוחכמות להתחמק מחיוביהם. גם לנושים עומדת זכות
וגם אותה צריך לכבד.
שני גורמים מאפשרים להקל את המשא המוטל על התובע: האחד הוא הכללמ הראייתי
בדבר מידע המצוי ברשותו של הנתבע. הכלל השני מבוסס על כללי ה-BADGES OF
FRAUD ("אותות מירמה") שפותחו במשפט האנגלו אמריקאי. כללים אלה מהווים
מקור לעיצוב אמות המידה להפעלת סעיף 34(ב), והם מכילים חזקות שבעובדה.
ואם חזקות אלה נותרות ללא מענה, הן מצביעות על קיומה של מירמה. ככל
שמצטברים יותר "אותות מירמה" כך עובר הנטל על הנתבע להפריכן. מבין אותות
המירמה נוכל למנות את חדלות הפרעון של מעביר הבעלות. קשים בין המעביר
לנעבר. איום בתביעות שתוגשנה נגד החייב. חשאיות. חריגה מדרכם המקובלת של
עסקים. העברת כל נכסי החייב. שמירת הנאה למעביר ושמירת החזקה בידיו.
הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי
העיסקאות נעשו בתום לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. יחד עם זאת: נטל
השיכנוע נותר על כתפי התובע מתחילת הדיון ועד לסופו. אולם ככל שהמידע
מצוי בידי הנתבע- וככל שהתובע יראה יותר אותות מירמה ונסיבות עובדתיות
המצביעות על מירמה מצד הנתבע- ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על
התובע..." (ההדגשות שלי ו.פ).
20. מן הכלל אל הפרט:-
בראש ובראשונה יודגש כי הדירה בעניינינו טרם נרשמה ע"ש הנתבע מס' 2,
וכרגע יש לזכותו הערת אזהרה בלבד, וע"כ כל שיאמר כאן הוא בבחינת "קל
וחומר" לעומת הקבוע בסע' 34(ב) לחוק ההוצל"פ.
21. עוד יש להדגיש, כי לנתבע מונתה אפוט' , גיסתו של הנתבע, שהיא אשתו של
הנתבע מס' 2 במצב זה יש משום טעם לפגם, שכן מתעוררת השאלה, האם אכן פועלת
האפוט' לטובת הנתבע, כאשר מדובר בדירה שהועברה "ללא תמורה" לבעלה, והאם
אין בייצוג הנתבע ע"י האפוט' משום ניגוד עניינים.
22. מכל מקום, במהלך העדויות הוצג הנתבע כאדם אשר ירד מנכסיו, והוא חסר
כל. הנתבע חדל להגיע לעבודתו בתעשייה האווירית, לאחר שמשכורותיו עוקלו,
ואיבד את הכנסותיו. הוא היה, לטענתו, חסר כל הכנסה, עד לאחרונה, כיום הוא
מקבל קצבה מטעם המל"ל בסך 1,500 ₪. כמו"כ נמנע הנתבע מלקבל פיצויים ממקום
עבודתו, לאחר שלא חתם על המסמכים הנדרשים.
23. בחקירות הנתבעים והאפוט' נתגלו אותות מירמה רבים.
24. הוכח כי דווקא הנתבע מס' 2 הוא זה שנזקק לחתימת הנתבע כערב למשכנתא
שהוא נטל בזמנו, כלומר הנתבע עזר לאחיו, ולאו דווקא נעזר על ידו. ר' מוצג
ת/6.
25. הנתבע מס' 2 לא ידע להסביר מדוע העביר הנתבע את הדירה על שמו, ר'
פרוטוקול עמ' 22 שורות 20-17. ר' לעניין זה גם חקירת האפוט' עמ' 24 שורות
13 ואילך.
26. הנתבע עצמו מתייחס לדירה כאל דירתו שלו. כך, בכתב ההגנה בתמ"ש
1420/00 (סע' 2 לתצהיר האפוטרופסות) וכך בסעיף 12 לטופס הרצאת פרטים.
27. נראה כי העברת הדירה ע"ש האח, הינה רק דרך אחת מני דרכים אחרות
ונוספות להברחת הרכוש וסיכול הליכי הוצל"פ. ר' לעניין זה עדותה של עו"ד
מלי רזיאל (פרוטוקול מיום 26.12.02, עמ' 8, שורות 11-6, 20-17), וכן עדות
הנתבע עצמו (פרוטוקול עמ' 16 שורות 20-12).
28. כאמור לעיל, אותות מירמה הינם, למשל: חדלות פירעון, קשרים בין המעביר
לנעבר, חשאיות, חריגה מדרכם המקובלת של עסקים, העברת כל נכסי החייב, המשך
שמירת החזקה בדירה בידי המעביר - כל אלה הוכחו בעניין שבפני.
29. בנסיבות אלה, כאשר מחד, הנתבע שהוא, לטענתו, חסר כל מעביר את רכושו
היחיד עלי אדמות לאחיו, ומאידך ממשיך להתגורר בדירה, המסקנה היא כי מטרת
ההעברה הינה הברחת הדירה וסיכול הליכי הוצאה לפועל.
30. לא זו אף זאת. לטענת הנתבעים, הדירה הועברה ע"ש הנתבע מס' 2 לנוכח
חובותיו של הנתבע לאחיו. אם כך, אין המדובר בהעברה ללא תמורה, והצהרותיהם
של שני הנתבעים לרשויות- אינן אמת.
31. בנסיבות אלה, הורם הנטל ע"י התובעים להוכיח כי העברת הדירה ע"ש הנתבע
מס' 2 אינה כדין, ודינה להתבטל.
32. אין המדובר בסוגיית עיסקאות נוגדות, וכל הטענות בעניין זה אינן
רלוונטיות, שכן המדובר בתביעה עפ"י הוראה ספציפית בחוק ההוצאה לפועל.
התובעת עמדה בנטל המוטל עליה, והיא זכאית בסעד שמעמיד לזכותה החוק
הרלוונטי.
33. הוכח כי הדירה הינה דירת החייב, ועיסקת המתנה הינה למראית עין, וע"כ
היא בטלה.
34. הערת האזהרה שנרשמה לזכות הנתבע מס' 2- תמחק.
35. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך
10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום ז' בתמוז, תשס"ג (7 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.
פלאוט ורדה, שופטת
|
