מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

 

בית משפט לענייני משפחה

מחוז  תל-אביב

תמש  045461/00 

 

בפני:

כב' השופט שאול שוחט

  תאריך:

 

 

בעניין:

1 . פלונית
2 . קטינה,
התובעת 2 על ידי אמה ואפוט' הטבעית התובעת מס' 1
ע"י ב"כ עו"ד דליהו רונן תובעות


נ ג ד


פלוני
ע"י ב"כ עו"ד שרמן דני נתבע




פסק דין



פתח דבר

1. תובענה למזונות של אשה וילדה קטינה מהבעל/ האב-הנתבע (להלן: "האשה"; "הנתבע" ושניהם: "בני הזוג"; "הקטינה").

2. בני הזוג נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י ביום 27.1.99. הקטינה ילידת 27.10.99.

3. א. מערכת היחסים בין בני הזוג והמשבר שפקד אותם מתוארים בכתבי הטענות של הצדדים, כל אחד על פי גירסתו.

ב. אין בדעתי לעמת בין גירסאות הצדדים לענין זה אלא להצביע על אותן עובדות, העולות ופורחות, ממהלך העניינים והדיונים שהתנהלו בין בני הזוג בפני ובפני ביה"ד הרבני, המכוונות ,לעניות דעתי, לשלילת זכותה של האשה למזונות.


ג. אשר למזונות הקטינה - הקטינה מקטני קטנים. חובת הנתבע במזונותיה מדין תורה והיא אבסולוטית כדי צרכיה ההכרחיים. נוכח הראיות שהובאו בפני באשר להכנסות הנתבע נחה דעתי, כי יש לחייבו בצרכיה ההכרחיים של הקטינה בלבד וכך אעשה.

4. מזונות האשה

א. בכה"ת ,אשר הוגש ביום 2.4.01, מציינת האשה "מאז הולדת הבת לא עובדת האשה - למעט תקופה קצרה של שלושה חודשים - והיא מתרכזת בטיפול בקטינה". ס' 22 לכה"ת. כה"ת אומת בתצהיר מיום 1.4.01. היא אינה מציינת מתי היו שלושה חודשי עבודה אלה, היכן עבדה ומה היתה השתכרותה. בס' 8 להרצאת הפרטים היא מצהירה, כי אינה עובדת. על הצהרתה זו חוזרת האשה בס' 22 לתצהיר עדות ראשית שלה, אשר הוגש לקראת ההוכחות. התצהיר נחתם על ידה ביום 1.1.03. הן בכה"ת והן בתצהיר עדות ראשית נמנעת האשה מלציין מקורות הכנסה אחרים שהיו בידה ומציגה את עצמה כתלויה לחלוטין בנתבע. אם לא די, וכאילו לא נתקיימו הוכחות חוזר בא כוח התובעות ומציין , כמנטרה, "מאז הולדת הבת (התובעת 2) התובעת 1 אינה עובדת". (ס' 22 לסיכומים).

ב. בחקירתה הנגדית התבררו העובדות הבאות:

* החל מיולי 2001 מקבלת האשה גימלת הבטחת הכנסה, ובאופן רציף, מדי חודש בחודשו, עבורה ועבור הקטינה בסכומים הנעים בין 1,689 ₪ ל- 1,722 ₪ ל- 1,599 ₪ לחודש. ר' נ/1. הכנסה זו, הגם שלא היתה בידי האשה נכון להגשת התביעה, היתה בידה ובידיעתה, לעת הגשת תצהיר עדותה הראשית. האשה בחרה שלא להציג את המידע בדבר קיומו של מקור הכנסה זה והיקפו בפני בית המשפט. בתשובה מדוע לא? ענתה "אני לא ידעתי אם תמיד אני אקבל כי הם עשו לי בעיות" - תשובה בעייתית בעליל שכן לכשהוגש תצהיר העדות ראשית בינואר 2003, הגימלה שולמה מדי חודש בחודשו ללא הפסקות מה גם שהאשה מאשרת זאת בתשובתה - והכל בעמ' 11 ש' 9-12.

* האשה טיפלה בילד בן שש וחצי החל מאוגוסט -ספט' 2000 כנגד שכר של 600 ₪ לחודש (כך לגירסתה עמ' 11-12 ש' 16-21; 1 בהתאמה). אשר לשכר מאשרת היא, בתשובה לשאלות בית המשפט ,כי היא עובדת 4 שעות ביום, 5 ימים בשבוע ומקבלת 20 ₪ לשעה. תחשיב פשוט מלמד, הכנסתה מהטיפול בילד מגעת כדי 400 ₪ לשבוע שהם כ- 1,600 - 1,800 ₪ לחודש. האשה לא הצהירה על עבודתה זו בתצהיר עדותה הראשית שנחתם כזכור ב- 1/03 , ארבעה חודשים לאחר שהתחילה לעבוד לגירסתה, אלא גם לא אמרה אמת באשר לגובה הכנסתה. בנסיבות אלה אינני נותן אמון בעדותה, כי היא הפסיקה עבודתה זו נכון למועד חקירתה הנגדית מה גם שגם לגירסתה הקשר יחודש שכן הוא הופסק בשל מעבר של המשפחה אצלה היא עובדת, לדירה חדשה.

* לפני הטיפול בילד עבדה האשה כדיילת מכירות ב"בית מעריב" והשתכרה לגירסתה 1,500 ₪ לחודש. לדבריה היא עבדה בעבודה זו קצת אחרי שהילדה נולדה, כשהיתה פרודה. בתשובה מדויקת יותר היא מאשרת, כי היא התחילה בעבודתה זו בסוף 2001 - תחילת 2002 . לסיבה שלא הצהירה על עבודתה זו בתצהיר עדותה הראשית עונה האשה, כי מדובר בעבודה לא יציבה. את התשלום בעבודתה במעריב קיבלה במזומן (ר' לענין זה עמ' 12 למעלה ועמ' 13 ש' 3-6).

במצב דברים זה כאשר האשה אינה מגלה את האמת לבית המשפט ;במצב דברים זה בו האשה מקבלת הבטחת הכנסה באופן רצוף במשך חודשים כשהיא עובדת ואינה מדווחת על כך - אין אני נותן אמון בעדותה ואין אני רואה את עצמי בן חורין לזכותה במזונות. אני רואה לנכון לקבוע, כי היא "יוצאת במעשי ידיה כנגד מזונותיה".

זאת ועוד, לא נראה לי, עם כל הכבוד, שהאשה שרויה במצוקה כלכלית קשה כפי שהיא ניסתה ומנסה להציג את עצמה. עיון בדפי החשבון שלה, שנתקבלו באמצעות צו בית משפט, מלמדים על הפקדות בסכומים מכובדים (ממקורות שונים) ועל יתרות זכות של אלפי שקלים. הסבר לתופעה זו לא רק שלא נתנה האשה אלא שהיא בחרה לשמור על 'זכות השתיקה' וטענה ש'היא לא יכולה להגיד שום דבר'. ר' לענין זה עמ' 25-26 לפרוט' ואת התשובה בעמ' 26 ש' 22 ואילך).

אוסיף ואומר שגם לולא קיבלה האשה הבטחת הכנסה די בהכנסותיה ממקורות העבודה השונים (כ- 1,800 ₪ לחודש) כדי לספק את צרכיה שהועמדו בכה"ת ובתצהיר עדות ראשית שלה על 950 ₪ בתוספת חלק מהס"ך של 1,700 ₪ עבור כלכלה והחזקת מדור. רכיב המדור אינו בר חיוב שכן האשה אינה מתגוררת בשכירות. היא מתגוררת בבית הוריה.

ג. נחה דעתי גם, כי האשה אינה זכאית למזונות מהטעם "שאינה עמו". נחה דעתי , מהעדויות שהובאו בפני, כי האשה עזבה (בפעם השנייה) את הדירה ששכר הנתבע למגוריהם המשותפים טרם עזיבת הנתבע. ברור בעליל שהנתבע שילם את דמי השכירות לבעל הבית מראש (עד 1/01) כשהחוזה היה עד 8/01. (ר' חוזה השכירות נ/5 או נספח ה' לכתב ההגנה). האשה עזבה את הבית יחד עם הקטינה ב- 22.12.00. מי שסגר חשבון עם בעל הבית היה הנתבע ולא התובעת.

האשה הציגה מצג כאילו הנתבע עזב את הבית והיא נאלצה על פי הוראת בעל הבית לעזוב את הדירה, כי לא שולם שכ"ד (ס' 20 לתצהיר עדות ראשית). מחקירתה עולה ,כי היא מעולם לא דיברה עם בעל הבית (עמ' 15 ש' 13, 15) ותשובותיה באשר למסירת המפתח על ידה לבעל הבית /לאמא של הנתבע/ למרסל האמא של בעל הבית, מלמדות בעליל על שקריה בענין זה . האמת היא שהנתבע החזיר את המפתח והיא אף אישרה זאת באחת מגירסאותיה. (עמ' 15 ש' 24. (לגירסאותיה האחרות ר' עמ' 16 ש' 1). הנתבע בעדותו העיד: "איך אני לא יכול להיות שם אם אני מחזיק את המפתחות עד תחילת ינואר. אני הייתי בדירה הזאת בקהילת קנדה עד תחילת ינואר, כל החפצים שלי היו שם. אני הזמנתי את שלמה בן עוזי הבעל בית בגלל רטיבות בדירה, אז הוא שאל אותי מה קורה ,למה הבית ריק אמרתי לו שאשתי עזבה את הבית". (עמ' 21 ש' 15-18).
ומה הסיבה לעזיבה? בכה"ת ובתצהיר עדות ראשית - אלימות של הנתבע. בחקירתה היא מודה שלא היתה אלימות:

"ש. באותה תקופה של דצמ' 2000 זו התקופה שהגשת חלק מהתלונות נגדו.
ת. כן.
ש. הוא היה כל כך אלים ובכל זאת לא ברחת מהדירה עד דצמ' 2000.
ת. לא הלכתי לאמא שלי.
ש. אולי הוא לא היה כל כך אלים כמו שאת טוענת.
ת. לא יודעת, עצבני, לפעמים, ככה, הולך להורים שלו.
ש. היתה אלימות פיזית, בבית שלך הוא הרביץ לך.
ת. לא, אבל הוא אהב לדבר עם ידיים".

על פי הדין העברי אשה זכאית למזונות מבעלה כל עוד היא עמו. אשה העוזבת את בעלה אינה מאבדת את מזונותיה אם יש בידה 'אמתלה מבוררת' לעזיבתה. ד"ר אברהם בארי במאמרו "מזונות לאשה שאינה גרה עם בעלה" מחקרי משפט ג' (תשמ"ד) 169, מבהיר, באשר למידת ההוכחה המוטלת עליה (קלה כנוצה לפי ע"א 256/65, מילר נ' ברקוביץ ,יט(3)) 171:

"הדעת נותנת שגם לפי גישה זו, כשם שלא מכביד על האשה, אל לנו להגזים כלפי הצד השני ולהסתפק בהוכחה לא משמעותית".

ד"ר שרשבסקי בספרו "דיני משפחה" עמ' 130 מציין אף הוא, כי אין די בטענה בעלמא בדבר 'אמתלא מבוררת' אלא על האשה לברר ולהוכיח עובדות המראות, כי כנים דבריה ושיש מקום לטענתה.

האשה לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה, יהא הוא קל ככל שיהא, ומשכך איני רואה מקום לחייב את הנתבע במזונותיה גם מטעם זה.

ד. נחה דעתי, כי חיי הנישואין של הצדדים באו אל קיצם . בני הזוג חיים בפירוד מזה כשנתיים וחצי. האשה רוצה להתגרש . היא הצהירה על כך בביה"ד הרבני ובביהמ"ש. אלא מה - היא מוכנה להתגרש רק אם יתקבלו תנאיה. האשה מודה בכך בעמ' 14 לפרוט' ש' 18-21 ומפרטת את תנאיה - תנאים כספיים. עם כל הכבוד, תנאי שכזה אינו מקובל עלי. האשה כופה את עצמה להשאר נשואה לנתבע ומחזיקה בו כבן ערובה עד אשר יכנע לדרישותיה. גם אם מוצדקות דרישותיה (ואין בדעתי לקבוע עמדה בענין זה) הרי שיש להותירן להכרעה שיפוטית או אחרת ולא להתנות את הגט בכניעת הנתבע להן. האשה הסכימה, הן בדיונים בביה"ד הרבני והן בביהמ"ש, להעמיד את דרישותיה מכאן ואת טענות הנתבע מכאן, לבדיקה במכונת אמת (ר' המוצגים בתיק ביהמ"ש) .האשה חזרה בה למרות שבישיבת יום 30.7.01 הסכימה בפני ביהמ"ש, כי הגט יסודר ולאחר סידור הגט יידרש בית המשפט לשאלת מזונותיה עד לסידור הגט, כאשר המחלוקת הכספית תוכרע בהתאם להסכמות אליהן הגיעו בביה"ד הרבני - בדיקה במכונת אמת. האשה חזרה בה. רצונה להשאר נשואה לנתבע. לא ניתן לכפות עליה גט. לחייבו לשאת במזונותיה - לא ולאו!
5. מזונות הקטינה

לא ארחיב את הדיבור בענין זה. הכנסת הנתבע כ- 3,600 ₪ נטו לחודש. פועל יצור פשוט. עובד למעלה משמונה שעות עבודה ביום. זהו פוטנציאל ההשתכרות שלו והוא ממצה אותו. (ר' עדותו בעמ' 22 ש' 14-20; עמ' 23 ש' 16; עמ' 22 ש' 23-25). גם האשה אישרה בעדותה כי הוא עובד רק בעבודה זו. ר' עמ' 18 ' 28. זהו אם כן הסכום שיהווה בסיס לחייבו במזונות. לנתבע הוצאות שכירות. מתגורר בדירת חדר. 240 דולר לחודש. בנסיבות אלה יחויב הנתבע בצרכיה ההכרחיים של הקטינה, שיחד עם מחצית המעון (עד 16.00) אני מעמיד אותם על 1,200 ₪ (כולל חלקה בהוצאות מדור להבדיל מהוצאה עבור מדור שאינה קיימת בפועל).

6. סוף דבר

א. תביעתה של התובעת 1 למזונות נדחית.

ב. הנתבע ישלם למזונות בתו הקטינה, התובעת 2 לידי אמה, התובעת 1, דמי מזונות בסך של 1,200 ש"ח לחודש החל מיום 1.9.03 ובכל 1 לחודש (להלן: "דמי המזונות").

ג. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עידכון אחת לרעותה.
 

ד. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש 7/03 שפורסם ביום 15.8.03.

ה. כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.

ו. קיצבת הילדים של המל"ל וכל תשלום נוסף שישולם על ידי המל"ל עבור הקטינה ישולמו לידי האם ויתווספו לדמי המזונות שנפסקו לעיל.

7. הוצאות

נוכח התוצאה אליה הגעתי ומהלכיה של התובעת 1 כפי שתוארו לעיל אני רואה לנכון לחייב אותה בהוצאות הנתבע בסך של 5,000 ש,ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

8. פסק דיני זה יישלח למוסד לביטוח לאומי על מנת לבחון את תשלום הבטחת ההכנסה באותן תקופות בהן עבדה האשה ולא הצהירה על כך.

ניתן היום ט"ז באב, תשס"ג (14 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים


המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי


מותר לפרסום מיום 14.8.03 ללא שמות הצדדים.
שאול שוחט, שופט


045461/00תמש620 תיקי מרום
 

Hit Counter