|
פסק דין
1.
התובע, קטין באמצעות אמו, מבקש מביהמ"ש ליתן פס"ד המצהיר כי הנתבע הינו
אביו ולהורות למשרד הפנים לרשום את האבהות במרשם האוכלוסין.
2.
התובע, הקטין, נולד לאמו מחוץ למסגרת נישואין בהיותה רווקה ובעת שקיימה
קשרי חברות עם הנתבע שהיה גרוש עם שלושה ילדים. בעת הלידה לא נרשמה
אבהותו של הנתבע.
3.
אחרי הלידה נעלם הנתבע וכאשר הופיע כעבור 5 שנים, פנו יחד למשרד הפנים
בבקשה לרישום האבהות. לצורך הרישום ולהוכחת האבהות הופנו הצדדים
לביהמ"ש ולביצוע בדיקת רקמות .
4.
הנתבע טען בוודאות כי הוא אביו של התובע והסכים לרישום אבהותו אולם לא
נענה לדרישה לביצוע בדיקת רקמות וטען כי אין ביכולתו לממן את עלותה.
5.
ב"כ היועמ"ש התנגד לרישום ללא הבדיקה והצדדים הביאו ראיות להוכחת
האבהות.
המערכת העובדתית לה טוענים התובעים
6.
על פי גירסת התובעת 2 היא הכירה את הנתבע באמצעות בני משפחה בשנת 1994
ובמהלך תקופת החברות ועד הלידה התגוררו לעיתים תחת קורת גג אחת. לאחר
הולדת הקטין, שבה לבית הוריה.
לדבריה, ההריון היה מתוכנן, והתובע שמח מאוד על ההריון והלידה הצפויים.
הקטין יודע כי הנתבע הוא אביו קורא לו בשמו הפרטי והקשר ביניהם קיים אם
כי רופף.
7.
על פי גירסת הנתבע הכיר את התובעת בשנת 1995 באמצעות חברים. הנתבע
מכחיש כי התגורר עם התובעת תחת קורת גג אחת אך מאשר כי תכנן עם התובעת
את ההריון ושמח על הלידה הצפויה.
8.
שני הצדדים העידו כי הנתבע לא נכח בעת הלידה ולא הגיע לברית המילה של
התובע. הגירסאות שונות בנושא ליווי מהלך ההריון, כאשר לטענת הנתבע לא
ליווה את התהליך (עמ' 2 שורות 27 – 28 לפרוטוקול הדיון מיום 22.7.03)
בעוד שהתובעת העידה ההפך (עמ' 5 שורות 22 – 23 לפרוטוקול הדיון מיום
3.7.03).
9.
לדברי הנתבע אין לו חשש ו/ או חשד קל לפיו התובע אינו הילד שלו (עמ' 2
שורה 26 לפרוטוקול הדיון מיום 22.7.03) והוא אף נמצא בקשר עם בנו-
התובע, מבקרו פעם בחצי שנה ואף נוהג לשוחח עימו בטלפון מידי פעם (עמ' 3
שורות 17 – 20).
דיון
10. מסגרת הדיונית הינה הוראת ס' 21 לחוק מרשם האוכלוסין התשכ"ה -
1965 הקובעת:
"שם אביו של ילד שנולד לאישה פנויה יירשם על פי הודעת האב והאם כאחד,
או על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך".
עפ"י הנחיית משרד הפנים, ירשום פקיד הרישום את דבר האבהות עפ"י הודעת
ההורים אם נמסרה עד מלאות לקטין 3 שנים, לאחר מכן לא יבוצע הרישום אלא
על פי פסק דין של בית המשפט המוסמך (ראה הנחיית משרד הפנים ממוענת אל
מנהלי לשכות אזוריות למינהל אוכלוסין מיום 30.10.89).
במקרה דנן, היות והתביעה הוגשה כאשר הקטין היה כבן 5, לא ניתן להסתפק
בהצהרת ההורים, ויש להוכיח את אבהות האב. בדיקת אבהות מדויקת כאמור הנה
בדיקת רקמות. במידה ולא מתבצעת הבדיקה יש להוכיח בראיות פוזיטיביות את
אבהות הנתבע.
משמעות הכרזת אבהות
11. זכות הקטין לדעת מיהו אביו הינה בעלת חשיבות רבה הנגזרת מחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו. במאזן בין זכותו של הקטין לדעת מיהו אביו מולידו,
לבין השמירה על מצוות תקנות סדר הדין האזרחי, גובר אינטרס הקטין ואף
האינטרס הציבורי בקביעה מדעית (להבדיל ממשפטית) של האבהות הביולוגית.
מן המוסכמות היא כי קיימת זכות לאדם שלא להיפגע בגופו בכלל, ולעניינו
שלא תיכפה עליו בדיקת דם, היא אחת מזכויות היסוד של אדם בישראל ויש
להישמר משמר רב מלפגוע בה (בג"צ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר,
פד"י ל"ד (294, (3)), למול זכות זו העומדת לנתבע, עומדת זכותו של
הקטין לדעת מיהו אביו מולידו שלא יביא שתוקי שמכיר את אימו ואינו מכיר
את אביו.
ישנה חשיבות רבה ברישום שם האב, ונכונות רישום זה. החשיבות היא מכרעת
לעניין נישואיו העתידיים של הקטין, מניעת נישואי קרובים ונושאים נוספים
המוזכרים להלן:
ראה ת.מ.א (ת"א) 3206/94 (לא פורסם) שם נאמר ע"י כב' הש' פורת.
"בהכרת אבהות כרוכים עניינים נוספים, הנגזרים מעצם ההכרה כי פלוני הוא
אביו של פלמוני ובין היתר ענייני ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, רישום
במרשם האוכלוסין וכשרות היוחסין (והרי ידועה הסוגיה "שתוקי" – מי שאביו
אינו ידוע – ופסלותו/ הגבלתו לנישואין) לעניין זה יש השלכות אף על
צאצאי התובעת שכן לאלה זכויות כלפי אבי התובעת הן בירושה, במזונות
ואפילו במידה מסויימת בענייני אפוטרופסות. (לגבי זכויות – חובות נכדים/
סבים) ואף להם עניין שאמם לא תיהיה בגדר "שתוקי", שכן "פגם" זה הוא רב
דורי אין לפקפק איפה בזכות, באינטרס ובעניין שיש לתובעת מבחינה משפטית
להם ניתן להוסיף את ההיבטים החברתיים ובעיקר הפסיכולוגיים: החשיבות
שבחשיפת השורשים, קביעת הזכות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב
והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר ההשלכות ואפילו מידע על מחלות
גנטיות ותורשתיות אשר בכולן אינטרס לגיטימי בתביעת האבהות".
רמת ההוכחה
12. לנוכח החשיבות הרבה שקיימת בהכרזת האב, ולנוכח העובדה כי לתוצאות
פסה"ד
השלכה כלפי הציבור כולו, מוטל על התובע נטל כבד ביותר להוכיח את
תביעתו.
בעבר, כאשר הבדיקות המדעיות להוכחת אבהות היו מפותחות פחות ונתנו
תשובות בסבירויות נמוכות יחסית, נטה ביהמ"ש להחמיר עם התובע המבקש פס"ד
לאבהות, והוטל על התובע נטל ראייתי כבד לשם הוכחת התביעה.
אין חולק כי היום בדיקת רקמות מהווה את האמצעי המדעי
(וגם המשפטי) הטוב והיעיל ביותר על מנת לקבוע אבהות כן או לאו.
ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה(1) 736, בעמ' 748:
"נראה לי כי הקשיים, חוסר הנוחות ואי הנחת שבדרכי ההוכחה שביהמ"ש יזקק
לאחר שיתבררו לו, לכאורה, נסיבות העניין – בכל דיון בדבר קביעת אבהות,
בראש ובראשונה, לבדיקת סיווג הרקמות, וייעשה כל מאמץ כדי לקבל לשם כך
את הסכמתם של שני בעלי הדין. כאמור בדיקה זו בשיטת
H.L.A
נתקבלה ברב מערכות המשפטיות... ולאחרונה גם אצלנו, כבדיקה שיש בה כדי
להכריע בקביעת האבהות הן לשלילה והן לחיוב".
13. אמונתם של הצדדים כי הנתבע הוא אביו של הקטין אינה מספקת,
שכן ידועים לא מעט מקרים בהם האמונה הייתה עמוקה אך בסופו של דבר
התוצאה הייתה שונה משציפו והאמינו.
בע"א 313/68 פלוני נ' פלוני פד"י כ"ב 1020, הייתה
האם בדעה כי הנתבע הינו האב – וביהמ"ש האמין. למרות זאת, נדחתה התביעה
לאור תוצאות בדיקות הדם אשר שללו את אבהותו של הנתבע.
גם בע"א 417/80 פלוני נ' פלונית פד"י ל"ז (3) 15, נקבע לאחר
שמיעת הראיות, כי הנתבע הינו האב. בשלב הערעור נעשתה בדיקת רקמות, אשר
הוכיחה כי הנתבע איננו האב ופסה"ד בוטל.
משמעות הסירוב לערוך בדיקת רקמות
14. על פי הפסיקה לא ניתן לכפות על התובע לערוך בדיקה לסווג
רקמות אך ידוע כי הראיה המכרעת הנדרשת בתביעת אבהות נמצאת בשליטת המסרב
בלבד. לפיכך, רואים בסירוב, נימוק כבד משקל אשר על פיו יוכרע הדין.
זכות היסוד של כבוד האדם איננה שוללת מערכאה שיפוטית להסיק מסקנה סבירה
בדרך ההגיון מתוך נסיבות הסירוב.
אם כך, כאשר אחד מהצדדים מסרב לערוך את הבדיקה יש לכך משמעות מהפן
הראייתי ומהפן העובדתי.
"מהפן הראייתי – המדובר בתובע שלא הביא את הראיה הטובה ביותר, על אף
שראייה זו מצויה בידיו ועל אף שאין כל קושי אובייקטיבי להביאה, שכן
ראייה זו כרוכה באי נעימות קלה ביותר – אם בכלל.
מהפן העובדתי – משום שכל ראיה אחרת כגון עדויות, או ראיות נסיבתיות
אחרות, איננה יכולה ללמד בוודאות סבירה כי העובדות הן כאלה להן טוענים
התובעים"
(ראה תמ"ש 5800/98 פלונים נ' היועמ"ש).
ראה לעניין זה ע"א 548/78 שם בעמ' 758:
"כללו של דבר, במשפט אבהות, משנראה לבימ"ש, לאור גרסת בעלי הדין
ונסיבות העניין, כי יש מקום לבירור העניין ע"י בדיקת סווג רקמות, מן
הראוי
הוא להציע לשני בעלי הדין לערוך את בדיקת הדם האמורה שתוצאותיה יש בהן
כדי להוכיח, במידה הקרובה לוודאי, הן על דרך החיוב והן על דרך השלילה,
את אבהותו של הנטען לכך. ומשסרב אחד מבעלי הדין, ואין בפיו נימוק סביר
לסירובו, אין ביהמ"ש רשאי לכופו לקיים בדיקה זו ואף אינו יכול לחייבו
בה, אך רשאי ביהמ"ש להסיק מסירוב זה ככל שייראה בעיניו לנכון בנסיבות
העניין. בכבישת ראייה כגון זו יכול ויהיה בסירוב הבאתה משום משקל מכריע
כנגד מי שכובשה".
ובעמ' 758:
"במקרה של סירוב יכול שישמש הדבר כראיה נגד המסרב, הכל לפי ראות עיני
בית המשפט".
ובעמ' 756:
"אין בסמכותו זו של בעל הדין לסרב לעריכת בדיקות הדם, משום שלילת
סמכותו הטבעית של ביהמ"ש להסיק מסירוב זה, בנסיבות מסויימות, מסקנות
ראייתיות המשתמעות ממנו. כאשר ביהמ"ש מציע לבעלי הדין לערוך את הבדיקה,
ואחד מבעלי הדין מסרב לעשותה ללא הסבר סביר לסירובו, פרט לכך שרואה הוא
בכך פגיעה בזכותו לא להיבדק, וטיבה של הבדיקה הוא כזה שיש בה להכריע –
המידה שהיא קרובה לוודאי – בשאלה השנויה במחלוקת, הן לחיוב והן לשלילה,
רשאי ביהמ"ש להסיק מסירובו של אותו בעל דין משום ראיה, שיש בה כדי
להכריע לרעת המסרב בספק המתעורר אצלו בעניין קביעת אבהותו".
טובת הקטין
15. בעניין שבפני הקטין מכיר ומזהה את הנתבע כאביו (למרות שמכנה
אותו בשמו) וברור כי טובתו מחייבת רישום שם האב בתעודת הזהות. ואולם,
לפי כל שנאמר לעיל, הצורך כי הרישום יהיה נכון עולה על הצורך ברישום
בכלל.
כל שניתן לומר הוא כי אם התובע אכן דואג לטובתו של הקטין, עליו להביא
את הראיה הטובה ביותר – המצויה כידוע בידיו בלבד.
הראיות ומשקלן
16. אם הורם הנטל להוכחת אבהותו של הנתבע לקטין. נראה להלן כי
אין די בראיות שהובאו, בחקירת התובעת והנתבע נתגלו מספר אי דיוקים באשר
למערכת היחסים ביניהם. לטענת התובעת הקשר בין בני הזוג החל ב- 1994
ולטענת הנתבע ב- 1995. ההכרות ביניהם היתה,
לטענת התובעת, באמצעות משפחתה, ולטענת הנתבע – באמצעות חברים, בנושא
המגורים יחד לטענת התובעת היו מגורים יחד בעוד לטענת הנתבע – מעולם
לא.
מקבץ הסתירות מעלים ספקות באשר לאבהותו של הנתבע לקטין.
סיכום
17. אשר על כן אני קובעת כדלקמן:
התובעים לא הוכיחו כנדרש את תביעתם. לפיכך, התביעה נדחית.
18.
פסק הדין לא יהווה מעשה בית דין, באם תוגש תביעה חדשה על בסיס נכונות
לערוך בדיקה לסווג רקמות.
19. אין צו להוצאות.
20. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ח' באדר, תשס"ד (1 במרץ 2004) בהעדר.
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים.
|
