פסק דין

1.         הצדדים מנהלים משפטים ביניהם שנים רבות.

עניינו של פסק-דין זה הוא ביצועו של פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.11.96 (כב' השופט ח. פיזם – כתארו אז) שניתן בתביעת מזונות שהגישה המערערת בשמה ובשם בנם של הצדדים שהיה אז קטין (תיק מ.א. 33/96).

פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה בתאריך 22.10.2000 וסומן

2-00-00213-02.

2.         בתאריך 14.1.04 התנהל הליך בלשכת ההוצל"פ בחיפה, בפני כב' הרשם ג. אנגל (כתארו אז) בטענת "פרעתי" שטען המשיב (החייב), בתום הדיון הכתיבו הצדדים לפרוטוקול את ההסכמה אליה הגיעו, וראש ההוצל"פ נתן  להסכמתם תוקף של החלטה.

            וזו לשון ההסכמה:

"הגענו להסכמה אשר לפיה לסילוק כל החובות עד להיום ישלם החייב את הסך של 5,000 ₪ באופן כדלקמן:

סך של 2,000 ₪ תוך שלושה ימים מהיום, והשאר בשיעורים של 1,000 ₪ בחודש החל מיום 15.2.04 ובכל 15 לחודש שלאחריו, היינו 15.3.04, וביום 15.4.04.

המזכירות תאפס את יתרת החוב בתיק נכון להיום, יבוטל צו עיכוב ההליכים.

החייב מתחייב לשלם את תשלום הפרשי המזונות החודשיים דרך לשכת ההוצל"פ.

במידה ולא ישולם ובמועד, יעמוד כל הסכום המקורי לפרעון."

3.         בתאריך 23.2.04 הגישה המערערת (הזוכה) בקשה להגדלת הקרן בתיק ההוצל"פ בנימוק:

"הגדלה עבור הפרשי מל"ל מחודש אוגוסט 2003 ועד דצמבר  2003 – סך של 5,756 ₪."

כב' הרשם אנגל החליט ביום 25.2.04 לאור ההסכמה מיום 14.1.04 להעביר את הבקשה לתגובת החייב, שסמך ידיו על הפשרה והתנגד נמרצות לבקשה.

4.         בתאריך 18.3.04 החליט ראש ההוצל"פ בזו הלשון:

"החייב צודק בתגובתו. הסכמת הצדדים קבלה תוקף של החלטה ואין לפתוח עניין זה שנית, דהיינו עד ליום מתן ההחלטה דהיינו 14.1.04 סולקו כל חובות העבר, לפיכך בקשת הזוכה לאשר הפרשי מל"ל נדחית."

על החלטה זו הוגש הערעור לבית משפט זה.

5.         טוען ב"כ המערערת:

התוצאה מיטיבה עם החייב יותר מאשר אילו התקבלה טענתו המקורית.

המילים "לסילוק כל החובות עד להיום" מתייחסות בהכרח לחוב בתיק כפי שהיה בעת

הדיון ואינן כוללות הגדלות קרן עתידיות צפויות.

ההחלטה פוגעת בקטין שהתיק נפתח לגביית מזונותיו.

6.         טוען ב"כ המשיב:

זוהי דרך עקיפה מצד המערערת לערער את תוקפו של הסכם הפשרה.

ההסכם ברור וחד משמעי, ושני הצדדים היו מיוצגים בעת הדיון.

המשיב עמד בחלקו בהסכם ושילם את המתחייב ממנו על פיו.

תקיפת הסכם של פשרה צריכה להעשות בתביעה נפרדת ועל פי דיני החוזים.

7.         תפקידו של בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור מצטמצם להכרעה בשאלה כלום טעה ראש ההוצל"פ המלומד בהחלטתו נשוא הערעור מיום 18.3.04 ולא להתפס לטעות (האופיינית) מה היה מחליט לו היה יושב בדין באותו עניין.

בעניין זה ראה: רע"א 773/97 טנקרידרי ארנקיל בע"מ נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פ"ד נ(5), עמ' 657.

בהחלטת ראש ההוצל"פ נשוא הערעור לא נפלה כל טעות.

כאשר הגיעו הצדדים (שהיו מיוצגים) לידי הסכם של פשרה "בלע" ההסכם את כל טענותיהם הקודמות שיש לראותן כטיעונים בשלב המו"מ לקראת הסכם הפשרה.

בעניין זה נפסק בבית המשפט העליון כי "פסק-דין המאשר הסכם פשרה, משולבות בו הן תכונותיו של הסכם והן תכונותיו של פסק-דין".

בע"א 219/87 רחמני נ' שמש הדר בע"מ, פ"ד מג(3), 489, בעמוד 499-500 נקבע:

"הלכת בית משפט זה בכל הנוגע למהותו, אופיו ותקפו של "פסק דין שבהסכמה", הלכה סדורה ובהירה היא. תמצית ההלכה מובאת בספרו של ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית, 503 (1988: "פסק דין שבהסכמה ממוזגות בו שתי תכונות של הסכם ושל פסק דין" - ראה לענין זה בין היתר:

ע"א 201 ,177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ,ד לו(183,179 (3; ע"א 116/82 ליבנת ואח' נ'

טולדאנו ואח', פ"ד לט(2) 729. שני הנדבכים הללו, המרכזיים את פסק הדין

שבהסכמה, הם המכתיבים לו, לבעל הדין, את דרכי הפעולה לשינוי הפסק - הפן

ההסכמי הוא המקנה אפשרות לביטול פסק הדין מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם

(כגון - טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה, או שינוי מהותי בנסיבות); והפן השיפוטי

שבפסק, היינו האישור שניתן להסכם על ידי שופט, הוא שפותח את הדרך לנקוט הליכי

ערעור רגילים - כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין. ראה:

 בספרו של ד"ר זוסמן, עמ' 504 ,503 ובפסק דין ליבנת הנ"ל, עמ' 733, שם גם מודגש כי

הכרח לו לבעל דין להגיש תביעה חדשה אם ברצונו לבטל את פסק הדין מחמת פגם

בהסכם. כדברי השופט בך, בע"א 108/83 גולדשטיין ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד

לט(1) :784 ,780 "הלכה פסוקה היא מלפני בית משפט זה... כי בעל דין הרוצה לבטל

פסק דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בהסכם שהוא בשורשו של פסק הדין עליו להגיש

תובענה משלו על כך". והלכה זו נשנתה לאחרונה בב"ש 676/86, 28,29/87; ע"א 482/86

בעמ' 360:

"אם נפל פגם במרכיב ההסכם שבפסק הדין, ניתן להביא לביטולו, אך זאת בדרך של

הגשת תביעה בענין זה לבית המשפט המוסמך". העולה מן האמור עד כה, שכל עוד לא

בוטל פסק הדין, בעקבות תביעות מיוחדות בענין זה, הרי הוא שריר וקיים, ומה שחשוב

מזה: "כל עוד קיים פסק הדין, אין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר" (זוסמן בספרו

הנ"ל, עמ' 504). והדברים נסמכים, בין השאר על פסק הדין המנחה שיצא מלפני בית

משפט זה בד"נ 22/73 בן שחר נ' מחלב, פ"ד כח(103 ,89 2), שם מבהיר השופט אשר:

"כל עוד לא בוטל פסק דין בהסכמה בדרך הנ"ל (היינו ביטול פסק הדין מחמת פגם

בהסכם שביסודו - ד.ל.) הרי הוא פסק דין לכל ענין והכללים החלים על פסקי דין בדרך

כלל חלים גם עליו". (ההדגשות שלי - ד.ל.)".

ובענין מזונות ראה גם אסמכתאות אלה: 

ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1), 767;

ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3), 182;

ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1), 449.

כך פסק ראש ההוצל"פ המלומד ללא טעות.

8.         הערעור נדחה.

אני מחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ד (23 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.

הקלדנית: ליאת תורג'מן