|
פסק דין
השופט י. שנלר
1. עניינו של ערעור זה: מעמד נציג היועמ"ש בעת דיון בתביעת
אבהות. הערעור מתייחס הן להחלטה והן לפסק דינו של בית משפט קמא (כב'
השופט י' כהן), מיום 7.12.03.
ההליכים בבית משפט קמא:
2. המשיב 1, קטין יליד 5.1.1995. המשיבה 2, קטינה ילידת
19.8.97 (להלן
–
הקטינים). המשיבה 3 הנה האם של הקטינים (להלן- האם).
ביום 1.9.03 הגישו הקטינים באמצעות האם וכן האם (להלן: המשיבים),
תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא נגד המשיב 4 דנן (להלן: הנתבע)
וכן נגד משרד העבודה והרווחה ומשרד הפנים.
המשיבים עתרו לבית המשפט כי יצהיר שהנתבע הינו אביהם הביולוגי של
הקטינים וכי יורה למשרד הפנים לרשום את הנתבע כאבי הקטינים.
ביום 30.9.03 נמסרה תגובת ב"כ היועמ"ש. בתגובה צויין כי הואיל והאם
אינה יהודיה, אין חשש לפגיעה בכשרות הקטינים אם תתבצע בדיקת רקמות וכי
על כן בדיקה זו היא האמצעי המכריע והראוי לבדיקת האבהות.
ביום 18.11.03 הגישו המשיבים בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. לטענת
המשיבים כתבי בי-דין הומצאו כדין לנתבע אולם זה לא הגיש כתב הגנה.
בנוסף טענו המשיבים כי הם מסכימים עם עמדת היועמ"ש, אולם מאחר ולא ניתן
לערוך את בדיקת הרקמות ללא שיתוף פעולה מצד הנתבע, יש מקום למתן פסק
דין.
בית משפט קמא לא נעתר למבוקש אלא קבע "לדיון בקד"מ", אשר היה קבוע ליום
7.12.03.
3. ביום 7.12.03 התייצבו האם וב"כ המשיבים. בפרוטוקול צוין מפי
ב"כ המשיבים כי פגש מחוץ לאולם את ב"כ הפרקליטות וכי הוא מבקש להמתין
לבואה לשם קיום הדיון.
בו במקום ניתנה החלטה על ידי בית משפט קמא, לפיה לאור אי התייצבותו של
הנתבע לדיון
"וכשאין נכונות מצידו לביצוע בדיקת רקמות, אין גם צורך במעורבות של ב"כ
היועמ"ש בהליך, ואם הוזמן נציג מטעם היועמ"ש לישיבת ביהמ"ש דהיום, היתה
זו הזמנה מיותרת ובשגגה".
לפיכך החליט בית המשפט לקיים את הדיון ללא נוכחותה של ב"כ היועמ"ש
(להלן - ההחלטה).
4. לאחר שב"כ המשיבים ציין כי שוחח עם הנתבע עוד טרם הגשת
התביעה וכי הנתבע טען בפניו כי הוא מסרב לכל שיתוף פעולה בענין תביעת
האבהות הואיל והוא אינו חפץ בתשלום מזונות, ולאחר הצגת אישורי המסירה,
ניתן פסק דין כמבוקש על ידי המשיבים, דהינו מתן ההצהרה המבוקשת וכן
עדכון הרישומים במשרד הפנים.
5. עוד יש לציין כי ביום 4.5.04 ניתן פסק דין נוסף, לפיו חויב
הנתבע במזונות הקטינים. גם פסק דין זה ניתן לאחר שהנתבע לא הגיש כתב
הגנה ולא התייצב לדיון.
טיעוני המערערת:
6. הערעור דנן הוגש על ידי המדינה, היא המערערת. המערערת עותרת
להחזיר את התביעה להמשך דיון ולשמיעת ראיות בבית משפט קמא.
7. המערערת טוענת, כי לא היה מקום למתן סעד הצהרתי בענין של
אבהות, אשר נסמך כולו על היעדר הגנה. יתר על כן לא היה מקום לתת פסק
דין רק על סמך המסקנה כי היעדר כתב הגנה כמוהו כחוסר הסכמה של הנתבע
לבדיקת רקמות.
8. גם אם כך, אין מקום למתן פסק דין הקובע אבהות רק על יסוד אי
ההסכמה לבדיקת רקמות.
9. על בית משפט קמא היה להידרש לשמיעת ראיות מטעם האם על מנת
שיוכח כי אכן הנתבע הוא אבי הקטינים, גם אם הנתבע סרב לבדיקת רקמות.
לטענת המערערת אין להסתפק בתביעה ובתצהיר התומך בה.
בנוסף, היה על בית משפט קמא לאפשר מאמץ נוסף לאיתור והבאת הנתבע לבית
המשפט מעת שמדובר בקביעת סטטוס.
המערערת מלינה על שלא ניתנה לה ההזדמנות להביא עמדתה בבקשה למתן פסק
דין בהיעדר הגנה, כפי שלא ניתנה אפשרות לב"כ משרד הפנים להביא עמדתו,
תוך שבית המשפט מורה לרשם האוכלוסין לרשום את האבהות.
עוד נטען כי המערערת הוזמנה לדיון כדין ואף אם לא היתה מצורפת
מלכתחילה, היה צורך לצרפה. בנסיבות אלו טעה בית משפט קמא שויתר על
נוכחות ב"כ היועמ"ש.
10. מדובר בפסק דין שיש בו משום החידוש, זאת לאור עמדת בתי
המשפט לענייני משפחה כי כשמדובר בענייני סטטוס, אין מקום למתן פסק דין
בהיעדר הגנה וללא שמיעת ראיות.
טיעוני המשיבים:
11. המשיבים טוענים כי אין למדינה מעמד מיוחד בהליך אזרחי וכי
תקנות סדר הדין האזרחי, תשנ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") חלות גם
על המדינה.
לפיכך, מעת שהוגשה הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, לא היה צורך כי בית
המשפט יורה למדינה להגיב לבקשה. משבחרה המערערת שלא להגיב, זכאים היו
המשיבים כי בית המשפט יעתר לבקשה ויינתן פסק הדין כפי שניתן.
עוד נטען כי ב"כ המשיבים הציג בפני ב"כ המערערת, במועד שנקבע לדיון
בבית משפט קמא את תמונתו של הנתבע עם הקטינים, המעידה על קשר ביניהם.
אכן ב"כ המשיבים ביקש להמתין לב"כ המערערת, אולם לא משום שסבר שיש צורך
בנוכחותה אלא מטעם קולגיאליים בלבד. עוד מוסיפים המשיבים בעיקרי הטיעון
מטעמם את אשר אירע לאחר מתן פסק הדין, זאת בכל הקשור לתביעה למזונות
והקושי באיתורו של הנתבע.
לגופן של טענות המערערת, טענו המשיבים כי לבית המשפט שיקול דעת נרחב
בבואו לעשות שימוש בתקנה 97 לתקנות, וכי לטובת הקטינים ובהתאם לעקרון
העל, היה מקום למתן פסק הדין.
אין מקום למאמצים נוספים לאתור הנתבע ואין מקום להרשות לנתבע ליצור
מבוי סתום בבירור התביעה.
בכל הקשור לראיות, די בתצהיר של האם התומך בתביעה. בנוסף, נחקרה האם
בענין האבהות גם במסגרת התביעה למזונות. עצם ההימנעות של הנתבע מהגשת
כתב הגנה והתייצבות לדיון מהווה ראיה עצמאית ולחילופין סיוע לראיות
אחרות.
המערערת הוזמנה לדיון, לא נכחה בעת הדיון ובית המשפט אינו חייב להמתין
לב"כ הצדדים.
12. בטיעונו הדגיש ב"כ המשיבים את מצבה הכלכלי הקשה של האם,
כשהנתבע אף אינו משלם את המזונות כפי שנפסקו. כך היו לאם הוצאות גדולות
בגין ההליכים המשפטיים לרבות הצורך באיתור כתובתו של הנתבע ואובדן ימי
עבודה.
בגין כך עותר ב"כ המשיבים כי גם אם הערעור יתקבל, ייפסקו הוצאות לטובת
האם.
הסוגיות העומדות להכרעה:
13. שתי שאלות, אשר ניתן לכנותן עקרוניות, ניצבות במרכזו של
ערעור זה.
האחת, מתן פסק דין בהיעדר הגנה במסגרת תביעת אבהות הכיצד ומתי. השנייה,
מעמדו של היועמ"ש בתביעות שכאלו.
קיים קשר הדוק בין שתי השאלות האמורות.
מעמד נציג היועמ"ש:
14. תביעת אבהות אינה כתביעה רגילה, כתביעת ממון או זכות אחרת.
פסק דין המצהיר על אבהות של פלוני יש לו השלכות לא רק במסגרת היחסים
שבין הילדים לאביהם, אלא גם השפעה על זכויותיהם של אחרים.
מדובר בקביעה של סטטוס. מעת שנקבע שכזאת, מיידית קמות ועולות זכויות
וחובות הדדיות כגון חובת המזונות, חובת החינוך, זכויות הילד וחובות בן
ואף בגיר כלפי הוריו.
בנוסף, תהא משמעות לקביעה שכזו גם במסגרת דיני הירושה ובתחומים נוספים
שיהיה בהם להשפיע על אחרים.
כך, מעת שנקבעת אבהות, באופן אוטומטי נגרע חלקם של היורשים האחרים
לפחות בירושה על פי דין. יתר על כן, אם מדובר באב שנושים לו, הרי
עצם יצירת הסטטוס ומכוחו חובת תשלום מזונות, יכול ויגרעו מחלקם של
הנושים (ראו סעיפים 78 ו-128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980
וכן בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967).
כמובן שיש בקביעת סטטוס שכזה גם להשפיע בנושא אזרחות וכדומה.
בנוסף, יכול ויהיה בקביעה שכזאת אף משום חיוב המדינה לרבות באמצעות
המוסד לבטוח לאומי, בתשלומים.
15. הנה כי כן בצדק טענה ב"כ המערערת כי יכול ויהיו מקרים בהם
יעשו יד אחת, המעורבים החפצים בכך, על מנת ליצור את אותו סטטוס הגם
שלא היה מקום להיווצרותו.
חמור מכך, מעת שקיים חשש שכזה, הרי לאור ההשפעה שיכול ותהא כלפי צדדים
אחרים מקביעה שכזו, אין למעשה מי שיגן על האינטרסים של אותם אחרים,
למעט נציג היועמ"ש.
16. בכך שונה תביעה לאבהות מתביעות אחרות ומעקרונות אלו יש
להשליך על השאלות שהצבנו.
השופט בייסקי
מסביר את ההשלכות בקביעת אבהות בע"א 431/80 גד רוזנברג ואח' נ' קרן
חזן, פ"ד לה(2), 742 ,בעמ' 750-751.
"אך העיקר הוא, כי לקביעת האבהות יש השלכות ותוצאות מעבר לקביעה זו
עצמה ומעבר לזכויות וחובות שבין הקטין לבין מי שהוכר או הוצהר כאביו,
ואם כי מרבית הסכסוכים, אשר באים לפני בתי המשפט, מתמקדים בעיקר בשאלת
הסטטוס של הקטין ובעניין המזונות, להם הוא זכאי מאביו, הרי מעבר לכך
כרוכות בהכרת האבהות בעיות נוספות, הנגזרות מעצם ההכרה, כי פלוני הוא
אביו של הקטין, ובין היתר לענייני ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, כשרות
יוחסין וכדומה עניינים, שאין הכרח למצותם כאן".
על קביעות אלה חזר והרחיבן השופט פורת במ"א 3206/94 ברונשטיין נ' כץ
(ט.פ.)
"בהכרת אבהות כרוכים ענינים נוספים, הנגזרים מעצם ההכרה כי פלוני הוא
אביו של פלמוני ובין היתר עניני ירושה, אפוטרופסות אימוץ רישום במרשם
האוכלוסין וכשרות יוחסין (והרי ידועה הסוגיה של 'שתוקי' - מי שאביו
אינו ידוע - ופסלותו/הגבלתו לנישואין). לענין יש השלכות אף על צאצאי
התובעת שכן לאלה זכויות כלפי אבי התובעת הן בירושה, במזונות ואפילו
במידה
מסויימת בעניני אפוטרופסות (לגבי זכויות - חובות נכדים/סבים), ואף
להם ענין שאמם לא תהיה בגדר 'שתוקי' שכן פגם זה הוא רב דורי. אין לפקפק
איפוא בזכות, באינטרס ובענין שיש לתובעת מבחינה משפטית, להם ניתן
להוסיף את ההיבטים החברתיים ובעיקר הפסיכולוגיים: החשיבות שבחשיפת
השורשים, קביעת הזהות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס
המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר השלכות ואפילו מידע על מחלות גנטיות
ותורשתיות אשר בכולן אינטרס לגיטימי בתביעת האבהות".
בתמ"ש 72470/98 פלוני נ' פלוני (ט.פ.), השופט שוחט בהתבסס על
פסקי דין אלו מתייחס לאפשרות של מתן פס"ד בענין אבהות בהיעדר הגנה
ואומר:
"תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר אבהות אינה עניין של ממון אלא עניין של
דיני נפשות ממש. אם נתייחס לתובענה שכזו כאל תובענה רגילה ונעתר לה רק
מכוח הסכמה, מה ימנע מאתנו ללכת צעד נוסף וליתן פסק-דין הצהרתי שכזה גם
כשהנתבע כלל לא מגיש כתב-הגנה. מדוע לא נפרש את חוסר התגובה והשתיקה של
הנתבע לתובענה שהוגשה נגדו כהסכמה למתן פסק-דין כנגדו, הסכמה שעומדת
בבסיס הסמכת בית-המשפט למתן פסק-הדין בהיעדר הגנה?" .
17. לא למותר להוסיף כי אם אכן יקבע כי פלוני אביו של אלמוני,
הגם שלא כך הדברים, יכול ותהא בכך פגיעה באותו אלמוני.
18. ההגנה שהעניק המחוקק למניעת תוצאות שכאלו באה לידי ביטוי
בזכותו ולעיתים אף חובתו של היועמ"ש או נציגו ליטול חלק בדיון המשפטי
בנושאים שכאלה.
כך מוצאים אנו בחוק אימוץ ילדים תשמ"א-1981 כי הצד הישיר לדיון הנו
היועמ"ש על כל המשתמע מכך.
סעיף 69 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -1962 קובע את שיקול
דעתו של היועמ"ש לבחון אם טובתו של קטין או אף טובת הכלל, מחייבת אותו
להצטרף להליך וכלשון הסעיף:
"היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו רשאים, אם הם סבורים שטובתו של קטין,
של פסול-דין או של חסוי או טובת הכלל מחייבת זאת, לפתוח בכל הליך
משפטי, כולל ערעור, לפי חוק זה וכן להתייצב ולטעון בכל הליך כזה".
כך גם בסעיף 8 לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים),
תשט"ו-1955 הקובע כדלקמן:
"רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, אם הוא סבור שטובת קטין, חולה
נפש או נעדר דורשת זאת, לפתוח בכל הליך בבית משפט, וכן להתייצב ולטעון
בכל משפט שבו נדונים נידן קטין או נידן חולה נפש או נידן נעדר".
וראה לאחרונה, בתיקון תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשס"ה - 2004 (ק"ת
6340 מיום 19.9.04) בהוספת תקנה 351א:
"העתק של כתב התביעה לאבהות או לאימהות ושל כל כתב הגנה בתובענה כאמור,
יומצא ליועץ המשפטי לממשלה".
19. דומה כי לאור כל אשר פורט לעיל מההכרח כי היועמ"ש יוזמן לכל
הליך משפטי שענינו קביעת אבהות.
ודוק הדברים יפים גם כשהנתבע טוען כי אינו האב ועל אחת כמה וכמה
משהנתבע לא הגיש כתב הגנה.
במקרה שכזה עלול להיות שלא יימצא מי שיגן הן על הקטינים והן על אחרים
שאינם צד להליך וישמור על האינטרסים שלהם.
הדברים יפים כמובן, לאור העתירה להורות על רישום במשרד הפנים. יתר
על-כן, המשיבים עצמם צרפו הן את משרד העבודה והרווחה והן את משרד הפנים
כנתבעים בתביעתם.
פסק דין במעמד צד אחד:
20. אכן תקנה 97 לתקנות קובעת כדלקמן:
(א) "נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או
הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד;היתה התביעה שלא על
סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן
התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין;היתה
התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות -
יעביר את התביעה לבית המשפט".
דומה כי די במפורט לעיל על מנת להוות בגדר אותם טעמים מיוחדים שירשמו
שבגינם יש לדרוש מתובע הוכחה מלאה של תביעתו, טרם מתן פסק דין.
21. למעלה מהנצרך נציין, כי לא בכדי נקבע בחוק הבוררות תשכ"ח -
1968 כי עניינים, שלא נתונים להסכמת הצדדים, אינם בגדר סכסוך שניתן
למוסרו לבוררות. הדוגמא הקלאסית היא אכן ענייני קביעת סטטוס ראה ס.
אוטולנגי , בוררות דין ונוהל, (מהדורה שלישת מורחבת, 1991) בעמ'
74- 75:
"אחדים מענייני המעמד האישי אף הם נמנים על אותם עניינים שפסיקה בהם
אינה נוגעת רק לצדדים בלבד אלא היא קובעת סטאטוס, שתוקפו יפה כלפי כולי
עלמא. גם מסיבה זו, וגם מסיבת ייחוד הדיון בהם לערכאות מיוחדות (בתי
הדין הדתיים), אין ברשות הצדדים למסור שאלות הנוגעות לעניינים מסוג זה
להכרעת בורר...קביעת אבהות גם היא ענין in rem
, ולכן אין למוסרה להכרעת בוררות."
בספרה מאזכרת ס. אוטולנגי את תמ"א (חי') 454/79 מור יוסף נ' זרחי,
פ"מ תשמ"א (ב) 128:
קביעת אבהות יוצרת מעמד של פלוני כבנו של אלמוני ומעמד של אלמוני כאביו
של פלוני. קביעה כזאת איננה מחייבת הצדדים בלבד, אלא תוקפה יפה כלפי
הציבור כולו והרי היא נרשמת בפנקסי המדינה. זוהי איפוא, קביעה
.in rem...לא
יכול להיות ספק בכך, כי העילה של אבהות איננה עילה המתעוררת דרך אגב
שהכרעתה דרושה לבירור הענין, במובן סעיף 35לחוק
בתי המשפט תשי"ז- 1957".
22. גם שם ניתן לראות את הנימוקים לכך כנימוקים שפורטו לעיל,
דהיינו כי ההשפעה מפסיקה שכזו מתייחסת לא רק לצדדים עצמם אלא מעבר לכך.
בלשון אחרת, גם אם היה הנתבע מתייצב לדיון והיה מביע את
הסכמתו למבוקש בתביעה, עדיין שומה על בית המשפט לבחון אם אכן יש מקום
למתן הסעד המבוקש. כמובן שבאותם מקרים היועמ"ש יתייצב ויביע עמדתו.
23. סוגיה נפרדת עניינה מעמדו של נתבע שלא הגיש כתב הגנה ולא
התייצב לדיון במסגרת תביעת אבהות.
המשיבים טוענים כי אין מקום כי דינו של נתבע שכזה יהיה שונה מדין כל
נתבע שלא הגיש כתב הגנה ועל אחת כמה וכמה שלא התייצב לדיון. האמור
מתייחס לטענת המערערת כי היה על בית משפט קמא לדאוג כי הנתבע יתייצב
וזאת מכוח סמכותו של בית המשפט בהתאם לסעיף 73א לחוק בתי המשפט [נוסח
משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן - החוק).
ענינו של צו הבאה שבסעיף 73א לחוק קשור להוראות סעיף 73(א)(1) לחוק,
דהיינו "מי שהוזמן להעיד ולא התייצב, או נצטווה להמציא מסמך ולא
המציאו...". אכן מכוח הוראות נוספות חייב אדם להתייצב למתן עדות
כפי שחייב הוא להמציא מסמך, אם הורה על כך בית המשפט.
מאידך, ספק אם ניתן - בדרך כלל - לחייב בעל דין להתייצב בבית משפט
באופן שאי התייצבותו תגרום לכך שיוצא צו הבאה כנגדו.
רשאי בית המשפט להורות כי בעל דין יתייצב באופן אישי וכי היעדר
התייצבותו האישית כמוה כהיעדר התייצבות אף אם נציגו התייצב, אולם לא
מעבר לכך.
לא למותר להוסיף, כי ספק הוא מה תועלת תימצא בהבאתו של הנתבע שספק אם
יהיה נכון לשתף פעולה.
ודוק כל המפורט לעיל, עניינו בנתבע כנתבע ולא כעד על כל המשתמע מכך.
נראה כי זכותו של בעל דין לא להגיש כתב הגנה ולא להתייצב לדיון - במשפט
אזרחי, תוך שהוא נוטל על עצמו את התוצאות שינבעו מכך.
בתמ"ש (ת"א) 9592/00 (קטין) באמצעות אמו נ. נתנילוב, תק-מש
2002 (2), 364, שעניינו אף הוא בתביעת אבהות, הנתבע לא הגיש כתב הגנה
ולא התייצב לדיון. ביהמ"ש שם, מצא לנכון לדרוש הופעתו תוך שהוציא צו
הבאה כנגד הנתבע בציינו כי הצו הוצא בהתאם לסעיף 73 א' לחוק. עם זאת,
הוראה זאת אינה נקיה מספקות, אלא אם נראה זימון שכזה כזימון עד והפעלת
שיקול דעת בית המשפט בהתאם לתקנה 258 יג' לתקנות.
ודוק, הפעלת סנקציה כצו הבאה ומעצר בצידה, מחייבת הוראת דין מפורשת.
24. המסקנה העולה כי אכן דינו של נתבע כבמקרה דנן אינו שונה
מדינו של כל נתבע אשר לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, כל זאת
מבחינת זכאות התובע ליטול פסק דין כנגדו, אולם במגבלות שפורטו לעיל.
25. מהפן העקרוני, גם מעמדו של נציג היועמ"ש אינו שונה מכל בעל
דין שנציגו לא התייצב לדיון.
עם זאת, לא בכל מקרה של אי התייצבות, יוציא בית משפט
מלפניו פס"ד בהתאם למבוקש ע"י התובע. במיוחד יפים הדברים, במקום בו הצד
שכנגד, בהגינותו, מציין לפני בית המשפט, כי פגש את נציגת היועמ"ש וכי
הוא מבקש להמתין לבואה.
אין זאת, אלא שבית משפט קמא, נוכח סברתו כפי שבאה לידי
ביטוי בהחלטה, כי אין צורך כלל בהתייצבות היועמ"ש, מעת שלא הוגש כתב
הגנה ע"י הנתבע, לא נדרש כלל לשאלה דלעיל.
יתר על כן, נראה, כי אם אכן היה סובר בית משפט קמא כי
נוכחות היועמ"ש הכרחית, היה ממתין להתייצבות נציגתו.
בין כך ובין כך, היה על בית משפט קמא לשמוע ראיות ולהשתכנע
כי אכן יש מקום למתן הסעדים המבוקשים.
26. בהתייחס לטענת המשיבים כי האם נחקרה במסגרת תביעת המזונות,
גם ביחס לנושא שאלת האבהות, לא רק שלא מצאנו חקירה שכזאת, אלא שגם אם
היתה נערכת, הרי מדובר בהליך שלאחר מתן פסק הדין, אשר לא היה בו למלא
את אשר היה חסר, טרם מתן פסה"ד.
27. הנה כי כן, אין מקום למתן פס"ד בתביעת אבהות, גם אם הנתבע
אינו מגיש כתב הגנה ואף אינו מתייצב לדיון. על בית המשפט להשתכנע, גם
במקרה שכזה, שאכן יש מקום להצהרה המבוקשת.
כך גם נוכחותו של היועמ"ש בהליך שכזה, מחוייבת המציאות.
סיכומם של דברים:
28. אשר על-כן:
(א) לא היה מקום להחלטה של בית משפט קמא, לפיה מעת שהנתבע לא
התייצב לדיון וכשלא קיימת נכונות לביצוע בדיקת רקמות, שוב אין צורך
במעורבות של ב"כ היועמ"ש.
הפוך מכך, דווקא ובמיוחד במקרה שכזה, נחוצה גם נחוצה מעורבותו של
היועמ"ש בהליך.
(ב) לא היה מקום למתן פסק דין מבלי שאכן הובאו ראיות על ידי
המשיבים להוכחת הנטען על ידם. במסגרת הערעור אין צורך לקבוע את מהותן
של הראיות, הואיל ויש לבחון כל מקרה לגופו. יחד עם זאת ניתן לקבוע, כי
למצער היה מקום לחקירת האם ולאחר מכן לבחון אם דרושות ראיות נוספות.
29. חרף קבלת הערעור, אין מנוס מלהעיר אודות התנהלותה של
המערערת בהליכים נשוא הערעור.
ראשית, אין מקום כי נציג היועמ"ש יסתפק בתגובה כי יש מקום לבדיקת רקמות
מבלי כל התייחסות נוספת למקרה שבו לא תהא הסכמה לכך.
שנית, מעת שהמשיבים עתרו בבקשה למתן פסק דין בהעדר כתב הגנה, גם אם בית
המשפט קבע כי הבקשה תדון בישיבת קדם משפט, היה על המערערת להגיש תגובתה
לבקשה זו לרבות על מנת שיהיה סיפק גם בידי המשיבים להתייחס לאותה עמדה.
כך, אם ב"כ היועמ"ש היה מציין בתגובה שכזו כי הדרישה הנה להבאת ראיות,
יכולים היו המשיבים להערך לדרישה שכזו מבעוד מועד ולא היינו מגיעים עד
הלום.
שלישית, אי ההתייצבות במועד באולם בית המשפט.
רביעית, לכאורה היה מקום כי המערערת, במקום לערער מיידית על ההחלטה ועל
פסק הדין שניתנו למעשה במעמד צד אחד, היתה פונה לבית משפט קמא בבקשה
לביטול פסק הדין.
30. בנסיבות שכאלו אכן זכאים המשיבים לפסיקת הוצאות חרף קבלת
הערעור.
יודגש, כי אין בקבלת הערעור- לפחות כל עוד לא יינתן פסק דין שונה - אם
בכלל - על ידי בית משפט קמא- לפגוע בפסק הדין בענין המזונות.
כן אין באמור, להקנות עתה מעמד לנתבע, הכל בגין כך שפסה"ד בטל. מעמדו
נותר ככל נתבע שלא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון.
שונים הדברים בהתייחס ליועמ"ש.
31. אשר על כן, אני מציע לחבריי לבטל את ההחלטה ופסק הדין
ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא.
______________
השופט י' שנלר
אני מסכימה.
____________________
השופטת ס. רוטלוי, אב"ד
אני מסכים.
______________
השופט א. שילה
אשר על כן, נפסק, כאמור בחוות דעתו של השופט שנלר.
המערערת תשלם למשיבים 3-1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.
המזכירות
תמציא העתק מפסה"ד לב"כ הצדדים וכן למשיב 4.
פסק הדין מותר לפרסום במחיקת שמות הצדדים.
ניתן היום, 18 באוקטובר 2004.
_____________________ _______________
__________________
השופטת ס' רוטלוי - אב"ד י' שנלר,
שופט א' שילה , שופט
|
