פסק דין

1.   בפני תובענה למזונות, שהגישה אשה, בשמה ובשם שני ילדיה, הם התובעים 2-3, כנגד הבעל והאב, הוא הנתבע.

2.       הצדדים נישאו בשנת ... ומנישואים אלה נולדו להם ... ילדים. כיום ...  מהם בגירים ואחד קטין. עת הוגשה התובענה, ביום 6.8.02, לפני כשנתיים ומחצה, היה התובע 2 קטין וביום  ...  הגיע לבגרות ובינתיים גוייס לצה"ל. מזונותיו יחושבו בהתאם.

3.       במהלך חייהם המשותפים התגוררו הצדדים ב ... , שהינו מסורתי דתי, שם ניהלו משק חקלאי, במשך שנתיים, אך חדלו מעיסוק זה מחוסר כדאיות כלכלית.

4.       בחודש מאי 2002, עזב הנתבע את בית הצדדים ומאז ועד היום הוא מתגורר עם חברתו לחיים. לנתבע ולבת זוגו 2 ילדים משותפים. בבית הצדדים מתגוררים ... התובעים ובת נוספת.

5.       בחודש נובמבר 2003 הגישה התובעת כנגד הנתבע בקשה לצו הגנה בתמ"ש 16813/02. בבקשתה טענה התובעת שלאורך כל תקופת הפרידה נהג הנתבע להגיע הביתה באופן קבוע, לקלל להשפיל אותה בפני הילדים, לחטט בארונות ולקחת מסמכים חשובים. עוד נטען שהנתבע איים על התובעת ברצח. על כן נאסרה כניסת הנתבע לבית. בסופו של דבר הושגה בין הצדדים הסכמה שעל מנת לאפשר לנתבע להמצא במחיצת הבן הקטין, יהיה הנתבע רשאי להכנס לבית במועדים קבועים עליהם הוסכם.

6.       הצדדים עודם נשואים זל"ז. הנתבע הגיש כנגד התובעת תביעה לגירושין לבית הדין הרבני וביום  ... , קבע כבוד ביה"ד הרבני שלא ניתן לכפות על התובעת לקבל את גיטה.

7.       עד שנת 1992, שירת הנתבע בצבא קבע. מאז ועד היום, משמש הנתבע ... במשרד ממשלתי. מתלושי משכורת לחודשים אוקטובר 2003 ועד חודש ספטמבר 2004, עולה שהשתכרותו הממוצעת של הנתבע הינה בסך 5,100 ₪. הגימלה החודשית המשולמת לנתבע ... ,הינה בסך 2,813 ₪, בממוצע לחודש. יוצא שהכנסתו החודשית של הנתבע הינה כ 8,000 ₪ לחודש.

8.       לנתבע הכנסה נוספת משכר דירה עבור דירה ב ... , הרשומה על שמו ועל שם הבן הבכור. דירה זו נרכשה בשנת 1997, מחסכונות הצדדים, מכספי פרישה של הנתבע ובאמצעות משכנתא. הכוונה היתה שהבן הבכור יתגורר בה, אך  הדירה הושכרה והתמורה המשולמת בעדה, הינה בסך 400-450$ לחודש.

9.       מאז פרוץ המשבר לא הוחזר חוב המשכנתא, הרובץ על בית הצדדים, במשך 8 חודשים. כיום משולמת המשכנתא, בסך 1,000 ₪  לחודש, על ידי הנתבע.

10.   התובעת עובדת כאחות ... מעל 25 שנה. מתלושי המשכורת לחודשים נובמבר 2003 ועד ספטמבר 2004, עולה שמשכורתה הממוצעת  הינה בסך 6,120 ₪ לחודש.

11.   בכתב התביעה, טענה התובעת ש"לאור רמת החיים של המשפחה ושיעורי הכנסותיו של הנתבע חייב הוא על פי הדין להשלים את מזונותיה, ככל שאינה יכולה לספקם מהכנסותיה".  התובעת העמידה את צרכיה שלה על סך 8,900 ₪ לחודש,

לאחר קיזוז הכנסתה, בסך 5,900 ₪, תבעה התובעת מהנתבע, עבור מזונותיה, סך 3,000 ₪ לחודש. גם בבקשתה למזונות זמניים, שהוגשה כחודש ומחצה לאחר הגשת התובענה למזונות, הביאה התובעת בחשבון את הכנסתה (סעיף 34 לבקשה) אם כי נטען שלתובעת לא היה באותה שעה כל מקור הכנסה בשל תאונה בה היתה מעורבת (סעיף 33 לבקשה) וביהמ"ש נתבקש לחייב את הנתבע בתשלום מזונות בסך 5,750 ₪ מתוך דרישה בסך 8,900 ₪.

בעניין קיזוז הכנסתה של התובעת ממזונותיה חלו התפתחויות במהלך הדיון.

12.   בסכום תביעתה נכללו, בין היתר, 1,000 ₪ עבור ביגוד והנעלה, 500 ₪ עבור מספרה קוסמטיקה וכו', 400 ₪ עבור תרבות, 1,500 ₪ עבור אחזקת הבית כדירה נפרדת, 1,000 ₪ עבור משכנתא, 1,500 ₪ עבור החזקת רכב ו 1,200 ₪ עבור חופשות.

13.   בתצהיר העדות הראשית, מיום 24.3.04, העמידה התובעת את חלקו של הנתבע במזונותיה על סך 8,450 ₪ לחודש, את מזונות התובע 2, על סך 4,000 ₪ לחודש ואת מזונות התובע 3, על סך 3,400 ₪ לחודש. בנוסף, טענה הנתבעת שעל הנתבע חלה החובה להמשיך לשלם את תשלומי המשכנתא ועליו להחזיר לה כספים אשר הוציאה בגין תיקונים בבית, בסך 5,270 ₪. יוזכר שבכתב התביעה כבר תבעה התובעת הוצאה בסך 1,000 ₪ לחודש עבור משכנתא ו 1,500 ₪ לחודש עבור "אחזקת הבית בדירה נפרדת".

עוד דרשה התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סך 35,000 ₪, עבור טיפול שיניים סך 12,000 לשנה, עבור לימודים אקדמאים, סך 13,000 ₪, בגין טיפול קוסמטי. יוזכר שבכתב התביעה נתבע סך 500 ₪ לחודש עבור הוצאות מספרה, קוסמטיקה וכו'. עוד נתבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבע בסך 300 ₪, לכל מפגש עם פסיכולוגית. סכומים אלה לא נתבעו בכתב התביעה.

14.  סכומי המזונות הגבוהים נסתמכו על טענת התובעת, שבני הזוג חיו ברמת חייהם גבוהה. טענה אשר נסתמכה על נסיעות רבות לחו"ל, חינוך הילדים במוסדות פרטיים ובלתי מסובסדים, העסקת עוזרת בית, גנן ומכונית בשימוש התובעת בלבד. הנתבע הכחיש את טענות התובעת וטען שהתובעת יצאה לעבוד מחוץ למשק הבית על מנת לסייע למשפחה "לגמור את החודש".

15.  הדיון בתובענה שבנידון התארך מעל ומעבר לצורך. כל אחד מהצדדים נושא עמו משקעים וכעסים כלפי הצד השני ולכל אחד מהם טענות קשות. לתובעת טענות בדבר פרשיות אהבים רבות אשר ניהל הנתבע משך שנות נישואיהם, עד לזו האחרונה, אשר הביאה לקרע. לנתבע טענות כלפי התובעת, באשר לניסיונה ליצור מצג של רמת חיים גבוהה, בה חיו הצדדים.

16.  בתצהיר המשלים, שהגישה ביום 19.12.2003, טענה התובעת שיש צורך לבצע תיקונים ואחזקה שוטפים בבית, פורטו הוצאות עבור גינון, חידוש דלתות וכו'. עוד נטען שהתובעת נזקקה לטיפול פסיכולוגי עקב המצב המשפחתי והתנהגותו של הנתבע כלפיה וכי עשרה טיפולים עולים לה 3,000 ₪. התובעת טענה שהיא זקוקה לטיפול אחד ולעתים שניים בשבוע וכי בעת הגשת התצהיר הופסקו הטיפולים אך עליה לחדשם. יצויין שהתובעת העידה דברים אלה לאחר ששוחחה עם בא כוחה במהלך עדותה (עמ' 10, שורה 10).

בין היתר טענה התובעת שהיא זקוקה להשתלת שיניים וכי יתרת התשלום היא בסך 35,000 ₪.

מזונות אשה

טענות התובעת

17.        א.         על הנתבע לשאת במזונותיה, בהתאם לרמת החיים הגבוהה, אליה הורגלה במשך

השנים.

ב.         על ביהמ"ש לראות בנתבע "מעין מורד". כשם שאשה "מעין מורדת" מפסידה זכויותיה הממוניות, כך בעל "מעין מורד", מפסיד זכויותיו כלפיה, לפירות נכסיה ולמעשה ידיה. על כן, על ביהמ"ש להתעלם מהכנסות התובעת, לצורך קביעת שיעור המזונות: "עקרון השוויון...מחייב כי אין להפלות את האישה לרעה לעומת הנתבע. לכן זכאית האשה למזונותיה, אך פירות ומותר מעשה ידיה שייכים לה ואין בפי הבעל הטענה שתתפרנס מהם".

טענות הנתבע

18.        א.         כל טענות התובעת הנוגעות לרמת החיים הגבוהה, לא הוכחו או נסתרו.

ב.         מתוקף השתייכות הבעל לעדה הספרדית, קיים סיכוי שביה"ד יתיר לו לשאת אשה נוספת.

ג.          התנהגותה חסרת תום הלב של התובעת, באה לידי ביטוי באי תשלום הוצאות המדור ובכך גורמת להצטברות חובות כבדים.

ד.         טענות התובעת לעניין "מעין מורד", אינן בעלות זיקה לנסיבות המקרה. התובעת משתכרת למחייתה ואין לה עילה לתבוע מזונות לעצמה.

דיון

19.        כאמור, בכתב התביעה תבעה התובעת מהנתבע להשלים את מזונותיה, "ככל שאינה יכולה לספקם מהכנסותיה..." (סעיף 20) ובפרטה את צרכיה, הפחיתה את משכורתה, בסך 5,900 ₪, ותבעה את היתרה לחובתו בסך 3,000 ₪ (סעיף 30).

בתצהיר המשלים שהגישה שבה התובעת וציינה את גובה משכורתה ולא טענה כל טענה שאין לקזז סכום זה ממזונותיה.

גם בדיון מיום 18.1.2004, שהתקיים לאחר שהתובעת החליפה ב"כ, לא נטענה טענה זו.

20.                    בפעם הראשונה שנטענה טענה זו היה בתצהיר שהגישה התובעת, ביום 24.3.2004. שם, בסעיף 32, לאחר שפרטה טענות רבות כנגד הנתבע, ביקשה להסתמך על פסיקת בית הדין הרבני האזורי בירושלים לפיה אין עילה לחייבה בקבלת גט וטענה שהנתבע אינו זכאי לפירות מנכסיה, מהכנסותיה, ומעבודתה כלל. (סעיף 32).

21.                    הואיל והנתבע לא טען שהמדובר בשינוי חזית והואיל וניתנה לו ההזדמנות להגיב על טענה זו, אמשיך ואדון בטענת התובעת.

השאלה הראשונה בה יש לדון היא האם הנתבע הוא מורד או "מעין מורד"?

22.        ההבחנה בין "מורדת" לבין "מעין מורדת" זכתה לדיון רחב ומעמיק במאמרו של ד"ר אברהם בארי, במאמרו "מזונות לאשה שאינה גרה עם בעלה", מחקרי משפט ג, 169; שם בעמ' 175 כתב, שאשה העוזבת את בית בעלה, מסיבות שאין בית הדין מוכן לקבלן תיחשב מורדת חרף הסכמתה לקבל את בעלה ולחיות עמו חיי אישות כשיבוא לביתה; "מעין מורדת היא: שמסיבות שונות היא אינה מוכנה להעתיק את מקום מגוריה למקום רחוק וזר". העולה מדבריו שמורדת היא זו המסרבת לחיי אישות. מעין מורדת היא זו אשר מוכנה לחיי אישות, אך מסיבות אלו ואחרות אינה מוכנה לגור בבית המסוים הנוכחי של הבעל. היא מוכנה לגור איתו במשותף, אך בבית אחר. המרידה היא משבר שורשי, כדבריו, ולעומתה ה"מעין מורדת", היא משבר ארעי שאינו שורשי. עוד ציין בארי במאמרו שקיים טשטוש תחומים בפסיקת בית המשפט בין דיני מורדת לדיני "מעין מורדת".

23.        ההשלכות המשפטיות של היות האישה "מעין מורדת", נוגעות לעניין אחד בלבד – פטור הבעל מתשלום המזונות. המורדת, לעומתה, זוכה להתייחסות מחמירה כולל פגיעה בכתובתה וכדו'. טעם הדין מובא בבית שמואל (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ע, סעיף לה) כי "היא משועבדת לעמוד לפניו תמיד ולשמש לו ולאכול עמו".

24.        הגדרתו של המורד אף היא נוגעת לענייני האישות. שרשבסקי: דיני משפחה, הוצאת ראובן מס, מהדורה רביעית, ירושלים, תשנ"ג, עמ' 191 – 195, "המושג מורד. אם הבעל אמנם יכול לבוא עליה, אבל מסרב לקיים את חיובו לעונה מתוך שנאה או כעס נגד אשתו או מפני שהוא אתה בריב או כדי להכריחה לקחת את הגט או מפני שנתן עיניו באחרת, או מאיזה שהוא טעם בלתי מוצדק אחר, הוא נקרא 'מורד'". בעוד שיש משמעות להחלת דין מעין מורדת לעניין פטור מתשלום המזונות, הרי שאין כל משמעות להחלת דין "מעין מורד" וזאת, משום שהבעל חב ממילא בתשלום מזונות האשה, בין מורד ובין לא מורד.

25.        לאור דברים אלו ניתן היה להניח שעזיבת הבעל את הבית לצורך מגורים משותפים עם אשה אחרת, תחשב מרידה של ממש (ולא רק "מעין מורד"), על פי ההגדרות דלעיל. יחד עם זאת יש לבדוק אם במקרה דנן התמלאו התנאים הדרושים לשם כך.

כיצד מכריזים שהבעל הוא מורד?

26.        "אם הבעל בבחינת מורד, זכאית האשה לדרוש את הגט ואם יהיה צורך כופין את הבעל לתיתו ועד שיתן הוא חייב במזונותיה. כמו כן היא זכאית כל עוד שהוא עומד במרדו, להגדלת כתובתה מדי שבוע בשבוע...". שרשבסקי (שם, עמ' 191): אך הוא מביא דיעה נוספת שעל פיה אם הבעל המורד מוכן לגרש מיד את האשה, אין מוסיפים על כתובתה ואין לה עוד מזונות אם היא מסרבת לתת את הגט.

אין חולק שבמקרה דנן מוכן הבעל ליתן גט לאשה והאשה היא המסרבת לקבלו.

בערעור תשי"ח/167 א' נ' ב', פד"ר ג', עמ' 208, דן כב' ביה"ד הרבני הגדול בפסיקת ביה"ד האזורי בה חוייב בעל, אשר נמנע מזה כשנתיים לקיים עם אשתו חיי אישות, "כי עליו להפסיק המנעות זו בלי כל איחור ולשוב אל אשתו לחיי משפחה ושלום הוגנים ותקינים". ערעור הבעל נסוב סביב העובדה שביה"ד הרבני האזורי לא התחשב בעובדה שהאשה מסרבת לנהל משק בית בשביל הבעל והבעל נאלץ לאכול את ארוחותיו במסעדות ולמסור את כביסותיו למכבסות. מפס"ד זה ניתן ללמוד שבטרם יוכרז הבעל כמורד יש לחייבו תחילה "התראה שאם לא יחזור לאשת נעוריו יוכרז כמורד". (שם, עמ' 210).

לא נטען בפני שהבעל הותרה כאמור.

בערעור תשכ"ה/34 א' נ' ב', פד"ר ה' עמ' 353, התייחס כב' ביה"ד הרבני הגדול לשאלת זכותו של בעל למעשי ידיה של אשתו תוך הדגשה שאין בבירור הלכה זו משום קביעה שלמשיב דין מורד וזאת הואיל והעניין לא הגיע לידי בירור מסכם בביה"ד הרבני האזורי וכל פס"ד כזה לא ניתן על ידו. עוד נפסק שאם המסקנה תהא שהמורד אינו זכאי למעשה ידי אשתו, יחזיר ביה"ד הגדול את הנידון לביה"ד האזורי על מנת שיברר אם הבעל מורד אם לאו.

בספרם, דיני מזונות – מזונות אשה סמכויות, הוצאת חוק ומשפט, ר"ג, 1985, פרטו המחברים, שינבוים ודון יחייא, את הליכי הכרזת אשה כמורדת בביה"ד הרבני (כרך ב' עמ' 474).

בבר"ע 100/68 אריה אל על נ' אסתר אל על, פ"ד כב (2) 925, ראה ביהמ"ש המחוזי בעובדה שבדונו בתביעת הבעל לשלום בית, הורה ביה"ד הרבני לאשה "לחזור לחיי שלום בית עם בעלה ואם לא תעשה כן ידון בית הדין בבקשת הבעל להכריזה כמורדת", טעם מספיק לפטור את הבעל מתשלום מזונות לאשה, מעין ההתראה הדרושה לפי ההלכה.

וראה גם דברי כב' השופט לנדוי בבג"צ 206/70 שרגאי נ' ביה"ד הרבני הגדול, פ"ד כד (2)           487.

מדברים אלה ניתן ללמוד גם על הצורך בהכרזת בעל כמעין מורד או לפחות על הליך כלשהו, אשר יראה בעיני ביהמ"ש כמספק.

27.        במקרה דנן לא נקטה התובעת בכל הליך בביה"ד הרבני להכרזת הנתבע כמורד וביה"ד לא חייבו לחזור לחיי שלום בית. דרישת התובעת שביהמ"ש ימנע מלהתחשב בהכנסתה, לצורך תשלום מזונותיה, נסמכת אך ורק על העובדה שביה"ד הרבני לא חייב אותה בגט, כאשר היוזמה לגירושין היתה מצד הנתבע.

לא רק זאת אלא שבהחלטת בית הדין נאמר שאם התובעת תעתור בבקשת שלום בית יקבע תאריך לדיון ובית הדין ידון בתביעה. תביעה שכזו לא הוגשה.

יוצא שהתובעת לא הוכיחה שהנתבע הוא מורד או מעין  מורד.

האם המורד זכאי לפירות נכסי אשתו ולמעשה ידיה?

28.        כאמור, לא הוכיחה התובעת שהנתבע הוא מעין מורד ולכאורה ניתן היה לסיים את הדיון בנקודה זו. למרות זאת אמשיך ואבחן את השאלה העומדת לדיון במצב בו הוכרז הנתבע כמעין מורד. 

29.        יש הסבורים שזכות הבעל במעשי ידי אשתו, היא זכות שאינה קשורה לתשלום המזונות. על כן לבעל מורד אין זכויות באשתו, ואין הוא זכאי במעשי ידיה. ובמילים אחרות: תיקנו פירותיה ומעשה ידיה לבעל, כלומר אם הוא מתנהג כלפיה כבעל, אך לא כמורד. וכמו שהאשה המורדת מפסידה את זכויותיה הממוניות כאשה נגד בעלה בעוד שזכויותיו כלפיה עומדות לו, כך גם הבעל המורד מפסיד את זכויותיו כלפיה לפירות נכסיה ולמותר מעשה ידיה, בעוד שזכויותיה כלפיו עומדות לה, כי אין להפלותה לרעה לעומתו. לעומת זאת, יש הסוברים שזכויות הבעל וזכויות האשה עומדות אלו מול אלו – מעשי ידיה תחת מזונותיה. ומכיוון שהוא מחוייב לשלם את מזונותיה, יש לו זכויות במעשי ידיה. שרשבסקי שם,בעמ' 193 – 195, הביא דיעות אלו.

30.        מבין שתי דעות הפוסקים, יש לדעת שרשבסקי, לילך בדרך האומרת: "אין להטיל על הבעל המורד את תשלום מזונותיה אם ועד כמה שפירות נכסיה או מעשה ידיה מספיקים לה, כי הרי הוא המוחזק בממונו". (שם, בעמ' 194). הבעל הוא המוחזק בממון, והמוציא מחבירו עליו הראיה. טעם נוסף לכך שהמורד אינו זכאי לזכויות, הוא עקב רצונו לגרש את אשתו. אך מכיוון, שבעקבות חרם דרבינו גרשום הוא אינו יכול לגרשה בעל כורחה, רצונו לגרשה הופך לרצון תיאורטי בלבד, ולכן אין הצדקה שהבעל יפסיד את זכויותיו.

31.        אמנם, יש גם הסוברים, שאין לבעל מורד זכות במעשי ידי אשתו, אף שרשבסקי (שם, עמ'195) מחדש, שיתכן שבעלי שתי הדיעות הנ"ל יוצאים מתוך ההנחה שהבעל ממשיך לגור עם האישה, ומסרב לחיות חיי אישות. אך, מוסיף שרשבסקי דברים של טעם: "אם הוא במרדו עוזב את הבית, כגון כדי לחיות עם אשה אחרת, הוא מפסיד אליבא דכולי עלמא את זכותו לפירות, כי הרי כל מטרת הענקת זכות זו לבעל היא משום רווחא דביתא, כלומר 'כדי שתהא פרנסתה מצויה בביתה בריווח'. הוא זכאי אפוא ליהנות מהם על מנת שפרנסתה תהא לה יותר בריווח בביתה, היינו בבית שהיא נמצאת יחד עמו. אך אם הוא עוזב את הבית כמורד, ויהנה מהפירות בהיותו בבית אחר ועוד עם אשה אחרת, לא יהא לאשתו כל ריוח מהנאתו זו. לכן הוא אינו זכאי במקרה כזה בכלל לפירות נכסיה ואם היא תדרוש לחייבו במזונותיה כאשר עזב אותה, לא תעמוד לו הטענה שתתפרנס מפירות נכסיה, כי הרי היא איננה מחוייבת להתפרנס מרכושה והפירות כאן אינם שייכים לו אלא רק לה".

32.        פסקי דין רבים עסקו בשאלה האם המורד זכאי לפירות נכסי אשתו ולמעשי ידיה, והכרעת הרוב בבתי הדין הרבניים היא שבעל מורד זכאי במעשי ידי אשתו ובפירות נכסיה.

אביא מספר דוגמאות:

בתיק 4376/תשי"ב 260 תשי"ג, פד"ר א' עמוד 97, דן כבוד בית הדין הרבני האזורי בת"א - יפו במקרה שנסיבותיו היו דומות. בעל תבע גירושין לאחר סכסוך ארוך ומתמשך. האשה טענה שהסיבה האמיתית להגשת התובענה היתה שהבעל נתן עינו באחרת והוא חי במחיצתה ואף הובאו ראיות שהבעל גר בקביעות עם האשה הזרה. למרות זאת טענה האשה שרצונה בשלום בית. בית הדין דחה את תביעת הבעל לגירושין. האשה ביקשה שבפסיקת המזונות לא יתחשב בית הדין בעובדה שהיא מקבלת שכר דירה מהשכרת בית. הבעל טען שהוא נתן לאשה את הבית במתנה ואילו האשה טענה שחלק הבית נבנה מנכסי מילוג. בסופו של דבר הורה כב' ביה"ד לקזז מדמי המזונות להם היתה זכאית האשה את שכה"ד מחלק הבית הנובע מפירות נכסי המלוג השייכים לבעל. (שם בעמ' 102).

בערעור תשכ"ה/34 הנ"ל דן כב' ביה"ד הרבני הגדול בשאלה זו ממש. המערערת הגישה לביה"ד האזורי תביעת מזונות כנגד בעלה. למערערת היתה הכנסה מעבודתה ותביעתה נדחתה משום שסכום המזונות שהגיע לה חפף לסכום בו השתכרה.

בערעור תשי"ח/167 הנ"ל נפסק שגם כאשר קבע ביה"ד שהבעל מורד הרי שאינו מפסיד את זכותו במעשי ידיה של אשתו (שם, בעמ' 218 למעלה) ובהמשך "וא"כ לדעת הסוברים דאי אפשר להטיל חיובים בלי זכויות, ואם האשה מורדת הואיל ואין הבעל מחוייב לפדות אותה כמו כן אין לו זכות בפירותיה, הוא הדין כשהוא מורד, אם הוא משלם מזונות יש לו הזכויות גם במעשי ידיה..."

בתיק (חי) 8005/טו א' נ' ב',פד"ר יד, 212, שב כב' ביה"ד הרבני האזורי בחיפה על מסקנות פסה"ד בערעור תשכ"ה/34. אף באותו מקרה דובר בבעל אשר זנח את אשתו ועבר להתגורר עם אשה אחרת ממנה נולדו לו 3 ילדים.

בחלק זה בפסה"ד, הסתמכתי בין היתר, על חוות דעת מאת הרב משה בארי והד"ר יובל סיני מהמרכז ליישומי משפט עברי (ישמ"ע) שבמכללה האקדמית נתניה, ותודתי נתונה להם על כך.

33.        האסמכתא היחידה, עליה ביקש ב"כ התובעת להסתמך, היא פסק דינו של כבוד השופט גרמן, בתמ"ש (ת"א) 1476/95 מזרחי נ' מזרחי (פורסם באתר נבו). אלא מאי? באותו מקרה, קבע כבוד השופט שהפנסיה המשולמת לאשה, אינה נחשבת למעשה ידיה. לא זו בלבד שלא בהכנסה של פנסיה עסקינן, אלא שכבוד השופטת שטופמן, קיבלה טענת הבעל המערער ופסק הדין בוטל. ראה עמ 1044/02 א' מ' נ' מ' מ' (פורסם באתר נבו). נפסק: "סבורה אני כי בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות משהתייחס אך ורק לעובדה שהמערער  עזב את הבית והתקשר עם אשה אחרת, אולם לא דן כלל בטענות המערער לסיבות עזיבתו את הבית, והאם קמה למערער עילה כלשהי להמנעות מחיוב עונתה של אשתו. וטענת הגנה כלשהי כנגד הטענה שהוא "מעין מורד". מפסק דין זה ניתן ללמוד שכשם שמסתפקים בהוכחה שמשקלה כנוצה, כאשר בודקים אם היתה לאשה טענה מבוררת לעזיבת הבית,  כן יש לנהוג כאשר מעלה האשה כנגד בעלה טענת מעין מורד. עוד נקבע באותו מקרה: "לא ברור כלל ועיקר האם האשה מעוניינת בקיום יחסי אישות עם המערער ומסכימה לקיום חובת העונה".

נראה שבמקרה דנן ברור גם ברור שהתובעת איננה מעוניינת בקרבתו של הנתבע וראה בעניין זה את הנטען בבקשתה לצו הגנה. התובעת העידה במפורש: "אני חושבת שלא מגיע לו פרס לאדם שנוטש אשה באמצע החיים"... (עמ' 5, שורה 15) ולא טענה כל טענה בעניין דרישתה בקיום חובת עונה.

בתמ"ש 12790/95 פלונית נ' אלמוני (פורסם באתר פסקדין). קבע כבוד השופט גרמן, שהבעל הינו "מעין מורד" ועליו לשאת במזונות אשתו. גם באותו מקרה עזב הבעל את הבית וגם באותו מקרה דחה כב' ביה"ד את תביעת הגירושין שהגיש נגד אשתו. בערעור שהגיש הנתבע נקבע שהקביעה לפיה המערער הוא "מעין מורד" נקבעה מבלי שניתנה למערער הזדמנות להתמודד עמה ועל כן היא בטלה. כבוד השופטת שטופמן, קבעה שיש להחזיר את התיק לביהמ"ש משפחה, זאת על מנת לדון מחדש בשאלת היות הבעל "מעין מורד". ראה עמ 1150/02 דנ' נ' דב' (פורסם במאגר פדאור).

34.        לאור האמור לעיל אני דוחה את טענת התובעת שהנתבע הוא מעין מורד וקובע שאף לו היתה מוכחת טענה זו לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה שיש להתחשב בהכנסתה של התובעת לצורך קביעת חיוב המזונות.

יכולתה של התובעת לספק את צרכיה

35.       לאחר שדחיתי טענת התובעת בסוגית "מעין מורד" ועמה את הטענה שיש להתעלם מהשתכרותה, נותר הדיון בשאלה מהי רמת החיים בה חיו הצדדים, עובר למועד הקרע והאם יש לחייב הנתבע בהפרש, אם קיים כזה, בין סך השתכרות התובעת לאותה רמת חיים.

36.       בע"א 596/89 חקק נ' חקק, פ"ד מה (4) 749 נפסק, שבבוא ביהמ"ש לקבוע את שיעור המזונות בהם יחויב בעל כלפי אשתו, יביא בחשבון את הכנסות האשה ממקורות שונים.  

37.       התובעת לא הוכיחה את רמת החיים הגבוהה הנטענת על ידה והאסמכתאות אשר צורפו לתצהירה, בכללן אישורים בגין הטיפול הקוסמטי, מספרה, טלפון נייד, דלק, סולר לחימום, תדפיסי כרטיס אשראי, מעידות על הוצאות רבות, אשר התובעת הוציאה על עצמה, בתקופה שלאחר הגשת התביעה ולא על רמת החיים בה חיו הצדדים לטענתה. התובעת הודתה כי התשלומים עבור המשכנתא ועבור הארנונה, לא הוצאו על ידה, מאז שהנתבע עזב את הבית. 

38.       טענתה של התובעת, שרצונה בשלום בית, עומדת בסתירה לטענות שהעלתה כנגד הנתבע הן בכתבי הטענות, הן במהלך הדיון והן בבקשה לצו הגנה שהגישה נגדו, בתמ"ש 16813/02 ואינה ראויה לאמון. התובעת טענה שהנתבע בגד בה עם 5 נשים והיא מבינה שנישואיה עמו הגיעו למבוי סתום. נראה שסירובה של התובעת להפרד מהנתבע בגירושין נובעת משיקולים טקטייים ולא מאמונה כנה שהנתבע יעזוב את הקן החדש שבנה, עם חברתו לחיים, ממנה נולדו לו שני ילדים ויחזור לחיים משותפים עמה. התובעת מצפה לקבל מאת הנתבע דמי מזונות אשה, לפרק זמן בלתי מוגדר. בלהט עדותה הודתה התובעת שהיא מצפה גם שביהמ"ש "יעניש" את הנתבע על שמאס בקשר עמה ויקבע שהרכוש "מגיע" לה ולילדים (עמ' 5, שורה 19). אשה אינה שבויה ביד בעלה ובעל אינו שבוי בידי אשתו וכאשר אפסו סיכויי החזרה לשלום בית, כבמקרה דנן, אין כל ערך חברתי בשימור מלאכותי של נישואין על הנייר ובודאי שאין כל הצדקה לעודד המשך קיום קשר חד סטרי זה ע"י, פסיקת מזונות לאשה, ראה גם  ע"א 5930/93 פדן נ' פדן, תק – על, 94 (4) 228. באותו מקרה אישר כב' ביהמ"ש העליון את החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר אימץ ההנחיה העולה מפסיקה רבנית, לפיה אחרי פירוד ממושך יכול הבעל לפטור עצמו מחובת המזונות על ידי הפניית האשה לכך שביכולתה להשתכר. נקבע ש"מקור החיוב במזונות האשה יונק מקשר הנישואין המתקיים הלכה למעשה, 'בהיות האשה עימו על שולחנו'. תנאי מהותי לחיוב במזונות האשה הוא ניהול חיי משפחה משותפים, וכשתנאי זה אינו מתקיים, מתערער החיוב. כלל זה אין לו דבר עם הלכות המרדות שעל פיהן עלולה האשה להפסיד את כל זכויותיה מהנישואין.

בעמ (י-ם) 638/04 ח.ר נ' ר.ר. , פורסם במאגר נבו, אישר כב' ביהמ"ש המחוזי את פסה"ד של חברי, כב' השופט מנחם הכהן, אשר קבע שבמקרים בהם האשה מתנגדת לגירושין, כאשר יחסי בני הזוג הגיעו לקיצם,  עלולה פסיקת מזונות לטובתה להנציח מצב לא רצוי. כב' השופט דרורי סקר בפסק דינו את ההתפתחות שחלה בפסיקה באשר לזכות אשה למזונות כאשר יש לה יכולת לעבוד ומסקנתו היא שכאשר ברור שמטרת האשה היא "אכן להכעיס או להכניס ידה לכיסו העמוק של הבעל, כי אז רשאי – ולעיתים אף חייב בית המשפט ... להפחית את סכום מזונות האשה או אף לקבוע כי אינה זכאית כלל למזונות". (סעיף 55 לפסה"ד).

39.       העולה מן האמור הוא שבמצב הקיים אין לחייב את הנתבע במזונות התובעת. יחד עם זאת ימשיך הנתבע לשאת במחצית תשלומי המשכנתא הרובצת על הבית.     

מזונות הילדים

40.        התובעת תבעה עבור התובע 2 מזונות בסך 3,900 – 4,000 ₪ לחודש ועבור התובע 3 סך3,300 - 3,400 ₪ לחודש. סכומים אלה גבוהים מהנדרש. הדרישה בסך 750 ₪ לחודש, עבור ביגוד והנעלה גבוהה ואני מעמידה על סך 100 ₪ לחודש. גם הדרישה עבור חינוך, בסך 300 ₪ לחודש, נראית גבוהה ואני מעמידה על סך 100 ₪ לחודש. הטענה לסך 750 ₪ לחודש, עבור השתתפות הקטין בהוצאות החזקת המדור גבוהה מהצורך ואני מעמידה על סך 300 ₪ לחודש.

יתר הדרישות נראו לי סבירות. על כן, ישלם הנתבע סך 2,100 ₪ לחודש, עבור מזונות התובע 3.

41.        רוב הוצאות התובע 2, חפפו להוצאות התובע 3 ועל כן אני קובע שעבור התקופה שמיום6.8.02, מועד הגשת התביעה ועד ליום  ... , דהיינו 12.5 חודשים, ישלם הנתבע, עבור תובע זה, סך 2,100 ₪ לחודש. והחל מאותו מועד ועד מלאת לו 21 שנה, או עד שיחרורו משירות חובה בצה"ל, לפי המאוחר במועדים, ישלם הנתבע 1/3 מסכום זה.

42.        החיוב הוא מיום הגשת התביעה ומכל סכום יקוזזו תשלומי המזונות הזמניים אשר נפסקו בהסכמה עבור הקטינים.

43.        כאמור, הדיונים בתיק זה התארכו מעבר לנדרש הן בשל הדרישות המופרזות אשר נדרשו על ידי התובעת ואשר לא נמצא להן בסיס והן בשל העלאת הטענה המשפטית אשר, כאמור, נדחתה. לאור האמור לעיל אני מחייב את התובעת בהשתתפות בהוצאותיו המשפטיות של הנתבע בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ. כל סכום שלא ישולם בתוך 45 יום יהיה צמוד למדד יוקר המחירים לצרכן וישא ריבית חוקית מירבית עד התשלום המלא בפועל.

            ניתן היום ו'  אדר ב תשס"ה, 17 מרץ 2005, בהעדר הצדדים.

            לאחר שהוסרו פרטים מזהים, ניתן לפרסם פסק דין זה.

שלמה אלבז, שופט