מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

בתי המשפט

בית משפט לענייני משפחה

מחוז תל אביב

תמש093479/97

 

בפני:

כב' השופטת טובה סיון

תאריך:

07/04/2005

 

בעניין:

ה.ד.

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

קסוטו שמוליק

התובע

 

נ  ג  ד

 

 

מ.א. (א.ה.)

הנתבעת

בעניין:

ה.ד.

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

קסוטו שמוליק

התובע

 

נ  ג  ד

 

 

מ.א. (א.ה.)

הנתבעת

 

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         ערעור על החלטת כב' ר' ההוצאה לפועל בהרצליה מיום 14/9/04 (להלן: "ההחלטה").

 

2.         מספר שאלות עומדות להכרעה במסגרת ערעור זה, והן עוסקות באיזון שבין הבטחת תשלומי מזונות לזוכה, אל מול זכויות יסוד של החייב במזונות, על פי חוקי היסוד, חופש העיסוק (סעיף 3) וחוק יסוד כבוד האדם וחרותו (סעיף 6 (א) ).

 

העובדות הצריכות לענייננו:

 

3.         המערער והמשיבה שהינם בני זוג לשעבר, חתמו על הסכם גירושין וממון, בשנת 1998, ומיד ובסמוך לאחר מכן התגרשו זמ"ז.

 

4.         לצדדים ילדים משותפים, בת העומדת לקראת גיוסה לצה"ל ובן קטין.

 

5.         הצדדים מנהלים הליכים בלשכת ההוצל"פ בהרצליה, בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-משפט המחוזי בת"א, שם תלוי ועומד ערעורה של המשיבה על פסק-דינו של בית-משפט זה אשר דחה את תביעתה, לביטול פסק-הדין המאשר את הסכם הגירושין אשר כאמור נחתם בין הצדדים במחצית 1998.

 

6.         כחלק מההסדר הממוני שבין הצדדים ובהסכם הגירושין חוייב המערער לשלם לידי המשיבה סך של 10,000 ₪ לחודש עבור מזונות הילדים, חיוב אשר צומצם לסך של 5,785 ₪ לחודש (נכון למועד הגשת הערעור נשוא פסק-דין זה), מאחר וביתם של הצדדים עברה להתגורר עם משפחתו של המערער - אביה.

 

7.         להבטחת תשלום זה פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל בהרצליה, ובמסגרתו הוצא לבקשתה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המערער (תיק מס' 9-10-06000-26) (להלן: "התיק הראשון").

 

8.         המשיבה אף פתחה תיק נוסף בלשכת ההוצאה לפועל, למימוש הסכם הממון, מכוחו וכפי שאושר במסגרת הסכם הגירושין בין הצדדים, ביקשה לגבות סך של 1,050,000 $ מהמערער, כאשר במקביל הגישה ערעור על פסק-הדין הדוחה את תביעתה לביטול הסכם הגירושין, בתניותיו הממוניות (להלן: "התיק השני").

 

9.         המערער הינו איש הייטק, יזם, ומרבה במסגרת עבודתו ביציאה מן הארץ, כך שביום 1/7/02 קודם לאחת מנסיעותיו העסקיות, הגיש המערער בתיק הראשון בקשה לביטול עיכוב היציאה כנגדו. כערבים לשובו בסיום נסיעת עסקיו תוך נטילת חובת המזונות עליהם. באם לא ישוב לישראל, הציע המערער את הוריו, אשר אף אושרו על ידי כב' ר' ההוצאה לפועל, ועוכבה יציאתם מישראל לתקופה האמורה.

 

10.       עם שובו של המערער לישראל, נותר צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו כנגד הוריו, במקום ביטול הצווים כנגדם, והשבת הצו לעיכוב יציאתו. וכך, עד לחודש אוגוסט 2004 עת נאלץ אביו של המערער לצאת את הארץ לצורך קבלת טיפול רפואי, עמדו צווי עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הערבים - על כנם.

 

11.       עקב פנייתם של ההורים לביטול צווי עיכוב היציאה כנגדם לר' ההוצאה לפועל, הורתה זו האחרונה כי בכפוף לעיכוב יציאתו של המערער מישראל, יבוטלו הצווים כנגד הוריו.

 

21.       להשלמת התמונה יובהר כי עם  פתיחתו של התיק השני (למימוש הסכם הממון, ט.ס.) הוצא גם שם לבקשת המשיבה צו עיכוב יציאה כנגד המערער.

 

22.       בבקשת ההורים (במסגרת הבהרה אשר התבקשה על ידי ר' ההוצל"פ) לביטול צו עיכוב היציאה כנגדם, ובאוגוסט 2004 טענו ההורים כי מאחר והמערער משלם את חיוביו (המזונות, ט.ס.) בעיתם וכסדרם, הרי שאין מקום להוצאה של צו עיכוב היציאה כנגד המערער עם ביטול הצווים כנגדם, החלטת ר' ההוצאה לפועל לבקשת ההבהרה הנ"ל מיום 14/9/04 היא נשוא הערעור, וזו לשונה:

 

            "1. החלטה לעיכוב הליכים (אשר ניתנה על ידי בית משפט זה, לגבי ההליכים בתיק השני, ט.ס.) אין משמעותה החלטה לביטול הליכים ומדובר בשני מצבים שונים. הואיל ולא קיים כיום חוב מזונות ההליכים אכן עוכבו. ואולם, כפי שהובהר בהחלטות קודמות, בתיק זה, הצופה פני עתיד, בו מתחדש החיוב מדי חודש, והואיל ומדובר במזונות קטינים, זכאית הזוכה להותיר בתוקף את צו עיכוב היציאה, אשר יבוטל נקודתית, בהתאם לבקשות חייב קונקרטיות ובכפוף להפקדת בטוחה שייקבעו.

 

            לחילופין, רשאי החייב, היה ומעוניין לצאת מן הארץ באופן חופשי בתדירות גבוהה, להציע ערבות בנקאית/ערבים קבועים לתיק ובקשה כאמור, היה ותוגש, תידון לגופה...".

 

23.       כעולה מנספח ה לעיקרי הטיעון של המשיבה, צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המערער ועל פי החלטת ר' ההוצאה לפועל, ניתן לשנה, וזאת החל מיום 19/11/2001, וכך בהחלטת ר' ההוצאה לפועל:

 

                        "ניתן הזה (צ"ל בזה, ט.ס.) צו עיכוב כמבוקש לשנה מהיום"

 

            דהיינו, הצו פקע, משלא עתרה המשיבה לחדשו, ביום 19/11/2002.

 

24.       ההורים והמערער סברו, ועל פי  החלטת ר' ההוצל"פ, כי במהלך שנת 2002 הצו פקע, ולפיכך הופתעו הם לגלות באוגוסט 2004 כי הצו המעכב את יציאתם מישראל שריר וקיים.

 

25.       עוד ולהשלמת התמונה העובדתית יצוין כי במהלך הדיון אשר התקיים בנוכחות הצדדים ביום 5/12/04, נעתר בית-המשפט לבקשתה של המשיבה המייצגת את עצמה, להשלים את טיעוניה בכתב במהלך 10 ימים, ולמערער ניתנה זכות להשיב עליהם במהלך 5 ימים לאחר קבלתם.

 

26.       כמתברר, ומתוך השלמת טיעוניה בכתב של המשיבה, פנתה זו האחרונה (ויודגש, המשיבה הינה פרקליטה בעצמה) ללשכת ההוצאה לפועל בבקשת הבהרה, בעוד הערעור בפני בימ"ש זה תלוי ועומד, תוך שאינה מצרפת עותק של בקשה זו לתיק בית-המשפט ולבא כוחו של המערער (על אף דרישתו בכתב אל המשיבה להעביר אליו עותק מבקשה זו קודם תשובתו להשלמת טיעוניה). כל שצרפה המשיבה היא החלטה אשר ניתנה  במעמד צד אחד על-ידי ר' ההוצאה לפועל ביום 14/12/04, וזו לשונה:

 

            "הואיל ותיק זה הינו תיק מזונות קטינים, הרי שבהתאם לתקנה 22(ד)  סיפא לתקנות ההוצל"פ, תש"ס-1979, תוקפו של צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד החייב אינו פוקע  אוטומטית לאחר שנה מיום נתינתו, להבדיל ממצב הדברים בתיקי הוצל"פ לגביית חובות "רגילים", לפיכך אין צורך בהגשת בקשות לחידוש של הצו.

 

            בהתאם לכך צווי עיכוב יציאה מן הארץ בתיקי מזונות, מוזנים למערכת המחשב ללא הגבלה בזמן ואינם פוקעים לאחר שנה מהוצאתם וזהו אף מצב הדברים בתיק זה.

 

            יצוין כי הרציונל העומד בבסיס המצב החוקי האמור לעיל, הקשור להיות תיק המזונות צופה פני עתיד ובא להבטיח תשלומם השוטף של מזונות קטינים, הובהר אף בהחלטתי מיום 14/9/04, בה נדחתה בקשת החייב לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בשל העדר חוב נוכחי בתיק המזונות ונוכח עיכוב הליכי הגבייה בתיק.

 

            יחד עם זאת, וכפי שהובהר אף בהחלטתי הנ"ל, החייב רשאי לפנות בכל עת שמעוניין לצאת את הארץ בבקשה ספציפית ויציאתו תותר, כפוף להמצאת בטחונות/ערבים מתאימים, כפי שאף נעשה בפועל לא אחת בתיק זה. כמו כן רשאי חייב בתיק מזונות, המעוניין לצאת את הארץ לעתים מזומנות, להציע בטחונות קבועים מספקים לצורך יציאות חוזרות מן הארץ".

 

            ועל זה ייאמר: האם כב' ר' ההוצל"פ מבהירה לערכאת הערעור על נוהלי ודרכי עבודתה של לשכת ההוצל"פ, בעוד תלוי ועומד בברור ערעור על החלטתה?

 

27.       ייאמר כבר עתה בסיומו של פרק העובדות כי תעוזתה של המשיבה רבה: במהלך ניהול ושמיעת ערעור על החלטת ר' ההוצאה לפועל קודם מתן הכרעה, פונה המשיבה בבקשה "נסתרת" לר' ההוצאה לפועל ועוד מוסיפה "חטא על פשע" בכך שאינה מצרפת עותק הימנה להשלמת טיעוניה לתיק בית-המשפט ולצד השני. לא ניתן לדעת באם בבקשה "נסתרת" זו הטעתה המשיבה את ר' ההוצאה לפועל, ואולם העולה מההחלטה מיום 14/12/04 הוא, כי בעוד ערעורו של המערער "תלוי ועומד" ולהכרעת בית-משפט זה, מבהירה ר' ההוצאה לפועל את החלטתה מיום 14/9/04 עליה הגיש המערער ערעור, נשוא פסק-דין זה.

 

עיקרי טיעוניו של המערער:

 

28.       המערער טוען כי:

 

*           השאלה  המרכזית אותה מעלה המערער בערעורו זה היא: האם יש ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כסעד אוטומטי כל אימת שקיים חוב חודשי הצופה פני עתיד, כגון חיוב למזונות, על אף שהחייב משלם את חיוביו כסדרם, או שמא יש להסתפק בסעד פחות קיצוני מהגבלת חופש התנועה של מחויב במזונות ילדיו, ובאי פגיעה בעיסוקו.

 

*           לטענתו, טעתה ר' ההוצאה לפועל במתן הצו המעכב את יציאתו של המערער מהארץ, כאשר אין חוב מזונות של המערער בגין המזונות, ולא הובאו בפני ר' ההוצאה לפועל כל ראיות על ידי המשיבה, עליה נטל הראיה, ולכך כי המערער עומד לעזוב את הארץ לצמיתות.

 

*           טעתה ר' ההוצאה לפועל בכך שהותירה את הצו על כנו מבלי שקבעה ממצאים המצדיקים הותרת הצו המעכב את יציאתו של המערער מישראל תוך פגיעה בחירותו ובעיסוקו,  והנימוק האחד על פי החלטתה להותרת הצו על כנו הינו חיוב מזונות המתחדש מדי חודש בחודשו והצופה פני עתיד.

 

*           לטענת המערער לא היה מקום מלכתחילה ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ מאחר ולא נבחנו תנאי סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל על ידי ר' ההוצאה לפועל ונקבעו על ידה ממצאים המצדיקים הוצאת הצו, ומשכך טרם התגבשו התנאים לכך כי תורה ר' ההוצאה לפועל על מתן ערבויות לצורך ביטולו של צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המערער.

 

*           עיקרי טיעוני המשיבה:

 

            המשיבה טוענת כי:

 

            הנחת הבסיס של המערער בערעור זה שגויה משני טעמים:

            ראשית, אין מדובר בהוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו כי אם באי ביטול הצו אשר ניתן לבקשתה ביום 18/11/01.

            שנית, המערער אינו משלם את חיוביו באופן סדיר כטענתו.

 

*           המערער לא הגיש ערעור על הוצאת הצו כנגדו במועד שהוצא ובקשה לביטול הצו היה אמור להגיש לר' ההוצאה לפועל, ובסמוך למועד הוצאת הצו, בנובמבר 2001.

 

*           על ההחלטות של ר' ההוצאה לפועל הדוחות את בקשותיו של המערער לבטל את צווי עיכוב היציאה מן הארץ כנגדו, לא הגיש המערער ערעורים. ועוד ולטענתה מתעלם המערער בבקשותיו לפני ר' ההוצאה לפועל מכתב הערבות אשר הוגש על ידי הוריו המסכימים כי יציאתם מן הארץ תעוכב כל עוד אין צו תקף המעכב את יציאתו שלו מן הארץ.

 

*           ערעורו זה של המערער אינו יכול לעמוד מאחר והחלטת ר' ההוצאה לפועל נשוא ערעור זה היא בקשת הערבים לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר ניתן כנגדם.

 

*           לטענתה של המשיבה קיים חשש כי המערער יעזוב את הארץ ויסכל את ביצועו של פסק הדין.

 

*           המערער לא ערער על הוצאת הצו בעת הוצאתו ומנסה שלא כדין להגיש ערעור כיום.

 

*           על המערער קודם להגשת ערעורו זה, לפנות בבקשה מתאימה לר' ההוצאה לפועל לביטולו של הצו לאור שינוי נסיבות.

 

*           המשיבה מעלה אף טענה דיונית כי לא רשאי היה המערער להעלות לראשונה במהלך הדיון אשר התקיים ב- 5/12/04 עם הטענה כי תוקפו של צו עיכוב היציאה מן הארץ פג, ומבלי שהעלה טיעון זה במסגרת עיקרי טענותיו.

 

דיון

 

29.       הבסיס המשפטי להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד חייב ולאחר מתן פסק-דין של הערכאה השיפוטית המוסמכת מצוי בסעיף 14(א) ו-14(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל" או "החוק").

 

            "היה לראש ההוצאה לפועל יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ ולסכל ע"י כך הליך או להכביד על ביצוע פסק הדין רשאי הוא לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ...  ראש ההוצאה לפועל רשאי...

            להתנות את יציאת החייב מן  הארץ במתן ערובה להנחת דעתו כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין".

 

30.       אין הבחנה בהוצאת הצו בין חיובי מזונות וחיובים אחרים. ההבדל בין חיובי מזונות לבין חיובים אחרים מצוי בתקנה 22 לתקנות ההוצאה לפועל: עיכוב יציאה בגין חיוב כספי תוקפו יפוג בתום שנה מיום הוצאתו, בעוד שעיכוב יציאה בגין חוב מזונות אינו כפוף למגבלה זו - זה הכלל, וכאמור בתקנה 22 הנ"ל.

 

ואולם בענייננו, ניתנה על ידי ר' ההוצאה לפועל החלטה מפורשת ביום 18/11/01 לבקשת המשיבה ובתיק הראשון, כי צו  עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המערער יעמוד על כנו למשך שנה, דהיינו  עד 18/11/02.

 

31.       יש להדגיש כי לאור טענות המערער לעניין אי קיומו של החשש כי יעזוב את הארץ לצמיתות, כי בתיקון מס' 15 לחוק ההוצאה לפועל התשנ"ד 1994 הוחלף בסעיף 14 לחוק המונח "החייב עומד לעזוב" במונח "החייב עומד לצאת" ולאור שינוי זה שונו הקריטריונים הנבחנים קודם הוצאת הצו וכך  אף נקבע בע"א 244/82 ינאי נ' ינאי פ"ד לט(1) 529:

 

*           המונח "לעזוב את הארץ" אינו  צריך להתפרש כעזיבת הארץ לצמיתות.

 

*           הביטוי "יציאה" מתייחס לאותו רגע מסוים בו עומד האדם לעזוב את הארץ, והכוונה היעדרות מתחום שיפוט.

 

*           אין לפרש את סעיף 14 לחוק כמתייחס לעזיבת קבע או לעזיבה לתקופה ממושכת.

 

32.       לצורך הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד חייב במזונות נקבעו שני תנאים בסעיף 14 לחוק ההוצל"פ ואותם יש לבדוק קודם הוצאת הצו:

א.         קיים יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ.

ב.         יציאתו של החייב עלולה לסכל או להכביד על ביצוע פסק-הדין.

 

33.       המבחן המשפטי קבע אמת מידה חוקתית, באשר אל מול זכותו של החייב לצאת מן הארץ ניצבת זכות הזוכים לממש את זכות הקניין שלהם כפי שנפסק בפסק-הדין שהומצא לר' ההוצל"פ וכפי שנפסק בבש"פ 1986/94 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם):

 

            "במשפט  האזרחי נקבעה ככל הנראה, אמת המידה של "חשש כן

            ורציני" ראשיתו של המבחן בפרשת קאופמן: פרשת לב, בג"צ

448/85 דאהר נ' שר הפנים פ"ד מ(2)".

(וכן דבריו של הנשיא ברק בבג"צ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני, פ"ד מח

(2) 491,508).

 

34.       חופש היציאה מן הארץ מעוגן כיום בחוק יסוד כבוד הארץ וחירותו, משכך יש  לאמור השלכה על הפרשנות הראויה של סעיף 14 לחוק.

(ראה: בר"ע 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס פ"ד מח(4) 529

וכן בש"פ 6654/93 בינקין נ' מדינת ישראל פ"ד מח(1) 290.

 

35.       מה ארע בענייננו  על פי המסכת העובדתית שהובאה בפרק הראשון של פסק-הדין?

 

            כזכור, עם פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל הראשון, על ידי הזוכה (המשיבה,  ט.ס.) ולבקשתה, וביום 19/11/01 ניתנה החלטתה של ר' ההוצאה לפועל אשר קבעה חד משמעית כי הצו המעכב את יציאתו של המערער הינו "לשנה מהיום" דהיינו, עד ליום 19/11/02.

 

            הזוכה לא חידשה את בקשתה ולא הניחה מאז כל תשתית עובדתית המקימה את קיומם של תנאי סעיף 14 לחוק, כנדרש.

 

36.       ניסיונה החמור של המשיבה בעת שתלוי ועומד ערעור זה, "להקים" את הצו שאינו קיים ואינו תקף מאז ה-19/11/02, בהגשת בקשה נסתרת מהמערער, וצירופה של החלטת ר' ההוצל"פ מיום 14/12/04 כ-"החלטת הבהרה" לקיומו של צו תקף שאינו קיים, הוא חמור בעיני.

 

37.       בל נשכח כי בפסיקה הודגש לא  אחת כי שלילת חופש התנועה של אדם הינו סעד דווקני ויש לתיתו במשורה. יש לאפשר לצדדים להיחקר על תצהיריהם ולשמוע טענותיהם, ולבדוק חלופות למתן ערבויות לפי הנסיבות המצויות, כדי להימנע משלילת חירותו של האדם, בהינף קולמוס.

 

38.       וכך פסק המשנה לנשיא השופט אלון:

 

            "... מן הראוי, ככל הניתן בדרך פרשנות ראויה וסבירה, "לעשות שלום" בין הוראות החוק הקיים (חוק ההוצאה לפועל ת"א) לבין הוראות חוק היסוד האמור" (חוק יסוד כבוד האדם וחירותו)

            (ראה בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען  ישראל אחרת - עמותה נ' שר המשפטים ואח', עמ' 761).

 

39.       מאחר ובקשתה של המשיבה לר' ההוצאה לפועל נותרה נסתרת, אין לדעת אם מדובר בבקשת הבהרה להיותו של הצו אשר הוצא לבקשתה כנגד המערער עוד ב- 19/11/01 "לשנה מהיום" שאז מאחר ולאחר מכן לא נדונה מחדש בקשה מטעם המשיבה להוצאת צו יציאה כנגד המערער, הרי  החלטתה זו של ר' ההוצאה לפועל מיום 14/12/04 אינה יכולה לעמוד.

 

            ועם עסקינן בבקשה חדשה של המשיבה להוצאת צו עיכוב יציאה כנגד המערער שאז, ניתנה החלטה זו במעמד צד אחד מבלי לקבל את עמדתו של המערער, מבלי שהצדדים נחקרו, ואזי שוב אין החלטת ר' ההוצאה לפועל יכולה לעמוד.

 

40.       יש להזכיר כי בתיק השני בו מבקשת המשיבה לממש את פסק הדין "הכספי" במסגרת הסכם הגירושין עוכבו ההליכים על ידי בית-משפט זה, משבחרה המשיבה לפעול בשני הליכים הסותרים זה את משנהו, במקביל.

 

41.       מכל האמור מעלה עולה כי ההחלטה נשוא ערעור זה היא אך חוליה בשרשרת טעויות אשר נעשו בלשכת ההוצאה לפועל החל מיום 19/11/02 עת פג תוקפו של צו עיכוב היציאה כנגד המערער, על פי החלטת ר' ההוצאה לפועל מאותה עת, ולאחר שחלפה אותה שנה ביום 19/11/02, לא הוגשה כל בקשה על ידי הזוכה (המשיבה בערעור, ט.ס.), למתן צו עיכוב, כנגד המערער.

 

42.       כפועל יוצא מהאמור, אין בתיק הראשון צו עיכוב יציאה בר-תוקף כנגד המערער, משהוא הוצא למשך שנה על פי החלטת ר' ההוצאה לפועל, ושנה זו הסתיימה ביום 19/11/02.

 

43.       המשיבה תישא בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דינו בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

            הסכום יהא צמוד וישא ריבית כחוק עד התשלום בפועל.

 

44.       המזכירות תשיב לידי המערער או בא-כוחו את הערבות הבנקאית אשר הופקדה קודם לבירור ערעור זה.

 

45.       המזכירות תשלח עותקי פסק-הדין לב"כ המערער, למשיבה על פי כתובתה, וזאת בד.ר. וכן לר' ההוצאה לפועל בהרצליה.

 

ניתן היום כ"ז ב אדר ב, תשס"ה (7 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים.

 

 

 

 

 

טובה סיון, שופטת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

א.ד.

 

 

 

 
Hit Counter