מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

ב ד ל ת י י ם      ס ג ו ר ו ת

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים

תמ"ש 9642/04

תמ"ש 9642.1/04

תמ"ש 9642/04

תמ"ש 9640/04

בפני:

השופט שלמה אלבז

תאריך:

30/08/2005

 

 

 

 

 

בתביעת:

פלונית

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד כאהן אלה

התובעת

הנתבעת שכנגד – האם

 

נ  ג  ד

 

 

אלמוני

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד מהגר נפתלי

הנתבע

התובע שכנגד – האב

 

פסק דין

           

מבוא

 

1.         בפני תובענה למשמורת (תמ"ש 9642/04) תובענה למזונות (תמ"ש 9640/04) שהגישו התובעים – אשה ושני ילדים ותובענה שכנגד שהגיש הנתבע כנגד התובעת בתיק המשמורת (תמ"ש 9641.1/04). עוד הגישה התובעת כנגד הנתבע תובענה לפירוק שיתוף (תמ"ש 9641/04). הדיון בתובענות אלה אוחד וסיכומי הצדדים מתייחסים לכל התובענות. הואיל ומוסכם שהמחלוקת העיקרית הינה בשאלת החזקת הילדים אדון בה תחילה.

 

2.         בני הזוג נישאו בשנת ... ולהם שני ילדים, בן, יליד 96 , שהנו כיום כבן 9 ובת, ילידת 98, שהינה כיום כבת 7. הסכסוך בין בני הזוג פרץ כ 5 שנים לאחר נישואיהם.

            האם פקידה ב... , האב משרת כ... במשטרת ישראל.

במהלך הדיון טען הנתבע שהוא מוכן לנסות לשקם את חיי הנישואין ואולם התובעת הביעה את עמדתה הנחרצת שאין כל סיכוי לשלום בית ועל כן הנחת היסוד של ב"כ שני הצדדים בסיכומיהם היתה שפני בני הזוג לגירושין.

                         

טענות הצדדים

 

3.         התובעת נימקה את תביעתה בטענות העיקריות הבאות, אשר יובאו כאן ביחד עם טענות הנתבע. עוד צורפו לרשימה זו טענות שנטענו ע"י כל אחד מהצדדים, הן באוזני פקידת הסעד והן במהלך הדיון ואשר הן רלבנטיות להחלטה במחלוקת זו:-

 

            א.         התובעת העמידה את המשפחה והילדים בראש מעייניה ובסדר עדיפות עליון.

 

הנתבע הכחיש טענה זו וטען שאין לתובעת "רגש אמהי". היא אשה קרה, הדואגת קודם כל לעצמה, היא אינה מקדישה מזמנה לילדים וגם כשהיא נמצאת בבית היא צופה בתוכניות טלביזיה, או נחה. במועדים אלה הילדים מעסיקים את עצמם בחדרים והאם איננה מתעניינת בהם אלא כאשר הם מפריעים לה.

 

ב.          הנתבע, העסוק בעבודתו ב... , אינו מעורב כמעט בגידול הילדים, הוא "חיצוני לחיי המשפחה" והסיוע היחידי שמקבלת התובעת בגידול הילדים הוא מאמו של הנתבע. לעומתו האם זמינה לילדים.

 

בשיחתו עם פקידת הסעד הצר הנתבע על כך ש"פספס" חלק מילדותם של הילדים, בשל היותו עובד שטח ב... , אך טען שתמיד היה מעורב בגידולם. עוד טען שהאם לא היתה מעורבת במוסדות החינוך בהם התחנכו הילדים ולא השתתפה באסיפות הורים, או באירועים אחרים, למעט בימי הולדת של הילדים. רק לאחרונה, יתכן שבשל ייעוץ שקיבלה מבאת כוחה, החלה האם להגיע לאסיפות הורים. עוד טען שהוא המביא את הילדים בבוקר למוסדות בהם הם לומדים. הנתבע הוסיף וטען שהאם הזניחה את הילדים ועל כן הוא נאלץ לוותר על תפקידו ב... , תפקיד שהיה בעל פוטנציאל לקידום רב, ויתר על יציאה לקורס קצינים ועבר לתפקיד משרדי, כדי שיוכל להקדיש זמנו לטיפול בילדים.

 

ג.          התובעת היא ההורה המתאים לגדל את הילדים ולספק את צרכיהם הפיזיים והרגשיים, בדרך הטובה ביותר.

 

על כך השיב הנתבע שהתובעת הזניחה את הילדים, לא טיפלה בהם כראוי ובהתנהגותה הלא אחראית, אף גרמה לסכנה ממשית לקטינים. עוד טען שלאחר שאושר לו לבקשתו לעבור לעבודה משרדית, הוא מסייע לבן בהכנת שיעורים, מתכונן עמו לבחינות, משחק עם הילדים בבית ובחוץ, דבר שהאם לא עשתה מעולם. האב האשים את האם שלאחרונה הורתה לילד לחזור לבד מהצהרון, כשאינה מודאגת מהעובדה שעליו לחצות כבישים, מכלבים משוטטים ומהעובדה שעליו לשאת תיק כבד. לטענתו טובת הילדים כי יהיו במשמורתו, בכפוף להסדרי ראיה מתאימים עם האם.

 

ד.          ב 6 החודשים שקדמו להגשת התביעה הפעיל הנתבע על התובעת לחץ ואלימות מילולית והחל לכנותה בכינויי גנאי גם בנוכחות הבן.

 

הטענה הוכחשה והנתבע טען שבני הזוג נמצאים בסכסוך קשה וממושך, עקב פערים ומחלוקות שאינם ניתנים לגישור, שנגרמו עקב התנהגותה הבלתי נסבלת של התובעת.

 

ה.          אמו של הנתבע מעורבת מעורבות יתר בסכסוך המשפחתי ובהסתת הילדים כנגדה וספק אם טובת הילדים להמשיך ולהפגש עם הסבה. בשיחה עם פקידת הסעד טענה התובעת שבמקרה שהילדים יהיו בהחזקת האב פירוש הדבר שאמו תגדלם.

 

האב הכחיש טענה זו וטען שהוא התארגן מבחינת עבודתו לטפל בילדים ומסוגל   לטפל בהם בעצמו. עוד טען שהילדים נהנים מהקשר עם הוריו.

 

ו.           האב פוגע בסמכותיות של האם והורס את הגבולות שהיא מנסה להציב.

 

האב טען שהאם נוהגת כלפי הילדים בנוקשות. היא אוסרת על הילדים לצפות בטלביזיה, לשבת על כורסא, להזיז רהיטים או לפתוח חלון. היא נהגה להשכיב את הילדים לישון בשעה 17:30 בחורף ובשעה 18:00 בקיץ ואוסרת על הילדים להביא חברים הביתה.

 

ז.           האב מכה את הילדים והם פוחדים מפניו.

 

האב הכחיש טענה זו וטען שהאם מכה את הילדים תוך שהיא משתמשת בנעליים, שורטת, מושכת באוזניים ובשיער. עוד טען שהאם היא אשה עצבנית והיא פוגעת בילדים פיזית ונפשית, צועקת ומקללת רוב הזמן.

 

מהלך הדיון

 

4.         בכתב ההגנה ביקשה האם שתמונה בדחיפות פקידת סעד, אשר תכנס לעובי הקורה ותמליץ את המלצותיה. בהחלטתי מיום 10.6.04, בבש"א 53487/04, הורתי על מתן תסקיר. לאחר שפקידת הסעד הודיעה כי לא תוכל לעמוד במועד שהוקצב (עד יום 2.7.04), הורתי לה להגיש לפחות תסקיר מקוצר. גם תסקיר זה לא הוגש במועד ובדיון מיום 4.7.04 הביעו ב"כ הצדדים הצורך בזירוז פקידת הסעד בהכנת התסקיר.

 

5.         ביום 10.9.04 הגישה פקידת הסעד, ... , תסקיר הנושא תאריך 24.8.04.

 

6.         על פי החלטתי מיום 7.11.04 בבש"א 56767/04 הגישה פקידת הסעד עדכון נוסף, הנושא תאריך 29.11.04. מסיבה לא ברורה הגיע התסקיר למזכירות בית המשפט רק ביום 21.12.04. לאחר שנחקרה על תסקירה שלחה פקידת הסעד הבהרה לדברים שמסרה בעדותה.

 

7.         ביום 19.10.04 אישרה עו"ס ... , פקידת סעד מחוזית לסדרי דין, כי קראה את התסקיר, שהוכן על ידי פקידת הסעד ואף היתה שותפה לגיבוש ההמלצות שנתקבלו.

 

8.         ביום 11.10.04 פנתה התובעת בבקשה לזמן את ילדי בני הזוג לשיחה, באמצעות יחידת הסיוע, בבש"א 56243/04. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד ובית המשפט נתבקש להעתר לה מבלי שדבר הבקשה ודבר השיחה יוודע לנתבע מראש. התובעת נימקה בקשתה בטענה שהילדים נמצאים בסיכון של ממש והם מוסתים באופן בוטה וקשה ביותר כנגד אמם. נטען שהבן "אומלל במיוחד והוא מתנהג כרובוט, החל להרטיב ולחלום חלומות קשים, הוא לא מרוכז, הוא מרביץ, פוחד לגעת באמו ואין ספק שהוא זקוק לטיפול". עוד נטען שהנתבע והוריו "ומסתבר גם העו"ס" טרחו להבהיר לילדים על המאבק המתנהל בעניינם ועל האפשרות שהם "יועברו לאבא". הילדים מונחים כיצד לנהוג וכיצד להגיב..." ובשיחה יוכל בית המשפט להבין באיזה מצב נמצאים הילדים, לזהות את ההסתה, את החרדה, את הדילמה והאמביוולנטיות בה נמצאים הילדים. התובעת טענה שבמקרה שדבר הגשת הבקשה יוודע לנתבע ולאמו הם ידאגו "להכין" את הילדים מה להגיד ואיך להתנהג עם השופט ואז השיחה לא תניב את הפירות הרצויים".

הבקשה לא נתמכה בתצהיר. בהחלטתי מיום 12.10.04 דחיתי את הבקשה וקבעתי שלא ניתן להגיש בקשה מעין זו במעמד צד אחד. התובעת לא חזרה על בקשתה.

 

תסקיר פקידת הסעד 

           

9.         בתסקיר, המשתרע על פני 11 עמודים, סקרה פקידת הסעד את יחסי בני הזוג ופרטה את טענות הצדדים, אשר חלקן נטענו גם בכתבי הטענות.

            פקידת הסעד תיארה את מערכת היחסים בין בני הזוג כמערכת מלאת מתחים, ויכוחים והאשמות. התובעת יזמה ומעוניינת בפירוק הנישואין בעוד שהנתבע היה מעדיף לשמור על המסגרת המשפחתית. על פי התסקיר האב הוא הדמות הפעילה והמעורבת יותר בחיי הילדים וממלא למעשה את התפקיד האמהי. האם היא דמות נוקשה יותר, פחות מעורבת בחיי הילדים ופחות פנויה עבורם. בסיכומו של התסקיר מובאות המלצותיה של פקידת הסעד:-

 

א.         הילדים ישארו במשמורת האב, תוך שילוב האב בהליך טיפולי ובהדרכה הורית.

 

ב.         הילדים יתראו עם האם לפחות פעמיים בשבוע, כאשר הביקורים יכללו לינה. בתקופת הלימודים המלצה זו תלויה באפשרות שהילדים יגיעו במועד למסגרות החינוך. בנוסף הומלץ שהאם תקבל את הילדים אליה בכל שבוע שני ובמחצית החגים.

 

10.               עדכון התסקיר מיום 29.11.04

 

א.         פקידת הסעד דיווחה שהאם מתלוננת על שהבן מנותק ממנה ומתרחק גם מאחותו. בפגישה שנערכה עם בני הזוג הוצגו עובדות סותרות. לגרסת האם, כאשר הילדים נמצאים עמה, ללא האב, המצב שונה. האם טענה שמתקשה לחיות בסיוט שבבית וביקשה שפקידת הסעד תמליץ שכפתרון ביניים תהיה האם עם הילדים בבית הוריה חצי שבוע, תוך התחייבות להביאם לבית הספר ובמחצית השניה של השבוע ישהו הילדים עם האב בדירה.

 

ב.         משיחות טלפון אחדות עם יועצת בית הספר ועם המחנכת של הבן התברר שאצל שני הילדים קיימות תנודות בהתנהגות וברמת הלימודים. יש בתיאורים אלה כדי להעיד על כך שהילדים נמצאים במצוקה.

המטפלת מהצהרון של הבת סיפרה שהילדה מאוד לא שקטה, אינה מסוגלת לשבת, קמה באמצע ומציקה לילדים האחרים. משתפת לגבי המריבות בבית ושמחה יותר להגעת האם מאשר האב.

           

ג.          בשיחה עם פקידת הסעד טענה האם שהיא מוטרדת מכך שהאב ירחץ את הילדה. עוד התלוננה שהאב מסתובב בבית בתחתונים.

 

ד.         פקידת הסעד הביעה התרשמותה שהילדים אוהבים וזקוקים לקשר עם שני ההורים. מאז הגשת התסקיר חל שיפור בתפקוד האם. הלכה לאסיפת הורים ולמסיבת חנוכה.

 

ה.                  בסופו של דבר לא מצאה פקידת הסעד סיבה לשנות את המלצותיה.

 

11.        ביקורתה של התובעת כלפי התסקיר התמקדה סביב 2 נקודות עיקריות:-

 

            א.         התסקיר מוטה לטובת האב והיו ליקויים בדרך איסוף המידע.

 

ב.                   מסקנות התסקיר אינן ראויות מבחינה מקצועית.

 

טענת ההטייה בהכנת התסקיר ובדרך איסוף המידע

 

12.        הטענה שפקידת הסעד והעו"ס מוטות, בשל הכרות כביכול עם אמו של הנתבע, ליוותה את הדיון לכל אורכו.

בתגובה לתסקיר רמזה ב"כ התובעת שהעובדה שאמו של הנתבע, המשרתת כ... וגם עובדת ב... , בתפקיד... , השפיעה על האובייקטיביות של פקידת הסעד.

            בדיון שהתקיים ביום 29.7.2005 טענה ב"כ התובעת שהעו"ס ... עובדת עם אמו של הנתבע ויש נסיון להסיט את הרשויות מהחלטה עניינית. עוד נטען שהאב והילדים נפגשים שוב ושוב עם העו"ס, בלי שהתובעת מיודעת בכלל ובלי שמזמינים אותה (עמ' 1, שורות 11-15).

            בחקירתה העידה פקידת הסעד שאינה מכירה  את אמו של הנתבע  ובמהלך עריכת התסקיר לא נפגשה עמה כלל (עמ' 7, שורות 1-3) המפגש היחיד שהיה לה עמה התרחש כשנה לפני כן והשיחה התמקדה ברצונה של הסבה לעבוד בתפקיד התנדבותי. עדותה של העו"ס תאמה עדות זו (עמ' 10, שורות 6-15). נשלל גם קשר בין העו"ס לבין אמו של הנתבע (עמ' 7, שורות 7-8). ב"כ התובעת לא הרפתה מנושא זה ולא היתה מוכנה לקבל את גרסתה של העו"ס, שהפגישה בינה לבין אמו של הנתבע היתה מקרית. במהלך העדות התברר ש 4 ימים קודם למפגש המקרי שבה העו"ס מחופשת לידה מוארכת ועל כן לא היתה לה הזדמנות לפגוש באמו של הנתבע. בחקירתה דיווחה העו"ס על כך שהתובעת התלוננה בפניה, פעמים רבות, על חוסר אובייקטיביות ונמסר לה שניתן להחליף עו"ס וכן פקידת סעד ודברים אלה תועדו ברישומיה (עמ' 13, שורות 1-8, 12).

התברר גם שבאת כוחה של האם, שוחחה עם העו"ס, ו"טיפטפה" לה את דעתה אודות יחסה של האם לילדים. עוד אמרה שהאם "היתה במצוקה ובהתעללות המון שנים". לעומת זאת לא היתה כל פניה לעו"ס מצד בא כוחו של הנתבע (עמ' 15, שורות 14-17).

 

13.        מחקירת פקידת הסעד התברר שאמנם האם היתה הראשונה שפנתה בתלונה אך בסמוך לכך נתקבלה פניה מטעם בית המשפט (עמ' 7, שורה 18 ושורה 25). חקירת העו"ס חיזקה את המסקנה שפנייתה של האם לרווחה נעשתה כיומיים לפני הגשת התובענה (עמ' 10, שורה 18). עוד יש להוסיף שפנייתה של האם לרווחה הייתה אנונימית. העו"ס העידה שלא התרשמה מעצם העובדה שהאם פנתה ראשונה לרווחה, במיוחד כאשר מעורבים עו"ד (עמ' 12, שורה 2). דברים אלה מקובלים עלי.

 

במהלך הדיון התברר שפקידת הסעד כתבה את תסקירה הן על סמך התרשמות ממקור ראשון והן על סמך החומר שנתקבל באמצעות העו"ס. דרך זו הינה מקובלת, ואינני מוצא בה חריג לעומת מקרים אחרים. 

 

14.        האם העלתה גם טענות על ליקויים בדרך איסוף המידע. כך לדוגמה התלוננה על כך שפקידת הסעד לא ביררה פרטים בקשר לילדים, אצל המטפלת במעון ובמשפחתון למרות שהאם ביקשה זאת. מקובלת עלי עדות פקידת הסעד כי לא נענתה לבקשה זו משום שסברה שאיסוף מידע זה, לגבי ילדים בני 8.5 ו 6.5, אינו רלוונטי.

 

טענות האם שמבחינה מקצועית מסקנות התסקיר אינן ראויות

 

15.        בתגובתה תקפה התובעת את מסקנות פקידת הסעד בתסקירה בכנותה אותו "תמוה, שטחי, חד צדדי ובלתי ראוי מכל הבט מקצועי" ובהמשך שמסקנת התסקיר בלתי מנומקת וחריגה. לטענת התובעת רק במקרים חריגים מועברים ילדים בגיל זה לידי האב הואיל והם זקוקים "לטיפולה החם, האוהב והנכון של אמם". לטענתה, רק במקרים בהם האם אלימה, חולת נפש ולא אחראית מועברים ילדים בגיל כזה למשמורת האב. נאמר גם שהואיל ואין ממש במסקנות התסקיר ולהפך, העובדות המועלות בו מצדיקות דווקא השארת הילדים אצל האם, אין צורך בחוות דעת נגדית.

 

16.        אדון במחלוקת בין בני הזוג על פי השיקולים הבאים:-

 

            א.         זמינות ההורה, מעורבותו והשקעתו בגידול הילדים.

 

            ב.         הבנת צרכי הילדים ויכולת להענות לצרכיהם.

 

            ג.          איכות הקשר בין ההורה לבין הילדים.

 

ד.     יכולת ההורה להכיר בנחיצות קיום קשר בין הילדים לבין ההורה השני ומשפחתו.

 

ה.         רצון הילד.

 

ו.          שאיפה שלא להפריד בין ילדים.

 

            ז.          מוכנות ההורה לקבל עזרה מקצועית והדרכה הורית.

 

זמינות ההורה, מעורבותו והשקעתו בגידול הילדים

 

17.       האם ביקשה לבסס את טענתה על כך שהאב אינו ההורה המתאים לגדל את הילדים , בין היתר בתפקידו ב... . כאמור, הודה האב בפני פקידת הסעד כי החמיץ חלק משמעותי בגידול הילדים, עקב אילוצי עבודתו. למרות זאת היה האב מעורב, באופן משמעותי, בגידולם. האב נעזר גם באמו, שהינה דמות חיובית ומשמעותית בחיי הילדים.  במהלך הדיון התברר שחלק מהקורסים בהם השתתף האב, היו קורסים קצרים ובחלק מהם לן האב בבית, לפחות בסוף שבוע. (עדות הנתבע מיום 19.1.05, עמ' 2 למטה).

 

האם עובדת 5 ימים בשבוע, בימים ב' ו ה' מ 08:00 עד 18:30 ובשאר הימים עד 14:45.

בימים בהם עבדה האם עד שעות מאוחרות שבה הביתה בשעה 19:30 (עדות התובעת מיום

8.3.2005, עמ' 16, שורות 21-22).

 

בעבר שירת האב ב... ולאחר שהכיר בכך ששעות עבודתו מנעו  ממנו להיות זמין דיו עבור ילדיו, עבר לתפקיד אחר שאיפשר שעות עבודה נוחות יותר ומותאמות יותר לצרכי הילדים. מזה כשנתיים משרת הנתבע כ... הוא מתחיל לעבוד בשעה 07:45 ומסיים בשעה 17:00 בערך  (עדות הנתבע מיום 19.1.2005, עמ' 2, שורות 1-5).

         

 האם ניסתה להתעלם מהשינוי שחל בסדרי עבודתו של האב אך ניתן לקבוע כעובדה שגם    בתקופה בה היה האב עסוק יותר מהאם בעבודתו, הקדיש להם זמן.

תסקירה של פקידת הסעד תומך בגרסת האב, שכן מבדיקתה, במסגרות בהן התחנכו הילדים, דווח על מעורבות רבה יותר של האב מאשר של האם. האב הגיע בקביעות לכל האירועים שקויימו וכן הצטרף לטיול השנתי של הבן. מעורבות האב צויינה גם בסיפורי הילדים בהם בלטה נוכחות משמעותית יותר של האב והסבה מאשר של האם (ראה גם חקירת פקידת הסעד ודיווח פקידת הסעד מיום 15.1.2005).

ב"כ האם ניסתה לטעון שהשינויים שעשה האב במקום עבודתו הינם  שינויים זמניים, שנועדו לצורך המשפט, בעניין זה הדגישה פקידת הסעד את איכות הזמן ולא את הכמות "מה שחשוב הוא לא רק זמינות ההורה ונגישותו אלא אם פניות ההורה אל הילדים" (עמ' 13, שורות 3-4).

 

לדעת העו"ס אין זה נכון שהאם היתה כל הזמן בחיי הילדים ושההמלצות מרחיקות אותה מהם. לדעתה, במשך כל השנים ולא רק בשנה האחרונה, היה האב מעורב בהווי של הילדים ובחייהם יותר מהאם. (עמ' 14, שורות 16-22).

 

פקידת הסעד הביעה את עמדתה שהאב ממלא במשפחה את התפקיד האמהי ומגלה חום, מעורבות, התעניינות ואחריות בחיי היומיום של הילדים. מעורבות האב הפכה אותו להורה הדומיננטי בחייהם. מאלף במיוחד תיאורה בדבר הקשר בין האם לבין הבן בעת ביקורה בבית (עמ' 12 שורות 3-11).

 

לאחרונה החלה האם להופיע במוסדות בהם מתחנכים הילדים, אך פקידת הסעד התרשמה שהדבר אינו נובע מהכרה בצרכי הילדים, אלא מתוך נסיון לשנות את ההסדרים הקיימים ולצמצם את מעורבות הדמויות הדומיננטיות בחיי הילדים (כלומר, האב והסבה).

 

לעומת ההתעניינות הטבעית של האב בחיי הילדים, הקשר של האם עם בית הספר נעשה ביוזמת בית הספר (עמ' 12, שורה 15). פקידת הסעד הוסיפה שגם היום האם אינה עסוקה בילדים, אינה שולחת אותם לבית הספר והאב הוא זה שמבשל בבית (עמ' 13, שורה 12).

על השוני בין התייחסות האב לילדיו לבין התייחסות האם ניתן ללמוד גם מכך  שבמהלך הדיון הגיבה האם לטענה שהאב הוא המטפל בילדים בשעות הבוקר במילים: "הילדים מתלבשים לבד, האב מכין להם סנדוויצ'ים" (ראה עמ' 13, שורות 4-7). בהמשך, בעדותה לאחר ההפסקה, ניסתה התובעת לרכך דברים אלה אך העובדות שנותרו, לגרסתה, הן שהאב הוא זה שמכין לילדים את הכריכים לביה"ס, הבן מסתדר לבד ואת הבת מסרקים האם או האב לסירוגין. האם אינה חולקת על כך שגם האב מכבס את בגדי הילדים (עמ' 18 שורה 7).

עוד ידוע שבשעות שהאב נמצא בבית הוא מתייחס לילדים, משחק ומבלה איתם ועוזר בהכנת שיעורי הבית. הדיווחים על מעורבות האם והשקעתה בילדים מצומצמת ודלה יותר בהשוואה לאב ונוצר הרושם שהאם מתקשה להתפנות ולספק להם תשומת לב ברמה בסיסית. ניכרת יכולתה להשקיע יותר בבת מאשר בבן, אך בכך גורמת האם להתפתחות של חסך אצל הבן.

 

בנסותה לשכנע את בית המשפט שהאב אינו זמין טענה התובעת שהאב יצא לחופשות לבדו, לרבות נסיעות לתאילנד, עובדה שגרמה לה לצאת לחופשות לבדה. בעניין זה העידה פקידת הסעד ששני בני הזוג נהגו לצאת לחופשות והביעה עמדתה שכל עוד ענה הטיפול התחליפי לצרכי הילדים, אין לראות בזה שום פגם.

 

האב טען שהוא לוקח את הילדים לבילויים ולחופשות. לעומתו נהגה האם להעדר מהבית, גם בימי חופשות, לא יצאה לחופשות עם הילדים, או לבילויים עמם. גם כאשר יצאו בני הזוג ביחד לחופשות היתה האם עסוקה בטיפוח גופה ולא היתה מעורבת בטיפול בילדים. האב טען, בפני פקידת הסעד, שבחול המועד סוכות, כאשר היה עם הילדים נעלמה האם ל-5 ימים, מבלי להפרד ומבלי להודיע כמה זמן תעדר (ראה תסקיר משלים).

האב הוסיף שגם לאחר שנקבעו הסדרי שהות עם הילדים נהגה האם להפריד בין הילדים בסופי שבוע ודאגה שאחד מהם ישהה אצל הוריה, על מנת שלא יפריעו לה.

 

הבנת צרכי הילדים ויכולת ההורה להענות לצרכיהם

 

18.        כאמור, טען האב שהאם נוהגת בילדים בנוקשות, אוסרת עליהם לצפות בטלביזיה, לשבת על כורסא, להזיז רהיטים ולפתוח חלון. גם פקידת הסעד הביעה דעתה שהאם איננה דמות חמה ומעניקה. האם נוקשה יותר מהאב, מרבה בצעקות ולעיתים אף נוקטת באלימות. האב אינו מכה אף פעם, לעיתים צועק. פקידת הסעד התייחסה לעובדה שהאם מציבה לילדים גבולות וכללים נוקשים. האם הודתה בפני פקידת הסעד שדרך החינוך שלה "קצת נוקשה". לטענתה, היא אם סמכותית הנוהגת להציב לילדים גבולות ברורים.

 

במהלך הדיון אומתה טענת האב שהאם נוהגת להשכיב את הילדים בשעות מוקדמות. האם טענה בפני פקידת הסעד ששעת ההשכבה היא 18:30 בחורף ו 19:00 בקיץ ואולם פקידת הסעד העידה שהאם לא הכחישה כי נהגה להשכיב את הילדים כבר בשעה 17:30 (עמ' 9, למעלה). פקידת הסעד ראתה בפרקטיקה זו  דוגמה לנוקשות האם וניסתה לשדלה לשנות ממנהגה זה, כדי ששעות השינה של הילדים יתאימו לצרכיהם ולא לצרכי האם. נסיון זה לא לא החזיק מעמד (עמ' 9, שורה 8 וראה גם התסקיר המשלים).

 

האב העיד שהאם יוצאת מן הבית בשעה 19:00 ושבה בשעה מאוחרת בלילה (עמ' 2, שורות 2-18). ב"כ האם טענה שהאם הולכת לשכנה משום שאינה יכולה להשאר עם האם. מכל מקום טענה זו אינה עומדת בסתירה לטענה שהאם ממהרת להשכיב את הילדים ואיננה מסבירה מדוע הנוהג הזה היה קיים גם כאשר ההורים חיו ביחד כבני זוג. (עמ' 2, שורות 10-11).

גם בביקורי הפתע שערכה פקידת הסעד בבית בני הזוג נוכחה בעובדה שהאם לא שינתה ממנהגה להשכיב את הילדה לישון, בשעה מוקדמת ביותר. כך בביקור ביום 26.10.04 היתה הבת לבושה בפיז'מה בשעה 18:45 ובביקור מיום 31.10.04 היתה ישנה כבר בשעה 17:20.

פקידת הסעד חיוותה דעתה שהקשר של הילדים עם האב טוב יותר והם שמחים יותר במחיצתו. כך מסרה שבשיחות עם הילדים נשמעת נוכחות רבה יותר של האב בחייהם מנוכחות האם. רק מאז תחילת ההליך המשפטי החלה האם לשחק עם הילדים ולספר לילד סיפור לפני השינה.

במספר אפיזודות בהן צפתה הבחינה העו"ס ביחס חם ודואג של האב כלפי הילדים.

 

העו"ס הביעה התרשמותה המקצועית גם מהדרך בה הובאו הילדים על ידי כל אחד מההורים לפגישה עמה. כאשר האם הביאה את הילדים, היא לא נהגה ללוותם פנימה אלא הכניסה אותם ועזבה. לעומתה ליווה האב את הילדים פנימה ורק לאחר שוידא שהם חשים בנוח עזב (עמ' 10, למעלה). כאשר נשאלה האם אם אמרה לבן "תעוף מכאן, תחפש לך אמא אחרת" השיבה שהדבר אינו זכור לה (עמ' 20, שורה 7). אינני יכול להאמין שהאם אינה זוכרת אירוע חמור שכזה, אם אמנם ארע, אך עצם העובדה שהאם לא הכחישה אפשרות שהדבר ארע והתחמקה ממתן תשובה עניינית, אומרת דרשני.

לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאם כינתה בעדותה את הבן "רובוט" (עמ' 22, שורה 27) ושאף לדבריה כאשר האב מגיע הביתה, הילדים עוזבים את חדרה ו"עפים" (ע' 27, ש' 4).

 

 

 

איכות הקשר בין ההורה לבין הילדים

 

19.        בעדותה ציינה פקידת הסעד שיש לה אינדיקציות שהאם נהגה להכות את הילדים (עמ' 6 למטה). בהמשך העידה ששמעה הן מהילדים והן מהאב שהאם מכה אותם בנעל (עמ' 12, שורה 18).

פקידת הסעד דיווחה בתסקירה שפעם, כאשר באה האם לקחת את הילד מהקייטנה הסתתר הילד וסירב ללכת עמה. גם כאשר חש הילד ברע הוא ביקש שיתקשרו לסבתו ולא לאמו והיא שבאה לקחתו. הבן סיפר בצהרון בעיקר על אביו וסבתו ומעולם לא הזכיר את אמו. בפגישותיהם עם העו"ס ועם פקידת הסעד הזכירו הילדים את האם בעיקר בהקשר של ארגון וסדר, אם כי סיפרו שלעתים צופה עמם בטלויזיה. גם הילדים הזכירו את האב יותר בהקשר של בילויים וכיף, סיוע בשיעורים ומשחקים משותפים.

 

בתסקיר המשלים דיווחה פקידת הסעד שהאם עדיין נוטה להשכיב את הילדה בשעות מוקדמות וגם כאשר שוהה עמם עסוקה יותר בענייניה מאשר בענייני הילדים, פחות מפעילה אותם ומשקיעה בהם. לעומת זאת, דיווחה פקידת הסעד, באותו תסקיר, שהאב מגלה, באופן עיקבי יותר מעורבות, עניין ואחריות בענייני הילדים.

כאשר נשאלה פקידת הסעד אם יקבע שהילדים יהיו אצל האם - האם זה יגרום להם נזק - השיבה שהילדים יקבלו פחות ממה שיכולים לקבל אם יגורו אצל האב (עמ' 13, ש' 5).

מדיווחי העו"ס ופקידת הסעד עולה שעבור הבן הקשר עם האם אינו מובן מאליו והדמויות ההוריות המשמעותיות יותר הן אביו וסבתו. האם מוזכרת בדברי הילדים כמי שמופקדת על הארגון והסדר, והאב מתקשר עבורם יותר לפעילויות מהנות. דווח גם על יחס חם ודואג מצד האב כלפיהם. יש לציין שקיים הבדל בקשר בין האם לבין הבת לעומת הקשר שבין האם לבן. דומה שהיכולות האמהיות של האם מגיעות לידי ביטוי טוב יותר עם הבת, אך עובדה זו, הנראית כנקודת זכות, מעלה בעיה חמורה הן בכך שהיא מלבה את הקנאה המתעוררת אצל הבן והן בהשלכות השליליות שיש לתופעה זו על הבת.

           

 

יכולת ההורה להכיר בנחיצות קיום קשר חיובי בין הילדים לבין ההורה השני וליתר בני המשפחה

 

20.       לדעת פקידת הסעד האב מכיר בצורך הילדים בקשר עם שני ההורים. בחקירה הביע האב את עמדתו שהילדים חייבים לחיות גם עם אמא וגם עם אבא (עמ' 6, שורה 14) ובהמשך הביע עמדתו שבמקרה שיקבע שהילדים יהיו בהחזקתו, תוכל האם לקבלם לביקורים גם באמצע השבוע, כולל לינה, אם תתחייב להביאם לביה"ס למחרת (עמ' 3, שורות 8-14) לעומת זאת סיפרו הילדים שהאם הורידה את תמונות הנישואין מחדר השינה וגזרה אותן בנוכחותם.

האם האשימה את משפחת האב בהאשמות שונות כאילו הם מפלים בין הילדים ומסיתים אותם כנגדה (ראה עדכון פקידת הסעד מיום 29.11.04 ועדותה בעמ' 11, שורה 6). בשיחה עם העו"ס התלוננה האם על כך שהאב "מנצל" את אמו בשעות שאמור למשל "לפזר" את הילדים במקום לעשות זאת בעצמו. נראה שבגלל הסכסוך בין בני הזוג האם אינה מסוגלת לראות בסבים מצד האב משאב חיובי וחיוני עבור הילדים ולמרות שבעבר נהנתה מעזרתה של חמותה, הרי שכיום היא חווה את הקשר בין הילדים לסבתם (מצד האב) כהרסני. ניתן להניח שהאם משדרת תחושה שלילית זו גם לילדים, האוהבים את סבתם וקשורים אליה ופוגעת בקשר החיוני שביניהם.

 

            עוד העידה העו"ס שהמצב בו אמו של הנתבע מסייעת בגידול הילדים הוא מצב שהילדים רגילים אליו. האם תמיד נעזרה בחמותה. הסבה היא דמות משמעותית בחייהם. כאשר פרץ הסכסוך והאם חששה שהמעורבות של הסבה מזיקה לה, הציעה לה העו"ס לקחת יוזמה ולשלוט בזמן שהילדים יפגשו עם הסבה. האם גם עשתה זאת ואמה סייעה לה בכך ואולם התברר שהדבר פוגע בילדים. "הרעל שהם מקבלים (מהאם) כלפי הסבתא, הסבתא הזו היא דמות מאוד משמעותית אצל הילדים. הרעל של האם נגד הסבתא. יש טינה גדולה מאוד של האם נגד הסבתא... מרגע שהרגשתי שהילדים נפגעים התערבתי ועשינו איזה שהוא הסדר לא מחייב... שהשגרה של הילדים שהיתה נהוגה עד היום תשמר כדי למזער את הנזק שנגרם להם (עמ' 13 למטה, עמ' 14 למעלה).

העו"ס הביעה התרשמותה מהאהבה והדאגה האמיתיים שחשה הסבה כלפי הנכדים. היא מטפלת בהם מאז שנולדו ולא ידעה מעולם שהדבר הזה יעמוד לזכותו של האב או לזכותה, היא עשתה הכל מתוך אהבה גדולה לילדים (עמ' 15, שורות 20-21).

 

רצון הילד

 

21.        רצון הילד הוא שיקול מנחה בהתייחס למשמורתו. רצונו נשקל כמרכיב אחד בלבד ממכלול המרכיבים המתייחסים לקביעת משמורתו. במקרה דנן לא ראיתי מקום להפגש עם הילדים באופן אישי וזאת לא רק בשל העובדה שעל פי הפסיקה ההתחשבות ברצון הקטין מתחילה בגיל 10 לערך (ראה סעדיה שמואל, משמורת קטינים, הוצאת בורסי. 1992, עמ' 98 , ת"א 352/80 צוקרמן נ' צוקרמן, פ"ד לד(4) 689, 694, ע"א 740/87+113/89 פלוני נ' אלמוני, פ"ד מ"ג(1) 661, 666-667) אלא גם בשל החשש שמפגש כזה היה עלול להגביר את הלחץ בו שרויים הילדים בלאו הכי. מתסקיר פקידת הסעד, מחקירת העו"ס ומדברי האם עצמה ניתן להבין שהילדים ובעיקר הבן, "מצביעים ברגליים" וכאשר מגיע האב לבית מעדיפים להמצא בחברתו. שני הילדים זקוקים לקרבתה של האם ובכל החלטה יש לקבוע סידורים שיאפשרו מפגשים קבועים ונרחבים עמה.

           

שאיפה שלא להפריד בין ילדים

 

22.        קיים שוני תהומי בהתייחסות האם לכל אחד מהילדים ומצד שני טענה האם שבמשפחת האב מופלה הבן לטובה. שוני זה יכול היה להוביל לכאורה למסקנה שיש לקבוע שהבן ימצא בהחזקת האב והבת בהחזקת האם. הקשר בין אחים לבין עצמם הוא חיוני ביותר, במיוחד בעת משבר בין ההורים ורק בנסיבות חריגות ביותר יש לקבל פתרון שיגרום להפרדה בין אחים. במקרה דנן איש מההורים לא ביקש להפריד בין האחים וטוב שכך עשו. לאור האמור יש למצוא פתרון שהוא בבחינת הרע במיעוטו ולא להפריד בין האחים.

 

 

 

מוכנות ההורה לקבל עזרה מקצועית והדרכה הורית

 

23.        בתביעתה טענה האם שהתנהגות האב בבית ובמיוחד עם הילדים הביאה "למצב של  ערעור מערכות" והכניסה את התובעת למצוקה נפשית קשה ואומללות עד כי איבדה לא אחת את שלוות נפשה.

יצויין שבמהלך הדיון רמזה ב"כ התובעת על החשש שהחלטת ביהמ"ש, שהילדים יהיו בהחזקת האב, עלולה לגרום לכך שהאם תפגע עד כדי כך שלא תוכל לטפל בילדים, בשל תחושת תסכול, או דיכאון ותנתק עצמה מהילדים. 

פקידת הסעד המליצה בפני האם לעסוק פחות בהאשמות הסביבה ולהתגייס, בליווי הדרכה הורית, להתייחסות שתיטיב עם ילדיה.

בעבר לא היתה האם מוכנה לקבל עזרה מאת העו"ס, למרות שהיתה בדכאון לאחר לידה או במצב נפשי קשה. גם כאשר פנתה לפקידת הסעד, בסמוך לפניה לביהמ"ש, עשתה זאת האם באופן אנונימי וניתן להניח שהפניה נועדה לקדם את האינטרסים של האם, במאבק עם הנתבע, ובראש ובראשונה בנסיונה להוציאו מדירת המגורים ולא לקבל סיוע, לו אכן היתה זקוקה.  

 

ב"כ התובעת שאלה את פקידת הסעד אם במקרה בו יוחלט שהילדים יהיו בהחזקת האב תפגע האם, עד כדי כך שלא תוכל בכלל לטפל בילדים, בשל תחושת תסכול, או דכאון ותנתק עצמה מהילדים. על כך השיבה פקידת הסעד שהילדים זקוקים לשני ההורים ויצאו נפסדים אם האם תכנס לדכאון ולא תתאושש ממנו. פקידת הסעד הביעה תקוותה שלא כך יקרה.

 

האם זקוקה לטיפול שיכיל ויספק את צרכי התלות הילדותיים שלה, כדי שתוכל לבסס את הקשר עם ילדיה, מעמדה בוגרת והורית יותר. על האם ללמוד להפריד בין הצרכים שלה לבין צרכי הילדים ואף להעמיד את צרכיהם בקדימות ראשונה. הטיפול יוכל להספק מענה לצרכים הרגשיים הבסיסיים של האם על מנת שתוכל להתפנות ולהיות קשובה לצרכים של ילדיה. התסכול הרב הכרוך בטיפול בילדים, אשר נובע, בין היתר, מהויתורים הרבים שעל כל הורה לעשות למען ילדיו, יכול להיות נסבל יותר כאשר קיימת דמות טיפולית, או הורית, הנותנת לגיטימציה לרגשות קשים, כגון תיסכול או כעס. בנוסף לכך תוכל האם להיעזר גם בהדרכה ברמה מעשית בסיסית אשר תנחה אותה איך להיות, לבלות ולשחק עם הילדים. שני ההורים זקוקים לליווי מקצועי בסיוע בהתמודדות עם הפרידה הצפויה. האב זקוק  לחיזוק האסרטיביות והצבת גבולות לילדים ולייעוץ שיסייע לו להמנע מלהגביר את הקונפליקט בו מצויים הילדים.

נוצר הרושם שהאם חשדנית יותר (מסיבות שכבר פורטו) ואינה פתוחה לקבלת עזרה.

 

לקראת סיום

 

24.        אחזור ואתייחס בקצרה לטענות האם כנגד טענות האב, כפי שפורטו בתחילת פסה"ד, ואשר לא נדונו עד כה במישרין.

 

א.      שני הילדים זקוקים גם לאם. אין ספק שהסכסוך בין ההורים השפיע, באופן שלילי הן על ההורים והן על הילדים ופגע עוד יותר בתפקודה ההורי של האם ואולם הן התסקיר והן העדויות שהובאו בפני מצביעים על כישורים הוריים טובים יותר אצל האב. יש לקוות שלאחר שהמחלוקות בין ההורים ייושבו, תוכל האם להתפנות יותר לצרכי הילדים, לאחר קבלת סיוע והדרכה, ותעניק להם את מה שהם זקוקים לו.

 

ב.       טענת האם כאילו האב מכה את הילדים והם פוחדים מפניו לא הוכחה. במהלך הדיון הבטיחה האם להמציא לביהמ"ש קלטת ובה סיפר האם, לטענתה, שהאב הכה אותו. בסופו של דבר הקלטת לא הוגשה. העדויות, כפי שהובאו ע"י אנשי המקצוע, מראות שדוקא האם היתה זו שאיבדה לעיתים את עשתונותיה ואף שפקידת הסעד נרתעה מלהגדיר את האם כאם אלימה, הרי שציינה שהיו אינדיקציות לכך שהילדים הוכו על ידה (עמ' 6, שורה 19). 

 

ג.        הטענה שהאם חוששת מכך שהאב מקלח את הילדה נסתרה בכך שהוכח שיום לפני הדיון הסכימה האם שהאב יקלח את הילדה. לטענתה איפשרה זאת משום שלדבריה לא היתה בבית. לו היה אמת בדבריה, יש להניח שלא היתה מסכימה לכך.

 

ד.       כאמור, טענה האם שהסבה מפלה את הבן לטובה. פקידת הסעד הביעה דעתה שהדברים אינם נכונים (עמ' 10, שורה 4). מן הדין שעניין זה יועלה בהדרכה ההורית שיעבור כל אחד מן ההורים.

 

ו.    לא מצאתי ממש בטענת האם כי האב מבקש להחזיק בילדים על מנת להמנע מתשלום מזונותיהם ומוטב היה לו היתה האם נמנעת מהעלאת טענה זו.          

 

25.        ב"כ התובעת טענה בסיכומיה שרק במקרים חריגים בהם נקבע, לאחר קבלת בדיקת מסוגלות הורית, שלאם אין מסוגלות הורית מטעמים רציניים וקיצוניים לקבל משמורת על ילדיה. לטענתה, מדובר במקרים של אלימות, הזנחה, מחלת נפש או הסתה חמורה. עוד טענה שהמדובר כאן באם טובה ונורמטיבית "ואין כל סיבה שבעולם לשלול ממנה את זכויותיה הטבעיות לגדל את ילדיה...". טענתה של האם, כאילו המדובר כאן במקרה בו "מועברים ילדים קטנים ממשמורת אמם למשמורת האב" (עמ' 6, שורה 1) לוקה בטעות תפיסתית. מעולם לא נקבע שהילדים נמצאים בהחזקת האם ולא בכל מקרה בו קובע בית המשפט שלאחר הפירוד יהיו הילדים במשמורת האב, פירוש הדבר שהילדים הוצאו מהחזקת האם.

 

26.              בסיכומיה טענה ב"כ התובעת שלא הוגשה חוות דעת של פסיכולוג ולא נערכה בדיקת מסוגלות הורית וראתה בכך נימוק  לחיזוק טענותיה בתביעתה להחזקת הילדים. על כן אין מנוס מדיון בעניין זה.

 

א.         בתגובתה לתסקיר פקידת הסעד הודיעה האם שאין צורך בחוות דעת נגדית.

 

ב.         בשתי הזדמנויות שונות המלצתי בפני הצדדים לפנות לפסיכולוג מוסכם על מנת לקבל ממנו חוות דעת בשאלת החזקת הקטינים. בדיון מיום 12.10.04 הביע ב"כ האב  התנגדות ואילו ב"כ האם הביעה הסכמה. בדיון מיום 8.3.2005 שבתי על המלצתי האמורה, תוך שהצעתי שבשלב ראשון תשא התובעת בהוצאות חוות הדעת, לאור מסקנות התסקיר. בתחילה התנתה ב"כ התובעת הסכמת האם בתשלום הוצאות המומחה שווה בשווה ולאחר מכן הביעה הסכמת מרשתה למינוי מומחה אך גם זאת תוך התניה שתחילה יעברו הילדים להתגורר עם האם, בדירה נפרדת בשכירות. הנתבע טען שהואיל והתסקיר תומך בעמדתו אין צורך בחוות דעת נוספת. בסופו של דבר לא בוצעה בדיקה.

 

ג.          אכן מקובל, בהליכים בהם יש מחלוקת חריפה בין הורים בנוגע לילדיהם הקטינים, לשקול הזמנת חוות דעת מומחה, בדרך כלל פסיכולוג, פסיכיאטר, או מכון המשלב מספר גורמים טיפוליים, לשם עריכת חוות דעת מקצועית. לחוות דעת שכזו יש יתרונות דוקא משום שהמדובר במומחים שאינם מכירים את ההיסטוריה המשפחתית, על כל פרטיה וכך קטן הסיכוי שהמומחה ייטה או יזדהה עם צד כלשהו. מצד שני, אין  להפחית מיתרונותיו של תסקיר, הנערך ע"י פקיד סעד, אשר ניתנת לו אפשרות להכיר את הנפשות הפועלות. פקיד סעד מוסמך, מתוקף תפקידו, לקיים ביקורי בית, לרבות ביקורי פתע, כפי שנעשה הדבר במקרה זה, והחוק אף מאפשר לו לדרוש פרטים ומידע לא רק מהצדדים עצמם אלא גם מכל גורם אחר, שעשוי לסייע לו בהכנת התסקיר,  כפי שהדבר נעשה אף במקרה דנן. סמכויות אלה אינן ניתנות למומחה.

 

ד.         על פי סעיף 26(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995, מוקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב בעניין מינוי מומחים.

 

ה.         הצורך במינוי מומחה נוסף מתעורר כאשר חוות דעת שניתנה על ידי מומחה מטעם ביהמ"ש נפסלת ע"י ביהמ"ש. במקרה כזה קם צורך במינוי מחודש (ראה ע"מ ת"א 20138/99 בראון נ' בראון, תק-מח 2000 (1) 65535 וראה על מקרים בהם יש צורך במינוי מומחה נוסף גם פסה"ד של כב' השופט שפירא בע"מ (י-ם) 484/03 מ' ש' נ' ג' נ' (פורסם בפדאור) שם בפסקה 20 לפסה"ד.

 

ו.          במקרה דנן איפשרתי לצדדים לחקור את פקידת הסעד ואת העו"ס אשר טיפלה במשפחה ועדויותיהן הרחיבו ופרטו את המידע אשר נמסר בתסקיר, אשר היה מפורט אף הוא.

 

ז.          גם כאשר הוברר לתובעת שהנתבע אינו מעוניין בקבלת חוות דעת, היא לא עמדה על עריכת בדיקה, לא הגישה בקשה בעניין זה ואף התנתה ביצוע בדיקה בקיום תנאים מוקדמים שלא ניתן היה לקבלם.

 

ח.         לאור האמור לעיל לא מצאתי לנכון לכפות על הצדדים מינוי מומחה נוסף ומה גם שקבלת חוות דעת, בשל זה של הדיון, היתה מחייבת את הילדים להיחשף, פעם נוספת, לדמויות לא מוכרות, ומעכבת את מתן ההחלטה.

 

מסקנות לגבי התובענה להחזקת ילדים

 

27.        פקידת הסעד הדגישה שהמלצתה שהאב יהיה ההורה המשמורן התבססה על כך שהאב הוא ההורה המסוגל יותר לענות על הצרכים של הילדים וכי "בשנה וחצי האחרונות מי שהוכיח יותר שהילדים בראש מעייניו ואחראי יותר לטיפול בהם, היה האב" (עמ' 8, שורות 25-26).

 

טענה נוספת הושמעה בפי האב, כנגד האם והיא הפרדה והפליה בין הילדים. לטענתו, מאז שעברה להתגורר בחדרה של הבת (עפ"י החלטתי מיום 3.1.05) נוהגת האם לסגור את הדלת ובדרך כלל אינה מאפשרת לבן להכנס והוא יושב ומציץ דרך חור המנעול. כאשר הבן קורא לבת להצטרף אליו, האם מורה לו לשוב מהר לחדר. עוד טען שגם כאשר הילדים אמורים להמצא בהחזקת האם, משאירה האם תמיד ילד אחד אצל הוריה ועם הילד השני נשארת נעולה בחדר.

פקידת הסעד הביעה את התרשמותה שהבן משווע לקשר עם האם (ראה תסקיר משלים). האם טענה בפני פקידת הסעד שאינה מפרידה בין הילדים ומהעובדה שהוסיפה באותה נשימה שהבת "לא תחזיק שבוע בלעדיה" ניתן ללמוד על השוני בהתייחסותה לכל אחד מהילדים.

לעומת האם, האב איננו  מפריד בין הילדים, גם כאשר הם נמצאים בדרך כלל בבית וגם כאשר הם נמצאים פורמלית בהשגחתו. יש להתייחס גם לדרך בה כל אחד מההורים מעביר את זמנו עם הילדים.

ניתן לסכם פרק זה ולקבוע שעקב קשייה של האם, להתעניין בילדים באופן טבעי, בעיקר משום שצרכיה שלה עצמם מאוד ילדיים, היא מתקשה לפתח מודעות לצרכיהם. היא מופעלת על ידי האינטרסים שלה וחסרה לה ההבנה והיכולת להעמיד את עצמה לרשותם. לדוגמא, במקום להכיר בצורך לחזק ולשמר את הקשר בין הילדים, דווקא בעת המשבר בין ההורים, נוהגת האם להפריד בין הילדים, באופן שיטתי. פקידת הסעד הביעה את דעתה כי זהו נוהג פסול ומוטב להשאיר את הילדים בבית ביחד מאשר לקחתם למקום בו לא יוכלו להיות ביחד. כל ילד זקוק להרגיש שהוא אהוב ורצוי, בעיני הוריו ושיש לו חלק נכבד בשגרת יומם. התעקשותה של האם להשכיב את הילדים בשעות מוקדמות מידי מעידה על הקושי שלה להנות מהשהייה עמם (ולא על שיקולים חינוכיים). האם אינה מייחסת חשיבות למקום המשמעותי שהסבה תופסת בחיי ילדיה ומנסה לנתק קשר זה כשהוא מאיים עליה או פוגע באינטרסים שלה, מבלי לקחת בחשבון את הנזק הנגרם בכך לילדים.

 

כאשר האב נמצא עם הילדים, הוא אינו מפריד ביניהם ומסוגל להענות לשניהם באותו זמן. יחד עם זאת נראה שהאב אינו מודע לנחיצותם של העמדת גבולות עבור הילדים.

 

28.        לאחר שבדקתי את טובת הילדים, בין היתר על סמך הקריטריונים שפורטו לעיל ולאחר שבדקתי, אחת לאחת, את טענות התובעת, הגעתי למסקנה שיש לקבל את המלצות פקידת הסעד בתסקירה ולקבוע שהילדים יהיו בהחזקתו הקבועה של האב, תוך קביעה שהילדים ילונו, פעמיים בשבוע, בדירת האם וזאת בנוסף להסדרים הרגילים הנהוגים בין הורים החיים בנפרד, לגבי שהות הילדים אצל ההורה הלא משמורן במחצית השבתות, החגים והחופשות.

 

לגבי תביעת המזונות

 

29.        הואיל ודחיתי את תביעתה של האם להחזקת הילדים נדחית גם תביעת המזונות עבורם. בשל הכנסתה של התובעת והעובדה שרצונה להפרד מהנתבע בגירושין לא מצאתי גם מקום לחייבו במזונותיה. יחד עם זאת ניתן יהיה לחזור ולדון בתובענה זו, אם יחולו שינויים מהותיים בנסיבות.

 

לגבי התובענה הרכושית

 

30.        המדובר בתובענה לפירוק שיתוף, פס"ד הצהרתי ושמירת זכויות. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את טענות התובעת וביקש לשמור על שלמות המשפחה ולחילופין להורות על פירוק שיתוף כולל בנכסים. בשלב מאוחר יותר, כנראה לאחר שהפנים את הצורך בגירושין, ביקש לקבוע  חלוקה לא שווה של תמורת הדירה. לא מצאתי מקום לקבוע חלוקה לא שווה ועל כן אני קובע שעם הגירושין יחולקו כל זכויות בני הזוג באופן שווה. הואיל ויש צורך להסדיר את מדורם של הקטינים, אני מעכב, לפי שעה, את מכירת הדירה ומציע לצדדים להגיע להסדר גירושין כולל, ברוח הצעת ב"כ התובעת בסעיף 3 לסיכומיה. היה והצדדים לא יגיעו להסדר כולל, בתוך 60 יום, ניתן יהיה לשוב ולפנות לביהמ"ש בעניין זה.

 

31.        לאור האמור לעיל, אני קובע כדלהלן:-

 

            א.         הקטינים יהיו במשמורת האב עד הגיעם לגיל 18.

 

ב.                   הסדרי הראיה יהיו על פי המלצות פקידת הסעד.

1) בכל סוף שבוע שני, מיום שישי בשעה 16:00 עד מוצ"ש בשעה 20:00 וכן במחצית החגים והחופשות, כמקובל בין הורים החיים בפירוד.

2) שני מפגשים באמצע השבוע כולל לינה. בתקופת הלימודים קביעה זו הינה בהתאם ליכולת האם להביאם בזמן למסגרות הלימודים.

 

            ג.          אני מחייב את האב ואת האם לקבל הדרכה הורית לפי הנחיות פקידת הסעד.

 

ד.         תביעת המזונות נדחית.

 

ה.         לגבי התביעה הרכושית ראה בסעיף 30 דלעיל.

 

ו.          פקידת הסעד תגיש תסקיר נוסף בתוך 60 יום.

 

32.              לכאורה, נדחו תביעותיה העיקריות של התובעת והיה מקום לחייבה בהוצאות. הצורך בהתגוננות בפני התובענות הכניס את הנתבע להוצאות משפטיות ולכאורה היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות משפט. יחד עם זאת, לאור נסיבות העניין ובעיקר החשש שחיוב בהוצאות יחריף את היחסים בין בני הזוג, ויקרין גם על הילדים, אינני מחייב את התובעת בהוצאות.

 

אני פונה לצדדים שישכילו להגיע להסכם כולל ובזמן הקרוב ביותר, על מנת שיוכלו שניהם להתפנות ולהתרכז בטיפול בילדיהם, מתוך תקוה שניתן יהיה לרפא ולו מקצת מן הפצעים.

 

ניתן היום כ"ה אב תשס"ה, 30 אוגוסט 2005, בהעדר הצדדים.

                                                                               

שלמה אלבז, שופט

 

 

 

 

 
Hit Counter