<%@ Language=JavaScript %> התובע המבקש לבטל חיובו במזונות אשתו בגין שינוי נסיבות שחל עקב מתן פסק דין ע"י בית הדין הרבני המחייב את אשתו לקבל גט

מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

   

בתי המשפט

ב ד ל ת י י ם      ס ג ו ר ו ת

 

 

בעניין:

מ.פ.

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

מאיר שכטר

התובע

 

 

נ  ג  ד

 

 

 

נ.פ.

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

רועי קרמר

הנתבעת

 

 

 

 

 

פסק דין

 

התביעה

 

1.         תביעה  זו הינה עתירתו של התובע המבקש לבטל חיובו במזונות אשתו בגין שינוי נסיבות שחל עקב מתן פסק דין ע"י בית הדין הרבני המחייב את אשתו לקבל גט.

 

רקע

 

2.         הצדדים נשואים מאז 22.10.68 ולהם 4 ילדים בגירים.

 

3.         פסק הדין ששינויו מתבקש, ניתן ביום ה- 3.4.01  בתמ"ש 10138/99, בו נפסקו דמי מזונות לטובת התובעת בסך של 6,000 ₪ לחודש.

ב-4.9.02 ניתן פסק דין נוסף הדוחה את תביעת התובע להפחתת דמי המזונות.

 

4.         בעת מתן פסק הדין למזונות ביום ה- 3.4.01, התגוררו הצדדים יחד בבית המשותף אך חלה התדרדרות ביחסים ביניהם והתגלעו מחלוקות בעניינים  הכספיים.

 

5.         בנסיבות אלה, הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה לגירושין בביה"ד הרבני האזורי בירושלים.

ב-17.3.04 ניתנה החלטה בבית הדין הרבני האזורי בירושלים לפיה "יש לפסוק על חיוב האשה לקבל ג"פ מיד וללא שהיות נוספות" .

ב- 12.9.04 ניתנה החלטה בבית הדין הרבני האזורי בירושלים בה נפסק פעם נוספת  "שהאשה חייבת לקבל ג"פ מיד ללא שהיות נוספות".

 

6.         ביום 29.5.05 בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור שהוגש אליו ע"י הנתבעת והחזיר את הטיפול בתיק לבית הדין האזורי בירושלים.

            בדיון נוסף בבית הדין הרבני האזורי על פי בקשת התובע להטיל על הנתבעת סנקציות בגין סירובה לקבל גט, קבע בית הדין האזורי כי יש להטיל על הנתבעת סנקציות הכפופות לאישור נשיא ביה"ד הגדול.

            ב"כ התובע הגיש החלטה נוספת של בית הדין הרבני הגדול מיום 7.8.05 לפיה נדחתה בקשת הנתבעת לקביעת תוספת כתובה פיצויים ועיקר כתובה, וכי דינה דין מורדת ואינה זכאית למזונות עפ"י החלטת ביה"ד מיום כג' כסליו תשס"ה.

 

טענות התובע

 

7.         התובע  טוען כי במהלך התקופה שלאחר מתן פסק הדין עשה מאמץ רצוף וכנה להשכין שלום בינו לבין הנתבעת אולם התברר לו כי היא אינה מעוניינת בו אלא ברכוש ובמזונות בלבד, ואף סירובה להתגרש ממנו נובע , כאמור, רק מרצונה למוטט אותו ולרשת אותו עוד בחייו .

 

התובע טוען כי החלטת בית הדין הרבני שמחייבת את הנתבעת להתגרש, מהווה שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק את ביטול חיובו במזונות .

התובע טוען כי החלטת בית הדין הרבני משמעותה כי יש לאשה דין מורדת.

לדבריו, החלטת בית הדין הרבני  משקפת מצב בו התובע נרדף על ידי אשתו.

 

ההגנה

 

8.         הנתבעת מנגד, מתנגדת לתביעה.

 

9.         לדבריה יש למחוק את התביעה מחוסר עילה שכן כולה מתבססת על החלטת בית הדין הרבני מיום ה- 17.3.04 , שהינה חסרת תוקף ,שכן נחתמה ע"י דיין אחד.

הנתבעת מציינת את תקנות ק"יא וקי"ב לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל- התשנ"ג , הקובעות כי אין תוקף להחלטה או לפסק דין שאינן ניתנות ע"י כל הדיינים שישבו בדין.

 

10.        לחילופין טוענת הנתבעת, כי ההחלטה שניתנה ע"י דיין אחד (בחוסר סמכות) מחייבת בגט בגלל הפירוד הממושך  שבין הצדדים  ובשל התרשמות הדיינים שאין סיכוי לשלום בית, אך החלטה זו לא ניתנה בשל מרידת הנתבעת. 

 

11.        לגבי החלטת בית הדין הרבני האזורי מיום ה-12.09.04 טוען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול ובינתיים עומד בתוקפו צו עיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי.

 

12.        הנתבעת מכחישה את דברי התובע בדבר נסיונותיו להכנס להליך של שלום בית , וטוענת כי דוקא היא זו שיזמה פניה להליך שלום בית ואולם לשווא.

 

13.        כאמור, בין לבין הוגש פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מיום 29.5.05 בערעורה של הנתבעת ופסק דין נוסף של בית הדין הרבני האזורי מיום 7.8.05 לפיו נקבע כי יש להטיל סנקציות על הנתבעת בגין סירובה לקבל גט, וכי איננה זכאית לתוספת כתובה, פיצויים ועיקר כתובה, ואינה זכאית למזונות ויש לה דין מורדת.

 

המסגרת המשפטית

 

14.        פסק-דין למזונות, הינו פסק דין סופי ברם ניתן לבחינה מחודשת, בתביעה עצמאית חדשה אם מוכח כי חל שינוי נסיבות משמעותי לאורו יש מקום לשנות שיעור דמי המזונות.

אחד השינויים המהווה שינוי נסיבות לפסק למזונות, הוא פסק לגירושין המחייב או כופה להתיר את קשר הנישואין.

 

15.        חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959 קובע בסעיף 2 שבו כי "אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

אם כן, יש לבדוק את הוראות הדין האישי בהתייחס לתביעה דנן אשר עניינה חיוב התובע במזונות הנתבעת וביתר דיוק ביטול החיוב.

 

16.        יש לבחון האם עפ"י הוראות הדין העברי יש לבטל חיוב אדם במזונות אשתו לאחר שבית הדין הרבני  נתן פסק דין המחייב את הצדדים להתגרש, ואם בטל החיוב במזונות, מאיזה מועד לפי הדין העברי הוא בטל.

 

17.        הנתבעת אינה מטילה ספק בכך, שלו ניתן הגט, היה בא לקצו החיוב במזונות הקיים לפי פסק-הדין, אלא טוענת היא כי החיוב במזונות לא בוטל, באשר הצדדים עודם נשואים זו לזה.

 

18.        אכן, הדין העברי אינו מכיר ככלל, במזונות לאחר גירושין. עצם עובדת הגירושין שוללת מאשה את הזכות למזונות, שכן הזכות למזונות יסודה מעצם הנישואין.(כתובות צ"ז ב'. כתובות ק"ז ו'). "הגרושה אין לה מזונות". (הרמב"ם הלכות אישות פרק יז' שו"ע אבן העזר סימן פ"ב ו'). "זה ברור שכל זמן שהיא מגורשת גמורה אין בעלה חייב במזונותיה". המגיד משנה שם.

 

19.        יחד עם זאת יש דעות כי אם הבעל לא שילם לאשה כתובתה ואף אם נתן גט, כל עוד לא שילם דמי הכתובה נשאר הוא חייב במזונותיה.

 

            בירושלמי בבא מציעא המובא ברי"ף לבבא מציעא יב ב (ו' עמ' א' לדפי הרי"ף). נאמר "אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה".

            הרי"ף עצמו דוחה סברה זו ואומר שבגמרא בבבלי משמע שלא כך, וכי רק לספק מגורשת מגיעים מזונות אך למגורשת אף אם לא שולמה הכתובה לא מגיעים מזונות. כך פוסק השולחן ערוך אבן העזר צג', ב'. וחלקת מחוקק (אבן העזר סמן צג' ס"ק ד) אומר כי השולחן ערוך פוסק כרי"ף ולא כירושלמי.

 

            כאמור, דעה זו לא התקבלה על רוב הפוסקים הסבורים כי החיוב למזונות פסק אף אם טרם שילם הבעל לאשה כתובתה, במקום בו ניתן הגט.

 

20.        מאידך, קיימת דעה אף היא דעת מיעוט אשר דוברה העיקרי הוא הרא"ם (ר' אליהו מזרחי).            מובא בשו"ע אבן העזר ע"ז חלקת מחוקק ג' הסבור כי אם הבעל ישליש גט יפקיד כתובה ונדונייה ומה שמגיע לאשה עם הגירושין יהיה פטור ממזונותיה.

            דעה זו לא נתקבלה בדרך כלל.

 

21.        רוב הפוסקים סבורים כי אין בהשלשת גט ודמי כתובה כדי לפטור הבעל ממזונות אשתו.

            חלקת מחוקק על שולחן ערוך אבן העזר עז ס"ק ג' וכן בית שמואל על שולחן ערוך קי"ז ס"ק כה.

 

            והטעם העיקרי של הסבורים כך הוא כי אם זו תהיה האפשרות יהיה בכך משום עקיפת חרם דרבינו גרשום הקובע כי אין לגרש אשה בעל כורחה וכן כי אין לשאת אשה על אשתו שכן אם לאחר שיפקיד גט וכתובה יהיה פטור ממזונות יהיה בכך משום לחץ וכפיה בלתי הוגנים על האשה לקבל הגט. (ולמי שאינו כפוף לחרם דרבינו גירשום יחול אותו כלל מכח תקנות הקהל והשבועה לפיה קיבל עליו בשעת החופה לפרנס את אשתו. (ערעור

תשי"ט/ 19 פדר ג, 176 פתחי תשובה על שו"ע אבן העזר ע"ז ס"ק ב').

 

22.        אולם במקרה בו יש על פי הדין הצדקה לחיוב האישה בגט לרבות מקום שיש פירוד רב שנים, מעבר לעשר שנים והאישה דוחה כל אפשרות לחזור לחיי משפחה וחוייבה לאור נסיבות אלה לקבל גט וסירבה לקבלו, יכול שבית הדין יתיר לבעל להשליש בידי בית הדין גט וכתובה וכל סכום אחר המגיע לאשה כפי קביעתו של בית הדין ואז יהיה הבעל פטור מכל חיוביו כלפי האשה וכן יהיה מקום לתת לו היתר לשאת אשה על אשתו הראשונה.

 

23.        הטעם לכך הוא כי במקום בו חוייבה האשה בגט ומסרבת לקבלו אין היא ראויה להגנת החרם דרבינו גרשום ואין הצדקה לאסור על הבעל לשאת אשה על אשתו לפי הכלל "במקום מצווה לא גזר רבינו גרשום" כלומר, שעה שמצוה היא לגרשה אין החרם חל וניתן להתיר לבעל לשאת אשה שניה בדרך כלל על פי היתר מאה רבנים.

 

24.        לעתים נפסקים "פיצויים" לאישה עם מתן הגט, לאמור, בית הדין מחייב את הבעל הדורש גירושין במקרה שאין סיכוי שבני הזוג יחזרו לחיות יחד בשלום וכאשר אין סיבות מספיקות כדי לחייב את האשה לקבל גט, לשלם יחד עם הכתובה, פיצויים ואם הבעל השליש הגט דמי הכתובה וסכום הפיצויים יהא פטור מתשלום מזונות האשה.

 

25.        השאלה הנשאלת היא מחד, מדוע יופטר הבעל מתשלום המזונות במצב בו אין לחייב האשה בגט וע"י זה להביא את האשה בעקיפין לכך שתהיה מוכרחה לקבל גט ומצד שני אם יש מקום לחייבה בגט מדוע ישלם הבעל פיצויים.

 

26.        במקרה זה מאמצים הפוסקים את שיטת הרא"ם לפיה רשאי הבעל להשליש גט ולהפקיד דמי הכתובה  ולהיות מופטר מחובתו למזונות, ואולם כאמור בנסיבות האמורות לעיל.

            דר' ז. ורהפטיג – (אבי מורי ז"ל) הנוהג של פיצויי פיטורין – הרצאה בקונגרס העולמי למדעי היהדות.

            דר' שרשבסקי – דיני משפחה – מהדורה רביעית מורחבת – עמ' 346.

            ע"א 571/69 כהנא נ' כהנא, פ"ד כד(2) 549.

 

27.        הצדדים לתביעה דנן לא התגרשו .

בית הדין הרבני האזורי בירושלים פסק כי "האשה חייבת לקבל ג"פ ללא שהיות נוספות".

בית הדין הרבני האזורי בירושלים פסק כי אם הנתבעת תסרב לקבל הגט ידון ביה"ד בנקיטת סנקציות כדין- ולחילופין מתן היתר נישואים לבעל-התובע, ואכן יותר מאוחר דן ופסק להטיל על הנתבעת סנקציות בגין סירוב הנתבעת לקבל גט. פסק דין זה אושר בבי"ד הרבני הגדול.

 

28.        עם זאת, התובע לא ציין מקור הלכתי הקובע כי ככלל ותמיד ובכל סיטואציה יבוטל חיוב במזונות לאחר חיוב בגט. יש מצבים ונסיבות בהם מורים כך.

 

29.        במקרה בו מדובר בכפיית אשה לגט ,שכן הינה בעלת מום (סובלת ממחלת הנפילה),אומר הרא"ש, שבמצב זה בו חוייבה לקבל הגט , עד שתקבלו יש לפטור הבעל ממזונותיה. (תשובת הרא"ש כלל מב סימן א').

 

פוסקים נוספים מזכירים תשובתו של הרא"ש ומסתמכים עליה, ואולם יצויין שוב כי מדובר במום בגינו הכלל הוא כי ניתן לכפות גט.

 

30.        וכך במצבים נוספים כמו אשה אשר זינתה תחת בעלה. (שו"ע אבן העזר קטו ה'. שו"ע קי"ז א' הרמ"א).

 

31.        או בנישואין בהם אסורה האשה על האיש, כמו נישואי כהן לגרושה. (שו"ע אבן העזר סימן קטז סעיף א').

 

32.        בפסקי דין רבניים נקבע כי בנסיבות אשר נדונו בפני בית הדין יש לחייב אשה בגט ובצד החיוב קבע בית הדין כי הבעל פטור ממזונותיה. (ערעור תשי"ט/154 פדר ג' 225. תיק 4831 תשכ"ה, פדר ז' 272. תיק 83/ כב פדר ו' 254).

 

33.        במקרה של פירוד שנים רבות בין בני הזוג וחוסר תקווה לחזרה לחיים משותפים נקבע חיוב האשה בגט ובית הדין הרבני הגדול קבע כי לאור סירוב האשה לקבל הגט ניתן יהיה לפטור הבעל ממזונותיה. (ערעור תשכ"ז/109 פדר ז' עמ' 111).

 

34.        לאמור, מדובר במצבים שונים אשר בנסיבות אותו עניין כאשר חוייבה אשה בגט וסירבה לקבלו נקבע כי הבעל פטור ממזונותיה ואין מדובר בכלל גורף קבוע והחלטי כי תמיד לאחר חיוב בגט אין חיוב במזונות.

 

35.        נשאלת השאלה ,מדוע אין כלל האומר כי לעולם, במקרה בו חוייבה האשה בגט יופטר הבעל ממזונותיה?

התשובה היא שכיוון שנתקבל החדר"ג (חירם דרבינו גירשום) כדין לכל דבר , אין לגרום לאשה קבלת גט מתוך לחץ או כפייה, לאור החשש שאם יתירו את הרצועה יפרוץ הגדר ובעלים אשר יתנו עיניהם באשה אחרת ינסו לטעון כי יש לחייב האשה בגט שכן היא מורדת וכדו' והחרם דרבינו גרשום שלא לתת גט בעל כורחה ייפרץ. (ערעור תשכ"ז/ 109 הנ"ל).

 

36.        בע"א 571/69 - לאה כהנא נ' אליעזר כהנא הנ"ל, בעמ' 554-555  השאלה היתה, אם כתוצאה מפסק-הדין לגירושין בצירוף רשות להשלשת גט וכתובה אשר אחר-כך הושלשו על-ידי המשיב (ובצירוף ההיתר לשאת אשה אחרת), נפסקת חובת המשיב לזון את אשתו אם לאו.

 

37.        בפסק דין זה צויין מנהגם של בתי-הדין הרבניים הנוהגים להקפיד על כך שלא רק הכתובה תשולם אלא שכל החיובים בין המתגרשים יסולקו או יסודרו בזמן מתן הגט וזאת הן מן הטעם  שהאשה תוכל לבנות את חייה מחדש, והן מתוך שיקול שאין זה ראוי שתצטרך לבוא לדין עם בעלה לשעבר (ראה אבן העזר, סימן קי"ט, סעיפים ח', ט'), וכן כדי למנוע סיבוכים משפטיים. "כנראה" -נאמר שם-" שלשם כך העניק המחוקק לבית-הדין הרבני שיפוט ייחודי לדון בכל הענינים הכרוכים בתביעת גירושין".

 

38.        על-כן, כאשר בית-הדין פוסק גירושין ואין האשה מפסידה את כתובתה, מחייב בית-הדין את הבעל גם בתשלום כתובתה ולעתים פוסקים גם שעל הבעל לשלם לאשה פיצויים עם מתן הגט ומחייבים לשלם סכומים אלה בזמן מתן הגט (ראה שרשבסקי, שם, ע' 346).

 

39.        במקרה של סירוב האשה לקבל את הגט יכול בית-הדין לפסוק כי הבעל ישליש את הגט יחד עם דמי הכתובה והפיצויים, ועם מילוי תנאים אלה פטור הוא מתשלום מזונותיה. דברים אלה אמורים אפילו במקרה שאין מקום לכפיה על קבלת הגט.

 

40.        כאמור לענין הנימוק ההלכתי לפטור הבעל ממזונות על-ידי הפקדת הגט, הכתובה וכו' ישנה דעה בין הפוסקים והיא דעתו של ר' אליהו מזרחי (הרא"ם) שנזכר לעיל בתשובתו בסימן ל', שגם אחרי חרם דרבנו גרשום יכול הבעל להיפטר מחובת מזונות אם מוכן הוא לתת לאשתו גט ולשלם לה את כתובתה והדבר תלוי אך ורק ברצונו. דעה זו אמנם לא נתקבלה על דעת הפוסקים ואין בתי-הדין הרבניים פוסקים לפיה, אבל אם מוצאים אחרי בדיקה ובירור ממצה שאין כל סיכויים לשלום בין הצדדים וכי קיימות עובדות ונסיבות שעל-פיהן יש מקום לפסוק שהצדדים יתגרשו, אזי באותם מקרים בלבד פוסקים על גירושין ומרשים הפקדת גט, כתובה ופיצויים, במקרה שפסקו אותם. עם ההפקדה הנ"ל משוחרר הבעל מחיוב במזונות.

(ראה שרשבסקי כנ"ל, ע' 338-339, וכן פסקי-דין רבניים, תיק 1275/תשט"ז, בבית-הדין הרבני האזורי, ירושלים - א' נגד ב'; [פד"ר/ כרך ו, ע' 689 ;[23-25/תשכ"ז, 894/תשכ"ז, בבית-הדין הרבני/ ירושלים - הבעל א' נגד האשה ב'; [פד"ר, כרך ז, ע' 162-163]; תיק 9865/תשכ"א, בבית-הדין הרבני האזורי, תל -אביב - התובעת א' נגד הנתבע ב'; [פד"ר, כרך ה, ע' 43-46 ,36, (בערעור), ומאידך ראה תשי"ט/19, בבית-הדין הגדול; א' נגד ב'; [פד"ר, כרך ג, ע' 188-- 176, שם נדחתה תביעת הבעל, תשכ"א/44 - בבית-הדין הרבני הגדול; המערערת א ' נגד המשיב ב'; [פד"ר, כרך ה, ע' 292-297, שניהם בערעור). ואכן אין בעל יכול על דעת עצמו להיפטר מחיוב במזונות על-ידי הפקדת גט וכתובה, אבל אם קיימות נסיבות מתאימות לכך, יכול בית-הדין לפסוק כאמור. מנהג זה של בתי -הדין הרבניים מבוסס על הכרעות הפוסקים כפי שנובע מתוך פסקי-הדין הרבניים."

בע"א 571/69 - לאה כהנא נ' אליעזר כהנא הנ"ל.

 

41.        בע"א (חיפה) 126/02 רוזנבלום נ' רוזנבלום, קבע בית המשפט כי יש לוודא - במקרה בו עילת הגירושין איננה בנויה על התנהגות בלתי נאותה או פגם המצוי באישה אלא על יסוד פירוד ממושך - כי מצבה הכלכלי הוסדר.

 

כאמור חוייבו הצדדים להתגרש לאור הפרוד הממושך. בצדק טוען ב"כ האישה שהחיוב אינו מבוסס על התנהגות בלתי ראויה מצד האישה, אלא על יסוד פרוד ממושך. במצב כזה סבורני שאין לומר כמילתא דפשיטא, כדבר מובן מאליו, שאישה איבדה את זכותה למזונות מחמת פסה"ד המחייב את הצדדים להתגרש, בלי לתלות את הקולר בצווארה של האישה. לדעתי במצב כזה ראוי לודא תחילה שהאישה באה על תקנתה מבחינה כלכלית, כדי שלא תהא רעבה ללחם ותצטרך לחזר על הפתחים. כבר דנתי במצב דומה, בפסה"ד בבר"ע 3356/01 בענין הזוג אידלברג, ואצטט משם:

"5. הבעל טוען שמשניתן ע"י ביה"ד פס"ד המחייב אישה לקבל גט, בטל החיוב במזונות מאז פסה"ד, או לפחות מאז שהאשה אינה באה לקבל את גיטה במועד שקבע ביה"ד. הבעל מסתמך על רע"א 4982/92 טביב נ' טביב, פ"ד מח(3) 390, וכן על פסק דינו של השופט פורת בביהמ"ש המחוזי בת"א בתיק ע"מ 41/96 כבירי נ' כבירי, דינים מחוזי, כרך כו(6) 959.

אכן, פס"ד סופי שניתן ע"י בי"ד רבני, לפיו חייבת אשה לקבל גט, מחייב בימ"ש אזרחי בדונו בענין מזונות אשה, ועל ביהמ"ש להתחשב בו. משנפסק שהאשה חייבת לקבל גט, מקיץ הקץ על זכות האשה למזונות (זאת מאז פסה"ד, או מאז סרוב האשה לבוא לביה"ד במועד שנקבע ולקבל את גיטה). כך נפסק בפרשת טביב הנ"ל.

6. ואולם, ראוי לדעתי להבחין בין שני מצבים שבהם ניתן פסק דין לחיוב אישה בגט. מצב אחד הוא כאשר חיוב האשה לקבל גט נפסק מחמת התנהגותה הבלתי נאותה של האשה, או מחמת פגם שבאשה (כגון מעשי כעור חמורים כמו בפרשת טביב, או פגם גופני שבאשה, כגון מחלת עור קשה, כמו בפרשת כבירי הנ"ל).

במצב כזה, ראוי לביהמ"ש האזרחי להעתר לבקשת בעל, ולהפסיק את החיוב במזונות האשה.

מצב שני הוא כאשר אין ביה"ד תולה את החיוב בגט בפגם התלוי בצוארה של האשה, אלא מחייב בקבלת גט מחמת התמשכות רבה של הפרוד בין בני הזוג, באופן שאין עוד סיכוי שיחזרו לשלום בית ולחיים יחדו. כידוע פסקו רבנו ירוחם והגר"ח פלאג'י, שעצם התמשכות החיים בנפרד (כגון במשך 18 חודשים), ובהעדר סיכוי לחיים משותפים, מצדיקה פסיקה של חיוב בגרושין, גם אם אין אשמה באיש מבני הזוג. ביה"ד האזורי אכן התבסס על שני פוסקים אלה ועל פסיקה בבתי דין רבניים בישראל ברוח זו (פד"ר כח 323 ופ"ד כז עמ' 111).

ביה"ד האזורי הסתמך גם על תשובת הרא"ש (כלל קז' אות ו'), הדנה במצב שבו ביה"ד "אינו יכול לברר הדבר" (כלומר אינו יכול להכריע הכרעה על פי הדין, כגון שאינו יכול לקבוע את העובדות עפ"י הראיות שבפניו). הרא"ש פסק שאין בי"ד בן חורין ליבטל מלפסוק במצב כזה, ואין הוא רשאי לשלח את הצדדים מלפניו, באופן שיכריעו ביניהם בעצמם את הסכסוך. בעניננו הגיע ביה"ד למסקנה "שלא ניתן לברר מי אשם", וקבע בהסתמכו על שלושת הפוסקים הנ"ל, שמחמת חלוף הזמן הרב שבו בני הזוג מסוכסכים וחיים בנפרד, מבלי שיש סיכוי לחיי שלום, "חייב ביה"ד לומר לצדדים שאתם חייבים להתגרש".

7. במילים אחרות, במצב השני הנ"ל שבו ביה"ד לא מחייב אישה לקבל גט מחמת פגם שבה או שבהתנהגותה, סבורני שאין לשלול מאשה את מזונותיה, אלא אם כן ביה"ד קבע הסדר כלכלי נאות לאשה וחייב בו את הבעל. שאם לא תאמר כן, תצא האשה וידיה על ראשה מבחינה כלכלית, ואפשר שתצטרך לחזר על הפתחים אם אין לה משלה או אם אין ביכולתה להתפרנס בכוחות עצמה, וכל זאת מבלי שחטאת רובץ לפיתחה.

8. בענייננו, ביה"ד הגדול היה ער לשאלה הכלכלית, וקבע בפסק דינו הסדר כלכלי, כולל הוראה שיכריע בענין מזונות האישה לאחר הגט, ושהדבר (ענין המזונות) "יימסר לשיקול דעת רחב של בית דיננו". כלומר, ביה"ד הגדול לא פטר את האשה ושילחה מלפניו לקבל גט ללא הסדר כלכלי נאות (אכן, ביה"ד הגדול לא סבר, ובצדק, שבענין ההסדר הכלכלי עליו לחיות מפי האישה ולפסוק ככל שיעלה הרצון מלפני האשה). ראוי לזכור שחשוב לבריות שבי"ד יוכל להביא קץ על נשואין שאין בהם ממש, כשבני הזוג חיים בנפרד זמן רב מבלי שנראה סיכוי של ממש לרפא את השבר. ראוי לשים קץ לתכלה זו שבה מתעגנים בני הזוג. מצד שני כאמור, אין לרפא שבר כזה, ע"י יצירת שבר חדש לאשה באופן שתישאר ללא קיום כלכלי.

ע"א (חיפה) 126/02 רוזנבלום נ' רוזנבלום  תק-מח 2002(3), 29833.

 

42.        כאמור, סירוב האישה לקבל גט לאחר שחוייבה לכך על ידי בית הדין אשר שקל כל הנסיבות לרבות שאלת הכתובה פיצויים וכל הקשור, יביא לביטול החיוב במזונותיה.

 

43.        המועד בו יופטר בעל מחיוב במזונות אשתו עם חיובה לגט וסירובה לקבלו הוא כאמור בפסק דינו של השופט פורת מועד הסירוב לקבל גט:

"הפועל היוצא הוא כי משחייב בית הדין אישה לקבל גיטה, ומשמסרבת האישה לקבל גיטה, מופטר הבעל ממזונותיה.

כך נקבע בעמ"ש (ת"א) 41/96 כבירי נ' כבירי, תק-מח 97(2) 20.

 

44.        וכך נאמר:

מקרים בהם אין סיכוי לשלום בית או שהצדדים חיים בפירוד זמן רב וביה"ד סבור שעל הצדדים להתגרש, אך האשה ממאנת לקבל גט – במקרים בהם בית הדין מגיע למסקנה אחרי בדיקה ובירור ממצה, שאין כל סיכוי לשלום בית (למשל, לאחר מספר נסיונות פיוס כושלים או שעבר זמן רב ללא שיפור ביחסים והצדדים חיים בפירוד), יש מקום לראות את סירובה של האישה לקבל גט כנקמנות גרידא בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה" ובעצם כ"עיגון" הבעל ולכן מאפשרים לבעל להשליש את הגט והכתובה (ראה תיק ת"א 2944 / לו פד"ר כרך יא' 193 בעמ' 206 ותיק י-ם 1275 / תשט"ז פד"ר כרך ו' עמ' 24). כך גם במקרה שהוגדר כחריג ומיוחד ע"י ביה"ד הרבני עצמו שמצא, שהאשמה להפרעת שלום הבית היא מצד האישה או שהאישה טוענת כי היא רוצה שלום בית רק כלפי חוץ (ראה אוסף פסקי דין בעריכת דר' ז. ורהפטיג חלק א' תיק 1/51/704 של ביה"ד הגדול לערעורים עמ' נא בעמ' נד) משפסק ביה"ד הרבני על גירושין במקרה כזה והרשה הפקדת גט, כתובה ופיצויים, במקרה שפסקו אותם, הרי עם ההפקדה פטור הבעל ממזונות אשתו.

(ראה ע"א 571/69 כהנא נ' כהנא, פ"ד כד(2) 549 בעמ' 555, וראה הפסיקה המצוטטת שם).

 

45.                   "לסיכום, מקום שבית הדין הרבני פוסק כי האשה חייבת להתגרש מבעלה, קיימת חובה על האשה למלא אחר פסק דינו של בית הדין.

עם זאת, מועד הפסקת חיוב הבעל במזונות אשתו איננו מיום מתן פסק הדין של בית הדין הרבני המחייבה בגירושין, אלא רק לאחר סירוב מצד האישה למלא אחריו".

 

46.        ובהמשך:

"ראוי להדגיש, כי סירובה של האשה חייב להקבע פוזיטיבית על ידי בית הדין הרבני כממצא עובדתי מבוסס. הסירוב יכול להיות סירוב מוחשי או כל צעד המהווה עיכוב בביצוע החלטת בית הדין כגון אי הופעה של האשה לצורך קביעת שמות או כתיבת הגט, וזאת כמובן ללא סיבה מוצדקת או התנאת תנאים בהם תאות לקבל גט – תנאים שלא מצויים בפסק הדין של בית הדין הרבני.

אם האשה לא הוזמנה כדין לסידור הגט או שכלל לא ידעה על פסק הדין לגירושין (למשל כשפסק הדין ניתן בהעדרה), לא ניתן לראות באי הופעתה סירוב מצידה, בכדי להטיל עליה את "הסנקציה" של אובדן מזונות. אולם אם הוכח שהאישה הוזמנה כדין לסידור הגט ולא הופיעה, פסק הדין המחייבה בגירושין גורר את איבוד המזונות, אולם לא מיום פסק הדין אלא מיום הסירוב הממשי שהוכח, כאמור, פוזיטיבית". (עע"מ 41/96 כבירי נ' כבירי, הנ"ל).

 

47.        ובדומה נאמר:

העקרון

ההלכה היא, שכאשר בית הדין הרבני מוציא מתחת ידיו פסק דין, המחייב את האישה או את בני הזוג להתגרש, הרי שמעשה זה של בית הדין הרבני משליך על ענין המזונות הנדון בבית המשפט. יש בפסיקה זו כדי לשלול מהאישה את מזונותיה מרגע השלשת הגט על ידי הבעל, או כאשר האישה מסרבת לקבל את גיטה, למרות חיובה לעשות כן.

גריידי, מזונות אישה הלכה ומעשה עמ' 265

 

48.        לטענת הנתבעת כי ההחלטה הראשונה של ביה"ד הרבני האזורי לחיוב בגט ניתנה שלא בהרכב, וכי עת הוגשה התביעה טרם היה פסק דין חלוט המחייב בגט, ייאמר כי לאחר מכן ניתן פסק דין בהרכב אשר אף הוגש ערעור עליו, והערעור נדחה.

            כך שכבר במהלך ההליכים בתביעה זו קיים היה פסק דין כדין המחייב את הנתבעת בקבלת גט, פסק דין אשר אושר בערעור לבית הדין הרבני הגדול.

 

49.        במקרה דנן, הסמכות לדון במזונות מצויה בידי בית משפט זה.

 

50.        במקרה דנן ,בית הדין הרבני קבע חיוב גט וקבע סנקציות בגין סירוב לקבל גט.

 

בית הדין אף פסק כי הנתבעת בבחינת מורדת ופטור התובע ממזונותיה.

 

51.        לענין זה יצויין כי אין מדובר במצב בו עקב התנהגות נלוזה מהיבט חיי האישות שבין הצדדים או פגם בנתבעת אשר הביא לחיוב בגט כי אם בפירוד משך תקופה ארוכה ובהעדר סיכוי לשלום בית.

 

52.        עוד יצויין כי הנתבעת "מסודרת" כלכלית, לצדדים רכוש ניכר אשר חולק ביניהם עפ"י פסק דין.

 

53.        סיכומו של דבר, לטענת הפטור ממזונות. מחד- הנתבעת מבססת את טענותיה אך ורק על כך שעדיין אין פסק דין המחייב הלכה למעשה את האשה לקבל את גיטה .הנתבעת אינה טוענת כי אף אם קיים חיוב בגט, יש להשאיר החיוב במזונות מצד התובע כלפי הנתבעת. כאמור, בית הדין הרבני דחה את ערעור הנתבעת וחייב האשה בגט פיטורין.

 

מאידך – אין אני מקבלת עמדת התובע כי יש לפוטרו ממזונות הנתבעת מיום פסק הדין ע"י בית הדין הרבני האזורי לחיוב הנתבעת לקבל גיטה, הפטור יחול מיום בו נקבע כי הנתבעת סירבה לקבל הגט על אף חיובה בכך ע"י בית הדין הרבני האזורי.

 

כיוון שהתובע לא פירט מהו היום בו יש לקבוע פוזיטיבית כי אכן הנתבעת סירבה לקבל גט, ומהמסמכים וההחלטות שהוצגו עולה מפורשות כי במועד 13.7.05 יום מתן ההחלטה ע"י בית הדין הרבני האזורי הנתבעת סירבה לקבל גט ואף הוטלו עליה סנקציות, נוכח האמור יחול מועד ביטול החיוב במזונות מיום 13.7.05.

 

הנתבעת תשא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ש"ח.

 

הותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

 

ניתן היום י"ד בחשון, תשס"ו (16 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

נילי מימון, שופטת

010138/99תמש630 מ.ל.

 

 
 
Hit Counter