<%@ Language=JavaScript %> לאחר שנעשתה בדיקת רקמות, נקבע שהתובע הוא אכן בנו של המנוח

מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

בית משפט מחוזי חיפה

ת.א  001492/00

בפני: כב' השופט יצחק עמית

תאריך: 11/12/2005

 

 

 בעניין:

1. אודט שעשוע

2. אדיר שעשוע, קטין

 

 

צבי רגב

ע"י ב"כ עו"ד

 התובעים

 

- נ ג ד -

 

 

1. עזבון המנוח שמואל רומנו

2. כלל חברה לביטוח בע"מ

3. אבנר איגוד בטוח נפגעי רכב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אילן ירון ואח'

 

4. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (נמחקה)

 

 

אלון בלגה

ע"י ב"כ עו"ד

 הנתבעים

 

פסק דין

 

תביעת נזקי גוף לפי חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

 

1.         המנוח, שעזבונו הוא הנתבע מס' 1, יליד 13.4.64, נהרג בתאונת דרכים ביום 2.10.98. התובעים הגישו תביעה זו כתלויים, באשר לטענת התובעת 1 (להלן: "התובעת"), היא היתה חברתו לחיים של המנוח, והתובע מס' 2 (להלן: "התובע"), יליד 7.9.97, הוא בנו הקטין.

 

2.         הנתבעות 2-3 (להלן: "הנתבעות") כפרו בכך שהתובע 2 הוא בנו של המנוח. לאור המחלוקת בין הצדדים, ולאחר שנתקבלה הסכמת הורי המנוח, הוריתי בהחלטתי מיום 9.4.2003 (בש"א 1754/03) כי על הצדדים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, באשר הסמכות להורות על בדיקת רקמות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיף 3(ד) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2001.

 

התובעים פנו אפוא לבית המשפט לענייני משפחה, ושם ניתן הצו המבוקש. לא למותר לציין, כי הנתבעות התנגדו למתן הצו, לטעמי, בחוסר תום לב מובהק. מכל מקום, לאחר שנעשתה בדיקת רקמות, נקבע שהתובע הוא אכן בנו של המנוח.

 

התובעת  חזרה בה במהלך ההתדיינות מהטענה שהיתה חברתו לחיים של המנוח, כך שנותרה רק תביעתו של התובע-הקטין כתלוי.

 

3.         המנוח נהרג בתאונה כאשר נהג במכונית תחת השפעת סמים, והנתבעות כפרו תחילה בחבותן בשל כך ואף עתרו לדחיית התביעה על הסף (בקשה שנדחתה על ידי בהחלטתי מיום 9.2.2003 בבש"א 707/03 ).

 

בשל כפירת הנתבעות בחבות, נאלצו התובעים לצרף את קרנית כנתבעת נוספת. לאחר מכן  חזרו בהן הנתבעות מכפירתן בחבות, וקרנית נמחקה מהתביעה.

 

4.         אין בדעתנו להאריך בדברים, ונספר בקצרה כי קשים ורעים היו שני חייו של המנוח. החל מנערותו בגיל 13 ועד ליום מותו היה המנוח מכור לסמים קשים, הסתבך בפלילים וריצה עונשי מאסר ממושכים, החל משנת 1986 ואילך. כך, לדוגמא, נדון המנוח ביום 15.4.93 לתקופת מאסר של 54 חודש, בגין מעשי גניבה, שוד, התפרצות, הונאה בכרטיסי אשראי ועבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים.

 

            עוד נספר, כי  גם התובעת הייתה מכורה לסמים, וחזרה ונכנסה למוסדות גמילה. כיום, לטענתה, היא נקיה מסמי רחוב ומיוצבת על "מתאדון" שאותו היא מקבלת על בסיס יומי באמצעות הגופים המטפלים של משרד הבריאות.

 

5.         התובעת ואחיה מסרו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בבית המשפט.

 

התובעת טענה כי המנוח אמנם לא עבד בצורה פורמלית, אך עבד "בשחור", או שהיו לו מקורות הכנסה אחרים שמהם צרך סמים, קיים את עצמו וגם קיים את הקטין ונשא בהוצאותיה של התובעת. התובעת טענה כי המנוח שילם עבור המעון של הקטין, קנה מצרכים, היה עושה תיקוני תחזוקה בבית, ובקיצור, תיפקד כמעט כמו אב לכל דבר וענין. התובעת העריכה את תרומתו של המנוח בסכום של כ-5,000 ₪ לחודש, יהא מקורו של הכסף אשר יהא.

 

 

 

אחיה של התובעת תמך בעדותו בגרסת התובעת, אך מחקירתו הנגדית נתברר כי אין לו כמעט כל ידיעה אישית על העובדות הרלוונטיות.

 

6.         צר לי לקבוע כי לא מצאתי תימוכין לתמונה הפסטורלית–משהו שביקשו התובעת ואחיה לצייר, ועדותם עומדת בסתירה לכל המסמכים בתיק.

 

אך לדוגמה, נספר כי כאשר התובעת היתה מאושפזת במוסד גמילה, עובר לתאונה, טיפלו בקטין אחיותיו הגדולות, בנותיה של התובעת, ולא המנוח (עמ' 25 ש' 14-20). הנתבעות הצביעו על כך שביום 15.10.98, כשבועיים לאחר התאונה, פנתה התובעת למחלקת הרווחה בבקשה להסדיר חוב לחברת החשמל (המכתב במסגרת המסמכים שסומנו נ/5). תמיהה היא, הכיצד נצבר חוב לחברת החשמל, אם המנוח, כטענת התובעת, הסדיר את כל החובות והתשלומים ותרם להחזקת הבית.

 

7.         מכל המסמכים שבתיק עולה כי המנוח לא עבד ולא השתכר. כשבוע לפני התאונה הקטלנית בה נספה, הגיש המנוח תביעה להבטחת הכנסה ובה ציין כי הוא רווק, ללא ילדים, נרקומן, לא עובד, ומתגורר עם הוריו. בתצהירו שצורף לתביעה  להבטחת הכנסה (ג/14 למוצגי הנתבעות) נכתב "אני משתמש בסמים קשים ואני גם מהמר בקוביות וקלפים ומתי שקבלתי את הכסף פשוט עשיתי הלוואה מהבנק ולא הצלחתי להחזיר, פשוט שעבדתי את המכוניות והכסף התבזבז על סמים שאני צורך כל יום ועל הימורים".

 

המנוח לא התגורר עם התובעת אלא בבית הוריו בבת-ים. התובעת אישרה שהמנוח לא גר איתה והתגורר אצל הוריו "הוא היה חבר שלי ומדי פעם היה ישן אצלי" (עמ' 31 ש' 9).

 

גם ממסמכים נוספים שהוגשו על ידי המנוח לרשויות שונות, עולה שהמנוח התגורר עם הוריו, היה מאז ומתמיד סמוך על שולחנם ומעולם לא עבד (למעט אפיזודה אחת במהלכה עבד במסגרת "עבודות חוץ" בשהותו במאסר בכלא רמלה).

 

 

 

 

 

8.         העולה מן המקובץ, שלא עלה בידי התובע-הקטין, להוכיח תלות בפועל במנוח, במובן זה שלא הוכח שהמנוח אכן העביר לתובעים סכומי כסף ואין כל אינדיקציה כי תרם מהכספים שהשיג, אם השיג, לתובעת ולקטין.

 

9.         דרכו של מכור לסמים מי ידע ומי יעריך? מי שמצוי בתחום העגום של נפגעי הסמים יאמר לך כי יתכנו מקרים שהמכור ייחלץ מעולם זה, וכי דווקא מכורים שהגיעו "לשאול תחתיות", לאחר שנים ארוכות של שימוש בסמים ונפילות חוזרות ונשנות, יצליחו להיגמל ולהישאר "נקיים" בהמשך חייהם, תוך מאבק יום-יומי עם אותו נגע רע, שורש פורה ראש ולענה.

 

מנגד, יהיו שיאמרו, כי עתידו של מכור "משומש" פעיל וותיק בתחום אינו מזהיר, ולו מבחינת תוחלת חיים. זאת, בשל סיכונים בריאותיים כאלו ואחרים, להם חשוף המשתמש בסמים. החל מהסיכון לנטילת מנת יתר וכלה בסדרה של מריעין-בישין האופייניים  לציבור המשתמשים.

 

            [הצצה ספרותית-גרידא לעולמם של המשתמשים בסמים, יכול הקורא למצוא בספרו האחרון של דודי בוסי "פרא אציל"].

 

בבוא בית המשפט להעריך כושר השתכרותו של ניזוק המכור לסמים, יתכנו מקרים שעל ביהמ"ש לקחת בחשבון שמא במהלך השנים ייגמל הניזוק ויעלה על דרך הישר. אולם, צר לי לומר שבמקרה שלפנינו יש אינדיקציות המצביעות על כך שסיכוייו של המנוח להחלץ מהעולם הארור של הסמים, לא היו גבוהים במיוחד, לפחות לא לטווח השנים הסמוכות למותו. מהמסמכים עולה שהמנוח ניסה להיגמל כעשר פעמים ללא הצלחה. באבחון שנעשה למנוח ביום 8.12.96, נקבע כי הפרוגנוזה לגמילה היא דלה וכי "בכל הקשור לגמילה אין לו עניין ולא מרגיש שיש לו כוחות לכך"  (ג/25).

 

אולם, גם אם אניח כי המנוח היה נחלץ מנגע הסמים, לא הונחה בפני תשתית ראויה למידת הקשר שהיה בינו לבין התובע, ומכל מקום, אין להניח שהמנוח יכול היה להשתכר בעתיד כדי כך, שהיה תומך בתובע בסכומים שנטענו על ידי התובעים.

 

 

10.       אשר לטענה כי המנוח מצא מקורות הכנסה "בשחור", הרי שלא הונחה שמץ של תשתית ראייתית בענין.

 

גם אם אניח שעלה בידי המנוח להשתכר ממקורות שונים כאלו ואחרים, באותה מידה ניתן להניח כי הוציא וצרך את הכספים הנוספים שהגיעו לידיו, לצרכיו שלו.

 

11.       אשר על כן, משלא הוכחה תמיכה בפועל, יש לחשב את נזקו של הקטין מתוך הנחה שהמנוח היה מחוייב במזונות התובע עד הגיעו לגיל 21.

 

בהנחה, אשר מטיבה עם הקטין, אצא מנקודת הנחה שהמנוח היה מחוייב לסכום של 1,200 ₪ לחודש, שהוא סכום מקובל למזונות קטינים, מקום בו השתכרות ההורה היא ממוצעת. לכך אוסיף הפסד תמיכה של 300 ₪ בגין שירותי אב, ולמיצער, מתוך הנחה שיש בסכום זה כדי לשקף האפשרות שהמנוח היה קונה מעת לעת מתנות לקטין, או תומך בו בדרכים אחרות במהלך השנים.

 

בהתאם לכך אחשב נזקו של התובע-הקטין.

 

12.     הפסד תמיכה ומזונות בעבר:       

 

מאז התאונה עד מתן פסק הדין חלפו 86 חדשים X 1,500 = 129,000 ₪.

 

מתאריך פסק הדין ועד שהקטין יגיע לגיל 18:

 

 1,500 X 103.5617 (מקדם היוון 10 שנים) ובמעוגל = 155,000 ₪.

 

מגיל 18 עד גיל 21 היה המנוח חייב בשליש ממזונות הקטין, ולכן אחשב לפי 500 ₪ לחודש:

 

500 ₪ X 23.2659 (היוון 3 שנים) X 0.7440 (היוון כפול עוד 10 שנים) ובמעוגל = 8,650 ₪.

 

סה"כ 292,650 ₪.

 

בניכוי קצבת שארים המשתלמת לקטין (עבר ועתיד) = 147,500 ₪

 

סה"כ ובמעוגל – 145,000 ₪.

 

משפסקתי לקטין כתלוי, אין מקום לנזק הבלתי ממוני השייך לעזבון.

 

13.       אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות 2-3 לשלם לתובעים הסך של 145,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד 13% + מע"מ, וכן החזר הוצאות בדיקת הרקמות (בהנחה שהתובעים נשאו בהוצאות אלו).

 

מתוך הסכום שנפסק לתובעים, ישולם לתובעת סכום של 25,000 ₪, וכל יתרה שתיוותר לאחר תשלום יתרת אגרה, תופקד בפקדון שקלי נושא ריבית והצמדה על שם הקטין, עד להגיעו לגיל 18.

 

 

ניתנה היום י' בכסלו, תשס"ו (11 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

                                                                               

י. עמית, שופט

צפה

 
 
Hit Counter