מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

פסקי דין 

פסק דין של ערכאת ערעור ראשונה

בפני כב' השופט: ס, ג'ובראן                                                                                            בר"ע 1351/95

                                                                                                                                      בר"ע 1604/95

 בענין שבין:    בר נוי שאול                        המבקש בתיק בר"ע 1351/95                                                     

נ ג ד

 1   המוסד לבטוח לאומי

 2  בר נוי עליזה                              המשיבים

       ובענין בין:   בר נוי שאול                   המבקש בתיק בר"ע 1604/95                                                                                                    נ ג ד

1.ש.אולמן - עו"ד

2. בר נוי עליזה                           המשיבים

פ ס ק  ד י ן

 בפני בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור שהוגשה בתיק בר"ע 1361/95, ע 'י המבקש על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בחיפה, שניתנה ביום  2.10.95 בתיקי הוצל"פ 02-00488-91-1 ו 02-00306-91-5 וכן בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, בתיק בר"ע 1604/95 שניתנה כיום 19.11.95 לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לסגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 02-01517-95-8.

על פי בקשת המבקש, החלטתי ביום 12.1.96 לאחד את הדיון בשתי הבקשות הנ"ל. החלטתי להעתר לבקשות, לתת למבקש רשות ערעור כמבוקש, ולדון בבקשות בערעור לגופו.

המבקש טוען בבר"ע 1351/95 כי למשיבה מס' 1 - המוסד לביטוח לאומי ולהלן : המל"ל) אין כל זכות להוצאת צו מאסר נגדו מאחר ואין לה זיקה למבקש לפי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, באשר למשיבה מס' ,2 ממשיך וטוען המבקש כי אין בידי ראש ההוצאה לפועל סמכות לשנות או לבטל הסכם שקיבל תוקף של פס"ד, בינו לבין המשיבה מס' 2.

בבר"ע 1604/95 טוען המבקש כי המשיב מס' 1. עו"ד אולמן, שימש ככונס נכסים עפ"י החלטת בית הדין הרבני, החלטה שלא ניתנה כחוק וכי לו, למבקש לא נודע על קיום החלטה זו עד לקבלת הודעת הפינוי. עוד טען המבקש כי החלטה זו של בית הדין הרבני עומדת במבחן בג"צ.

כמו כן טוען המבקש כי פעולת משיבה מס' 2 תחת חסות מינוי בית הדין הרבני בנגוד לחוק, אינה פוטרת את ראש ההוצאה לפועל מלבדוק את חוקרות הבקשה מראשיתה.

עוד טען המבקש, כי סרובו של ראש ההוצאה לפועל לסגור את התיק אינה ברורה וחסרת יסוד.

מאידך, טענה המשיבה עליזה בר נוי שאין מקום לבטל את החלטות ראש ההוצאה לפועל. המבקש עתר לבג"צ אך עתירתו זו נדחתה.

ב"כ המל"ל, טענה כי החלטתו של ראש ההוצאה לפועל ניתנה כדין, וטענתו של המבקש שאחרי פסק דין בענין "פרח", לא ניתן להוציא היום פקודת מאסר ללא עריכת חקירת יכולת לחייב, אינה קבילה.

לאחר עיון בנימוקי הערעור, ושמיעת דברי שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעורים להדחות, החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל נשוא הערעורים מנומקות ומבוססות היטב, ולא מצאתי מקום להתערב בהן.

טענתו של המבקש כי אין לאפשר למל"ל להוציא פקודת מאסך נגדו מבלי שתיערך לו חקירת יכולת אינה קבילה עלי.

סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל קובע:

"נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו - לילדו הקטין או הנכה אז להוריו. רשאי ראש ההוצאה לפועל לתת. לפי בקשת הזוכה - צו מאסר אם יתברר כי אין דרך אחרת לאלץ את החייב לשלם את החוב. לתקופה שלא תעלה על 21 יום. אף מבלי להזקק לחקירת יכולת או לתצהיר לפי סעיף 68".

סעיף 41(א) לחוק המזונות והבטחת תשלום) תשל"ב-,1972 קובע:

(ב) פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו".

המבקש מבקש להסתמך על פסק הדין בענין "פרח" וטוען כי צו מאסר ניתן במזונות שלא כדרך לגביית חובות רגילים משלושה טעמים, הטעם הראשון - שעצם החיוב כמזונות משמש חקירת: יכולת של החייב, והטעם השני, הוא מצבם המיוחד של הזכאים במזונות והטעם השלישי הוא שפסק דין למזונות אינו סופ". ובהשתנות הנסיבות רשאי החייב או הזוכה למזונות לפנות שוב לבית המשפט על מנת לשנות בהתאם את גובה המזונות.

המבקש טוען כי המל"ל אינו נכנס לשלות הקטגוריות המצטברות האלה. אמור, המל"ל טוען שלאור סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל ולאור מטרת החקיקה, זכאי הוא להוצאת פקודת מאסר נגד המבקש.

כאמור, ראש ההוצאה לפועל, דחה את טענותיו של המבקש, ואני עם כל הכבוד מסכים עמו,

המסקנה היחידה, המתבקשת בנסיבות, הינה כי המל"ל זכאי לתרופות הקבועות בסעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל ואין כל מקום לעריכת חקירת יכולת למבקש, מה גם שבפסקי דין הקובעים מזונות, אין צורך בקיום חקירת יכולת לחייב, מאחר ומלאכה זו נעשתה ע"י בית המשפט בעצמו, וזאת עוד לפני שקבע את החיוב במזונות, ומכאן אין כל תועלת בעריכת חקירת יכולת כזו, מאחר ומלאכה זו נעשתה כאמור - ומכאן ע"י בית המשפט בעצמו, כאשר הוא קבע את גובה המזונות שעל החייב לשלם, ואת זה עשה בית המשפט לאחר ששמע את הצדדים שטענו לפניו, ועמד על יכולתו הכספית של החייב בתשלום מזונות.

באשר לערעור בדבר סירובו של ראש ההוצאה לפועל לסגור את תיק ההוצאה לפועל מס' 02-0157-95-8, גם כאן הגעתי למסקנה כי דין ערעור זה להדחות, החלטות של ראש ההוצאה לפועל מקובלת עלי ואין אני מוצא מקום להתערב בה.

החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום ג' טבת תשנ"ה קובעת במפורש, ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי על המבקש לפנות מיד את הדירה ברח' חפצי בה 44 בקרית חיים, כ"כ עליו לשתף פעולה עם כונס הנכסים, עו"ד ש, אולמן.

אמנם עו"ד אולמן, ביקש להשתחרר מתפקידו ככונס נכסים, אך אין בכך כדי לשנות את ההחלטה של בית הדין האזורי הרבני בחיפה, לפיה על המבקש לפנות. את הדירה הנ"ל.

יצויין עוד כי המבקש עתר לבג"צ בתיק 5841/95 נגד בית הדין בחיפה, בית הדין הרבני הגדול בירושלים, עליזה בר נוי, ולשכת ההוצאה לפועל בחיפה, וכהחלטתו מיום 14.2.95 החליט בית המשפט העליון לדחות את העתירה.

אי לזאת ולאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את שני הערעורים.

המבקש ישלם למשיבה עליזה בר נוי הוצאות כסכום של -.1000 ש"ח וכן למוסד לבטוח לאומי הוצאות בסך של -.1000 ש"ח.

ניתן היום 14/05/96 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מפסק דין זה לצדדים,