מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 
החלטת החכם מכולם, ראש הוצאה לפועל בחיפה מר אורי אוחיון

תיק מס' 02-00483-91-1 

תיק מס' 02-00306-91-5

 בלשכת ההוצאה לפועל חיפה

המבקש: בר נוי שאול

-נגד-

המשיבים: בר נוי עליזה

המוסד לביטוח לאומי

החלטה

החייב חייב דמי מזונות לילדיו על פי החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בחיפה.

כנגד החייב הוצאו פקודות מאסר לגביית חוב המזונות בתיק שבו הזוכה היא אישתו לשעבר. ומתיק לגביית מזונות מטעם המל"ל.

החייב טעון מספר טענות כנגב החיוב עצמו, והן כנגד עצם הוצאת פקודות מאסר נגדו.

אדון בטענות אלה לפי סדרן.

א. החייב טוען שהחיוב במזונות בתיק זה מבוצע על פי החלטות שניתנו בית משפט, במקום על פי החלטה והסכם בין הצדדים בבית הדין הרבני.

אני דוחה טענות אלה ברובן.

בפני הונחו 5 החלטות בין הצדדים בבית הדין ובבית משפט.ההחלטה הראשונה היא החלטה שניתנה ע"י כבוד בית הדין הרבני ביום 6.11.90. החלטה זו אשרה הסכם בין הצדדים לפיו החייב חייב מזונות לבנותיו בסך 550 ש"ח צמודים לתוספת היוקר מיום מתן הגט בינו לבין גרושתו

בתאריך 28.4.91 נתן כבוד בית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין שבו חויב החייב לשלם דמי מזונות לבנותיו, בשיעור של 1.350 ₪ החל מיום 17.7.90. כשסכום המזונות צמוד למדד אחת לשלושה חודשים לפי מדד שפורסם ביום 15.5.91

התאריך 8.12.92 נתנה החלטה בידי בית המשפט המחוזי חיפה,המאשרת שפסק המזונות התקף בין הצדדים הוא פסק המזונות שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 28.4.91.

בתאריך ט"ז אלול תשנ"ג (6.9.93) נתן כבוד בית הדין הרבני החלטה המתיחסת למשמורת בנות החייב, וכן חלוקת רכוש הצדדים.

בתאריך 3.3.94 נתן כבוד בית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין שבו אושר מחדש פסק הדין מיום 28.4.91 תוך הפחתת דמי המזונות לסךשל 1.500 ש"ח צמודים למדד אחת לשלושה חודשים לפי מדד שפורסם ביום 15.8.92.

החייב טוען שהוא חייב דמי מזונות לבנותיו על פ' הסכם שניתן לו תוקף של החלשה ביום 6.11.90 דהיינו סכום של 550 ₪ צמודים לתוספת היוקר מיום סידור הגט. לחלופון טען החייב שהוא חייב מזונות על פי החלטות בית משפט מחוזי, אולם בהתחשב בכן- שבנותיו חייבות לגור בקרית אתא,

לא במקום מגוריהן היום בחיפה, החייב טוען שיש לנכות מדמי המזונות הוצאות הסעת הילדות מחיפה לקרית אתא.

לחייב טענות נוספות ביחס לתשלום המזונות, וכן כשזרות פסק הדין שניתן בבית משפט מחוזי ביום 3.3.94. החייב טוען שפסק הדין ניתן תוך כדי מירמה מטעם גרושתו. החייב טוען גם ששילם חלק מדמי המזונות באמצעות תשלומים שונים שביצע עבור בנותיו כגון הוצאות לימודים.

אני דוחה טענות אחרונות אלה, הטענה בדבר כשרות פסק הדין אינה בסמכותי. פסק הדין על פניו הוא פסק דין שניתן בסמכות. לפיכך אין לי להרהר אחריו, ויש לבצעו ככתבו וכלשונו. טענות ביחס למירמה כנגד פיסק הדין, על החייב להעלות בבית המשפט באם ירצה בכך.

באשר לתשלום הוצאות כפי שנטען ע"י החייב אני דוחה טענה זו משום שדמי המזונות יש נשלם בכסף ולא בהוצאות. שיטת תשלום מזונות באמצעות הוצאות אינה מוכרת על פי הדין. על כל פנים החייב העלה טענה זו ביום הדיון, מבלי לצרף קבלות ובלי להגיש בקשה בטענת פרעתי כפי שהדין מחייב. אני דוחה גם טענה, זו.

נותרה אם כן השאלה איזהו פסק המזונות המחייב בתיק זה. ומה הוא חובו של החייב בתיה זה.

אין ספק שפסק המזונות המחייב הוא פסק י הדין מיום 28.4.91, תוך התחשובות בתיקונו של פסק זה על פי פסק מיום 3.3.94, בפסק הדין מיום 3.3.94. נאמר ע"י בית המשפט בעמוד 2 מול שורה 26 כך: "ביה"ד הרבני אישר הסכם גירושין שנעשה בין הצדדים מיום 6.11.90 ובו נקבע הסכום המזונות לבנות שיחול לאחר הגירושין,

היינו הסך 550 ש"ח לחודש. ואולם, הסכם זה, לעניין המזונות לפחות, בטל ועבר מן העולם, משניתן מאוחר יותר פסה"ד הקודם ביום 28.4.91. ראוי גם לזכור שממילא אין הבנות כבולות ע"י הסכם הגירושין, לעניין מזונות, והן היו ראיות לתבוע מכוח עצמן סכום נאות אחר."

דברים אלה ברורים ונחרצים ואין לי להוסיף עליהם דבר. טענות החייב בענין זה הן קנטרניות ולא היה מקום לטעון אותן מלכתחילה, לאחר שבית המשפט כבר נתן דעתו בענין טענה זו מספר פעמים.

חוב המזונות אם כן הוא בסך של 1.500 ש"ח צמוד אחת לשלושה חודשים לפי מדד שפורסם ביום 15.8.92.

טענה של החייב לפיה חייב הוא מזונות, רק בניכוי הוצאות הנסיעה, אף היא טענה סתמית, קנטרנית, ובלתי ממבוססת לחלוטין. בפסק המזונות מיום 28.8.92, ומיום 3.3.94, לא נקבע שהחייב זכאי לנכות דמי נסיעה מסכום המזונות שבו הוא חייב, לפיכך אין מקום לקרוא בפסק הדין מה שהחייב

מבקש, לא ברור לי גם מנין החייב שאב טענה שתמית זו. הטענה נידחת.

מכיון שהחייב מחויב במזונות בתיק זה על פי פסק המזונות מיום 28.4.91, וללא התיקון על פי פסק הדין מיום 3.3.94. יש להפחית חובו במחשב בהתאם.

הזוכה גבתה מזונות מהמל"ל עד לחודש 3.93 כולל. החייב חויב בסכום של 584.45 ש"ח יותר מהמגיע ממנו בתקופה שבין חודש 8.92 לחודש 3.93. שערכם היום 923.71 ש"ח. יש לזכור את החייב בסכום זה.

החייב מחויב בסכום מזונות בשיעור של 2.189.49 ש"ח לחודש, בזמן שחייב הוא על פי פסק המזונות, מזונות חודשי בשיעור של 2.043.03 ש"ח לחודש. ההפרש הוא אם כן בשיעור של 149.30 ש"ח. החייב חויב בסכום יתר בתקופה של 30 חודש 4.93 עד 9.93 כולל. סכום זה צמוד למדד ונושא ריבית להיום לכל תקופת החיוב ביתר מגיע לסך של 4.509.17 ש"ח, גם גם סכום זה יש לנכות מחובו של החייב בתיק זה.

החייב זכאי אם כן בסכום של 5.432.88 ש"ח שיש לנכות מחובו נכון להיום במחשב.

לא מצאתי שהחייב חויב בדמי מזונות כפולים הן במל"ל והן בתיק זה, ולפכך טענתו לחיוב כפול כאמור נדחית.

ב. זכות להוצאת פקודת מאסר מטעם המל"ל.

חייב טוען שסעיף 74 לחוק ההוצל"פ אינו חל על המל"ל, טענה זו משמעותה שאין המל"ל רשאי להוציא פקודות מאסר בדרך שמוציאים זכאים למזונות נגד החייב, משמעותה הנוספת של טענה זו היא שיש לערוך לחייב חקירת יכולת, לקבוע את יכולתו, ורק אם לא יעמוד בתשלומים כפי שנקבע בסעיף 74, רק אז תוצא פקודת מאסר נגדו. החייב טוען שיש למנוע מהל"ל הוצאת פקודות מאסר כפי שנהוג בחיובי מזונות.

עיינתי בטענת החייב ואני דוחה אותה, בסעיף 74 לחוק ההוצל"פ נאמר כך: "נבע החוב הפסוק ממזונות מגיעים מן החייב לבן זוגו לילדו הקטין או הנכה או להוריו, רשאי ראש ההוצאה לפועל לתת לפי בקשת הזוכה, צו מאסר אם נתברר כי אין דרך אחרת לאלץ את החייב לשלם את החוב, לתקופה שלא תעלה על 21 יום,אף מבלי להיזקק לחקירת יכולת או לתצהיר לפי סעיף 68".

בסעיף 14 (א) לחוק המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ב 1972) נאמר כך: "(ב) פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל כאלו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו."

החייב טוען שעל פי בג"ץ פר"ח, עמוד 20 לפסק הדין. צו מאסר ניתן במזונות שלא בדרך לגביית חובות רגילים משלושה טעמים. הטעם הראשון, שעצם החיוב במזונות משמש חקירת של החייב. טעם שני, הוא מצבם המיחד של הזוכים במזונות, והטעם השלישי הוא שפסק דין למזונות אינו סופי, ובהשתנות הנסיבות רשאי החייב או הזוכה למזונות לפנות שוב לבית משפט על מנת לשנות בהתאם את גובה המזונות. החייב טוען שמל"ל אינו נכנס לשלושת הקטגריות השצטברות האלה, לאור דברי בג"ץ פר"ח כאמור.

המלייל טוען שלאור לשונות של מעיף 4ק ולאור מטרת החקיקה, ולאור וזאת שנג"ץ פר"ח אינו חל על גבי''ת מזונות שהמל"ל זכאי להם על פי החוק.

סעיף 74 לחוק ההוצל"פ קובע שאם חוב המזונות נבע מספק מזונות הטגיעים מן החייב לאנשים המנויים באותו סעיף. רשאי ראש ההוצל"פ להורות על מאסרו להמשך 21 יום. סעיף זה לאקבע שהוא חל על האנשים המנויים הבאים לגבות אח דמי המזונות בלבד. די בכך שחוב האנשים נובע מפסק דין ממנו עולה שזכאים למזונות ילדיו שטנויים נרשים על פי סעיף 74. כדי לגרום להוצאת פקודת מאסר אם החייב איננו משלם דמי מזונות, ללא כל חשיבות מי הוא זה הבא לגנוב אח דמי המזונות. לא נקבע בסעיף 74 שהזוכה בתיק ההוצל"פ יהיו האנשים המניויים באותו סעיף, ואין לקרוא לתוך סעיף זה שהזוכה יהיה דווקא אחד מאותם האנשים המנויים באותו סעיף. די בכך שחוב המזונות נובע מפסק המזונות המגיעים ואחד האנשים המנויים באותו סעיף. אין ספק שפסק המזונות בתיק שבין המל"ל לבין המבקש, החייב, הוא פסק מזונות. המגיעים לבנותיו הקטינות של החייב.

מסכים אני שבג"ץ פר"ח אינו חל על המל"ל, משום שהמל"ל לא היה צד לאותו דיון, דבריו לא נשמעו, ובנתיים אף תוקן חוק ההוצל"פ, כך שהוסדרו הליכי חקירת היכולת ביחס לחובות רגילים. חוב מזונות שבין החייב למל"ל איננו חוב רגיל אלא חוב מזונות. שעבר לכך בג"ץ החייב עצמו אומר האותו עמוד שהחייב צירף שההחלטה בבג"ץ פר"ח אינה חלה על חוב מזונות. ללא כל חשיבות מי הוא הזוכה בתיק שבו גובים את דמי המזונות.

מקבל אני גם שהמדיניות המשפטית מחייבת התיחסות שונה בגביית דמי המזונות בין אם הזוכה הוא הזכאי למזונות עצמו, או המל"ל על פי חוק, המל"ל משלם דמי מזונות לזכאים. והוא בחור זכאי לפנות לחייב, ייתכן ובכך יפגעו הקטינים שזכאים למזונות על פי דין. סעיף 14 (ב) לחוק המזונות (הבטחת מזונות). אף הוא נוקט בגישה זו, ומשווה את המל"ל לזוכה בדמי המזונות, כך שרואים את פסק הדין כאילו ניתן לטובת המל"ל.

סוף דבר: אני סבור שהמל"ל זכאי לתרופות הקבועות בסעיף 74 לחוק הוצל"פ. ואין כל סיבה לגרןם לחקירת יכולת של החייב בדרך שבה גובים חובות רגילים. מעבר לכך, חקירת יכול. כזו אינה נחוצה. משום שבית המשפט כשקבע את גובה דמי המזונות, קבע גם באותה נשמה שהחייב יכול לשלם אותם. ראש ההוצל"פ אינו רשאי לקבוע שהחייב אינו יכול לשלם את דמי המזונות שנקבעו בפסק הדין, חקירת יכולת במקרה כזה אין בה כל תועלת, משום שראש ההוצל"פ עולם אינו יכול לקבוע שיעורים נמוכים מאלה שנקבעו ע"י בית המשפט.

סוף דבר: אני דוחה טענת החייב לפיה סעיף 74 אינו חל היחסים שבינו לבין המל"ל.

ג. יכולת החייב.

החייב טוען שאין הוא עובד ואין הוא יכול לשלם את דמי המזונות שנקבעו. החייב גם לא הציע דרך כל שהיא לתשלום חוב המזונות בין בעבר ובין בעתיד. החייב טוען שאין לכפותו לשלם את דמי המזונות שנקבעו, וזאת מחוסר יכולת לטענתו.

גרושת החייב טוענח. שלחייב בית מלאכה ובית משותף שניתן להיפרע מהם על מנת לגבוח את חוב מזונות בתיק זה. אני סבור שבכך יש כרי לפתור בעית גביית מזונות העבר. באשר למזונות העתיד אין בכך פתרון משביע רצון.

ביחס למזונות העבר הן של המל"ל והן בתיק זה. אני בסור שיש לממש את הרכוש כפי שהוצא ע"י גרושת החייב.

סוף דבר

אני דוחה טענת החייב ביחס לתחולת החלטות בית בית הדין הרבני ביחס למזונות. וכן דוחה טענתיו כנגד במל"ל

1

אני מורה להקטין סכום החוב שבין החייב לגרושיתו בסכום של 5432.88 ש"ח נכון להיום

2

דמי המזונות החל מיום 1.8.92 ועד לעדכון הבא יעמדו על סך של 2043.03 ש"ח. לחייב החייב במזונות שוטפים החל מיום 1.10.95 בהתאם.

3

המל"ל והזוכה יגבו מזונות בגין העבר. ומזונות בגין העבר יחשבו למזונות עד ליום 1.5.95 כולל, תוך מימוש מחצית חלקו של חייב בדירה. וחלקו של חייב בבית המלאכה.הזוכה אשת החייב בעבר. תמציא פרטים מתאימים לצורך גביית החוב בגין העבר

4

האחר והחייב לא הציע דרך כלשהיא לתשלום חוב המזונות השוטף אני מורה לאסור אותו למשך 21 יום בגין הסך של 5000 ש"ח.

5

בכפוף לאמור לעיל אני דוחה טענות כל הצדדים 6
נסיבות הענין ולאור זאת שחלק מטענות החייב התקבלו אין אני עושה צו להוצאות.המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום 7

 

2. .

 

4. .

 

 

ניתן היום 02/10/95 בהעדר

אורי אוחיון

ראש ההוצל"פ ח י פ ה

Hit Counter