פרוטוקול הקראת האישום

בתי המשפט

הכרעת דין

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של נסיעה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), לאחר שהנ"ל נסע, כך נטען, ברחוב נתיבי המפרץ בחיפה, במהירות של 85 קמ"ש בה בעת שהמהירות המירבית המותרת במקום הינה 50 קמ"ש.

2.         בישיבת ההקראה שהתקיימה בפני, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום והוסיף, "אני נסעתי במהירות המותרת במקום, דהיינו 50 קמ"ש..." (ההדגשה הוספה).

הנאשם גם טען, כי אף שהשוטר הראה לו את המהירות ואת מרחק הקליטה, אלא שלדעתו לא הרכב שלו הוא שנקלט או שהממל"ז היה מקולקל.

3.         בישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות, הופיע הנאשם עם סנגור מטעמו, עו"ד רויטגרונד.

באותה ישיבה, העידה המאשימה מטעמה את רס"ר עוזי נביא, עורך הדו"ח, אשר אישר את עריכתו ואת תוכנו.  

עד התביעה ציין, כי הוא מפעיל מוסמך של מכשיר ממל"ז מתאריך 5.6.00.

            ב"כ הנאשם בחר שלא לחקור את השוטר בחקירה נגדית.

4.         מעיון בדו"ח עולה, כי הרכב של הנאשם נסע בנתיב השמאלי מתוך שניים כשהוא ראשון לכיוונו של השוטר, כי לא היתה כל הפרעה בין רכב הנאשם לבין השוטר ששמר עמו על קשר עין וכי המהירות שנמדדה היתה 85 קמ"ש, כאשר הרכב נמצא במרחק של 189.3 מטר. 

            עוד יצויין, כי ארבע הבדיקות הנחוצות לבחינת תקינותו של המכשיר בוצעו, הן בתחילת המשמרת והן בסיומה, וכי כאמור מדובר בשוטר שהינו מפעיל מוסמך של ממל"ז מיום 5.6.00 (כפי שעולה מעדותו בפני).

5.         מעבר לשוטר הנ"ל ולדו"ח שהוגש, לא הביאה התביעה ראיות נוספות, ולאחר שהכריזה כי אלה עדיה, הודיע ב"כ הנאשם כי מרשו בוחר שלא להעיד וכי אין בדעתו להביא ראיות מטעמו.

            ב"כ הנאשם טען בסיכומיו, כי יש לזכות את מרשו הואיל ולא הוכח כי הוא עבר עבירה כלשהי, שכן מחד, התביעה לא הוכיחה שמדובר בדרך עירונית ולכן לדידו המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש, כאשר מאידך, יש להפחית מהמהירות שנמדדה (85 קמ"ש), חמישה ק"מ כמצוות פסק הדין בעניין לוי ועטיה, כך יוצא שהנאשם לא ביצע כל עבירה.

6.         לאחר ששמעתי את עד התביעה ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבוע שעובדות כתב האישום הוכחו בפני מעל לכל ספק סביר.

זאת עשיתי בהיותי ער לעובדה כי עדותו של עד התביעה הנה עדות יחידה במשפט פלילי מה עוד שעדות זו לא נסתרה כלל, בהעדר חקירה נגדית.

7.         נכון הדבר, שעד התביעה לא התייחס בעדותו (שכוללת גם את תוכנו של הדו"ח) להיותה של הדרך דרך עירונית, או למהירות המותרת באותו קטע כביש שבו בוצעה האכיפה, וההתייחסות היחידה לכך הינה בתיאור העבירה כפי שמופיע בסעיף ב' לדו"ח.

            תיאור זה של העבירה, אינו מספק הוכחה כנדרש בהליך מעין זה ומן הראוי שהשוטר יפרט בנסיבות המקרה, מדוע לדעתו המהירות המותרת במקום הינה 50 קמ"ש ולא להסתפק באיזכור המקום כפי שעשה זאת השוטר דנן.

8.         אולם, במקרה ספציפי זה התביעה למעשה היתה פטורה מלהביא ראיות לעניין המהירות המותרת במקום, שכן הנאשם הודה במפורש, בישיבה מיום 7.11.04, כי המהירות המותרת במקום הינה 50 קמ"ש.

            הנאשם אינו יכול להתכחש להודאה זו, ומאותו רגע שהוא צמצם את גדר המחלוקת והודה במהירות המותרת, אין לדרוש כי התביעה תביא ראיות לעניין זה. 

9.         ב"כ הנאשם התייחס כאמור להוכחת היותה של הדרך דרך עירונית, הוכחה שהתביעה לא עמדה בה. אולם, הגבלת מהירות ל - 50 קמ"ש, אינה מצומצמת רק לדרך עירונית והיא יכולה להעשות בכל דרך, על ידי תמרור ב - 20, ולכן, יכולה היתה התביעה לצאת ידי חובה, גם אם היתה מראה כי בקטע הכביש האמור, הוצב תמרור ב - 20.

            דברים אלה נאמרים במאמר מוסגר ולמעלה מהצורך, הואיל וכאמור התביעה היתה פטורה מלהוכיח את המהירות המותרת, בשים לב להודאת הנאשם.

10.        הואיל ועדותו של עד התביעה לא נסתרה, אני מאמץ אותה וקובע, כי רכבו של הנאשם נמדד כדין, במרחק תקין, לאחר שבוצעו במכשיר כל המדידות הדרושות ובהיותו של המפעיל, מוסמך ומיומן.

11.        נוכח כל אלה, הגעתי למסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום. אולם, בהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין לוי ועטיה, (ע"פ 4682/01) לפיה, מכל תוצאה של מדידת מהירות המתבצעת על ידי ממל"ז, יש להפחית 5 קמ"ש בגין

סטיית הדיוק של המכשיר ומכיוון שבמקרה זה לא הייתה הפחתה כאמור, הרי היא תבוצע על ידי, כך שהמהירות שיש לייחס לנאשם הינה 80 קמ"ש.

12.        העולה מכל הנ"ל הוא, כי אני קובע שעובדות כתב האישום, בכפוף לתיקון המהירות

כאמור, הוכחו בפני מעבר לכל ספק סביר ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, דהיינו נסיעה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, כאשר המהירות הינה 80 קמ"ש.

המזכירות תעביר עותק הכרעת הדין לצדדים ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 13.2.05 שעה 9:00.

ניתנה היום י' בטבת, תשס"ה (22 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים ובהסכמתם. 

הקלדנית: ברטה א.