<%@ Language=JavaScript %> השאלה שלפנינו עוסקת בשאלת בחירת מקום החנייה של האזרח

מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

בית משפט לתעבורה ירושלים

ת  015753/05

 

בפני:

כב' השופט אברהם טננבוים

 

 

 

בעניין: מדינת ישראל ע"י לשכת תביעות את"ן י-ם
ע"י ב"כ עו"ד מיכל שלום פוסטול המאשימה
נ ג ד
קמחי יחיאל
בעצמו הנאשם

הכרעת דין
 


השאלה בקליפת אגוז

1. השאלה שלפנינו עוסקת בשאלת בחירת מקום החנייה של האזרח, שאלה שמטרידה כמעט כל אזרח בעל מכונית במקומותינו. קרי, האם חנייה של אדם תיחשב כהפרעה לתנועה למרות שאין לו כל תמרור האוסר חנייה? וכיצד על אזרח לדעת כי הוא חונה במקום המפריע לתנועה?

ומכאן, למקרה שלפנינו העוסק בכך. נעיר רק כי החלטתי לזכות את הנאשם לחלוטין מהסיבות שיפורטו

מבוא ומהלך הדיון

2. הנאשם מר קמחי יחיאל הואשם בעבירה על תקנה 71(1) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 (הפרעה לתנועה). הטענה העובדתית הייתה כי ביום 16.6.04 בסמוך לשעה 09:47 בירושלים עצר הנאשם את רכבו באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה ברח' נעמי קיס שבירושלים. כתב האישום הוצמד למכונית (דו"ח הדבקה) שכן הנאשם לא היה ברכבו באותה עת.

3. הנאשם שכעס על הדו"ח שקיבל לדעתו שלא בצדק, ביקש להשפט. הנאשם כפר לפני ביום 18.12.2005 והתיק נשמע והסתיים בפני ביום 8.2.2006 והצדדים סיכמו בעל פה.

העובדות שאין עליהן מחלוקת, והמחלוקת המשפטית בין הצדדים

4. נתאר ראשית את העובדות שאינן שרויות במחלוקת. קרי, המקום שבו חנה הנאשם. הנאשם החנה את רכבו ברחוב נעמי קיס בירושלים, בנתיב הימני ביותר. נתיב ימני זה הוא הנתיב ממנו ניתן לפנות ימינה ולהשתלב לכביש מס' 1. על הנתיב מסומנים חיצים המורים כי הנתיב משמש לפניה ימינה לכיוון כביש מס' 1 ולא להמשך ישר. הנאשם החנה את רכבו לאחר מכולת זבל הנמצאת על הנתיב כפי שניתן לראות בתמונות שהגיש לבית המשפט.

5. אין סימון אדום-לבן (האוסר חנייה) על אבני השפה של נתיב זה הפונה ימינה, ואין גם כל תמרור האוסר במפורש על החנייה. רק אחרי המקום שבו החנה הנאשם את רכבו, לאורך כ – 25 מטר עד לצומת קיים סימון שכזה. אין גם סימון האוסר חנייה בקטע של כשלושים מטר לפני המקום שבו חנה הנאשם. במילים פשוטות יותר, ישנו קטע של כשלושים מטר שאיננו צבוע כאסור לחנייה בעוד שלפני אותו קטע ואחריו, ישנו סימון האוסר חנייה.

6. הצדדים מסכימים כי הנאשם החנה את רכבו שלא בחניה המסומנת באדום – לבן, ואין תמרור האוסר חנייה שם (עמ' 3, ש' 27-28 לפרוטוקול). לגרסת הנאשם, היא הנותנת והמתירה לו את החנייה. מכלל לאוו אתה שומע הן. לפני אותו מקום ואחרי אותו מקום אסורה החנייה במפורש על ידי סימון. לא בא הסימון אלא ללמדך שמקום שאין בו הסימון, רשאית אתה לחנות בו.

7. אלא שלגרסת השוטרת רושמת הדו"ח, חניה במקום זה מהווה הפרעה לתנועה שכן, נתיב הנסיעה מסומן בחץ המורה על פנייה ימינה. ועל כן רכבים המעוניינים לפנות ימינה, צריכים לעקוף את הרכב החונה, ובכך נגרמת ההפרעה לתנועה. לא זאת אלא שעל הנאשם היה לדעת זו בעצמו.

עד כמה צריך נהג להיזהר במידה והסימון אינו עולה בקנה אחד עם המצב בפועל?

8. מבחינה עיונית, במקרה שלפנינו ישנה שאלה רחבה יותר. מה הדין במקרה ובו התמרור מאפשר פעולה מסוימת לכאורה, אך בשטח אלו עלולות להפריע לתנועה, ויתכן והתמרור איננו מתאים?

9. בעניין זה דומני כי הכלל צריך להיות ברור וחד משמעי. בדרך כלל קיימת חזקת תקינות ונהג איננו צריך לחקור ולדרוש במופלא ממנו. נהג צריך להיות צייתן ולא חוקר תנועה. במקרה שלפנינו, כל אדם שהיה רואה כי החנייה אסורה לפני ואחרי קטע כלשהו, היה מניח שבקטע זה החנייה כנראה מותרת. אם רואה נהג כי יש מקום חניה סביר, הסברה היא כי ישבו המוסמכים לכך והחליטו שמותר באזור זה לחנות. נהג איננו צריך להעמיד תחת שבט ביקורתו את שיקול דעתה של הרשות. אם קבעה הרשות שמותר באזור מסוים לחנות, חזקה עליה שעשתה את מלאכתה נאמנה.

10. נציין כי בדרך כלל משתמשת התביעה בנימוק זה לרעת הנאשם. נאשם שיחנה את רכבו באיזור המסומן כאסור לחניה, ויטען כי אין הפרעה לתנועה בחניה מעין זו, טענתו לא תשמע, ובצדק. במקרה כזה תטען התביעה בקול ברור כי אין הנאשם מהנדס תעבורה ו/או מומחה לחנייה ואשר על כן ייכבד ויציית לתמרור. ממילא כאשר מציית הנאשם וחונה במקום הנחזה כמותר, לא ניתן לבוא אליו בטענות.

11. יושם לב כי כלל זה איננו כלל מוחלט. נהג הוא צייתן לחוק אך איננו רובוט. אם מסתבר כי לכל הדיעות טעתה הרשות טעות בוטה בשלט כלשהו, לא תמיד תהיה זו הגנה לנהג לטעון "התמרור לצידי". זאת משום שכל נהג חב חובת זהירות אפילו התמרור הוא קלוקל. אך בדרך כלל, אם אין מדובר בליקוי ברור וקשה בשיקול הדעת של הרשות, תהיה זו טענה טובה.

ההשלכות למקרה שלפנינו

12. ומכאן למקרה שלפנינו. במקרה שלפנינו, פורמאלית לפחות מסתבר כי הנאשם חנה כחוק בחניה שאיננה מסומנת כאדום-לבן. אציין כי אם כל הכביש לא היה מסומן באדום-לבן, אולי (ונדגיש, אולי) הייתה אפשרות לבוא בטרוניות אל הנאשם בנימוק שהוא מפריע לתנועה. אולם כאשר מסומן קטע לפני ואחרי המקום בו חנה הוא, הרי כל אדם סביר יבין שבקטע זה מותר לחנות.

13. טענת השוטרת הייתה כי הרחוב הוא רחוב עמוס וכל חניה בצד הימני תהווה הפרעה לתנועה. אפילו צודקת השוטרת, הרי לא לנאשם עליה לבוא בטעויות אלא לרשויות האחראיות על תמרור וסימון הכביש. אם סבורה השוטרת כי כל חנייה שם אסורה, היה עליה ועל הממונים עליה לפנות לרשות התמרור המקומית ולבקש לתקן את הסימונים בכביש, ולא לבוא בחשבון עם הנאשם. צריכים אנו לזכור כי לאמיתו של דבר כל חנייה (כמעט) מהווה הפרעה לתנועה. כל מקום שבו חונה רכב על נתיב שניתן גם לנסוע בו, ישנה הפרעה לתנועה. כל חנייה על כביש מפריעה לכן לתנועה אולם חיים אנו במציאות שבה אין מנוס מחניות מעין אלו.

14. ממילא ברור כי לא ניתן לבוא לנאשם בטענות על אשר חנה במקום בו חנה כאשר זכותו היא לעשות כן ועל כן החלטתי לזכותו מכל אשם.

15. הנאשם ביקש הוצאות ועל פי סעיף 80 לחוק העונשין מגיעות לו אלו. הנאשם הטריח עצמו פעמיים מחיפה כאשר כבר ברגע הראשון העלה את טענותיו לתביעה שיכלה לבודקן כראוי. אשר על כן, נסיבות אלו מצדיקות פסיקת הוצאות ואני פוסק לנאשם הוצאות בסך 300 ₪ שישולמו תוך 45 יום מהיום.


ניתנה בלשכתי היום יום רביעי 08 מרץ 2006

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בירושלים.

אברהם נ. טננבוים
שופט תעבורה

 

 

 

 
Hit Counter