מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

 

בעניין:

מדינת ישראל

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

הגב' סגל

המערערת

 

נ  ג  ד

 

 

ברזל אמיר ת"ז 055457360

 

 

 

 

המשיב

 

פסק דין

 

בפניי ערעור מטעם המדינה על פסק הדין שניתן בביהמ"ש השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט י' בכר) ב-ת 4190/02, אשר זיכה את המשיב מעבירה של חציית צומת שלא בכיוון החץ שסומן בנתיב עליו נסע, עבירה לפי תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

 

ביהמ"ש קמא קבע בפסק דינו, כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים והמערער לא חלק על כך שנסע בנתיב שהחץ המסומן עליו מורה על נסיעה ישר וביצע פניית פרסה שמאלה.

 

יחד עם זאת קבע ביהמ"ש, כי קיימת סתירה בין תקנה 36(ד), בה הואשם מערער, ובין תקנה 44(ב) לתקנות התעבורה, המתירה פניית פרסה בכל מקום שפנייה שכזו לא נאסרה במפורש. חוסר בהירות זה, כך נקבע, ראוי שיפעל לטובת המערער. לפיכך, זיכה ביהמ"ש קמא את המערער מהעבירה שיוחסה לו.

 

בערעורה טוענת המדינה כי כתב האישום כלל לא ייחס למערער עבירה לפי תקנה 44(ב) הנ"ל. עוד נטען, כי נתיב המסומן בחץ מהווה תמרור לכל דבר, אשר סטייה ממנו מהווה עבירה לפי תקנה 36(ד).

 

עוד נטען, כי מקום שהכביש מסומן בנתיבים וחיצים ישר וימינה, פרושו שהרשות המוסמכת סברה כי אין מקום לפנייה שמאלה וכל העושה זאת מסכן את כלי הרכב שנוסעים אחריו וכן את אלו הנוסעים בכיוון הנגדי.

 

דיון והכרעה

תקנה 36(ד) קובעת כי:

 

"בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חצים המובילים לצומת, לא ייכנס הנהג לצומת, לא יעבור בו ולא יצא ממנו אלא בכיוון חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת" [ההדגשה שלי- א.ש].

 

תקנה 44 קובעת כי:

 

"(א) לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא.

(ב) בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה" [ההדגשה שלי- א.ש].

 

מפסק דינו של ביהמ"ש קמא משתמע, כי תקנה 44(ב) לתקנות התעבורה, היא הוראה מיוחדת (Lex Specialis) הגוברת על ההוראה הכללית שבסעיף 36(ד) לתקנות אלו.

 

הלכה דומה נפסקה גם בע"פ (ירושלים) 2467/00 מדינת ישראל נ' איתן רותם, תק-מח 2001(1), 553 מפי כב' השופטת ר' אור.

 

עם כל הכבוד הראוי, אין דעתי כדעת ביהמ"ש קמא ואני חולק על קביעת ביהמ"ש המחוזי בע"פ 2467/00 הנ"ל.

 

עיון בתקנות 44(ב) ו- 36(ד) מעלה, כי אין כל סתירה ביניהן. סעיף 44(ב) מתיר פניית פרסה מכל נתיב שבו לא הוצב תמרור או סימון האוסר פניית פרסה. עיננו הרואות, כי איסור אפשר שיעשה באמצעות תמרור או באמצעות סימון. חזקה על המחוקק שאין הוא משחית מילותיו לריק ולפיכך התכוון לכך ששתיים הן דרכי איסור תנועת הפרסה- התמרור והסימון.

 

מהו אותו סימון? אותו סימון הוא, בין השאר, "חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס [הנהג] לצומת", כלשונה של תקנה 36(ד), והמורה על כיוון נסיעה קדימה בלבד.

 

אם לא די באמור לעיל, אזי למסקנה דומה ניתן להגיע מהגדרתו של המונח "תמרור" בתקנה 1 לתקנות התעבורה.

תמרור מוגדר כהאי לישנא:

 

"כל סימון, אות או איתות לרבות רמזור, שקבעה רשות התימרור המרכזית ואשר הוצב או סומן על פי הסמכה או על פי הוראה מאת רשות תימרור כדי להסדיר התנועה בדרכים או כדי להזהיר או להדריך עוברי דרך" (ההדגשה שלי - א.ש.).

 

נראה איפוא, כי המונח תמרור כולל גם "כל סימון" שנועד להסדיר את התנועה בדרכים. המשיב נסע איפוא בניגוד לתמרור (סימן החץ המתיר נסיעה קדימה בלבד) האוסר פנייה שמאלה שהיא חלק מתנועת הפרסה.

 

מסקנתי דלעיל מבוססת לא רק על לשונן של התקנות. היא מתחייבת גם מהגיון האיסורים. אין כל הגיון באיסור של פניה שמאלה בצומת, ובה בעת מתן היתר לפניית פרסה, שהיא לא אחרת מאשר פניה שמאלה המורכבת משתי פניות שמאלה (שמאלה, שמאלה).

 

כל מסקנה אחרת עלולה להביא לקביעות אבסורדיות, כגון קביעה כי בכביש המסומן בקו הפרדה רצוף אסור לסטות לעברו השמאלי, אך מותרת פניית פרסה, תוך חצייתו של אותו קו הפרדה.

 

הייתי אומר, שככלל, בצומת בה חל איסור לפנות שמאלה, קל וחומר שאסורה פניית פרסה.

 

סוף דבר, הערעור מתקבל ואני מחזיר התיק לביהמ"ש קמא לשם גזירת עונשו של המשיב.

 

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום י' בתמוז, תשס"ד (29 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

א. שיף, שופט

 

 

הקלדנית: יהודית ד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
Hit Counter