מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

1

 

   

בית הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

 

עב' 2059/02 + עב' 2060/02

 

בפני:

השופט, חיים ארמון

נציג ציבור (עובדים): מר שאול חטב

נציג ציבור (מעבידים): מר אהרן כהן

 

13/3/2003

בענין:

1. ויקטור אואקי (התובע בתיק עב' 2059/02)

2. רפי לוזון (התובע בתיק עב' 2060/02)

 

 

ע"י עו"ד יהושע רובין

התובעים

 

ע"י עו"ד אשר קולה

הנתבעת

 

נ ג ד

 

 

 

החברה למרכזים קהילתיים בצפת בע"מ

 

 



ההליכים

1. בטרם הגשת התובענות שבפנינו, הגישו התובעים בקשות למתן סעדים זמניים כנגד פיטוריהם מעבודתם אצל הנתבעת (בש"א 2447/02 ובש"א 2448/02). הבקשות נקבעו לדיון בפני כב' השופטת שפר ליום 29/9/02.

2. ביום הדיון בבקשות הגישה הנתבעת תגובה כנגד מתן הצווים הזמניים והתובעים הגישו את כתבי התביעה שבהם עתרו לבטל את פיטוריהם ולהורות על השבתם לעבודתם אצל הנתבעת.


3. בעת הדיון בבקשות, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה הדיון בבקשות יאוחד עם הדיון בתיקים העיקריים, הדיון בתיקיהם של שני התובעים יאוחד, ויוגשו תצהירים משלימים כתצהירי עדות ראשית. הסכמתם של הצדדים קיבלה תוקף של החלטה על ידי מותב בראשות כב' השופטת שפר, והתיקים נקבעו להוכחות ביום 14/11/02.

4. בטרם מועד ההוכחות הגישו הצדדים תצהירים רבים מטעמם, והתובעים אף הזמינו עדים נוספים על אלה שמסרו תצהירים.

במועד שנקבע להוכחות, נבצר מכב' השופטת שפר לשמוע את הדיון, כך שהתיקים המאוחדים הועברו להידון בפנינו. בישיבת ההוכחות שמענו את עדותו של אחד מעדי התובעים (שלא הגיש תצהיר), ולאחר מכן הסכימו ב"כ הצדדים לוותר על החקירות הנגדיות של המצהירים ועל העדויות של העדים שהוזמנו מבלי תצהירים, למעט שמיעת עדותו של אחד מעדי הנתבעת רק בקשר לדברים שעליהם העיד העד מטעם התובעים.

לאחר עדות זו, ביקשו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים בכתב, וכך עשו.

5. מאז הגשת סיכומי הנתבעת ועד היום חלפו כבר כ-3 חודשים שבהם המתינו הצדדים למתן פסק דין זה. העיכוב במתן פסק הדין נגרם בעטיו של אב בית הדין ועל כך שלוחה לצדדים התנצלותו.


אלה העובדות שעליהן יתבסס פסק הדין

6. בטרם פירוט העובדות שאותן אנו קובעים, נעיר כי הראיות שבפנינו מספיקות לקביעת תלי תלים של עובדות בקשר לתפקודה של הנתבעת ולתפקודם של התובעים אצל הנתבעת. אנו סבורים כי אין צורך במרבית העובדות העולות מהראיות, ולהלן נקבע רק את העובדות הנחוצות לשם מתן פסק הדין ולשם הבנת מניעי הפיטורים, נסיבותיהם והטעמים להחלטנו.

7. הנתבעת היא חברה בע"מ, שמניותיה מוחזקות בידי הסוכנות היהודית לארץ ישראל. הנתבעת מפעילה את המרכזים הקהילתיים (מתנ"סים) בצפת. לנתבעת יש הנהלה שבה חברים נציגים של גורמים שונים ובהם - עיריית צפת, משרד החינוך (מינהל חברה ונוער), הסוכנות היהודית, והחברה למתנ"סים ולמרכזים קהילתיים בע"מ (שהיא חברה ממשלתית, ותיקרא להלן: "החברה למתנ"סים"). בראש הנהלתה של הנתבעת יושב כעת מר יהודה ארביב (שייקרא להלן: "מר ארביב").

לנתבעת יש גם מנהל. המנהל הנוכחי הוא מר יהודה גולדשטיין (שייקרא להלן: "מר גולדשטיין"). מר גולדשטיין החל למלא את תפקיד מנהל הנתבעת ביום 1/1/02.

8. התובע בתיק עב' 2059/02, מר ויקטור אואקי (שייקרא להלן: "מר אואקי"), החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1975 ומילא אצלה ברבות השנים תפקידים רבים. מר אואקי נשלח מטעם הנתבעת להשתלמויות וקורסים שונים, התקדם בתפקידיו ולבסוף, בשנת 1997, מונה לנהל את אחד המתנ"סים שהנתבעת מפעילה - מתנ"ס סקטר בשכונת כנען בצפת. תפקיד זה מולא על ידיו עד לפיטוריו הנדונים בפסק דין זה ועליהם ידובר להלן.

9. התובע בתיק עב' 2060/02, מר רפי לוזון (שייקרא להלן: "מר לוזון"), עבד אצל הנתבעת בעבר, כרכז נוער, בשנים 1986-1973. לאחר מכן, בשנת 1990, שב מר לוזון לעבוד כרכז נוער אצל הנתבעת. בשנת 2000, שקלה הנתבעת אם לפטר את מר לוזון או עובדת אחרת של הנתבעת. מר לוזון הוזמן לישיבת הנהלת הנתבעת ביום 24/2/00, השמיע את טענותיו, ובסופו של דבר הוחלט שתוקם ועדה שתבחן את צרכי הנוער בצפת, והנתבעת לא החליטה על פיטוריו של מר לוזון. עקב זאת, המשיך מר לוזון למלא את תפקיד רכז הנוער עד לפיטוריו הנדונים בפסק דין זה.

10. כפי הנראה - אין חולק על כך שהיו ליקויים בתפקודה של הנתבעת בשנים שקדמו לכניסתו של מר גולדשטיין לתפקידו. היה לנתבעת מנהל קודם שכיהן תקופה ארוכה ולא המשיך בתפקידו, ולאחר מכן מילאו שני עובדי החברה למתנ"סים את מקומו של מנהל הנתבעת, עד לכניסתו של מר גולדשטיין לתפקידו בתחילת שנת 2002.

11. סמוך למועד מינויו של מר גולדשטיין לתפקיד מנהל הנתבעת, היו גם חלופין בראשות העירייה. חלופין אלה השפיעו - בין השאר - על תפקודם של עובדי הנתבעת ומנהליה (לא הוברר כיצד התרחשה השפעה זו, אך אנו מקבלים לענין זה את האמור בסעיף 1.1 לדו"ח הבדיקה הארגונית של מר אילן דורון).

לאור החלופין בהנהלת הנתבעת ובראשות העירייה, החליטו עיריית צפת והחברה למתנ"סים לפנות ליועץ הארגוני מר אילן דורון (מטעם חברת אילן דורון ושות' בע"מ), במטרה שיבחן את המבנה הארגוני של הנתבעת, את חלוקת התפקידים אצלה, את היקף כח האדם לאור צרכי הנתבעת ושימליץ על דרכים לשיפור ולשינוי.

היוזמה להחלטה האמורה של חברת המתנ"סים ושל עיריית צפת היתה של מר עזרא חכם, עובד חברת המתנ"סים שהיה ממלא מקום מנהל הנתבעת בתקופה שקדמה למינויו של מר גולדשטיין.

מר אילון דורון ערך בדיקה אצל הנתבעת - בארבעת המתנ"סים הפועלים בצפת, שוחח עם חברי הנהלה ועם עובדים של הנתבעת, בחן מסמכים - וביום 17/7/02 הוציא מתחת ידיו דו"ח בדיקה ארגונית (שייקרא להלן: "דו"ח היועץ").

12. לטענת התובעים, דו"ח היועץ היה למעשה דו"ח מוזמן על ידי ראש עיריית צפת, במטרה להביא לפיטוריהם ולמנות תחתיהם את אנשי שלומו של ראש העירייה. הנתבעת מכחישה טענה זו.

הראיות שבפנינו אינן מספיקות כדי לקבל את טענתם זו של התובעים. אמנם, נמצא כי יש זיקה בין העירייה לבין דו"ח היועץ - הן בעצם ההחלטה על מינויו של מר דורון, הן בתוכן של דו"ח היועץ והן בכך שבישיבת הנהלת הנתבעת שבה הוחלט לאמץ את הדו"ח דובר במפורש על ההזדמנות שנוצרה ליצירת "מהפך" אצל הנתבעת בתקופה שעד לבחירות לראשות העירייה. אולם לא מצאנו כל ראיה לכך שממצאיו של דו"ח היועץ "הוזמנו", כביכול, אצל מר דורון או שראש העירייה ניסה להשפיע על תוכן הדו"ח בנוגע לתובעים.

13. אדרבא, חלק לא מבוטל מדו"ח היועץ מתייחס לליקויים בניהול הנתבעת שאינם קשורים כלל לתובעים. היועץ לא נמנע מלמתוח ביקורת על אופי הקשר בין הנתבעת לבין העירייה, ולא נמנע מלמתוח ביקורת על גם על ניהולה הנוכחי של הנתבעת (כלומר - גם לאחר שמר גולדשטיין נכנס כבר לתפקידו). קריאת דו"ח היועץ כמכלול, מעלה כי יש לו ביקורת קשה על תפקודה של הנתבעת בתחומים רבים, ועל כן - אין כל סיבה להניח שהדו"ח היה, כביכול, "מוזמן" כנגד התובעים. אנו משערים שתחושתם של התובעים על כך שדו"ח היועץ "הוזמן" כנגדם, נובעת מכך שטרם הגשת התובענות, קיבל כל אחד מהתובעים רק חלק קטן מאד (ובלתי מספיק) מדו"ח היועץ, ולענין זה עוד נתייחס להלן.

14. נביא כאן חלקים מדו"ח היועץ, אשר רלוונטיים לענייננו.

תחילה - באשר לכלל העובדים:
"2.5 העובדים הקבועים
א) העובדים הקבועים במתנ"ס ותיקים מאד ומבוגרים מאד, מעל ומעבר לקיים במתנ"סים אחרים. העובדים בד"כ שחוקים ועייפים עקב שנים רבות מדי באותה מסגרת.
ב) ...
ג) ניכר כי היתה כאן הזנחה רבת שנים אשר מתבטאת במספר מאפיינים:
- חלק מהעובדים אינם מתאימים לעיסוקם הנוכחי.
- ...
- חלקם עובדים שנים רבות מדי באותו תפקיד, ללא רענון וללא חידושים. ...".

לאחר מכן, עובר דו"ח היועץ לפרט ממצאים לפי יחידות וממלאי תפקידים.

בסעיף 3.1 לדו"ח היועץ נרשמו ממצאים לגבי אחת השלוחות של הנתבעת, המנוהלת על ידי רכזת עובדת הנתבעת. בסעיף נמתחת ביקורת על פעילותה ועל תפקוד אותה שלוחה. כך בין השאר, נרשם כי היקף הפעילות בשלוחה נמוך, כי הרושם הוא שלשלוחה חסרה יד של "בעל בית", כי ביצוע התפקידים המוטלים על הרכזת הוא מעבר ליכולותיה "גם בגלל הותק הרב שלה וההתבשלות הארוכה באותו מקום", כי אין פעילות לנוער בשלוחה, פעילות שאותה היה ניתן "לרכוש" מרכזים אחרים.


סעיף 3.2 לדו"ח היועץ עוסק במר אואקי ובשלוחה שהוא ריכז - שלוחת סקטר. כך נאמר בסעיף:
"א) קיים משבר אמון בין הרכז לבין מנהל המתנ"ס, המונע עבודה משותפת ותקינה של השניים. המשבר נעוץ בהבדלי גישות לניהול והתייחסות קוטבית לעבודה ע"פ כללי מינהל תקין.
ב) רכז השלוחה פועל מתוך תחושה שהיה רוצה ויכול לעשות עוד ולתרום יותר מאשר במצב הנוכחי אך לא בטוח כי יודע מה ואיך.
ג) פועל בד"כ בצורה עצמאית ומנותקת מפונקציות אחרות במתנ"ס, ללא שיתופי פעולה עם שלוחות אחרות ורכזים אחרים.
ד) המבנה והמתקנים מתוחזקים ונקיים ברמה גבוהה, יחסית לשלוחות האחרות.
ה) היקף הפעילות של השלוחה קטן יחסית לפוטנציאל הקיים, לדוגמא ... גם בשלוחה זו אין מענה לחלק מהאוכלוסיה, ולא קיימת פעילות משלימה לנוער, לגיל הרך ופעילות קהילתית.
ו) הפעילות המצומצמת מוסברת ע"י מנהל השלוחה בהיעדר סמכויות לפעילות חופשית. להערכתי, חסרה גם כאן ראייה מערכתית ושימוש נכון ומושכל באמצעים קיימים של המתנ"ס, תוך שיתוף פעולה עם עובדים אחרים בעבודת צוות.".

סעיף 3.4 לדו"ח היועץ עוסק במר לוזון. כך נאמר בסעיף:
"א) אין כל פעילות בקרב בני נוער שאינם לומדים ובקרב נוער עולים חדשים.
ב) הפעילות מקיפה כיום כ-10% בלבד מסה"כ בני הנוער בעיר.
ג) בועדת הנוער של המתנ"ס אין כל ייצוג לבני נוער.
ד) פעילות הנוער מצומצמת מאד ומתקיימת בוולפסון בלבד - אין כל פעילות נוער בשלוחות.
ה) הרכז עייף, שחוק, חסר מעוף ומוטיבציה, חסרה לו ראייה כוללת של צרכים ברמה מערכתית. חסרה לו מודעות והכרה למצב הקשה שבו שרויה הפעילות בקרב בני הנוער.
ו) הרכז הנוכחי אינו יכול להוביל ולקדם את בני הנוער בעיר.".

בסעיף 3.7 לדו"ח היועץ מתואר מצב התחזוקה של נכסי הנתבעת ונמתחת ביקורת חריפה על התחזוקה ועל ניהול התחזוקה.

סעיף 4 לדו"ח היועץ כולל את המלצותיו של היועץ. תחילה מובאות המלצות בענין שינוי המבנה הניהולי של הנתבעת, והקשר בינה לבין גורמים חיצוניים שונים.

לאחר מכן, מובאות המלצות פרטניות בקשר לממלאי תפקידים. נביא חלק מהן.

בענין תחום הנוער (תחומו של מר לוזון), נאמר בסעיף 4.2.2 לדו"ח, כך:
"א) תחום הנוער, הסובל מהזנחה יותר מתחומים אחרים, זקוק לניעור ולמהפך יסודי. לפיכך יש לגייס מנהל צעיר וכריזמטי בעל מרץ ויצירתיות, אשר יסחוף אחריו את בני הנוער של צפת.
ב) הפעילות בקרב בני הנוער תבוצע בשלוחות בשיתוף עם ועדי השלוחות החדשים ומנהלי השלוחות.
ג) ... (ס"ק זה עוסק בתנועת הנוער 'פסגות')".

בסעיף 4 לדו"ח היועץ לא נכללה המלצה מפורטת בעניינו של מר אואקי או בענין שלוחת סקטר שאותה הוא ניהל. אולם, בסעיף 5 לדו"ח היועץ, נרשמו המלצות בקשר להפסקות עבודה ולגיוס ממלאי תפקידים חדשים, ושם נאמר כי מומלצת הפסקת עבודתם של שני התובעים (כך הומלץ גם לגבי עובדת נוספת וכן הומלץ ששני עובדים נוספים ייצאו לגמלאות). עוד הומלץ שם כי יגוייס עובד חדש, במשרה מלאה, לתפקיד ניהול שלוחת סקטר וניהול תחום הנוער.

15. כמצוטט לעיל, בהתייחסותו של היועץ לתובעים נאמרו לגביהם - כמו גם לגבי עובדים אחרים של הנתבעת - דברים המטילים דופי בעבודתם.

בסעיפים שלהלן נתייחס בקצרה לדברים שנאמרו לגבי כל אחד מהתובעים.

16. הענין החמור ביותר בעניינו של מר אואקי שנזכר בדו"ח היועץ הוא משבר האמון בינו לבין מר גודלשטיין. בנוסף, ייחס היועץ למר אואקי פעילות עצמאית וחוסר שיתוף פעולה עם גורמים אחרים אצל הנתבעת, באופן הפוגע בהיקף הפעילות (מר אואקי עצמו הסביר ליועץ שהיקף הפעילות נפגע מכך שסמכויותיו של מר אואקי מצומצמות). היועץ עצמו התרשם כי חסרה ראייה מערכתית (לדעתנו ביקורת זו מופנית אינה מופנית דווקא כלפי מר אואקי אישית אלא דווקא כלפי הדרג שמעליו). שאר הביקורת שנאמרה לגבי מר אואקי לא היתה חמורה מהדברים שנרשמו לגבי ממלאי תפקידים אחרים אצל הנתבעת, ובחלקה - היתה אף מחמיאה ביחס לעובדים אחרים.

משבר האמון הנדון הוסבר על ידי מר גולדשטיין בכך שמר אואקי פעל באופן בלתי תקין בהפעלת חוגים, בהתקשרויות עצמאיות ובגביית כספים שלא לפי הנהלים אצל הנתבעת. (חלק מההתנהגות הפסולה המיוחסת למר אואקי ואשר בגינה היה משבר אמון בינו לבין מר גולדשטיין מיוחס לתקופה שקדמה לכניסתו של מר גולדשטיין לתפקידו).

מר אואקי עצמו השיב בטענות משלו על הטענות שהועלו כלפיו בתצהירי הנתבעת שהיו ידועות לו בעת שחתם על תצהירו האחרון.

על סמך החומר שבפנינו, אין אנו יכולים לקבוע אם הנתבעת היא זו שצודקת בטענותיה כנגד מר אואקי או שמא מר אואקי הוא זה שצודק בתשובותיו, אולם, אנו יכולים לקבוע שאכן הוכח כי קיים משבר אמון בין מר אואקי לבין מר גולדשטיין. עם זאת לא ברור לנו על מה נסמך היועץ בטענתו שמשבר זה מונע עבודה משותפת בין השניים. נראה לנו שאפילו הנתבעת עצמה איננה גורסת שאין כל אפשרות לעבודה משותפת של מר גולדשטיין ושל מר אואקי. השניים עבדו ביחד גם בתקופה שבה נערך דו"ח היועץ והנתבעת, לפחות כלפי חוץ, היתה מוכנה לשקול את אפשרות המשך העבודה המשותפת שלהם, בעת שהזמינה את מר אואקי לשימוע, כפי שיתואר להלן.

17. הדברים שנרשמו בדו"ח היועץ לגבי מר לוזון - היו נחרצים יותר. היועץ הביע את דעתו כי מר לוזון "אינו יכול להוביל ולקדם את בני הנוער בעיר". הטעם לכך, לדעת היועץ כפי שהיא משתמעת מהדו"ח, נעוץ בעובדה שמר לוזון הוא "עייף, שחוק, חסר מועף ומוטיבציה, חסרה לו ראייה כוללת של צרכים ברמה מערכתית. חסרה לו מודעות והכרה למצב הקשה שבו שרויה הפעילות בקרב בני הנוער.". ומה הפתרון לדעת היועץ? הפתרון הוא בהבאת מנהל צעיר וכריזמטי, בעל מרץ ויצירתיות.

גם מר לוזון הגיב על טיעוני הנתבעת כלפיו - טיעונים שהתבססו על דו"ח היועץ. מר לוזון, לגרסתו, פיתח תוכניות חדשות שהנתבעת בלמה אותן ותחת זאת - חייבה אותו לעבוד על פי מתווה שהוכן על ידיה בתוכנית עבודה.

עד התובעים, מר זהר ביבר, נציג מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, העיד בפנינו כי על מר לוזון הוטל לעבוד לבדו, למרות שלדעת מר ביבר בעיר כמו צפת יש צורך ב-5 עובדי נוער. מר ביבר איננו חושב שמר לוזון איננו מתאים להיות רכז נוער. הוא אף חיפש בעבורו מקום עבודה בישובים אחרים.

גם בעניינו של מר לוזון אין בפנינו נתונים (ואין אנו רואים את עצמנו מוסמכים) לקבוע אם הוא אכן "עייף ושחוק" כגרסת הנתבעת (שכנראה סבורה שהוא מבוגר מדי לתפקידו), או שמא הבעיות בענייני הנוער בצפת נבעו מגורמים אובייקטיוויים - של העדר די משאבים, העדר עובדים נוספים וכיו"ב.

18. לאחר הכנתו של דו"ח היועץ, הוא הובא לדיון בהנהלת הנתבעת, ביום 13/8/02. בנוסף לחברי ההנהלה, היו נוכחים בישיבה גם אישים נוספים ובהם יושבת ראש ועד העובדים של הנתבעת, גב' עליזה ממן, וכן היועץ עצמו - מר אילן דורון.

נעיר כי האמור בסעיף זה בענין מה שהיה בישיבה, נסמך על הפרוטוקול שהוגש לנו, אלא שבפרוטוקול הישיבה הבאה של הנהלת הנתבעת, מיום 11/9/02, שעליו עוד ידובר להלן, נרשם כי הפרוטוקול של הישיבה הקודמת (שמסתבר שזו היתה הישיבה מיום 13/8/02) נרשם באופן לקוי ויש לתקן אותו. אין אנו יודעים אם הפרוטוקול שהוגש לנו על הישיבה מיום 13/8/02 הוא זה הלקוי או שמא המתוקן.

לאחר שמר ארביב הציג את מר דורון בפני חברי ההנהלה, נמסר דו"ח היועץ לעיונם של החברים, אך נלקח מהם בחזרה, וכל העותקים הוחזרו למר ארביב. מר דורון הציג את עיקרי הדו"ח שערך. בין השאר הוא אמר לחברי ההנהלה, כך:
"המתנ"ס מאופיין בבעלי תפקיד מאד מבוגרים ובעלי ותק רב מדי. ... פוליטיקה - צריך לעבוד איתה, מאחל לכם שראש העיר ישתמש במתנ"ס במירב האפשרי.
לא ענין של גיל, לא נכון שבעל תפקיד יעבוד זמן רב כל כך באותו מקום. המתנ"ס צריך לעבור מהפך.
הזדמנות פז - מנהל חדש, אינו שבוי בקונספציות. בחירות, אוקטובר 2003, עד אז צריך לנצל זמן לעשיית המהפך.
ראש העיר גיבה את המהלך. צריך לעזור למתנ"ס לבצע מהפך.
... השלוחות - להחליף חלק מבעלי תפקיד ליותר מקצועיים וצעירים. ...".

אחר הדברים האלה אמר מר ארביב לחברי ההנהלה כי "הפרוצדורה" היא אימוץ הדו"ח בשלמותו (להוציא ענין אחד, שאיננו קשור לתובענה). מר ארביב התווה את המשך הדרך. לדבריו - ההנהלה המצומצמת תיפגש עם ועד העובדים, לאחר מכן ייערך שימוע בועדת כח אדם, ינוסחו המלצות והן יאושרו סופית בהנהלה.

לאחר מכן, נערכה הצבעה חשאית בשאלה "בעד או נגד". (לא נרשם בפרוטוקול על מה בדיוק ההצבעה, אך נראה כי הכוונה היא להצבעה על דבריו של מר ארביב, בענין "הפרוצדורה" המוצעת). 11 חברים היו "בעד" וחבר אחד נמנע (נעיר כי בראש הפרוטוקול נרשמו במסגרת "חברי הנהלה" נוכחים רק 11 חברי הנהלה, אך מסתבר שהאדם השנים-עשר שהצביע היה מר גולדשטיין, שלא נרשם בראש הפרוטוקול בין חברי ההנהלה).

19. ביום 21/8/02, נפגשו חברי ההנהלה המצומצמת של הנתבעת (מר ארביב, מר גולדשטיין ומר יהודה עוז), עם חברי יו"ר ועד עובדי הנתבעת, גב' עליזה ממן, ועם חבר נוסף של הועד, מר גיל גולדשטיין (חברת ועד נוספת לא השתתפה).

מר ארביב (או שמא חבר אחר בהנהלה המצומצמת - הדבר לא ברור, שכן נרשם "יהודה"), הודיע לחברי הועד שנכחו בפגישה, כי לאור דו"ח היועץ, יש כוונה לפטר את התובעים ועובדת נוספת, ומסר להם כי הנהלת הנתבעת כבר אישרה את הפיטורים. חברי הועד שהיו נוכחים בפגישה לא ניסו למנוע את פיטורי התובעים (בניגוד לעניינה של עובדת אחרת שבדו"ח הומלץ להפסיק את העסקתה, ומר גיל גולדשטיין הציע שהעסקתה תימשך, באופן שונה). ההחלטה המשותפת שהתקבלה בפגישה, היתה כי יימשך תהליך הפיטורים של התובעים.

חברי הועד שהשתתפו בפגישה לא שוחחו עם התובעים בענין עמדתם טרם קיום הפגישה.

20. ביום 22/8/02, למחרת הפגישה עם נציגי ועד העובדים, הוציא מר גולדשטיין מכתבי פיטורים לתובעים.

המכתבים נוסחו באופן דומה, כך:
"עפ"י החלטת הנהלת המתנ"ס מתאריך 13.8.02 ואימוץ מסקנות היועץ האירגוני הנך עומד בפני הפסקת עבודה החל מתאריך 25.9.02.
לצורך שמיעת טענותיך הנך מוזמן לישיבת ועדת כוח-אדם שתתקיים ביום ראשון 25.8.02 בשעה ...
במידה ואינך יכול להגיע מסיבה מוצדקת אנא הודע לנו.
במידה ולא תגיע לפגישה יתקיים הדיון בלעדיך.".

במכתבים נוספים שנשלחו לתובעים, ביום 25/8/02, נאמר כי מועד השימוע נדחה ליום 1/9/02. למכתב שנשלח אל כל אחד מהתובעים צורף גם העתק של חלק ממה שהתייחס אליו בדו"ח היועץ, כפי שצוטט לעיל, אולם זאת - רק מתוך האמור בסעיף 3 לדו"ח היועץ. התובעים לא קיבלו את החלקים המתאימים מסעיפים 4 ו-5 לדו"ח היועץ, ששם - למעשה - נרשמו ההמלצות האופרטיוויות (הפסקת עבודתם של התובעים וגיוס מנהל צעיר במקומו של מר לוזון).

21. החלטתה של הנתבעת לערוך לתובעים "שימוע" איננה נובעת מתחושה פנימית של חברי הנהלת הנתבעת, אלא היא נולדה מתוך הנחיות שניתנו מטעם היועץ המשפטי של החברה למתנ"סים. ההנחיות - מיום 15/4/02 - עולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה כפי שהיתה בעת כתיבתן, ובין השאר, נרשם בהן כך:
"'זכות הטיעון' ... היא זכותו של העובד להשמיע דבריו קודם שיוחלט בעניינו וקודם ש'ייחרץ דינו'. ...
על השימוע להיערך, איפוא, בשלב שלפני קבלת החלטה בענין פיטוריו של העובד; על העובד לקבל - מבעוד מועד - זימון (רצוי בכתב) בו תפורש מטרת הזימון והכוונה לדון באותה ישיבה באפשרות לפטרו.
החובה לתת לעובד הודעה מראש אודות השימוע אינה עניין של מה בכך והנה בעלת חשיבות, וזאת על מנת לאפשר לעובד להכין טיעוניו כיאות, בכדי שהשימוע שייערך יהיה כן ואמיתי ולא הליך הנעשה על מנת לצאת ידי חובה.
השימוע ראוי ורצוי שייערך בפני הגוף המוסמך לדון בהעסקתו ובפיטוריו של העובד, בד"כ ועדת כוח אדם או הנהלת המתנ"ס.
...
בתחילת השימוע יש להציג בפני עובד את הטענות העומדות כלפיו ואת מלוא הנימוקים שהביאו לשקילת האפשרות לפטרו.
...
ככלות ישיבת השימוע ולאחר שהעובד סיים דבריו וטיעוניו, על הועדה לדון (שלא בנוכחות העובד) בטיעונים העומדים על הפרק, לשקול היטב כל טענה וטענה לגופה ולהחליט בנושא פיטוריו (או אי פיטוריו) של העובד.
על דבריו וטענותיו של העובד להישמע ע"י הועדה 'בלב פתוח ובנפש חפצה' ... כך שאם יעלה נימוקים טובים ומשכנעים, יימנעו פיטוריו; שאם לא כן אין עסקינן אלא בשימוע מעושה, מן השפה ולחוץ, ובכך כמובן לא ייצא המעביד ידי חובתו וייתכן שבמבחן ביה"ד יבוטלו הפיטורים. ...". [ההדגשה - במקור].

22. הנתבעת ערכה כינוס של עובדיה. ההזמנות לעובדים נמסרו בטרם ישיבת השימוע לתובעים. התובעים לא הוזמנו לכינוס. מר לוזון פנה למר גולדשטיין במכתב מיום 28/8/02 ובו שאלה מדוע הוא לא הוזמן.

תשובתו של מר גולדשטיין ניתנה בכתב, במכתב מיום 1/9/02 (שהוא יום ישיבת השימוע, אך המכתב נכתב בטרם הישיבה). במכתבו האמור של מר גולדשטיין נאמר, בין השאר, כך:
"לכינוס העובדים הוזמנו כל העובדים במתנ"ס הממשיכים בעבודתם. מכיוון שעפ"י החלטת ההנהלה קיבלת מכתב פיטורים - לא ראיתי טעם להזמינך.".

23. גם מר אואקי התכתב עם מר גולדשטיין בטרם ישיבת השימוע. במכתבו של מר אואקי מיום 29/8/02, שבא בעקבות מכתבו של מר גולדשטיין מיום 25/8/02, נאמר כך:
" הנדון: זימון לועדת שימוע
1. קיבלתי את מכתבך הנ"ל לו צורף תדפיס המתימר להיות מסקנות יועץ.
2. למסקנות הנ"ל לא צורף כל חומר כמו בדיקות של היועץ, חקירות, בירורים.
3. כמובן שללא החומר דהיינו כל הבדיקות, כל החקירות וכו' של היועץ לא אוכל להשיב ולהתגונן.
4. כבר במכתבי מיום ה-22.8.02 ביקשתי את כל החומר הנ"ל ואתה התעלמת מבקשתי.
5. אי לכך אבקש לקבל את כל החומר הנזכר וכמובן לדחות את השימוע בפני הועדה וזאת על מנת שאוכל להתכונן כראוי.".

מר גולדשטיין התייחס למכתבו זה של מר אואקי כאל בקשה לדחיית מועד השימוע (ראו סעיף 22א' לתצהירו הראשון של מר אואקי). בתגובה, שלח מר גולדשטיין למר אואקי מכתב מיום 1/9/02 (בטרם ישיבת השימוע), בה הודיע כי מועד השימוע יתקיים במועדו. לענין טענתו של מר אואקי כי לא קיבל את החומר הנחוץ לו להתכונן לישיבה, כתב מר גולדשטיין כך:
"מסקנות הנהלת המתנ,סים מבוססות גם על המלצות היועץ שהועברו אליך והן על דעת ההנלה לאור נתוני מצב המתנ"ס (החומר בדו"ח המתייחס אליך הועבר אליך).".


תשובה זו איננה מדוייקת, שכן - כאמור כבר בסעיף 20 לעיל - למכתבו של מר גולדשטיין מיום 25/8/02, צורף רק חלק מדו"ח היועץ המתייחס למר אואקי, רק החלק של "הממצאים" מסעיף 3 לדו"ח, אך לא החלקים של המסקנות וההמלצות - מסעיפים 4 ו-5 לדו"ח היועץ.

24. ביום 1/9/02 התייצב כל אחד מהתובעים לישיבת השימוע שהוזמן אליה. הישיבות נערכו בנפרד. מטעם הנתבעת השתתפו בישיבות מר ארביב, מר גולדשטיין וחברת הנהלה נוספת, גב' אסתר כהן. מר ארביב וגב' כהן הם שניים מבין חברי ועדת כח אדם של הנתבעת. בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה כמה חברים מונה ועדת כח אדם. לגרסתו של מר גולדשטיין, הועדה מונה רק 3 חברים (מר ארביב, גב' כהן ומר שלום שקד), וזאת לאחר ששני חברים נוספים הפסיקו את חברותם בועדה (מר מאיר אלעזרא שהפסיק להיות חבר כשעזב את תפקידו כמנהל, ומר שלמה סבג, שלא התייצב לישיבות הועדה במשך השנה ולכן "הפסיק בפועל" להיות חבר בועדה). לגרסתו של מר לוזון - כל חמשת החברים שנזכרו היו חברי הועדה. גרסתו של מר לוזון נסמכת על מסמך של הנתבעת (נספח ה' לתצהירו המשלים של מר לוזון). גרסתו של מר גולדשטיין בדבר הפסקת חברותם של שניים מהחברים, איננה נסמכת על מסמך כלשהו, לא על מסמך אחר של הנתבעת שבו נרשם כי חברותם הופסקה, ולא על נוהל כתוב כלשהו של הנתבעת בדבר הפסקה אוטומטית של חברות חבר שלא התייצב. לפיכך, נראה לנו שניתן לקבוע כי גם ביום 1/9/02 היו בועדת כח אדם חמישה חברים (שרק שניים מהם היו נוכחים בישיבות השימוע).

בסעיפים שלהלן נתאר את העולה מהפרוטוקולים של שתי ישיבות השימוע.

נעיר כי לפי טענותיו של מר לוזון, כפי שפורטו במכתבו מיום 9/9/02, נפלו אי-דיוקים בפרוטוקול, ולא נרשמו כל הדברים. ניסינו, ככל האפשר לערוך סינתזה בין הרשום בפרוטוקול לבין טענותיו של מר לוזון כנגד הפרוטוקול, ולשם כך נעזנרו גם בשיקולים של סבירות (לדוגמא - אין הגיון בכך שמר לוזון יגיד, כאמור בסעיף 13 לפרוטוקול, שהוא איננו שחוק ומייד לאחר מכן - כפי שנרשם בסעיף 14 - יאמר שהוא איננו היחיד ששחוק. סביר יותר שנכונה טענתו של מר לוזון על כך שהוא אמר שאם הוא שחוק - הוא איננו היחיד).

25. ישיבת השימוע של מר לוזון נפתחה בכך שניתן לו לאמר את דבריו. מר לוזון טען כי הליך הפיטורים לקוי, שכן היה מקום לשמוע אותו לפני החלטת הפיטורים. כפי הנראה, מר ארביב הגיב על טענה זו של מר לוזון, אך תשובתו לא ידועה לנו. מכל מקום, מר לוזון ביקש שמר ארביב יפסול את עצמו מהשתתפותו בועדת השימוע.



לאחר מכן החל מר לוזון להתייחס לאמור בעניינו בסעיף 3.4 לדו"ח היועץ, כפי שצוטט לעיל. מר לוזון הגיב על כל הטענות שנרשמו בסעיף האמור. (כזכור, מר לוזון לא קיבל לידיו את המלצתו של היועץ על הפסקת העסקתו של מר לוזון ועל כך שבמקומו יש להעסיק מנהל צעיר וכריזמטי, כך שהוא לא הגיב על ענין זה). מר לוזון העלה גם טענות כנגד אופן עבודתו של היועץ.

בנוסף, הביע מר לוזון את דעתו כי הוא יכול למלא גם תפקידים אחרים אצל הנתבעת (כגון ניהול שלוחה). מר לוזון הכחיש כי הוא עייף או שחוק, וטען כי הוא יכול לתרום רבות לנתבעת. במהלך הישיבה - נשאל מר לוזון שאלות על ידי חברי ועדת השימוע, והשיב עליהן.

26. גם ישיבת השימוע של מר אואקי נפתחה בדברים שהוא נשא. מר אואקי פירט את האופן שבו עבד אצל הנתבעת וקידם - לגרסתו - את השלוחה שהוא ריכז. מר אואקי הציג בפני חברי ועדת השימוע חומר כתוב בענין זה. מר אואקי דיבר גם על תוכניות שהיו לו אך נבלמו על ידי ראש העירייה. לאחר הדברים שנשא, נשאל מר אואקי שאלות על ידי חברי הועדה. הוא הודיע לחברי הועדה כי אין לו מושג מדוע הוא פוטר. (השאלה שנוסחה על ידי חברת הועדה היתה בלשון עבר: "פוטרת"). בתשובות לשאלות אחרות, מסר מר אואקי את גרסתו כנגד הרשום בסעיף 3 לדו"ח היועץ בענין שלוחת סקטר.

27. הפרוטוקולים של ועדת השימוע הודפסו ונשלחו לתובעים (כאמור לעיל - מר לוזון חלק על חלק מתוכן הפרוטוקול).

28. ביום 11/9/02, נערכה ישיבה נוספת של הנהלת הנתבעת. בישיבה זו, החליטה ההנהלה באופן סופי לאשר את פיטוריהם של התובעים.

הפרוטוקול של ישיבה זו מתייחסת בתמציתיות גם לעניינם של התובעים.



כך נאמר בפרוטוקול לענין זה:
"נערך לעובדים רפי לוזון וויקי אואקי שימוע בפני ועדת כו"א. סיכום השימוע מובא לפני חברי ההנהלה לעיון.
א. ההנהלה מאשרת את ההחלטה מישיבתה הקודמת בדבר אימוץ מסקנות היועץ הארגוני - כולל פיטורי העובדים ויקי אואקי ורפי לוזון.
ב. הצוות המצומצם לטיפול בתיכנון יבחן האם יש מקום לשלב את רפי לוזון בתפקיד כלשהו במתנ"ס.".

נעיר מר זהר ביבר, אשר היה נוכח באותו ישיבה במעמד של משקיף, העיד בפנינו תחילה כי הוא לא זוכר אם בישיבה היה פרוטוקול של ישיבת השימוע של מר לוזון. לאחר מכן הוא העיד כי אמנם דובר על שימוע "אך לא הוצג שימוע".

29. כזכור, החלטת הנהלת הנתבעת מיום 11/9/02, כללה את ההחלטה לבחון אם יש מקום לשלב את מר לוזון "בתפקיד כלשהו" אצל הנתבעת. למרות זאת, למחרת ההחלטה (כלומר ביום 12/9/02), שלח מר גולדשטיין מכתב למר לוזון, בענין סיום עבודתו.

במכתב האמור נאמר כך:
" הנדון: התייצבות לעבודה.
אבקשך לא להתייצב לעבודה במתנ"ס החל מתאריך 17/9/02 בבוקר ועד סיום עבודתך במתנ"ס.
זכויותיך בגין אי הופעתך לעבודה לא תיפגענה ושכרך ישולם כחוק בעבור ימים אלו.
אבקשך להעביר למנהלן הרשת מר מנשה פרידמן את כל המפתחות של מתנ"ס וולפסון ולקיים סיור לבדיקת המלאי ולהעברת חתימות כנדרש.".

30. עם זאת, ביום 18/9/02, נערכה ישיבה של "צוות המראה מצומצם" (בהרכב מר ארביב, מר גולדשטיין ושני חברי הנהלה נוספים). צוות זה החליט גם בעניינו של מר לוזון. כך נאמר בהחלטתו:
"עפ"י החלטות ההנהלה בישיבתה מיום 11/9/02 דן הצוות באפשרות למצוא תפקיד אחר לרפי לוזון במתנ"ס, הצוות החליט כי אין תפקיד אחר המתאים לכישוריו של רפי לוזון במתנ"ס ולכן יש להמשיך בתהליך פיטוריו.".

לא ברור לנו אם מי מטעם הנתבעת הודיע למר לוזון על ההחלטה מיום 18/9/02, אך נראה כי ממילא, לאחר המכתב מיום 12/9/02, לא היו למר לוזון תקוות שהנתבעת תשאיר אותו בעבודה.


31. במועד כלשהו שלא הוברר לנו, אך היה לכל המאוחר ביום 26/9/02, מונה עובד אחר של הנתבעת לתפקיד מנהל שלוחת סקטר (תפקידו של מר אואקי). עובד זה הוא מר גילי גולדשטיין. לגרסתו של מר (יהודה) גולדשטיין אין כל קשר משפחתי בינו לבין מר גילי גולדשטיין. לנו נראה (ומר גולדשטיין לא הכחיש זאת) כי אותו גילי גולדשטיין הוא היה גיל גולדשטיין - חבר ועד העובדים שהשתתף בפגישה מיום 21/8/02, פגישה שבה נדון ענין פיטוריהם של התובעים.

32. מעדותו של מר ביבר עולה כי בין מינהל חברה ונוער במשרד החינוך לבין עיריית צפת יש הסכם כתוב אשר גם הנתבעת חתומה עליו, ואשר לפיו מינויים ופיטוריהם של רכזי נוער בצפת אמורים להיות בתיאום עם מינהל חברה ונוער במשרד החינוך. פיטוריו של מר לוזון לא נעשו בתיאום עם משרד החינוך. אמנם, מר זהר ביבר עצמו היה נוכח (כמשקיף) בישיבת הנהלת הנתבעת מיום 11/9/02, שבה אושרו פיטוריו של מר לוזון, אלא שהוא איננו חושב שהיה צריך לפטר את מר לוזון.


האם היו פגמים בהליכי פיטוריהם של התובעים ?

33. לדעתנו, התשובה לשאלה שבכותרת חלק זה של פסק הדין - היא חיובית. אנו סבורים שהליכי פיטוריהם של התובעים היו שלא כדין. הפגמים בהליכי הפיטורים יפורטו להלן.

34. ראשית, נבהיר כי לא יכול להיות חולק (ואנו סבורים כי אכן אין חולק) על כך שהיה על הנתבעת לערוך לתובעים הליך תקין של שימוע. הנתבעת עצמה נטלה עליה חובה זו, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי של החברה למתנ"סים, כפי שצוטטו בחלקן בסעיף 21 לעיל. אנו מנצלים הזדמנות זו כדי לציין שאנו מאמצים במלואן את ההנחיות האמורות.



אולם, גם אם הנתבעת לא היתה מקבלת על עצמה את החובה, היתה החובה מוטלת עליה, וזאת מכח ההלכה הפסוקה שהיתה בתוקף גם טרם פיטוריהם של התובעים, הלכה שקיבלה משנה תוקף לאחר מכן, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל (טרם פורסם). כך נקבע בפסק הדין:
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד ...
ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טֶקֶס' גרידא, שיש לקיימו מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת [ידי] חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. ...
עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו.".

מכאן, שטרם קבלת ההחלטה על פיטורי התובעים, היה על הנתבעת לדאוג לכך שיקויים עמם שימוע, שבו הם יוכלו להעלות את טענותיהם ולנסות לשכנע את הנתבעת שלא לפטרם, וזאת לאחר שהוצג להם מלוא החומר שהביא לכוונה לפטרם.

הנתבעת - כפי שפורט לעיל - אכן הזמינה את התובעים לישיבת שימוע, אלא שכפי שנפרט להלן, אנו סבורים שהליך זה היה פגום.

35. שאלת הקוורום החוקי בועדת כח אדם. ככלל, לא היתה צריכה להיות חובה שהשימוע יהיה דווקא בפני ועדת כח אדם של הנתבעת. השימוע אמור להיעשות בפני מי שמוסמך לקבל את ההחלטה על הפיטורים או בפני גורם כלשהו מטעמו של אותו מוסמך. גם הנחיות היועץ המשפטי של החברה למתנ"סים לא חייבו שהשימוע יהיה בפני ועדת כח אדם דווקא.

לפיכך, לא היינו רואים כל פסול בכך שהשימוע של התובעים נערך בפני מר ארביב, מר גולדשטיין וגב' אסתר כהן בלבד, אלמלא היתה הנתבעת עצמה קובעת כי השימוע יהיה בפני ועדת כח אדם.

כזכור, בישיבת הנהלת הנתבעת מיום 13/8/02, התקבל המתווה שהציג מר ארביב על המשך ההליך. המתווה הזה (ה"פרוצדורה") כלל החלטה שהשימוע לתובעים יהיה בפני ועדת כח אדם. גם לאחר ישיבת השימוע, בישיבת הנהלת הנתבעת מיום 11/9/02, נמסר לחברי ההנהלה כי לתובעים נערך שימוע בפני ועדת כח אדם.

משהנתבעת עצמה קבעה כי השימוע אמור להיות בפני ועדת כח האדם שלה, היה עליה לדאוג לכך שכך אכן יהיה. אם אכן ההרכב המלא של ועדת כח אדם (חמישה אנשים) כפי שהוא רשום בנספח ה' לתצהירו המשלים של מר לוזון, איננו יכול להתכנס, היתה הנתבעת יכולה לדאוג לשינוי הרכב הועדה. הנתבעת היתה יכולה גם לשנות את החלטתה ולהחליט שהשימוע יהיה בפני ההרכב שבפניו הוא נערך. הנתבעת לא בחרה באחת מהאפשרויות האלה, אלא השאירה בתוקף את ההחלטה השימוע ייערך בפני ועדת כח אדם, ויחד עם זאת, לא כינסה את הועדה בהרכב המלא או אף את רוב ההרכב המלא של הועדה.

אמנם, לא הוצגו בפנינו ראיות בדבר הקוורום החוקי של ועדת כח אדם של הנתבעת, ואין מניעה שהנתבעת תקבע שגם נוכחות של שניים מחמשת חבריה היא בת תוקף, אלא שכפי הנראה אין קביעה כזו של הנתבעת, שכן כעולה מתצהירו של מר גולדשטיין - טענת הנתבעת על קיומו של קוורום חוקי נשענת על ההנחה שהועדה כוללת רק שלושה חברים. בנסיבות אלה, ניתן לצאת מתוך הנחה - כהיקש מהאמור בסעיף 20 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1980, שקוורום חוקי לכינוסה של ועדת כח אדם הוא רוב של חבריה (ובענייננו - שלושה).

אשר על כן, ניתן לקבוע שהגוף שבפניו נערכו ישיבות השימוע של התובעים, לא היה ועדת כח אדם של הנתבעת, כך שהחלטת ההנהלה מיום 13/8/02 על קיום השימוע - לא קויימה, והחלטת ההנהלה מיום 11/9/02 שהתבססה על ההנחה שהיה שימוע בפני ועדת כח אדם, התבססה על הנחה שגויה.

נכונה טענת הנתבעת על כך שהתובעים לא העלו את טענותיהם בדבר הקוורום החוקי בעת ישיבתה של הועדה. עובדה זו, מפחיתה ממשקל טענתם הנוכחית, אלא שבענין זה ראוי לציין שלא ברור אם ביום 1/9/02 היו התובעים מודעים להרכב המדוייק של הועדה, וכן שטענה אחרת שהעלה מר לוזון (פסילתו של מר ארביב) כלל לא זכתה להתייחסות, כך שקשה להניח שאילו היו התובעים טוענים דבר מה בענין הקוורום החוקי, היתה טענתם זוכה להתייחסות שונה. עוד יש לזכור שבמכתבי הנתבעת שנמסרו לתובעים טרם השימוע (מיום 22/8/02, מיום 25/8/02 ומיום 1/9/02) הובהר לתובעים שאם הם לא יתייצבו, ההחלטה תינתן בהעדרם, כך שאין אנו סבורים שיש למנוע מהתובעים להעלות כעת את טענותיהם בענין הקוורום החוקי.

עם כל זאת, אילו ענין הקוורום החוקי היה הפגם היחיד בהליך פיטוריהם של התובעים, לא היינו סבורים כי פגם זה מצדיק קביעה של ביטול הפיטורים. אולם, כפי שנראה להלן, לדעתנו נפלו פגמים נוספים - מהותיים יותר - בהליך הפיטורים, ובנסיבות אלה, אין סיבה שלא לצרף גם את ענין הקוורום החוקי כעילה נוספת להצדקת ביטול הפיטורים.

36. אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת (בסעיף 10 לסיכומי ב"כ הנתבעת), על כך שבידי התובעים היה די חומר כדי שיוכלו להתמודד עם הטענות המועלות נגדם. אמנם, כפי שכבר הראנו לעיל, כל אחד מהתובעים קיבל ציטוט של חלק הממצאים מדו"ח היועץ (סעיפים 3.2 ו-3.4 לדו"ח שצוטטו בסעיף 14 לעיל). אלא שלא היה ניתן להסתפק בכך. דו"ח היועץ עצמו כלל מסקנות והמלצות שלא הועברו לתובעים.

קריאת סעיף 3.2 לדו"ח היועץ איננה מאפשרת לדעת שבסעיף 5 לדו"ח המליץ היועץ על כך שעבודתו של מר אואקי תופסק והמליץ על גיוס עובד חדש, במשרה מלאה, לתפקיד ניהול שלוחת סקטר וניהול תחום הנוער. כיצד היה מר אואקי יכול להתמודד עם המלצתו של היועץ בענין זה - רק על סמך קריאת סעיף 3.2 לדו"ח ?

קריאת סעיף 3.4 לדו"ח היועץ איננה מאפשרת לדעת שבסעיף 4 לדו"ח המליץ היועץ על מינוי מנהל "צעיר וכריזמטי" ושבסעיף 5 לדו"ח הוא המליץ על הפסקת עבודתו של מר לוזון. כיצד היה מר לוזון יכול להתמודד עם המלצתו של היועץ בענין זה - רק על סמך קריאת סעיף 3.4 לדו"ח ?

כיצד היו שני התובעים יכולים לטעון טענות על ההשוואה בינם לבין עובדים אחרים של הנתבעת, אשר גם הם זכו לביקורות כשלא ראו את חלקי דו"ח היועץ המתייחסים לעובדים האחרים ?

אף אם היו התובעים מקבלים את דו"ח היועץ בשלמותו לא היה בכך די, שכן לדעתנו היה על הנתבעת למסור להם גם העתק של פרוטוקול ישיבת הנהלת הנתבעת מיום 13/8/02, וזאת כדי שיוכלו לדעת מה דובר בעניינם בישיבת ההנהלה, ואף מה אמר היועץ לחברי ההנהלה כדי לשכנעם לאמץ את הדו"ח, הן בענין גילם של העובדים, הן בענין הוותק שלהם והן בענין הצורך להשתמש בפוליטיקה ולנצל את הזמן שעד לבחירות לראשות העיר.

יתרה מכך, מר אואקי ביקש במפורש לקבל חומר נוסף (מכתבו מיום 29/8/02) אך בקשתו זו נדחתה על ידי מר גולדשטיין (מכתבו מיום 1/9/02) (ראו ציטוטים מהמכתבים בסעיף 23 לעיל).

לפיכך, דעתנו היא שהנתבעת לא איפשרה לתובעים להתגונן כיאות בעת ישיבת השימוע, ויש לפסול בשל כך את ההליך של השימוע שנערך להם.

37. פגם מהותי נוסף בהליך הפיטורים היה בכך שהן מר ארביב והן מר גולדשטיין כבר החליטו, למעשה, על פיטוריהם של התובעים, עוד לפני ישיבת השימוע. מר ארביב ומר גולדשטיין היוו רוב בהרכב שערך את ישיבות השימוע לתובעים (בהנחה שמר גולדשטיין אכן היה כלול בהרכב זה, הנחה שנסמכת על הטענה האמורה בסיפא לסעיף 11ה(3) לסיכומי ב"כ הנתבעת).

מר ארביב היה זה שקבע את "הפרוצדורה" בישיבה מיום 13/8/02, והתווה את הדרך לאימוץ הדו"ח במלואו (להוציא ענין אחד), תוך שידע לציין מראש כי לאחר השימוע יקבל דו"ח היועץ אישור סופי בישיבת ההנהלה. מר לוזון ביקש לפסול את מר ארביב, אך בקשתו זו לא זכתה להתייחסות.

מר גולדשטיין היה זה שכתב את מכתבי הפיטורים לשני התובעים, עוד טרם ישיבת השימוע, מבלי שצויין במכתבי הפיטורים כי הפיטורים תלויים בתוצאות השימוע.

מר גולדשטיין אף נתן ביטוי לדעתו על תוצאות השימוע עוד טרם ישיבת השימוע, במכתבו למר לוזון מיום 1/9/02, שבו הסביר כי לא היה טעם להזמין את מר לוזון לכינוס של עובדי הנתבעת, מאחר שהוא קיבל מכתב פיטורים (כמצוטט בסעיף 22 לעיל).

הן מר ארביב והן מר גולדשטיין נפגשו עם נציגי ועד העובדים, ביום 21/8/02, והציגו את ההחלטה על פיטוריהם של התובעים כהחלטה שכבר התקבלה וכמעשה עשוי.

כפי הנראה, אפילו חברת ועדת כח האדם, גב' אסתר כהן (שלגביה יש חלוקי דעות בענין עמדתה בשימוע), לא הבינה שלמעשה טרם התקבלה החלטה סופית על פיטורי התובעים. את זאת ניתן ללמוד מהשאלה שהיא הפנתה למר אואקי בעת ישיבת השימוע, אם הוא יודע מדוע הוא פוטר (בלשון עבר). לפיכך, קשה להניח שהיא ידעה מה תפקידה בישיבת השימוע. גב' כהן היתה נוכחת בישיבת ההנהלה ביום 13/8/02, וכפי הנראה - מסקנתה היתה שההנהלה כבר החליטה על הפיטורים באותה ישיבה.

לפיכך, סבורים אנו כי הליך השימוע שנערך לתובעים היה - למעשה - רק לשם מילוי החובה הפורמאלית של "עריכת שימוע", אך לא היתה מצד הנתבעת כל נכונות של ממש לשמוע את התובעים ולנסות להשתכנע מטיעוניהם. גורל מקום עבודתם של התובעים כבר נחרץ על ידי הנתבעת מוקדם יותר - בישיבת ההנהלה מיום 13/8/02.

38. תימוכין נוספים לכך שהשימוע לתובעים היה חסר סיכוי, ניתן למצוא במה שהתרחש בקשר למציאת התפקיד החלופי למר לוזון. כזכור, הנהלת הנתבעת החליטה, ביום 11/9/02, שצוות מצומצם ינסה למצוא למר לוזון תפקיד חלופי. למרות זאת, מייד למחרת (ביום 12/9/02), עוד בטרם ניתנה החלטה כלשהי של הצוות המצומצם, וכאשר - לכאורה - היה מקום להמתין ולראות אם אכן מר לוזון מפוטר או שמא נמצא בעבורו תפקיד חלופי, שלח לו מר גולדשטיין מכתב שבו כבר נדרש מר לוזון להפסיק להתייצב בעבודה, להעביר מפתחות ולהעביר חתימות על המלאי.

39. פגם נוסף אנו רואים גם בשיקולים שהנחו את הנתבעת. אמנם, הכלל הוא שבית הדין לעבודה איננו מוסמך לשים את שיקוליו במקום שיקולי המעביד, אלא שבענייננו, נראה לנו כי השיקולים של הנתבעת היו מנוגדים לדין. כוונתנו לענין גילם של התובעים (ובמיוחד של מר לוזון).

הנתבעת, כזכור, החליטה לאמץ את דו"ח היועץ. הן בדו"ח היועץ עצמו והן בדברים שהוא מסר לחברי הנהלת הנתבעת בישיבה מיום 13/8/02, ניתן דגש מיוחד לענין גילם של העובדים שהומלץ להפסיק את עבודתם.

בעניינו של מר לוזון המליץ היועץ במיוחד למנות תחתיו אדם צעיר (סעיף 4.2.2 לדו"ח).

בישיבה מיום 13/8/02, אמנם אמר היועץ כי זה "לא ענין של גיל", אך מייד לאחר מכן אמר שיש לגייס מנהלים צעירים. לדעת היועץ, כפי שהיא נאמרה בפני הנהלת הנתבעת, יש חסרון בכך שאדם נמצא בתפקידו "זמן רב כל כך".

מובן שזכותו של היועץ לסבור שרצוי לעשות מהפך, להיפטר מהעובדים המבוגרים ולגייס תחתיהם עובדים צעירים, אך על הנתבעת היתה מוטלת החובה לבחון אם לאמץ את דו"ח היועץ, ומשהחליטה לאמץ אותו - יש לבדוק אם שיקוליה אינם מנוגדים להוראה בסעיף 2(א)(5) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, האוסרת על כך שבשיקולים בענין פיטורים, תהיה בין עובדים הפליה מטעמי גיל. (הנתבעת לא הראתה ואף לא טענה כי ענין הגיל הוא רלוונטי לתפקידיהם של התובעים).

40. גם דרך ה"התייעצות" עם ועד העובדים - בענין פיטורי התובעים, לוקה לדעתנו בחסר.

ברור שועד העובדים לא היה יכול לייצג נאמנה את התובעים, כאשר לא ניתנה לועד העובדים ההזדמנות לברר עם התובעים את תגובת התובעים לכוונה לפטרם. קבלת הסכמת ועד העובדים לפיטורים בנסיבות שבהן הועד לא קיבל גם את תגובת המועמדים לפיטורים בטרם מתן הסכמתו, איננה יכולה להיחשב כקבלת הסכמה של נציגי המועמדים לפיטורים.

יתרה מכך, מפרוטוקול הפגישה מיום 21/8/02, לא נראה שנציגי ועד העובדים כלל נשאלו לדעתם. כזכור, עובדת פיטורי התובעים הוצגה לחברי הועד כמוגמרת. נאמר להם שההנהלה כבר אישרה את הפיטורים.

בנוסף לאמור לעיל, אם מר גיל גולדשטיין ידע ביום 21/8/02, כי הוא מועמד אפשרי להחליף את מר אואקי בניהול שלוחת סקטר, הרי שיש טעם רב לפגם בכך שניתן משקל כלשהו להסכמתו לפיטורים. אם הוא ידע על כך, היה לו אינטרס ברור שהפיטורים יאושרו.

41. בפיטוריו של מר לוזון מצאנו פגם נוסף, המצטרף לאחרים, והוא - שהנתבעת לא תאמה את פיטוריו עם משרד החינוך, כמתחייב מההסכם שהנתבעת חתומה עליו על פי עדותו של מר זהר ביבר.

אמנם משרד החינוך לא יצא מגדרו כדי לעמוד על זכותו מכח ההסכם האמור, ולא נזעק לעזרתו של מר לוזון, אלא שגם אם משרד החינוך התרשל בשמירה על זכויותיו מכח ההסכם, אין מניעה מלראות את מר לוזון כזכאי להסתמך על אותו הסכם ולטעון כי פיטוריו נעשו בניגוד להסכם שנעשה גם לטובתו.

כמו באמור לעיל לענין הקוורום החוקי, לא היינו סבורים שנכון יהיה לבטל את פיטוריו של מר לוזון רק בשל ההפרה לכאורה של החוזה בין הנתבעת לבין משרד החינוך, אולם אין אנו רואים מניעה להביא גם פגם זה במסגרת שיקולינו, לאחר שכבר הגענו למסקנה שהליך הפיטורים של שני התובעים היה לקוי, כמפורט לעיל.

הסעד שהתובעים זכאים לו

42. העובדה שמצאנו פגמים בהליך הפיטורים, איננה מביאה בהכרח למסקנה שהתובעים זכאים לסעדים המבוקשים על ידיהם (ביטול הפיטורים והשבת לעבודה).

אכיפתם של יחסי עובד-מעביד הינה סעד מרחיק לכת ואין לתתו כדבר שבשגרה.

43. עם זאת, נראה לנו כי בענין שבפנינו נכון יהיה להצהיר על בטלות פיטוריהם של שני התובעים וזאת בהתחשב, בין השאר, באמור להלן:

א. הנתבעת איננה מעביד הפועל בתחום המשפט הפרטי גרידא. הנתבעת היא אמנם חברה בע"מ, אלא שהיא איננה גוף עסקי. היא חברה בבעלות הסוכנות היהודית, שלה יש מעמד סטטוטרי (ראו: חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, התשי"ג-1952). הנתבעת פועלת במשותף עם גורמי ממשל (מינהל חברה ונוער במשרד החינוך ועיריית צפת). בשל כך, מוצדק להטיל על הנתבעת חובות מתחום המשפט הציבורי.

ב. הנתבעת היתה מודעת היטב לחובתה לערוך לתובעים שימוע בטרם פיטוריהם. למרות זאת, לא עלה בידיה לעשות זאת בלא פגמים.

ג. שני התובעים התריעו בפני הנתבעת, טרם השימוע, על פגמים בהליכי פיטוריהם (מר אואקי טען כי החומר שסופק לו איננו מספיק. מר לוזון טען כי יש לפסול את מר ארביב מחברותו בועדת השימוע), והנתבעת לא מצאה לנכון לתקן את הפגמים.

ד. התובעים לא ישנו על זכויותיהם. הם פנו לבית הדין סמוך מאד לאחר פיטוריהם (ביום 19/9/02), וביקשו סעד זמני. הנתבעת היתה מודעת לאפשרות שתביעת התובעים תתקבל ופיטוריהם יבוטלו.

ה. בפיטורי התובעים היו פגמים מהותיים. בכך כוונתנו לעובדה שהתובעים לא היו יכולים להתכונן כיאות לישיבת השימוע ולעובדה שהחלטת הנתבעת על הפיטורים התקבלה עוד טרם הליך השימוע, כשההליך עצמו לא בוצע באופן שיאפשר לנתבעת להשתכנע לחזור בה מהחלטתה. פגמים אלה יורדים - לדעתנו - לשורש הליך הפיטורים, ומצדיקים את ביטול הפיטורים.

44. אשר על כן, נראה לנו כי נכון יהיה להצהיר על ביטול פיטוריהם של התובעים ולקבוע כי הם זכאים לכל הזכויות הכספיות כעובדים, גם בגין התקופה שמיום פיטוריהם ואילך, וכל עוד עבודתם של התובעים לא תופסק, בדרך של התפטרות או של פיטורים כדין.

45. האמור בסעיף 44 לעיל, אין משמעו שהתובעים זכאים בהכרח לחזור לבצע את תפקידיהם. בענין זה, אנו סבורים שיש להבדיל בין שני התובעים, כמוסבר בסעיפים 46 ו-47 להלן.

46. בענין מר אואקי

כזכור, עוד טרם ההתדיינות בתובענה זו (ולכל המאוחר ביום 26/9/02), מונה מר גיל גולדשטיין למלא את מקומו של מר אואקי. בנסיבות אלה, אנו סבורים שהיה על מר אואקי לבקש את צרופו של מר גיל גולדשטיין כנתבע נוסף, שכן גם הוא יכול להיפגע מקבלת התביעה. משמר אואקי לא ביקש לצרף את מר גיל גולדשטיין כנתבע נוסף, אנו סבורים שאין מר אואקי זכאי לסעד של אכיפת השבתו לתפקידו הקודם.

לפיכך, בעניינו של מר אואקי אנו מסתפקים בהצהרה האמורה בסעיף 44 לעיל. ברור שאם הנתבעת תהיה מעוניינת ללכת בדרך המלך, יהיה עליה לדאוג להשיב את מר אואקי לתפקידו הקודם (תוך שמירת זכות הטיעון של מר גיל גולדשטיין), אך אין אנו מחייבים אותה לעשות כן, והנתבעת תוכל לצאת ידי חובת קיום פסק דין זה גם אם היא תשיב את מר אואקי לעבודה אצלה בתפקיד אחר, שיהלום את כישוריו ואת נסיונו, מבלי לפגוע בשכרו ובתנאי עבודתו.

47. בענין מר לוזון

בעת ההתדיינות בתיק זה לא הובאו לנו ראיות על כך שתפקידו של מר לוזון כבר אוייש על ידי אדם אחר. בנסיבות אלה, לא היה מר לוזון אמור לצרף נתבע נוסף לתובענתו.

על כן, אין אנו רואים מניעה מלקבוע - בהמשך לסעד ההצהרתי האמור בסעיף 44 לעיל - כי על הנתבעת להשיב את מר לוזון לתפקידו הקודם.

עם זאת, אם יתברר שבינתיים מונה אדם אחר לתפקידו הקודם של מר לוזון, הרי שברור שיהיה על הנתבעת לאזן בין זכויותיו של מר לוזון לבין זכויותיו של מי שהחליפו, ולדאוג לכך שהפגיעה במי מהעובדים תהיה מזערית ככל האפשר. במקרה של קשיים ביישום ההוראה להשיב את מר לוזון לתפקידו, ככל שתיוותר מחלוקת בענין זה ואם לא יימצא פתרון אחר, אין מניעה שתהיה פניה מחודשת לבית הדין (פניה של הנתבעת, של מר לוזון, של מי שמונה אחריו לתפקידו או של כולם או חלק מהם ביחד).


לסיכום

48. כאמור לעיל, אנו מקבלים את התביעות.

49. מוצהר בזה כי פיטוריהם של שני התובעים - בטלים. על הנתבעת לדאוג לכך שהתובעים יקבלו את כל הזכויות הכספיות כעובדים, גם בגין התקופה שמיום פיטוריהם ואילך, וכל עוד עבודתם של התובעים לא תופסק, בדרך של התפטרות או של פיטורים כדין.

50. אם הנתבעת לא תשיב את מר אואקי לתפקידו הקודם, עליה למצוא בעבורו תפקיד ההולם את כישוריו ואת נסיונו, תוך שמירה על שכרו ועל תנאי עבודתו.

51. על הנתבעת להשיב את מר לוזון לתפקידו הקודם (בסייגים האמורים בסעיף 47 לעיל).

52. על הנתבעת לשלם לתובעים (ביחד) את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/4/03, אם לא ישולמו קודם לכן.

53. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.


ניתן היום, י"ב באדר ב' תשס"ג, 16 במרץ 2002, בהעדר הצדדים.



______________ ________________ ________________
חיים ארמון, שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)


 

 
Hit Counter