<%@ Language=JavaScript %> אין ספק כי ב"כ התובע הקשה על ניהול הדיון במיוחד במהלך חקירת העדים

מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

ההחלטה נושא הערעור דנן  בש"א 8378/02

החלטת הערעור בבימ"ש עליון  ב - ע"א 8511/02

 

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

א  003107/98

לפני: כב' השופטת ד. קרת-מאיר

תאריך: 07/07/2005

     

 

 בעניין:

פלוני

 

 

 

 

התובע 

 

נ  ג  ד

 

 

1. המגן חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

3. נהג הרכב

 

 

 

 

 הנתבעים

 

פסק דין

 

1.         עילת התביעה:

התביעה שבפניי הינה תביעתו של התובע בגין תאונת דרכים אשר ארעה ביום 7.6.96, כאשר התובע היה חייל בשירות סדיר.

התובע היה נוסע ברכב כאשר נהג הרכב איבד את השליטה על הרכב והתהפך.

התובע הועבר לבי"ח העמק בעפולה ושוחרר מבית החולים ביום 11.6.98.

בכתב התביעה נאמר כי התובע סבל מפגיעות בראש, בלסת, בעמוד שדרה צווארי ומותני, באגן ובאף.

עוד נאמר כי לפני התאונה היה התובע בריא בגופו ובנפשו והרבה בפעילות גופנית. בכתב התביעה נאמר כי התובע נסעד על ידי בני משפחתו, עליו לאכול מזון רך והוא סובל מכאבים עזים בכל גופו. כמו כן, נאמר כי התובע סובל מהפרעות נפשיות.

 

 

 

 

 

2.         הנכות הרפואית של התובע:

על פי בקשת התובע, מונו 4 מומחים רפואיים מטעם בימ"ש בגין התאונה. 

 

א. אורטופדיה:

המומחה אשר מונה בתחום זה הינו ד"ר שטרן, מנהל היחידה להשתלות פרקים וסגן מנהל המחלקה האורטופדית במרכז הרפואי ספיר בכ"ס.

ד"ר  שטרן בדק את התובע בשנת 2001.

בפני המומחה האורטופדי התלונן התובע על כאבים בלסת תחתונה, קושי בלעיסה, כאבים בצוואר, הגבלה בתנועות הצוואר, הטיית ראש תמידית לצד ימין, כאבים בגב עליון וגם תחתון, קושי בישיבה ממושכת ונטייה ליפול לפנים במצב של כפיפה.

בפרק "דיון ומסקנות" נקבע על ידי ד"ר שטרן כי התובע אכן נפגע בפנים, בלסת התחתונה, בצוואר, בבית החזה, בבטן, לאורך עמוד השדרה הגבי והמותני ביד ובקרסול השמאלי.

אולם, בצילומי גולגולת, עמוד השדרה והצוואר, עמוד השדרה המותני והאגן אשר נעשו מיד לאחר התאונה, לא נמצא כל ממצא חריג.

המומחה ציין כי התובע שולל הפרעה כלשהי בנהיגה גם לאורך זמן.

בבדיקה לא נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר ולא נמצאו סימני חסר נוירולוגיים אובייקטיביים כלשהם בכל ארבעת הגפיים.

עוד נקבע על ידי המומחה כי לא ניתן לקבל את תלונתו של התובע בדבר ליקוי תחושה בגפה השמאלית התחתונה כתלונה אמינה.

עוד נאמר כי בצילומי עמוד השדרה הצווארי אשר הומצאו לידו לא נמצא כל ממצא חבלתי, כפי שגם לא נמצא בעת האשפוז לאחר התאונה ובסיכום המחלה מבית החולים.

המומחה התייחס גם לממצא של קליטה מוגברת במידה קלה בחוליה הצווארית השלישית בחלקה האחורי, בבדיקת מיפוי עצמות אשר נעשתה לתובע 3 חודשים לאחר התאונה.

לדבריו, הפירוש על פיו יכול הממצא להעיד על דחיסה ואולי אפילו שבר, הינו פירוש תמוה וזאת בהעדר ממצאים קליניים רלוונטיים.

בבדיקתו של התובע לא נמצאה כל רגישות מעל החוליה הצווארית השלישית ולא יתכן שבר ללא רגישות.

בקשתו של המומחה כי התובע יבצע בדיקת C.T.  של עמוד שדרה צווארי, נענתה בשלילה.

אולם, גם ללא בדיקה זו, על פי הממצאים הקליניים בבדיקה, על פי תעודת המחלה ועל פי צילומי הרנטגן, ניתן לשלול באופן מוחלט כל שבר ופגיעה בחוליית הצוואר.

בבדיקת עמוד שדרה גבי ועמוד שדרה מותני, לא נמצאה הגבלה בתנועות ולא נמצאו סימני חסר קליניים.

הפגיעה בכף יד שמאל ובקרסול שמאל, הן פגיעות שטחיות ללא כל הפרעה תפקודית או קוסמטית.

בסופו של דבר, נקבע על ידי המומחה כי לא נותרה לתובע כל נכות בגין הפגיעה בעמוד שדרה צווארי, בעמוד שדרה גבי, בעמוד שדרה מותני, בכף יד שמאל ובקרסול שמאל.

בגין הפגיעה בלסת התחתונה, הרי שפגיעות אלה אינן בתחום מומחיותו של המומחה.

מכאן, עולה בבירור כי לתלונות התובע אין כל יסוד קליני אובייקטיבי.

 

ב. א.א.ג:

המומחה אשר מונה בתחום זה, הינו ד"ר אופיר, מנהל מחלקת א.א.ג בבי"ח מאיר בכ"ס.

בחווה"ד ציין המומחה כי לאחר התאונה התלונן התובע על קושי בנשימה דרך האף וליקוי קוסמטי בצורת האף. לכן, הופנה לניתוח וביוני 98' עבר בבי"ח רמב"ם ניתוח לתיקון קוסמטי חיצוני ויישור מחיצת האף. לאחר הניתוח התלונן התובע על קושי בנשימה דרך האף, ליקוי קוסמטי בצורת האף וצלקת על גב האף וירידה בחוש הריח מאז התאונה.

בבדיקה אשר נערכה בשנת 2000 נמצאה צלקת מכערת בגב האף ללא סטייה חיצונית בצורת האף. מחיצת האף ישרה עם בליטה לא חוסמת קטנה משמאל. לדברי המומחה, ישב התובע לפניו בפה סגור ונשם בלי קושי דרך האף כאשר מעבר האוויר באף טוב ושווה דו צדדית. זאת בניגוד כאמור לתלונתו של התובע בדבר קושי בנשימה דרך האף.

בבדיקת סף חוש הריח,  נמצא ליקוי בחוש הריח אך לא איבוד טוטאלי שלו. המומחה ציין כי הליקוי החיצוני של האף וסטיית מחיצת האף תוקנו בניתוח, אולם הצלקת בגב האף אינה ניתנת לתיקון כירורגי. לתובע יש גודש קל של קונכיות האף, אשר עלול לגרום לעיתים לקושי בנשימה דרך האף ויכול להיות גם הסיבה לירידה בחוש הריח.

עם זאת, ציין המומחה כי הגודש אינו תוצאה של החבלה ולא סביר כי הניתוח גרם לירידה בחוש הריח.

בחווה"ד נאמר במפורש כי תלונתו של התובע על קושי בנשימה דרך האף, אינה נתמכת בממצא אורגני ובכל מקרה אינה קשורה לתאונה וכי גם הירידה בחוש הריח אינה תוצאה של התאונה וגם לא סביר שהיא מהווה סיבוך לאחר הניתוח.

המומחה קבע לתובע נכות בשיעור 10% בגין צלקת מכוערת בגב האף לפי סעיף     75(2) ב' לתקנות המל"ל.

 

ג. פה ולסת:

המומחה אשר מונה בתחום זה הינו פרופ' טייכר.

התובע טען בפני המומחה כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים והפרעה בתפקוד מערכת הלעיסה בכל פתיחת פה וסובל מסטיית הלסת בזמן דיבור.

עוד טען התובע בפני המומחה כי לפעמים בזמן הלעיסה הוא נושך את לשונו וסובל מצלקות בפה.

בעת הבדיקה אשר נערכה בשנת 2000, הגיעה פתיחת הפה המקסימלית ל- 32 מ"מ, כאשר פתיחת פה ממוצעת היא בין 40 ל- 50 מ"מ.

בזמן פתיחת הפה נשמעים "קליקים" חזקים בשני מפרקי הלסת המצביעים על דיסלוקציה כרונית קשה מלווה בכאבים חזקים.

קיימת הגבלה של תנועות הלסת התחתונה ותנועה לא רציפה של הלסת התחתונה בזמן פתיחת הפה.

המומחה התייחס לצילוםC.T.  המצביע על תנועה מוגבלת, ופרק לסת שמאלי הנמצא בעמדה קדמית מחוץ למכתשית.

בסיכום נאמר כי מוצע ניתוח מקובל אשר עשוי לעזור במעט בפתיחת הפה, אך לא אמור לשפר את עצמת הכאבים.

פרופ' טייכר קבע לתובע נכות בשיעור 20% לפי סעיף 73(2)א' III לתקנות המל"ל.

במהלך חקירתו הנגדית של פרופ' טייכר, אישר פרופ' טייכר כי הנכות אשר נקבעה על ידו מתאימה בד"כ למי שפתיחת פיו מוגבלת ל- 5–15 מ"מ, בעוד שבמקרה של התובע הפתיחה היא של 32 מ"מ.

פרופ' טייכר אישר בחקירתו הנגדית כי במסגרת הניתוח, שהוא "חסיד קטן מאוד שלו", ניתן לשפר את הפתיחה ואת התנועתיות של הלסת אבל לא את רמת הכאב. כמו כן, משפר הניתוח את הדיסלוקציה ועוזר לתנועה רציפה וחזרה רציפה של הלסת.

באשר לפגיעה אפשרית מאותו ניתוח, מדובר בסיכון של - 3% בלבד.

המומחה אישר כי סביר להניח שבמקרה של התובע יימצא פיתרון במסגרת הניתוח, אם כי איננו יכול לומר מה מידת ההצלחה של הניתוח. 

המומחה הסביר כי בעקרון נועד הניתוח למנוע דיסלוקציה – נעילה של הלסת. את הבעיה הזאת ניתן לפתור באופן מוחלט אם הניתוח נעשה נכון.

הניתוח ישפר גם את הגבלת פתיחת הפה (עמ' 21 לפרו' המוקלט).

היה ויתבצע הניתוח ואם המצב ישתפר, הן לעניין פתיחת הפה והן לחוסר השליטה שבלסת, ניתן יהיה להקטין את אחוזי הנכות כאשר יכול להיות שאחוזי הנכות יהיו בשיעור 10%, אם כי לא ניתן לשפוט מראש.

יש לציין כי במהלך חקירתו הנגדית של פרופ' טייכר, נסתרה לחלוטין טענתו של התובע בתצהירו על פיה הוא נאלץ לאכול מזון מיוחד ונוזלי יחסית - על מנת לאמץ כמה שפחות את הלסתות וכי נגזלה ממנו היכולת לאכול כאחד האדם.

המומחה הסביר כי הוא ממליץ בד"כ על תזונה רכה לתקופות זמן קצרות.

עם זאת, אין הוא ממליץ על אף פעם על אכילת נוזלים בלבד או דברים רכים כי זה פוגע בסופו של דבר בתפקוד השרירים: "הוא צריך להפעיל את המערכת. מערכת שרירית שלא מופעלת יורדת. כלומר, שינויים מאוד מאוד קשים שאח"כ כשהוא ירצה לפתוח את הפה ולהתלונן יהיה לו קשה מאוד". (עמ' 15 לפרו').

המומחה העיד כי התובע צריך ללעוס וכי זה חשוב.

עיקר מסקנתו של המומחה היא כלהלן:

"הוא פותח את הפה 32 מ"מ שזו בהחלט פתיחה שפיצה אפשר לאכול, סנדביץ אפשר לאכול ופרוסת לחם אפשר לאכול, קשה לאכול ביג מק, אבל הדברים האלה שיש 32 מ"מ זה לא מעט". (עמ' 15 לפרו').

מכאן, עולה בבירור כי טענתו של התובע כי הוא נאלץ לאכול דברים רכים בלבד וכי אין הוא יכול לאכול כאחד האדם, הינה טענה מופרכת מעיקרה.

כתוצאה מכך, אין גם מקום לטענתו בדבר איבוד משקל רב בגין העדר יכולת לאכול מזון מוצק.

 

לאור העובדה כי הניתוח המוצע, שהוא אכן לפי עדותו של פרופ' טייכר ניתוח פשוט ובעל סיכון נמוך הנכלל בסל הבריאות, יכול לשפר את התפקוד אך לא את הכאב, נראה כי יש לראות את נכותו הצמיתה הרפואית של התובע בתחום פה ולסת בשיעור 15%.

 

ד. פסיכיאטריה:

המומחה אשר מונה בתחום זה הינו ד"ר קוץ, מנהל השירות הפסיכיאטרי לייעוץ בבי"ח שלוותה ומאיר בכ"ס.

המומחה בדק את התובע בנוב' 2000.

התובע מסר למומחה כי הוא סיים בי"ס תיכון עם תעודת בגרות מלאה במגמה עיונית ושרת בצבא שנה וחודשיים עם פרופיל קרבי 82 ולא שירת במילואים.

הפרופיל הצבאי הקבוע שלו הוא 31.

המומחה ציין כי התובע הופנה לנוירולוג צבאי והומלץ שייבדק על ידי פסיכיאטר.

התובע טען כי לאחר התאונה הוא קם כמו אדם אחר "כאילו הכל השתנה".

שנה לאחר התאונה הוחל טיפול בפרוזק על ידי רופא משפחה בגין תלונות התובע בדבר חוסר תאבון בולט, סיוטי לילה, פחדים ומצב רוח ירוד.

התובע עבר גם בדיקה נוירולוגית בשנת 97', שם צויין כי הנבדק חרד ועצוב.

התובע אמר למומחה כי מאז השחרור מצה"ל ועד למועד הבדיקה לא עבד, חייו החברתיים מצומצמים, הוא כמעט איננו יוצא וכי ניתק קשר עם רוב חבריו. הוא מסתגר ואיננו מסוגל ליצור קשר מתמשך עם נשים.

עוד נאמר על ידו כי בשנתיים האחרונות לפני הבדיקה הוא ניסה ללמוד ולשפר בגרויות ולעשות מכינה לקראת תואר אך נכשל בכך. לדברי התובע הוא מתקשה ללמוד לבד ומסוגל ללמוד רק בקבוצה משותפת וגם שם בקושי. במבחן הפסיכומטרי קיבל ציון נמוך ובלימוד חוזר לא הצליח לשפר תוצאות באופן משמעותי. הקושי נובע, לדבריו, מריכוז קשב. עדיין קיימות בעיות שינה.

התובע הופנה על ידי המומחה לבדיקה נוירופסיכולוגית על ידי ד"ר שטרן. במסגרת בדיקה זו נמצאו איטיות בביצועים, שקיעה בעולם פנימי ואיבוד מרחק רגשי, ריכוז נמוך, חוסר אחידות של ביצועים, כשלון בולט בתחום הזכרון ופתרון בעיות.

מסקנתה של הבודקת היתה כי "סגנון הביצוע מתאים יותר לקשיים במישור הרגשי שבעצמתם הם יכולים להסתיר קשיים שהם על רקע של זעזוע מוח, במידה ואלה אכן קיימים".

 

המומחה קבע לתובע נכות בשיעור 40% בגין תסמונת פוסט-טראומטית וקיומם של סימנים קליניים המגבילים באופן בולט את אי ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה של התובע.

אין ספק כי חווה"ד של ד"ר קוץ התבססה הן על הנתונים אשר נמסרו לו על ידי התובע והן על הדו"ח  הנוירופסיכולוגי.

מתוך חקירתו הנגדית של המומחה עולה כי הנתונים אשר נמסרו למומחה על ידי התובע, לא תאמו את המצב העובדתי.

מקובלת עלי התייחסות ב"כ הנתבעת באשר לנושאים השונים אשר היוו בסיס לחווה"ד:-

- השירות הצבאי של התובע:

בחווה"ד נאמר כי על פי המידע שנמסר למומחה על ידי התובע, הוא שירת בצבא שנה וחודשיים עם פרופיל קרבי 82 ולא שירת במילואים.

במידע זה לא נאמר כי התובע חזר לשירות צבאי לאחר התאונה.

מאישור צה"ל אשר צורף ל- נ/4, עולה כי התובע התגייס ביולי 95' ושוחרר באוג' 98'. במהלך השירות בין מועד התאונה ביוני 96' ועד שנה לאחר מכן שהה התובע בתקופת החלמה. התובע שב לשירות צבאי של 13 חודש באוג' 97'.

אין ספק כי עובדות אלה שונות באופן מהותי מהמידע אשר נמסר לד"ר קוץ על ידי התובע.

המומחה נשאל על ידי ב"כ הנתבעים האם היה נאמר על ידו בחווה"ד כי התובע שב לשירות צבאי המשלים אותו, אילו היה המידע נמסר לו על ידי התובע. תשובתו לכך היתה חיובית.

מכאן, עולה בבירור כי התובע הסתיר מידע זה מאת המומחה.

 

- לימודים:

התובע מסר לד"ר קוץ כי בשנתיים האחרונות ניסה ללמוד, לשפר בגרויות ולעשות מכינה לקראת תואר וכי לא הצליח, נכשל מספר פעמים ולא קיבל תעודה.

התובע לא מסר למומחה דבר על לימודיו במכללה.

אין לתת אמון בגירסת התובע בחקירה הנגדית, בה נאמר על ידו כי סיפר לד"ר קוץ על לימודיו במכללה, טענה אותה סייג לאחר מכן ואמר כי הוא "לא זוכר" (עמ' 18 לפרו').

מתוך עדותו של ד"ר קוץ, אשר ניסה לענות לשאלת ב"כ הנתבעים למרות הפרעותיו הבלתי נשנות של ב"כ התובע, עולה כי לא זכור לו ולא נרשם על ידו כי התובע אמר לו שדובר בלימודים אקדמאיים במכללה או במוסד להשכלה גבוהה.

בסופו של דבר, לאחר שהשאלה הוצגה לו על ידי בימ"ש, נאמר על ידי ד"ר קוץ "אני ראיתי, מה שאני ראיתי זה אדם שעשה מאמצים מתמשכים ללמוד ולשפר. לפי מיטב זכרוני ולפי מה שכתבתי, זה לא היה במסגרת אקדמית מובנית אלא לקראת" (עמ' 45 לפרו').

אם נעיין בתצהירו של התובע, נראה כי גם שם לא נזכרים על ידו כל לימודים במערכת אקדמית לאחר בחינות הבגרות.

 

גם בעניין עצם הלימודים, לא מסר התובע לד"ר קוץ את העובדות האמיתיות.

 

מטעם הנתבעים העיד מר רמי כורה, סגן מנהל בי"ס להנדסאים במכללה האקדמית עמק הירדן.

עד זה הגיש במהלך הדיון את התיק האישי של התובע ממכללה זו.

מסתבר כי התובע למד במכללה הנדסת תוכנה כאשר דרישות הקבלה הן בגרות מלאה, כלומר זכאות לבגרות או שלושה מקצועות נדרשים- מתמטיקה 3 יח', אנגלית 3 יח' והבעה ולשון. דרישות אלה הן דרישות משרד העבודה.

התובע עמד בדרישות הקבלה, התקבל ללימודים וסיים בהצלחה את שנה א', אם כי נותרו לו שני מקצועות חסרים להשלמת שנה א'. התובע המשיך ללמוד בשנה ב', כאשר  שנה זו לא הושלמה על ידי התובע.

מר כורה נשאל האם התובע קיבל הקלות כלשהן בלימודים לעומת תלמידים אחרים, ותשובתו היתה כי ההקלות היו בשכר לימוד וכי לא היו הקלות אקדמאיות.

בחקירתו הנגדית הסביר מר כורה כי אין ממש בטענתו של התובע, על פיה נכשל בכל הבחינות ועבר באופן חלקי את המקצועות בהם נדרש להגיש עבודות.

מר כורה ציין מספר רב של בחינות (כ-14) אותן עבר התובע כפי שעולה מגליון הציונים.

מעדות זו עולה במפורש כי התובע הסתיר מאת המומחה הפסיכיאטרי נתונים משמעותיים באשר ליכולת הלימודים שלו, והציג בפניו מצג על פיו  ניסה להשלים בגרויות בלבד ונכשל בכך.

התובע עמד, כאמור, בתנאי הקבלה של המכללה לפי הדרישות אשר צויינו על ידי מר כורה לעיל, עבר מספר רב מאוד של בחינות, הגיש עבודות ולא נהנה מהקלות אקדמאיות כלשהן.

 

ד"ר קוץ נשאל על ידי ב"כ הנתבעים האם יש לעובדות אלה השפעה על חווה"ד.

גם בשלב זה מצביע הפרוטוקול על התערבות בלתי פוסקת של ב"כ התובע במהלך החקירה הנגדית.

בסופו של דבר התבקש ד"ר קוץ להתייחס לעובדות – העובדה כי התובע למד שנתיים במכללה לפני שנבדק על ידי המומחה, הגיש מספר עבודות ועבר 14 בחינות.

תשובתו לכך היתה כי : "זה בהחלט משפיע על ההערכה הכוללת".

 

- תעסוקה:

במסגרת חווה"ד ציין המומחה כי נאמר לו על ידי התובע שמזה מספר שבועות הוא עובד מספר שעות מצומצם בהוראת תלמידי כיתה ג' בבי"ס עממי.

גם לתמונת מצב זו, על פיה למעשה מובטל התובע מאז התאונה מלבד אותה הוראה מצומצמת – אין אחיזה במציאות, אם כי חלק מהניסיון התעסוקתי של התובע נצבר לאחר הבדיקה.

התובע טען במסגרת חקירתו הנגדית כי לא ניסה לעבוד בעבודה פיזית מסיבה נוירולוגית ואורטופדית, כאבי גב ורעדים בידיים. לעדות זו אין כאמור כל בסיס בחווה"ד של המומחים אשר מונו על ידי בימ"ש.

מדו"ח המל"ל עולה כי התובע עבד במספר מקומות עבודה לתקופה של חודשים ארוכים ובחלק מהתקופות אף עבד במספר מקומות במקביל.

התובע עבד במקביל בישיבת בני עקיבא, תקוות יעקב ובעמותת מרכזים, כאשר העבודה נמשכה מנוב' 2000 ועד יוני-יולי 2001.

בינואר 2001 החל לעבוד במקום נוסף במסגרת החברה לפיתוח משאבי אנוש בשלטון, וזאת עד יוני 2001.

התובע העיד כי בבני עקיבא חנך תלמידי ישיבה בשעות אחה"צ והערב, ואילו במקומות העבודה האחרים מדובר היה בעבודות הוראה על בסיס מספר שעות שבועיות.

מתוך נ/4, תיק דמי האבטלה, עולה כי התובע הועסק בישיבה (אישור המעביד מיום 27.8.01) במשך 8 שעות ליום והשכר הממוצע עמד על כ- 4,000 ₪.

בשני מקומות העבודה האחרים עמד שכרו החודשי על סכום של כ- 2,000 ₪ לחודש (אישורי מעביד על השכר מיום 4.9.01 ו- 5.9.01).

אין ספק כי נתונים אלה מצביעים על שעות עבודה המרובות באופן משמעותי מעדותו של התובע בדבר הוראה במשך מספר שעות מצומצם.

גם בעניין זה אישר המומחה כי יש בנתונים אלה כדי לשנות את התרשמותו.

המומחה נשאל האם יש השפעה לעובדה שמדובר בצעיר אחרי לימודים אקדמיים חלקיים, המשתלב בעבודות הוראה והאם יש בתיאור זה כדי לשנות את הדימוי של התובע כפי שהיה בעיניו בעת הכנת חווה"ד. תשובתו היתה: "זה משנה את הרושם".

מכל האמור לעיל, עולה כי התובע בחר להציג בפני המומחה בתחום הפסיכיאטריה תמונה מוטעית ומוגזמת באשר ליכולתיו הלימודיות, אשר משפיעות כמובן על יכולתו התעסוקתית.

אין גם מקום להסתמכותו המלאה של המומחה על ההערכה של גב' שטרן.

הגב' שטרן ציינה כי אין לתובע הפרעה נוירופסיכולוגית על רקע של פגיעה מוחית, וכי סגנון הביצוע שלו מתאים יותר לקשיים במישור הרגשי.

עם זאת, עולות תמיהות משמעויות ביותר באשר לאותם קשיים.

בפרק הבדיקה הנושא את הכותרת "תפקודים חשבוניים בסיסיים" נכשל התובע בתרגילי חיבור חיסור בכתב והצליח בתרגילי כפל וחילוק.

יש לזכור כי התובע סיים 2 שנות לימוד הנדסאיות ועבר מבחנים באלגברה ובמחשבים.

במסגרת חקירתו הנגדית אישר ד"ר קוץ, גם במקרה זה לאחר התערבות ב"כ התובע, כי יתכן בהחלט שהתוצאות מעידות על רצון להשיב על השאלות בצורה לא נכונה. (עמ' 64 לפרו').

אין ספק כי יש צורך בשיתוף פעולה של הנבחן, במיוחד כאשר מדובר בנבדק כמו התובע שאין לגביו כל אינדיקציה לפגם אורגני.

בסופו של דבר, אישר המומחה כי אילו היו בפניו כל העובדות הרלוונטיות בעת מתן חווה"ד, היתה התרשמותו שונה. 

יתרה מזאת, המומחה נשאל האם נכון יהיה לתקן את אחוזי הנכות על סמך נתונים אשר הוצגו בפניו במהלך הדיון. תשובתו לכך היתה חיובית בהנחה שבית המשפט יבסס את פסה"ד על העובדות שהתבררו.

לדבריו: "חלק גדול מהדברים שהאיש הזה עשה, השאלה היא מה הוא עשה והשאלה היא גם למה הוא הציג את עצמו כפי שהוא הציג... יכול להיות בקצה אחד של הניתוח של העובדות האלה שהאיש הזה ניסה כל מיני דברים, הצליח ברמה מגבלתית אבל איכשהו לשרוד קצת.... וסובל מההפרעה הזאת עם אחוזי הנכות הקיימים. יכול להיות שהאיש הזה ניסה להעצים את תלונותיו, להסתיר מידע, ובעצם מצבו הרבה פחות גרוע ממנה שהועלה בבדיקה. היו דברים מעולם. שתי האפשרויות האלה הן בעצם קיימות. אני בהחלט יכול לראות מצב שלמרות כל הניסיונות שהוא עשה וכל הקורסים שהוא הלך, אחוזי הנכות שלו מגיעים לו ובצדק. הוא הרוויח אותם. אני יכול לראות מצב שאולי פה אני הוטעיתי, אולי הוטעו גם אחרים, שבעצם יש פה איזשהו צורך שגם אותו צריך להבין, האם זה באמת רק צורך של הצגה לצורך כסף, אולי יש פה גם איזה בעיה נפשית אישיותית אחרת של אדם שעושה כל מיני תרגילים בשביל להראות את עצמו" (עמ' 74 לפרו').

מסקנתי החד משמעית במקרה הנוכחי היא כי המומחה אכן הוטעה וכי המצג אשר התובע הציג בפניו נעשה על ידו במודע על מנת להעצים את נזקיו.

במהלך חקירתו הנגדית ניסה התובע להדגיש את אי הכושר הנפשי שלו. עם זאת, אישר התובע כי לא פנה למעשה לקבל טיפול מטעם קופ"ח בטענה כי הטיפול המיועד לו לא נכלל בסל הבריאות.

התובע טען כי לאחר המשפט יעשה שימוש בכספי הפיצויים על מנת לטפל בעצמו נפשית ופיזית וגם כדי ללכת לפסיכיאטר ולשלם לו 600 ₪ לשבוע.

אילו אכן היה התובע מבקש לשקם את עצמו מבחינה נפשית, אין ספק כי הדבר היה נעשה על ידו קודם לכן.

עדותו בכללותה באשר לניסיונות הטיפול שלו היתה בלתי אמינה, ואין ספק כי היא נועדה לתמוך בחווה"ד אשר ניתנה על ידי ד"ר קוץ על בסיס הנתונים המוטעים אשר נמסרו לו על ידי התובע.

 

לאור מידת הסתרת הנתונים האמיתיים על ידי התובע, אשר התגלו במהלך הדיון, נראה כי יש להפחית את הנכות אשר נקבעה על ידי המומחה בתחום הפסיכיאטריה לשיעור 20%.

המומחה קבע נכות בשיעור 40% מותאם לסעיף 34 לתקנות המל"ל מאחר וקיימים לדבריו סימנים קלינים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה.

בגין סימנים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה, מעניקה תקנה 34 ג'  20% נכות בלבד.

תקנה 34 ד' מעניקה 30% נכות כאשר ישנם סימנים קליניים ברורים, המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה.

לכן, גם אם היינו מקבלים את חווה"ד על פניה, הרי שלא היה מקום להעניק לתובע במקרה הנוכחי נכות בשיעור 40%.

קביעת נכות בשיעור 20% מייצגת באופן מירבי את הנכות האמיתית של התובע במקרה שבפניי. 

 

לאור כל האמור לעיל, הנכות הרפואית המשוקללת של התובע היא בשיעור 38.8%.

 

3.         פיצויי התובע:

א. פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות:

מקובלת עלי טענת הנתבעים כי לצלקת באף אין משמעות תפקודית. עם זאת, נראה כי הנכות בגין פה ולסת יכולה להפריע במידה מועטת באפשרות מציאת עבודה, גם אם אין בה כדי להפריע לתפקוד היומיומי העצמי.

יש לכן לראות בנכות התפקודית של התובע בשיעור 25%.

התובע נפגע כאמור במהלך שירותו הצבאי ולא הובא בפניי כל נתון שיש בו כדי להצדיק חישוב הפסדי שכר על בסיס גבוה יותר מהשכר הממוצע במשק.

 

- תקופת הצבא:

אין מקום לפסוק הפסד השתכרות בגין התקופה בה שהה התובע בשירות סדיר.

 

- התקופה שבין השחרור מהצבא ועד סיום הלימודים:

 התובע למד בין אוק' 98' ליולי 2000 ובמהלך תקופה זו לא עבד התובע.

יש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין עבודה כסטודנט בסכום כולל של 20,000 ₪,

 

- מתקופת סיום הלימודים ועד למתן פסה"ד:

מדובר בתקופה של 5 שנים אשר במהלכן עבד התובע במקומות עבודה שונים, אם כי לא מסר מידע מלא על עבודות אלה במהלך עדותו.

יש לפסוק לתובע פיצוי על בסיס השתכרות אפשרית של כ- 5,000 ₪ לחודש, בסכום של 75,000 ₪.

 

- הפסדי השתכרות בעתיד:

התובע הינו יליד 30.12.76.

לאור העובדה כי התובע עסק בעבר במקצועות הקרובים להוראה, ייעשה החישוב על בסיס תוחלת עבודה עד גיל 70, כלומר 42 שנה לפי מקדם היוון של 286.3598. הפסד שכר לפי 25% מכושר ההשתכרות ושכר ממוצע נטו של 7,000 ₪, מגיע לסך של 501,130 ₪.

 

ב. עזרת הזולת:

אין ספק כי התובע מתפקד כיום בעצמו.

אין בפניי ראייה כלשהי המצביעה על כך שהתובע נזקק לעזרה בביצוע עבודות הבית.

נכויותיו הרפואיות של התובע אינן מצדיקות עזרת צד ג' בעתיד.

עם זאת, יש לפסוק לתובע עזרת צד ג' בתקופה שבין הפגיעה עד לשובו לשירות צבאי מלא.

יש לפסוק את הפיצוי באופן גלובאלי שכן לא הוצגו בפניי ראיות באשר לעזרת צד ג', שהוא בגדר נזק מיוחד.

 

נראה כי הפיצוי הנאות בגין עזרה זו הינו בסכום של 30,000 ₪.

 

ג. כאב וסבל:

יש לפסוק לתובע בגין נכותו הרפואית המשוקללת וימי האשפוז פיצוי בסך  82,070 ש"ח.

 

ד. הוצאות רפואיות:

אין כל מקום לדרישותיו הגבוהות של התובע במסגרת הסיכומים בנושא זה.

אין בפניי כל ראייה בגין הוצאות רפואיות שהן בגדר נזק מיוחד ולא בכדי.

בעת הפגיעה היתה התובע במהלך שירותו הצבאי וכל ההוצאות כוסו על ידי צה"ל ולאחר השחרור כוסו כל הוצאותיו הרפואיות על ידי קופת חולים.

גם את הניתוח אשר אמור להתבצע בלסת, ניתן לבצע בביה"ח במסגרת סל הבריאות וכך גם הטיפול הפסיכיאטרי על פי עדותו של ד"ר קוץ. 

 

ה. הוצאות כלכלה רכה:

לדרישתו של התובע בקשר למזון רך, אין כאמור בסיס בחווה"ד של המומחה פרופ' טייכר ואין מקום לפיצוי כלשהו בגין טענה זו.

 

ו. אבדן תוחלת חיים:

טענה זו של התובע במסגרת הסיכומים הינה תמוהה ביותר.

אין כל זכר בחווה"ד של מי מהמומחים לקיצור תוחלת חיים של התובע.

המומחה הפסיכיאטר נחקר על ידי ב"כ התובע בעניין זה במסגרת חקירתו הנגדית. מתשובתו עולה כי אין כל אינדיקציה לקיצור תוחלת החיים של התובע.  אמירתו הכללית של המומחה לגבי אדם שכל הזמן לא טוב לא, אין לו מה לאכול וגם לא מצליח ליצור לו סביבה תמיכתית אוהדת – איננה ישימה במקרה שבפניי.

 

ז. ניכויים:

מסכומי הפיצוי של התובע יש להפחית את התשלום התכוף בסך 16,022 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 26.1.05 ועד ליום התשלום בפועל ואת תשלומי המל"ל בסך 53,480 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 26.1.05 ועד ליום התשלום בפועל.

 

4.         סיכום:

הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד פיצוי בסכום כולל של 708,200 ₪ בניכוי הסכומים המצויינים בסעיף ז' לעיל.

התובע ישא בהוצאות המומחה בתחום האורטופדיה ובמחצית הוצאות המומחה בתחום הפסיכיאטריה.

שקלתי את בקשתו של ב"כ הנתבעים שלא לפסוק לתובע הוצאות בגין דרך ניהול המשפט.

אין ספק כי ב"כ התובע הקשה על ניהול הדיון במיוחד במהלך חקירת העדים.

עם זאת, יש לזכור כי התובע נפגע בתאונה ונגרמו לו נכויות ועליו לשאת גם בתשלום שכ"ט בא כוחו.

לכן, ישאו הנתבעים בתשלום שכר טרחה בשיעור 13% מסכום הפיצוי + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

 

ניתן היום ל' בסיון, תשס"ה (7 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ד. קרת-מאיר, שופטת

 

 
 
Hit Counter