|
|
|
בעניין: |
מדינת ישראל |
|
|
|
|
|
|
התובעת |
|
|
|
נ ג ד |
|
|
|
|
מלכה אליהו |
|
|
|
|
|
|
הנאשם |
|
נוכחים: |
ב"כ התובעת - עו"ד בראון
הנאשם ע"י ב"כ עו"ד גבריאלי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרוטוקול
התובעת:
שוחחתי
עם העדה, יש לה פחדים להופיע, היא הגיעה עם תרופה.
אבקש,
לאור סעיף68 (7) לחוק בתי המשפט כי משפחת הנאשם לא תהא נוכחת בעת עדותה.
עו"ד
גבריאלי:
אין
התנגדות.
עדת
תביעה 1, אילנית מלכה מוזהרת כדין:
ח.ר.
ש.
את נשואה לנאשם, כמה זמן?
ת. 12 שנים פלוס שלושה ילדים.
ש. היחסים ביניכם בארבע השנים האחרונות?
ת. אנו נשואים 12 שנים, יש לנו שלושה ילדים, בית שכור, הוא מפרנס
, אני עובדת במשק בית. תמיד יש בינינו מתחים.
ש. מה קרה בלילה שבין ה-5.ל – 6. באפריל 2003?
ת. אני חושבת שמה שהוא ריצה בכלא זה מספיק. אולי הוא יעבור
טיפולים.
ש. ספרי מה היה באותו לילה.
ת. הוא רצה לקנות רכב חדש, שנקנה רכב חדש , שנוציא כסף. יש לנו
חובות , מינוס בבנק. הוא ביקש כסף והסברתי שיש לנו חובות עכשיו, הוא ביקש
שאנסה עוד פעם. כלומר שאבדוק את זה דרך הבנק, לדבר לראות אם אפשר להוציא,
הסברתי שאי אפשר.
ש. איך הוא הגיב?
ת. הוא כעס. אני הלכתי לישון, הוא ביקש ממני עוד פעם. ברגע
שישנתי
ש. הוא אמר לך משהו מסוים לפני שהלכת לישון?
ת. לוודא שאביא לו כסף, שבבוקר אביא לו כסף.
ש. איך הוא פנה אלייך?
ת. הוא בא אלי בלילה, אמר שאביא לו כסף. הוא העיר אותי.
ש. איך הוא העיר אותך?
ת. העיר אותי ואמר לי שאם אני לא אביא לו כסף (העדה נפלה וייתכן
והתעלפה).
לאחר
הפסקה של כרבע שעה במהלכה טופלה העדה ע"י חובש.
ש. את זוכרת מה שקרה באותו לילה? איך הוא העיר אותך?
ת. הוא העיר אותי. ביקש ממני שאביא לו את הכסף, אמר שאם לא אביא
לו את הכסף זה יהיה הסוף שלי.
ש. ומה הוא יעשה לך?
ת. הוא יגרום שיהיה בלאגן.
ש. היה עוד משהו באותו לילה? איך הוא גרם לך להתעורר?
ת. הרגשתי משהו חם.
ש. כלומר?
ת. אש.
ש. אש ממה?
ת. זה היה מצת.
ש. איפה הרגשת את האש?
ת. בזרוע.
ש. מי אחראי לזה? אש ממי?
ת. ממנו.
ש. את זוכרת את הלילה הזה?
ת. כן.
ש. מה הוא אמר לך?
ת. הוא אמר שאם לא אביא את הכסף, הוא ישרוף אותי. (העדה מעידה
משך כל העדות בישיבה, כאשר עובדת סוציאלית מחבקת אותה כשהיא בוכה).
ש. אבקש לרענן את זכרונה של העדה, עמ' 2 בהודעתך במשטרה שורות
5-10 (ההודעה מוגשת בהסכמה, כמובן , מבלי להסכים לתוכן האמור בה ומסומן
ת/4). מה היה בבוקר? הלכת למשטרה.
ת. אני לא הלכתי למשטרה, אלא באו אלי למיון.
ש. איך הגעת למיון?
ת. הגעתי עם אבא שלי. הוא רצה שאבדוק בבנק אם אוכל ללכת להוציא
כסף, אמרתי שאני לא יכולה, ניסיתי ליצור איתו קשר , להגיד לו שאני לא
יכולה. ברגע שאמרתי לו שיש לנו מינוס וחובות אז הוא אמר איפה את נמצאת
אמרתי שאני ברחבה של הבנק. הוא אמר לי לעלות לאוטו לראות מה עשיתי, הוא
שאל איפה ברגע זה אני נמצאת, אמרתי שאני מטלפון של שכנים, הוא אמר תסגרי
אני אחרייך. כשסגרתי ראיתי אותו אחרי, עם רכב קטן. הוא אמר "מה עשית?"
אמרתי לו שלא הצלחתי להשיג. אז הוא התחיל להתעצבן. הוא אמר לי לבדוק עוד
פעם, אני נבהלתי וברחתי, הוא אמר לי שאני אהפוך את העולם ואשיג.
ש. הוא היה עם רכב מה הוא רצה ממך?
ת. (העובדת הסוציאלית לוחשת לעדה את התשובה).
ש. את זוכרת מה הוא עוד אמר?
ת. הוא שאל אם הצלחתי, אמרתי לו שלא. הוא התחיל לקלל, שאעלה
לרכב, והוא היה נראה עצבני, כאילו למה לא הצלחתי.
ש. מה הוא אמר לך?
ת. זה היום שלך אם לא הבאת לי. אני מבולבלת.
ש. לאחר שרעננת זכרונך, את נזכרת ויכולה לחזור על מה שאמר לך
בעלך?
ת. מהרגע שהוא כעס, ברגע שניסיתי לעלות הבנתי שהוא עצבני והוא
אמר
"תכנסי זה היום שלך".
ש. אז מה הוא אמר בהמשך, איך את הבנת את דבריו?
ת. שזה מפחיד. שהוא יתנקם בי.
ש. למה שיתנקם בך?
ת. כי הוא רצה את הכסף. הוא היה נותן כסף לשכירות ואני הייתי
משלמת לאוכל ודברים כאלה. בגלל שזה רק לשכירות אז שאני אעזור לו עם הרכב.
חשבון הבנק הוא חשבון משותף. הוא היה צריך אותי, כי הוא תמיד טען שאין לו
זמן. באותו יום הוא קבע עם האדם של הרכב והוא היה לחוץ.
ש. איזה סכום הוא רצה?
ת. 10,000 ₪ הוא רצה שאעשה הלוואה בבנק.
ש. על סמך מה פחדת?
ת. הוא תמיד מאיים עלי.
ש. איך הוא מאיים עלייך?
ת. בשעות הערב הייתי בחדר עם הילדים, היה אסור לי להתקרב אליו.
ש. מה הוא היה עושה לך בשעות הערב?
ת. תמיד היה מאיים עלי ותמיד כשהייתי ישנה הוא היה שופך עלי מים
מהקולר.
ש. תני דוגמא איך הוא היה מאיים עלייך?
ת. תמיד כשכל החברים שלו היו יושבים הוא היה אומר שיקנה לי בית
בבית קברות.
ש. היה לכם קולר בבית?
ת. מי עדן.
ש. זה היה הרבה פעמים שהוא שופך עלייך מים?
ת. זה היה פעם אחת באותו ערב. טיפות טיפות.
ש. הסיפור עם בית הקברות מתי הוא אמר לך?
ת. זה תמיד הוא היה אומר לי בנוכחות החברים וגם כשהיינו לבד.
ש. כשהוא ביקש ממך לעלות ברחבה ואמר לך שזה היום שלך, אולי הוא
אמר לך משהו אחר?
ת. אולי זה הסוף שלך.
ש. כשהוא רצה שתעלי לאוטו , עלית?
ת. לא רציתי לעלות, ברחתי לכיוון ביה"ס, כשהגעתי התעלפתי
והשומר... ברגע שברחתי ממנו הוא ניסה להפיל אותי ברחבה . הוא ניסה להפיל
אותי עם היד ובעיטה. הוא עיקם לי את היד נפלתי והצלחתי לברוח. היה מישהו
שדיבר איתו ואז הצלחתי לברוח.
ש. זה היה לפני שהגעת לביה"ס? כמה זמן זה היה לפני פסח?
ת. שבוע, שבועיים.
ש. במיון מסרת הודעה במשטרה, אז זה היה סמוך.
ת. נכון.
ש. הגעת לביה"ס מה אז קרה?
ת. השומר נתן לי מים , התעלפתי ,כשקמתי ראיתי את אבא שלי והוא
לקח אותי למיון.
ש. בביה"ח קיבלת תעודה רפואית?
ת. שם הגיע השוטר ודיבר איתי.
ש. בתעודה הרפואית כתוב סימני שריטה, איך הם נגרמו?
ת. כשהוא עיקם לי את היד , הוא סובב אותה וניסה לאחוז ביד
השנייה.
ש. אילנית למה את בוכה?
ת. קשה לי לעבור את זה.
ש. לגבי החיים שלכם בזמן האחרון, אמרת שהוא היה מאיים עלייך, מה
הוא נהג לעשות חוץ מלאיים?
ת. זה הכל.
ש. היה עוד משהו שהפריע לך חוץ מלאיים?
ת. תמיד היה מאיים ומרביץ לי.
ש. מה עוד היה עושה חוץ מלאיים ולהרביץ? היו דברים שהיו מרגיזים
אותו? דברים שהיו מעוררים את ההתנהגות הזאת?
ת. הוא רצה כסף.
ש. מה גרם לו להרביץ?
ת. אם לא הייתי עונה לדרישות שלו הוא היה מרביץ.
ש. איך הוא היה מרביץ?
ת. הוא היה אומר לי תמיד להכנס לחדר, הוא היה אומר לסגור את
התריסים, שאני אדע שאני הולכת לקבל מכות.
ש. ומה היה קורה, היית סוגרת?
ת. כן ואז הייתי מקבלת מכות.
ש. עוד משהו את רוצה להגיד לגבי ההתנהגות?
ת. לא.
ח.נ.
ש. את מסרת את הודעתך בביה"ח?
ת. נכון.
ש. בפני מי?
ת. בפני שוטר.
ש. סיפרת לו את כל מה שקרה?
ת. כן.
ש. לא החסרת שום דבר ממה שקרה?
ת. אני חושבת שאמרתי הכל.
ש. סיפרת לו את כל האמת.
ת. נכון, לא שיקרתי לו.
ש. באותו יום שלטענתך קיבלת מכות והגעת לבי"ח, מתי ראית את בעלך
לראשונה באותו יום?
ת. זה היה לפני שהוא הלך בבוקר בשבע וחצי.
ש. משבע וחצי עד איזה שעה לא היה לך קשר איתו?
ת. עד עשר.
ש. איך נוצר הקשר?
ת. אני התקשרתי אליו, בטלפון בשקלים, ברחבה של הבנק, יש שם מרכז.
ש. לאן התקשרת אליו?
ת. לטלפון הסלולארי. 052773092.
ש. דיברת איתו?
ת. כן.
ש. לשם מה התקשרת אליו?
ת. להגיד לו שלא הצלחתי להוציא כסף מהבנק.
ש. בהודעתך במשטרה אמרת הפוך, אמרת שהוא התקשר לבנק.
ת. הוא אמר לי שהוא ניסה לדבר עם הבנק, הוא אמר לי שהוא דיבר עם
אחת הפקידות שם וזה הכל.
ש. את לא ידעת שהוא דיבר עם מישהי מהפקידות?
ת. לא, הוא אמר לי. אני הייתי ליד הפקידה שניסתה לעשות הלוואות,
ניסיתי להסביר לה את המצב, והיא אמרה שאין באפשרותי. הם אמרו לי איך אני
יכולה לעשות הלוואה אם אין לי כסף, היא אמרה שיש לי מינוס גדול , שאני
צריכה לכסות את החובות.
ש. למה בכל הודעתך במשטרה, לא סיפרת שזה כסף לאוטו?
ת. אני חושבת שאמרתי.
ש. אמרת 10,000 ₪ ולא אמרת למה.
ת. כי הוא לא שאל. אמרתי שהוא עשה עסקה. אני לא מבינה ברכבים.
ש. החשבון הוא חשבון משותף וכל אחד יכול למשוך כסף בחשבון בלי
חתימה שנייה?
ת. נכון. הפקידה הסבירה לי שזה לא משיכה , אלא הלוואה אז צריך
שהוא יבוא ויחתום ושאני אחתום , ואז אפשר לבדוק אם יתנו לנו הלוואה. אין
לנו שום תכניות חסכון. הוא ידע שאין תכנית חסכון. היא הסבירה לי שרק אם
יש תכנית חסכון כלשהי צריך לבוא שנינו לבנק.
ש. יש לכם חשבון משותף, כששניכם יודעים שאין תכנית חסכון, אז מה
ההגיון שתגידי לו שזה ייקח חודש לפתוח את התכנית חסכון?
ת. אמרתי לו שאין מה לעשות, הוא אמר שהוא לחוץ. אין לנו תכנית
חסכון. לפי מה שאני יודעת, יש את הפעילות מנהלים שלו וידעתי שאין כסף
בחשבון ואמרתי שאם יש תכנית חסכון זה צריך חודש, ואני רציתי להרוויח זמן.
יש לו מהעבודה תכנית שהוא עשה והוא נתןהוראת קבע לבנק שכל חודש ינכו לו
מהמשכורת ושאלתי אם אפשר להוציא מזה והפקידה אמרה שאין דבר כזה ובשביל
להרוויח זמן, אמרתי שצריך להוציא תכנית חסכון.
ש. הפקידה אמרה לך שצריך את שניכם כי אתם במינוס.
ת. במידה ויש לנו כסף, אם אני רוצה לעשות משהו בחשבון, אני צריכה
לבוא איתו ולעשות את זה.
ש. מה המרחק בין הבית שלכם לבנק?
ת. 5-10 דקות ברגל. הבנק צמוד לעירייה.
ש. אמרת שאת הטלפון עשית מהשכנה?
ת. טלפון שקלים.
ש. הוא שלח אותך לבנק להוציא כסף?
ת. הלכתי לבנק בידיעה מראש שלא יתנו לנו כסף כי יש לנו חוב עצום,
הוא גם ידע את זה, אני רציתי להראות לו שהלכתי לבנק.
ש. הייתה שיחת טלפון אחת עם אלי באותו יום?
ת. הוא ביקש אותי דרך ההורים שלי כי לא היה לי טלפון נייד.אז
התקשרתי אליו מהטלפון שקלים. חוץ מזה לא היו עוד שיחות. החשבון הזה לא
פעיל יותר משנה.
ש. כשדיברת איתו בטלפון היית במרכז המסחרי?
ת. כן.
ש. איך את אומרת שהוא צלצל לבנק וביקש לדבר איתך?
ת. הוא אמר לי שצלצל לבנק לראות אם אני נמצאת שם.
ש. הוא דיבר איתך?
ת. לא. הפקידה אמרה שאסור דרך הטלפון לדבר. גם הוא אמר לי את זה.
ש. היא אמרה לך למה אסור?
ת. היא אמרה שזה נוהל של הבנק, ואם אני רוצה אני צריכה לבקש
מהמנהל.
ש. את זוכרת שהיית ליד הפקידה כשאלי התקשר?
ת. לא, אני רציתי שהוא יידע שאין אפשרות לעשות את ההלוואה הזאת
וביקשתי מהפקידה שידבר איתו אבל היא אמרה שאין דבר כזה, כשהוא הוא יבוא
היא תגיד לו את זה בפרצוף.
ש. אם את אומרת שהוא דיבר עם הפקידה וביקש אותך והיא אמרה שהיא
לא יכולה לתת לו אותך
ת. הוא תמיד חשב שיש לי קשר עם כולם.
ש. אמרת בהודעה שהוא טען שאני משקרת ושלא הייתי בבנק.
ת. הוא תמיד טוען דברים כאלה.
ש. איך קוראים לפקידה?
ת. אם אני לא טועה, זו גלינה.
ש. אם נזמין אותה לעדות , היא תאשר את דברייך? שאלי התקשר אליה
והיא סירבה להעביר לו אותך?
ת. כן.
ש. כמה את מרוויחה בחודש?
ת. בשבוע הייתי עושה 450 ₪. אין לי תלוש משכורת. את הכסף אני לא
מכניסה לבנק. זה בשביל הילדים לאכול.
ש. למעשה מה שנכנס לבנק זה רק המשכורת שלו.
ת. הוא לא היה מפקיד בבנק, לא היה נכנס כסף בבנק. הם דרשו לפחות
לכסות את המינוס. הוראות קבע אני לא יכולה לעשות.
ש. מה מספר החשבון?
ת. 479357.
ש. לא היו שום תנועות בחשבון?
ת. אני משכתי לפני המקרה. מה שהיה זה שהיה פתק שהגיע לו כסף קטן
,אלף או משהו כזה, ואני משכתי.
ש. אבל אמרת שהוא לא הכניס כסף לחשבון.
ת. משכורת הוא לא הכניס לחשבון בערך כשנה.
ש. כמה היה המינוס?
ת. בין 8 ל-12. המינוס הזה קיים עד היום.
ש. את משכת בזמן שהיה עצור אלף ₪ והחשבון אופס בכך.
ת. נכנס לו כסף 2,000 . אפשר היה להוציא כסף מהחשבון.
ש. אם כך זה לא נכון שהחשבון הוא בטיפול משפטי?
ת. הוא בטיפול משפטי, הם כעסו שהוציאו את הכסף , כי החשבון
מוגבל.
ש. אמרת שבעשר הוא התקשר לבנק, איך ידעת שהוא בבנק? (דף החשבון
מוגש ומסומן נ/1)
ת. הוא ידע שאני אעשה מה שהוא יבקש.
ש. הוא ידע שאת נמצאת בשעה עשר בבנק. ההורים שלך אמרו שאת תהיי
בשעה עשר בבנק ואז הוא התקשר?
ת. הם אמרו לו שאני בסידורים.
ש. הוא ידע שאת תהיי בבנק בשעה עשר בדיוק עם הפקידה הזאת?
ת. הוא שיער לעצמו.
ש. באיזו שעה התקשרת אליו מהטלפון שקלים?
ת. אחרי שירדתי מהבנק.
ש. בסביבות עשר?
ת. עשר וחצי, אחת עשרה. הייתי חצי שעה,שעה בבנק. כן, ישבתי
לחינם, ישבתי שם כדי להוכיח לו. הוא תמיד היה מפתיע.
ש. את התקשרת אליו לעבודה, בסביבות אחת עשרה בבוקר, שעה אחרי
שהוא התקשר לבנק?
ת. נלחצתי כשדיברתי עם ההורים, אמרו לי שהוא מחפש אותי. דיברתי
איתו בטלפון הוא כבר היה באור יהודה.
ש. איפה אמרת לו שאת נמצאת?
ת. במרכז, למטה בטלפון שקלים.
ש. מה הכוונה רחבה, זו רחבה של הולכי רגל?
ת. לא, זה רחבה של לחנות את הרכבים.
ש. האם נכון שבמהלך כל השנים האחרונות, מי שטיפל בנושא של הבנק
זאת היית?
ת. נכון.
ש. למעשה אלי בכלל לא טיפל בבנק משך מספר שנים?
ת. נכון.
ש. אלי גם לא מכיר את האנשים כמו בעל חשבון שהולך לבנק?
ת. הוא לא היה מפקיד לבנק ופרט את הכסף, אני טיפלתי בבנק.
ש. אז איך הוא ידע לאיזו פקידה להתקשר?
ת. הוא שאל אם יש אחת בשם אילנית מלכה וביקש.
ש. את מי הוא שאל?
ת. אחת מהם.
ש. ז"א הוא התקשר לבנק כדי לדבר איתך?
ת. הוא ניסה להשיג אותי.
ש. ראית שהוא עצבני , פחדת , למה לא העברת את זה לפקיד?
כלומר למה לא אמרת לו נלך יחד לבנק?
ת. לא יודעת הייתי מפוחדת.
ש. אמרת שהוא שאל אותך אם הוצאת כסף, ענית לו שזה ייקח חודש
שצריך לפתוח תכנית חסכון, כשאין תכנית חסכון?
ת. הוא לא אמר כלום. הוא אמר תוציאי כסף וזהו לא מעניין אותו.
ש. גם אם נקבל את דברייך, למעשה נתת לו תשובה שאמורה לרצות אותו,
זה ייקח חודש. אז למה הוא כעס עלייך?
ת. הוא תמיד כעס עלי.
ש. זה לא משנה מה היית אומרת?
ת. לא.
ש. אמרת שהוא היה ברחבה ליד הבנק, הוא תמיד כועס ולא מאמין לך,
אז למה הוא לא נכנס לבנק.
ת. גם חברים שלו אמרו את זה , הוא אמר שאין לו זמן.
ש. האם נכון, שבאותו יום אלי הגיע אליכם הביתה בסביבות אחת עשרה
?עשר? הדלת הייתה נעולה מבפנים?
ת. אני לא יודעת, הייתי בבנק. לפני שהלכתי לבנק לקחתי את הילדים
לביה"ס בעשרה לשמונה. ישבתי אח"כ אצל אמי, שתיתי והתעכבתי ואמרתי שאם
ישאלו שיגידו שהלכתי לבנק. בסביבות תשע וחצי הלכתי לבנק
ש. כשהוא בא עם האוטו, אמרת שהוא אמר לך "תכנסי לאוטו" הוא היה
באוטו?
ת. חצי רגל באוטו חצי בחוץ , אני הייתי לידו. עמדתי בצד של הנהג.
ש. למה לא נכנסת לאוטו?
ת. כי פחדתי.
ש. הוא היה רגל אחת בפנים וחצי בחוץ ואמרת תכנסי מה עשית?
ת. הוא טרק את הדלת ובא להכנס ואמר לי להכנס, אמרתי לו שאני לא
נכנסת ואז הוא כעס ואמר שכדאי לי להכנס . לא עניתי לו וניסיתי לברוח.
ש. הוא אמר לך תכנסי לאוטו, כדאי לך להכנס, אמרת לא רוצה, והתחלת
לברוח.
ת. נכון.
ש. התחלת לברוח והגעת לביה"ס?
ת. בריצה.
ש. כמה זמן ריצה לביה"ס?
ת. 5 דקות של ריצה. זה הכל קרוב.
ש. הוא רדף אחרייך?
ת. אני ידעתי שהוא רודף אחרי.
ש. איך ידעת ?
ת. הסתכלתי אחורה, שהוא היה עצבני והוא הניע את הרכב, כך הבנתי
שהוא רודף אחרי.
ש. הסתכלת אחורה וראית שהוא נוסע אחרייך עם הרכב?
ת. נכון.
ש. הוא לא הצליח להשיג אותך עם הרכב?
ת. הוא ראה שיש אנשים שמתקהלים ושיעזרו לי .
ש. כאשר את רצת צעקת שאנשים יעזרו לך?
ת. כן. שיעזרו לי. אני זוכרת במעורפל שכשהגעתי לשומר בביה"ס
ראיתי שהוא כבר נסע.
ש. היה את האירוע שהוא אמר לך תכנסי לאוטו והתחלת לברוח, מאותו
רגע עד לביה"ס, היה עוד מגע ביניכם?
ת. המגע שהוא סובב לי את היד. ברחבה, כשניסיתי לברוח, כשהרכב
בחנייה ואני לידו, ומישהו הסיח את דעתו וברחתי.
ש. את אומרת בהודעה שלך שאמרת לאלי שזה ייקח חודש עד שאפשר לקבל
את ההלוואה להוציא את הכסף הזה. כשהתובעת שאלה אותך בתחילת עדותך, אמרת
שהוא רצה שאבדוק בבנק אם אני יכולה להוציא כסף, אמרת שאת לא יכולה וניסית
ליצור איתו קשר לומר לו, וכשאמרתי שיש לנו מינוס הוא שאל איפה את.
ת. אפשר להוציא כסף אם יש תכנית חסכון, אבל אז שנינו צריכים
להגיע.
ש. אמרת שהעדפת למכור לו סיפור לא נכון כדי להרוויח זמן.
ת. תמיד הוא היה עצבני. מה שנכון הוא שבטלפון אמרתי לו שאין לי
כסף וכשהוא בא אמרתי לו שאם יש תכנית חסכון אז זה ייקח חודש.
ש. אחרי שהסתיימה שיחת הטלפון, איך ראית אותו פתאום?
ת. הוא בא מאחרי, עם רכב. הוא אמר תסגרי, אני מאחרייך.
ש. את זוכרת עם איזה אוטו הוא היה?
ת. אני לא מבינה ברכבים, אבל משהו סגור כזה, קטן.
ש. את לא מבינה ברכבים?
ת. לא. רק אם אני קוראת.
ש. אמרת מקודם כשהתובעת שאלה אותך, אמרת בזמן שהיית מולו, אחרי
שהוא אמר שהוא אחרייך, אמרת שלא הצלחת להשיג והוא אמר תבדקי עוד פעם
וברחת. ז"א לא אמרת לו כמו שאמרת במשטרה שזה ייקח חודש וכו', אמרת שלא
הצלחת להשיג וברחת. אז מה האמת במשטרה או פה?
ת. כשהוא התקרב אלי, אמרתי שזה ייקח חודש, שלא יהיה בלאגן, זה
היה ליד הבנק, ליד האוטו.
ש. כלומר בטלפון התחלת לברוח כבר?
ת. לא.
ש. אמרת שלא הצלחת להשיג הוא אמר תבדקי עוד פעם וברחת.
ת. אמרתי שביררתי ובתוך חודש, כשהוא התקרב. כשהוא התקרב הוא שאל
מה קורה, אמרתי שזה יקח עוד חודש.
ש. למעשה, המילה האחרונה שהייתה ביניכם לפני שברחת, זה שאמרת לו
שזה יהיה בסדר וזה ייקח חודש?
ת. כן.
ש. שיתפת איתו פעולה בכך שאמרת שאת מסכימה, וזה ייקח חודש.
ת. כן.
ש. אם כך, איך אמרת לתובעת מקודם, "הוא אמר לי שאני אהפוך את
העולם ואשיג לו את הכסף" , אבל אם את מסכימה למה שהוא יגיד לך את זה?
ת. זה תמיד הוא היה אומר. כל מה שהוא היה עושה לא היה הגיוני.
ש. למרות שאמרת שאת מסכימה הוא אמר לך תהפכי את העולם.
ת. אני ידעתי שגם ללכת לבנק זה אין כסף, תמיד מה שהוא היה עושה
זה לא היה הגיוני ואני הייתי עושה את זה.
ש. אמרת שהתחלת לרוץ והגעת לביה"ס של בנך, אחרי 5 דקות של ריצה
ומה קרה שם התעלפת?
ת. כן. בקשתי לעזור לי והוא נתן לי לשתות מים, ראיתי אותו שהוא
מאחרי עם האוטו ואז התעלפתי.
ש. פעמיים אמרת במהלך העדות שהגעת לשומר , הוא נתן לך מים
והתעלפת. מדוע לא אמרת בהודעה שלך שהוא נתן לך מים?
ת. השוטר שאל אותי שאלות אז ואני עניתי. אני זוכרת שהגעתי לביה"ס
אמרתי לו שיעזור לי והוא נתן לי מים כי הוא ראה שאני לא בסדר.
ש. את סיפרת במשטרה באופן שוטף מה קרה, לא שאלו אותך לגבי מים.
אז למה פה ציינת ושם לא?
ת. כי עכשיו נזכרתי, באותו יום הייתי מבולבלת.
ש. אחרי שהתעלפת, מה את זוכרת דבר ראשון?
ת. את אבא שלי, שכולם התארגנו ללכת לבי"ח. אמרו לי שהכניסו אותי
לכיוון ביה"ס פנימה. כשקמתי ראיתי שכל האנשים היו סביבי, אני לא ראיתי אם
זה היה ליד השומר.
ש. איפה היית?
ת. קמתי וראיתי אנשים סביבי, זה היה השומר ואבא שלי. התעוררתי
בפנים, הכניסו אותי לחדר מורים.
ש. לגבי האירוע יום קודם, בלילה- מתי התחיל כל דין ודברים בלילה,
באיזו שעה?
ת. תשע וחצי, עשר. יש לי שלושה ילדים, הגדול והקטן ישנו האמצעית
הייתה ערה.
ש. בת כמה האמצעית?
ת. 6.
ש. היא הייתה עדה לויכוח שהיה ביניכם?
ת. לא, רק לזה שהוא ביקש שאוציא כסף מהבנק. היא תמיד ערנית
לדברים האלו, היא תמיד הייתה רואה.
ש. למעשה, הוא צריך אותך כדי להוציא כסף מהבנק ובלעדייך הוא לא
יכול?
ת. הוא יכול בלעדי.
ש. למה הוא לא רצה ללכת לבנק בעצמו?
ת. כי הוא אמר שאין לו זמן.
ש. למרות שבאותו יום היה לו זמן, הוא היה ליד הבנק.
ת. נכון.
ש. בשעה תשע וחצי היה ביניכם ויכוח, מה היה?
ת. הוא ביקש ממני כסף, הוא אמר שיש עסקה על רכב זול, עסקה של 40
והאיש מוכר את זה. הוא אמר שחסר לו רק עשר.
ש. הוא אמר לך כמה יש לו?
ת. לא, הוא אמר שהאיש עשה לו את זה ב-25,000, והיה חסר לו10,000.
זה היה לפני הילדה בת ה-6.
ש. איך הסתיים הויכוח?
ת. אמרתי לו בסדר, אני אבדוק מחר.
ש. ואז מה קרה יותר מאוחר?
ת. צפיתי בטלויזיה והלכתי לישון בשעה שתיים עשרה ומשהו.
ש. כמה זמן היה הויכוח בתשע וחצי?
ת. רבע שעה.
ש. מעשר עד שתיים עשרה מה היה?
ת. הוא היה בסלון ואני הייתי בחדר שלי ולא היה בינינו כלום במשך
הזמן הזה.
ש. באותו ויכוח הוא היה עצבני?
ת. לא, הוא דיבר יפה.
ש. אז הלכת לישון בשתיים עשרה בלילה והוא נשאר בסלון.
ת. כן.
ש. ואז מה את זוכרת?
ת. שקמתי באמצע הלילה בסביבות שתיים ומשהו.
ש. התעוררת בשעה שתיים בערך, ממה התעוררת?
ת. הרגשתי חום.
ש. זה מה שהעיר אותך למעשה.
ת. נכון.
ש. איפה הרגשת חם?
ת. בחלק הפנימי של הזרוע. (מציגה את הזרוע)
ש. ואז?
ת. התעוררתי. הוא הזיע. קמתי כי ראיתי שזה חם ואמרתי לו "מה אתה
עושה?" ואז הוא אמר שזה בשביל להבטיח לך שתקחי לי מחר כסף מהבנק.
ש. איך את מסבירה שבמשטרה אמרת שהתעוררת ממים קרים?
ת. ציינתי מים קרים, לא באותו יום. באותו יום הרגשתי את החום
כשישנתי. אנחנו ישנים בנפרד, כשישנתי הרגשתי משהו חם והתעוררתי כשזה ממש
שרף. שאלתי מה הוא עשה הוא ישב על הברכיים והזיע. מים תמיד היה, הוא היה
שופך עלי טיפות, אבל לא באותה פעם. הוא היה לוקח ושופך עלי טיפה בכל פעם.
ש. מקודם נשאלת ואמרת שהוא שפך עלייך מים באותו יום.
ת. מתי שנרדמתי והרגשתי את הטיפות, הייתי סוגרת עם הציפה והוא
היה שופך עלי . באותו יום היה טיפות לפני האש. הרגשתי את הטיפות ולא
התייחסתי כדי שלא יהיה יותר בלאגן. כשקמתי לא יכלתי לסבול את החום הזה.
ש. את מבינה שמה שכתוב במשטרה שונה ממה שאמרת עכשיו?
ת. כשאני ישנתי וכשדיברתי איתו בסלון, אמרתי לו שאין דבר כזה, יש
לנו מינוס, ניסיתי לדבר בשקט , הוא אמר שאני אעשה מה שאני רוצה. כשהלכתי
לישון, השכבתי את הילדה, חזרתי למיטה, כשהלכתי לישון, נרדמתי הוא היה
מציק לי ומטפטף עלי עם מים קרים. לא הייתי מגיבה בתקווה שהוא יפסיק, את
החום הוא עשה לי כשישנתי.
ש. אמרת במשטרה שהוא לקח מצת והדליקו ליד זרועך הימנית ואז הלכת
לישון, הראית לשוטר את הסימן.
ת. הסימן עדיין קיים (מצביעה פס אלכסוני , אדום, באורך של כשני
סנטימטר).
ש. חתמת על ההודעה במשטרה, זו חתימתך?
ת. כן.
ש. קראת את ההודעה?
ת. כן.
ש. ראית שהוא לא רשם שהוא ראה סימן?
ת. הסברתי לו מה שהיה באותו יום והראיתי לו את הסימן.
ש. אז הסימן היה בטח יותר רציני.
ת. זה לא היה הרבה יותר רציני, קצת יותר. לא שאלתי אותו למה הוא
רשם שיש סימן.
ש. לרופא הראית?
ת. לא זוכרת. הרופא בדק אותי ושאל אותי על התרופה, עניתי וזהו.
ש. איך את מסבירה שלשוטר מצאת מקום לציין שנכווית והראית סימן
ולרופא לא הראית?
ת. כשהייתי עם הרופא זה היה כל כך מהר, האחות לחצה שיבדקו לי לחץ
דם. הוא שאל אותי אם כואב לי משהו. השוטר שאל אותי מה היה אתמול. הוא אמר
לי לספר מההתחלה מה היה. אני סיפרתי לו. הוא שאל איך כל זה התחיל.
ש. אז למה לשוטר אמרת על הכוויה ולרופא לא?
ת. כי חשבתי שהרופא צריך לבדוק אותי, ואמרו לי שאחרי הרופא אני
אדבר עם השוטר. אם זה היה תלוי בי, לא הייתי מתלוננת.
ש. מה אמרת לרופא?
ת. לא זוכרת , הוא בדק לי דופק. הוא ראה שהגיע לו גיליון,סיבת
הגעה.
ש. לא אמרת לרופא כלום?
ת. הוא שאל אותי מה קרה, מה כואב לך סליחה, אמרתי שלא כואב לי
כלום. לא רציתי להגיד.
ש. לא אמרת לו כלום, תנסי להזכר.
ת. לא עולה לי בראש.
ש. כתוב שאמרת לו שהותקפת ע"י מישהו בבוקר מתלוננת על כאבים
ברגליים ללא חבלת ראש. ז"א שכן אמרת לרופא שהותקפת.
ת. אני לא זוכרת. אני רק זוכרת אם הוא שאל אם כואב לי משהו
כשנכנסתי לחדר.
ש. כשאת ישנה, את ישנה על הפנים או על הגב?
ת. כל הזמן תנוחה אחרת, אך תמיד מקופלת.
ש. לאיזה צד?
ת. גם שמאל וגם ימין.
ש. מקודם אמרת בעדותך פה, שכשאתם יושבים עם חברים, אז גם הוא
אומר לך שהוא יבנה לך בית בבית קברות, הוא אמר לך איזה?
ת. זה היה כשדיברנו פעם אחת על ימי הולדת, אמרתי שאף פעם הוא לא
קנה לי בית, הוא אמר שהוא יקנה לי בית, אני אעשה לך שתי קומות. הוא אמר
את זה פעם אחת ליד החברים.
ש. איזה חברים?
ת. אבי, חבר של אלי, שהוא יכול להעיד על כך. הוא אמר פעם אחת
לפני חברים והרבה פעמים איתי. תמיד הוא היה אומר את זה לי.
ש. איפה למדת?
ת. בבי"ס 11 שנה.
ש. את מעשנת?
ת. לא. גם אלי לא מעשן.
ש. מאיפה המצת?
ת. זה לא מצת של סיגריות, זה מצת של תנור.
ש. את בטוחה שיש לך מצת של תנור בבית?
ת. כן.
ש. איזה חברים עוד היו חוץ מאבי?
ת. היה זוג אחד שהם לא נשואים- אתי ואסף וזהו.
ש. למעשה כל מה שנגרם לך מאלי זה סימנים ברגליים, חוץ מהכוויה.
זה מה שאמרת בביה"ח.
ת. היו לי סימנים ברגליים. מעבר לזה היו לי סימנים בגב.
ש. בידיים היו סימנים חוץ מהכוויה?
ת. לא.
ש. אמרת מקודם לביהמ"ש שהוא עיקם לך את היד וגרם לך סימני שריטה
ביד.
ת. אני מדברת על הלילה. ברגע שהוא עיקם לי את היד וניסיתי לברוח,
הוא ניסה לקרב אותי ושרט אותי.
ש. אז למה הרופא אמר רק ברגליים? למה אמרת רק ברגליים וזהו?
ת. לא יודעת הייתי מבולבלת.
ש. אולי את משקרת?
ת. אין לי מה לשקר, אם זה היה תלוי בי לא הייתי מתלוננת.
ש. יש כל הזמן גרסאות סותרות אחת את השנייה, תסבירי למה לאמת שלך
יש שלוש ארבע פנים?
ת. אני לא יודעת.
ש. באת לביה"ח עם סימנים מסוימים, לא היו לך סימנים ביד. מה זה
משנה אם זה בוקר או ערב?
ת. הוא בדק.
ש. אמרת לו רגליים, לא אמרת לו ידיים, לא שריטות ולא כוויה.
ת. רק אמרתי שלא כואב לי . באותו רגע, היו לי כאבים אבל לא אמרתי
כלום.
ש. אמרת שאתם נשואים כבר 12 שנה. מתי התחילה האלימות?
ת. כשנכנסתי להיריון עם הילדה האחרונה, לפני 6 שנים.
ש. מזה שש שנים את סובלת מאלימות מבעלך?
ת. כן.
ש. מי יודע על זה חוץ מבעלך?
ת. כולם- כל מי שהיה סביבי- הגננת של הילדה, קרן. כל הסביבה
ידעה, גם ההורים וגם המשפחה שלו ידעה תמיד. לא שהוא היה מרביץ לי, אלא
איך שהוא מתנהג אלי.
ש. הייתה אלימות פיסית?
ת. כן, אבל לא בחוץ במשך שש שנים ואף אחד לא ידע מזה למעשה.
התכוונתי לאלימות מילולית כשדיברתי על הגננת. אנשים ראו איך הוא מתייחס
אלי. כולם ראו כשהיינו הולכים.
ש. מה הכוונה אלימות מילולית?
ת. שהוא מקלל ואומר מילים בכלל.
ש. איך הייתה האלימות הפיסית? בתוך הבית?
ת. כן.
ש. זה היה גם לפני הילדים?
ת. רק הילדה האמצעית הייתה יודעת את זה . עד עכשיו היא ערנית, יש
לה בעיות שינה.
ש. כל מה שהוא היה עושה באלימות פיסית ומילולית זה היה כלפייך?
ת. כן.
ש. איך הוא היה נותן לך מכות? בידיים?
ת. כשהוא היה בא לבית, הוא היה מקלל ואז אם הייתי עונה לו, הוא
היה לוקח את השערות ואומר תסתכלי במראה, את אפס, הוא היה בועט בי, אמר
שהוא מגדל אותי.
ש. זאת האלימות הפיסית?
ת. כן.
ש. אמרת במשטרה את השם של השומר?
ת. לא זוכרת.
ש. את מכירה את השומר הזה?
ת. כן, הוא שומר קבוע שם.
ש. השומר הזה ראה שאלי רודף אחרייך?
ת. אני חושבת שכן, אמרתי לו שיפתח לי ושלא יכניס אותו.
ש. אז הוא פתח לך את הדלת ואחרי זה התעלפת? בפנים?
ת. אמרתי לו שיעזור ושיפתח לי מהר וכשהוא הביא לי את המים
התעלפתי. הוא שפך עלי מים ואיבדתי את ההכרה.
ש. האם זה נכון שאת נוהגת לשקר בדברים מסוימים, מדי פעם? נכון
שהיה חוב של שכירות של הדירה?
ת. כן.
ש. ואמרת לבעל הבית שתשלמי ולא סיפרת לאלי שיש חוב?
ת. הוא ידע שיש פיגור בתשלום של השכירות. הוא היה משלם.
ש. אבל בעל הבית היה בא אלייך.
ת. לא הוא בא גם אלי. היינו שנינו יחד כשבעל הבית בא אלי.
ש. בסוף אלי לקח הלוואה מהעבודה לשלם את השכירות?
ת. נכון.
ש. הוא לא ידע מהתחלה שהצטבר חוב?
ת. הוא ידע, הוא ידע גם שיש חוב לעירייה.
ש. נכון שאלי היה צריך לחתום לאחיו חיים ערבות בקשר להלוואה
ומסרת לאלי שם של מנהל סניף שבכלל לא קיים בסניף הזה?
ת. אני זוכרת שהוא ביקש הלוואה. הבנתי שאלי רוצה שאדבר עם
הפקידה. אמרתי לו את השם של הפקידה, גלינה , לגבי ההלוואה שאלי רצה
שאחתום לחיים. אמרתי לו שיבדוק בעצמו.
ש. אם אני אומר לך מסרת שם של פקיד, וכשהוא בא נאמר שאין דבר
כזה.
ת. לא נכון.
ש. אחותך נמצאת בהליכי גירושים?
ת. כן.
ש. האם נכון, שבמסגרת ההליכים האלו, היא הרחיקה את בעלה מהבית?
ת. נכון.
ש. האם נכון שאת במסגרת הויכוחים שלך עם בעלך, אמרת שתעשי לו כמו
שאחותך עשתה?
ת. שאני אגיד לבעלי דבר כזה?
ש. אני שואל אם אחותך לימדה אותך מה לעשות בשביל להרחיק את בעלך
מהבית?
ת. אני עם שלושה ילדים למה שהוא יורחק מהבית. החיים שלנו זה
החיים שלנו.
ש. בעלך מורחק מהבית היום?
ת. כן.
ש. שום דבר לא קשור?
ת. לא.
ש. לקחת באחרונה הלוואה מהבנק?
ת. הקטע הזה של הטיפול המשפטי, אמרו לי שכל חודש אלף שקל וזה
נקרא הלוואה.
ש. מתי זה היה?
ת. בערך חצי שנה, שלושה חודשים לפני הסיפור הזה.
ש. את חתמת לבד על המסמכים ? אלי לא חתם.
ת. אני הגעתי עם עוה"ד להסדר. השליח מהבנק הגיע והביא פתק.
ש. את חתמת על הסדר עם הבנק?
ת. עם עוה"ד מנחם, אלי לא היה מעורב בזה.
ש. הכסף היה אמור לרדת בבנק?
ת. הוא לא יורד, כי אין הפקדה. אני אמורה להפקיד בין העשירי ל-15
בשביל שיירד.
ח.ח.
ש. לחברי אמרת שהוא דיבר איתך יפה לפני שהלכת לישון וכשאני חקרתי
אותך ובמשטרה אמרת שהוא איים עלייך. תסבירי את הסתירה.
ת. כשהוא דיבר איתי יפה, זה כשהוא הסביר לי שהוא לקח אוטו
וכשאמרתי שאי אפשר הוא אמר "תעשי מה שאת רוצה, אני אמרתי לך".
ש. בהודעה במשטרה, אמרת שהוא אמר "אלה ימייך האחרונים"
ת. הוא אמר לי את זה, כשנכנסתי כבר לחדר.
ש. אז הוא דיבר יפה או לא?
ת. אני לא יודעת, תמיד הוא אומר את זה.
ש. אמרת בחקירה הנגדית שהוא יקנה לך בית בבית הקברות ליד החברים
ובמשטרה אמרת שהוא אמר את זה באותו ערב.
ת. הכל נכון. מתי שדיברנו באותו ערב, כשהוא אמר את זה הם ראו על
הקטע הזה, אבל באותו ערב כשדיברנו על זה, התקדמנו והוא אמר לי שהוא יקנה
לי ואני הבנתי שהוא יעשה את זה.
בתשובה
לשאלות ביהמ"ש:
ש. אמרת בתחילה שבעצם באותו יום הוא סגר עם המוכר והיה אמור לקבל
את האוטו, כלומר הוא היה צריך את הכסף מיד.
ת. הוא אמר שהוא קבע עם הבנאדם למחרת.
ש. איך זה מסתדר שבמשטרה אמרת שהוא צריך כסף עד פסח?
ת. הוא אמר שעד פסח הבנאדם הולך, הוא אמר שהוא דיבר איתו, עם
החבר שלו הזה.
ש. בערב הוא אמר לך שהוא צריך כסף עד פסח, אחרת יהיה לך רע. איך
זה מסתדר עם זה שלמחרת הוא היה צריך את הכסף?
ת. הוא אמר לי בטלפון שהוא כבר סגר את העסקה והוא צריך את הכסף
בערב, הוא אמר לי את זה למחרת, הוא אמר שהוא קבע איתו בשש בערב והוא
צריך את הכסף עכשיו הוא לא יכול לחכות.
ש. באירוע של האוטו, שהוא בעט בך ותפס אותך, זה היה כשהוא היה
מחוץ לאוטו? איפה הוא היה?
ת. הוא ניסה להשיג אותי כשרצתי, מתי שהוא אמר לי, הוא היה רגל
אחת באוטו וכשהלכתי הוא ניסה לתפוס אותי ברגל, כשהצלחתי להתחמק ממנו
ואנשים היו סביבי, הוא נכנס לאוטו ונסע אחרי.
ש. הוא יצא מהרכב?
ת. הוא אמר "מה ז'תומרת לא רוצה?" התקדמתי, אמרתי שאין מצב שאני
אכנס לאוטו.
ש. אז הוא היה מחוץ לרכב?
ת. הוא ראה שאני מתקדמת אז הוא בא לתפוס אותי ואז הוא נכנס
לאוטו.
לשאלות
הסנגור:
ש.
האם את סובלת מאנמיה ואת מתעלפת בגלל זה?
ת. כן.
לשאלות התובעת:
ש. מה גורם לך להתעלף?
ת. לחץ.
התובעת:
אלו עדי.
בהסכמת
חברי, מוגשת התעודה הרפואית מסומנת ת/5. מאחר והכתב אינו קריא, אני
מקריאה את התעודה, לאחר שיחתי הטלפונית עם הרופא:
בת 28
לדבריה, הותקפה ע"י מישהו בבוקר, מתלוננת על כאבים ברגליים, ללא חבלת
ראש.
ממצאים
רלוונטים- מצב כללי טוב. הוא הסביר לי שהמשמעות של הכיתוב בלועזית, זה
בגדר הנורמה. יציבה אמודינמית ונשימתית, ללא סימני צד, ללא סימני חבלה
בראשה ובבית החזה, בטן רכה, לא רגישה, סטטוס לוקלי, שריטות שטחיות בירך
ימין, אמטומה קטנה תת עורית, בירך שמאל מכה קטנה. בירך ימין מכה קטנה
קונפוז'ן ושמאל.
מעקב
רופא מטפל – אנרגטיקה עפ"י הצורך, חופשת מחלה יומיים.
החלטה
1.
1.
נדחה להמשך שמיעת
ראיות ולגמר ליום 15.7.03 שעה 13:30.
ניתנה היום ח' בתמוז, תשס"ג (8 ביולי 2003) במעמד הצדדים
|
