פסק דין

1.         ביום 25.2.02 הוגשו שתי תביעות. האחת שכותרתה ביטול חיוב התובעת במזונות + חיוב האב במזונות, והשניה למשמורת.

2.         התביעות שלובות זו בזו אולם אדון  בכל אחת בנפרד.

3.         התביעות הוגשו על ידי התובעת כחודשיים לאחר שפוטרה ממקום עבודתה.

רקע כללי

3.         בני הזוג התגרשו במאי 1997, עפ"י הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 14.1.97 בבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל בפני כב' השופט הרווי גרובס.

4.         עפ"י הסכם הגירושין נקבע, כי שלושת ילדיהם הקטינים של בני הזוג יהיו במשמורת האב – הנתבע.

5.         נקבעו הסדרי ראיה של האם עם הקטינים של יום בשבוע (כולל לינה) וכן כל שבת שניה, מחצית החופשות והחגים.

6.         כמו כן, נקבע כי האם תשלם למזונות ילדיה סך של 1,300 ₪ עבור כל אחד מהקטינים עד הגיעם לגיל 18.

7.         נקבע הסדר רכושי לפיו הנתבע והקטינים ימשיכו לגור בדירת הצדדים אשר תימכר בחלוף שבע שנים מיום הפירוד אלא אם כן ידרוש הנתבע למכור לפני כן.

8.         כמו כן, נקבע כי הנתבע יישא לבדו בהחזרי המשכנתא, ובמועד מכירת הנכס תתחלק התמורה שווה בשווה. כנגד זאת נקבע כי לא ישולמו דמי שימוש בגין השימוש בנכס.

9.         מעבר לכך, כל אחד בני הזוג שמר על הזכויות שנצברו על שמו, לרבות זכויות ממקום העבודה.

10.       במועד עריכת ההסכם היו הקטינים בני 12, 8 ושנתיים.

11.       כיום, הילדים בני 19, 16 ו- 8 שנים.

12.       מאז ועד היום לא שונו ההסדרים דה – יורה.

תמ"ש 5581/02 – תביעת המשמורת

במועד הגשת התביעה היה הבן הגדול כמעט בן 18. אולם עתה במועד מתן פסה"ד בגר, וההכרעה נותרת לעניין שני הקטינים הנותרים.

13.       חשוב לציין כי במועד אישור ההסכם הצהירה התובעת לפרוטוקול ביהמ"ש כדלהלן:

"הסכמתי שהילדים יהיו במשמורת בעלי, מכיוון שאני בעבודתי עובדת שעות רבות מחוץ לבית, ולמעשה ההסדר ביננו משקף את המציאות של השנים האחרונות, ואני שקטה עם ההסדר".

הנתבע הצהיר לפרוטוקול כדלהלן:

"מובן לי שעלי לקבל את הילדים למשמורת, ואני עושה את זה ברצון ואני מאשר את דברי אשתי, שלמעשה במשך השנים האחרונות, אני זה שטיפל בילדים".

לא אתייחס לטענות המועלות כנגד דרך עריכת ההסכם וזאת מאחר וחלפו מאז למעלה משבע שנים וגם לו טענות אלה נכונות, היה מקום לטעון אותם סמוך למועד אישור ההסכם ולא בחלוף תקופה כה ארוכה.

במועד הגשת התובענה המצב למעשה היה כי הילדים לנים אצל אמם פעמיים בשבוע וחלוקת החגים והחופשות נשמרת.

14.       בנושא תביעת המשמורת הוגש תסקיר פקידת הסעד אשר המליץ על משמורת משותפת של שני ההורים, כאשר המצב דה-פקטו ישמר – דהיינו הילדים לנים אצל אביהם שלושה ימים בשבוע, ואצל אמם יומיים בשבוע, וסופי השבוע לסירוגין אצל כל אחד מההורים.

15.       פקידת הסעד נחקרה על תסקירה ביום 17.3.03. ניתן לתמצת את עדותה של פקידת הסעד בכך כי שמירת המצב הקיים הינו לטובת הילדים המרגישים טוב בשני הבתים וכי יש לתת לתובעת "את הכותרת למה שהיא עושה ..."

16.       פקידת הסעד מתפעלת מתפקודו של הנתבע כאב אולם מעידה לבסוף (עמ' 11 לפרוטוקול) שורות 2-4:

            "אני בעד שיהיה יותר שיוויון בין ההורים לגבי הילדים, אני לא יודעת אם לא מנעו ממנה לקחת אחריות כלפי הילדים, אם יהיה לה משמורת יהיה לה יותר כח לקחת אחריות בזכויות ובחובות..."

17.       עפ"י תיאורה של פקידת הסעד עולה תמונה של שני הורים מתפקדים באופן חיובי מול ילדיהם כאשר ההבדל היחידי הוא במספר ימי השהות אצל כל אחד מהם.

18.       ואולם, התמונה שעלתה בחקירת הצדדים היתה שונה.

היחסים בין האם לבין הבת:

19.       פקידת הסעד תיארה כי יש חיכוכים בין הבת לבין האם וציינה:

            "אולם זה נורמלי בגיל הזה..." עמ' 11 לפרוטוקול שורות 6-7.

20.       בחקירת התובעת עלה כי הבת מתפללת בבית כנסת אחר ביישוב, ומסרבת להתפלל עם אמה. עלה כי דווקא האב רוכש ביגוד לקטינה שהיא בת 15, והפעם האחרונה שקנתה הקטינה ביגוד עם אמה היתה לקראת בת-המצווה (בגיל 12) וגם זאת במימון חלקי של האב.

21.       עלה כי התובעת אינה ערה לצורך בטיפול שיניים עבור הבת בעלות של 2,500$ והדבר נודע לה רק במועד חקירתה הנגדית!

הקשר עם הבן הקטן

22.       גם כאן מתעוררות שאלות בדבר הקשר עם האם, כאשר הקטין הולך למטפלת שלוש פעמים בשבוע וזאת גם כאשר אמו מובטלת ונמצאת בביתה שהוא במרחק 100 מטר לכל היותר מדירת המטפלת.

23.       כאשר נשאלה התובעת לפשר הדבר ענתה:

            "אין לי בעיה אבל טדי לא מסכים..."

            ואילו הנתבע העיד כי הציע לתובעת כי תקח את הילדים ותקבל את הכסף שהמטפלת קיבלה אך התובעת סרבה (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 12-15).

24.       בפועל, גם מבלי להכריע בין הגרסאות, המצב דה-פקטו הוא שלמרות שהתובעת נמצאת בביתה בשל היותה מובטלת והבן אורי נמצא בטיפולה של מטפלת שלוש פעמים בשבוע.

האחריות לילדי בני הזוג

25.       עלה מתוך עדויות שני הצדדים כי שניהם רואים את האב כאחראי לקטינים ולצרכיהם וזאת מאז גירושי הצדדים ובמשך כשבע שנים.

            א.         האב משלם את כל ההוצאות לגורמים שלישיים.

            ב.         האב אחראי לציוד (מגבת ובגדים להחלפה, וגם בקבוק מים אם אבד, למרות

שהקטין יצא מבית האם).

            ג.          האב אחראי לקניית ביגוד, ולקשר עם בית הספר  ולטיפולים שונים כגון

טיפולי שיניים.

            ד.         האב דואג לצרכי הבן אהרון שבגר ולומד בטכניון (קניות, כביסה, כלכלה וכד').

            ה.         סירובו של אב לטיסת הבן אורי הביאה לביטול התוכנית.

דיון

26.       לאור כל האמור לעיל נראה כי אמנם יש לדחות את תביעת התובעת לקביעת משמורת משותפת של הקטינים מאחר ובפועל הנתבע פועל כהורה משמורן שנים ארוכות, אחראי לקטינים ולצרכיהם, לסדר יומם והאם מארחת אותם פעמיים בשבוע ומחצית השבתות החופשות והחגים.

27.       גם בתסקירה קובעת כך פקידת הסעד כאשר מציינת כנימוק לקביעת משמורת משותפת:

            "אם יהיה לה (לאם, ר.מ.) משמורת יהיה לה יותר כח לקחת אחריות בזכויות ובחובות".

28.       עקרון השויון בין ההורים – אותו ציטטה פקידת הסעד – אינו יכול לטשטש את המציאות בפועל לפיה ההורה המשמורן או ההורה המטפל  (Primary caretaker) במשך כל השנים הינו האב.

29.       התובעת במשך שנים לא שמשה כדמות המרכזית בחיי ילדיה – יתכן בשל אילוצי עבודתה, אולם גם כאשר נסיבות חייה אפשרו לקיחת אחריות כלפיהם – לא עשתה כן.

30.       העובדה כי האם לא מצאה את הדרך לכך שהבן הקטן ישהה עמה במקום אצל המטפלת, ללא קשר לסיבות לכך ולמרות הצעות שהועלו באולם בית המשפט מצביעה על כך כי חוסר לקיחת האחריות אינו יכול לנבוע רק מסירובו של האב.

31.       הכרזה על משמורת משותפת תחטא לאמת תוך פגיעה באב, במאמציו, בהשקעתו בילדיו ובהגדרת תפקידו ותפקודו ועל כן איני מוצאת מקום לכך. 

32.       חשוב מכך, הכרזה על משמורת משותפת יתכן ותערער את הבסיס היציב של חיי הקטינים כפי שהוא בפועל מאז הגירושין, תוך גרימת נזק לקטינים, לשגרת חייהם וליציבותם הנפשית.

סיכום

33.       שקלתי האם יש בתקווה לשינוי מצב תפקודה של האם כיום כדי להצדיק קביעת משמורת משותפת אולם לאחר התלבטות הגעתי למסקנה שיש מקום לדחות את תביעת התובעת למשמורת בלעדית ואף לקביעת משמורת משותפת.

34.        לתוצאה זו הגעתי גם לאור דברי פקידת הסעד כי טובת הקטינים הינה לשמר את המצב הקיים היום. כאמור, המצב כיום הינו כי הדמות הדומיננטית עבור הקטינים הינה האב, ושינוי ההגדרה המשפטית ללא שנעשה שינוי דה-פקטו ע"י האם, תוך שהיא לוקחת אחריות ומעורבות בחיי הקטינים, יכול שתפגע, כאמור לעיל,  ביציבות של הקטינים ובטובתם.

35.       שוכנעתי כי גם כיום האב הנתבע משמש כהורה המשמורן, שוכנעתי כי כך היה בעבר וראיה לכך יש בדברים שנאמרו בפרוטוקול הדיון במועד אישור הסכם הגירושין, עוד בשנת 1997. 

36.       לאור האמור לעיל, התביעה בתמ"ש 5581/02 נדחית.

תמ"ש 5580/02 – תביעת המזונות

37.       כמפורט לעיל, בהסכם הגירושין נקבע כי התובעת תשלם למזונות ילדיה סך של 1,350 ₪ עבור כל אחד מהקטינים, דהיינו סך 4,000 ₪ ואולם במשך השנים הגיעו הצדדים להסדרים אחרים.

38.       בחודש 10/98 סוכם בכתב כי הסכום יעמוד על סך של 3,250 ₪ בלבד (ת/5).

            ביום 30.3.01 הוקטן הסכום לסך של 2,325 ₪, ומחודשים  2/02-3/02 הוקפאו תשלומי המזונות על ידי התובעת.

39.       אין מחלוקת בין הצדדים כי מאז ומתמיד שילם הנתבע את מלוא הוצאות הקטינים לגורמים שלישיים ו/או הוצאות בעין כגון ביגוד, הנעלה וכד'.

40.       בחקירתה הודתה התובעת כי סכומי ההוצאות שנתבעו בכתב תביעתה מקורם במידע שהועבר על ידי הנתבע.

מצבם הכלכלי של הצדדים

התובעת

41.       התובעת עבדה והשתכרה היטב (כ- 26,000 ₪ ברוטו – 12,000 ₪ נטו) עד למועד פיטוריה בחודש 12/01. לאחר מכן במשך כשישה חודשים קבלה דמי אבטלה.

42.       מאז ועד היום עובדת התובעת בעבודות מזדמנות לרבות בעמותת מנהיגות יהודית. תחילה במשכורת של כ- 3,500 ₪ ולאחר מכן בשכר מופחת עד פיטוריה.

43.       מחקירתה הנגדית של התובעת עלה כי למרות האמור לעיל בוצעו פרוייקטים מזדמנים כאלה ואחרים מביתה בשכר שלא פורט בתצהיריה של התובעת.

44.       התובעת רכשה דירה למגוריה בת 6 חדרים ועפ"י עדותה גובה המשכנתא שנלקחה היה  כ- 73,000$.

45.       לאחרונה נמכר ביתם של הצדדים וכל צד קיבל כ- 70,000$ לפיכך ניתן לומר שיש לתובעת נכס שאין עליו כמעט משכנתא.

46.       לעומת זאת, אין לתובעת זכויות במקום עבודתה לאחר פיטוריה וקבלת פיצויי פיטורין בחודש 12/01. לכתב התביעה לא צורף חישוב סך פיצויי הפיטורין והתובעת העידה כי קיבלה כ- 45,000 ₪ פיצויי פיטורין.

47.       מעיון בדפי החשבון של התובעת נראה כי עד חודש 3/03, עדיין נותרו כספים בפקדונות של כ- 34,000 ₪.

מצבו הכלכלי של הנתבע:

48.        הנתבע עובד שנים ארוכות בחב' מנורה ומשכורתו כ- 14,000 ₪ ברוטו לחודש (כ-9,000 ₪ - 10,000 ₪ נטו).

49.       כיום, לאחר מכירת דירת הצדדים נותר הנתבע ללא קורת גג ועם סך של כ- 70,000$, יתרת חובה של כ- 20,000 ₪ בחשבונו הפרטי ומלוא זכויותיו במקום העבודה.

דיון

בנסיבות העניין נראה כי יש מקום לקבוע כפי שנקבע בהחלטה מיום 9.3.03 כי חיוב המזונות של

התובעת מבוטל ממועד הגשת התביעה, הנתבע ימשיך וישא במלוא הוצאות הקטינים כלפי גורמים שלישיים לרבות הוצאות חינוך כולל חוגים, טיולים, תנועת נוער, קייטנות והוצאות רפואיות חריגות.

בנוסף, כל צד ישא בעלות הוצאות הקטינים במועדים בהם הם שוהים עימו.

הוצאות משפט

בפועל נדחו כמעט מלוא תביעותיה של התובעת. תביעת המשמורת נדחתה והתביעה למזונות התקבלה רק בנושא ביטול חיוב מזונות התובעים.

ביום 8.8.03 הוריתי על תשלום סך 15,000 ₪ תוך ציון כי את אופיו של התשלום, אם בגין חיוב מזונות ואם כתשלום מוקדם על חשבון חלקה בתמורה בגין מכירת דירת הצדדים, אקבע בפסק הדין הסופי.

לאור התנהלות הצדדים בהליך שבפניי, ולאור פסק הדין אליו הגעתי אני מורה כי 10,000 ₪ מהסכום הנ"ל יחשב כסכום שיש לקזז מחלקה של התובעת ומעבר לכך כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים.

ניתן היום, כ"ב באייר, תשס"ד (13 במאי 2004), בלשכתי