פסק דין

1. הסוגיה שבפני הינה פרשנות הסכם. ההסכם הינו הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פס"ד ביום 9.12.98.

2. הפלוגתאות הוגדרו בפרוטוקול מיום 23.10.02 כדלקמן:-

א. האם זכאית התובעת לקבל את חלקה מתוך סכום הפנסיה שהוון ע"י הנתבע.

ב. האם זכאית התובעת לחלקה מהפנסיה ממועד פרישת הנתבע מצה"ל (כטענת התובעת), או שמא צומצמה זכאותה לקבל את חלקה רק לאחר מועד בו יפקע חיובו של הנתבע בתשלום מזונות לילדי הצדדים (כטענת הנתבע).

3. כללי פרשנות הסכם-

"... כמצוות סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 יפורש אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו- מתוך הנסיבות. ואם ברור הוא החוזה ולשונו היא חד משמעית, שוב אין צורך להיזקק לנסיבות ובוודאי לא להגיון המסחרי או לכדאיות הכלכלית, העשויים להיות מושפעים משיקולים אינדיבידואלים או קוניוקטורליים של אחד הצדדים, אותם אין מחוייב לגלות לצד שכנגד או לפרט בחוזה" (ע"א 406/82 נחמני נ' גלאור, פד"י מא (1) 494, פיסקה 3 – ההדגשה שלי ו.פ).

4. וכן ראה דנ"א 2485/95 אפרופים נ' מדינת ישראל, תק-על 95 (2),1446, פיסקה 11:-

"הכלל הבסיסי היה ונשאר כי "ככל שניתן ראוי לפרש את המסמך מתוכו על-פי הנאמר בו ועל-פי כתבו, לשונו ורוחו"(ע"א 655/82 גרובר ואח' נ' פרבשטיין ואח' פד" מ (1) 738, בעמ' 743, פרשת נודל בעמ' 482). גם השופט ברק מעמיד את הפרשן על המשמר באומרו בחוות דעתו:" כמובן, ברוב המקרים, אומד הדעת העולה מתוך לשונו של החוזה הוא "בטוח" יותר ואמין יותר מאומד הדעת הנלמד מתוך הנסיבות" וכן "על בית המשפט להימנע מלתת 'תוקף ומשמעות לכוונה נסתרת של בעל דין שקיננה בליבו והוסתרה מרעהו ולא באה לידי ביטוי בחוזה'...בית המשפט לא יפנה אל 'צפונותיהם של המתקשרים שמא בסתר ליבם כיוונו לתכלית אחרת, שלא הביאוה לידי ביטוי'... 'החזקה הינה, כי תכלית החוזה תוגשם, אם תינתן ללשון החוזה המשמעות הרגילה, הנודעת לו בלשון בה נקטו הצדדים. הנטל מוטל על הטוען למשמעות מיוחדת'..." (ההדגשה שלי ו.פ).

5. בענייננו, אין כל קושי לפרש את ההסכם מתוכו.

6. הסע' הרלוונטי בהסכם למחלוקת שבפני הינו סע' 7 להסכם הקובע כדלקמן:-

"7.1 חלקה של האשה להיום בכל זכויותיו של הבעל מצה"ל הוא 50% מ-17/22- דהיינו 38.64%. ואולם שיעור חלקה ישתנה מדי שנה בשנה ועד לפרישתו של הבעל מצה"ל בהתאם ויהיה מחצית 17 שנות הנישואין חלקי סך כל שנות שירות הקבע והחובה של הבעל בצה"ל (בדצמבר 1999- 50% מ-17/23 , בדצמבר 2000- 50% מ-17/24, וכך הלאה). מוסכם שלגבי פדיון ימי המחלה של הבעל, החלק היחסי של האשה 17/22 יהיה לגבי התקופה עד 1/1999.

7.2 ברגע בו הבעל יסכם את פרישתו מצה"ל ויחל לזכות בכספים להם זכאי על תקופת שירותו בצה"ל, ישלם לאשה את חלקה היחסי המגיע לה מכל סעיף כספי שיקבל במסגרת הפרישה ושצבירתו חלה גם בתקופת נישואי הצדדים.

7.3 הסעיפים הכספיים להם זכאי הבעל כיום הם אף:
א. פנסיה חודשית לה זכאי עד מותו.
ב. מענק פרישה.
ג. פדיון ימי מחלה.
הזכויות הנוספות מצה"ל שהן: קרן השתלמות, קופת גמל תגמולים וקופת קרן שגיא, חולקו במסגרת נספח ב'.

7.4 האשה תזכה בחלקה בכל הסעיפים הכספיים הנ"ל, על פי זכותה היחסית, וכן כל סעיף כספי שעשוי להיווסף בשל שינוי בתנאי הפרישה בצה"ל, לגבי השנים של תקופת הנישואין (1988-1991), והוא הדין גם בקשר להפחתת זכויות לגבי אותן שנים.

7.5 האשה תקבל מידי הבעל את חלקה היחסי מהכספים להם זכאי הבעל, לאחר ניכוי מיסים בלבד. האשה לא תספוג כל ניכוי כספי אחר בשל הלוואות גישור, היוון ו/או חובות אחרים כלשהם פרט לניכוי המפורט בסעיף 6.10.6 לעיל אם יתבקש.

7.6 מותנה שסכום הפנסיה החודשי אותה ישלם הבעל לאשה בעת שישלם עדיין מזונות עבור הילדים, לא תעלה על התקרה המכסימלית שיהווה הסכום הכולל של המזונות, אחזקת הבית ודמי המדור, כפי שיתעדכנו מעת לעת על פי ההצמדה המפורטת בסע' 5.2 בהסכם זה.

7.7 אם הצדדים יגיעו לכלל הסכמה, תוכל האשה להוון את הזכויות הפנסיוניות המגיעות לה מהבעל בסכום כפי שייקבע על ידי אקטואר מומחה ובכפוף להסכמת הבעל. הבעל רשאי להוון את הפנסיה כפי שימצא לנכון.

7.8 מוסכם על הצדדים, כי זכויות האשה בקרן השתלמות, תגמולים, קופת גמל שגיא, כפי שצויינו בנספח ב', באו לידי סיום בהתקזזות האמורה בנספח ב', ואין לאשה עוד תביעות בגין כך , בכפוף לכך שהסכומים שהוצהרו על ידי הבעל הנם נכונים". (סע' 7.6 ו-7.7 הם הרלוונטים למחלוקת שבפני).

7. סכום ההיוון - לטענת הנתבע, אין התובעת זכאית לכל חלק שהוא מהסכום שהוון על ידו, שכן ממילא משולמים לה (או שמא ישולמו לה בעתיד, לנוכח המחלוקת הנוספת) הסכומים העיתיים מסך הפנסיה החודשית שהיתה משולמת לנתבע באם לא היה מהוונה.

8. אינני מוצאת בהסכם כל אסמכתא לפרשנות זו. נכון הוא, כי הבחירה באם להוון את הפנסיה אם לאו נתונה לבחירתו של הנתבע בלבד (סע' 7.7 סיפא). ואולם, באם בחר הנתבע ללכת בדרך זו, הרי שאין כל הצדקה לכך שהתובעת לא תקבל את חלקה גם מתוך סכום ההיוון, ואין כל אמירה השוללת מהתובעת זכות זו בהסכם. ההפך הוא הנכון. ר' סע' 7.5 רישא: "האשה תקבל מידי הבעל את חלקה היחסי מהכספים להם זכאי הבעל..." (ההדגשה שלי ו.פ).

9. כל פרשנות אחרת יש בה כדי לקפח את התובעת באופן מהותי. שכן, באם, חלילה, ילך התובע לעולמו, יופסקו תשלומי הפנסיה, תוך שהתובעת תפסיד את חלקה בסכום ההיוון.

10. זכאות התובעת לקבלת חלקה בפנסיה בתקופת תשלום המזונות- כאמור לעיל, על פי פרשנותו של הנתבע ויתרה למעשה התובעת על חלקה בפנסיה, כל עוד משולמים המזונות עבור הילדים.

11. גם פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם, גם לא עם ההגיון.

12. סע' 7.6 בהסכם מתייחס להגבלת סכום הפנסיה החודשית (תקרה) אשר תשולם לתובעת בתקופת תשלום המזונות, אך לא נאמר כי הסכום המגיע לתובעת "ייבלע" בסכום המזונות. דהיינו, ההסכם מדבר על שני חיובים, אחד מהם (הפנסיה) תקרתו מוגבלת, אולם שני החיובים הינם מקבילים ולא חופפים.

13. כך גם, פרשנותו של הנתבע את ההסכם איננה עומדת במבחן ההגיון. הזכויות בפנסיה (בחלק מסוים המתייחס לשנות השיתוף) הינן זכויות השייכות לתובעת. הזכות למזונות הינה זכותם של הילדים. אין כל קשר בין שני סוגי הזכויות, ואין מקום לקזז ביניהן. אין כל הגיון בכך שהתובעת תוותר על זכויותיה כנגד זכותם של הילדים, וכל ויתור שכזה הרי הוא כאילו המזונות משולמים מכספיה של התובעת- פרשנות שכזו לא תתקבל.

14. מעבר לנדרש, אני מקבלת את דבריה של התובעת, כפי שהעידה בפני באופן הברור ביותר: "הכוונה היתה שכל עוד הוא משלם מזונות, התקרה של הפנסיה שהוא משלם לי לא תעלה על סכום המזונות"
ובהמשך:-
"ש. כסכום אחד?
ת. לא. כפנסיה."
(פרוטוקול עמ' 4 שורות 26-19).

15. התוצאה היא כי טענות הנתבע נדחות.

16. לפיכך אני קובעת כדלקמן:-

א. ניתן צו המורה לרשויות צה"ל ליתן פירוט מלא ומדויק של כל התשלומים, הכספים והזכויות, אשר שולמו לנתבע או הועברו לזכותו או קוזזו מיתרות חובה אשר היו לחובתו, וזאת בגין פרישתו ובמועדים שקדמו לפרישתו ולאחר פרישתו.

ב. התובעת זכאית לחלקה בתשלומי הפנסיה עפ"י המפורט לעיל, דהיינו 36.95% מתוך הסכום שהוון, ו-36.95% מתוך התשלום החודשי המשולם לנתבע ע"י צה"ל מדי חודש, מבלי להתחשב בחיובים שאינם ניכויי מס, ובסכום שאיננו עולה על התקרה המקסימלית שהוגדרה בסע' 7.6 להסכם.

ג. העתירה בסע' 12.ג לכתב התביעה נדחית. עתירה זו עומדת בניגוד לאמור בס' 7.5 להסכם. כמו"כ צה"ל לא צורף כנתבע, וע"כ מנוע ביהמ"ש מלתת צווים המופנים אליו.

ד. התובעת זנחה את עתירתה המפורטת בסע' 12.ג לכתב התביעה (פיצויים בגין הפרת הסכם).

ה. התביעה הוגשה כתביעה למתן פס"ד הצהרתי, ושולמה אגרה בהתאם. במידת הצורך, יש להגיש תביעה כספית.

ו. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ז. פסה"ד מותר לפרסום ללא שמות הצדדים.

ניתן היום כ"ו בטבת, תשס"ג (31 בדצמבר 2002) בהעדר הצדדים.

העתק פסה"ד יישלח לב"כ הצדים בד.ר. + אישור מסירה.

פלאוט ורדה, שופטת