|
פרוטוקול
עו"ד פרידלנדר: בישיבה קודמת התנגדתי לשאלות לגבי אלימות נגד
מורים. חברי, עו"ד מנוסביץ, אמר שיציג את האסמכתא לכך. כיון שזה לא קרה אני
מבקש לחזור הפעם על ההתנגדות שלי לכל הרמיזות בענין הזה.
עו"ד מנוסביץ: מדובר על אירוע שאירע בטיול שנתי בחטיבת זאב,
של שני הנערים, הם נכנסו לחדר של מורה, מתוך שינה הם צבעו אותה, המורה העדיפה
לא להתלונן. אני משוכנע שגב' מטלון יודעת היטב על מה מדובר. דבר זה יעלה
בחקירה שלה באריכות, לגבי התאריך ואיפה זה היה. המורה לא התלוננה כיון שפחדה.
החלטה
בכפוף להעדת העדה, ניתן יהיה לשאול גם בהקשר לנושא זה.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד פרידלנדר: אבקש לקבל החלטה לבקשתי, לחייב את המדינה
בהשתתפות הוצאות מסוימות בסך 106 ₪ לעו"ד גליק ועוד 443 ₪ לעו"ד לבנון.
החלטה
כמבוקש.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד גליק: אני חוזר על בקשתי מסוף ישיבה קודמת, לה הסכמתי,
לקבלת נספחים א' ו-ג'.
עו"ד מנוסביץ: אני מפנה את תשומת לב ביהמ"ש להחלטת בימ"ש
שניתנה באשר לתצהיר והצרופות שלו. לפי ההחלטה המקורית הייתי אמור להגיש את
התצהיר והצרופות עד למועד 3/7 ולאחר מכן ביהמ"ש נתן את החלטתו, הכוונה שהיינו
צריכים להגיש את התצהיר וצרופותיו תוך 10 ימים מאותו יום.
ב- 8/7 הגשנו הודעה לביהמ"ש, נושא חותמת ביהמ"ש. נראה לי שזה
תואם את החלטת ביהמ"ש שהתצהיר כולל את הצרופות שלו, ומכיון שהצרופות לא הוגשו
עם התצהיר, הן צורפו לאחר מכן.
הדברים האלה היו ידועים לחברי כבר ב- 8 לחודש. משום מה עו"ד
גליק נתפס לפורמליות ובתגובתו לפני מס' ימים הוא טען שהדבר הוגש לאחר המועד,
דבר שהוא טועה בו, כיון שהוא הוגש 5 ימים לפני המועד.
ביהמ"ש מנחה את עו"ד מנוסביץ להשיב רק לגבי חשבון הבנק.
עו"ד מנוסביץ: עו"ד גליק לא רק ששאל על חשבון הבנק הזה, אלא
הוא שאל לגבי אותה תמיכה של המנוח בילדיו מאשתו הראשונה כמו-כן דובר על
החתונה ומה היתה מתנת הנישואין ודובר על כך שקנו מכשירי חשמל. התובעת העידה
שהיא יודעת זאת מחשבון הבנק. אני מפנה לעמ' 25 לפרוטוקול. מאיפה עו"ד גליק
יודע את ענין הישראכרט?
העדה לא רק העידה על כך, אלא גם כתבה זאת בתצהיר. חשבון הבנק
מדבר במפורש על כך שזה נובע מחשבון ישראכרט. הפעולה היחידה שיש בחשבון זה זה
פעולות שנעשו בישראכרט קודם לכן.
עו"ד גליק: אף לא אחד מהמסמכים צורף לתצהיר ולא מוזכר בו, אז
כך שאי אפשר לומר שזה חלק מהתצהיר.
נשאלה האלמנה שאלה שנובעת מתצהיר העדות הראשית שלה, גם לגבי
הישראכרט, מה נותנים לביהמ"ש? נותנים דף חשבון, כאשר האלמנה אומרת בחקירתה
הנגדית שלא היתה לה גישה לחשבון. אז מאיפה צץ חשבון הבנק?
לטענתי אי אפשר היה לצרף לתצהיר. אני סבור שהיה צריך להביא
את כל חשבונות הבנק של המנוח ולהבהיר במה מדובר. בתצהיר גילוי המסמכים לא
דיברו על דף החשבון, ז"א שמישהו דאג לקחת דף אחד יחיד ולהראות חלק מהדברים.
מעבר לזה, בשום מקום בדף הזה אין לי אסמכתא שמדובר בהלוואה של 10,000 ₪.
החלטה
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים אני מחליטה שהנספחים א' – ו'
ייחשבו חלק מתצהירה של הגב' גילה רוט, הן מהטעמים שנמנו על-ידי עו"ד מנוסביץ
והן מהסיבה שהם או בחתימה שלה או נשלחו אליה.
לגבי נספח ז', מקובלים עלי הנימוקים של עו"ד גליק והוא מוחזר
בזאת לעו"ד מנוסביץ.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עד הגנה מס' 1 - אלוני - חוזר לדוכן העדים, מוזהר בשנית
וממשיך להשיב בחקירה נגדית לעו"ד פרידלנדר:
ש: אתה היית מעורב באופן מאוד אינטנסיבי בכל מהלך הטיפול
בבנך ע"י רשויות שונות, קרי על-ידי בי"ס, שירות המבחן, המשטרה?
ת: כן.
ש: האם במהלך המעורבות הזאת נתקלת בדופי כלשהו בטיפול של
הרשויות בבנך?
ת: לא חיפשתי אשמים אחרים. בסה"כ היה לי קשר טוב מאוד עם
מרבית הגורמים בכל הרשויות, שאני חושב שמרביתם עשו מאמץ למצוא פתרונות. היו
פה ושם חלק מהאנשים שבאופן טבעי אולי השקיעו פחות או אולי עשו טעויות, כמו
מורה שציינתי שהתנהגה בצורה קצת חריגה. אין לי ליקוי ספציפי שאני יכול להצביע
עליו. אני יכול לומר שחלק נושא זה ענין אותם יותר וחלק ענין אותם פחות,
הכוונה לאנשי המקצוע – מורים ומנהלים.
ש: היה מקרה שאתה ביקשת למסור מידע ליועצת, או למנהל, או
למנהלת, או לקצינת מבחן, או לאיש משטרה ואמרו לך שהם לא רוצים לקבל ממך את
המידע הזה?
ת: לא היה מקרה כזה.
ש: האם היה מקרה שאתה ביקשת מידע מאחד מהגורמים הללו ואותו
גורם סירב לת לך את המידע?
ת: למעט הקטע של האבחון הפסיכו-דיאגנוזטי מבית ברל, שאני
זוכר שחיכיתי לקבל את הדו"ח יותר מדי זמן, למעט העיכוב הזה, אני לא חושב שהיה
משהו שביקשתי לקבל ולא קיבלתי.
ש: האם היה אקט טיפולי כלשהו בזמן אמיתי שחשבת שאחת הרשויות
הללו היתה אמורה לנקוט בו והיא לא נקטה בו?
ת: בסה"כ אני הייתי בצד של הרשויות ולא בצד הבן שלי, ז"א
ראיתי את הרשויות בתור הגוף הצודק. כל מה שנאמר לי בסה"כ קיבלתי. אם אמרו לי
שצריך להשעות לשלושה ימים, הסכמתי. אם אמרו לי שצריך לנקוט בפעולה כזו או
אחרת אמרתי שהם צודקים. לא היו לי טענות בזמן אמת, למעט מקרה אחד של יחס
שהגעתי למנהל בי"ס חטיבת זאב לדון בנושא של ארבל ולא היה לו זמן ובסופו של
דבר הוא השאיר אותי עם היועצת והמחנכת וזאת למרות שרציתי לשבת איתו. הוא היה
עסוק בדברים אחרים באותה עת. זה היה מקרה חריג.
ש: גם ברטרוספקטיבה, האם אתה יכול להצביע על כשל כלשהו או על
שגיאה בטיפול הרשויות?
ת: זה לא חוכמה לאחר מעשה. אני לא חושב שמישהו מהגורמים, לא
שירות מבחן ולא יועצת ולא מנהלים ולא כל מי שהיה בקשר עם ארבל, צפה זאת ולכן
אין לי כיום טענה אליהם בגלל שאני יודע שאף אחד לא יכול היה לצפות את הדבר
הזה מראש.
ש: בין בזמן אמיתי ובין בדיעבד, האם היתה או יש לך תחושה
שהטיפול המשטרתי בבנך לקה במשהו בגלל משוא פנים או בגלל כל סיבה אחרת?
ת: כדי למנוע משוא פנים, בדרך כלל היחס של המשטרה היה, אני
לא הייתי חסין מחיפושים שעשו אצלי, לא הייתי חסין ממעצר, מבקשה להארכת מעצר,
היה חוקר אחד שהיה מאוד מאוד אובססיבי שהלך לבתי-ספר וביקש לתחקר עם ארבל אם
הוא יודע על עבירה כזו או אחרת, היה נכנס לבית-הספר בזמן לימודים ואני זוכר
שהמנהלת הביעה תרעומת מדוע זה נעשה בזמן הלימודים. אין לי טענה לשוטרים פשוט
זה היה המצב.
ש: כמי שעסק באותו מקום ובאותה מאטריה, האם הטיפול בתיקים,
החקירות של התיקים, כלל הצעדים שננקטו בהקשר הזה ערך פרקי זמן ארוכים יותר
ממה שמוכר לך?
ת: בטח שלא היה עיכוב. התיקים התנהלו פרק זמן של 3 חודשים
משהו כמו מרץ עד יוני 93. אני מכיר את התהליך. התהליך מצריך עירוב של שירות
מבחן לנוער, והוא מזמין את הילד כדי לאבחן אותו עד כמה שהם יכולים, לבדוק את
הרקע. הדברים האלה לוקחים זמן. הם גם ממליצים על כל מיני אמצעי טיפול. בודקים
את ההורים. ולכן באופן טבעי עד שמסתיים הטיפול בתיק של נוער זה לוקח קצת יותר
זמן מאשר טיפול בתיקים של בגירים.
ש: אני מפנה אותך לסעיף 14 לתצהירך, שם אתה מתייחס לצוות
המקצועי של ב"ס זאב ולהענשתו את בנך. האם אתה ער לכך ששיקול הדעת בטיפול עם
קטינים נע בין שני המוקדים של העדפת גישה נוקשה לצורכי הרתעה, לעומת העדפת
גישה סלחנית לצורכי הימנעות מהמשכיות?
ת: אני לא יודע להגדיר את זה כאיש מקצוע. האמת שמה שכתבתי זה
שאין לי טענות. היו לו עונשים אבל עובדתית זה גרם לו להיות אנטי לממסד. אני
לא בא בטענה ואומר שלא צריך לתת עונשים כשעושים מעשים כאלה. הייתי חסיד מאוד
גדול של שיטת הגבולות הנוקשים. אבל כעובדה אני ראיתי שזה גרם לו להיות אנטי.
אחד מתיקי המשטרה היה הרס בבי"ס במובן זה שלקחו צינור מים ועשו שטפון בביה"ס,
אבל הדבר העיקרי היה הגרפיטי נגד המנהל שכלל כל מיני ביטויים כאלה ואחרים. זה
היה אחד מהתיקים. זה מה שביטא את מה שאני מגדיר בתצהירי, שהוא היה אנטי בי"ס,
אנטי ממסדי. העבירה כוונה נגד מנהל ביה"ס.
ש: אני מבין מאותו סעיף שהאלטרנטיבה לגישה הזאת היא הגישה
שאותה ניסית על-פי עצת פסיכולוג, גישה שהיא חינוכית הסברתית להבדיל מהגישה
הנוקשה. תסכים שגם הגישה הזאת לא הניבה תוצאות יותר טובות מהגישה האחרת?
ת: אני מסכים.
ש: לגבי סוגיית הטיפולים הפסיכולוגיים; סיפרת שהוחל קשר עם
פסיכולוגית שלא עלה יפה ולפיכך החלפתם אותה בפסיכולוג בשם ישראל פלד,
פסיכולוג חינוכי. האם אתה זוכר מתי התחיל הטיפול, מתי הסתיים הטיפול?
ת: כשהכנתי את התצהיר איתרתי את היומנים משנת 93 וראיתי שב-
18/5, אני מניח שמה שרשום בודאי היה, מה שלא רשום אולי היה, כי לא תמיד רשמתי
ביומן, אבל רשמתי שב- 18/5/93 היינו אצל ישראל פלד ולפי הרישום ביומן זו היתה
הפגישה הראשונה.
ש: כלומר, לפי הרישומים שלך הטיפול החל בחודש מאי?
ת: לפי הרישומים שלי אצל ד"ר פלד היינו ב- 18/5, אבל יכול
להיות שהיינו אצלו קודם.
ש: למיטב זכרוני, הטיפול אצל הפסיכולוגית הקודמת, גב' דולב,
היה בחודש ינואר?
ת: לא. במרץ ובאפריל.
ש: ז"א היתה סמיכות זמנים בין סוף הטיפול אצל גב' דולב לבין
תחילת הטיפול אצל מר פלד?
ת: כן. גב' דולב המליצה לנו שננסה טיפול אצל פסיכולוג גבר,
היא חשבה אולי יהיה קשר יותר טוב.
ש: עד מתי בערך נמשך הטיפול אצל מר פלד?
ת: ברישום שבידי רשום שב- 9/9/93 היה מפגש כפול. היו ימים
שזה היה מפגש כפול, במקום שלושת רבעי שעה זה היה שעה וחצי. היו מפגשים שכללו
הורים, לפעמים גם היינו לבד. בדרך כלל אני רושם זאת גם כדי לזכור לשלם.
ש: הטיפול החל בחודש מאי והוא עדיין התנהל בחודש ספטמבר?
ת: כן, לפי מיטב זכרוני.
ש: הוא התנהל ברציפות פחות או יותר על פני כל התקופה?
ת: פחות או יותר כן. במאי, יוני ויולי היה טיפול. בחודש
אוגוסט אני רואה רק טלפון. יכול להיות שבחודש אוגוסט בחופשות לא היה מפגש.
בחודש ספטמבר זה התחדש. אני לא יכול לומר כמה פעמים בחודש היו הפגישות. גם
הרישום שבידי לא מדויק.
ש: אם אני אומר לך, שמר פלד אומר, שהטיפול נקטע על-ידכם
ביוני, מהי תגובתך?
ת: אז הוא טועה.
ש: מבחינת הכשרתו של מר פלד, אתה לא ידעת אם יש למר פלד
הכשרה נוספת מלבד הכשרתו כפסיכולוג חינוכי, אבל אולי ידעת שיש לו הכשרה לא
סתם כפסיכולוג חינוכי אלא כפסיכולוג חינוכי טיפולי?
ת: אני לא התעמקתי בהגדרות. גם עכשיו כשאתה אומר לי
חינוכי/טיפולי זה לא אומר הרבה. המליצו לי ללכת אליו כי הוא מטפל בבני-נוער
והלכתי אליו לצורך זה.
ש: לא ידעת שיש לו הכשרה, אומנם לא עד סוף המסלול, אבל הכשרה
חלקית כפסיכולוג קליני?
ת: לא ידעתי. ידעתי שהוא מנהל המחלקה ברמת השרון אבל לא
קיבלתי ממנו את הרקורד של ההכשרה שלו.
ש: בשלב מסוים הגעת למסקנה שההכשרה שלו לא מתאימה ולכן החלטת
להחליף אותו בד"ר עזיקרי?
ת: בספטמבר נשלחנו לבית ברל לעשות את האבחון, אז גם הפסקנו
את הטיפול אצל ד"ר פלד כי רצינו לקבל את התוצאה ולדעת איך להמשיך. כשקיבלנו
את האבחון סוף סוף היה כתוב למטה: "זקוק לטיפול באבחון בריאות הנפש", לכן דבר
ראשון שעשיתי זה חיפשתי מישהו שיבין בבריאות הנפש. אני לא חזרתי לד"ר פלד.
הבנתי שהוא פסיכולוג חינוכי.
ש: האם שאלת את ד"ר פלד אם יש לו או אין לו את המומחיות שאתה
מעונין בה, לפני שהפסקת את הקשר הטיפולי איתו?
ת: באיזשהו מקום אני מצפה, והיה לי כבר ניסיון כזה, כשאני
הולך לאיש מקצוע שמוגדר כפסיכולוג, לא משנה איזה סוג, אני יוצא מתוך הנחה
שכשהוא רואה מטופל הוא צריך איכשהו לאבחן אותו, הוא צריך לומר שסוג המחלה היא
א' או ב'. היה לנו כבר קשר קודם שאמרו לנו שאנחנו צריכים טיפול כזה או אחר.
לפסיכולוג הבאתי את הילד, לפעמים גם ישבתי איתו ודיברתי איתו על הטיפול,
קיבלתי ממנו התרשמות ועצות, אבל אני יוצא מתוך הנחה שאני מקבל את הדברים
שיכולים לעזור לי. לפי מבחן התוצאה, ולא כדי להאשים אותו כיון שאני לא מאמין
שהוא חלם שמצב כזה יקרה, אבל הטיפול הפסיכולוגי לא עזר. אינני יודע מה הסיבה
אבל עובדתית הוא לא עזר.
ש: לגבי כשירות הטיפול בזמן אמיתי; מדוע הגעת למסקנה שמר פלד
לא כשיר לטפל בבנך?
ת: לא אמרתי שהוא לא כשיר. קיבלתי אבחון, ז"א יכול להיות שאת
האבחון הזה הייתי צריך לקבל הרבה קודם, יכול להיות שחלק מהאבחון איש מקצוע
היה צריך להתרשם ולומר לי.
לביהמ"ש: החלטתי להפסיק עם פלד ולעבור לעזיקרי כי הבנתי שפלד
הוא פסיכולוג חינוכי וחיפשתי פסיכולוג קליני.
העד ממשיך:
ש: אתה לא הראית לפלד את הדו"ח של בית ברל?
ת: לא. מיד חיפשתי איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. אני זוכר
שאת מרבית העבודה עשתה רעייתי, ובין היתר, היא שאלה בעירית הרצליה, בשירות
המבחן לנוער שהמליצו לה להגיע לבית ברל, קרי היינו צריכים לפעול לפי מה שנכתב
בחווה"ד.
ש: הטיפול אצל ד"ר עזיקרי התחיל בדצמבר?
ת: כן.
ש: האם נכון יהיה לומר שמחודש ספטמבר עד דצמבר לא היה טיפול
אצל פסיכולוג?
ת: לפי הרישומים שיש לי ביומן לא רשום לי טיפול כלשהו.
ש: יחד עם זאת, אתה מסרת לרשויות השונות כגון: צוות בי"ס
חטיבת סמדר, שהוא ביה"ס הרלבנטי לתקופה הזאת, וגם לקצינת המבחן שארבל מטופל
אצל פסיכולוג?
ת: למעשה התקופה הזאת היא בדיוק תקופת ההמתנה לקבלת הדו"ח
הפסיכו-דיאגנוזטי.
לביהמ"ש: מי ששאל אותי אם ארבל מקבל טיפול סיפרתי. באותה
תקופה היתה רגיעה, היה שקט. לא היו מעצרים, לא היו חקירות משטרה. הנחתי
שהמעצר עשה את שלו והוא אולי השתנה.
העד ממשיך:
ש: אתה לא זוכר שאתה דיווחת לצוות חטיבת סמדר שבתקופה הזאת
אין פסיכולוג מטפל?
ת: אני לא זוכר שדיווחתי לגבי זה, אבל אני זוכר שאמרתי להם
שעשינו אבחון ואנחנו ממתינים לתוצאות. הם גם ביקשו את התוצאות.
ש: אתה לא זוכר שדיווחת או עדכנת את קצינת המבחן, שבתקופה של
החודשים האלה אין פסיכולוג בתמונה?
ת: עם שירות המבחן היינו בקשר כל הזמן. אני לא יכול לומר
שהיתה שיחה בנושא של הפסיכולוג. אני לא יכול לומר מה היה.
ש: אני מפנה אותך לסעיף 18 לתצהירך. מה אתה הבנת בביטוי
"מתחום בריאות הנפש"?
ת: הכוונה לפסיכולוג קליני.
ש: האם מישהו מהגורמים הטיפוליים הסביר לך ואמר לך שהכוונה
דווקא לפסיכולוג קליני?
ת: אני מניח שכן הסבירו לי בזמן שקיבלתי את האבחון. נראה לי
שמי שהסביר זה או דנה אסף או מהשירות מבחן לנוער. אני לא זוכר בדיוק מי הסביר
לי.
עו"ד פרידלנדר: אכן נראה לי שיש צורך להעיד את הפסיכולוגית
שכתבה את הדו"ח, הגב' דנה אסף.
העד ממשיך:
ש: מתי נודע לך שהדו"ח מוכן?
ת: אמרו לי בשירות מבחן שהדו"ח הגיע אליהם. אני לא זוכר אם
הזמינו אותי או ששוחחו איתי בטלפון ואמרו לי שהדו"ח לא טוב וצריך לעשות משהו
עם זה, אבל נאמר לי שמי שצריך להסביר לי על הדו"ח זה המאבחנת עצמה. בבית ברל
יש את המרכז, את המאבחנת, את שירות המבחן. אלה שבעצם שלחו אותי והמליצו לי זה
שירות המבחן, מאידך היה צריך לגשת למאבחנת ולמצוא אותה ולכן היה עיכוב.
ש: העיכוב היה עיכוב של כחודש מאז שאמרו לך לגשת ולקבל את
הדו"ח מבית ברל עד שפגשת את דנה אסף וקיבלת את הדו"ח?
ת: בספטמבר עשינו את הדו"ח בדצמבר קיבלנו את התשובה.
ש: בנובמבר הפנו אותך משירות המבחן לקבל את הדו"ח מבית ברל,
אבל רק בדצמבר קיבלת את הדו"ח, כחודש לאחר מכן?
ת: אני לא יודע מה הסיבה שגרמה לעיכוב. אני לא זוכר.
ש: אמרת שקיבלת עצות מהפסיכולוגית איך להתמודד, תוכל לומר מה
היו העצות?
ת: זה מגוון. אני הייתי חסיד השיטה של להציב גבולות מאוד
מאוד ברורים ולפעמים הייתי גם נוקשה מדי עם הילד. הפסיכולוג אמר שאני צריך
להעביר אחריות לילד, לדבר איתו ולתת לו יותר חופש, אולי הוא עושה לי דווקא
בגלל שאני מגביל אותו מדי, אז אני צריך לשחרר את החבל ולתת לו קצת יותר
אחריות ובמשותף, דרך השיחות איתו והשחרור שלי, יכול להיות שזה יסתדר. זו היתה
העצה אבל אי אפשר לדעת מה נכון ומה לא.
ש: היו עצות נוספות?
ת: היו שיחות שוטפות לגבי אירועים ספציפיים. רוב השיחות היו
בהקשר לאירועים שוטפים, אז בהקשר להם היו שיחות, למשל האם לשלוח למסיבה איקס
שהיתה, כל מיני דברים שהם שוטפים לא במוטו שלהם.
ש: אתה התיעצת איתם גם בשאלת הניסיון להשפיע על הקשר בינו
לבין משה בן אבגי?
ת: הנושא של הקשר היה כל הזמן על הפרק, בגלל שהקשר הזה זה
שותפות של עבירות.
ש: השאלה היא אם נתנו לך עצה קונקרטית מסוימת בענין זה, אם
לאפשר את הקשר, אם למנוע את הקשר, אם אמרו לך משהו קונקרטי?
ת: אני לא זוכר אם מישהו אמר לי שכדאי לי לעשות כך או כך.
אני הייתי מאוד נחרץ, קרי אם הקשר מוביל למקומות לא טובים הוא צריך להיפסק
וכל אחד ילך בדרך שלו. חשבתי שזה הדבר האלמנטרי לעשות. בעיקרון ברגע שאמרתי
לא אולי רצו לעשות לי דווקא והמשיכו את הקשר. בדיעבד אני יודע שהמשיכו את
הקשר. יכול להיות שאם הייתי מסכים לקשר אולי היה יוצא משהו אחר, אבל באותו
זמן האמנתי שצריך לנתק את הקשר ואסור שהם יהיו ביחד ויסתובבו ביחד.
ש: אני מפנה לסעיף 5 לתצהירך. האם אתם היום יכולים להצביע על
שגיאות שאתם חושבים היום שעשיתם בשיקול דעתכם?
ת: אני הייתי אצל איש מקצוע אחרי המקרה, פרופ' טיאנו, הוא
מנהל בי"ח גהה, והוא אמר לי שאפסיק להתעסק בשאלה למה זה קרה, וזה ביה"ח שעשה
את האבחון, משום שלעולם לא אקבל את התשובה ואמשיך להתייסר. אז אף תשובה
קונקרטית ספציפית למה זה קרה אין לי. יש הרבה השערות. חלק מההשערות אני לוקח
על הגב שלי, אנחנו לא מושלמים, קרוב לודאי שעשינו טעויות, טעויות בתום לב,
אבל אין לי ספק בכך.
ש: אני שואל על טעות ספציפית שאתה חושב שאתה יכול להצביע
עליה?
ת: לא. גם לא כחכם לאחר מעשה אני יכול לומר שאולי הייתי צריך
להיות פחות נוקשה. אני לא יכול לומר שאני יודע בוודאות, שאם הייתי עושה או לא
עושה משהו אז אולי זה היה יותר טוב. יש כל-כך הרבה סיבות אפשריות.
ש: אמרת באיזשהו שלב בחקירתך: "ראיתי לאן דברים כאלה
מגיעים", ההקשר היה תיקי המשטרה וההתייחסות שלך לעבירות, אם עבירות רכוש או
עבירות אחרות. אתה יכול להסביר?
ת: אם הכוונה היתה לשאלה שהתייחסה לזה שאולי לא ייחסתי
חשיבות, אולי משכתי בחוטים וכל מיני דברים כדי להבליג על העבירות האלה,
התשובה שלי היתה שלא, אני יודע לאן זה מגיע, אני יודע שאם מנסים לעצור את זה
בשלב ראשוני זה עלול להתדרדר.
ש: מה עבר לך בראש, לאן זה עלול להגיע?
ת: להגיע לעוד עבירות.
ש: אמרת שאילו היית צופה היכן הדברים יגיעו היית נוקט
בפעולות דרסטיות. כשנשאלת על-ידי חברי, עו"ד מנוסביץ, לאיזה פעולות הכוונה
הזכרת שתי פעולות: לקשור אותו בבית ולהגלות אותו לאוסטרליה. אולי תיתן דעתך
שוב על התשובות האלה?
ת: אם היו אומרים לי מראש בחודש יוני שבחודש ינואר הבן שלי
עלול להיות מעורב במעשה מחריד כזה, זו שאלה היפותטית, כי אם אני הייתי מרגיש
שזה מוביל לדברים כאלה אז הייתי עושה דברים אחרים. אני לא יודע. זה דבר
היפותטי.
ש: אתה יודע כאיש מקצוע, בתשובה לדברים שאמרה התובעת, האם
היתה אופציה משטרתית או אחרת לנעול את ארבל במוסד סגור?
ת: המוסד זה מוסד של משרד העבודה והרווחה ואם מישהו היה חושב
שצריך לנעול אותו במוסד, כל מי שטיפל בו, שזה הסמכות, הרי להורה אין סמכות
להעביר ילד למוסד, אם היו חושבים שזה הזמן וזה המקום להעבירו למוסד, לאור
העבירות שהוא עשה, אז היו יכולים לבקש. אני לא מאמין שביהמ"ש היה מאפשר זאת.
לביהמ"ש: ענין שליחה למוסד לא עלה בשיחות בביה"ס איתי ולא עם
רעייתי.
העד ממשיך:
ש: אתה נתקלת בשלב כלשהו, לרבות בתחום מקצועיך, במצב שבו נער
שפתוחים נגדו תיקים שמו אותו במעון נעול?
ת: כדי לשים נער במעון נעול צריך צו של שופט. המשטרה, שירותי
הרווחה או שירותי המבחן מגיעים לביהמ"ש לנוער, מעלים נתונים וביהמ"ש מחליט.
ש: אתה נתקלת במקרה שהביאו דבר כזה בפני שופט?
עו"ד קפשוק: אני מתנגד לשאלה. אין היא רלבנטית.
החלטה
השאלה פסולה.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
העד ממשיך:
ש: הפנימיה בחיפה למשל, ששקלתם, או מוסד אחר כדוגמתה,
לימודים שם כרוכים בחופשות הביתה?
ת: ידענו את זה.
ש: כלומר, באופציה הזאת לא היה משום אפשרות לשלול את המשך
המפגשים עם מר אבגי?
ת: תיאורטית גם אם ארבל היה באילת הוא היה עשוי לפגוש אותו
ובן אבגי היה מגיע לאילת. תיאורטית אם הוא רצה להיפגש הוא היה נפגש איתו.
החלטה
עו"ד קפשוק ישלם לאוצר המדינה, בגין הארכת הדיון, סכום של
500 ₪.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
העד ממשיך:
ש: אמרת שכשקיבלת את הדו"ח, למרות שהמילה סכנה הופיעה בו, לא
חששת מסכנה מיידית. אני רוצה לשאול אותך מאיזו סכנה לא מיידית חששת?
ת: אחת מהאפשרויות זו גם סכנה לעצמו. היה צריך לנתח את זה
בצורה מקצועית. ברגע שקוראים דו"ח כזה וכתוב סכנה, זו יכולה להיות סכנה גם
לעצמו, זו יכולה להיות סכנה בכל מיני צורות. סכנה זו סכנה. בהמשך היה טיפול
בתחום בריאות הנפש. לא הייתי צריך לנתח ואני גם לא יודע לנתח את הדברים האלה.
הייתי צריך לקבל עזרה מקצועית.
חקירה נגדית לעו"ד מצגר:
ש: מה למעשה הביא את בנך למעשה חריג כזה, אתה חשבת על הדבר
הזה?
ת: אני חושב שעניתי על השאלה הזאת למר פרידלנדר. אנחנו
חיפשנו את התשובה והפרופסור שאין תשובה.
ש: אני מפנה אותך לסיפא של סעיף 22 לתצהירך, שם כתבת
שהתנהגותו בגיל ההתבגרות היתה חריגה. האם נכון שהתכוונת לעובדים, מעשים או
התנהגות שבעיניך נראו לא רגילים?
ת: התנהגות חריגה מבחינתי היתה, שילד יש לו פוטנציאל ולא
משקיע בלימודים ובמקום זה מתחצף למורים או מתנהג לא יפה בביה"ס, זו התנהגות
חריגה. התנהגות חריגה במיוחד זו התנהגות של כל אדם שמעורב במעשים פליליים. זו
התנהגות חריגה מאוד. אני לא עושה הבחנה בסוגי העבירות.
ש: אם אני מבין נכון, אתה אומר שילד שלא מקשיב למורים או לא
עושה שיעורים זו התנהגות חריגה?
ת: מבחינתי זו רמה, אולי נמוכה, אבל זו התנהגות חריגה.
ש: אני מניח שבנך היה בן רגיל, הוא למד בבי"ס רגיל, אתה לא
יכול להגיד שהוא היה מוגבל, ז"א שלא הבין מה מדברים אליו?
ת: אפשר לומר שהוא היה ילד רגיל.
ש: אם אנחנו מניחים דברים אלה, האם חשבת עד היום, גם כהורה
וגם כמי שתואר פה כאיש מפלג הנוער שרואה דברים, האם חשבת פעם אחת מה בכל אופן
הביא אותו לעעשות מעשה נורא כזה?
ת: אני יכול להוסיף מרכיבים כמו מחלת הסרטן של אמו. סמוך
לפני שהחלו הבעיות הפליליות רעייתי חלתה בסרטן ועברה כמה ניתוחים. זה השפיע
עליו. אני לא יכול לומר שזה הביא אותו לעבירת הרצח. אני יכול לומר שהיה
הורמון מסוים שהיה חסר לו. הצטבר אצלו כעס ברמה כזאת שהוא עשה פעולות נגד
הממסד.
לביהמ"ש: אני דיברתי עם ארבל הרבה מאוד. אני הפסקתי לעבוד
וישבתי רק איתו. אני עושה הבחנה בין הגיל הראשון לאחר המעשה, בגיל הילדות,
לבין התקופה האחרונה. ארבל אמר שהוא היה ילד פחדן שחיפש לעשות רושם של כח,
אבל בעצם היה ילד מאוד פחדן שהפחד הביא אותו לעשות דברים נבזיים, דברים שהפכו
אותו להיות רע. דרך הכח הוא התגבר על הפחד. להגיד שזו חוו"ד אני לא יכול, אבל
זה מה שהוא מרגיש.
העד ממשיך:
ש: גם מנסיונך כאיש משטרה, אולי אתה יכול לומר מה אתה היית
מצפה ממנו בהתנהגות כשהגיע לידיו אקדח ליד?
עו"ד קפשוק: אני מתנגד לשאלה. מה זה נקרא מה הוא היה מצפה?
החלטה
השאלה קבילה.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
העד ממשיך:
ת: לא הייתי מצפה שהוא ישתמש בו.
ש: אני אומר לך שאני הייתי מצפה ממנו שאם יהיה לו אקדח ביד,
אז כמו כל נער בין 14, הוא ישתמש בו למטווח, אתה מסכים?
ת: זה סביר.
ש: אני לא הייתי מצפה ממנו בכל צורה שהיא שהוא ישתמש באקדח
כזה להרוג אדם?
ת: גם אני לא הייתי מצפה.
ש: במקרה הזה אני הייתי מנחש או שואל את עצמי שאלה, אם הילד
הזה היה משתמש באקדח הזה לרצוח אדם, אגב שוד, הייתי אומר שהיתה לו מטרה, שהוא
רוצה כסף. אם הוא היה רוצח בחורה הייתי מבין מדוע קרה הדבר הזה. אולי אתה
יודע להגיד או אתה מסכים איתי, שהוא הרג אדם ללא כל מטרה, ז"א לשם "ספורט"?
ת: אני לא מסכים. זה לא מה שהיה. הנושאים האלה לא עלו במשפט
הפלילי, אבל עובדתית שני הילדים האלה הלכו למעשה למטרת שוד ואיבדו את הכיוון
שלהם. מהעדויות שאני קראתי בתקופת משפט הרצח...
עו"ד לבנון: אני מתנגד לעדויות שמיעה.
העד ממשיך:
ש: כהורה וגם כאיש מקצוע במשטרה, האם זה סביר בעיניך שאדם
ילך ויהרוג אחר ללא כל מטרה, רק לשם שעשוע?
ת: בעיני זה לא סביר.
בבי"ח גהה עשו את האבחון אחרי המעצר.
ש: האם השיחה שלך עם הפרופ' מגהה היתה אחרי שהוא הכיר את בנך
ודיבר איתו?
ת: אני לא זוכר. זה היה תהליך של שבועיים שלושה של מבדקים,
פגישות עם משפחה ושיחות. אני לא זוכר אם זה היה לפני או אחרי.
חקירה נגדית לעו"ד לבנון:
ש: אתה אמרת שבביה"ס לא היו בעיות אלימות כלפי ילדים אחרים,
וגם אמרת שלא נשקפה סכנה מארבל לילדים אחרים וזה הרושם שהיה לכם אז. אני מפנה
אותך לעמ' 69 לפרוטוקול.
ת: זה נשמע לי הגיוני משום שזה כנראה מנותק מאיזשהו הקשר.
אני אמרתי שהיו מריבות בין ילדים. יכול להיות שמישהו שאל אותי אם הוא פתח
למישהו את הראש בביה"ס ואמרתי שלא ידענו על זה.
ש: אנחנו יודעים מתסקיר קצין המבחן, כי ארבל רצה להיות בעל
השפעה על ילדים אחרים ו"נהנה מהרגשת השליטה על אחרים", כיצד הוא עשה זאת? מצד
אחד אתה יודע שלא היתה סכנה לילדים אחרים, מצד שני ארבל זוכה לעמדה של
מנהיגות. אז תאמר מה היו השיטות שלו, איך הוא נהג?
ת: איך אני יכול לדעת? אני לא יודע איך הם רצו. אף אחד
מביה"ס לא אמר לי, בזמן אמת, שהבן שלי יוצר מאחזי שליטה. לא דיברנו בבית על
הנושא הזה.
ש: הבן שלך תואר על-ידי קצינת המבחן כ"נער יפה תואר. ארבל
היה מקובל, חברתי...", זה נכון?
ת: כן. בזמן אמת זה היה נכון.
ש: ז"א אלה דברים שאתה ידעת אז, לפני הרצח?
ת: כן.
ש: בנך היה מאוד פופולרי בקרב בני מינו?
ת: הוא היה מאוד מקובל ופופולרי. לא ידעתי שהוא מנהיג.
ש: ילדים רבים רצו בחברתו?
ת: לא יודע.
ש: אתה קודם אמרת שאתה השקעת בילד זה פי כמה וכמה מאשר השקעת
בכל ילדיך, ואתה לא יודע איך הוא יצר את הקשרים, מה היו שיטותיו, אתה יודע מה
היו שמות חבריו?
ת: הקשרים נוצרו בביה"ס. אני ציינתי חלק משמות חבריו בתצהיר
תשובה לשאלון. איך הוא יצר את הקשרים אני לא יודע. אני יודע שהוא היה מקובל.
שבנות אהבו אותו. שהתקשרו אליו. כשהוא היה בא למסיבה אז הילדים היו באים
לקראתו. זה שהוא היה מקובל, זה בסדר. זה שהוא עשה מעשים חריגים שליליים, זה
עומד בפני עצמו.
ש: לארבל היתה יכולת להקסים אנשים, האישיות שלו היתה כובשת,
זה נכון?
ת: אני אמרתי פעם שעברה, בבית הוא היה טיפוס שונה לגמרי מאשר
בחוץ, כנראה. כי בבית הוא היה האח הגדול של 4 ילדים קטנים, מחמם את האוכל,
מטפל בהם והם אהבו אותו מאוד. בבית הוא תפקד מאוד בסדר. בחוץ קרה לו משהו.
ארבל לא פחד להתחצף למורה כשבדרך כלל ילדים בגיל 12 – 13 יש
להם יראת כבוד למורה, ומי שמתחצף למורה נראה כאילו אמיץ.
ש: באותה תקופה לפני הרצח למעשה חברים שלו ראו בתכונה של
היכולת שלו להתחצף, לעמוד מול המורים דבר שהוא אולי מושא להערכה, להערצה?
ת: אני לא יודע מה החברים שלו חשבו. אני יודע שחשבתי שזה לא
בסדר.
ש: אני מפנה אותך לסעיף 13: "נוצרה לו סטיגמה בקרב
התלמידים...", ז"א זה לא מדויק כי הסטיגמה היא בעיניך?
ת: כן.
ש: האם נכון שבקרב בני גילו אותה תכונה של העזה, של אי הליכה
בתלם, של חריגות הפכה להערצה?
ת: זה יכול להיות.
ש: ארבל לא הודה בפניך לפני הרצח על המעשים הפלילים, הרי זה
נודע לך תוך כדי חקירות המשטרה, נכון?
ת: ברוב המעשים החקירה החלה בו זמנים למועד המעשים, אבל אני
זוכר שתמיד הוא סיפר לפרטי פרטים, אני לא יכול לומר שזה היה מראש לפני
החקירה, אבל הוא לא הסתיר את הדברים, הוא אמר, הוא הרגיש צורך לבוא ולהגיד מה
הוא עשה.
ש: הוא לא בכה וגילה חרטה בפניך והבטיח לך שלעולם לא יחזור
על כך ויחזור בתשובה?
ת: לא בצורה שאתה מתאר. ז"א זה לא שהוא ישב ובכה ואמר שזו
הפעם האחרונה, אבל הוא הבטיח להשתדל לתקן את הדברים.
ש: אנחנו מדברים על ילד בן 13 בשנת 93, אתה מסכים שמדובר כאן
על ילד שלא בכה בדרך כלל, לא ילד שהרבה לבכות גם כשהמשטרה חקרה?
ת: אני לא יודע. אני לא הייתי בזמן החקירה שלו. בשיחות איתי
בבית דיברנו על כל מקרה ומקרה הרבה מאוד שעות. אני עשיתי לו פעם אחת
"טירונות" ולקחתי אותו להליכה ארוכה לאורך הים, חצי יום, רק כדי לשוחח על
הדברים האלה.
ש: וזה עזר, אתה הרגשת שלאחר ההליכה השתפרה התנהגותו?
ת: הוא דיבר הגיונית, הוא דיבר בחכמה, הוא הבין שזה לא צריך
להיות, הוא הבין איך אנחנו מרגישים עם הדברים האלה, הוא נתן לי להרגיש שהוא
מבין.
ש: לאחר איזו חקירה התבצעה אותה הליכה?
ת: עד כמה שאני זוכר, זה היה אחרי המקרה של ההצתה של הרכב.
זה היה ביוני 93. אחרי אותה עבירה אנחנו לפחות לא ידענו שיש עבירות אחרות,
ז"א מיוני 93 הצתת הרכב אנחנו לא ידענו על ביצוע של שום עבירה עד הרצח. הנחנו
שהמצב השתפר, שהמעצר עשה את שלו, שהשיחות עשו את שלהן.
ש: נכון שלמעשה לארבל היה, יחד עם התכונה להקסים אנשים
ולהרשים אותם, הוא גם יכול היה לשקר ואנשים היו מאמינים לו, כלומר לא היה
נראה כשקרן כאשר לא אמר אמת?
ת: אני יכול להעיד רק על מה שהיה ביני לבינו.
ש: הוא היה משקר בצורה משכנעת?
ת: אני לא חושב שהוא שיקר לי אי פעם. הוא יכול היה לומר שהוא
לא רוצה לומר לי משהו, אבל אני לא חושב שהוא שיקר.
ש: ב- 10/1/94 התפרסם דבר הרצח בהרצליה, אתה ראית איזשהו דבר
משונה בהתנהגותו, הוא הלך לביה"ס כרגיל, אתה ראית איזשהו שינוי בהתנהגות?
ת: עד כמה שאני זוכר אני לקחתי אותו לביה"ס. אני כל בוקר
הסעתי אותו. הדהים אותי שכאילו לא מדובר בו. ההתנהגות היתה מאוד רגילה. אני
יכול לומר שאחרי הרצח, הרצח היה ב- 20:30, הוא הגיע הביתה לקראת 21:00 ולמחרת
לקחתי אותו לביה"ס. כשאני משחזר לאחור כל פעם מדהים אותי מחדש שההתנהגות היתה
מאוד רגילה.
ש: אתה בעצמך לא נחקרת במשטרה?
ת: אני לא יודע. יכול להיות ששאלו אותי שאלות. אני מאמין
ששאלו אותי שאלות.
ש: גם לא מסרת הודעה?
ת: באותה תקופה אני לא זוכר, הרבה דברים אני לא זוכר, אבל
נראה לי טבעי ששאלו אותי שאלות במשטרה בקשר לכל מיני דברים.
ש: העבירות שארבל ביצע תמיד היו בצוותא חדא, גם עם בן אבגי
וגם עם אחרים, מה עשית כדי לבודד אותו מהאחרים, באיזה פעולות נקטת?
ת: אני חושב שדיברתי על זה באריכות רבה. אני חוזר על תשובתי
הקודמת. אין לי מה להוסיף.
ש: אתה מספר בתצהירך על טיפולים נפשיים שבנך קיבל וגם אתה
ורעייתך. הפליא אותי שלא מצאתי כל מסמך על תשלום עבור אותם טיפולים, יש סיבה
שאתה לא צירפת ראיות לגבי ההוצאות שלך על הטיפולים האלה, כפי שעשה למשל בן
אבגי?
עו"ד קפשוק: לענין אי צירוף קבלות, זו שאלה שצריך להפנות
אלי.
העד ממשיך:
אני ניסחתי את תצהירי.
ש: כשנשאלת לגבי כמות הטיפולים והיקף הטיפולים, אתה אמרת
שניסית להסתכל ביומנך, אלה כל הפעולות שעשית כדי לברר כמה טיפולים ניתנו
ולאורך כמה זמן?
ת: את התצהיר ערכתי באוגוסט 2002. הטיפולים היו ב- 93 בעצם.
חלק מהחומר מצאתי במקרה. יש קבלות שלא מצאתי. אני לא התעסקתי בנושא הזה
בכוונה, כי היה לי קשה להתעסק בקבלות האלה בכלל עד שלא הייתי חייב לעשות את
זה. לא ישבתי בבית והתחלתי לנבור בדברים, משום שזה כמו מוגלה כואבת שכל פעם
שהיא נפתחת מחדש היא מדממת מבחינתי. אני מנסה לעשות הרבה מאוד דברים אחרים
ולא להתעסק בדבר הזה, משום שזה כואב. זה כואב לא רק בגללי אלא גם בגלל
התובעת.
ש: התובעת לא מבינה בראיות, במסמכים ובתצהירים ואנחנו
מאמינים לה. אתה כעו"ד שגם ניסחת את התצהיר וגם התייחסת שם לתאריכים מסוימים,
לשמות של מטפלים, לא מצאת לנכון לצרף זאת כראיות?
החלטה
השאלה פסולה.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
העד ממשיך:
ש: האם שמעת ממי מהמטפלים בארבל, שלארבל יש אישיות
אנטי-סוציאלית?
ת: בפעם הראשונה ששמעתי את המונח זה היה בחווה"ד אחרי הרצח.
עכשיו אתה מגלה לי שהמונח אנטי-סוציאלי הוא פסיכופט. לא ידעתי זאת עד היום.
זה גם לא משנה בכלל.
ש: האם פנית להורים של ילדים שהתרועעו עם ארבל לפני הרצח
והזהרת אותם מפניו?
ת: לא הזהרתי את ההורים. לא היתה סיבה לעשות זאת בזמן אמת.
הדבר היחידי שעשינו, התקשרנו להורים של משה בן אבגי כדי להיות מתואמים שהקשר
ביניהם ינותק.
ש: ארבל האשים אתכם בהתנשאות וגזענות כאשר ביקשתם להרחיק
אותו מחברתם של ילדים מסוימים?
ת: שלילי. אבקש שתקריא את כל המשפטים. אתה מקריא אותם בחלקם
ויוצר רושם מוטעה.
ש: אני קורא מהתסקיר: "תגובת הוריו לעבירות היתה... הוא
האשים אותם בהתנשאות וגזענות...", האם עובדה זו נכונה?
ת: ארבל לא אמר לי אתה מתנשא, הוא לא אמר לי אתה גזען. יכול
להיות שהוא חשב כך או התבטא כך, עובדה שהוא לא שמע בקולי כשביקשתי ממנו לנתק
קשר, לפחות עם ילד אחד.
עו"ד פרידלנדר: מאחר וחברי חוזר לאותו תסקיר, אני מבקש לחזור
על התנגדותי. אני מפנה לעמ' 87 לפרוטוקול, שם נאמר לגבי מסירת יתרת העמודים
של התסקיר, אבל לא מצאתי שהמסמך עצמו הוגש וסומן כראיה וכוונתי היתה להתנגד
להגשת התסקיר בכללותו ולא ליתרת העמודים.
אני מבקש להתנגד לתסקיר בכללותו משום שהוא נערך לאחר הרצח,
הוא משקף, במקרה הטוב, בחכמה שלאחר מעשה, ולכן אין בו כדי להשליך על שאלות
במשפט הזה שנובעות מהתנהגות לפני הרצח. ההתייחסות היא התייחסות ברטרוספקטיבה
ולכן אני מתנגד. בדברים יש הרבה מעבר לנתונים הגולמיים.
עו"ד מנוסביץ: אני אמרתי שאני מבקש שהתצהיר יוגש כולו
לביהמ"ש, בהתעלם מפרטים שכרוכים בצנעת הפרט או בדברים מהסוג האחר, אבל התצהיר
כשלעצמו, שמתייחס לנערים עצמם, יש לו רלבנטיות לתיק הזה, במיוחד למה שהיה
לפני הרצח. האישיות שהיתה לפני הרצח ולא אחרי. אם הדבר מחייב שחלק מהפרטים
יהיו סודיים או ימחקו, אין לי התנגדות לזה.
החלטה
מלוא העמודים של המסמך שצורף ל- נ/126, כלומר תסקיר מטעם
משרד העבודה והרווחה, יהיה חלק מחומר הראיות לפי החלוקה הבאה:
העמודים 5 ו- 6 שהינם עמודים כלליים ואשר צורפו לתצהיר,
ישארו בסימון כפי שצורפו.
יתרת העמודים, כלומר העמודים 1-4 כולל ו- 6 עד סוף התצהיר,
כולל, יכנסו למעטפה, יחתמו על-ידי ביהמ"ש וישמרו בכספת.
כל עו"ד שמייצג צד מהצדדים שירצה לעיין בהם, יעשה זאת בתיאום
עם המזכירות.
מלוא הדו"ח מוגש ומסומן ת/16.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
העד ממשיך:
ש: אתה אמרת שלא יכולת לצפות מעולם, לפני הרצח, שארבל יבצע
מעשה זה. האם יכולת לצפות שארבל, לאור עברו, יבצע אלימות קשה?
ת: אם שואלים לאור עברו מה הייתי יכול לצפות, בזמן אמת. אני
מסתכל על סעיף 21 לתצהירי שמדבר על ינואר גניבה, מרץ גניבת טוסטוס, יולי
גניבת בקבוקי שתיה ממכולת, מאי הגרפיטי בביה"ס, יוני הצתת רכב ודצמבר עבירה
שלא ידענו עליה, האם מכל העבירות האלה – 5 עבירות, שאני חלילה לא מזלזל בהן
והייתי בחרדה נוראית מעבירות אלה, האם העבירות האלה היו צריכות ללמד אותי
שהפעם הבאה זה רצח?
אני פחדתי מהדבר הזה, אני לא יודע אם להגדיר את זה כציפיה.
אני פחדתי מהעבירות.
ש: האם חשבת שארבל יהיה מסוגל לבצע אלימות קשה, האם חשד כזה
עלה בראשך לפני הרצח?
ת: לא זכור לי דבר כזה.
ש: אני מבין שארבל לא התוודה בפניך בצורה תוקפנית במיוחד כמו
כלפי אחרים: אני אהרוג אותו או אני אחסל אותו?
ת: לא, לא שמעתי ביטויים כאלה ממנו.
ש: האם ארבל היה "נופה צופים" בבית?
ת: לא. היו לו קטעים שהוא השתולל, צעק, לא סידר את החדר, או
הפריע לפעמים גם לאחותו או לאחים שלו. לא היו התקפי זעם. לפעמים הוא התנהג לא
יפה עם האחים שלו, אבל רוב הזמן הוא היה מאוד רגוע.
ש: היתה לו נטיה להתפאר או להציג את עצמו מעבר למה שהוא
באמת?
ת: לא. הוא לא היה מוחצן, הוא לא היה טיפוס שבא הביתה ונואם
כמה שהוא בסדר ומוצלח. אני חושב שהוא ידע שהוא לא בסדר במה שהוא לא היה בסדר
ואנחנו ידענו שהוא לא בסדר.
ש: האם ידעת על ההשפעה וכח שיש לו על ילדים אחרים?
ת: אני יודע שהוא היה מקובל אבל אין לי מושג למה. אני לא
זוכר ששאלתי אותו למה הוא מקובל.
ש: ראית איך הוא השפיע, איך הוא רכש חברים?
ת: אני חושב שזה מוקצן, השפיע על אחרים. היתה חבורה מצומצמת
שכללה את משה ואולי עוד אחד או שניים ומפה להפוך את זה למקובל גדול זה מוגזם.
זה לא שהלכו אחריו קבוצה שלמה של ילדים ועשו כדבריו. הם היו קבוצה של 4-3
ילדים, או ילדים בודדים ולא עשרות רבות.
ש: ומה שכתוב בתסקיר, שהוא סיפר בגאווה שהוא מכיר הרבה נערים
בבתי-ספר שונים והוא בעל השפעה עליהם, זה נכון?
ת: יכול להיות שהוא התפאר. כשהוא הגיע לביה"ס החדש הוא חיפש
את מקומו. אתה אומר שהוא סיפר שהוא מכיר הרבה ילדים, אולי הוא גם ניסה להרשים
אותם.
ש: אתה אביו, השקעת בו שעות רבות, גם חשבת במשך שנים על מה
שהיה ואני שואל אותך למשל כיצד הוא היה בחברה ואתה לא יכול להשיב, מדוע?
ת: לא נראה לי שהייתי צריך להתמקד בשאלות אלה, מהי החבורה.
ש: הכוונה למעמד הכוחני שהיה לו בקרב הילדים?
ת: אני חושב שזו הגדרה של מישהו שכתב משהו. מבחינתי רלבטני
למה הוא הגיע למה שהגיע, לא למה הוא יצר רושם על מישהו אחר. זה לא משנה
מבחינתי, למה הוא יצר רושם כזה או אחר, אלא למה הוא הגיע למה שהוא הגיע.
עו"ד שרעבי: קיבלתי את התיק לפני מספר ימים, לכן לאור התיקים
הרבים אבקש שיתאפשר לי לחקור בהמשך, אם יהיה צורך בכך.
חקירה נגידת לעו"ד שרעבי: אין.
חקירה חוזרת:
ש: אבקש שתאמר מה הכשרתך, מה למדת, איך אתה מגדיר את עצמך
תחת אותה כותרת איש מקצוע?
ת: מבחינת השכלה אקדמית אני משפטן, למדתי בארה"ב לימודים
כלליים, למדתי כלכלה וסטטיסטיקה בבר-אילן, השתלמות במנהל עסקים. במשטרה עברתי
קורס שוטרים, אמינות, קצינים.
במפלג הנוער היתה לנו השתלמות, במסגרת הקורס, בירושלים בבית
השוטר, לשם הביאו מרצים כמו פרופ' אמיר. זה היה במשך כשבועיים.
כשפרשתי הדרגה שלי היתה מפקח והתפקיד שלי היה ראש יחידת מחלק
הנוער של משטרת הרצליה.
ש: אתה היית מעורב בטיפולים כלשהם עם ילדים, מה היה החלק
שלך?
ת: המהות של התפקיד זה בעיקר לחקור עבירות של קטינים. החקירה
וגילוי העבירות. היה לנו, מה שנקרא, ללכת לבתי-הספר להרצות לאן עלול ילד
להגיע, אבל ברגע שמסתיימת חקירה התיק מועבר למדור תביעות והם ממשיכים את
הטיפול.
אני חקרתי והרציתי בבתי-ספר.
ש: לגבי הטיפולים הפסיכולוגיים אתה יכול לתת הערכה של פגישה
אצל פסיכולוג?
ת: כל טיפול עולה כמה מאות שקלים.
ש: אתה יכול לומר מה היה המקום של ארבל מבחינה כרונולוגית
במשפחה?
ת: הוא הבן השני מתוך שישה. היתה בת בכורה שמבוגרת ממנו
בשנה. הם היו כמו תאומים.
לביהמ"ש: היחס שנתנו לארבל ולאחותו היה אותו יחס.
העד ממשיך:
ש: האם היו בעיות מיוחדות עם בתך?
ת: הבת היתה חניכה מצטיינת בצבא. היא היתה בתפקיד פיקודי.
עו"ד קפשוק: אני נאלץ להעדר לרבע שעה ואני סומך על חברי
בענין הזה.
עו"ד גליק: לפני שאני מתחיל את פרשת ההגנה, אבקש שתסתיים
פרשת התביעה, קרי אחרי שכל ראיות התביעה הוגשו וסומנו. אני מכוון את דברי
למשל להכרעת דין שביקש חברי, עו"ד מנוסביץ, להגיש וביהמ"ש התיר להגישה, אבקש
שהיא תוגש על-ידי חברי כדי שאוכל להתייחס אליה.
ביהמ"ש נתן החלטה לגבי תיקי משטרה ואני רוצה שחברי, עו"ד
מנוסביץ, יאמר שאלה כל תיקי המשטרה.
עו"ד מנוסביץ: אני אמציא עותק של הכרעת הדין לתיק ביהמ"ש.
לגבי תיקי המשטרה, הכוונה שלי גם לאלה שטרם קיבלו סימון ואשר
נמסרו בזמנו לצדדים, באשר לא חקרתי לגביהם בשאלות פרטניות, אבקש להגישם.
החלטה
תיקי המשטרה, על-פי החלטתי הקודמת, מוגשים ומסומנים ת/17, על
כל תיקי המשנה ו-ת/18 על כל תיקי המשנה.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד גליק: אני מבקש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 5 ו- 6,
בהסתמך על תקנה 101א'3 לתקנות סדר הדין האזרחי ואני טוען, שלאחר שנפרסו עד
כאן כל הראיות, לאחר שהתובעת בעצם השלימה את ראיותיה, אין בנמצא כל ראיה שיש
בה כדי לחייב בנזיקין את הנתבעים 5 ו- 6 וזה בעצם מכוון ל"כל נימוק אחר"
כאמור בתקנה 101א'3.
נכון, יכולנו כבר בשלב ראשון עם הגשת כתב התביעה להגיש בקשה
ספציפית לענין זה ויכולנו גם להתמודד עם אותה בקשה, הגם שבכתב ההגנה טענו שיש
לדחות את התביעה, אלא שהמתנו עד שתסתיימנה כל ראיות התביעה בענין זה ונראה לי
שהראיות האלה לא מקימות סעד לחיוב ההורים בגיל הרצח שבוצע וגרם לרצח המנוח.
הורים כהורים אינם אחראים למעשי ילדיהם, אני מדגיש כהורים.
יש להבחין בין הורה, למשל כבעל נזק אשר טומן את הנשק בארון ואינו שומר עליו
כיאות, אז הוא עלול להיות אשם במעשה נזיקין שבוצע באותו נשק מאחר ולא שמר
כראוי על הנשק.
הרי מה באה התובעת ואומרת, אתם כהורים אחראים לתוצאה הקטלנית
של מעשי הילד במקסימום, שלא חינכתם אותו כראוי, שלא נתתם לו דברים כאלה
ואחרים, כאשר בפני ביהמ"ש אין ראיה לקשר סיבתי בין הטענה הזאת לבין התוצאה
הקטלנית.
ויותר מזה, לא יעלה על הדעת לחייב הורה כהורה במעשה ילדו,
לענין החינוך למשל, או הטיפולים למשל, מאחר ולענין הזה אין סוף.
יקח ביהמ"ש כדוגמא ילד בן 21 שרצח מישהו...
עו"ד מנוסביץ: עם כל הכבוד, זה שלא התנגדתי מלכתחילה זה לא
אומר שאני מסכים לפרוצדורה המוזרה. אם חברי רוצה לבקש בקשה, היה עליו לעשות
זאת בכתב. אני חושב שההליכים בעל-פה מסתיימים בקדם המשפט. כאשר מתחיל תיק
הוכחות בקשה פרוצדורלית נעשית בכתב. אי אפשר, לאחר שעדי ההגנה החלו להישמע,
לבוא באמצע ולקראת הכנת חקירה, להפתיע ולתת הרצאה שלמה, מאוד מלומדה וחשובה,
אולי, בדבר אחריות או אי אחריות של הורים, כל זה שלא לפי תקנות סד"א, שבקשה
כזאת צריכה להיות מוגשת בכתב. אני לא מכיר תקנה שמאפשרת להשמיע טענה מסוג זה
באמצע ההוכחות מטעם ההגנה.
דבר נוסף, אני מבקש לציין שאם באמת חברי רוצה לבוא ולהרחיב
את היריעה כבר בשלב הזה, הרי הדבר הזה צריך, מעבר להגשת בקשה בכתב, להיעשות
בדרך שבה יהיו בפני ביהמ"ש איזשהן אסמכתאות שמראות שאין שום מקום מצד חברי,
שמערבים או לא מערבים אותו בדיון.
החלטה
מבלי להתייחס לשאלה אם הדרך והעיתוי של עו"ד גליק נכונים או
לאו, ברי לי שטענה נכבדה מהסוג הזה אאפשר לעו"ד מנוסביץ, כפי שהוא רמז ולא
בכדי, להתכונן אליה ולא להשיב מיד.
אשר על כן, נראה לי שכדאי לנצל את מועד היום לשמיעת עדים
ו/או הגשת מסמכים שלא פוגעים בנקודה זו.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד גליק: אני מבקש להגיש כראיה את המסמכים הבאים: נב/12
שצורפה להודעת הנתבעים מיום 28/7/02.
עו"ד מנוסביץ: אני מתנגד להגשת התעודה נב/12. אבקש שיבוא איש
הביטוח הלאומי.
החלטה
עיינתי בתעודה, על-פניה היא עונה על ההגדרה של רשומה מוסדית
ואשר על כן ניתן להגישה ללא עד מתאים.
במידה ויהיה צורך לחקור מאן דהוא, עו"ד מנוסביץ ישקול עמדתו
ויזמן את העד לחקירה.
המסמך מוגש ונשאר באותו סימון.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד גליק: כמו-כן אני מבקש להגיש את נב/63, נב/64 – נב/115
(כולל), כפי שצורפו להודעת הנתבעים מיום 20/8/02, זו ההודעה השלישית.
עו"ד מנוסביץ: אינני יודע אם אני יכול לראות במכתבים שנכתבו
לעו"ד גליק מהמוסד לביטוח לאומי כרשומה מוסדית.
לגבי המסמכים של המל"ל, אין לי התנגדות. אבל כשמדובר
במכתבים, תגובות למכתבים, אני מבקש שבימ"ש לא יקבלם.
לדוגמא נב/73 זה חליפת מכתבים של משרדי עם המל"ל. זו לא
רשומה מוסדית.
החלטה
המסכמים יתקבלו, בהתעלם מחלופות מכתבים, מכתבי לוואי ו/או
מכתבים שהוצאו לבקשה מפורשת של מאן דהוא ואשר אינם בבחינת תשלום גמלה או שלא
מתייחסים לתשלום גמלה.
הם מסומנים באותו סימון.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד גליק: אני מבקש להגיש את נב/119 ו-נב/120, כפי שצורפו
להודעה מיום 19/9/02, מדובר בשתי תעודות עובד ציבור.
עו"ד מנוסביץ: אם המדובר בתעודות עובד ציבור, אין לי
התנגדות, בכפוף לחקירה.
החלטה
המסמכים מוגשים באותו מספור בכפוף להבהרות, אם תהיינה, לעו"ד
מנוסביץ.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד גליק: אני מבקש להגיש כראיה את המכתב של אגף לביטוח
חיים של חברת הביטוח כלל על נספחה נב/18 עד נב/61, ואני כבר מציין שב- 9/7/02
הגשתי בקשה לזמן את ראש האגף לדיון בביהמ"ש. מדובר בפוליסות ביטוח חיים של
המנוח לטובת הילדים מנישואיו הראשונים ויש ספחי צ'קים אחרי הרצח, כפי שנמסרו
לאותה משפחה.
אם חברי מבקש שאני פיזית אביא את ראש האגף, אז אני אעשה זאת.
אני חושב שזה מיותר כי אין על זה מחלוקת וגם חברי מעורב בהתכתבות בענין הזה,
ואני לא חושב שצריכים להתנגד. אם חברי יתנגד, אני אבקש לזמנם לישיבה הבאה.
עו"ד מנוסביץ: אבקש לברר את הענין עם אותם אנשים שמעורבים.
מדובר באנשים שאינם צד למשפט, מדובר על חומר שלא קשור לתובעת כאן בתיק, אלא
מבקשים להביא לכאן חומר על פוליסות ועל תשלומים שבוצעו לאנשים אחרים. אינני
יודע מה העמדה שלהם לענין זה. אני אישית אשכנע אותם שאין פגיעה בהם בעצם
חשיפת הנתונים. אני לא יכול להסכים לדבר שאינני צד לו, בתור רשומה מסודית. לא
מדובר על כספים שאני קיבלתי.
אני ברגע זה לא יכול להשיב לגבי מסמכי הפוליסות שחברי רוצה
להגיש. אני אודיע עוד שבוע מהיום.
עו"ד גליק: אני מפנה להודעה ראשונה שהגשנו מה- 18/7/02 ואני
מבקש להגיש את כל הודעות הצדדים השלישיים נב/1 עד נב/10 כראיה במשפט.
לתובעת אין עמדה בענין זה.
החלטה
לאור טענתו של עו"ד גליק, שלתובעת אין עמדה לגבי הודעות
במשטרה של צד ג', ולמען הסר ספק, על מנת שהשאלה לא תעלה שוב, אני קובעת
שהדיון, כפי שהתקיים עד כה בעתירה המרכזית ובהודעות צד ג', מתקיים ביחד.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד גליק: זימנו את צדדי ג' באמצעות עוה"ד שלהם.
עו"ד לבנון: מדובר באימרות קודמות של צדדי ג'. צדדי ג' יעידו
בפני ביהמ"ש בבוא תורם. אני מייצג את 2, 3 ו- 4. למען היעילות, אני לא אתנגד
להגשת ההודעות במשטרה בבוא תורם.
יחד עם זאת, אם מבקשים להגיש כבר בשלב זה, אבקש שיוגשו אותם
באמצעות בעלי הדין.
עו"ד מצגר: אין הודעה מטעם מרשי, אין לי התנגדות שההודעות
יוגשו. אין לי גם התנגדות שההודעה של מרשי במשטרה, שנמצאות בידי חברי, תוגשנה
גם כן.
עו"ד שרעבי: אין לי התנגדות שתוגשנה ההודעה.
לשאלת ביהמ"ש אני משיב שמרשי יעיד.
החלטה
לאור העובדה שצד ג', למעט מרשו של עו"ד מצגר, לגביו קיימת
החלטה נפרדת, יעידו במשפט, נראה שיש מקום שההודעות תוגשנה על-ידי העדים שנתנו
אותן.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד גליק: רק אחד משלושת האנשים שמייצג עו"ד לבנון נתן
תצהיר.
עו"ד מנוסביץ: אני מבקש שהעדים האלה יבואו להעיד.
החלטה
מלוא ההודעות מתקבלות על-פי סימוניהם.
ביהמ"ש רשם בפניו את הערת עו"ד לבנון ועו"ד שרעבי, שמרשיהם
יבואו לעדות.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד לבנון: גב' ארגמן זומנה לעדות ע"י ב"כ צד ג' מס' 1. היא
תעיד כאשר יבוא תורו של צד ג' 1. לא קיבלתי הזמנות לעדים לגבי צדדי ג'
ההורים. קיבלתי הזמנה לעדות לגבי צד ג' שהגיש תצהיר. רק במהלך המשפט, בישיבה
קודמת, התברר לי שנשלחו הזמנות לעדים.
עד הגנה מס' 2 – ג'ילברט גבריאל בן אבגי – מוזהר:
אני מסרתי תצהיר – נב/11. תוכנו אמת. אני חתום עליו.
ש: אני רואה לפני את נב/14א' – נב/14ו' ו-נב/17, תאשר שאלה
מסמכים שקיבלת במהלך השנים?
עו"ד מנוסביץ: אני מבקש שהמסמכים האלה יוגשו על-ידי מי שערך
אותם. אני רוצה לחקור מדוע שולמו הכספים, למה ולצורך מה. אין ביניהם ובין
התצהיר קשר אלא באמצעות מי שחתם עליהם. אין ספק שאלה הם מסמכים ציבוריים או
רשמיים.
החלטה
התצהיר על נספחיו יוגש ויסומן נ/11, על-פי המפורט בהפניה של
עו"ד גליק.
המסמכים שעניינם יעוץ פסיכולוגי יתקבלו כמסמכים שהעד קיבל,
דהיינו מבחינת קבילות בלבד ולא לגבי מהות התוכן שלהם, אלא אם כן יוכח על-פי
הדין.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
חקירה נגדית לעו"ד מנוסביץ:
ש: אתה כותב בתצהירך שב- 88 התגרשת מאשתך, אמא של משה. אתה
יכול לספר לנו כיצד הדבר הזה השפיע על משה?
ת: הודעת הגירושין נאמרה תיכף אחרי הדיון המשפטי. האמא לקחה
את החפצים ואמרה שהיא עוזבת את הבית. הייתי צריך הסברים ושיחות. זה היה ב-
86, 88.
ש: לפני הגירושין היו בעיות?
ת: היו כמה בעיות לפני הגירושין.
משה ואחיו גרו איתי.
ש: הדבר הזה קיבל תוקף של החלטה מטעם בימ"ש לענייני משפחה,
שאתה אפוטרופוס של הילדים?
ת: זה היה בבית-הדין הרבני שביקשו מהמחלקה הסוציאלית בעירית
הרצליה שהילדים ישארו או מה טובת הילדים. הוחלט שטובת הילדים שישארו איתי.
ש: מבחינה של הילד, לאמא לא היתה אחריות לכל מה שקורה,
מבחינת ההחזקה שלו, הטיפול בו בשנים לאחר הגירושין?
ת: היה הסכם שפעם בשבוע היא תבוא לקחת אותם בימי שלישי וכל
שבת שניה הם יהיו אצלה.
ש: היה הסכם בינך לבין גרושתך לפיו אתה לוקח על עצמך את
האחריות לטיפול בשני הילדים, נכון?
ת: כן.
ש: אשתך לא רצתה להיות אחראית עליהם או שאתה רצית להיות
אחראי עליהם לבד?
ת: זה היה הסכם לגבי הגירושין ולא לגבי האחריות שלה.
ש: כל החינוך, הגידול והטיפול בילדיך היה שלך לבד?
ת: כן. זה היה בעקבות הסכמה ביני לבין גרושתי ובעקבות הדו"ח
הסוציאלי.
ש: איך אתה התמודדת לבד עם הטיפול בילדים, אני מבין שהאמא לא
היתה מעורבת?
ת: האמא לא היתה מעורבת. אני לבד, בעזרת אמי, שגרה לא רחוק
ממקום מגורי, התמודדתי עם זה.
ש: והיית צריך להתמודד עם העובדה שהיית צריך לפרנס את
הילדים?
ת: כן.
ש: מבחינת שעות העבודה שלך, איך הסתדרת בענין זה?
ת: כל משמרת היא 6.5 שעות. אני עובד בבזק. זה מתחיל מ- 6:30
בבוקר.
ש: ואז היית מתאים את המשמרות או שהיה לך נוהל קבוע?
ת: אחרי הגירושין המשמרות היו חופפות לשעות הלימודים, החל מ-
08:30 עד 15:00. לאחר מכן הייתי חוזר הביתה ומטפל בילדים.
ש: מה הבדל הגילאים בין משה לבנך הקטן?
ת: 4 שנים.
ש: כאשר היית חוזר מהעבודה בשעה 15:00 משה תמיד היה בבית?
ת: בשלבים הראשונים הוא היה אצל אמי, אוכל שם ארוחת צהרים
ואז הייתי בא לאמי ומשם נוסעים למעון ולוקחים את הילד הקטן מהמעון.
ש: בכל המערכת הזאת ידוע לך אם באמת הוא היה מגיע לאמך הביתה
אחרי שעות ביה"ס, היתה לך אפשרות לבדוק את זה?
ת: הייתי מתקשר ומוודא שהוא שם. הייתי יודע את המערכת שלו,
מתי הוא מסיים את יום הלימודים. קרו פעמים שהוא לא היה. אבל כשאני באתי בערך
ב- 15:00 הוא כן היה.
ש: פרט לביקור פעם בשבוע של האמא, היא תרמה משהו לחינוך של
הילדים, היא היתה דואגת לנושא של הילדים?
ת: המפגשים של הילדים עם האמא היו בביתה. מה נעשה שם אינני
יודע. זה היה פעם בשבוע וכל שבת שניה.
ש: הדבר הזה התנהל עד אשר קרה המקרה, עד שנת 94?
ת: כן.
ביום שלישי האמא היתה לוקחת את הילדים החל מ- 15:00 עד
19:00. האמא גרה בתל-אביב.
ש: אני מבין שהאמא גרה עם חברה, נכון?
ת: נכון.
ש: האם סיבת הגירושים היתה הדרך שהיא בחרה לנהל את חייה?
עו"ד גליק: אני מתנגד לשאלה. אין זה רלבנטי.
עו"ד מנוסביץ: ההורים העידו בביהמ"ש בקשר לנושא ולקחו על
עצמם אשמה גדולה על מה שקרה, מה הסיבה למה שקרה לילד. הדבר הזה מופיע במפורש
בגזר-הדין של ביהמ"ש לגבי דברים שנאמרו, ואני אבקש לדעת אם הוא עומד מאחורי
הדברים האלה או לא.
אני מבקש, כרקע, לשאול את השאלה, האם הדברים שנאמרו על-ידו
בביהמ"ש הוא עומד מאחוריהם גם היום.
עו"ד גליק: לא בכדי עמדתי על כך שמה שיוגש כראיה זה הכרעת
הדין. חברי צירף את גזר-הדין לכתב התביעה. אנחנו התנגדנו לו. אי אפשר להסתמך
על שום דבר בגזר-דין.
ברצוני להדגיש, שבטיעונים לעונש נאמרים כל מיני דברים ושום
אמירה לא יכולה לתפוס את בעליה בטיעונים לעונש של הורה כלפי בנו.
החלטה
השאלה קבילה ולו למטרות מהימנות.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
העד ממשיך:
ת: זו היתה חלק מהסיבה.
ש: נכון שהמסגרת שבה חי בנך התערערה זמן לא ארוך אחרי
הגירושים?
ת: כן.
ש: כשאתה רואה את הפעילות של התיקים, את הפעילות של משה
בתחום הלא מכובד, מה הפעילות שלך? אני מפנה אותך למשל לתיק 219/93, שם מדובר
על כך שמשה מואשם בגניבת ארנק ושימוש בכרטיס אשראי גנוב, באוקטובר 92. אתה
ידעת על התיק הזה ומתי?
ת: אני יודע על התיק הזה לאחר שהוזמנתי על-ידי המשטרה. אני
זוכר שנתתי ערבות אבל אני לא יודע אם בתיק הזה.
ש: ב- 20/12/92 נפתח תיק 60/93 נגד משה על פריצה לרכב, האם
אתה יודע על זה?
ת: אני לא זוכר לגבי כל מקרה ספציפי, כי רוב התיקים אני מודע
להם ויש תיקים שלא אני הייתי בחקירה. כשמשה נחקר אז הוא היה אומר לחוקר
שיתקשר אלי או לאמו. כשהוא התקשר לאמו אני לא הייתי מודע לזה, אלא רק אחרי
שהם היו חוזרים מהחקירה.
ש: במהלך תקופה שבין 24/10/92 ועד 30/12/92 נפתחים כנגד משה
4 תיקים שכולם או גניבה או פריצה, או פריצה פלוס גניבה, כשבמשך חודשיים
נפתחים 4 תיקים ואתה או אשתך מוזמנים למשטרה, מה עשיתם באופן ממשי, מעבר לכך
שידעתם על המקרה?
ת: אחרי המקרה השלישי, אני לא זוכר בדיוק, התקשרתי לגרושתי
ואמרתי שחייבים למצוא לילד מסגרת שונה מבי"ס ואז הלכנו לכיוון הפסיכולוג,
למכון שקד. לשם פנינו ב- 91. זה היה עוד לפני פתיחת תיקי המשטרה.
ש: עוד לפני פתיחת התיקים אתם ערים לכך שהילד צריך לקבל
טיפול פסיכולוגי, קרי ב- 91 ואולי לפני כן?
ת: גם זה. ב- 91 היה מעבר מבי"ס יסודי לחטיבת ביניים. הוא
אמר שהוא רוצה להיות בפנימית בן שמן.
ש: אני מפנה אותך לסעיף 16 לתצהירך. כאשר הפעולות האלה נעשו
בסוף 92, איפה היה משה, הוא היה בבן שמן, בהרצליה, בבית?
ת: הוא היה בבית.
ש: ז"א שכבר אז הימצאותו במוסד בן שמן לא הביאה תוצאות שהילד
נהיה יותר מחונך או פחות בעייתי, וכתוצאה מכך הוא לא היה במצב שהוא יכול
להישאר בבן שמן והוא חזר הביתה, נכון?
ת: הוא חזר אחרי שנה בגלל בעיות משמעת. הוא לא נכנס לכיתה.
הוא לא היה מופיע ללימודים. פעם אחת הוא גם ברח מבן שמן.
ש: נכון שבתקופת אוקטובר – דצמבר 92 משה היה בהרצליה בחזרה,
אחרי שהניסיון של בית שמן נכשל?
ת: רק לשם היה לו לחזור.
ש: אבל בתקופה הזאת הוא לא היה בבן שמן אז איפה הוא למד?
ת: בחטיבת ביניים ליד הבית, שמואל הנגיד, איפה שהוא היה צריך
ללמוד מלתחילה, קרי במעבר מבי"ס יסודי לחטיבת ביניים.
ש: אתה יכול לומר מתי ב- 93 הוא עבר לחטיבת זאב?
ת: תאריך מדויק אני לא זוכר. זכור לי שלקח די זמן עד שמצאו
לו את המקום בחטיבת ביניים זאב, קרוב ל- 3-4 חודשים הוא היה בבית.
ש: במשך כל אותה תקופה של היותו בחטיבת הנגיד, מה היה הקשר
שלך עם מערכת החטיבה, קציני מבחן אם היו, מפני שאני לא רואה שדבר זה מאוזכר
בפירוט בתצהירך?
ת: כשהוא סולק מבי"ס הנגיד המנהל החליט שהמסגרת המתאימה לו
זה מפת"ן – מפעלים תרבותיים מעשיים, בי"ס שעיקר הלימודים שם זה נגרות.
ש: אבל אתם לא קיבלתם את ההמלצה הזאת?
ת: נכון.
ש: ואתם עומדים על כך שהילד ישאר במסגרת חינוכית רגילה?
ת: נכון. זו היתה התעקשות יותר שלי כי אני התמודדתי איתו
למעשה ופחות של אשתי.
ש: מה היתה הסיבה שאתם חשבתם שההמלצה של המערכת של ביה"ס לא
מספיק טובה ואתם יודעים יותר טוב, שמפת"ן לא טובה וחטיבת זאב עדיפה?
ת: לחטיבת זאב לא היינו מודעים. אני הלכתי למפתן, ראיתי את
המקום, את הילדים שלומדים שם ולא נראה לי שהבן שלי ילמד שם.
ש: כשאתה אומר לא נראה לך, תפרט באיזה כלים השתמשת או הפעלת
כדי להחליט שזה לא נראה לך?
ת: מראה עיניים.
ש: התיעצת עם איש מקצוע לגבי מפתן?
ת: לא התיעצתי.
ש: כלומר, אתה הסתפקת במראה עיניים. מה לא מצא חן בעיניך
במפתן?
ת: מסגרת העבודה, שם מתעסקים בעבודה, נגרות, מכניקה ולא
לימודים עיוניים.
ש: איפה נמצא מפתן?
ת: לא רחוק מהבית.
ש: כשאתה באת ואמרת שזה לא נראה לך, למי אמרת את זה?
ת: לועדת ההשמה בעירית הרצליה.
ש: מי האנשים שהיו בועדת ההשמה, עובד סוציאלי, פסיכולוג?
ת: עם מחלקת החינוך. אני לא זוכר באיזה חודש זה היה.
ש: ההתעקשות שלך עזרה והוא הועבר לחטיבת ביניים זאב, זה היה
בערך במרץ 93 נכון?
ת: פלוס מינוס.
ש: אתה כבר אז יודע שנפתחו נגד בנך מספר תיקים, אינני יודע
אם אתה יודע על 4, אולי אתה יודע על 3 או על 2, אבל אתה ואשתך יודעים שנפתחו
מספר תיקים בתקופה קצרה עוד ב- 92
ת: כן.
ש: למי סיפרתם שיש לבנך תיקים פליליים?
ת: בחטיבת הביניים זאב סיפרנו ליועצת ולמנהל. הם ידעו שלבני
יש תיקים פליליים.
ש: להם לא היתה התנגדות שבנך יכנס לחטיבת ביניים זאב עם
התיקים התלויים ועומדים נגדו?
ת: כן.
ש: במרץ 93 נוצרת חברות בין משה לארבל, אולי בפברואר, אתה
יודע את זה או לא?
ת: בשלבים הראשונים של החברות לא הייתי מודע לחברות.
ש: אבל היית מודע שבמרץ 93 יש תיק משטרה משותף של שניהם
ביחד?
ת: גם אם היה נאמר לי השם ארבל לא הייתי משייך את השם לפנים
או לחבר.
ש: במרץ 93 זה גניבת תיק מבי"ס ויש המלצה להעמיד לתיק. אתה
לא הוזמנת לביה"ס ואמרו לך; תשמע, הבן שלך חשוד בגניבת תיק ונפתח נגדו תיק
יחד עם ארבל?
ת: לא זוכר אם אמרו לי יחד עם ארבל, אמרו לי שמשה נאשם
בגניבת תיק ושהוגשה תלונה במשטרה.
ש: במהלך החודשים שממרץ ואילך, מתי אתה יודע שמשה וארבל הם
חברים קרובים?
ת: את ארבל הכרתי לראשונה כשהוא בא אלינו הביתה ואז משה הציג
אותו בפני. מה הרקע של ארבל לא ידעתי. אני לא זוכר מתי זה היה בדיוק. זה היה
בסביבות 93. זה היה באמצע שנת 93
ש: ביוני 93 שוב נפתח תיק לארבל ולמשה על גרימת נזק וגניבה
מביה"ס, תיק 1717/93. אתה מוזמן לביה"ס, אומרים לך משהו על הענין הזה ומספרים
לך ששוב שניהם ביחד מואשמים, שיש משהו לא בסדר בקשר?
ת: בסמוך לסוף שנת הלימודים של 93 זומנו למנהל ושם הוברר
שמשה עולה כיתה אבל לא בבית ספרם.
ש: אני אומר לך, שלדוגמא בחקירה שמתנהלת במשטרה בדצמבר 92,
במסגרת החקירה במשטרה בתיק שמספרו 37/92, החקירה מתנהלת בנוכחותך. האם אתה
חתום על המסמך שאני מציג לך בהקשר זה?
ת: זו חתימתי. ברצוני להעיר, כשזימנו אותי לחקירה זה לא היה
במקביל למשה. חדר החקירות שמשה נחקר היה בקומה שניה. כשאני הייתי בא לא היתה
לי אפשרות לעלות ולכן ביקשו שאחכה למטה, ולאחר שסיימו לחקור אותו אז נתנו לי
לקרוא את העדות ואז ביקשו שאחתום.
החלטה
אני קובעת את התיק להמשך, לתאריכים: 3/12/02 שעה 08:30 (כל
היום), 5/12/02 שעה 08:30 (כל היום).
אני מודעת לכך שחלק מהתאריכים לא נח לכל עוה"ד, ברם מכיון
שמדובר בתיק ישן, במספר עוה"ד ובנסיבות מיוחדות, נראה שהצדדים יתאמצו להגיע
לישיבה שנקבעה ובמידת הצורך יגישו בקשות דחיה לבתי-משפט אחרים.
ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ג (17 באוקטובר 2002) במעמד
הצדדים.
ד"ר דרורה פלפל, שופטת
עו"ד גליק: בתשובה לשאלת ביהמ"ש, אם אני עדיין עומד על טענתי
לדחות את התביעה, אני אומר שלא אטען את הטענה בשלב הזה, אני אטען אותה
בסיכומים במידת הצורך.
|
