להכרעת הדין

בתי המשפט

פסק דין

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.         על פי כתב האישום המתוקן, החל הנאשם לעבוד בעירית קרית גת ביום 15.12.96 כממלא מקום מנהל אגף ההנדסה והתשתית, לאחר שקודמו פרש. בחודש יולי 1997 פרסמה העיריה מכרז לאיוש המשרה האמורה (של ממלא מקום), שכלל דרישה לתואר אקדמי. הנאשם הגיש מועמדות למכרז זה, ובקורות החיים שמסר ציין כי הוא בעל תואר ראשון במינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב, זאת שעה שלא היה בידו תואר כזה. בעקבות המצג הכוזב בחרה בו ועדת המכרזים לתפקיד, בישיבתה מיום 3.9.97.

            בתאריך 24.12.98 פרסמה העיריה מכרז פנימי למשרת מנהל האגף. בין יתר הדרישות הופיעה גם כאן הדרישה לתואר אקדמי, באחד מהתחומים שפורטו. בתאריך 4.1.99 הגיש הנאשם מועמדות למכרז זה, תוך שהוא מציין כי הוא בעל תואר ראשון במינהל עסקים ומתחיל ללמוד לתואר שני. ב- 17.1.99, בפני ועדת המכרזים, שב הנאשם והצהיר כי הוא בעל תואר ראשון. הצהרות אלו היו כוזבות. בעקבות מצג זה זכה הנאשם במשרת מנהל אגף ההנדסה והתשתית.

3.         הצדדים בתיק זה הגיעו להסדר טיעון, ביום 26.11.03; כתב האישום תוקן הנאשם חזר בו מכפירה קודמת והודה בעובדות כתב האישום המתוקן; נתבקש תסקיר בעניינו, לרבות לשם בחינת שאלת הרשעתו של הנאשם בדין; התביעה הודיעה כי תעמוד על הרשעה, אך הגבילה את עצמה לעונש של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס; ההגנה קיבלה את הזכות לטעון באופן חופשי לעניין ההרשעה והעונש; כן הוסכם על תשלום פיצוי לעיריה בסכום שלא יעלה על 50,000 ש"ח.

4.         תסקיר שירות המבחן מיום 1.6.04 מפרט היבטים אישיים ומשפחתיים שונים הקשורים לנאשם (שמטעמי חסיון התסקיר לא אחזור עליהם כאן). קצינת המבחן ממליצה, בסופו של דבר, על הטלת 200 שעות של"צ על הנאשם, זאת תוך הימנעות מהרשעתו.

5.         ראשית לעניין ההרשעה.

            אין חולק, כי ככלל, מי שמבצע עבירה פלילית, דינו להיות מורשע; אי-הרשעה (או ביטולה) הינו החריג לכלל זה.

            בית המשפט העליון קבע, בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337, כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: האחד – על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בנאשם; השני – סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים, על ההרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

אם נקרב עצמנו לעובדותיו של מקרה כתב, ניווכח לראות, כי דובר בעניינה של מפקחת מס הכנסה, אשר הודתה בעבירת שוחד; היא סיכמה עם מי שהציג עצמו כמייצג נישומים שתקל בענייניהם של נישומים המיוצגים על ידיו, ובתמורה ילווה לה המייצג סכום של 5,000 ₪ בלבד. נפסק, כי הצורך בהוקעת מעשי שוחד מחייב הרשעה.

                ברע"פ 9460/02 בן-סעדון נ' מדינת ישראל, תק-על 2002 (4) 228, דובר בפרשה, שבה הורשע העורר, ביחד עם אחרים, בעבירות לפי חוק מס שבח מקרקעין, שעניינן חתימה על חוזה כוזב למכר מקרקעין והצהרה כוזבת למס-שבח. בית המשפט העליון מאשר את ההחלטה שלא להמנע מהרשעת העורר בדין, חרף היותו אב לששה ילדים, ללא עבר פלילי, שלא הפיק רווח כספי כלשהו מהעבירה, וחרף החשש מפני הפסקת כהונתו כיו"ר המועצה הדתית בלוד עקב הרשעתו.

            ברע"פ 6915/03 גומייד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.12.03) אישר בית המשפט העליון את הרשעתו של העורר, שביצע עבירות של זיוף, שימוש במסמך מזוייף ונסיון לקבל דבר במרמה. באותו מקרה זייף העורר שיק, רשם בו סכום של 20,000 ₪, ניסה לגבות באמצעותו כסף ולבסוף החזירו למתלונן תמורת תשלום של 1,000 ₪, הכל סביב מחלוקת על חוב כספי. כב' השופט טירקל לא מצא כי מתקיים יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרת העבירות.

            מקרה חריג ניתן למצוא ברע"פ 658/01 כהן נ' מדינת ישראל, תק-על 2001 (3), 2049, שבו ביטל בית המשפט העליון את הרשעת המערערים, והטיל עליהם 200 שעות של"צ. אותם מערערים ביצעו אמנם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה, מסירת ידיעה כוזבת ונסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בהיותם חלק מקשר לביום תאונות דרכים והוצאת כספים במרמה מחברות הביטוח, אך הנסיבות המיוחדות נמצאו בגילם הצעיר בעת ביצוע העבירות (18), בעובדה שהופעלו על ידי נוכל בוגר וכן בעובדה שמאז שירתו שירות קרבי בצה"ל.

6.         נסיבות חריגות כאלה, או דומות להן, אינן בנמצא במקרה שבפניי.

            מצוקה אישית, משפחתית וכלכלית, עם כל הצער שבדבר, איננה מאפיינת בהכרח רק את הנאשם בתיק זה. האיזון בין חומרת העבירה וההכרח בהוקעתה לבין הנזק הצפוי לנאשם, שהוא אף כללי וערטילאי ביסודו, איננו מצדיק, לדעתי, הימנעות מהרשעה. זאת, גם אם הדרישה לתואר אקדמי לא הייתה קיימת לפני תקופתו של הנאשם ובוטלה לאחריה, וגם אם בצע הנאשם את התפקיד בצורה טובה, תוך שהוא ממשיך לעבוד בעיריה גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, עד להפסקת העסקתו, לפני מספר חודשים.

            מבחינת האינטרס הציבורי, יש להוקיע מעשה כזה של דיווח כוזב בהליכי מכרז, שיש עימו פגיעה בעקרונות יסוד חוקתיים, העומדים בבסיסו של כל מכרז, ובהם שוויון ההזדמנויות והסיכויים וחופש העיסוק.

            בכל הנימוקים לקולא, כפי שפרט הסניגור, וכן בעובדה שהנאשם עבר זה לא מכבר תאונת דרכים, שתוצאותיה עדיין מגבילות אותו, יש כדי להביא לכך שלא יוטל על הנאשם מאסר בפועל, אפילו ירוצה בעבודות שירות.

            צו השל"צ, ביחד עם פיצוי הולם לעיריה, יש בו כדי להוות מענה הולם למטרות הענישה, במיוחד שעה שמדובר בנאשם, שהסיכון שיחזור על מעשה כזה הינו נמוך ביותר.

            אמנע גם מהטלת עונש, על מנת לאפשר לאכוף את ביצוע צו השל"צ במלואו (ראו, בהקשר זה, רע"פ 4107/02 אסד נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (2) 248 ).

7.         אני מרשיע את הנאשם, על כן, בעבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק, ומטיל עליו לבצע עבודות של"צ בהיקף של 200 שעות, על פי התוכנית שפורטה בתסקיר.

            מוסבר לנאשם, כי אי עמידה בתנאי צו זה עלולה להביא לחידוש הדיון בעניינו ולהטלת עונש.

            אני מחייב את הנאשם, תוך התחשבות במהות העבירה, תוצאותיה, ונסיבותיו האישיות כמפורט לעיל, לשלם פיצוי למתלוננת (עירית קרית גת) בסך של 30,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק לשירות המבחן.