בתי המשפט

 

 

 

 

 

פרוטוקול

 

לנאשם 1 מר ביטון חיים הוסברו זכויותיו, בוחר להעיד, מוזהר ומעיד:

קיבלנו אירוע של הפרעת מנוחה בקרית אתא, אירוע 2 זה אירוע מוקד. הייתי יחד עם המתנדב נאשם 2, הגענו למקום האירוע, ראינו קבוצה של נערים מסביב לשולחן, היו גם בוגרים. כנראה שחקו קלפים, אח"כ התברר ששחקו קלפים, אחד מהם עשה תנועה שהחשידה אותה, הכניס משהו לכיס וקם ללכת. בהתחלה יצאתי לבדי מהרכב כדי לבדוק אותו, התקרבתי אליו, הצטרפו כל החבר'ה שלו מסביבו, הוא לא רצה להזדהות, לא רצה להוציא את הדברים שהיו לו בכיס, וזהו. הוא נכנס לניידת בהסכמה. משם נסענו כ-100 מ' לסוף הרחוב, בתחילה לא ידעתי שזה כביש ללא מוצא, אזור קרית אתא לא האזור שלי ולכן לא ידעתי שזה כביש ללא מוצא. לא נכון מה שנאמר כאן כאילו פנינו לדרך עפר. בסוף הדרך יש אזור כורכר שניתן להסתובב שם ושם אמרתי למתנדב שנהג בניידת לעצור כדי שנבדוק את הבחור. התברר שקוראים לו מושיקו והוא אמר לנו איפה הוא גר בקרית אתא, הוא הוציא את מה שהיה לו בכיס, קלפים, פלאפון, מפתח, היו כמה דברים. המתנדב גם יצא מהרכב, בא לאבטח אותי, פתח את הדלת שהיתה לידי. באותו זמן כל החברים שלו הגיעו את ה-100 מ' וצפו במעשה מהצד. אחרי שנגרמה הבדיקה החזרנו אותו לאותו מקום לאיפה שהיה בהתחלה ובזה נגמר הסיפור. הוא אמר שיתלונן נגדנו שלקחנו אותו ובדקנו אותו ועשינו לו בושות. לציין שכל האירוע היה 10 דקות והחברים שלו צפו באירוע מהצד. גם בע"פ הוא לא רצה להגיד את שמו, איפה הוא גר, ובמיוחד כשכל חבריו היו סביבו, לא היתה לו גם תעודת זהות. אחרי שהוא זוהה בניידת לא רציתי למשוך את האירוע כי היו עוד אירועים ולכן אמרתי לו תודה רבה וזהו ואפילו לא בדקתי את נתוניו עם המוקד במחשב.  אני שוטר כ-11 שנים. כמעט כל אירוע שאנו מגיעים אליו נערים כדבר שבשגרה מסרבים להזדהות, לעתים אנו מגיעים  א לידי מעצרים. לאחרונה קרה לי אירוע של בחור שאף הגיע למעצר וגם שם סירב לומר את הפרטים שלו.

 

מלבד הבדיקה השגרתית שעשינו לחיפוש הסמים כי חשדתי שהכניס לכיס סמים, לא היתה שום נגיעה ולא נגענו במתלונן. אמו של המתלונן דיברה  אתי למחרת בטלפון, ורצתה לפגוש אותי בתחנת זבולון וביקשה שאגיע לשם. הייתי אחרי משמרת וגם לא הייתי מעונין. כששחררתי את המתלונן לא ראיתי סימני דם או חולצה קרועה. לפני ששחררתי אותו הוא בכה, תחילה אמרתי לו שאעכב אותו לתחנת זבולון, הוא התחיל לבכות, אמרתי לו תודה רבה ושחררתי אותו. לאורך כל האירוע שמי היה על התג שעל החולצה שלי.

 

משיב בח.נ.:

עובר לתקופה בה שירתתי בזבולון, שירתתי במג"ב. עד המקרה היה לי ותק של כ-8 שנים. בתחנת זבולון עבדתי בסיור 4 שנים לפני האירוע ובאותה תקופה הייתי ראש משמרת בזבולון. הכרתי את האזור. אני לא מסכים אתך כאילו לפני שמעכבים קטין מעדכנים את הוריו. במידה וקטין נעצר ומובל לחקירה, אז חייבים לעדכן את הוריו. המתלונן היה במעמד של מעוכב. רשמתי זאת בדו"ח הפעולה. נכון שעשיתי טעות בזה שבדו"ח הפעולה סימנתי X על יד "לא" לגבי השאלה אם אחד המעורבים עוכב, נעצר או שוחרר, אך בגוף הדו"ח ע' 2 רשמתי כלהלן: "מהלך עיכוב זה היה כ-10 דקות...". כל עיכוב מעל 20 דקות מחייב אותי למלא דו"ח עיכוב. במקרה זה לא היה צורך למלא דו"ח עיכוב כי הוא עוכב רק ל-10 דקות. לכן גם ציינתי בדו"ח הפעולה שהעכוב היה רק ל-10 דקות. אין צורך בדו"ח חיפוש, דו"ח חיפוש נערך לגבי חיפוש בבית, לא לגבי חיפוש גופני בהסכמה. אין דו"ח משטרתי לגבי חיפוש על גופו של אדם. חיפוש עושים בכל מקרה שיש חשד לביצוע עבירה. חשדתי שיש לו סמים, ביקשתי שיזדהה והוא סירב להזדהות. זה מהווה חלק מהעבירה הראשונה, הסירוב להזדהות. בחוץ הוא לא רצה להתייחס אלי, חברים שלו התקבצו מסביב. ברכב לא היתה לו בעיה והחיפוש היה בהסכמה. כדי להתחיל תהליך עיכוב אני צריך לזהות אדם. נכון שחשדתי בו בסמים, אבל בתחילה הוא סירב להזדהות. איני דורש לעשות חיפוש על כל אדם שדורש להכניס ידו לכיס, רק אם הוא עושה זאת בנסיבות מחשידות. היו מס' נערים שישבו ושיחקו, כאשר הניידת הגיעה אחד קם ורוצה ללכת, זה נסיבות מחשידות מבחינתי. נכון שהמתלונן סירב בתחילה שאערוך עליו חיפוש, אני רוצה לתקן, לא ביקשתי לערוך חיפוש אלא ביקשתי שיוציא מה שהיה בכיסיו. האירוע היה קצר, הוא אמר פה אני לא רוצה שתעשה חיפוש והסכים ללכת איתי שאחפש לא ליד החבר'ה שלו. אין סיבה לקחת את הנער לקצין ממונה כשאני יכול לסיים האירוע בשטח. אם הנער מסכים להוציא את החפצים מכיסו ולהזדהות, אין סיבה לעכב אותו ולנסוע לתחנה, במיוחד כשהיו לי עוד אירועים. מדובר בתקופת יולי אוגוסט והפרעות מנוחה ציבוריות זה אירוע שכיח. נכון שהמתלונן לא עשה בעיות אחרי שהתרחקנו מחבריו. הוא הוציא את כל מה שהיה לו בכיסים ואח"כ, כשרציתי לקחת אותו לתחנה לזיהוי נוסף הוא בכה. הוא הזדהה רק באופן מילולי, אך לא היתה לו תעודה מזהה. אימות הפרטים שמסר ניתן לביצוע רק בעזרת המחשב בתחנה. לא ויתרתי לו על זיהוי נוסף מתוך רחמים אלא מתוך שיקול מעשי שאני לא יכול להתעכב על כל אדם. הוא אמר שיתלונן במח"ש. לשאלתך אם הגיוני שנער בן 16 ידע בכלל על מח"ש אני עונה שגם בני 13 מאיימים במח"ש. רשמתי דו"ח פעולה על האירוע עם המתלונן. אחרי שהמתלונן איים צפיתי שתהיה חקירה. בדו"ח הפעולה לא רשמתי על האיום שיתלונן במח"ש כי זה לא שייך לפעולה. בת/6 ציינתי זאת. כשנשאלתי במח"ש עניתי זאת. לא ראיתי על המתלונן חבלות. כשהוא היה בקבוצה של חבריו הוא התנהג אחרת, ברגע שיצא מהקבוצה לא היתה אתו בעיה, הוא נתן את פרטיו להסכים לחיפוש. היו מעל 10 ילדים היו שם גם בוגרים. זו הערכה שהיו במקום לא רק נערים אלא גם בוגרים מעל גיל 18, לא בדקתי תעודות זהות כדי לוודא זאת, להערכתי היו גם בוגרים מעל גיל 18. נכון שדו"ח הפעולה התמקד באירוע של הפרעת מנוחה. לאחר שעזבנו את מקום האירוע כבר לא היתה הפרעת מנוחה. הנערים התפזרו, כל אחד הלך למקום אחר, הם פירקו את השולחן. ברגע שחזרנו עם הנער כדי להוריד אותו במקום שלקחנו אותו כבר לא היה שולחן במקום. היו קבוצות של נערים שהתפזרו, לא חבורה מרוכזת. נכון ששאר הנערים לא תושאלו ולא נחקרו. המטרה כשמדובר בהפרעת מנוחה היא לפזר את המפריעים ולהפסיק את ההפרעה. טיפלתי תחילה בחשד שהמתלונן מחזיק סמים, דבר שלדעתי חמור יותר ויש חשש שיעלים ראיות אם החשד לא יבדק מיד ואח"כ התכוונתי לטפל בהפרעת המנוחה. לשאלתך למה לא הלכתי עם המתלונן כדי לבדוק אותו בצד הרחק מחבריו אני עונה שלא מקובל לעשות זאת ולהרחיק עצמי מהשוטר המגבה. צפיתי שכל הנערים יבואו אחרי לאן שאקח אתו ואם הייתי הולך אתו רגלית ולא נוסע הם היו הולכים איתנו. נסענו ברכב מרחק כ-100 מ' ואחרי כ-2 דקות הגיעו כל הנערים לשם, בעת החיפוש הם עמדו כמה מטר מאיתנו. אני מאמין שהם ראו את החיפוש. אמרתי זאת במח"ש בת/6. החיפוש היה ברכב והחבר'ה שלו לא נכחו בתוך הניידת בזמן החיפוש. הם היו מטרים ספורים לידנו. המתלונן עצמו סיפר במח"ש שחבריו היו קרובים לניידת בעת החיפוש. לא היו חבלות שאני ראיתי על המתלונן. זה דו"ח הפעולה שערכתי לגבי האירוע, הוגש וסומן ת/8.

 

משיב בח.ח.:

אף פעם לא העליתי על הכתב בטופס משטרתי את העובדה שמישהו איים עלי שיתלונן נגדי. הצעתי במח"ש להבדק בפוליגרף ולא יצרו איתי קשר בנדון. יותר מדויק אמרתי במח"ש שאין לי התנגדות עקרונית להבדק, אבל שיתקשרו עוד יומיים ואתן להם תשובה.

 

משיב לעו"ד נסאר:

מהרגע שהמתלונן עלה לניידת ועד שיצא ממנה המתלונן, נאשם 2 נהג ברכב. כשהגענו לקצה הרחוב שם רציתי לערוך חיפוש, הוא עצר את הניידת, יצא ממושב הנהג ופתח את הדלת השמאלית אחורית שלידה ישב החשוד ועמד בצד שמאל של הרכב, ליד המתלונן כדי לאבטח אותי בעת שבדקתי את החפצים של המתלונן. אני ישבתי מצד ימין של המתלונן. אני הייתי אחראי על נאשם 2 שהיה מתנדב.

 

עו"ד בן עמי:

אלה עדי.

 

לנאשם 2 רוטשטיין חיים הוסברו זכויותיו, בוחר להעיד, מוזהר ומעיד:

 מסרתי במח"ש את ת/7 ומאשר נכונותה. בעת מסירת ת/7 שאל אותי החוקר אם אני מוכן להבדק בפוליגרף ואני שבטח שכן. החוקר סיים לגבות את העדות שלי ומאז לא שמעתי דבר על פוליגרף. אני הייתי אז בניידת בתור מתנדב. מתנדב מסייע למשטרה בכך שהוא מחליף שוטרים בחופשה ונותן גיבוי לשוטרים בתפקיד.

 

משיב בח.נ.:

שנתיים התנדבתי במשטרה ומעולם לא רשמתי דו"ח חיפוש, אין לי סמכות לכך. לא רשמתי שום דו"ח גם לגבי האירוע נשוא האישום. לא נכון כאילו בזמן ביצוע החיפוש יצאתי מהניידת ועמדתי ליד המתלונן. במשך כל האירוע נותרתי יושב ליד הגה הניידת. אני אבטחתי את השוטר לגבי הנערים שהתקרבו למקום. הם היו במרחק של כ-2 מ' מהניידת. היו כ-10 נערים ואני לא יכול לדייק איפה עמד כל אחד יחסית לניידת. אלה היו הנערים שראינו כבר בשלב הראשון של האירוע. כשהגענו תחילה למקום אני לא יצאתי מהניידת ולא ראיתי את המתלונן מכניס משהו לכיס. יצאתי מהניידת והתקרבתי כאשר הנערים כיתרו את נאשם 1 ואז שמעתי מנאשם 1 שהוא ראה את המתלונן מכניס משהו לכיס. זאת שמעתי אחרי שיצאתי מהניידת. המתלונן לא רצה שנאשם 1 יחפש עליו ולא רצה להוציא מה שהיה לו בכיס ואני אמרתי לחבריו שאנחנו לא עושים שום דבר לא חוקי אלא רק בדיקה. היו שם מעל 10 נערים למיטב זכרוני. המתלונן נכנס לניידת בהסכמה, הוא לא רצה שנחפש עליו ליד החברים שלו. הוא רצה להיות גבר ליד החברים שלו. התבטא בחוצפה ליד חבריו כדי להרשים אותם. אני לא יכול להעריך בדקות כמה זמן עבר מאז תחילת האירוע ועד שהמתלונן נכנס לניידת. נכון שאחרי שהמתלונן סירב להזדהות ונחשד שהכניס משהו לכיס, התמקדנו בו. לגבי החיפוש, הרי שבאותו זמן אני ישבתי ליד ההגה והמתלונן היה אחרי. לא ראיתי בדיוק מה קורה, אבל ראיתי שהמתלונן מוציא מכיסו קלפים ועוד דברים. לא נכון שבשלב זה הייתי מחוץ לניידת. גם כשהנערים האחרים הגיעו לסביבת הניידת הפניתי את תשומת לב נאשם 1 שהם התקרבו, אך נשארתי במושבי והתרכזתי בהם. אני לא וידאתי שעשרת הנערים שהתקרבו לרכב הם אותם עשרת הנערים שנכחו בשלב הראשון של האירוע. בשלב הראשון של האירוע ראיתי אותם והרגעתי אותם מה אנו עושים ואח"כ ראיתי אותם. אני לא זוכר שהם עשו משהו ליד הניידת, הם עמדו. גם כשהחזרנו את המתלונן למקום ממנו אספנו אותו הם הלכו אחרינו. אני לא זוכר אם הם הגיעו לפני סיום החיפוש על המתלונן או לא. כשראיתי אותם מתקרבים אמרתי זאת לנאשם 1 ומאז הסתכלתי עליהם. נכון שבעת החיפוש המתלונן לא התנהג בחוצפה ושיתף פעולה. שמעתי בכי מצד המתלונן. זה היה אחרי שהחזרנו אותו. אני נהגתי אז ולא

א הסתכלתי בראי לראות למה הוא בוכה. הוא היה עדיין בניידת בזמן שבכה. אנחנו הגענו לפני החברים שלו. הם הלכו אחרינו, אך ראיתי שהשולחן שעליו שיחקו כבר פורק והם לא התרכזו באותו מקום. לא עקבתי אחרי הנערים במראה במהלך כל הנסיעה. כשהתחלתי לנסוע מהמקום שם נערך החיפוש ראיתי אותם מתחילים ללכת אחרינו. המתלונן אמר בסוף האירוע אך עדיין כשהיה בניידת כי לכל דבר יש פתרון והוא יתלונן עלינו במח"ש. לא שאלתי את המתלונן מה יש לו נגדי שאפילו לא ערכתי עליו חיפוש. שאלתי את נאשם 1 על מה הוא יתלונן עלינו כי אני מתנדב ולא מכיר את החוק. הוא ענה שעשינו הכל על פי החוק ואין לו על מה להתלונן. אני יודע, למרות שלא הסתכלתי כל הזמן, כי נאשם 1 לא חיפש על המתלונן באלימות כי שמעתי כיצד הוא מדבר אליו והמתלונן הוציא את הדברים מכיסו.

 

חקירה חוזרת:

אין.

 

עו"ד נסאר:

אלה עדי.

 

התובעת מסכמת:

מדובר בתיק של אלימות של שוטרים כלפי מתלונן, נער שהיה בזמן האירוע כבן 16 שנה. בית המשפט שמע את עדות המתלונן. המתלונן הפגין אמינות, עקביות, ענה לשאלות בח.נ., אני מבקשת ליתן מלוא האמון לעדותו של המתלונן. לפני שאתייחס לשאר העדויות בתיק, אני רק רוצה לשים דגש רב על מה שנאמר היום מפיהם של שני הנאשמים כי המתלונן בכה אחרי שנערך החיפוש עליו. הדבר מאשר ומחזק את עדות המתלונן אשר גם הוא סיפר כי הוא בכה בזמן האירוע ואחריו, התרגש מאוד, כאב לו מאוד והנה אנו שומעים מפי הנאשמים כי אכן הוא בכה. הסיבה אנו לא יודעים מצד הנאשמים אך מצד המתלונן הוא סיפר לנו למה בכה. אם הסניגורים באי כוחם של הנאשמים יתנו הסבר שהוא בכה בגלל שלא רצה שיקחו אותו לתחנת המשטרה, אני רוצה להגיד שזה הסבר לא מתקבל על הדעת. שני הנאשמים אמרו שהתנהג בחוצפה בשלב הראשון של האירוע, רצה להשוויץ בפני חבריו הנערים שנכחו בשלב הראשון של האירוע. הנאשמים אמרו שהמתלונן איים עליהם כי יתלונן נגדם במח"ש, אמר ילא משטרה, מפנה לת/7. הבכי שלו לפי הסברם לא השתלב עם תיאורם לגבי האירוע. אין חולק שהאיום על שוטרים הוא דבר מאוד חמור. לא הייתי מרחיקה לכת אם הייתי אומרת כי התופעה של איומים על שוטרים הולכת ומתפשטת, תופעה חמורה. גם שני הנאשמים ראו בזה דבר איום ונורא. דבר כזה לא נרשם בדו"ח הפעולה ת/8 כשם שהנאשם דאגו עד מאוד לפרט בצורה סלקטיבית את פרטי האירוע והשתלשלותו ואף דאג הנאשם 1 לרשום שהעיכוב עצמו ערך כ-10 דקות. את האיום שהוא חלק מאותו אירוע, חלק בלתי נפרד לפי עדויותיהם הם לא רשמו. בת/6 הנאשם מס' 1 אומר בעצמו רשמתי דו"ח פעולה ובאתי למח"ש עם דו"ח הפעולה כי צפיתי את התלונה. אנו לא עומדים בפני עדות יחידה של מתלונן. לצידה של אותה עדות מצויים חיזוקים רבים, משמעותיים באשר לאירוע עצמו ובאשר לזהות האנשים שפגעו במתלונן. חיזוק לאמינות המתלונן היא המיידיות של תלונתו. באשר לחיזוקים מפנה לת/4 הודעתה של שושן ענבל שהוגשה בהסכמה ללא חקירה, היינו יש הסכמה לאמיתות תוכנה. שם היא אמרה כי ראתה שהמתלונן בוכה ומחזיק בראשו והילדים סיפרו לה שהשוטרים רצו לעשות עליו חיפוש בכוח, הוא לא רצה, אז העלו אותו לניידת בכוח והוא סיפר להם כי השוטרים נתנו לו מכות. אני מציינת זאת רק כראיה לכך שאמרו זאת. אותה עדה ראתה סימן שפשוף ליד העין, החולצה קרועה, בלוטה בראש המתלונן וזה דבר שהיא ראתה ואף אחד לא חלק ולא חקר אותה על זה. מפנה לת/3 עדות שושן בת שבע, לגבי מה ששמעה מהמתלונן, זה היה בסמוך לאירוע המכות. המתלונן בכה כאשר זה מעיד על מצב נפשי ומהווה סיוע. המתלונן סיפר לה על הארוע, היא ראתה כי חולצתו קרועה, ראתה שריטה ליד העין, אחרי שהמתלונן אמר שראשו כואב היא בדקה וראתה שיש נפיחות ב-2 מקומות בראשו ואז התנדבה לעזור לאותו נער (המתלונן). מדובר באנשים המכירים את המתלונן באופן שטחי ולא סתם נחלצו לעזרתו. בת/2 כתוב בכתב דפוס לגבי האבחנה שפשוף חיצוני קל בגב מימין וכתף ימין. נכון שבת/2 הרופאה לא ציינה את כל החבלות, אך יש לראות גם שאפילו את הסימן דימום באפרכסת הוסיפו בכתב יד ושמענו הסבר שהיא עשתה זאת רק לאחר שהפנו אותה לכך במפורש. כשם שלא ראתה את הפגיעה באוזן עד שלא הפנו אותה, כך כנראה לא בדקה היטב ולא הבחינה ביתר החבלות שהעדים העידו עליהם. מה להם לשקר? מדובר בעדים שלא קשורים לאירוע ותארו מה שראו. מפנה לת/5, הודעת אלירן הרוש שגם הוגשה בהסכמה. הוא היה וצפה בתחילת האירוע. הודעתו חופפת את דבריו של המתלונן באשר התרחש בשלב הראשון של האירוע וגם מספר על זה שהמתלונן חזר חבול, בוכה. מפנה לשאר הודעתו. אני אומרת שכל הודעה כזו בפני עצמה יכולה לשמש חיזוק אפילו ברמת סיוע, אם כי כמובן שאין צורך בתוספת ראייתית בדרגה גבוהה כזו. חיזוקים נוספים עולים מגרסת הנאשמים כפי ששמענו כאן. אני טוענת שגירסתם אינה הגיונית, אינה משתלבת עם שאר הראיות בתיק. מפנה לעדות נאשם 1 שהוא בעצמו אומר שנאשם 2 ירד מהרכב, היגע ליד הדלת איפה שהוא ערך חיפוש על המתלונן כדי לאבטח אותו בעוד שנאשם 2 ניסה בדרך כלשהי להתנער מהדבר ולהרחיק עצמו מהמקום. הנאשמים מסרו בעדותם כאן דברים שלא מסרו באמרותיהם בעבר. על סמך כל זאת אני מבקשת להרשיע את הנאשמים במיוחס להם.

 

 

עו"ד בן עמי מסכם:

מגיש דברי בכתב, סומן נ/1. מה שעומד בפני בית המשפט היא השאלה של אמינות, האם אכן השוטרים היכו את המתלונן כמו שהוא טוען או שהכל עורבה פרח כמו שטוענים השוטרים. מדובר בשוטרים שפעלו כפי שהוראות המשטרה מחייבות אותם ואם לא היו פועלים כך היו פועלים בניגוד לתפקידם. אין ספק שנער גם אם מדובר בנער שדרך הישר היא לא דרכו ונתקל עם שוטרים ומגלה סימני "אבו עלי" ולאחר מכן למרות שהוא סירב לומר את שמו ולאחר שהוא סירב לגלות מה שיש בכיס הוא בעצם מבצע כל שמבקשים ממנו הרחק ממקום האירוע זה יכול לגרום לו להרגשה שתגרום לבכי. לגבי ת/2, לדעתי הרופאה עשתה מלאכתה נאמנה. האם לאחר שהיו לה 12 שעות לבדוק את בנה מכל עבר חוזרת אל הרופאה ואומרת לה את זה לא רשמת. הרופאה בדקה את הראש, לא ראתה סימני דם וכתבה כדי לרצות את האם. הרופאה אומרת במידה ויהיו הקאות יש לקחת הילד לחדר המיון. איזה אם שאם רופאה אומרת לה לקחת את הילד מיד לחדר מיון אם יהיהו הקאות והאם לא לוקחת את הילד לחדר מיון. לדעתי ברור כשמש העבודות שאין אשם מצד השוטרים. אי לכך מבקש לזכות לחילופין מחמת הספק.

 

עו"ד נסאר מסכם:

בשם נאשם 2 אני רוצה להתחיל ולומר שהחיזוק לעדות נאשם 1 שהעיד כאן כי הבכי של המתלונן היה על רקע ההודעה שלהם אליו שלוקחים אותו לתחנת המשטרה, ניתן למצוא בעדות המתלונן במשטרה (שנוכחתי שלא הוגשה כראיה). התביעה יכלה והיתה צריכה לטעון כדי לבסס את האישום המיוחס לנאשם 2, אני מבקש לייחס משקל לעובדה שעל אף הסכמת נאשם 2 להבדק בפוליגרף הדבר לא נעשה. גם כאשר הנאשם אמר בהודעתו ת/7 בשורה 45 הוא מסר למפקדו על פרטי האירוע ומפקדו אפי ברקוביץ גם הוא כנראה לא נשאל. ההודעות שהתביעה מנסה להבנות מהן ת/3 ות/4 ההסכמה להגשתן לא היתה להביע הסכמה לתוכן, אלא דווקא בגלל שחלק גדול מהאמור שם עדויות שמיעה, לא היתה התנגדות להגשה. מפנה לכך שבת/4 נאמר בסוף שהעדה מבחינה שהיה שפשוף או משהו ליד העין. ליד העין לא היה זכר בשום מקום אחר. לגבי ת/3 היתה התיחסות של העדה לגבי הילדים האחרים שראו או לא ראו ואז התשובה היתה שהדברים נעשו הרחק מעיני הילדים, כפי ששמעו כאן, הילדים היו במרחק די קטן מהניידת. חלקו של נאשם 2 כמתנדב היה מטבע תפקידו חלק שולי. המתלונן אישר כי הנאשם 2 לא נגע בו בזמן שהוא נהג וגם לא לפני שהוא עלה לניידת. גם הנאשם 1 וגם הנאשם 2 למרות הפער בשאלה אם יצא או לא יצא נאשם 2 מהניידת, הסכמה קיימת לגבי העובדה שנאשם 2 לא נכנס לניידת ולא התיישב במושב האחורי. מבקש לזכות.

 

 

 

החלטה

 

נדחה להכרעת דין ואם יהיה צורך גם לטיעונים לעונש ולגזר דין ליום 15/08/04 שעה 09.30.

 

ניתנה היום י"ח בתמוז, תשס"ד (7 ביולי 2004) במעמד הצדדים.

                                                                                                                           

 

קלדנית: איה