מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

 

בית המשפט המחוזי בירושלים                                                                    ת"פ  001231/01

בפני: כב' השופט בעז אוקון                                                                             תאריך: 09/01/2003

 

בעניין: מדינת ישראל                                            המאשימה

 

נ  ג  ד

 

1 אברהם פלדה

2. דני קליין

3. אשר ביטון

4. אליהו אפרתי

5. העמותה לקידום הכדורסל בירושלים                    הנאשמים          

 

הכרעת-דין

 

כתב האישום מייחס לנאשמים מעשים של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 של חוק העונשין, התשל"ז-1977 ("החוק"), שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 של החוק. לנאשם 1 יוחסו בנוסף גם מעשים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 415 סיפא של החוק, ניסיון לקבלת דבר במרמה עבירה לפי סעיף 415 יחד עם סעיף 25 של החוק, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 של החוק והדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 של החוק.
הואיל וכתב האישום כולל מספר פרשות, יוצגו תחילה עיקרי הדברים.

כללי

1. ביסוד כתב האישום עומדת סדרה של פעולות שנועדו לאפשר לשחקני כדורסל, שאינם ילידי ישראל, לשחק בקבוצות כדורסל בישראל כשחקני "בוסמן". לצורך זה, כך נטען, פעלו הנאשמים להוצאת דרכונים מזויפים. רישומם של השחקנים באיגוד הכדורסל כשחקני בוסמן, שאפשר את השתתפותם של השחקנים במשחקי כדורסל שונים במעמד זה, נתפס כשימוש במסמך מזויף וכקבלת דבר במרמה גם יחד.

האישום הראשון התייחס לרישומו של שחקן בשם קני וויליאמס בקבוצת הכדורסל "הפועל ירושלים", המנוהלת במסגרת אגודת הספורט "העמותה לקידום הכדורסל בירושלים", היא הנאשמת 5 ("הפועל ירושלים"). רישום זה נעשה ביום 21.12.00 (ת/16). האישום השני, המופנה כעת לנאשם 1 בלבד, התייחס לרישומו של שחקן בשם מיילס סיימון בקבוצת הכדורסל "מכבי עירוני רעננה". רישום זה נעשה ביום 12.10.00 (ת/31). האישום השלישי, אשר גם הוא מכוון נגד נאשם 1, עניינו בשיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. אישום זה נוגע לפעולות שנעשו בתחילת חודש מרץ 01', לאחר שנחשף דבר זיופם הנטען של הדרכונים.

2. כתב האישום הוגש תחילה נגד חמישה נאשמים. ביום 11.12.01 הודיעו המאשימה ונאשם 3 כי הגיעו לכלל הסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום ביחס לנאשם זה. נאשם 3 הודה בעובדות, אשר הובילו להרשעתו לפי כתב האישום המתוקן (פרוטוקול מיום 11.12.01, ע' 8). המאשימה הודיעה כי נאשם זה יזומן להעיד במשפטם של יתר הנאשמים, וכתוצאה מכך, נגזר דינו עוד קודם לסיום משפטם של האחרים. על פי הסדר הטיעון הוטל על נאשם 3 עונש מאסר בן שלושה חודשים, שבוצע בדרך של עבודות שירות, וכן מאסר על תנאי וקנס, הכל כקבוע בגזר הדין מיום 23.1.02.

הואיל וסדר הזמנים יכול להשליך על הבנת ההתרחשויות ידונו האישומים לפי סידרם הכרונולוגי, ולא לפי סידורם בכתב האישום. אך ניתן לעמוד, קודם לכן, על מספר מושגים כלליים, החוזרים על עצמם בפרשה זו, ויכולים לסייע בהבנתה .

שחקנים, שחקנים זרים ושחקני בוסמן

3. "איגוד הכדורסל בישראל" הוא עמותה רשומה המרכזת והמייצגת את ענף הכדורסל בישראל ("איגוד הכדורסל"). באיגוד זה חברות אגודות ספורט שונות, ובהן הפועל ירושלים. אגודות הספורט החברות באיגוד מתחרות בינן לבין עצמן וגם במסגרות בינלאומיות. איגוד הכדורסל, וכמותו גופים בינלאומיים מייצגים אחרים, קובעים תקנונים המסדירים את הניהול התקין של ענף הספורט המרוכז על ידיהם. התקנונים מתייחסים בין היתר לשאלת העברתם של ספורטאים וכשירותם להשתתף במשחקי אגודת ספורט של כל מדינה ומדינה.

4. איגוד הכדורסל מטיל מגבלות שונות על מספר השחקנים, שאגודת ספורט יכולה לרשום. בתוך כך נמתחה אבחנה בין שחקנים שונים לפי אזרחותם. "יש [ארבע] קטגוריות באיגוד הכדורסל. יש שחקן זר, יש שחקן בוסמן, ויש שחקן מתאזרח, ויש שחקן ישראלי" (עדות גושן, פרוטוקול ע' 109). התקנון קובע מכסות שונות לכל אחד מסוגי השחקנים.

5. האבחנה בין שחקן זר לבין שחקן בוסמן מקורה בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין של הקהילה האירופאית Case C – 415/93 Union Royale de Belge des Socie'te's de Footbal Association v. Bosman [1995] ECR I 4921 ("פרשת בוסמן"). בית הדין פסל מספר הוראות בתקנון איגוד הכדורגל האירופי (UEFA). בין הוראות אלה היתה תקנה שקבעה שקבוצת כדורגל במדינה חברה לא תוכל לשתף יותר משלושה שחקנים של מדינה חברה אחרת במשחקים רשמיים. בית הדין היה בדעה שהוראה זו סותרת את סעיף 48 של אמנת הקהילה, לפיו יובטח חופש מעבר של עובדים בין מדינות הקהילה. בית הדין סבר שלא ניתן להכביד או למנוע מעבר שחקן ממדינה אחת לאחרת בתוך הקהילה, על בסיס של לאומיות.

בקווים כלליים, הפועל היוצא של פרשת בוסמן הוא ששחקן בעל אזרחות של מדינת קהילה יחשב לשחקן מקומי בכל אחת מהמדינות האחרות. מדינה השייכת לקהילה האירופית איננה יכולה לסווג שחקן כזה כשחקן זר. פרשת בוסמן הובילה לשינוי בתקנוני איגודי הספורט הבינלאומי. מסביר אברהם פלדה, הנאשם 1 (פרוטוקול, ע' 568):

... הם אמרו שגם ספורטאי מקצועני יכול לשמש ויכול לעבוד כמקומי, כי הוא למעשה בעל אזרחות של הקהיליה.

אז פיב”א היתה צריכה להתמודד עם הבעיה הזאת, לא היתה לה ברירה, היא לא יכולה נגד חוקי מדינה או חוקי הזהו היא לא יכלה והיא אישרה אכן שבקהיליה האירופאית מותר לשתף ממדינות אחרות גם כן, הם לא ייחשבו במסגרת הזרים הם ייחשבו במסגרת של אזרחים מלאים.

6. פרשת בוסמן הובילה גם לשינוי בתקנוני איגוד הכדורסל בישראל. כוחה היחסי של קבוצה ישראלית אל מול קבוצה מקומית אחרת או קבוצה אירופאית יכול להיות תולדה של מספר השחקנים הזרים או שחקני הבוסמן המשתתפים בקבוצה. על כן קבע איגוד הכדורסל הסדר מיוחד ביחס לשחקנים אירופאים, וסיווג את שחקני בוסמן בנפרד מהשחקנים הזרים. נראה כי נוצר תמריץ לשחקנים זרים להתאזרח במדינת קבוצתם, או להתאזרח במדינה השייכת לאיגוד האירופי כדי לרכוש מעמד של שחקן בוסמן. ניתן להניח כי תופעת התאזרחות כזו אכן מתרחשת, אם כי מימדיה אינם ברורים. הדעה הרווחת בקרב שחקני הכדורסל, מאמני הכדורסל ויתר המעורבים בניהולן של קבוצות הכדורסל היא שמדובר בתופעה נרחבת. כך, למשל, אמר צביקה שרף, מי שהיה מאמן נבחרת ישראל (פרוטוקול, ע' 61):

ש. [מהודעתך עולה] ... שישנם באירופה ובישראל מאות שחקנים אמריקאים, שתוך כדי שהייתם באירופה קיבלו או השיגו אזרחויות כאלה ואחרות וזה לא המקרה היחיד גם בארץ וגם בעולם, ... אלה דברים שאתה חוזר עליהם גם כאן נכון?

ת. ... יש גם במדינת ישראל שחקנים אמריקאים שיש להם אזרחויות זרות, אירופאיות כאלה ואחרות.

ברגע שהוחל חוק בוסמן ששכלל יותר את אפשרויות המעבר, או אפשרויות מקומות העבודה של השחקנים האלה באירופה, התופעה הזאת התעצמה ויש גם כיום בישראל שישה או שבעה שחקנים אמריקאים שיש להם אזרחות אירופאית כזו או אחרת, וכך יש בכל ליגה וליגה באירופה וזה נמצא גם בענפי אחרים.

7. נשמעו השערות, בלתי מבוססות (פרוטוקול ע' 1258), כאילו נעשו פעולות בלתי כשרות לצורך השגת אזרחויות ישראליות (פרוטוקול, ע' 1259). השערות אלה היו חלק מתפיסה כללית הגורסת שאין הקפדה של ממש על דרכי ההתאזרחות במדינות השונות כך שנוצרה מעין תרבות של ניצול לרעה של אפיקי התאזרחות מפוקפקים, המשגשגת בשל העלמת עין של הגורמים המפקחים. וכך אומר דני קסטן, יו"ר איגוד הכדורסל בישראל (פרוטוקול, ע' 1159):

[ש]: העובדה שהוא [וויליאמס] חזר כבוסמן ולא כזר עוררה אצלך שאלה, אבל העובדה שהוא אמר לך השקעות באיזה ארץ?

ת. לא. אני פשוט לא זוכר אני אומר גם מדוע ,לא זוכר משום שיש פה עשרות שחקנים מתאזרחים, אמריקאים מתאזרחים אירופיים ובכל אירופה כולה יש מאות כאלה שמשחקים כדור סל, ואם אני אפילו לא טועה, אז באותה עונה או בעונה שלפני אולי, שיחקו בישראל עשרה שחקנים כאלה.

זאת אומרת שההתאזרחות מסוג זו של אמריקאים באירופה היא הליך קיים, אף אחד לא נתן את דעתו מעבר לזה.

"אף אחד לא נתן דעתו מעבר לזה" – אומר יו"ר איגוד הכדורסל. אכן, אווירה של העלמת עין אפפה מהלכים רבים העומדים במוקד הליך זה. נוצר לא פעם רושם כי העוסקים בדבר נוהגים כאנשים שנתנו להם רשות אך לא נתנו להם אחריות. מסמכים, תהליכים, ואירועים שברגיל מעוררים חשד או הרמת גבה התקבלו בטבעיות. אווירה מסוג זה היא חממה לתהליכים בלתי תקינים. ניתן להעיר שכאשר נכנעת הדרישה לתקינות להסדרים של "בערך", והמוחלט נכנע לרלטיביזם, משתררת אפלה המקשה על הבחנה בין מותר לאסור. על מנת שהדברים לא ישמעו כהערה כללית ניתן להצביע למשל על גישתו של נתן אמיר, סוכן שחקנים בישראל. הוא היה ער לתופעה ש"יש דרכונים מזויפים" (פרוטוקול, ע' 44). לדבריו, הוא הבין שהדרכון של קני וויליאמס הוא דרכון מזויף (פרוטוקול ע' 45) - "הדרכון מזויף ידעתי" הוא אומר (פרוטוקול, ע' 47). הוא איננו פונה לרשויות בבקשה לחקור את העניין (פרוטוקול, ע' 48). במקום זאת, הוא עושה צעדים שיש בהם כדי לנצל את אותו דרכון מזויף. כך, הוא לא נרתע מלהעביר את שמו של אותו שחקן לקבוצה היוונית אולימפיאקוס כמועמד להיות שחקן בוסמן, על בסיס אותו דרכון מזויף. והוא מסביר (פרוטוקול, ע' 40):

ש. רציתי לשאול אותך אם לא הפריעה לך העובדה שהאמירה [שלך]: "קני, הדרכון מזויף", לא באה, לא עולה בקנה אחד עם המלצה לאולימפיאקוס לקבל את קני כבוסמן?

ת. אם הדרכון, אני לא יודע מה מספר הדרכונים המזויפים שמסתובבים באירופה ... מי אני שאני אשפוט אם החליטו באיגוד הכדור סל שהפספורט הוא בסדר, איגוד הכדור סל הוא קובע.

אם פיב”א קובע שהדרכון הוא בסדר, מי אני שאני, מה אני מעל פיב”א, מעל לאיגוד הכדור סל? אז במידה ופיב”א החליטו שכן ואיגוד הכדור סל החליטו שכן, היוונים יחליטו שכן, שישחק בחמש מאות אלף דולר, למה לא?

גם כאשר עימתו אותו עם הקושי המתעורר בשל דרך פעולה זו, שימוש במסמך המזויף, הוא הדגיש רק את הסיכון של גילוי הזיוף. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 48):

[ש]. אבל אתה כשאתה היית פונה לאולימפיאקוס לשיטתך היית צריך להגיד לאולימפיאקוס שהדרכון לפי דעתך מזויף, או שדי לך בזה שאתה מגיש להם והם יבדקו או לא יבדקו כפי שהם יראו, כשאתה יודע שהדרכון מזויף?

ת. אני לא יודע מה הייתי עושה, יכול להיות שהיה משחק שם בתור אמריקאי, יש לו דרכון אמריקאי.

8. דבר גורר דבר, וראיית האמת כעניין יחסי משפיעה גם על צורת הדיווח של קבוצות הספורט. לפחות חלק מהעוסקים בספורט זה הוטרדו פחות מטיב הפעולות שהם מעורבים בהן, ויותר מהשאלה כיצד המידע נתפס בעיני עיתונאים. מנהל מכבי רעננה, זוהר הלפרין, חשש בעיקר מהפרסום העיתונאי (פרוטוקול ע' 372 – 375). הוא סבר כי ל"עיתונאי, יש לו מקורות מידע הרבה יותר רציניים ממני", וגם כאשר מלוא החומר מצוי בידיו הוא איננו פונה לרשויות כדי לבדוק אם נעשה שימוש בדרכון מזויף (פרוטוקול ע' 380). דני קליין, הוא הנאשם 2, מקדיש תשומת לב רבה לצורך להדוף אפשרות של ביקורת באמצעי התקשורת (פרוטוקול, ע' 896). אגב כך הוא איננו נרתע משימוש בתקשורת כדי להפיץ מידע כוזב. הוא מסכים כי בוצעה על ידו הסתרה מכוונת (פרוטוקול ע' 1087, ש' 8). הוא אומר (פרוטוקול, ע' 1094):

...אז אני אחזור, פחדנו מהתקשורת, הצגנו, ... ואני מודה, אני מספר לתקשורת מה שאני רוצה ואני משתמש בהם איך שזה טוב להפועל ירושלים. ואם יכולתי לספר הייתי מספר שזה בכלל ירושה של אמא של קני וויליאמס.

אכן, לא ניתן היה שלא להתרשם שקו פרשת המים משורטט על ידי חלק מהעוסקים בספורט זה - לא על ידי אבחנה בין תקין ללא תקין או נכון ללא נכון, אלא על ידי אבחנה בין מצוי ורצוי, כאשר מעייניהם נתונים להשפעה התדמיתית של המידע יותר מאשר לתוכנו המהותי. כאשר כמעט הכל מותר, ובלבד שהדבר לא יתגלה באמצעות העיתונים, ניתן לומר ש"המקצוע הזה, אני לא רוצה להגיד מלוכלך, אבל מאוד תחרותי" (אברהם פלדה, פרוטוקול, ע' 554).

9. באווירה זו התפתחו גם האירועים, העומדים ביסוד כתב אישום זה, והנוגעים לדרכי השגתם של שני דרכונים צ'כיים, האחד – דרכונו של השחקן מיילס סיימון (אישום 2), והאחר דרכונו של השחקן קני וויליאמס (אישום 1). היום ברור ששני הדרכונים הצ'כיים לא הוצאו בצ'כיה על שמם של אותם שחקנים, וכי השניים אינם רשומים במרשם האוכלוסין הצ'כי (פרוטוקול, ע' 543, ע' 627). עוד ברור כי השניים נרשמו באיגוד הכדורסל כשחקני בוסמן, מיילס סיימון נרשם כשחקן מכבי עירוני רעננה וקני וויליאמס כשחקן הפועל ירושלים (לעיל, בסעיף 1). זיוף הדרכונים נעשה על ידי גניבת הדרכונים מבעליהן, תוך שינוי השם והתמונה (פרוטוקול, ע' 903).

קדמה למקרים אלה פרשת דרכונו של שחקן אחר, שון רספרט, אשר איננה מהווה חלק מכתב האישום. אף על פי כן יש להידרש אליה, שכן טמונים בה מרכיבים הכרחיים לצורך הבנת השאלות העומדות להכרעה בפרשה זו.

מעמדם של אבי הדר ואשר ביטון כמתווכי דרכונים

10. אברהם פלדה מספר כי במהלך שנת 95' או 96' פנה אליו אדם בשם אבי הדר ועניין אותו באפשרות הסדרת אזרחות באחת ממדינות אירופה לצרכים שונים. אבי הדר עשה על פלדה רושם רציני וסמכותי (פרוטוקול, ע' 546). הוא הבהיר לאברהם פלדה כי, לבד משחקני כדורסל המעוניינים באזרחות שנייה לצורך רכישת מעמד של שחקן בוסמן, חפצים בכך גם אנשי עסקים "בגלל המיסים הגבוהים במדינות שלהם, ככה שיוכלו למצוא במדינות אחרות מקלטי מס" (פרוטוקול, ע' 547). עוד נאמר לאברהם פלדה, כך לפי הטענה, שהסדרת האזרחות כרוכה בהשקעה במדינות המאזרחות. המומחיות של אבי הדר מאפשרת להשלים את תהליך ההתאזרחות בתוך תקופה קצרה. מסביר אברהם פלדה (פרוטוקול, ע' 547):

ש. איפה ההשקעות?

ת. הוא אומר, הוא העלה את הענין שאם זה מניות של מדינה, אם זה הפקדה בבנק של המדינה או קניית רכוש, נדל"ן וכיוצא, אבל הוא לא דיבר איתי בפרוטרוט, הוא אמר שתלוי באיזה מדינה, איזושהי השקעה שיהיה, הוא אמר למעשה מה שהוא מסדר למעשה זה את הזירוז, כי כל אחד יכול לעשות את זה, רק שזה לוקח שנתיים, שלוש, ארבע שנים, ומה שהם עושים, החברה שלו, היא למעשה זירוז ההליכים שזה יכול להגיע אפילו לחודשיים, חודש, או שלושה חודשים. תלוי במדינה, תלוי במצב.

11. לא חלפו אלא חודשים מועטים ואל אברהם פלדה פנה סוכן יווני שביקש לדעת אם ניתן להסדיר אזרחות אירופית לשחקן פורטוריקני בשם חוזה אוטיס (א/2). אברהם פלדה פנה לאבי הדר, ולאחר שנשתכלל חוזה, באמצעות עו"ד בית הלחמי, הוסדרה אזרחות ספרדית לאותו שחקן (פרוטוקול, ע' 550). היה מובן כי ההשקעה ופירותיה נשמרים בידי מסדירי האזרחות, כאשר התמורה לה זכה השחקן היתה "שהוא מקבל את האזרחות הכפולה ואז הוא יכול לשחק כדורסל [כשחקן בוסמן], ולהרוויח פי כמה בתור מה שהוא מרוויח כשחקן זר" (פרוטוקול, ע' 552).

אברהם פלדה ציין שהוא התרשם ממהירות הסדרת האזרחות, ומכך שכרטיס השחקן אושר על ידי פיב"א, ארגון הגג של התאחדויות הכדורסל באירופה. הסדרה זו, שעברה ללא ביקורת של קבוצות מתחרות, נראתה לו משמעותית. לדבריו "אני מבין שהקבוצות האחרות שיוצאות מדעתן להכשיר כל דבר של חיזוק, ושמה זה הולך בצורה מאוד אגרסיבית, זה עבר ופיב"א אישרה והכל היה בסדר" (פרוטוקול, ע' 554).

12. בעבור פרק זמן קצר, מקבל אברהם פלדה, לדבריו, שיחת טלפון נוספת, הפעם מאשר ביטון, מי שהיה נאשם 3. זה הציג את עצמו כשותפו של אבי הדר. הוא מסר כי אבי הדר נפטר, אך הוא יכול להמשיך בתיווך לצורך הסדרת אזרחויות. אומר אברהם פלדה (פרוטוקול, ע' 573):

ת. כן, כן, נפגשנו, נפגשנו ושוב פעם באיזה בית קפה בגבעתיים. ישבנו איזה חצי שעה-שעה, ופשוט להכיר, ואז הוא הראה בהחלט ידע מוחלט בכל מה שעשינו, בכל מה שעשיתי עם אבי הדר, הייתי בטוח שהוא שותפו, הוא גם הציג את עצמו כשותפו, ואני אגיד לך, הגיע בחור הרבה יותר צעיר מאבי הדר, עשה עלי רושם בהחלט של בחור בסדר, שעשה עלי רושם הכי גדול זה העדינות שלו, הוא בחור, עשה רושם של מה זה בחור עדין, יוצא מן הכלל.

גירסתו של אשר ביטון שונה. לדבריו, היה זה אברהם פלדה שפנה אליו (פרוטוקול, ע' 410). יחד עם זאת הוא אמר שהוא מסר לאברהם פלדה כי הוא מכיר את "האנשים שהתעסקו עם אבי" ויש ביכולתו להמשיך במתן שירותי התיווך.

13. השאלה מי יזם את השיחה הטלפונית היא נטולת חשיבות. לעומת זאת, מעמדו של אשר ביטון וחלקו בפרשה הם בעלי חשיבות. אשר ביטון, היה שחקן מרכזי בהליך השגת הדרכונים. חרף זאת, הוא ניסה להציג עצמו כבובה אבסורדית, שטולטלה לפה ולשם על פי רצונו של אברהם פלדה ושל אותם אנשים עלומים עמם עמד בקשר לצורך הסדרת האזרחות.

אכן, קשה ליחס משקל של ממש לדברים שהשמיע אשר ביטון. גם אם עדותו הכילה רסיסי אמת, היו אלה רסיסים מבודדים בעוד התיאוריה הכללית היתה פגומה. כך, למשל, התעקש אשר ביטון לטעון כי הוא לא היה שותף של אבי הדר. לדבריו, הוא היה בעל משרד תיווך בחיפה, וככזה השכיר חדר לאבי הדר (פרוטוקול, ע' 409). שכירות זו נעשתה בלא שאבי הדר שילם דמי שכירות, לפחות בהתחלה (פרוטוקול, ע' 462). הטעם לכך נבע מהעובדה שאשר ביטון היה, לדבריו, מודיע של המשטרה (פרוטוקול, ע' 456). "אצלי... מבקרים בדרך כלל הרבה שוטרים במשרד שלי" (פרוטוקול, ע' 459). הוא מסר מידע, באמצעות אחת מהנשים אשר שכרו דירות אצלו, לפיו אבי הדר "מתעסק בדרכונים" (פרוטוקול, ע' 458). לאחר שאבי הדר נעצר ושוחרר, הוא השכיר לו חדר מתוך תחושה שהוא טעה בשעה שהוא דיווח עליו למשטרה.

14. התיאור כולו התחוור כמופרך. אגב התדיינות משפטית שנערכה בין אברהם פלדה לבין אשר ביטון, ועוד תפורט להלן, מסר אשר ביטון תצהיר בו הוא מתאר את מעמדו בצורה אחרת לחלוטין. בגדרה של בש"א (חי') 19549/99, חותם אשר ביטון על תצהיר בו נאמר (ת/29, 53):

בעבר סיפק לאברהם פלדה לשביעות רצונו מסמכים דומים, שותפי למשרד אבי הדר ז"ל ומכאן הקשר שלי עם אברהם פלדה.

כאשר נשאל כיצד הוא מיישב דברים אלה עם טענתו, כי אבי הדר לא היה שותפו, הוא מסביר (פרוטוקול, ע' 494):

[ש]: ואדוני יראה בסעיף 2 אדוני כותב דברים עוד יותר חריפים ממה שכתב עורך הדין שלו, כתוב שותפי במשרד.

ת. שותפי התכוונתי כבודו לחדר שהוא שכר, לא התכוונתי

[ש]: שוכר זה שותף למשרד?

ת. ככה הגדרתי את זה, אבל זה בטח שהוא לא שותף שלי. שותפי לחדר במשרד.

אין צורך להתעכב על דברים רעועים אלה, שאינם אלא תירוצים שנועדו להסביר גרסה בלתי מתקבלת על הדעת. עובדת השותפות בין אבי הדר לבין אשר ביטון היא זו שיכולה להסביר מדוע כתב עו"ד בית הלחמי, שייצג את אשר ביטון, על אחד ממסמכיו "אשר ביטון – מחליף את אבי הדר" (נא/2). טענת אשר ביטון לפיה אלה דברים של בית הלחמי שנכתבו שלא על דעתו (פרוטוקול, ע' 463) לא יכולה להבהיר מדוע חשב מי שהיה בתחילה נאמן של שני הצדדים, ולאחר מכן עורך דינו של אשר ביטון, כי אשר ביטון מחליף את אבי הדר.

15. יתר על כן, לאשר ביטון, שהכיר את המידע שהיה בידי אבי הדר, היתה גישה לאותם גורמים שיכולים ל"הסדיר" דרכונים. אשר ביטון ניסה להסביר שלאחר מותו של אבי הדר הוא נטל את ספר הטלפונים שלו מתוך מיטלטליו, קודם שבניו של אבי הדר באו לאסוף את חפציו. "לקחתי למעשה את כל ספר הטלפונים, סליחה, רק, כן זה נשאר אצלי הספר טלפונים" (פרוטוקול, ע' 479). לשיטתו, נלקח הספר משום שהוא סבר שפלדה יתקשר וירצה להוציא דרכונים נוספים (פרוטוקול, ע' 480).


בפועל, אפילו לשיטתו של עד זה, התמונה מורכבת קצת יותר. אשר ביטון גילה כי הוא הכיר את שמותיהם של אותם מתווכים הדואגים להוצאת הדרכונים. הוא הכיר את מקס, לדבריו, ערבי יליד ישראל אב ל- 17 ילדים המפוזרים ברחבי העולם (פרוטוקול, ע' 463 – 464). היכרות זו נעשתה באמצעות אבי הדר, באחת מנסיעותיהם. אשר ביטון נסע לרומניה לבקר חברה שלו המתגוררת שם (פרוטוקול, ע' 464). באותה עת שהה גם אבי הדר ברומניה לצרכי עסקים. הם נפגשו לארוחת ערב משותפת בה נכח גם אותו מקס. באותו אופן הכיר אשר ביטון גם את דניאל, דמות נוספת שסיפקה דרכונים. עם דניאל נפגש אשר ביטון מספר פעמים. גם אותו הכיר אשר ביטון במהלך ארוחת צהרים, הפעם בצ'כיה. לדבריו, "יש לי חברה גם בצ'כיה, נסעתי לבקר אותה, ואבי [הדר] היה בעניינים שלו". וכך הוא מתאר את הדברים (פרוטוקול, ע' 468):

ת. יש לי חברה גם בצ'כיה, נסעתי לבקר אותה, ואבי היה בעניינים שלו.

ש. הבנתי. ושוב, המזל הטוב הפגיש ביניכם כשאתה מבקר את החברה והוא למטרות עיסקיות.

ת. נכון.

ש. ואז ישבתם דניאל, אתה והחברה הצ'כית ואבי לארוחת ערב או צהריים?

ת. אמת.

ש. זה אני ניחשתי אבל לא אמרת את זה.

ת. לא ניחשת, את אמרת לפי העדות אני משער.

ש. לא, לא אמרת שישבתם ביחד בצ'כיה, אבל למדתי מרומניה על צ'כיה.

אין צורך להכביר מילים על דברים אלה. הם מחזקים את עובדת קיומה של שותפות עליה הצהיר אשר ביטון בהליך אחר. המידע שהיה ברשותו של אשר ביטון, ההיכרות האישית עם כל המתווכים בהוצאת הדרכונים, למעשה בזיופם, כמו גם ההבנה של עורך דין בית הלחמי, מלמדים שאשר ביטון היה שותפו של אבי הדר. למעשה הסכים גם אשר ביטון כי הוא נכנס לנעליו של אבי הדר בכל הקשור לאברהם פלדה. הוא אומר (פרוטוקול ע' 478):

[ש]: אז אתה מתקשר אליו בגלל אותה פגישה שהיתה ביניכם והוא מסכים לעשות איתך עסקים, איך נקשרים התנאים, לפי מה מוציאים את הדרכונים, כל הדברים האלה לא משוחחים, ממשיכים, נתן לך הזמנה של אבי הדר ולא צריך מחדש ללבן את העניין, איך הוא יכול לסמוך עליך, איך אתה יכול לסמוך עליו?

ת. למעשה כמו שציינת כבודו, נכנסתי לנעליים שלו.

16. השתלשלות העדות אפילו בנקודה זו – מפגשים אקראיים ברומניה ובצ'כיה עם מזייפי הדרכונים – מייתרים את הצורך לעמוד על כל אחד מחלקיה של עדות פתלתלה זו, לרבות אותו חלק המייחס לאבי הדר את הגילוי "שהשגרירות העיראקית בבולגריה מנפיקה דרכונים ישראלים", גילוי שנמסר לראש השב"כ הבולגרי, באחת מגיחותיו של אבי הדר לאירופה (פרוטוקול, ע' 460). אכן, כפי שטענה המאשימה, קשה לומר על עדותו של אשר ביטון "שכל מילה שלו חצובה בסלע". רחוק מזה. ניתן לומר כי צריך להתייחס לעדות זו בזהירות רבה בעת משיכת הממצאים, וניתן לסמוך עליה רק אם יש לה חיזוק בדבריהם של עדים אחרים, או מטעמים מיוחדים.

17. אם כן, אברהם פלדה ואשר ביטון נפגשים זה עם זה לאחר שאשר ביטון מציג את עצמו בפני אברהם פלדה כממשיכו של אבי הדר. הפעם עומדת על הפרק אפשרות אזרוחו של שחקן בשם שון רספרט. על פרשה זו ניתן ללמוד מתוך המסמכים שנמצאו בתיקו של עו"ד בית הלחמי (ת/29). ביום 7.7.1999 נכרת חוזה בין אברהם פלדה לבין אשר ביטון. צד נוסף לחוזה היה עו"ד בית הלחמי, שמונה על ידי הצדדים כנאמן. על פי אותו חוזה, התחייב אשר ביטון לטפל בהשגת דרכון חוקי ותקף ותעודת התאזרחות על שם שון רספרט. הדרכון והאזרחות היו צריכים להיות של פורטוגל. מתוך דבריו של עו"ד בית הלחמי ניתן ללמוד כי ביסוד ההסכם עמד הרצון לאפשר לשחקן לשחק בקבוצת כדורסל ישראלית כשחקן בוסמן (ת/29, 36).

ההסכם קבע את התמורה לה היה זכאי אשר ביטון. אברהם פלדה התחייב לשלם לאשר ביטון סכום של 50,000 דולר. אברהם פלדה שילם מקדמה בגובה של 6,500 דולר, ואילו אשר ביטון הפקיד בידי הנאמן המחאה בסכום זה להבטחת החזר המקדמה אם הוא לא יעמוד בחיוביו. אברהם פלדה הפקיד בידי הנאמן את יתרת התמורה בדרך של המחאה בסכום של 43,500 דולר, שהנאמן היה אמור להעביר לאשר ביטון, אם אברהם פלדה לא ישלם את יתרת התמורה לאחר שימסרו לו המסמכים.

18. העסקה לא עלתה יפה. המסמכים הפורטוגליים שסופקו התגלו כמזויפים. אומר אשר ביטון (פרוטוקול, ע' 413):

הוא [מקס] הביא לי מסמכים פורטוגליים. הביא לי קופי של דרכון פורטוגלי, תעודת זהות פורטוגלית. מסרתי אותם לפלדה. פלדה בדק אותם, אני לא יודע איפה הוא בדק, הוא אמר שזה מזויף...

אברהם פלדה הכחיש דברים אלה. לשיטתו, לא יכול היה אשר ביטון לעמוד בדרישות של החוזה, והוא לא סיפק את המסמכים הנחוצים מפורטוגל. אשר ביטון "לא הצליח לאזרח אותו [את רספרט] בפורטוגל, זה הכל, והוא ביקש ממני אם אפשר להכניס את זה שהוא יתאזרח בספרד, זה כל מה שהיה" (פרוטוקול ע' 679).

בעניין זה ניתן לקבל את דבריו של אשר ביטון. אברהם פלדה כבר מתחילת הדרך ניסה לכמוס את פרשת רספרט. בפגישה שהוא ערך עם אשר ביטון קודם לחקירה, פגישה המשמשת נושא לאישום השלישי, הוא הדריך את אשר ביטון להימנע מאיזכור פרשת רספרט. הוא אומר לו: "אל תזכיר את רוסטוב [רספרט] בכלל. אם הם יגידו לך אנחנו יודעים אז טוב" (ת/34). לפחות דברים אלה מתוך השיחה אינם מוכחשים על ידי אברהם פלדה (פרוטוקול, ע' 783). אברהם פלדה הסתיר, בעת חקירתו הראשונה במשטרה ביום 8.3.01, את עסקת רספרט ויצר את הרושם כאילו העסקות היחידות שנעשו נגעו לקני וויליאמס (אישום ראשון ) ומיילס סיימון (אישום שני) (ת/1 א', ש' 352). אברהם פלדה איננו יכול לתת הסבר מתקבל על הדעת לשיטה זו של מסירת מידע, ופער זה מהווה תמיכה בעדותו של אשר ביטון. הניסיון להתעלם מעסקת רספרט נבע מכך שחשיפתה יכולה ללמד שכבר בשלב זה למד אברהם פלדה שהמסמכים אותם הוא קיבל אינם אותנטיים (השוו פרוטוקול, ע' 661 – 665). תמיכה נוספת בכך ניתן לשאוב גם מההתפתחות הנוספת שחלה בעסקת רספרט.

19. הקשיים בהשגת המסמכים הפורטוגליים הובילו, גם לשיטת אברהם פלדה, להסכמה בעל פה בינו לבין אשר ביטון, לפיה ימציא אשר ביטון דרכון ותעודת אזרחות ספרדיים, חלף המסמכים הפורטוגליים (הודעה במשטרה, ת/1 ב', ע' 8; תצהיר פלדה לבית המשפט בבש"א 19549/99, ת/29, 65, ס' 2).

אשר ביטון ממציא, אפוא, לאברהם פלדה דרכון ספרדי על שמו של שון רספרט, תעודת זהות ואישור תעודת התאזרחות. ואולם, מסמכים אלה אינם מניחים את דעתו של אברהם פלדה. לאחר חילופי דברים בין הצדדים, דורש כל אחד מן הצדדים מהנאמן, עו"ד בית הלחמי, לקבל לידיו את ההמחאות שהופקדו בידיו. אשר ביטון דורש את יתרת התמורה, ואילו אברהם פלדה דורש את המקדמה ששולמה על חשבון המסמכים.

20. במצב דברים זה פונה עו"ד בית הלחמי אל בית המשפט בדרך של טען ביניים בגדרו של בש"א 19549/99 שהוגשה בבית המשפט השלום בחיפה ("טען הביניים"). בשלב הראשון התבצר כל אחד מהצדדים בעמדותיו.

אשר ביטון, בהודעת הפרטים שהוגשה מטעמו, טען שאברהם פלדה פנה אליו לאחר שעשה הסכם דומה בעבר עם אבי הדר "שעמו עבד המשיב 2 [הוא אשר ביטון]" (ת/29, 53). הוא הסביר שהוא סיפק תחילה מסמכים פורטוגליים, אך בדיקתו של אברהם פלדה "העלתה פגמים במסמכים הפורטוגליים". לאחר מכן סופקו מסמכים ספרדים, ולמרות שמסמכים אלה נמצאים בידיו של אברהם פלדה "הוא מסרב להשיב על אף שלא שולם כל סכום עבורם".

אברהם פלדה הגיש גם הודעת פרטים, שנתמכה בתצהיר. כבר בתצהירו הראשון הוא קבע שהמסמכים הספרדיים אינם מסמכים אמיתיים (ת/29, 65). לאחר מכן, הוא הגיש תצהיר משלים, בו הוא אומר על המסמכים הספרדיים (ת/29, 67):

1. מבלי לפגוע בטענותיי כפי שהועלו בתצהיר מטעמי.... אתכבד לציין כי המסמכים אשר סופקו על פי ההסכם הנוסף [הנוגע להסדרת אזרחות ספרדית] אשר נערך עם המשיב מספר 2 [אשר ביטון] היו לא אמיתיים וחסרים.

2. בשל היותם של המסמכים לא אמיתיים וחסרים, הם הוחרמו ולא ניתן היה לעשות בהם כל שימוש ולפיכך המסמכים אינם בידיי; אין כל אפשרות להחזירם, וממילא אין בהם כל תועלת.

מתוך דברים אלה עולה שאברהם פלדה ידע כי המסמכים שסופקו לו אינם מסמכים אותנטיים, והם בלשונו לא אמיתיים. הדברים ברורים בתכלית, ואברהם פלדה חזר עליהם כל עוד טען הביניים היה תלוי ועומד. ואולם, לפתע, בשעה שהשאלה עלתה בהליך זה, נמחק הביטוי "לא נכונים" מזיכרונו, כמו מסמך המושמט מצג של מחשב בלחיצת כפתור. אברהם פלדה עשה כל שהוא יכול כדי לגמד את משמעות הדברים, ובתוך כך ניסה גם להפנות "אצבע מאשימה" אל בא כוחו. בסופו של דבר, אברהם פלדה הסתבך בשלל של הסברים אשר טרפו אלה את אלה והותירו בבידודה את העובדה שביחס לעסקת רספרט הוא עצמו העלה טענה, לפיה המסמכים אינם נכונים.

21. כדאי להתעכב על מהלך חקירתו. אברהם פלדה גרס כי מסמכים לא שלמים הם מסמכים לא אמיתיים. לשיטתו, הצטמצם הפגם בכך שפיב"א הציגה דרישה לשני אישורים נוספים לצורך רישומו של השחקן. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 688):

ת. זה נרשם ונרשם בסדר, כי אני בשבילנו, גם בשבילי וגם בשביל עורך הדין, ברגע ותשים לב לניסוח החוזה, ברגע שהם לא מושלמים הם לא אמיתיים. אמיתיים זה ניסוח שלו.

מתוך המכתבים ששלחו לצדדים זה לזה קודם לטען הביניים, עולה שאברהם פלדה אכן הציג דרישה ביום 1.9.99 למסירת שני מסמכים נוספים, שבלעדיהם אין לדרכון ולתעודת ההתאזרחות "כל תועלת". המסמכים הם ACTA DE NACIONALIDA ESPANOLA ומסמך נוסף ש"אין לו כותרת אבל זה מסמך המעיד כי האיש נשבע אמונים למלך הספרדי" (ת29, 4). ואולם, מחסור במסמכים איננו יכול להסביר את השימוש בביטוי "מסמכים לא אמיתיים", בייחוד כאשר הוא נסמך אל מכתב של סוכנו האמריקאי של שון רספרט, לפיו (ת/29, 67א):

…The reason for Shawn Respert not playing in Olympiakos as a European community player was because the documents (i.e. passport and naturalization papers) were false and therefore not accepted by FIBA.

על יסוד זה, נשאל אברהם פלדה, פעם אחר פעם על היחס בין הביטוי "אינם נכונים" לבין הביטוי "חסרים", והוא שב ואמר כי מסמכים לא אמיתיים או לא מקוריים הם מסמכים חסרים. ואלה דברי העד (פרוטוקול, ע' 691):

[ש]: רק כדי שאני אבין, כשאתה אומר המסמכים לא אמיתיים או לא מקוריים הכוונה זה שחסרים.

ת. בדיוק, וככה זה גם מנוסח בחוזה.

22. אך תשובה זו איננה יכולה להתקבל. בתצהיר שהוגש על ידי אברהם פלדה במסגרת טען הביניים הוא ערך הבחנה מפורשת בין מסמכים חסרים לבין מסמכים לא אמיתיים. הוא אומר (ת/29, 65):

[לפי הסכם בין אברהם פלדה לבין אשר ביטון, היה על אשר ביטון לספק] מסמכים מהשלטונות הספרדיים המאשרים את אזרחותו של השחקן, שון כריסטופר רספרט, אף הסכם זה הופר על ידי המשיב מספר 2 [אשר ביטון] באשר המסמכים לא סופקו במלואם, ואלה אשר סופקו הינם מסמכים לא אמיתיים וחסרים.

כאשר הופנתה שימת ליבו לדברים אלה אין הוא יכול להשיב עליהם, והוא מפנה את הדברים אל עורך דינו (פרוטוקול, ע' 691):

[ש]: עכשיו אדוני יסתכל בתצהיר שלו במסמך 65, אדוני יסתכל בפסקה שנייה, ואדוני יראה שיש הבחנה בין הביטוי לא אמתיים ובין הביטוי חסרים. בפתח המשפט נאמר שהמסמכים היו חסרים, מיד עם קבלת המסמכים הודעת לו כי דרושים מסמכים נוספים וזאת אף מבלי לדעת, כפי שנתברר מאוחר יותר, כי אף המסמכים הספרדיים אינם מקוריים, כלומר יש הבחנה בין מסמכים חסרים ובין זה שלאחר מכן נאמר.

ת. השאלה נכונה. התשובה מי שיכול להסביר את זה יותר טוב ממני זה עורך הדין.

ואולם, גם לעורך דינו של אברהם פלדה, יובל פלדה, שזומן כעד מטעמו, לא היה הסבר לדרך ניסוח זו. ההסברים שניתנו רק עוררו תמיהות נוספות. עו"ד יובל פלדה ניסה לטעון, תחילה, שטענת חוקיות המסמכים היא טענה "שעורך דין אזרחי מעלה כדי לשמור על כל התמונה" (פרוטוקול, ע' 817). ההגדרה "האלגנטית" של הדברים כ"מצב עדין של הפרקטיקה בהכללת טענות טקטיות" בכתבי טענות (סכומי פלדה, ע' 16) יכולה במקרה הטוב למנוע מבוכה. ביסודו של דבר, וזהו החשוב לעניין זה, הסכים עו"ד יובל פלדה, לאחר חקירה ארוכה, שהעובדה לפיה המסמכים אינם מקוריים נמסרה לו על ידי אברהם פלדה, ואינה יציר כפיו (פרוטוקול, ע' 826).

יש לשים לב לכך שבתצהיר המשלים שהוגש על ידי אברהם פלדה במסגרת טען הביניים נקבע, בין היתר, כי המסמכים "הוחרמו". תוספת זו של החרמת המסמכים מחזקת את רישומה של התיבה מסמכים לא מקוריים או לא אמיתיים. גם כאן עו"ד יובל פלדה לא יכול היה לצקת תוכן עובדתי ממשי לא לטענת ההחרמה ולא לביטוי "לא מקוריים". העד נחקר ארוכות על דברים אלה. הוא ניסה לסמוך תחילה על הטענה כי התצהיר אימץ נוסח מכתב קודם של אברהם פלדה (פרוטוקול ע' 832), אך הסבר זה לא היה מספיק. הוא שוב טען שיש "לזכור שאנחנו מצויים פה בהליך אזרחי, שההליך שאנחנו טוענים את כל הטענות לחילופין" (פרוטוקול ע' 826), אך ברור שגם בכך לא היה משום הסבר להעלאת טענה בדבר החרמת מסמכים או טענה שהמסמכים אינם נכונים. בסופה של חקירה, מאשר עו"ד יובל פלדה שהמידע נמסר לו על ידי אברהם פלדה. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 847):

[ש]: כדי לקצר את הדרך, עורך דין קורב שואל האם יכול להיות שהדילוג מהביטוי - מסמכים שלא אושרו כאמיתיים, לביטוי מסמכים לא אמיתיים, זה דילוג בניסוח שנעשה על ידך, האם יכול להיות שלך הוא אמר - המסמכים האלה לא אושרו כאמיתיים, ואתה ניסחת את זה עבורו כמסמכים לא אמיתיים, זה השאלה הראשונה שהוא שואל...

ת. אז עוד פעם אני אומר, מאחר וכמו שבית המשפט אמר, אני לא זוכר בוודאות כל מילה ופסיק שהיתה לפני שנתיים, אני מניח שמה שרשמתי בתצהיר זה היו דברים שקיבלתי ממר פלדה, אני עוד פעם אומר שמר פלדה בעצם הוא זה ש-

כ.ה. אוקון: זה ברור לנו שהוא חתם,

ת. לא, שהוא גם קרא ואם היו לו הערות אז הוא תיקן אותם.

23. אם כך, לא נותר אלא לקבוע כי אברהם פלדה היה זה שהעלה את הטענה כי המסמכים אינם נכונים, וכי הם הוחרמו בשל כך. טענה זו לא נדונה בהליך משפטי, שכן טען הביניים לא הוכרע בפסק דין. הצדדים הגיעו להסכמה אשר סיימה את הפרשה, והובילה להתקשרות בעניינו של מיילס סיימון. פרשה זו עומדת במרכז האישום השני, וזהו השלב לעבור לבחינת האישומים.

אישום 2

24. קבוצת מכבי רעננה השתתפה גם היא במשחקי הכדורסל בליגת העל. מאמן הקבוצה היה שרון דרוקר, ומנהל הקבוצה היה זוהר הלפרין. בקיץ של שנת 00', שקדו הנהלת הקבוצה ומאמנה "על בניית הקבוצה לקראת העונה הקרובה" שהתחילה בשלהי שנת 00' (ת/18, ע' 1). שרון דרוקר ניסה לאתר שחקנים מתאימים, ואגב כך הוא קיבל רשימה של שחקנים זרים. ברשימה שהתקבלה מאברהם פלדה, הופיע שם של השחקן מיילס סיימון, ששרון דרוקר גילה בו עניין רב (ת/18, ע' 1). שחקן זה השתתף בקבוצה שזכתה באליפות המכללות בארצות הברית.

25. אברהם פלדה, יש לומר, היה באותה עת סוכן שחקנים. הוא בעל מעמד של ממש בקרב העוסקים בספורט הכדורסל. הוא שימש בעבר, קודם לתקופה הרלבנטית להליך זה, יו"ר קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב משך 20 שנה. הוא מילא תפקידים בכירים באיגוד הכדורסל, בהם גם ממלא מקום יו"ר איגוד הכדורסל (פרוטוקול ע' 74).

26. שרון דרוקר בחן את הנתונים הנוגעים לשחקן מיילס סיימון וגילה שמקום הולדתו של אותו שחקן הוא בשבדיה. הוא פנה לאברהם פלדה על מנת לבחון אם השחקן מוצע כשחקן בוסמן או כשחקן זר. לדבריו, השיב לו אברהם פלדה, בעבור זמן קצר, שניתן להביא את השחקן במעמד של שחקן בוסמן, תוך שהדבר נקשר לעובדת הולדתו של שחקן זה בשבדיה. אומר שרון דרוקר (ת/19 ע' 2):

אני אמרתי לאברהם כי הוא נולד בשבדיה, האם יש לו דרכון שמאפשר לו לשחק כבוסמן, ואז התשובה היתה אחרי יום של בירורים כי אפשר להביא כבוסמן עם דרכון שבדי.

אברהם פלדה איננו חולק על כך שהוא מסר לשרון דרוקר שניתן להסדיר לשחקן זה מעמד של שחקן בוסמן. ברם, לדבריו מעמד זה לא נקשר לאזרחות שבדית דווקא. אברהם פלדה אמר שהיה ברור ש"עצם לידת אדם בשבדיה לא בהכרח מזכה אותו באזרחות שבדית", ועל כן דובר על אזרחות אירופאית, מבלי שאברהם פלדה התחייב על אזרחות של מדינה כלשהי (פרוטוקול, ע' 580).

למרות ששאלה זו איננה בעלת חשיבות, ניתן להעדיף את גירסתו של אברהם פלדה. זוהר הלפרין, מנהל מכבי רעננה, ציין כי שרון דרוקר עדכן אותו, לאחר שיחה עם השחקן, שהשחקן איננו זכאי לאזרחות שבדית (פרוטוקול, ע' 339):

ש. זאת אומרת שאנחנו לא צריכים את פלדה בכלל. שרון דיבר עם השחקן, והוא יודע מהמשחקן, שלשחקן אין אזרחות שבדית?

ת. אמת.

ש. ואין דרכון שבדי?

ת. נכון.

גרסתו של שרון דרוקר אינה מתקבלת על הדעת גם מהטעם שלדבריו הוא היה לא אכפתי בנוגע לשאלה אם השחקן עתיד להגיע כשחקן זר או כשחקן בוסמן (פרוטוקול, ע' 148). טענה זו עומדת בסתירה לעדותו של מנהל הקבוצה אשר הדגיש כי ניתן היה להחתים את השחקן בקבוצה רק כשחקן בוסמן (פרוטוקול ע' 329, ע' 332). אין זאת אלא ששרון דרוקר ניסה להרחיק עצמו מן הפרשה ככל האפשר. יש לזכור שהוא שוחח עם סוכנו האמריקאי של השחקן, ללא תיווכו של אברהם פלדה. טענתו, כאילו הוא שוחח על נושא האזרחות רק עם אברהם פלדה, אך נמנע מלשוחח על כך עם סוכנו של השחקן היא משונה, כמו הטענה לפיה הוא לא העלה את השאלה בשיחותיו עם השחקן - אף לאחר שהחלו הפרסומים המפקפקים בדרכי הוצאת הדרכון (פרוטוקול, ע' 154). בנסיבות אלה, ניתן לקבל את דבריו של זוהר הלפרין, לפיהם היה זה דווקא שרון דרוקר שמסר לו מפי הסוכן האמריקאי כי מיילס סיימון איננו זכאי לדרכון שבדי.

27. כך או כך, ברור כי אברהם פלדה נטל על עצמו לדאוג לציודו של השחקן באזרחות של אחת ממדינות אירופה, כך שיוכל להשתתף במשחקי מכבי רעננה במעמד של שחקן בוסמן. זוהר הלפרין הסכים כי זה היה הסיכום, אם כי לדבריו ניתן היה לחשוב שמדובר על דרכון של אחת המדינות הגובלות בשבדיה (פרוטוקול ע' 351). על ההיגיון לפיו קיימת סבירות גבוהה יותר שיליד שבדיה – שאינו זכאי לאזרחות שבדית – יזכה לאזרחות של "נורבגיה וכל האזור הזה" אין צורך להרחיב את הדיבור, ובשעה שהעד ניסה להסבירו הוא נקלע לסבך של סתירות (פרוטוקול, ע' 352). מכל מקום הוא הסכים שהשחקן כתב שהוא ממתין לדרכון אירופאי ולא לדרכון שבדי (פרוטוקול, ע' 343).

28. משימת השגת האזרחות לשחקן מיילס סיימון היא זו ששימשה בסיס לפשרה בסכסוך המשפטי שהיה תלוי ועומד בין אברהם פלדה לבין אשר ביטון בשל פרשת שון רספרט. השניים קשרו הסכם חדש, הנושא תאריך 22.9.00 (אם כי נראה שההסכם נחתם במועד מאוחר יותר). מכוח הסכם זה (ת/29, 96) הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו לפשרה, לפיה יידחה טען הביניים ללא צו להוצאות (ת/29, 116).

29. ההסכם קבע כי אשר ביטון "מסכים ומתחייב לספק [לאברהם פלדה] את השירותים המפורטים להלן לשם רישומו של שחקן הכדורסל האמריקאי Simon Miles Julian... כשחקן BOSMAN B". השירותים כוללים אספקת דרכון צ'כי על שם השחקן, תעודת התאזרחות צ'כית ותעודת זהות צ'כית. בתמורה התחייב אברהם פלדה לשלם סכום של 40,000 דולר של ארצות הברית (ת/29, 96, ס' 8). עוד הוסכם שמחיר זה מגלם "הנחה של 10,000 דולר שניתנה על ידי [אשר ביטון] ל[אברהם פלדה] תמורת הסכמת [אברהם פלדה] לביטול תביעתו כלפי [אשר ביטון] על פי ההסכם במסגרת התובענה".

30. אלא שהתמורה שנקבעה בהסכם זה לא הועברה על ידי אברהם פלדה לאשר ביטון. כמו בפרשת רספרט, התקשר אברהם פלדה אל אשר ביטון ואמר לו כי הדרכון מזויף. אומר אשר ביטון (ע' 425):

פלדה התקשר אלי אמר לי תראה יש בעיה אומרים שהדרכון מזויף. אמרנו לו או קיי, אם הדרכון מזויף אז לך לשגרירות תבדוק את הדרכון. לי אמרו שהוא מאה אחוז בסדר, הוא נרשם בפיב”א, הוא נרשם בהתאחדות, כולם אישרו אותו, אז אני לא רואה פה שום סיבה שהוא מזויף. אם הוא באמת מזויף כמו שאומרים לך תבדוק בשגרירות, תביא אישור.

יוער שאברהם פלדה טען שסכום הכסף הועבר על ידו לאשר ביטון. לדבריו הוא קיבל ממכבי רעננה 60,000 דולר ומתוכם העביר 40,000 דולר לאשר ביטון (פרוטוקול, ע' 586). חרף ההסתייגות מעדותו של אשר ביטון, ניתן לאמץ דווקא את גרסתו בנושא התשלומים. אברהם פלדה, גם לשיטתו, לא טרח לבקש קבלות עבור התשלומים שהעביר לאשר ביטון. התנהגות כזו, נוכח הסכסוך שפרץ בין הצדדים בקשר לפרשת רספרט, אינה הגיונית, ואברהם פלדה נותר ללא מענה לשאלה מדוע לא דרש קבלות כאלה. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 701):

[ש] אז הוא שואל אותך אחרי שכבר פעם אחת היה ביניכם סכסוך בעניין של הכספים, מדוע בפעם השנייה שהוספת כסף לא לקחת קבלה?

ת. שוב אני חוזר ואני אומר, כל הכספים שהיתה מריבה זה לא היה אם נתתי או לא נתתי, לא היה מחלוקת בינינו אם נתתי לו.

הוא אמר שהוא עשה את מה שהוא עשה, ואני טענתי שהוא לא עשה, זה לא היה סכסוך כספי, זאת אומרת אני טענתי שילמתי לך

ועוד, בגרסתו של אברהם פלדה נפערו חללים הפוגעים ביסודותיה. כך, למשל, אין ביכולתו של אברהם פלדה לומר באיזה מטבע שולמו הכספים – "לפעמים נתתי לו בשקלים, לפעמים בדולרים" (פרוטוקול, ע' 702), הוא איננו יודע לומר מתי שולמו הכספים (פרוטוקול, ע' 702, ש' 16). לבסוף הוא הודה, במהלך חקירתו הנגדית, כי הוא לא יכול לומר מהו הסכום שהועבר לאשר ביטון. וכך מתנהלת חקירתו בעניין זה (פרוטוקול, ע' 705):

ת. לפי עניות דעתי שוב אני חוזר ואומר, אני הייתי אמור לתת לו ארבעים אלף דולר, עשרת אלפים דולר שהועברו מהעסקה הקודמת פלוס משהו אקסטרה חמשת אלפים.

אם כל מה שאני יכול להגיד לך, אם זאת היתה, אלה היו הסכומים אני העברתי לו את כל הסכומים. להגיד לך בדיוק מתי ואיך ולמה, לא יודע להגיד לך. אני יכול להגיד לך שאני ממלא לא רק על חוזים כתובים אלא גם על חוזים לא כתובים.

"להגיד לך בדיוק מתי ואיך ולמה, לא יודע להגיד לך" – אומר אברהם פלדה. גישה כזו יחד עם העדר קבלות התומכות בתשלום, מלמדת שסכומי הכסף לא הועברו לאשר ביטון, לפחות לא במלואם. שאלת התשלום לא חשובה כשלעצמה, אלא המניעה לתשלום. כמו בפרשת רספרט, העלה אברהם פלדה טענות בנוגע לכשרותם של המסמכים.

31. הדרכון הגיע לידי מכבי רעננה ביום 6.10.00 (עדות זוהר הלפרין, פרוטוקול, ע' 351) או במועד סמוך. נראה שקבלת דרכון צ'כי הפתיעה את זוהר הלפרין, ושרון דרוקר אמר כי "ההנהלה די נרעשו מזה" (פרוטוקול, ע' 153). תהיה אשר תהיה מידת ההפתעה – כאמור לא הובטח דרכון שבדי - היא לא הובילה להצגת סימני שאלה מצד הנהלת מכבי רעננה. כמו רבים אחרים מהמעורבים בפרשה זו, התקינות איננה מהווה אמת מידה עצמאית להחלטותיהם, והנכונות לפעול תלויה בשאלה התדמיתית. וכך אומר זוהר הלפרין (פרוטוקול, ע' 352):

כשקיבלתי את הדרכון הצ'כי ולא היה לי יסוד להניח לעולם שהדרכון הזה הוא מזויף או שהוצא במרמה כמו שאת אומרת, בסדר, אז המצב הזה אולי הוא לא סימפטי או לא יפה, אולי הוא קצת מסריח, אבל זה כשיר, ואם זה כשיר וזה משבדיה לצ'כיה אישור שהוא נולד, והוא אירופאי בסדר, נאכל את זה.

"זה קצת מסריח – לא היתה לי בעיה עם זה" (שם)– יכול להיות מוטיב מוצלח כל עוד הדבר אינו מגיע לאוזניהם של עיתונאים. גם עד זה ראה בעיתונאים גורם מפריע – "יש לי מלחמה גדולה עם עיתונאים" (פרוטוקול, ע' 353) – אך אלה הניעו אותו לבחון את הדרכון. לדבריו של זוהר הלפרין "יצא עיתונאי אחד שאמר לי יכול להיות שצריך לבדוק, זה לא יתכן שהוא יקבל דרכון, יכול להיות שהדרכון מזויף" (פרוטוקול, ע' 373). בשל כך נטל זוהר הלפרין את הדרכון לידיו וגילה שתאריך הנפקת הדרכון הוא יום 20.1.00. נתון זה הוא בעייתי מאחר שהפניה לאזרוח השחקן נעשתה רק בחודשים יוני – יולי של אותה שנה. כיצד אם כן יכול היה הדרכון להיות מונפק קודם לבקשת האזרוח? אבסורד זה עורר חשד בליבו של זוהר הלפרין. הוא אומר (פרוטוקול ע' 323):

... אבל הביאו לי את הדרכון, הסתכלתי עליו, אני לא מומחה בדרכונים, ראיתי שאין שום בעיה, הדרכון נראה לי בסדר, למעט העובדה שפתאום בפינה השמאלית למטה ראיתי את תאריך הדרכון, וזה הדליק לי מנורה.

המנורה אומרת, שאם אני ניהלתי שיחות עם מר פלדה באזור חודש יוני-יולי, והדרכון הוצא וקיבלתי מכתב מהשחקן שנגנב...

הבקשה שלו היתה באזור, אני מתאר לעצמי, יוני, יולי, אוגוסט, באזור הזה, והוצאת הדרכון היתה ב-20 לינואר, אז אם היה לו דרכון ב-20 לינואר, אז למה הוא צריך לכתוב לי מכתב משבדיה שהוא מבקש דרכון?

32. זוהר הלפרין לא פנה לבדיקה חיצונית, ואף לא הגיש תלונה. "מאחר ואני לא משרד חקירות... שלחנו מכתב שאנו משחררים את השחקן ואנו לא ממשיכים את ההסכם עמו" (פרוטוקול, ע' 323). מכתב זה נשלח ביום 29.10.00, ונאמר בו כי קיימת "אי בהירות בנושא הדרכון", שהובילה לדחיית התשלומים לפי ההסכם (פרוטוקול ע' 321, ש' 4). מאחורי מכתב זה עמדו אותם "רינונים ושמועות וכל מיני דברים כאלה שהתחילו קצת להפחיד אותנו" (פרוטוקול, ע' 321).

ביום 17.11.00 נשלח על ידי מכבי רעננה, באמצעות בא כוחה, מכתב נוסף. מכתב זה נכתב לאחר שפורסמו כבר כתבות עיתונאיות ספקניות בנוגע לדרכי הוצאת הדרכון. וכך נאמר במכתב (ת/29, 133):


1. לאחרונה התבררו לתדהמת מרשתי עובדות שונות הנוגעות לדרכונו הצ'כי של השחקן אשר יש בהם(!) כדי להטיל לחשד בכשרותו.

2. כתבות עיתונאיות שפורסמו בנושא זה מגבירות חשד זה.

בהמשך לדברים אלה נאמר שמכבי רעננה נאלצת לשחרר את השחקן על יסוד דברים אלה.

33. ניתן להטיל ספק אם אכן מדובר בתדהמה של ממש או בהיתממות. התמיהות סביב הדרכון יכולות היו להתעורר מיד עם קבלתו של הדרכון. קבלת אזרחות צ'כית בתוך תקופה קצרה ביותר איננה עניין של מה בכך. לא לחינם עוררו עיתונאים חשדות סביב מהירות זו. התשלום שנעשה עבור השחקן, אשר הגיע לסכום השווה ל-220,000 דולר, יכול היה, גם הוא, לעורר בעיה בנוגע לייעודו. 100,000 דולר מתוך הסכום, הועברו לשחקן, ואילו היתרה שולמה כ"דמי העברה". זוהר הלפרין לא יכול היה להסביר כיצד שולמה עמלה של 120,000 דולר עבור שחקן המשתכר סכום של 100,000 דולר בלבד. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 358):

ת. הסכום הזה של 120 אלף, דמי העברה שמר פלדה ביקש מאיתנו בהסכם הזה שזה יעבור לחברה בבעלות, לא יודע של מי בעלות החברה הזאת, אבל לחברה מסוימת, בגלל העבודה הקשה שהם צריכים להשקיע בנושא הזה.

לא ניתן שלא להשתחרר מהרושם שהביטוי "עבודה קשה" הוא לשון המעטה, וקשה להניח שתשלום זה נעשה כדי "להביא את הדרכון השבדי/אירופאי". הביטוי "דמי העברה", בו עושה שימוש זוהר הלפרין, רק מגביר את החשד, שכן עד אותו זמן לא שילמה מכבי רעננה דמי העברה עבור שחקן כדורסל, וזוהר הלפרין הסכים שמדובר ב"מושג שכמעט לא מקובל בכדורסל" (פרוטוקול, ע' 355). הסכמה זו לא היתה הסכמה של מה בכך, שכן תחילה ניסה העד לטעון שדמי העברה הם תשלום מקובל (פרוטוקול, ע' 354). ברם, ברגיל נהוג לשלם לסוכן עמלה בשיעור של 10 אחוזים משכרו הכולל של השחקן (פרוטוקול, ע' 356). זוהר הלפרין מוסיף ואומר בקשר לכך (פרוטוקול ע' 356):

ת. אני אמרתי שאני לא נתקלתי בזה, בשבילי זה היה פעם ראשונה, אבל יש לי שחקנים אחרים ששילמתי עליהם.

34. ריבוי החריגים במקרה זה – קבלת דרכון אירופאי בפרק זמן קצר, התמורה הגבוהה המתבקשת עבור "העבודה הקשה שבהשגתו", מועד הנפקת הדרכון – אכן עוררו חשדות של ממש, וספק אם ניתן לאמץ את עמדתו של זוהר הלפרין לפיה "הנורות האדומות" היו פרי התערבות עיתונאית. נראה שהסערה שהתעוררה בהנהלת מכבי רעננה מיד עם קבלת הדרכון, כלשונו של שרון דרוקר, נבעה לא רק מהיות הדרכון – צ'כי.

35. גם לאחר שמכבי רעננה החליטה לשחרר את השחקן – היא לא טורחת למסור הודעה כלשהי לאיגוד הכדורסל. במקום זאת, היא מיהרה להעביר את "תפוח האדמה הלוהט" לידי אחרים. השחקן שוחרר "לטובת קבוצת הפועל חולון", מבלי שזוהר הלפרין יידע את אנשי קבוצת הפועל חולון אודות החשדות שהתעוררו בליבו (פרוטוקול, ע' 388). לדבריו, נוכח מכתב התגובה שהתקבל מבא כוחו של עו"ד אברהם פלדה, מכתב שכלל אזהרה לפיה מכבי רעננה עלולה לשאת "בתוצאות המשפטיות" של טענותיה, הוא לא רצה "להגיד לאף אחד [דבר] שאני לא אסתבך" (פרוטוקול, ע' 388). הסבר זה הוא לפחות משונה, שכן במכתב נאמר כי אברהם פלדה יאלץ לאחוז בכל האמצעים, לרבות פניה למוסדות איגוד הכדורסל הישראלי, וקשה להבין מדוע לא הציעה מכבי רעננה להציג שאלות לאיגוד הכדורסל הישראלי.

36. ניתן לקבוע שהחשדות שהתעוררו סביב הדרכון שימשו מניע לשחרור השחקן. אך נראה שחשדות אלה התעוררו בעיתוי נוח מבחינתה של מכבי רעננה. עם התחלת העונה, התחוור שהשחקן לא עמד בציפיות שתלו בו, והקבוצה היתה מעוניינת להשתחרר מההתחייבויות כלפיו. זוהר הלפרין התאמץ לסתור דברים אלה. הוא טען כי רמתו המקצועית של השחקן לא השפיעה על החלטת ההנהלה לשחרר את השחקן. אף בנקודה זו היתה עדותו חמקנית, והוא התקשה להשיב על שאלות באופן ישיר וענייני (פרוטוקול, ע' 361 – 362). גם שרון דרוקר לא יכול היה להסביר מדוע כבר ביום 4.10.00 מופיעות ידיעות עיתונאיות, לפיהן הקבוצה תנסה להחליף את השחקן (פרוטוקול, ע' 160), אך הוא הסכים כי השחקן לא ענה על הציפיות (פרוטוקול ע' 161), וכי עלתה אפשרות להחליף את השחקן על רקע מקצועי כבר בתחילת הדרך (פרוטוקול, ע' 162). בסופו של דבר הטעם לשחרור השחקן התבסס גם על רמתו המקצועית וגם על החשדות שאפפו את הסדרת הדרכון (פרוטוקול, ע' 164).

37. לא נותר אלא להשלים את החוליה החסרה בדרך להשגת הדרכון, חוליה שלא היתה ידועה למכבי רעננה. בעקבות כישלונו של אשר ביטון בהסדרת דרכון פורטוגלי וספרדי לשחקן שון רספרט, הוא מחליף מתווך. במקום מקס, נכנס לתמונה דניאל. אומר אשר ביטון (פרוטוקול ע' 417):

דניאל אמר לי תן לי לבדוק, כעבור שבוע התקשר ואמר יש אפשרות, הכל חוקי, הכל מאה אחוז, זה מגיע, יש אנשים בממשלה שיכולים לעשות את זה, אין שום בעיה.

על כן, התחייב אשר ביטון כלפי פלדה להשיג את אותו דרכון.

38. אשר ביטון הודה שהוא סבר שמדובר בשוחד. "האנשים האלה אני לא הכרתי באופן אישי, הם לא חברים שלי שיבואו ויתנו לי במתנה דרכון, ואת זה גם פלדה ידע, שתמורת תשלום, תמורת כסף, אפשר להשיג דרכון". ממילא הוא הכחיש כי הסביר לאברהם פלדה שקבלת הדרכון כרוכה בהשקעות בארץ ההתאזרחות. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 418):

תראה, אם אתה חותר לעניין קרקעות אני אף פעם לא הזכרתי את זה, זה דבר שצץ על ידי פלדה.

גם בעניין זה ניתן לאמץ את דבריו של אשר ביטון, הואיל והם נתמכים בעדותו של זוהר הלפרין. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 392):

לא דובר מעולם, לא דיברו איתי על השקעות, לא דיברו איתי על כסף, לא דיברו איתי על כל דבר שקשור למה שעושים עם הכסף הזה.

בעניין זה עדותו של זוהר הלפרין היא כביכול בניגוד לאינטרס, שכן נוכח החשדות שהתעוררו בליבו יכול היה גם הוא להיתלות בקולב ההשקעה, כדי להסביר את פשר מהלכיו. גם השימוש שנעשה על ידי הצדדים בביטוי "דמי העברה", בין היתר, בקבלה שצורפה לתשלום (ת/32) מלמדת שתיאורית ההשקעות לא עמדה באותו שלב לנגד עיני הצדדים.

39. הדרכונים עצמם הגיעו לאברהם פלדה באמצעות שליח אלמוני, שהיה בטיסה מפראג לתל אביב וניפגש עם אברהם פלדה "באיזה רחוב" בכפר סבא. אפשר לכוון גם אל נתון זה, שלב זה בגלגולו של הדרכון, בהתווסף לשאר הנתונים שהיו בידי הצדדים, מחזקת את הידיעה אודות אי תקינות. אומר אברהם פלדה (פרוטוקול, ע' 594):

ת. מאדם שהיה בטיסה מפראג לתל אביב, התבקש על ידי מישהו בצ'כיה להעביר את זה ולצלצל אלי, נתן את מספר הטלפון שלי... כשהוא ירד מהמטוס אמרתי לו לאן אתה נוסע? אמר לי לכפר סבא אז אמרתי לו שאני בשדה התעופה, אני לא בטוח שאני אפגוש אותו, שיגיד לי איזה נקודת ציון שאני מכיר בכפר סבא שאני לא מכיר אותה יותר מדי טוב, ואז זה היה בכניסה לכפר סבא שמה באיזה רחוב שהיכרתי את המקום ושמה הוא מסר לי את המעטפה שאני לא בטוח שהוא ידע בכלל שיש שמה דרכון.

40. סיכומם של דברים: הבאת הדרכון למיילס סיימון מהווה המשך ישיר של פרשת רספרט, ולמעשה חלק מהסכם פשרה שסיים את אותה פרשה. מועד הנפקתו של הדרכון קדם בהרבה למועד תחילת המגעים בנוגע להשגת אזרחות אירופאית למיילס סיימון. התמורה ששולמה, נקרא לה "דמי העברה", היתה גבוהה בהרבה מן המקובל בסוג זה של מקרים. הדרכון התגלגל מיד ליד, על ידי מישהו, ויעוד התשלומים לא היה ברור.

ניתן עתה לעבור לאישום הנוגע לפרשה זו (אישום 2), והמתייחס לאברהם פלדה בלבד (לאחר שעניינו של אשר ביטון כבר הוכרע).

קבלת דבר במרמה

41. אברהם פלדה נאשם כי קיבל וניסה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות מקבוצת מכבי רעננה. המרמה כפי שתוארה בכתב האישום (אישום 2, סעיף 16), התייחסה למצג שנעשה כלפי זוהר הלפרין ושרון דרוקר, לפיו מיילס סיימון "יוכל לשחק בשורות הקבוצה על תקן של שחקן בוסמן עם דרכון שבדי". לפי הטענה הנאשם מסר מצג זה "ביודעו כי הדבר אינו אמת ובכוונה להונותם".

42. הטענה כי נערך מצג כזה התמוטטה בחקירתו הנגדית של זוהר הלפרין. זה אמר כי שרון דרוקר מסר לו, מפי סוכנו האמריקאי של השחקן, שהלה איננו בעל דרכון שבדי (פרוטוקול, ע' 339; ראו לעיל ס' 26). מתוך העדות עלה במפורש כי הציפייה היתה לדרכון אירופאי, לאו דווקא שבדי. גם שרון דרוקר לא יכול היה לומר כי נערך כלפיו מצג כזה. הוא אמר שהבין מפלדה שלשחקן יהיה דרכון שבדי (פרוטוקול, ע' 146), אך הוא לא נרעש מהעובדה שהשחקן הגיע עם דרכון צ'כי, מאחר שהדבר לא שינה לו (פרוטוקול, ע' 153). בהתחשב בבעייתיות של עדותו (לעיל, ס' 26) וחוסר התעניינותו בשאלת האזרחות של השחקן, אין בסיס מספיק להנחה כי רומה על ידי אברהם פלדה. יש לשים לב, ששרון דרוקר לא טרח לברר אצל השחקן את העובדות לאשורן, גם לאחר שהחלו השמועות העיתונאיות. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 154):

ש. יש עוד אפשרות, הפנית לשחקן? יכול להיות שהשחקן יודע אם הוא אזרח, זאת גם אפשרות.

ת. דיברתי עם השחקן דבר אחד, זה רק כדי שהתחילו הפרסומים בעיתונאי, אז אמרתי לו תשמע, אני לא רוצה שזה יפריע לך ביכולת המקצועית, אתה תתרכז במה שאתה צריך לעשות על המגרש.

ש. אבל אתה שבדי, יש לך אזרחות שבדית או צ'כית. מה קורה אצלך לא שאלת.

ת. לא שאלתי.

43. נכון עשתה, אם כן, המאשימה כאשר הודיעה בסיכומיה כי אין היא מבקשת עוד להרשיע את אברהם פלדה בקבלת דבר במרמה בכל הנוגע למכבי רעננה. שמלכתחילה היה אמנם בסיס לכתב האישום בהתחשב בהודעתו של זוהר הלפרין במשטרה. ואולם, במהלך חקירתו הגיעה המאשימה למצב בו לא ניתן היה לומר אם "מר הלפרין לא דייק בעדותו במשטרה בלשון המעטה... אי אפשר להסיק שהוא אמר אמת בוודאי" (פרוטוקול, ע' 1301; ראו סכומי פלדה, ע' 2).

44. לעומת זאת, ביקשה המאשימה להרשיע את אברהם פלדה בניסיון לקבל דבר במרמה מאנשי רעננה. המאשימה סמכה על עדותו של שרון דרוקר, לפיה פלדה אמר "לאנשי רעננה בהתחלה שהוא מוציא להם דרכון שבדי" (שם, שם). עדותו של שרון דרוקר מעוררת ספקות. כפי שראינו, שרון דרוקר לא טרח לברר את שאלת האזרחות של השחקן מראש עם סוכנו האמריקאי, למרות שהוא עמד איתו בקשר, הוא אף לא חקר בעניין זה אצל השחקן עצמו גם לאחר שהחלו פרסומים. הוא ציין כי שאלה זו לא עניינה אותו (פרוטוקול, ע' 154), כי עצם רכישת מעמד של שחקן בוסמן לא היתה בעלת חשיבות מבחינתו (פרוטוקול, ע' 148) וממילא לא ניתן לומר כי התקבל ממנו דבר על יסוד אותו מצג, אפילו אם נניח כי מצג כזה נערך כלפיו ואני רחוק מלקבוע זאת.

בנסיבות אלה, הנאשם נמצא זכאי מהעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לקבל דבר במרמה.

45. אין לי צורך להתייחס לסוגיה כללית, שהמאשימה הזכירה בסיכומיה, לפיה הוצג למכבי רעננה "מצג של דרכון כשר בתקווה או שילכו עם הבלוף הזה או שיאמינו להם" (פרוטוקול ע' 1301). לא נטען על ידי אנשי מכבי רעננה כי נערך כלפיהם מצג, לפיו הדרכון מוצא כנגד השקעות במדינת ההתאזרחות. המצג אליו התייחס כתב האישום היה ברור ומפורש, וקשה לומר על יסוד העדויות כפי שנשמעו מה היה טיב הסיכום עם מנהלי מכבי רעננה, ומה היתה מידת ידיעתם ביחס לתוכנו של הדרכון.

46. נוכח ניסוחו של כתב האישום לא ניתן להרשיע את הנאשם גם בקבלת דבר במרמה מאיגוד הכדורסל. הקבלה הישירה נעשתה על ידי מכבי רעננה, ולא על ידי הנאשם. משעה שהתמוטטה הטענה, לפיה רומתה מכבי רעננה, קשה לקשור בין המצג שנעשה כלפיה לבין המצג שנערך על ידיה כלפי איגוד הכדורסל. אפשרות של ביצוע באמצעות אחר – אינה עומדת על הפרק נוכח הספקות שהתעוררו. טענה של סיוע דורשת ראיות בנוגע למידע שנמסר על ידי מכבי רעננה תוך קשירתו אל הנאשם.

אני מזכה את אברהם פלדה מפרט אישום זה.

שימוש במסמך מזויף

47. הדרכון שסופק למיילס סיימון היה דרכון מזויף. הנאשם הסכים שהדרכון לא הוצא במקור על שמו מיילס סיימון ושזה לא רשום במרשם האוכלוסין הצ'כי (פרוטוקול ע' 543). מכאן שהדרכון הוא בבחינת מסמך שנחזה להיות אשר איננו, מחמת כך שהוא אינו משקף את הסטטוס של מיילס סיימון בתחומי מדינת צ'כיה. הוא מזויף גם משום ששמו הוסף אל המסמך לאחר הוצאתו, במקום שם אחר. כרגיל, דרכון זכאים לקבל אזרחים (השוו: חוק הדרכונים, התשי"ב – 1952). גם לא ניתן להחליף בדרכון שם בשם אחר. מדובר אם כן במסמך "האומר שקר על עצמו" גם לעניין אזרחותו של מיילס סיימון (ע"פ 9/78 צורף נ' מ"י, פ"ד לד (1) 74, בע' 84) וגם לעניין עצם היותו בעל הדרכון (ע"פ 310/85 זוסיה נ' מ"י, פ"ד לט (3) 673).

זהו גם דינה של תעודת ההתאזרחות, אם כי מסמך זה לא נזכר בפרט אישום זה.

48. אברהם פלדה השתמש בדרכון זה, שכן הוא העביר את הדרכון להנהלת מכבי רעננה. המסמך על מנת להכשיר את מיילס סיימון כשחקן בוסמן. זו היתה תכליתה של ההעברה, ואין מדובר במסירת מסמך מיד ליד, "מעשה קוף". במצב זה, עצם המכר מהווה שימוש במסמך (ע"פ 2463/90 מגירא נ' מ"י, דינים עליון כ"א 443).

49. המחלוקת המרכזית סבה על ידיעתו של אברהם פלדה. זה לא הודה במפורש בידיעה כזו. אך ברור מעבר לספק סביר כי אברהם פלדה ידע שמדובר במסמך מזויף. כל התנהלותו של אברהם פלדה מוליכה לכיוונים אלה, ולמעשה ניתן ללמוד על ידיעתו זו מתוך דבריו שלו. אכן, "באין אפשרות לגלות תהליך שבנפש האדם באמצעות מכונת רנטגן המאירה צפונותיו בשעת מעשה, חובתו של בית-המשפט היא להסיק את המסקנה לפי מיטב יכולתו מחומר הראיות החיצוניות שבאו לפניו" (ע"פ 419/68 מ"י נ' רפאל, פ"ד כב (2) 749, 756). במקרה זה, חומר הראיות מוביל למסקנה חד משמעית על מחשבה פלילית מצידו של אברהם פלדה.

50. בפרשת רספרט העלה פלדה טענה כלפי אשר ביטון, לפיה המסמכים שסופקו על ידי האחרון היו "המסמכים לא אמיתיים". הוא אף טען שבשל כך המסמכים "הוחרמו ולא ניתן היה לעשות בהם כל שימוש" (לעיל בס' 20; ת/29, 67). הוא סמך על מכתב של הסוכן האמריקאי המגדיר את הפספורט ואת תעודת ההתאזרחות כ – "false" (ת/29, 67; לעיל בס' 21 ). ראינו כי לא היה בפיו מענה לשימוש במינוחים אלה, והניסיון להצביע על עורך דינו כמי שהיה מקור לתוספות אלה – נהדף.

51. הידיעה אודות הזיוף עולה כמעט מכל היבט של אותה פרשה. כזכור, הומצא בהתחלה דרכון פורטוגלי. ביחס לדרכון זה אומר אשר ביטון שאברהם פלדה טען שמדובר במסמך מזויף (לעיל בס' 18). ניתן לקבל את דבריו אלה של אשר ביטון בשל הטענה הנמשכת של אברהם פלדה, שמדובר במסמכים לא אמיתיים. משנכשלה האפשרות להשיג דרכון פורטוגלי, הומצא הדרכון הספרדי. כיצד ניתן ליישב מהלך כזה עם תיאוריית ההשקעות? אם הושקעו כספים בפורטוגל, ממילא לא היו עוד כספים אותם ניתן להשקיע בספרד. אם לא הושקעו כספים בפורטוגל, ממילא קורסת טענת ההשקעה כנגד הנפקת דרכון. גם מהירותם של המהלכים, לצד החלפת הדרכון הפורטוגלי בדרכון ספרדי, אינה עולה בקנה אחד עם טענת ההשקעה.

משעה שאברהם פלדה העלה בעצמו טענה שהמסמכים אינם נכונים, ממילא הוא היה ער לכך שמסמכים נוספים יהיו גם הם בלתי נכונים, בעיקר אם הם מסופקים באמצעות אותו מתווך – אשר ביטון. קווי הדימיון המובהקים בין המקרים מכניסים כל אחת מן הפרשות לגדר ההלכה בדבר מעשים דומים, מחזקים את מכלול הראיות, ושוללים מניה וביה את הטענה בדבר תום לב (ע"פ 265/64 שיוביץ נ' הי"מ, פ"ד יט(3) 421). האופי הסדרתי של המעשים והתוואי המשותף יתחזק עוד יותר בעת בחינת הוצאת דרכונו של קני וויליאמס. אין מדובר במספר רב של מקרים אך מידת הדימיון היא גבוהה ומחזקת את המסקנה הברורה בדבר מחשבה פלילית. מובן, כי ידיעה זו היתה החל מאותה עת משותפת לאברהם פלדה ולאשר ביטון, גם אם האחרון סבר תחילה שמדובר בשוחד.

52. קיימות ראיות נוספות המלמדות שמדובר ברכישת מסמכים מזויפים בידיעה. כך, הצורך לכנות את התמורה עבור הנפקת דרכונו "של" מיילס סיימון בשם "דמי העברה" (לעיל בס' 33), כמו גם עלות ההנפקה (לעיל בס' 33). גם העדר תיעוד מלא של התמורות המתקבלות תומך במסקנה זו (לעיל, בס' 30). לא למותר להזכיר את דרך קבלתו של הדרכון באמצעות שליח עלום אשר עושה את דרכו מפראג לנמל התעופה בתל אביב, ונפגש עם אברהם פלדה ברחוב כלשהו בכפר סבא (לעיל, בס' 39).

53. ועוד, אברהם פלדה נהג לבחון את המסמכים שהגיעו לידיו. בדיקה כזו נערכה על ידו ביחס למסמכי שון רספרט. על בסיס זה הוא הגיע למסקנה כי המסמכים הם חסרים ולא אמיתיים (ת/29, 67). קשה להאמין שהוא לא הבחין כי מועד הנפקתו של הדרכון קודם בהרבה למועד בו החלו המגעים הנוגעים להסדרת מעמדו של מיילס סיימון כשחקן בוסמן, ולא שם ליבו לכך שבדרכון מופיעה חותמת יציאה מצ'כיה, למרות שמיילס סיימון לא ביקר שם מעולם (פרוטוקול, ע' 728). הטענה שהדבר נודע לו רק מתוך הפרסומים בעיתונות אינה עומדת במבחן ההיגיון, כמו גם האמירה שהוא לא עיין בדרכון, גם לאחר שהנהלת מכבי רעננה הצביעה על חשדות בנוגע לכשרותו. אברהם פלדה ציין כי לא העלה בדעתו "אפילו לבדוק את זה" (פרוטוקול, ע' 730), וכי בעת שהוא עיין במסמכים "לא ראיתי שום דבר חריג בעניין של תאריכים וכאלה דברים" (פרוטוקול, ע' 731). וכך הוא מסביר את עמדתו (פרוטוקול, ע' 734):

רק בן אדם שחושד בכשרים ומפקפק במה שהוא עושה הוא יכול לעשות כזה דבר. אדם שחושב שהכל בסדר, לא מסתכל לא על התאריך ולא על עשרים דפים ולא על שום דבר, הוא מסתכל תמונה, שם, זהו, זה מה שהייתי צריך לבדוק לפי דעתי, לפי דעתי ההגיוני.

דברים אלה הנאמרים לכאורה בטבעיות אינם מתיישבים עם הבדיקות הקודמות שעשה אברהם פלדה. הם גם אינם הולמים את הדרישות המופיעות בהסכם שנכרת עם אשר ביטון, ושלפיו הדרכון ותעודת ההתאזרחות צריכים להיות "מסמכים מקוריים שיונפקו על ידי המוסדות או הגורמים המוסמכים בצ'כיה". מי שדורש שהוראה מסוג זה תיכלל בהסכם, בודק ברגיל את קיומה, בעיקר בהתחשב ב"היסטוריה" הקרובה שיש לו עם בעל דברו.

54. הנה כי כן, הנוסחה לפיה אין לחשוד בכשרים לא היתה אלא הכנה לשורה שלמה של סתירות, הכחשות, ואמירות בלתי נכונות או חסרות הגיון אשר הופיעו בדבריו של אברהם פלדה, ושפורטו לעיל (ס' 49 ואילך). גרסתו היתה לא פעם מתעתעת. כל אותם נתונים, שאברהם פלדה ניסה לכסות עליהם כזרמים תת קרקעיים, שוגרו אל פני השטח, מכוח המציאות. במקרה הטוב ניתן לומר על זכרונו של אברהם פלדה שהוא נשחק עד כדי כך ששוב אין לומר אלא שהגרסה שנמסרה היתה זיכרון אישי ממש להבדיל מערבוב של קטעי דברים שאמר לעצמו לאחר מכן על מנת להשתחרר מהנטל אשר היה כרוך בהחלטותיו הקודמות.

כך, מתוך עדותו של אברהם פלדה עולה, כי הוא שוחח עם אותו דניאל אשר תיווך בעניין הדרכונים הצ'כיים, לאחר הכשלון שנחל אשר ביטון באספקת דרכון ספרדי. אברהם פלדה אישר כי הוא נסע לבוקרשט כדי להיפגש עם אשר ביטון, לקבל שם את המסמכים ולחסוך בזמן (פרוטוקול, ע' 672), אך הוא הכחיש שהוא נפגש שם עם דניאל. עם זאת, הוא הודה שהוא שוחח עמו טלפונית, וכי הקבלה על תשלום הכסף מוענה מדניאל אליו. לדבריו, השיחה הטלפונית התמקדה בעניינים טכניים בלבד. ואלה דבריו (פרוטוקול, ע' 674):

ש. על מה דיברת איתו בטלפון?

ת. עניינים טכניים, הוא שאל אותי מה צריך לעשות עם ההתאזרחות למי למסור את זה, אז הסברתי לו שצריך למסור את זה להתאחדות הצ'כית ולבדוק אם ההתאחדות הצ'כית בדקה ושיגרה את המסמכים לפיב”א.

התסריט המתואר הוא קשה להבנה. אין זה מתקבל על הדעת כי אברהם פלדה "יקצר את הדרך", יצור קשר ישיר עם אותו דניאל, ולא יטרח לברר מהם פרטיו של דניאל זה, מיהו, וכיצד ניתן ליצור איתו קשר, כפי שהוא מנסה לטעון בעדותו. מתוך המסמכים אשר מצויים בתיקו של עו"ד בית הלחמי נראה, כי אותו דניאל, המכנה את עצמו דניאל כנען, יצר קשר ישיר עם אברהם פלדה, ואף התחייב כי אם השחקן יפסל מלשחק בתוך תקופה מסוימת, הוא יתחייב לקזז "מהדיל הבא", סכום של 5,000 דולר אותם הוא קיבל כמקדמה (ת/29, 125). הביטוי "הדיל הבא" יכול ללמד על יותר מקשר אקראי, אך לא ניתן למשוך מכך מסקנה הואיל ואברהם פלדה לא נחקר על דברים אלה.

סתירה נוספת קיימת ביחס למידת היכרותו של אברהם פלדה את מקס, אשר אמור היה להסדיר את הוצאת הדרכון הפורטוגלי והספרדי. אברהם פלדה הכחיש כי הוא פגש את מקס, ידע עליו או הכיר אותו. וכך הוא אומר (פרוטוקול, ע' 671):

ת. אם אני ידעתי שזה מקס וזהו, קודם כל על מקס אני לא ידעתי כלום. על דניאל לא דיברתי איתו אם הוא האיש שעוסק בדיוק בהתאזרחות, אז אפשר להגיד כן ולא.

אברהם פלדה שב ומדגיש כי "מקס בחיים שלי לא שמעתי את השם הזה". ואולם, מתברר כי בעת העימות שנערך עם אשר ביטון הוא אישר כי דיבר עם מקס דווקא. וכך מתנהלת חקירתו בעניין זה (פרוטוקול, ע' 673):

... אז שואלים אותך, דיברת עם מקס? אתה עונה כן.

ת. אולי זה.

ש. התבלבלת אולי?

ת. אולי זה טעות.

אין צורך לעמוד על מידת ההיכרות שבין אברהם פלדה לבין דניאל או מקס. די בכך שאברהם פלדה דיבר עם דניאל, ואין ביכולתו להסביר את התוכן הממשי של שיחתו כדי לסבך את אברהם פלדה בשימוש באותם מסמכים. שיחות טלפוניות עם דמויות מפוקפקות, נטולות זיהוי ממשי, אינן מתיישבות עם תיאוריית ההשקעות לשם רכישת מעמד של אזרחות.

55. זאת ועוד, התיאוריה היא פגומה מתוך עצמה. אברהם פלדה קשר בעת חקירתו במשטרה את הדרכון שהוגש לאפשרות של השקעה בצ'כיה. הוא הדגיש שאפשרות זו נמסרה לו תחילה על ידי אבי הדר, ואחר כך "חזר על זה לא פעם אשר [ביטון]" (ת/1 א', ש' 251). כבר נאמר כי אשר ביטון הכחיש כי הוא מסר לאברהם פלדה כי הנפקת הדרכונים נעשית כנגד השקעה (לעיל בס' 38) וכי יש תימוכין לעמדה זו של אשר ביטון בעדותו של זוהר הלפרין (לעיל בס' 38). בעיקר הדבר, אברהם פלדה נאלץ לסגת מהטענה שהיה זה אשר ביטון שכרך את הנפקת הדרכונים בהשקעה במדינת ההתאזרחות, במקרה זה צ'כיה. בעדותו בבית המשפט הוא הטעים כי שאלת ההשקעות כמעט ולא עלתה ביניהם (פרוטוקול, ע' 676). הוא מסביר:

ת. זה היה ברור, הוא נתן לי את כל ההרגשה ונתן לי להבין שהוא שותף מלא של אדון אבי הדר זכרונו לברכה והוא בא במקומו וזה מה שהיה.

להגיד לך שהדבר לא עלה איזשהו פעם? יכול להיות שעלה, זכרונו לברכה מה בדיוק ההשקעות, איך הם הולכות וכל הדברים האלה? לא.

מכאן שאשר ביטון ואברהם פלדה לא שוחחו על טכניקת הנפקת הדרכונים הצ'כיים. הטענה שאברהם פלדה יכול היה לקשור את ההנפקה בהשקעת כספים דווקא מכוח דברים שנאמרו לו על ידי אבי הדר אינה טענה. כזכור, העסקה שנעשתה עם אבי הדר נגעה להוצאת דרכונים ספרדיים, וקשה להבין את ההשלכה האוטומטית ממקרה אחד למקרה אחר, ממדינה אחת למדינה אחרת, גם נוכח השינוי בזהות המתווכים. הסתירה הגלומה בתיזה זו מתחזקת בהתחשב בכך שאבי הדר, גם לפי טענת אברהם פלדה (סכומים, ע' 36), הגדיר את חוג המדינות בו ניתן להשקיע וצמצם אותו לפורטוגל, ספרד ובלגיה.

56. נראה כי אברהם פלדה היה ער לנקודת תורפה זו בעדותו, ועל כן הוא ניסה לכמוס בעת חקירתו במשטרה את פרשת אורטיס ואת פרשת רספרט גם יחד. הוא טען כי הוא "סידר" אזרחויות לשחקנים רק שתי פעמים (ת/1 א, ש' 85). הוא מציג שהוא נפגש עם אבי הדר רק פעם אחת, וכאשר הוא נשאל אם הוא הזדקק לשירותיו - השיב:

לא. לא היה לי זמן לעשות את זה, כי הוא נפטר אחרי כמה זמן (ת/1א, ש' 148).

לא ניתן שלא להשתומם על הקלות שבה השמיע אברהם פלדה דברים לא נכונים אלה. כזכור, אבי הדר סייע לאברהם פלדה להקנות לאורטיס אזרחות ספרדית. בחקירתו הנגדית ניסה פלדה לטעון תחילה כי "בפרוטוקול של החקירה הם לא כותבים בדיוק את השאלות... ואת כל הדברים האלה, הם עושים תמצית בסופו של דבר". אלא שהוא נאלץ להכיר בכך כי הדברים אינם נכונים. והוא אומר (פרוטוקול ע' 638):

ת. זה כנראה לא נכון.

ש. למה אמרת את זה, אם זה לא נכון, למה אמרת את המשפט הזה במשטרה?

ת. ככל הנראה בסיטואציה הזאת של הזהו, כמו שאמרתי קודם יכול להיות שחשבתי שזה לא רלוונטי.

ש. חשבת שזה לא רלוונטי לכן שיקרת?

ת. לא, לא, תסלח לי, אני מקווה שלא תשתמש הרבה פעמים בעניין של לשקר.

יושם אל לב שאברהם פלדה התכחש לעסקה שנעשתה באמצעות אבי הדר גם בחקירתו השנייה במשטרה, כאשר הוא אומר כי "אישית לא היה לי" עסקים עם אבי הדר (ת/1ב, גיליון 11). כשהתבקש להבהיר דברים אלה, הוא נאחז במונח "אישית" כדי לטעון כי ההסכם לא נעשה במישרין עמו, כי הוא חשב שהעניין אינו רלבנטי, וכי עורכי הדין ייעצו לו שלא לומר דבר על "מה שלא נוגע לסיימון ולוויליאמס" (פרוטוקול, ע' 638, ש' 22). בסופו של דבר ניסה אברהם פלדה להיתלות באמצעי הישרדות, שתוקפו חלף מזמן, ולפיו "אם הייתי חושב על משפט ועל כאלה דברים הייתי חייב, לטובתי הייתי צריך להזכיר, כי זו העסקה הכי מדוברת, הכי דומיננטית שהתבצעה ללא שום בעיות" (פרוטוקול, ע' 639, ש' 5).

57. קשה להבין מדוע הסתיר אברהם פלדה, ושב והסתיר, את דבר העסקה שעשה עם אבי הדר, אם הוא סבר שהיא פועלת לזכותו. מכל מקום, קשה ליישב טיעון זה עם דברים נוספים בלתי נכונים שנאמרו בעדותו. אברהם פלדה הסתיר, כאמור, גם את דבר קיומה של עסקת רספרט. בעת חקירתו במשטרה הוא טען כי הוא ניזקק לשירותיו של אשר ביטון רק לצורך תיווך בהשגת הדרכונים של מיילס סיימון וקני וויליאמס (ת/1א, 83). הוא לא חזר בו מדברים אלה גם כאשר מובעת פליאה מנכונותו "להעביר סכומי כסף גדולים מיד ליד ללא קבלות או אישורים מסודרים", על בסיס היכרות מצומצמת (ת/1א, 338). הוא אמר במפורש כי "אשר ביטון לאחר העסקה הראשונה נראה בעיני אמין ביותר" (ת/1א, 367). העסקה הראשונה היא בעיניו החוזה שנוגע למיילס סיימון. בכך הסתיר אברהם פלדה את פרשת רספרט, הסתרה המקבלת משנה חריפות נוכח העובדה שאגב פרשה זו העלה אברהם פלדה כלפי אשר ביטון טענות של הפרת הסכם (טען הביניים, לעיל בס' 22).

אברהם פלדה לא היה מסוגל לספק תירוץ מתקבל על הדעת להצפנה זו, והוא טען כי העניין לא נתפס בעיניו כרלבנטי. וכך הוא אומר (פרוטוקול ע' 665):

ת. שוב פעם, אני חוזר ואומר, מה יש לי להזכיר, מה הרלוונטי פה להזכיר את העיסקה שלא יצאה אל הפועל, אני לא מבין את זה, אפילו את השאלה אני לא מבין.

נראה כי אברהם פלדה ער לחולשות תשובותיו, והוא היה מוכן לקבל שהוא אמר תשובות שאינן נכונות. בעיניו אין לייחס לדבר חשיבות גדולה, ולא ניתן ללמוד מכך שהוא ידע שהמסמך מזויף. הוא תולה את התשובות הללו במיומנות הגדולה יותר של חוקריו. כדאי לעמוד גם על תשובה זו (פרוטוקול ע' 661):

ת. ולא ידעת מה נעשה איתך קצת, וכל הדברים האלה? אני לא רואה בזה כבוד שהייתי שמה, אבל לכן כשהייתי שמה, אז אתה לא בדיוק חושב שבעוד יומיים אתה עומד למשפט והחוקרים יודעים את מלאכתם טוב ממני, ומכניסים אותך ללחץ, אז יכול להיות שלא נתתי את התשובה הכי נכונה, סו ווט? זה יקבע אם אני ידעתי שזה מזויף או לא ידעתי?

58. אך לריבוי הסתירות יש משמעות ממשית במקרה זה. בטריטוריה אליה נכנס אברהם פלדה דברים שהיו צריכים להיזכר השתכחו בקלות. אברהם פלדה איננו יכול להסביר, למעשה, מהו מקור הטענה שהדרכונים הצ'כיים הושגו כנגד השקעה. באותו אופן אברהם פלדה אינו יכול להסביר מדוע העלים את דבר רכישת האזרחויות הקודמות, כביכול כנגד השקעות. ההסבר היחיד האפשרי הוא שריבוי אזרחויות היעד – פורטוגלית, ספרדית, צ'כית – אינו דר בכפיפה אחת עם הטענה של מנגנוני השקעה. גם טיבם "המסתורי" של המתווכים, אשר לפחות אחד מהם היה ידוע לאברהם פלדה, מחזק את העובדה שאברהם פלדה היה ער למשמעות הממשית של המעשים. אם נוסיף לדברים אלה את העובדה שאברהם פלדה עצמו טען כי באחד השלבים התקבלו בידיו מסמכים בלתי נכונים, נחשף הלך מחשבתו של אברהם פלדה.

59. אברהם פלדה ניסה לעלות מספר טענות אשר יש בהן, כביכול, כדי לסתור מסקנה זו. לדבריו, הוא הניח כי מערכת המחשבים הנמצאת בפיב"א כוללת את רשימת כל אזרחי הקהיליה האירופית. לפי זה, פעולת הזיוף "איננה משתלמת", שכן עם הרישום בפיב"א יתגלה דבר הכזב. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 571):

ת. כן. באחת הפעמים שהייתי בפיב”א כי הייתי אפשר לקרוא לה אין סוף פעמים בפיב”א, גם ערכו לנו סיור והראו לנו את השיטות שפועלות עכשיו, אחרי המחשוב, היה מעת לעת קונגרסים וחלק מהזהו היה גם לוודא אותנו לשיטת העבודה של פיב”א וכל הדברים האלה, אז כבר היה כל המחשוב אז אני זוכר שגם היה להם, אני לא יודע איזה הסכם, אפשרות כניסה למחשב של הקהיליה האירופית.

לא הובאה ראיה כי דברים אלה ממשיים, וניתן לומר שהמצב העובדתי בנוגע למידע המצוי בידי איגוד הכדורסל הבינלאומי הוא לפחות בלתי ברור. אמנם גם צביקה שרף, מי שהיה מאמן הפועל ירושלים באותה עת, תמך בדברים אלה (פרוטוקול, ע' 64), והוא סמך את דבריו גם על התקנון של פיב"א, לפיו התאזרחות מחייבת אישור של איגוד הכדורסל במדינת ההתאזרחות (פרוטוקול ע' 65). ואולם, עדים אחרים שללו אפשרות שפיב"א בודקת נתונים כאלה. כך גרס, דרך משל, נפתלי גושן, רכז הליגות באיגוד הכדורסל (פרוטוקול, ע' 98). העד הסכים כי אין הוא בקיא בנהלי פיב"א (פרוטוקול, ע' 101). גם יהודה שיקמה, מזכ"ל איגוד הכדורסל, היה בדעה שפיב"א איננה ערוכה לבחון את כשירות המסמכים. הוא אומר ש"פיב"א ככלל ברגע שהיא מקבלת את המסמכים מאיגוד הכדורסל, לגביה המסמכים האלה הם אותנטיים, אמינים ואין לה שום כלי לבדוק כמו שלנו אין" (פרוטוקול, ע' 107). זו היתה גם הנחתה של רחל טל, מזכירה ראשית באיגוד הכדורסל, שפיב"א איננה בוחנת את "האותנטיות של המסמכים", אך הדבר לא היה ידוע לה בוודאות (פרוטוקול, ע' 122).

אברהם פלדה ניסה להצביע על בדיקות כביכול שנערכו על ידי פיב"א בקשר לשחקנים אחרים, למשל, בדיקת הרישום של שחקן הכדורסל המוכר בשם לבן מרסר. אולם, עיון בראיה זו מראה על חוסר התוחלת שבניסיון לסמוך עליה, שכן הבדיקה של פיב"א התמקדה באי התאמות המופיעות על פני המסמכים ולא בבחינת הכשרות של המסמכים עצמם.

כך או כך, אין לדברים אלה חשיבות ואין בהם כדי לאשש את הטענה שאברהם פלדה לא ידע כי מדובר במסמכים מזויפים. אברהם פלדה טרח ליצור לעצמו "אליבי" כלפי מוסדות הכדורסל השונים, הישראליים והבינלאומיים. בחוזה שנקשר עם אשר ביטון בעניינו של מיילס סיימון (ת/29, 87), הוא דרש שיסופקו לו מסמכים מקוריים שיונפקו על ידי המוסדות או הגורמים המוסמכים בצ'כיה. הוא הבהיר כי "אם השחקן לא יירשם כשחקן BOSMAN – B בפיב"א בשל פגם כלשהו במסמכים עצמם, ו/או בשל היותם בלתי תקיפים ו/או בלתי מהימנים" הוא יופטר מחיוביו. לכל היותר, יכולים היו ניסוחים אלה לשמש מנוף מספיק לשריונו של אברהם פלדה במקרה שהזיוף היה מתגלה על ידי איגודי הכדורסל.

60. טענה אחרת שהועלתה על ידי אברהם פלדה נוגעת להעברת השחקן מיילס סיימון להפועל חולון. באותה עת, שימש בנו של אברהם פלדה כעוזר המאמן של הקבוצה. לכאורה, העברת השחקן להפועל חולון היתה עלולה לסבך את הפועל חולון ואת מאמנה. יש להזכיר שבאותה שעה, היה אברהם פלדה לכוד במהלך שהוא יזם כלפי מכבי רעננה, והוא סבר כי דבר הזיוף לא יתגלה, שכן השחקן השתתף במשחקי הליגה, ומכבי רעננה היתה מוכנה להמשיך ולשמור על קשר השתיקה, ובלבד שהנטל הכרוך בהשתתפות שחקן זה במשחקיה יוסר ממנה. העברת השחקן במצב זה, גם אם היא נשמעת תמימה, יש בה כבר את כל הסימנים של חוסר התמימות. היא נועדה להוות חוליה נוספת במהלך ההסתרה שהיה כרוך בפעולותיו של אברהם פלדה. זאת ניתן לדעת גם מהמכתבים אותם שיגר בא כוחו של אברהם פלדה, עו"ד יובל פלדה, אל עו"ד בית הלחמי לאחר שהושמעו ההסתייגויות של מכבי רעננה. באותם מסמכים נזכרה דרישת מכבי רעננה לבטל את ההסכם עם אברהם פלדה והודגש שיש בדרישה זו כדי "להשליך על ההסכם שבין ביטון לפלדה וזאת נוכח מהות הטענות שעומדות בבסיסם של דברים" (ת/29, 128). אברהם פלדה אמר שהוא מקווה שאין בטענות מכבי רעננה ולא כלום, אך הטכניקה לפיה כלפי ביטון מועלות הטענות של חוסר נכונות המסמכים, ונדרש אישור מקורי של הרשויות בצ'כיה (ת/29, 136), בד בבד עם השמעת טענה לפיה המסמכים הם תקינים, מלמדת שאברהם פלדה ביקש לשמור לעצמו מפלט על ידי הפניית אצבע מאשימה כלפי אשר ביטון, אם יתגלה דבר זיופם של המסמכים.

61. התוצאה היא שהניסיון להתמקד בפרטים שוליים כאלה ואחרים, כמוהו ככיוון העדשה לצילום תקריב של עניינים שבשוליים, תוך התעלמות מהתמונה השלמה. אברהם פלדה לא פנה בשום שלב לאיגוד הכדורסל בישראל במטרה לבחון את הנתונים שנפרסו בפניו. במכתבו למכבי רעננה, אגב פרשה זו, הוא השמיע אזהרה כי אם קבוצה זו לא תיסוג בה מטענותיה הוא "ינקוט בכל האמצעים המשפטים העומדים לרשותו, ובכלל זה ישקול פניה למוסדות הכדורסל הישראלי ולמוסדות פיב"א, ויביא בפניהם השתלשלות הפרשה כולה, ובכלל זה ניסיונכם להתנער מההסכם" (א/17). אין צורך לומר כי מדובר באזהרת סרק, ואברהם פלדה למרות שהיתה לו היכולת לנהוג כך, נמנע מלעשות כן בכל שלב שהוא, בין בעת שהתעורר הסכסוך בפרשת רספרט ובין בנוגע לסכסוך בפרשת מיילס. גם דברים אלה מלמדים על ידיעתו כי המסמך מזויף.

62. התוצאה היא שאברהם פלדה אשם בעבירה של שימוש במסמך מזויף, כאשר המסמך המזוייף הוא הדרכון המיומר של מיילס סיימון.

אישום ראשון

63. עוד פרשת הדרכון של מיילס סיימון העיבה על יחסיהם של אברהם פלדה והנהלת מכבי רעננה, מגיעים אשר ביטון ואברהם פלדה לכלל הסכמה חדשה. הסכמה זו נוגעת לעניינו של מי שהיה שחקן הפועל ירושלים קני וויליאמס. אכן, השאיפה להשיג דרכון אירופאי הפכה בסחף מתמשך, שהספיק בתוך תקופה קצרה יחסית, להפוך לכלל הרגל, וזאת מכוח התמדת הנוגעים בדבר. הרגל זה היה בו כדי לטשטש את האבחנה בין מותר ואסור, כפי שעוד יובהר להלן.

64. הפועל ירושלים החלה את עונת המשחקים של שנת 00' בציפיות גבוהות. היא נחלה אכזבה. על רקע זה נוצר צורך, לאחר פתיחת המשחקים, להחליף מספר שחקנים. בין היתר נשקלה אפשרות להשיב אל הקבוצה את קני וויליאמס, אשר שיחק בקבוצה בעונות קודמות, והיה נערץ על אוהדי הקבוצה (פרוטוקול, ע' 864; עדות מנצור, פרוטוקול, ע' 109). אפשרות זו נדונה בשיחות שקיים מי שהיה מאמן הקבוצה, צביקה שרף, ואחד משני החברים הועד המנהל של הפועל ירושלים, דני קליין, הוא נאשם 2. לחלק מן השיחות היו שותפים נוספים; ובהם החבר הנוסף בוועד המנהל אורי מנצור, ואחד מאוהדי הקבוצה, מי שהיה יו"ר חוג האוהדים, דני כהן. גם רואה החשבון של הפועל ירושלים, דוד ממן, שותף בחלק מן הדיונים.

65. קני וויליאמס הוא שחקן בעל אזרחות אמריקאית ולפיכך הוא היה במעמד שחקן זר. באותה עת הוא שיחק בקבוצת כדורסל טורקית. התוכנית היתה לקלוט את השחקן בהפועל ירושלים כשחקן בוסמן. נוצר, אפוא, צורך להסדיר את שחרורו של קני וויליאמס מהקבוצה הטורקית, ובד בבד להקנות לו מעמד של אזרח מדינה אירופאית.

דני קליין יחס יוזמה זו לצביקה שרף. לדבריו, צביקה שרף תהה כיצד לא ניתן להסדיר לקני וויליאמס, הנשוי לישראלית, אזרחות ישראלית. אומר דני קליין (פרוטוקול, ע' 864):

ת. לאחר אותה תסיסה, כששמו של קני וויליאמס כבר היה איכשהו באוויר, באחת הפגישות שלנו עם הצוות המקצועי ואני מדבר על סיום אימון, נוכחים בחדר רוב הצוות המקצועי, אורי מנצור, דני קליין, מנהל הקבוצה מוריס, כמובן עוזרי המאמנים ומאמן הכושר, מי שמכיר את צביקה אז ככה בטח עובר לו בראש, פתאום הוא פנה אלי במין צורה כזאת בוטה ולא אגיד מזלזלת, כי זה היה סגנון הביטוי שלו אבל אמר - איך אתם הפועל ירושלים הגדולים, ודני קליין הגדול, לא הצלחתם לדאוג לקני וויליאמס לאזרחות ישראלית, האדם נשוי לבחורה בשם עינת מיכאלי, שהיא ישראלית לכל דבר ועניין, אצלנו במכבי תל אביב מזמן כבר הוא היה ישראלי...

על דברים אלה חוזר גם אורי מנצור (פרוטוקול ע' 110). גם פלדה אמר בעדותו שהפניה אליו נעשתה על ידי צביקה שרף (פרוטוקול, ע' 751). לאחר אותה שיחה עם צביקה שרף, שיחה שנערכה במוצאי שבת, כנראה בשלהי חודש נובמבר 00', יצר אברהם פלדה, מיוזמתו, קשר עם קבוצת הפועל ירושלים. צביקה שרף לא נשאל אם הוא זה שיצר את הקשר בין הפועל ירושלים לבין אברהם פלדה. בחקירתו הוא תיאר מערכת קשרים קודמת בין אברהם פלדה לבין הפועל ירושלים (ת/9, ע' 5, ש' 130). עם זאת, ברור גם מתוך דבריו כי התקבלה החלטה להשיב את קני וויליאמס אל הפועל ירושלים במעמד של שחקן בוסמן (פרוטוקול, ע' 57).

66. בעקבות אותו קשר עם פלדה, החל פלדה לדאוג להסדרת אזרחות אירופאית לשחקן קני וויליאמס. הפעם מבהיר אברהם פלדה להפועל ירושלים, וליתר דיוק לדני קליין, כי מדובר באזרחות מזרח אירופאית. צביקה שרף אמר שדובר במפורש על הסדרת דרכון צ'כי (פרוטוקול, ע' 57). אברהם פלדה הסביר גם את דרכי הפעולה, וציין כי האזרחות מוסדרת כנגד השקעות בארץ ההתאזרחות. וכך מתאר דני קליין את הפגישה עם אברהם פלדה (פרוטוקול, ע' 868):

הוא סיפר לנו שתמורת השקעה באחד ממדינות מזרח אירופה ניתן יהיה לקבל אזרחות. הוא הוסיף כל מיני פרטים ששאל גם צביקה שרף וגם אורי מנצור לגבי מועדים וזמנים ובהחלט נתן לנו להבין שהדבר הזה ניתן לביצוע ואולי הכי חשוב, שהוא האיש שיש לו את הקשרים לזרז את ההליכים האלה, שלא נפספס את אותו מועד הרשמה, כי גם מועד החלפת שחקנים הוא מועד שהוא מוגבל והוא היה שבועיים או שלושה שבועות לאחר מכן.

אברהם פלדה הסכים כי הוסבר שהאזרחות מושגת כנגד השקעות בארץ היעד. אברהם פלדה לא היסס להפנות את אנשי הפועל ירושלים ל"תקדים" של מיילס סיימון, למרות שבאותה עת הוא היה ער לטענות שהועלו על ידי מכבי רעננה. אומר אברהם פלדה (פרוטוקול, ע' 600, ש' 18):

ש. היו שאלות ספציפיות ששאלו אותך?

ת. היה העניין של איך זה נעשה, או כזה דבר, ואני הסברתי להם שזה נעשה על ידי השקעות וכל העניין בזירוז ההליכים ועד עכשיו הם עמדו בתנאים, מלבד פעם אחת. ועוד הסברתי להם על העניין על מיילס סיימון שרק לפני מספר חודשים עשיתי את זה והכל בסדר ואין בעיות.

אברהם פלדה הסביר לאנשי הפועל ירושלים כי הסכום הנדרש לצורך הסדרת ההשקעה וההתאזרחות עומד על 120,000 דולר, אם כי הוא נאות להפחית את הסכום ולהעמידו על 80,000 דולר (פרוטוקול, ע' 601).

67. עובר לגיבוש התנאים הכלכליים עם הפועל ירושלים, פנה אברהם פלדה לאשר ביטון. הוא הסביר לו את לוח הזמנים הדחוק, הנגזר מתקנון איגוד הכדורסל הקוצב פרק זמן מסוים להעברות שחקנים. אשר ביטון הודיע שיש ביכולתו לעמוד בפרק זמן זה (פרוטוקול, ע' 600).
 יוזכר שאשר ביטון ואברהם פלדה מצויים, באותה העת, במחלוקת כביכול סביב פרשת מיילס סיימון. בעקבות מכתבי מכבי רעננה מסרב אברהם פלדה לפרוע את חובו לאשר ביטון. חרף זאת נוטל על עצמו אשר ביטון, פעם נוספת, את מלאכת הסדרתו של הדרכון, שוב באמצעות דניאל. לאשר ביטון אין הסבר מדוע הוא מוכן לעשות כן, לאחר שהוא טען כי כל העת הוא ניסה לנתק את מגעיו עם אברהם פלדה. על כן, הוא ניסה למזער את חלקו בפרשה – לדבריו אברהם פלדה יצר קשר ישיר עם דניאל (פרוטוקול, ע' 422; פרוטוקול, ע' 426). את מעורבותו הוא תירץ במחויבות מוסרית (פרוטוקול, ע' 508), אך בפועל המניע היה כספי. אברהם פלדה סירב לשלם את התמורה עבור הסדרת הדרכון למיילס סיימון ופעם נוספת נעשה ניסיון לסיים את הפרשה באמצעות הסדרת דרכון אחר. יחד עם זאת, ברור כי אשר ביטון לא סבר שמאחורי הסדרת הדרכון עומדות השקעות בצ'כיה, והוא היה משוכנע, כפי שכבר הוסבר (לעיל בס' 38), כי מדובר בתשלומי שוחד. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 418):

ש. מה אתה הבנת מהם, מהאנשים שעבדת מולם באופן כללי, גם לגבי הדרכון הפורטוגלי, הספרדי, הצ'כי, איך הבנת שזה עובד.

ת. לדעתי בשוחד, צריך לשלם כדי לקבל דרכון. אתה לא יכול לעשות אזרח, בן אדם לקחת אותו ולעשות אותו אזרח ללא תשלום...

68. אם נכונותו של אשר ביטון להמשיך במעללים אלה נוכח נסיונו עם אברהם פלדה מעוררת תמיהה, פעולותיו של אברהם פלדה הן בבחינת מדרש פליאה. אברהם פלדה הציג עצמו כמי שחרד לתקינות העסקות בהן הוא נוטל חלק. כיצד, אם כן, הוא שב ונקשר בהסכם עם אשר ביטון לאחר שנשמעות הטענות של מכבי רעננה? כיצד הוא עושה כן ללא כל בדיקה? כיצד הוא ממשיך לשווק את "תאוריית" ההשקעות, עליה הוא שמע מאבי הדר, אך לא מאשר ביטון? מדוע אין הוא מגלה להפועל ירושלים את דבר הסתייגותה של מכבי רעננה? שאלות אלה אינן רק טכניקה של ניסוח. הן מצביעות על הגרסה המחוררת של אברהם פלדה, שכן לא ניתן למצוא להן מענה בדבריו. למעשה, אברהם פלדה מזדרז לבצע את העסקה עם ביטון, וזאת אף ללא מסווה של חוזה כתוב, בניגוד למקובל עליו עד אותה עת. מדוע לא נערך הסכם בכתב, בעוד הצדדים חלוקים ביניהם בעניין מיילס סיימון? אברהם פלדה הסביר כי קוצר הזמן לא אפשר שכלול הסכם כתוב. כדאי להתעכב על תשובתו בעניין זה (פרוטוקול, ע' 608):

ת. לעומת הפעמים הקודמות באמת לא נערך חוזה. לא ערכתי חוזה עם ביטון כי אם אני הייתי מתחיל לערוך חוזה עם קוצר הזמן הזה, זה היה צריך לקחת, כמו שאני מכיר את עורכי הדין, היה לוקח לפחות עשרה ימים-שבועיים עד שהם היו מגיעים להסכמה מדויקת, בוא נגיד שזה היה לוקח שלושה-ארבעה ימים, לא היה זמן.

לפני מספר חודשים אדון ביטון עשה את מלאכתו נאמנה, עשה את הכל בסדר, אי לכך לא ערכתי חוזה עם מר ביטון על הנושא הזה.

"לפני מספר חודשים עשה אשר ביטון את מלאכתו נאמנה" – אומר אברהם פלדה. איזו מלאכה? האם הסדרת הדרכון של שון רספרט, אשר ביחס אליו טען אברהם פלדה בטען הביניים שמדובר במסמכים "לא אמיתיים וחסרים" (לעיל בס' 20; ת/29, 67), או השגת המסמכים הנוגעים למיילס סיימון, אשר ביחס אליהם הועלתה דרישה לקבל "אישור מקורי של הרשויות הצ'כיות בדבר רישומו של השחקן כאזרח צ'כי", עקב טענות מכבי רעננה (ת/29, 136).

69. קני וויליאמס יוצג בישראל על ידי סוכן שחקנים בשם נתן אמיר. על כן, נזקק אברהם פלדה לשירותי תיווך נוספים, והוא רותם לצורך זה את אליהו אפרתי, הוא נאשם 4. אליהו אפרתי משמש כ"איש קש", כדי להסוות את מעורבות אברהם פלדה. זה לא רצה להראות כמי שפוגע בזכויותיו של סוכן שחקנים אחרים. אומר אברהם פלדה (פרוטוקול, ע' 604):

ת. יהיו לי אי נעימויות ומזה רציתי לברוח, לא רציתי ששמי ישורבב לעניין של החתמת שחקן לא לי, בקבוצה מסוימת. רציתי להיות בטוח שלי לא תהיה יד ורגל בהחתמת השחקן על חוזה להבדיל, לא ברחתי מזה, להבדיל מעניין של ההתאזרחות, בהתאזרחות לא היתה לי בעיה.

אני עמדתי בפני כל הנהלת הפועל ירושלים.

אליהו אפרתי חשב שאברהם פלדה גם רצה להרחיק עצמו מההתקשרות בין הפועל ירושלים לבין קני וויליאמס, מפאת החשש שמכבי תל אביב, אשר נזקקה גם היא לשירותיו של אברהם פלדה, תביט על חיזוקה של הפועל ירושלים, בסיוע אברהם פלדה, בעין רעה (פרוטוקול, ע' 7).

אליהו אפרתי מונה כ"שליח בתחנה האחרונה", אם להשתמש בהגדרתו שלו (פרוטוקול, ע' 34). במקביל, הסתייע דני קליין לשירותיו של דני כהן. חלקו בפרשה זו אינו ברור לגמרי. במקרה הטוב ניתן לאמץ את הגדרתו של צביקה שרף, ולציין כי דני כהן נמנה על החוג הקיים "סביב קבוצת כדורסל יש הרבה מאוד מעגלים מסובבים כאלה ואחרים של מקורבים ושל עיתונאים ושל אוהדים, ושל כל הדברים האלה" (פרוטוקול, ע' 57). מכל מקום, דני כהן נשלח להיפגש עם אליהו אפרתי כדי לבחון את מהימנותם של מי שאמורים להסדיר את התאזרחותו של קני וויליאמס. לדני כהן, יש לומר, יש "מחויבות" אישית בפרשה זו, שכן הוא עמד בקשר עם קני וויליאמס והיה מקובל עליו. לדבריו, דני קליין ביקש לוודא את חוקיות העסקה. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 192):

ת. הוא אמר לי ישנה דרך להביא את קני וויליאמס כשחקן בוסמן להפועל ירושלים, והוא אמר לי שהאנשים התבטאו במושג, כשיר אבל מסריח אבל כשהדגש מבחינתנו היה על הכשיר, שמדובר בהליך חוקי.

דני קליין איננו זוכר נוסח כזה של שליחות (פרוטוקול, ע' 949). למרות שעדותו של דני כהן היתה מגמתית ונטולת הגיון פנימי בעניינים לא מועטים, ניתן לקבל דברים אלה שלו, המופיעים כבר בהודעתו במשטרה. כך או כך, דני כהן ניפגש עם אליהו אפרתי, על מנת לבחון אם תהליך ההתאזרחות של קני וויליאמס הוא כשר לחלוטין (פרוטוקול, ע' 197). בעקבות פגישה זו הוא מדווח לדני קליין כי מדובר בהליך חוקי. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 200):

ת. שההתרשמות שלי שמדובר בהליך חוקי, ההתרשמות שלי מהאדון אלי אפרתי היתה שמדובר באיש עסקים מכובד, ושהיה מאוד מאוד בטוח בעצמו. באותה שיחה הוא גם אמר לי שישנם שחקנים באירופה שהם מוכרים וידועים, שמשחקים שעברו את אותם הליכים כדי לקבל את הבוסמן, להיות, את הסטטוס של להיות שחקן בוסמן והרגשתי, את האמת הרגשתי שיש סיטואציה שהיא מאוד טובה.

ההתרשמות של דני כהן אינה יכולה ללמד הרבה. הוא נפגש עם אליהו אפרתי כאשר הוא מכיר את שמו הפרטי בלבד, ומעבר לכך הוא איננו יודע עליו דבר. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 199):

ש. מה אתה עוד ידעת על אותו אלי, בסוף אותה פגישה?

ת. לא ידעתי עליו הרבה מעבר להתרשמות. זאת אומרת מה שהרגשתי שהתפקיד שלי היה להתרשם.

ש. ביררת לגביו פרטים נוספים אחרי שנפגשת איתו?

ת. לא.

ש. כלומר, כשעזבת את הפגישה, ידעת שוב, עדיין רק אלי?

ת. נכון.

ש. לא ידעת מטעם מי הוא בא, לא שאלת אותו?

ת. לא.

הפגישה עצמה נעשית בפינה ברחוב המסגר. אומר דני כהן (פרוטוקול, ע' 243):

ש. כמה זמן אורכת הפגישה?

ת. רבע שעה עד עשרים דקות.

ש. והכל באמצע הרחוב?

ת. נכון.

בדרך זו מילא דני כהן את משימתו ומגיע לכלל התרשמות ש"מדובר באיש עסקים. לא היה לי ספק שהוא מקומי, שזה נתן לי ובשיחה אם אני לא טועה הוא אמר לי שהוא פעיל כבר שנים בנושא הכדורסל זאת אומרת שמדובר בבן אדם מוכר וידוע" (פרוטוקול ע' 243, ש' 20), אולי לאחרים, אך לא לדני כהן "המתרשם". על מוזרותה של בדיקה זו אין צורך להרחיב. מתעורר הרושם שמי שהיה בשולי האירועים רץ לחזית כדי לתבוע תפקיד ראשי, בשעה שהאנשים שיודעים באמת מה אירע אומרים מעט, או לא אומרים כלום.

70. בעקבות פגישה זו, שנערכה בתחילת חודש דצמבר 00', התקדם ביצוע העסקה. דני כהן מסר לאליהו אפרתי, בהזדמנות אחרת, תמונות של קני וויליאמס (פרוטוקול, ע' 255). במקביל, נעשות מספר פעולות משלימות. דני קליין ודוד ממן נפגשים עם פלדה בבית קפה בתל אביב. הם נותנים לו סכום של 50,000 דולר (או סכום אחר) במזומן וכן הם מוסרים לו שיקים דחויים שאמורים לכסות את יתרת התמורה (עדות דני קליין, פרוטוקול, ע' 889), ואולם במקום שיקים על סכום של 30,000 דולר, נמסרו שיקים בסכום של 30,000 ₪. הסכום המזומן הושג מחלפן ירושלמי כהלוואה. ההלוואה הוחזרה לידי אותו חלפן כאשר התקבל תשלום מערוץ הספורט עבור שידורי המשחקים של הפועל ירושלים (פרוטוקול, ע' 92). סכום זה נכלל בדו"ח של שנת 00' "כתשלום על חשבון ההוצאה מראש כנגד שיקים לפרעון" (הודעת ממן, ת/11 א', ע' 4, ש' 98). אשר ביטון טס לצ'כיה וקיבל שם, מידיו של דניאל, דרכון צ'כי מזויף על שמו של קני וויליאמס. הוא הגיע לישראל, כנראה בשעות הערב, ולן במלון בתל אביב. למחרת הוא נפגש עם אברהם פלדה ושניהם גם יחד נוסעים לירושלים, למלון הולידיי אין. אשר ביטון נותר מחוץ למלון (עדות אשר ביטון, פרוטוקול, ע' 427). במלון עצמו ניפגש אברהם פלדה עם רואה החשבון של הפועל ירושלים דוד ממן. הוא מראה לו את המסמכים – הדרכון ותעודת ההתאזרחות גם יחד – ומוסר לידיו את תעודת ההתאזרחות בלבד (עדות אברהם פלדה, פרוטוקול, ע' 612). דוד ממן מוסר לידי אברהם פלדה שלושה שיקים על יתרת הסכום, בגובה של 41,000 ₪, חלף השיקים שנמסרו קודם לכן (ת/11 א', גיליון 2, ש' 25).

סדר המאורעות איננו ברור לגמרי, מאחר שלא ברור מהו המועד בו נמסרו 50,000 דולר לידיו של אברהם פלדה. מעדות אשר ביטון עלה שנמסר לו סכום של 35,000 דולר מתוך שקית, לאחר שאברהם פלדה עזב את מלון הולידיי אין (פרוטוקול, ע' 428). דני קליין אמר שהסכום של 50,000 דולר הועבר לידיו של אברהם פלדה בפגישה בבית קפה, בנוכחות דוד ממן (דני קליין, פרוטוקול, ע' 889). דוד ממן לא ציין כי הוא השתתף בפגישה בה הועבר סכום של 50,000 דולר, והוא הזכיר רק את הפגישה במלון הולידיי אין, בה נמסרו שיקים על יתרת החוב (פרוטוקול, ע' 1246). אברהם פלדה הסביר שדני קליין מסר לו דמי קדימה בסכום של 15,000 דולר, ואילו בבית המלון הוא קיבל "עוד 35,000 דולר, ושלושה שיקים על סכום של עשרת אלפים דולר כל אחד, סך הכל 30,000 דולר" (ת/1 א', ש' 69). אין צורך לומר כי גם ההתחשבנות בין אשר ביטון לבין אברהם פלדה איננה מוסכמת, וכל אחד מהם זוקף בצורה שונה את סכומי הכסף על חשבון העסקאות השונות שהם מעורבים בהן (עדות אשר ביטון, פרוטוקול, ע' 428; אברהם פלדה, פרוטוקול 700). יחד עם זאת, ברור כי אברהם פלדה העביר לאשר ביטון לפחות 45,000 דולר (ראו שם, שם).

71. כך או אחרת, אברהם פלדה הראה את הדרכון ואת תעודת ההתאזרחות לדוד ממן. הוא איננו מוסר את הדרכון לידיו. הדרכון הושם במעטפה בבית המלון. מאוחר יותר לקח את המעטפה אליהו אפרתי. הוא נסע לביתו של דני כהן ומסר לידיו את הדרכון (עדות דני כהן, פרוטוקול ע' 206; עדות אפרתי, פרוטוקול, ע' 10). דני כהן מוסר לידיו של אליהו אפרתי סכום של 5,000 דולר, כנגד שירותיו.

72. מצוידת בדרכון ובתעודת האזרחות דואגת הפועל ירושלים לרישומו של קני וויליאמס באיגוד הכדורסל כשחקן בוסמן. הרישום נעשה על ידי מנכ"ל הפועל ירושלים מוריס אוחיון ביום 21.12.00 (פרוטוקול, ע' 99).

73. בתוך כך קני וויליאמס הגיע לישראל. הוא ראה את הדרכון הצ'כי. קני וויליאמס לא היה מעולם בצ'כיה. הוא איננו מכיר את אברהם פלדה. גם הוא קיבל הסבר לפיו הדרכון הושג כנגד השקעת כספים במקרקעין באירופה. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 20):

ת. דווחתי על ידי הפועל ירושלים, שהושקעו כספים באיזשהו מקרקעין באירופה. ממה שנאמר לי אם משקיעים באיזשהו נכס באירופה אפשר לקבל דרכון. זה מה שנאמר לי.

ככל שניתן להתרשם, התקבל הסבר זה על דעתו של קני וויליאמס שלא היה ער למהלכים שקדמו להוצאת הדרכון. הוא סבר ש"יש מדינות שיש בהן פרצה בחוק, ושבהן אפשר לרכוש אזרחות על ידי רכישת נדל"ן" (פרוטוקול, ע' 26). הוא ידע כי יש שחקנים אמריקאים רבים שיש בידיהם דרכונים אירופאים (שם, שם). לא למותר להעיר, כי ה"פטנט" פעל את פעולתו, ודני כהן התבקש להתקשר אל אליהו אפרתי ולברר אם ניתן להוציא דרכונים צ'כיים גם לאשתו של קני וויליאמס ולאביה, שהוא עורך דין במקצועו (פרוטוקול, ע' 273). קני וויליאמס עצמו עשה שימוש בדרכון באחת מנסיעות הפועל ירושלים, על מנת להיכנס לסלובניה (פרוטוקול, ע' 28).

74. ביום הרישום של קני וויליאמס, יום 21.12.00, ערכה הפועל ירושלים מסיבת עיתונאים. מסיבת עיתונאים זו היא מלאכת מחשבת של כחש והולכת שולל. דני קליין מסביר כי קני וויליאמס הצליח לקבל דרכון מזרח אירופאי באמצעות השקעות. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 1085):

ישנם כל מיני השקעות ועסקים של קני, וכרגע ענייניו הפרטיים זה לא עניינו של הציבור היתה אפשרות לקני לקבל דרכון של מזרח אירופה אם אפשר להגיד את זה ככה ואכן הדבר הזה קרה, אחרי הרבה זמן וזה לא ברור שזה העניין יתבצע, הדבר הזה לקח זמן ובסופו של דבר הוא הצליח להשיג את הדרכון.

קני וויליאמס עצמו הונחה "לא להיסחף יותר מידי בתשובות", מעבר לאמירה "שהדבר הושג תמורת קרקעות" (פרוטוקול, ע' 1089). הפניית מרכז הכובד אל פעולות שנעשו כביכול על ידי קני וויליאמס הן, למיצער, רחוקות מן האמת, ודני קליין מוכן היה לומר בחקירתו הנגדית ש"אני מסכים... בכל מה שאתה אומר לגבי העיתונאים שהסתרנו בכוונה" (פרוטוקול, ע' 1087), והוא אישר גם את התזה לפיה "לתקשורת החלטתם מהטעמים שלכם להסתיר כמה שיותר מידע, מהטעם שלא רציתם שהתקשורת תתחיל לבדוק ולשאול עוד שאלות" (פרוטוקול, ע' 1113).

75. פרשת אזרוחו של קני וויליאמס, חרף מאמצי ההסתרה, איננה מרפה מהפועל ירושלים. בדיווחים אודות מסיבת עיתונאים, המופיעים ביום המחרת, נאמר על הדרכון הצ'כי שהוא "גרם להרמת גבות אצל רבים" ומנהל גליל עליון סבר כי מדובר "במעשה נבלה". הוא הציע לאיגוד הכדורסל "לעצור את הסחר בדרכונים, כי זה הורס כל חלקה טובה". לצד הידיעה מופיעה פרשנות של ערן סלע, בה נאמר "אז מספיק לקשקש בקומקום ולפלבל בעיניים. תתחילו להפוך את האדמות האלה שאיש העסקים וויליאמס קנה באירופה. בררו איך נעשה סיימון צ'כי כשאימו בכלל נורבגית ושימו סוף לביזיון הזה" (ת/7). ככל שניתן להתרשם מהעדויות בהליך זה, לרבות עדותו של יו"ר איגוד הכדורסל, איש באיגוד הכדורסל לא התרשם מהמלצה זו, אך העיתונאים המשיכו בבדיקה. ביום 29.12.00 מופיעה בעיתון "מעריב" ידיעה תחת הכותרת "תאריך הנפקת הדרכון של וויליאמס: 11 בנובמבר 99. הקונסולית: בלי לגור בצ'כיה לא מקבלים אזרחות". כותרת המשנה מדגישה כי "לפני שחתם בהפועל ירושלים ניהל וויליאמס מו"מ עם גבעת שמואל ואז לא הוזכרה בכלל האפשרות שישחק כבוסמן". בהמשך נאמר כי "גם לגבי מיילס סיימון שהגיע לרעננה כבוסמן צ'כי מתעוררים סימני שאלה רבים". הכתבה כללה את כל התמיהות הנוגעות להוצאת הדרכון, הצביעה על המחלוקת שהתעוררה בין אברהם פלדה לבין מכבי רעננה והעלתה שאלה "למה אמר וויליאמס שרק לאחרונה אפשרו לו השקעותיו באירופה לקבל דרכון צ'כי, בעוד תאריך ההנפקה הוא נובמבר 99?" (נד/3).

76. פרסום זה גרר אחריו שובל של אירועים. דני קליין פנה לאברהם פלדה ודני כהן התקשר לאליהו אפרתי. לפחות חלק מהפניות לא נטולות יסודות של פאניקה (עדות אפרתי, פרוטוקול, ע' 15). אברהם פלדה הבטיח להמציא אישור של משטרת הגבולות הצ'כית, אך מובן כי אישור כזה לא התקבל. בסופו של דבר הודיעה שגרירות צ'כיה בישראל שקני וויליאמס איננו אזרח צ'כי ואין בידיו דרכון צ'כי. על הודעה זו ניתן ללמוד ממכתב ששלח איגוד הכדורסל בישראל, שהתעורר לפעולה רק בעקבות הודעת השגרירות (ת/45). המכתב שוגר ביום 27.2.01, והפועל ירושלים נדרשה לתת הסברים, למעשים שהאיגוד ציין שהוא רואה בחומרה רבה.

בתשובה נכתבים שני מכתבים לאיגוד הכדורסל. שני המכתבים הם תוצאת פעילותה של הפועל ירושלים, ובשניהם נמנעת הקבוצה מלמסור את הידוע לה אודות דרכי השגת הדרכונים. במכתב אחד של הפועל ירושלים מיום 27.2.01 נאמר כי הפועל נדהמה לקרוא את הודעת השגרירות הצ'כית. הפועל ירושלים, בדברים שבינם לבין המציאות אין כל קשר, אומרת (ת/44):

למותר לציין שלהפועל סודה קלאב ירושלים אין כל קשר לאמור בהודעה ואין לה כל ידיעה לעובדות המפורטות בה.

במכתב האחר, החתום על ידי קני וויליאמס, ושגם הוא רחוק מרחק רב מאמירת אמת, נאמר (ת/46):

I would like to declare that this is the first time I hear about these accusations, and I am surprised more than anybody else.

Before obtaining my czech passport I made sure more than once that there was nothing illegal about it. That is why, when there were some respconses heard by competitors I was calm.

מכתבה של הפועל ירושלים לאיגוד הכדורסל נשלח על ידי דני קליין (פרוטוקול, ע' 1100). מכתבו של קני וויליאמס היה מוכר לדני קליין והוא ידע על דבר הוצאתו (פרוטוקול, ע' 1101). לדבריו של דני קליין נוסח המכתב על ידי עורך דין, אך המידע שנמסר לעורך הדין איננו ידוע. עם זאת, ברור כי דני קליין ידע שקני וויליאמס שלח את המכתב בנוסח שנשלח, למרות שלקני וויליאמס "אין כל קשר לעניין הזה" (פרוטוקול, ע' 1102). אורי מנצור, החבר האחר בוועד המנהל של הפועל ירושלים, הסביר מכתבי כחש אלה בכך ש"היינו די בלחץ באותה תקופה, די בהלם מהפרסום. לא לזה ציפינו" (פרוטוקול, ע' 134). גם הוא, כמו דני קליין, ניסה לגלגל את ניסוחו של המכתב אל עורכי הדין, אך כאמור איש מהם איננו מעז לטעון כי עורך הדין ידע את המצב לאשורו והציע לנסח את המכתבים כפי שנוסחו. הניסיון להיתלות בעורכי הדין, שנעשה עד לרגע האחרון (סכומי קליין, ע' 144) אינו אלא משענת קנה רצוץ – שאין לה תשתית עובדתית. לא ניתן לומר אלא שמנהלי הפועל ירושלים שיקרו ביודעין, במטרה להסוות את פעולותיהם (ראו סכומי המאשימה, ע' 41). אגב, המשך הכחשה זה הוא שמסביר גם את השימוש הקודם שעשה וויליאמס בדרכון, לאחר שזה נמסר לידיו.

77. הודעת השגרירות הצ'כית, יחד עם העדר ההסבר מצד הפועל ירושלים, הביאה לכלל סיומה את פרשת דרכונו של קני וויליאמס, ואגב כך חשפה לחקירה גם את פרשת הדרכון של מיילס סיימון. איגוד הכדורסל פנה אל משטרת ישראל (עדות מזכ"ל האיגוד, יהודה שקמה, ע' 106), והורה על הפסקת השתתפותו של קני וויליאמס במשחקי הכדורסל של הליגה במעמד של שחקן בוסמן. מאוחר יותר חזר השחקן להשתתף בליגה כשחקן זר.

ניתן לעבור לנאשמים ולאישומים.

נאשם 1 - אברהם פלדה

78. בפרט אישום זה נאשם אברהם פלדה בניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות מנאשמים 2 ו-5, הם דני קליין והפועל ירושלים, בקבלת דבר במרמה מאיגוד הכדורסל, ובשימוש במסמך מזויף.

79. שימוש במסמך מזויף – אברהם פלדה היה ער לכך שדרכונו של שון רספרט נחזה להיות אשר איננו. הוא קבע בעצמו כי הדרכון איננו נכון (לעיל ס' 20). אברהם פלדה גם ידע שדרכונו של מיילס סיימון איננו מלמד שמיילס סיימון הוא אזרח צ'כי (לעיל בס' 52 ואילך). בעודו מנהל משא ומתן עם מכבי רעננה, אשר העלתה טענות בנוגע לכשרות הדרכון, הוא הציע להסדיר, באותן דרכים, דרכון לקני וויליאמס. הוא השיג את הדרכון באמצעות אשר ביטון, חרף העובדה שהוא הפנה כלפיו דרישה להציג מסמכי מקור, דרישה שלא נענתה.

בנסיבות אלה, ועל יסוד הדברים שנאמרו כבר (לעיל בס' 47 ואילך), ניתן לקבוע שאברהם פלדה עשה שימוש במסמך מזויף בעצם נטילת הדרכון מאשר ביטון ומכירתו להפועל ירושלים. חיזוק לדברים אלה ניתן למצוא בהתנהגותו הנמשכת של אברהם פלדה. במקרה זה אברהם פלדה אף לא טרח לערוך חוזה עם אשר ביטון, חרף הטענות שהעלה כלפיו הן בעניין שון רספרט והן בעניין מיילס סיימון.

לעניין זה אפשר שתעלה טענה, לפיה הבטחותיו של אברהם פלדה, גם לאחר פרסום באמצעי התקשורת, כי מדובר בדרכונים תקינים מצביעה שהוא האמין בתקינות הדרכונים. בטענה זו אין ממש. אברהם פלדה כבר היה שקוע באותה עת עד צוואר, בשרשרת הפעולות, שהובילה אותו לקראת מבוי סתום. כפי שהתמיד לטעון במשטרה, ולמעשה אף בשלבים מתקדמים של ההליך (פרוטוקול, ע' 543), כך התמיד קודם לכן לאחוז בהבטחות ריקות וחסרות כיסוי. הוא לעלע דברים אלה לעייפה, ונתלה בהם לא משום שהאמין בהם, אלא בשל מבוך הסתירות אליהן נקלע ללא מוצא.

80. קבלת דבר במרמה מהפועל ירושלים – אברהם פלדה הציג לכל אורך הדרך מצג, לפיו השגת דרכון נעשית כנגד השקעות בארץ היעד. תיאוריית ההשקעות התבססה כביכול, על דברים שנאמרו על ידי אשר ביטון. בפועל חזר בו אברהם פלדה מדברים אלה, והתבסס על דברים שנאמרו על ידי אבי הדר, ושהוא יכול היה להבינם גם מאשר ביטון. כפי שהוסבר, תיאוריה זו קרסה לחלוטין (לעיל, בס' 55). גם אם נניח כי אבי הדר דיבר על השקעות תוך ניצול של פרצות בחקיקת מדינת היעד, שינוי הנסיבות – מעבר מספרד לפורטוגל, שוב ספרד, ולבסוף צ'כיה, יחד עם שינוי בזהות המתווכים, לימד את אברהם פלדה כי אין מדובר בתהליך אחד ורצוף. אשר ביטון לא מסר מידע המאשש תיאוריה זו. חרף זו המשיך אברהם פלדה להפיץ בדותה זו. הוא נאחז בה גם בעת חקירתו במשטרה. אגב כך הוא מוסיף בדותה לבדותה, ומפנה את השאלה לכיוון קני וויליאמס. הוא אומר (ת/1 א', ש' 310):

שאלה: האם וויליאמס היה בצ'כיה והשקיע בעצמו כסף במדינה כנגד האזרחות שקיבל?

תשובה: לא ידוע לי אישית. לפי דבריו בטלוויזיה יכול להיות שכן.

זוהי תשובה שקרית, שכן אברהם פלדה ידע היטב כי קני וויליאמס לא היה בסוד רכישת הדרכון. חרף זאת הוא מנסה להגן על תיאורית ההשקעות. אין להתפלא על כן שבמהלך חקירתו בבית המשפט. הוא לא יכול היה להסביר את פשר התשובה, ולמעשה גרסתו כולה התמוטטה בבת אחת כמריונטה שחוטה ניתק. וכך התנהלה חקירתו בשאלה זו (פרוטוקול, ע' 797):

ש. לא, אני שואל אותך, זה נראה לך תשובה נכונה לאור המידע שאתה כרגע מסרת לנו?

ת. אמרתי בדיוק מה שהייתי אומר היום, מה שהייתי אומר אתמול. אם שואלים אותי הוא אמר בטלוויזיה שהוא היה, אז מה אני אגיד שהוא שקרן? שהוא לא היה? אני עוקב אחריו, אני יודע מתי הוא נסע, לאן הוא נסע?

81. אברהם פלדה טרח להפיץ את בדותת ההשקעות בקרב כל הנוגעים בדבר. צביקה שרף אמנם הכיר את התופעה של התאזרחות ואמר שהוא "שומע את הסיפורים, אם זה בנישואין או רכישת רכוש או אחרי שנות משחק" (פרוטוקול, ע' 61), אך ציין כי הוא ידע שאברהם פלדה כבר טיפל בסוג זה של עניינים (פרוטוקול, ע' 63). באותו אופן שמע אליהו אפרתי מאברהם פלדה שהדרכון הושג כנגד השקעות. אמנם הוא אינו בטוח בדברים, אבל הוא מוסיף שהוא "חושב שהמושג הזה עלה ממנו [אברהם פלדה] וממנו הועבר אלי, וממני הועבר לדני כהן" (פרוטוקול, ע' 29). גם לדני קליין מסביר אברהם פלדה כי בעיקרו של דבר הדרכון מוסדר באמצעות השקעות, וכי מומחיות אנשי הקשר מתבטאת ביכולתם לזרז את הסדרת האזרחות (פרוטוקול, ע' 1012).

82. התוצאה היא שאברהם פלדה הציג מצג כוזב. הוא ידע כי אין מדובר בהשקעות אלא בדרכי פעולה אחרות. גם יתר יסודות העבירה התקיימו במקרה זה. אברהם פלדה קיבל תמורה ניכרת מהפועל ירושלים, סכום של 50,000 דולר על יסוד המצג שנערך על ידו. מצג זה נעשה בנסיבות מחמירות, שכן הוא נעשה כנגד תמורה ניכרת, כאשר אברהם פלדה ער לכך שמטרת המצג היא להונות גם את איגוד הכדורסל, ולמעשה לאפשר להפועל ירושלים לרכוש יתרון בלתי הוגן במשחקי הליגה. די ביסוד זה כדי להקנות למעשים את אותו יסוד של נסיבות מחמירות. יש בדברים כדי לחתור תחת עצם הרעיון העומד ביסוד תחרויות הספורט. נסיבות מחמירות קיימות גם בעצם ההתמדה בקו הפעולה שננקט על ידי אברהם פלדה, החל מפרשת רספרט (שאינה חלק מן האישום, אך גילתה לאברהם פלדה את דרך החתחתים עליה עלה) וכלה בפרשת וויליאמס. גם השימוש במסמכים מזויפים לצורך שיתופו של השחקן במעמד שהוא אינו זכאי לו, מהווה נסיבה מחמירה (ע"פ 51/76 ראובן נ' מ"י, פ"ד ל (3) 14).

83. המאשימה צמצמה את האישום לעבירת הניסיון. ואולם, המאשימה יצאה מתוך הנחה כי הפועל ירושלים ידעה אל נכון שאין מדובר בהשקעות, והבינה כמעט מהרגע הראשון את המצב לאשורו. כפי שיובהר להלן, הנחה זו אינה מקובלת. בנסיבות אלה, ניתן להרשיע את אברהם פלדה בעבירה המוגמרת. לאברהם פלדה ניתנה הזדמנות הוגנת להתגונן כנגד הרשעה זו, שכן הוא ידע מן הרגע הראשון שהפועל ירושלים ודני קליין מכחישים את הטענה כי הם ידעו על דבר הזיוף (פרוטוקול, ע' 4).

84. קבלת דבר במרמה מאיגוד הכדורסל – המצג הכוזב כלפי איגוד הכדורסל התבטא בהגשתו של דרכון מזויף. אכן, היעד הסופי אליו חתר אברהם פלדה היה רישומו של השחקן באיגוד הכדורסל. על יעד סופי זה ניתן ללמוד מההסכמה הקודמת אליה הגיעו אברהם פלדה ואשר ביטון. באותו הסכם, המתייחס לשחקן מיילס סיימון נקבע במפורש כי המטרה היא לאפשר את רישומו של השחקן כשחקן בוסמן בפיב"א, פעולה הנעשית, בין היתר, באמצעות איגוד הכדורסל בישראל (פרוטוקול, ע' 121). על כן, בפרשת מיילס, ראה אברהם פלדה בהעלאת הטענות מצד מכבי רעננה יסוד להפרת ההסכם מצד ביטון, והוא התנה את תשלום התמורה באישור איגוד הכדורסל האירופי (למשל, ת/29, 112). אברהם פלדה אף היה מעורב במגעים עם דניאל, וגם לדבריו שלו הוא שוחח עם דניאל בעניינים הטכניים, שעיקרם הוא הצורך לוודא שההתאחדות הצ'כית אכן מעבירה אישור לפיב"א בעניין מיילס סיימון (פרוטוקול, ע' 597). גם מבחינה זו ברור כי היעד הסופי של התוכנית אליה חתר אברהם פלדה היה הרישום של השחקן גם באיגוד הכדורסל. יעד זה היה התחוור גם מלוח הזמנים הקצר שנקבע בהסכמה שבין אשר ביטון לבין אברהם פלדה, ושנועד מהרגע הראשון לאפשר את רישום קני וויליאמס כשחקן בוסמן בישראל (לעיל, בס' 67). אברהם פלדה לא היה זכאי לתמורה מהפועל ירושלים ללא רישום זה.

רישומו של השחקן - ובכלל זה המצג - נעשה באמצעות אחר, במקרה זה מנכ"ל הפועל ירושלים, מוריס אוחיון. עובדה זו היא חסרת משמעות, שכן הוא היה רק כלי בידי אברהם פלדה והפועל ירושלים בגיבוש הרכיב ההתנהגותי. במובן זה הוא נעדר את הביקורת העצמית המתאפיינת במודעות למעשה, ונהפך לזרוע הארוכה של העבריין העיקרי בהגשמת מזימתו (פלר, יסודות בדיני עונשין (ירו', 87') 208). איש מהצדדים לא העלה טענה אחרת בנוגע למחשבתו הפלילית. אמנם, החוליה של הפועל ירושלים, שהניעה את אוחיון, הייתה נגועה, אך כפי שיוסבר היא הולכה שולל על ידי אברהם פלדה ובמובן זה הייתה גם היא סוכנת לעניין מצג האותנטיות, הגם שלא הייתה סוכנת תמימה, שכן ביצעה עבירה אחרת. "במקרים של יתרון הבנה... ניתן לייחס אחריות בגין ביצוע העבירה באמצעות אחר גם כאשר האחר נושא באחריות פלילית, ואף אם הייתה לאחר מודעות חלקית לגבי האופי הפסול של המעשה" (מ' גור אריה, "צורות ביצוע של עבירה פלילית" פלילים א (תש"ן) 29, בע' 52). לכן, הרשעת הפועל ירושלים בתחבולה (להלן, ס' 100) אינה מוציאה את תפקידה בהגשת הדרכון לאיגוד הכדורסל מדוקטרינת הביצוע באמצעות אחר. אך אפילו נאמר אחרת ברור כי "הרישום" המהווה קבלה, שנעשה על סמך "המצג הדרכוני" שאברהם פלדה היה ער למרמה שבו, היה חלק מהתוכנית של אברהם פלדה וחוליה מכרעת בישומה, ובין אם נראה במשתתפים האחרים שותפים או עבריינים עצמאיים, התקיימו יסודות הגרימה והקבלה הנדרשים בעבירה זו (גור אריה, שם בע' 58; השוו דנ"פ 1294/96 משולם נ' מ"י, פד נב(5)1).

נאשם 2 – דני קליין

85. דני קליין הואשם בשימוש במסמך מזויף וכן בניסיון לקבל דבר במרמה מאיגוד הכדורסל.

86. שימוש במסמך מזויף – דני קליין אכן קיבל לידו את הדרכון בנסיבות שיש בהן כדי לעורר חשד. נסיבות אלה כוללות תשלום כספים במזומן, "שליחות" משונה של דני כהן (לעיל בס' 69), ומסרים הכוזבים שדני קליין טרח לפזר ביודעין בכלי התקשורת (לעיל בס' 74). יותר מכל, יכול המנדט שניתן לדני כהן יכול ללמד על מחשבתו של דני קליין. כזכור, אמר דני כהן כי הוא נשלח על ידי דני קליין לבדוק את כשרות המהלך, תוך שימוש בביטוי "כשר אבל מסריח" (פרוטוקול, ע' 192; לעיל בס' 69). מי שסבור כי קיימת אי תקינות אתית בפעולותיו, נמצא על גבול ההבנה כי הפעולות אינן כשירות. העדר בדיקה ממשית במצב זה, ונקיטה באמצעים פיקטיביים שאינם עולים כדי בדיקה, מלמדים שהחשש של דני קליין לא הצטמצם למעגל האתי של המעשה, אלא התרחב אל עצם גרעין הכשירות. דברים אלה מתחוורים מדרך ההילוך של דני קליין ומהסבריו לאחר מעשה.

87. טלו למשל את נושא שליחותו של דני כהן. שליחות זו שימשה תחילה בסיס לטענת אליבי. הוא טען שהבדיקה יכולה היתה ללמד על תום הלב; דני כהן נשלח על יסוד "הניסיון שלו, על זה שהוא גם אדם אינטליגנט, אדם שפוגש בן אדם מבין אם מספרים לו סיפורים", כדי לבחון אם "יש פה איזה משהו בסדר" (פרוטוקול, ע' 880). גם בהודעה במשטרה הטעים דני קליין שדני כהן נפגש עם אליהו אפרתי כדי להתרשם אם "מדובר באנשים אמינים ורציניים". בסוף היום הוסרה טענה זו מעל הפרק, ולא נטען עוד שיש לייחס לשליחות חשיבות כלשהי מבחינת מחשבתו של דני קליין. למעשה נאמר "[שאם הובן] שהבדיקה הזאת היתה בדיקה שווה את הנייר שהיא כתובה עליו לצורך ביסוס הגנה, אז לא היה ואין כדבר הזה. כל מה שאני אומר שהבדיקה הזאת לא יכולה לעלות עם כל תזה מפלילה. גם קליין שהוא עמד פה על הדוכן, הוא גם לא נצמד בזה" (סיכומים בעל פה, פרוטוקול, ע' 1314). הביטוי "לא נצמד לזה" הוא לשון ניטרלית לניסיון לסגת בעת הסיכומים מהתזה שהועלתה בעדות במשטרה, לפיה "דני כהן אדם יסודי שלקח על עצמו לבדוק ולהבין את העניין" (ת/2 ה', ש' 104), וזאת לנוכח "התשובות", נקרא להן מגומגמות, שנתן דני קליין לכל אורך החקירה.
כאן המקום להתייחס לבקשה שהוגשה על ידי המאשימה לשוב ולהעיד את דני כהן. בקשה זו הוגשה לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, ולמעשה לאחר שהמאשימה החלה בסיכומיה. ככל הנראה חפצה המאשימה לברר עם דני כהן אם נאסר עליו למסור את הנתונים שהועברו אליו לאחרים (בקשה מיום 8.10.02, פרוטוקול, ע' 1278). הנאשמים התנגדו לבקשה (פרוטוקול ע' 1279). לא נעתרתי לבקשה בהתחשב בשלב המאוחר שבו היא הוגשה ובהתארכות ההליכים שלא לצורך. בדיעבד, לא היה בשאלה שהמאשימה חפצה לברר כדי לעלות או להוריד, שכן ברור שהנאשם איננו חפץ עוד למשוך מסקנות מאותה שליחות, והשאלה אם נאמר לדני כהן כי הוא מנוע מלמסור מידע או לא, איננה יכולה להשליך על תוצאות ההליך.

88. ניסיונו של דני קליין להימנע מבדיקה, ולאחר מכן רצונו להימנע מלשאת בתוצאות של העדר בדיקה, הובילו אותו לשלל הכחשות וסתירות בעדותו. במיוחד התקשה דני קליין להתמודד עם האפשרות כי הוא חשד באי תקינות כלשהי וחקירתו הגיעה לכלל אבסורדים של ממש.

תחילה ניסה דני קליין לטעון כי הוא לא עשה שימוש בביטוי כשר אבל מסריח. עם זאת, הוא איננו יכול לדחות את עדותו של דני כהן, שכן אין הוא זוכר את דרך ניסוחה של השליחות (פרוטוקול, ע' 939). בסופו של דבר נכנע דני קליין למציאות, ושוב אין הוא שולל את השימוש בביטוי "מסריח", כאשר זה מופנה לפגיעה בטוהר הספורט, ולמפיונרים עם פרוטקציות. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 951):

ת. תראה, כשדיברו איתי על פירצה בחוק, דיברו איתי על זירוז הליכים, מבחינת כשיר הדבר הוא כשיר. כשמדברים על דבר מסריח, אז איך הדבר התקבל בציבור, איך האנשים יגידו הנה, עוד פעם אלה המאפיונרים עם הפרוטקציות שלהם הלכו ובדרך לא דרך עשו מהלך שבסופו של דבר גרם להם ליתרון ספורטיבי, ודיברנו על זה, שאנשים בחוגי הכדור סל, עיתונאים פרשנים וזה לא אומרים את הדבר הזה, ואמרו זה פגיעה בטוהר הספורט, לזה התכוונתי במילה שאתה מייחס.

אגב ההתחבטות, "אם נאמר או לא נאמר", תוך קביעה שאם נאמר זה הפירוש לדבר, חזר דני קליין על הנוסח אותו השמיע בעת חקירתו במשטרה, ולפיו דני כהן נשלח לבחון אם מדובר בעניין חוקי. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 882):

ת. אמרתי לו שמבחינתנו צריך לבדוק שהדבר הזה הוא חוקי, שהדבר הזה הוא אולי חוקי זה לא המילה, שהדבר הזה יעמוד בכל מבחן כי אני מה שפחדתי בזמנו, זה בכלל לא מכוונה פלילית או כוונה חוקית שהיום אני יכול להגיד את זה. אני פחדתי גם על הכסף שאני נותן.

אך בחינת חוקיות איננה מתיישבת עם טענה, לפיה לא התעורר בליבו של דני קליין חשש או חשד. על כן, הוא נסוג מהטענה, לפיה נשלח דני כהן לבחון אם מדובר במעשה חוקי וכשר. אך נסיגה זו לא היתה פשוטה. בעת הודעתו במשטרה מסר דני קליין כי דני כהן היה צריך לבחון "האם העסק בכלל מציאותי, רציני וודאי חוקי" (ת/2 ה', ש' 46). על רקע זה הוא הסביר כי הדברים נאמרו למשטרה, בדיעבד, רק על מנת להצביע על דרכי הפעולה של הפועל ירושלים. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 942):

[זו] היתה דרך שלי להמחיש לחוקרים רבותי, כשאנחנו הלכנו למהלך הזה, בשביל להראות כמה אנחנו בסדר, אני לא אומר תראה, אז אמרתי לו פיב”א, שאנשים רציניים, אני אומר את זה ואני מקצין, אני אומר חוקי וכשיר, זאת אומרת שלא יהיה פה ספק למשהו אחר, לא שוחד, לא זיוף, לא מרמה, חוקי וכשיר, ואני חושב שהמילים מדברות בעד עצמן.

זה שהיום שואלים אותי למה אז אמרת ככה? בדיעבד דברים שהיום אנחנו רואים שזה נאמר בחקירה. בזמן אמת לא עלה המילה חוקי לדני כהן אפילו פעם אחת.

אם כך מה היתה השליחות? קשה לקבל תשובה מתקבלת על הדעת. דני קליין שב וציין, כאשר הוא מופנה לגרסתו של דני כהן, כי לא עלה חשד לעניין פלילי. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 943):

ת. אותו הסבר כמו קודם. לא עלה חשד לעניין פלילי, כל המילים חוקי כאשר זה מילים שלי שמנסות להמחיש רבותי בזמן אמת זה לא עלה, היום אני פה אומר לכם רבותי לא עלה דבר שקשור בפלילים.

89. אך לא רק המילה חוקי עוררה קושי אצל דני קליין. כל ניסיון לדלות ממנו אמירה, לפיה הוא חשד שההליך פגום באי תקינות נתקלה בהכחשה גורפת. גם לאחר הפרסום העיתונאי, המעלה שאלות ישירות בנוגע לאזרחותו של וויליאמס (ראו לעיל ס' 75), דני קליין לא חשד, לדבריו, שהמסמך איננו בסדר. הוא מנסה להדוף אפשרות זו ללא הצלחה. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 1055):

ת. חשבתי שמשהו לא בסדר, לא היה לי כיוון בכלל, לא האמנתי שפלדה יביא לי דרכון מזויף. לא האמנתי, לא חלמתי. דרכון גנוב וזה, לא האמנתי.

ש. כלומר, גם כשראית את התאריך לשיטתך לא חשדת בזיוף?

ת. לא, ממש לא.

עד כדי כך מסתבך דני קליין בחקירתו, עד שהוא נזקק לתרגום שאלות המאשימה כמעט באופן סימולטני. בסופו של חשבון, הוא מסכים שקורא עיתונים יכול היה לקבל את הרושם מקריאה בעיתונים שהדרכון מזויף (פרוטוקול, ע' 1071), ושגם הוא נזקק לבדיקה אם נעשה מעשה זיוף, מכוח העובדה שהוא היה ער לכך שאחרים חושבים שמדובר במלאכת זיוף (פרוטוקול, ע' 1073). לכן, בלית ברירה, הוא מוכן להשתמש אפילו בביטוי "חשד". הוא אומר (פרוטוקול, ע' 1078):

[ש]: אם אתה אומר שאני חושד במישהו מה אתה אומר, או שאם אני אומר שאני חושד שהמסמך הזה הוא לא מסמך נכון מה זה אומר?

ת. שיש חשד, שמשהו לא בסדר.

[ש]: שמשהו לא נראה בסדר?

ת. כן.

[ש]: ואמרת כשראית בעדויות ב-29 בתאריך ההוצאה חשבת שמשהו לא בסדר.

ת. כן.

[ש]: אז למה קשה לך להגיד?

ת. לא יודע.

אין צורך לומר כי לפחות לאחר הפרסומים העיתונאיים, חשד דני קליין בשאלת תקינותו של הדרכון, והוא הבין, אל נכון, שהדרכון מזויף. מסקנה זו איננה רק תולדה של הגיון, אלא היא עולה מעדותו של דני קליין עצמו חרף הכחשותיו. מתברר שדני קליין פנה אל חוקרת במשטרת ישראל, אשר אותה הוא הכיר, ג'קי אלבוכר, על מנת לבחון אם ניתן לבדוק את תקפות הדרכון. פניה זו נעשית על ידו בחודש פברואר, במועד שאיננו ידוע במדויק. לדבריו, הוא סיפר לה את כל הסיפור "ואומר לה, תשמעי אני רוצה לבדוק איזה שהוא דרכון, כמובן שג'קי יודעת שאני יו"ר הפועל ירושלים, היא כמובן קוראת עיתונים" (פרוטוקול, ע' 901). לדבריו, הוא אף טרח להתקשר אל השגרירות הצ'כית כדי לבחון אם ניתן לקבל "פרטים על שם מסוים והאם הוא רשום כאזרח צ'כי לכל דבר ועניין" (פרוטוקול, ע' 899). שתי הבדיקות האלה לא הובילו למסירת מידע מועיל, אך עצם הצורך בקיומן מלמד כי באותו שלב – לאחר הפרסום העיתונאי - הבין דני קליין כי קיימת אפשרות ממשית שמדובר במסמכים מזויפים. רק הכרה כזו חייבה בחינת רישומו של קני וויליאמס במרשם התושבים הצ'כי. למעשה, הדברים עולים מתוך עדותה של ג'קי אלבוכר המציינת כי דני קליין פנה אליה במחצית חודש פברואר, עוד לפני פרסום ההודעה הפורמלית של שגרירות צ'כיה, ושאל אותה באופן כללי אם ניתן לבחון באמצעות האינטרפול "באם אדם הינו אזרח של איזו מדינה" (ת/21). בחקירתה היא אמרה שהיא הבינה, שביסוד הדברים עמד הרצון לבדוק אם הדרכון חוקי או מזויף (פרוטוקול, ע' 281). על רקע זה אין צורך להידרש לשאלה אם דני קליין בחן את הדרכון עצמו וראה את אותם נתונים מעוררי ספקות, כמו למשל מועד ההנפקה של הדרכון או קיומה של חותמת יציאה של קני וויליאמס, שעה שקני וויליאמס לא היה מעולם בצ'כיה. בין שדני קליין ראה את הדרכון ובחן את הנתונים, לפחות לאחר הפרסום (ראו סכומי המאשימה, ע' 38), ובין שלאו, אין ספק כי באותו שלב עלתה בליבו המחשבה, המגיעה לכלל הבנה, שמדובר בדרכון מזויף.

90. ואולם, הבנה בדיעבד כי קיים חשד לזיוף אינה שקולה לידיעה כי הדרכון מזויף בעת קבלתו או בעת הגשתו לאיגוד הכדורסל. גם אמירת חצי אמיתות בהודעה במשטרה, התחמקויות ממתן תשובות ענייניות, המלוות בסתירות, אינן שקולות לידיעה אודות זיוף. אמנם טכניקת מענה כזה נזקפת לחובתו של הנאשם. מדובר באמירות של אי אמת המתייחסות לעניין שבמחלוקת, המונעות מהחשש לגילוי האמת, ושחשיפתן נעשתה גם על ידי ראיות בלתי תלויות (ע"פ 522/88 מ"י נ' יפרח, דינים עליון ט 308). אך גם במצב זה אין מדובר בפעולה מתמטית היכולה להוביל לכלל ממצא אודות מחשבתו של הנאשם, אלא אם כן יש מקום להשתכנע מתוך מכלול הראיות שזהו מצב הדברים. טעויות, סתירות ואפילו אבסורדים מצויים בכל עדות, ואפילו בדברי אנשים שלא נאלצו למסור עדות. הכלל הוא כדברי מ"מ הנשיא חשין בע"פ 100/55 מאיר נ' הי"מ, פ"ד ט 1218 (בע' 1224):

..אין בן-תמותה מכשיר דיוק אוטומטי...לא ייפלא, איפוא, שסתירות ואי-דיוקי-לשון שכיחים הם לא רק בדברי עדים שונים, אלה בהשוואה לאלה, כי אם גם בדבריו של עד אחד גופו, בתשובותיו בחקירה הראשית ובחקירה הנגדית, ובהתחשב בדברים אשר בא-כוח הצד האחד או הצד האחר משתדלים לשים בפיו.

בעיקרו של דבר עדותו של דני קליין לא חסרה יסודות לא בוגרים, והיתה מטולאת בניסיונות להתנער מכל אחריות, על ידי שימוש בתירוצים מכל הבא ליד (ראו גם סכומי המאשימה, ע' 40). עם זאת, ניתן היה להתרשם כי דני קליין לא חשב בזמן אמת כי הוא מקבל לידיו דרכון מזוייף. הוא גם לא עצם את עיניו מול אפשרות זו. למעשה, דני קליין הבין כי מצוי יסוד של אי תקינות בהוצאת הדרכון. מכאן רצונו להשתמש בבדיקתו של דני כהן כאליבי, שהפך לדחליל. אך ניסיון זה איננו יכול להסיח את הדעת מהעדר ידיעה או חשד אודות זיוף. אי התקינות אשר דני קליין ידע עליה נגעה לתשלומי שוחד בארץ היעד. דני קליין נרתע מהדיון באפשרות זו והגיב בדרך בה מגיבים לקריאה "חם חם" כל עת שדימה כי השואל מתקרב אל חשד השוחד, שקינן בליבו של דני קליין. בדברים אלה של דני קליין ניתן להבחין כבר בעת חקירתו במשטרה. הוא השיב לרוב השאלות, אך כאשר מוצגת לפניו אפשרות כי הדרכון התקבל תמורת שוחד, הוא משיב תחילה בדרך עקיפה. הוא אומר: (ת/2 ב', ש' 199):

לא יודע, לא עונה לך על זה. מבחינתי אם הדרכון תקף והושג בדרכים חוקיות אז מבחינתי זה בסדר.

תשובה זו יש בה כדי להסגיר את העובדה ששאלת השוחד עלתה על דעתו של דני קליין, והדבר מתחזק בחקירתו בבית המשפט. כשהוא התבקש להסביר את פשר תגובתו במשטרה, הוא אמר שכך הוא משיב כאשר הוא מתעצבן. תשובה זו אינה מניחה את הדעת והיא רחוקה מלשכנע. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 994):

עכשיו, אם שואלים אותי דבר מרמה ושוחד, בהחלט יש קשר בין שוחד למרמה, אבל אני נותן פה תשובה ואומר בפירוש, אם היינו יודעים שמדובר בדבר מרמה לא היינו נותנים יד לדבר, ואז עוד פעם הוא שואל אותי, שאלתי אם לשחד מישהו? תשובה – לא יודע, לא עונה לך על זה ,נקודה. כי אני מתעצבן ואני לא רוצה לענות כי אני מבין שהוא מכשיל אותי, אבל בהמשך השאלה אני אומר.

(ראו גם חקירות הראשית פרוטוקול, ע' 913).

למעשה הוא הסכים שהוא הבין שהדרכון הוצא באמצעות קשרים עם אנשים אשר יכולים לזרז את דרכי הוצאתו. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 976):

ת. על ידי מומחיות, על ידי קשר עם אנשים שיכולים לזרז את ההליכים, לא יודע, תקרא לזה פרוטקציה. כן זה פרוטקציה אם הוא יכול לסדר אזרחות שלוקחת לאדם נורמלי שנה, בעשרה ימים אז ההוא יש לו פרוטקציה ויש לו קשר, והוא מומחה בשבילי.

כמו חלקים אחרים בעדותו של דני קליין, מדובר בהתכחשות מודעת להבנת הדברים בזמן אמת, שלוותה בחידודים לשוניים חסרי תוחלת (סכומים, ע' 52). דני קליין ניסה להסביר ששאלת השוחד היתה תוצאת ניסיונם של החוקרים להוליך אותו לאפשרות זו (פרוטוקול, ע' 1119). ואולם, כבר בעת חקירתו הראשונה כאשר הוא נשאל כיצד הוא מעביר כסף מזומן לידיו של אברהם פלדה, ללא הסכם או רישום, הוא משיב (ת/2 א', ש' 160):

... לא בא פלדה ואמר אני רוצה לעניין אתכם בנדל"ן. בא האיש ואמר המטרה היא הדרכון ועושים את זה באמצעות רכישת נדל"ן. אם הוא באמת השקיע בנדל"ן או שיחד שם מישהו אני לא יודע.

כאשר הוא נשאל אם הוא חשד שאברהם פלדה אכן משחד, הוא ציין בנשימה אחת כי "אני יודע כי קני וויליאמס לא יודע איפה זה צ'כיה", אך גם כי "סיפורו של מיילס סיימון נתנו לנו את הרושם כי דרכים מסויימות ואני מדבר רק בדרכים חוקיות ניתן לקבל דרכון". דיבור כפול זה נמשך לכל אורך העדות. דני קליין אישר כי נמסר לו שהדרכון הושג באמצעות פירצה בחוק, כאשר מעמד האזרחות מוקנה כנגד השקעות, אך מדובר גם בזירוז הליכים. הוא איננו יכול לעמוד על הנוסח המילולי של המסר שהועבר לו, אך הוא קבע שזה היה תוכנו (פרוטוקול, ע' 1013). לדברים אלה יש תימוכין בעדותו של אברהם פלדה וגם של אליהו אפרתי, וניתן לכן לקבל את עדותו של דני קליין בעניין זה. הוא הסכים גם כי עצם הוצאת הדרכון בפרק זמן של עשרה ימים הוא בבחינת מעשה חריג (פרוטוקול, ע' 1035), אם כי הוא איננו יכול להבהיר מה התמורה שניתנה כנגד מעשה חריג זה, ואם תמורה זו נעשתה בדרך של קשרים חברתיים או בדרך אחרת. התוצאה היא, שניתן לקבוע כי דני קליין הבין היטב כי אין מדובר בתהליך רגיל, אלא מדובר בהוצאת דרכון, אגב שיחודם של אנשי רשות כפי שהוא עצמו מציע בעת חקירתו במשטרה. באותה מידה ניתן לקבוע כי דני קליין לא חשד שמדובר בדרכון מזויף, שכן השוחד שולם עבור הסדרת אזרחות של ממש.

91. שוחד וזיוף – המאשימה טוענת כי במצב דברים זה ניתן להרשיע את דני קליין בעבירה של שימוש במסמך מזויף. לשיטתה, והמאשימה הודיעה על כך כבר בעת נאום הפתיחה (פרוטוקול, ע' 14, ש' 13), מסמך שהושג אגב תשלום שוחד הוא בבחינת מסמך מזויף. המאשימה מצביעה על הגדרת הזיוף כפי שהיא מופיעה בסעיף 414 של חוק העונשין. סעיף זה קובע כי "חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך על ידי פלוני", הוא מעשה של זיוף.

אכן, יתכן מעשה זיוף גם מצידו של בעל סמכות. אפשר להניח שפקיד המוסמך להוציא דרכון יעשה מעשה של זיוף אם הוא ינפיק דרכון ללא סמכות למי שאינו אזרח המדינה המנפיקה. במקרה כזה הדרכון ישקף סטטוס שלא קיים במציאות. עמד על דברים אלה בית המשפט בע"פ 9/78 צורף נ' מ"י, פ"ד לד (1) 74. באותה פרשה, הנפיק הנאשם תעודת זהות שלא תאמה את הנתונים במרשם התושבים. בית המשפט קבע (בדעת רוב) שהתעודה מתיימרת להיות מה שאיננה, כלומר תעודה המשקפת נאמנה את הרישום במרשם. אומר השופט בכור:

... הלכה פסוקה ומושרשת אומרת שכדי שמסמך יהיה בו זיוף הוא צריך לומר שקר על עצמו, ואין זיוף בעשיית מסמך שתוכנו הנו שקר או אינו אמת ותו לא... אבל כאן לא מדובר במסמך המכיל פרטים כוזבים ותו לא, אלא מדובר במסמך שמתיימר לכלול בתוכנו פרטים אשר רשומים במסמכים בתיק מרשם התושבים, ובקשר לפרטים אלה, תעודת הזיכוי היא מעין העתק של הרשום בתיק מרשם התושבים של נושא התעודה, ומבחינה זו יש זיוף במה שעשה המערער.

גם כאן הדרכון אינו התעודה הראשונית. הוא מעיד על אזרחותו של נושא הדרכון, ועל כל פנים על זכאותו לשאת את הדרכון. כפי שראינו הדרכונים אכן זוייפו והוחלף בהם השם והתמונה. קני וויליאמס לא היה אזרח צ'כיה ולא היה זכאי לשאת דרכון. הנפקת דרכון כזה, גם אילו נעשתה על ידי פקיד מוסמך, היתה בגדר זיוף, שכן הדרכון לא היה משקף את הנתונים שהוא מתיימר לכלול (ע"פ 2801/95 קורקין נ' מ"י, פ"ד נב (1)791, פסקה 5). במקרה זה היה מדובר בשינוי מסמך מתוך כוונה לרמות, וללא סמכות כדין על ידי תוספת הנחזית להראות כאילו נעשתה כדין (ע"פ 310/85 זוסיה נ' מ"י, פ"ד לט (3) 673, פסקה 9).

אך דני קליין לא היה ער לדברים אלה. הוא סבר שהדרכון משקף סטטוס ממשי, שהושג בשילוב של השקעות ושוחד. במצב זה, לא קיימת חפיפה בין עבירת השוחד לעבירת הזיוף. שוחד יכול להשתלם גם עבור מעשה שבעל הסמכות מוסמך לעשותו כדין. סעיף 293 של חוק העונשין קובע כי "אין נפקא מינה בשוחד... אם נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעל פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו". יתר על כן, גם סטייה מהשורה אין משמעה בהכרה שהפעולה לא השתכללה. לכן, במצב זה תופסת דווקא דעת המיעוט (של השופט זוסמן) בע"פ 9/78 צורף נ' מ"י, פ"ד לד (1) 74. שכן, אם מניחים, כמו שהניח דני קליין, שקני וויליאמס אכן הפך לאזרח צ'כי, הרי הדרכון אינו משקר על עצמו, אלא משקף מעמד של ממש שהושג על ידי שוחד. לעניין זה, העובדה שנכללו בו נתונים בלתי מבוססים, כמו מועד ההנפקה או אישור יציאה מצ'כיה אינה מעלה או מורידה. אכן, כאן מצויה התשובה לטענת "הערך הפנימי המיוחד של הדרכון" (סכומי המאשימה, ע' 2). אם ההנחה היא שהדרכון הוצא במקור במתכונת זו - הרי אין מדובר במסמך מזויף, שהרי אותה כתיבה הייתה ראשונית, ומפאת הראשוניות לא יכול המסמך לספר דבר כזב על מה שנאמר בו קודם (ע"פ 142/53 גוטליב נ' הי"מ, פ"ד ז(2) 976, 981). במצב זה הדרכון אינו משקר "לגבי דבר הרשום בו, ולא על עצמו" (שם, פסקה 6). יתר על כן, אפשר שהרשות המנפיקה אכן מוציאה דרכונים לתקופה קודמת, ותיאורית השוחד, יכולה להתיישב גם עם מהלך כזה. קיצורו של דבר, דני קליין האמין כי הדרכון הושג בדרך של שוחד, ושהוא משקף מעמד שרכש וויליאמס בצ'כיה. מובן שהעובדות היו שונות. הדרכון שונה וזויף, אך דני קליין לא היה ער לנסיבה זו. הוא אכן עשה שימוש במסמך מזויף – מבחינת הרכיב ההתנהגותי של העבירה, אך הוא היה חסר מחשבה פלילית, הואיל ולא היה ער לעובדת הזיוף.

ולבסוף: הנכונות להירתם למנגנון של שיחוד, שדני קליין גילה במעשיו, אינה יכולה להיחשב כיסוד מספיק לצורך הרשעה בזיוף או במרמה. שיחודה של רשות זרה איננו בבחינת "עבירת פנים" בישראל. "אזרח ישראלי ביצע במדינה זרה מעשה של מתן שוחד לעובד ציבור במדינת עשיית המעשה; זהו נתון בעל זיקה מקומית למדינה זו, בו מותנית העבירה לפי דיניה", כפי שאומר פלר בהקשר אחר (יסודות בדיני עונשין א (ירו', 84') 291; השוו American Banana v. United Fruit 213 US 347 (1909); רע"פ 1178/97 כהנא נ' מ"י, פ"ד נא (3) 266). על כן, עצם הנכונות לשחד רשות כזאת, הגם שהוא פגום מיסודו, איננו כשלעצמו עברייני. אפשר שבהתווסף לנתונים מסוימים יהפוך המעשה למרמתי, או יענה על מרכיבי עבירה אחרת, למשל כאשר נעשו מצגים סותרים בקשר לפעולה הנלווית לאותו שוחד. שאלה זו תידון להלן.

התוצאה היא שאני מזכה את דני קליין מעבירה של שימוש במסמך מזויף.

92. קבלת דבר במרמה – לדני קליין יוחס מעשה של קבלת דבר במרמה בעצם העברת הדרכון לאיגוד הכדורסל, באמצעות מוריס אוחיון, תוך שהוא יוצר מצג כאילו וויליאמס הוא אזרח צ'כי וכאילו מדובר בדרכון מקורי (כתב האישום, ס' 15). דני קליין לא ידע כי מדובר במסמך מזויף, וממילא לא ניתן לטעון כי הוא יצר ביודעין מצג מרמתי כלפי איגוד הכדורסל.

התוצאה היא שדני קליין זכאי גם בפרט אישום זה.

93. קבלת דבר בתחבולה שאין עמה מרמה – כבר בנאום הפתיחה ציינה המאשימה כי היא מבקשת להזהיר את הנאשמים שאם לא יעלה בידה להוכיח קבלת דבר במרמה, היא תבקש להרשיע את הנאשמים לפי סעיף 416 של חוק העונשין (פרוטוקול, ע' 14). סעיף זה עניינו בקבלת דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בהם מרמה.

94. יסודותיה של עבירה זו אינם כוללים דרישה להצגת טענה עובדתית שבעבר, בהווה או בעתיד, אשר המציג אותה יודע שאינה אמת או אינו מאמין שהיא אמת. התחבולה מבוססת על ניצול מכוון של טעות הזולת, והיא יכולה להתגבש גם עקב אי גילוין של עובדות אשר לפי הנסיבות היה מקום לגלותן (ע"פ 460/79 חבושה נ' מ"י, פ"ד לד (1) 323, 335). מובן שדרושה מחשבה פלילית לשם שכלול העבירה, וזו צריכה להתגבש בעת ביצוע המעשה עצמו (ע"פ 2588/90 ורטר נ' מ"י, פ"ד מו (4) 712).

95. בחינת מהלכיו של דני קליין מלמדת כי הוא אכן נקט בדרך של תחבולה. דני קליין טרח להפיג כל חשש לאי תקינות על ידי קידומה של תיאורית ההשקעות, הגם שהוא ידע שתיאוריה זו, כפי שנמסרה על ידו, מופרכת מן היסוד ושקרית. דני קליין ידע כי קני וויליאמס לא השקיע סכומי כסף כלשהם בצ'כיה, לא במקרקעין ולא ברכוש אחר. הוא גם ידע כי אם הועברו כספים לצ'כיה, אלה הועברו, לפחות בחלקם, לאותם בעלי קשרים אשר תפקידם היה "לזרז" את הטיפול בהוצאתו של הדרכון. כינוסה של מסיבת העיתונאים, והשיחה עם דני קסטן, יו"ר איגוד הכדורסל, נועדו לצמצם אפשרות של בדיקה וחקירה. הן נועדו להרדים כל חשד לאי תקינות. אומר דני קסטן (פרוטוקול, ע' 1150):

ש. האם שאלת אותו איך הוא התאזרח, דיברתם איך הוא התאזרח בצ'כיה, שאלת אותו?

ת. כן, שאלתי אותו, הכיצד הוא מתאזרח בצ'כיה? דני קליין אמר לי שהוא מתאזרח בדרך של השקעות.

לכאורה, מצג זה יכול להיחשב למצג מרמתי. ואולם, דני קליין האמין בתיאורית ההשקעות, לצד הצורך בשוחד. אבל, הוא גם ידע שקני וויליאמס אינו המשקיע, ולא רשומות על שמו השקעות כל שהן בצ'כיה. המצג איננו נוגע במישרין להגשתו של הדרכון אך חתר לאפשר את הגשתו ללא שאלות. פיזור חלקי דברים, תוך כמיסתם של אחרים, יש בו משום תחבולה, שנועדה למנוע הצגתן של שאלות, אשר התחייבו בנסיבות העניין. אכן, ניתן לקבל את טענות המאשימה כי מסירת הדרכון ללא אומר, אגב ידיעה כי הוצאתו כרוכה במעשה פסול היא פעולה נגועה (השוו סכומי המאשימה, ע' 4). כאן המקום להעיר, שדני קליין הלין על כך שהמאשימה לא בחנה את סבירות תיזת ההשקעות עם העדים השונים (סכומים, ע' 21). קשה להתרשם מטענה זו. השאלה "האמיתית" אינה נוגעת לסבירות האפשרות התיאורטית של רכישת אזרחות כנגד השקעה, אלא למידת הגיוניותה בנסיבות כפי שהתרחשו במקרה זה, והיו ידועות לדני קליין.

תגובתו המאוחרת של דני קליין לאיגוד הכדורסל מקרינה על הלך נפשו המוקדם. אפילו בשלב זה, הוא לא מסר נתוני ממש, לצורך בחינתם. הוא המשיך לנסות לטעון כי "להפועל סודה קלאב ירושלים אין כל קשר לאמור בהודעה [אודות הזיוף] ואין לה כל ידיעה לעובדות המפורטות בה" (ת/44). באותו שלב דני קליין כבר היה ער לאפשרות הזיוף, וחרף זאת הוא ממשיך לנסות ולהרחיק את הפועל ירושלים ואת עצמו מהפרשה, במטרה להשקיטה.

96. יוצא שאת הגשת הדרכון ליווה מסע של הפצת מידע בלתי שלם וחלקי. מידע זה נגע לדרכי השגת הדרכון. מידע זה היה חלקי ומתעה. דני קליין אף לא היסס להפעיל את קני וויליאמס על מנת שהלה ימסור מידע בלתי נכון, לפיו הדרכון הושג תמורת השקעה ברכישת קרקעות (פרוטוקול, ע' 1089). הוא גם ידע שבתהליך ההשקעה היו יסודות של שוחד, לפחות לצורך זירוז הליכים.

מידע חלקי נמסר גם לדני קסטן. גם לו נאמר על ידי דני קליין כי השחקן אוזרח בצ'כיה, וכי הדבר נעשה "בדרך של השקעות" (פרוטוקול, ע' 1150). ואולם, הוא לא יכול היה לומר שנמסר לו שהפועל ירושלים היא זו ששילמה עבור ההשקעות, או שההשקעות אינן נרשמות על שמו של השחקן "אלא על שמם של אנשים אחרים". דני קסטן ציין במפורש כי הוא לא ידע שהדרכון הוצא תוך שבוע וחצי (פרוטוקול, ע' 1152ואילך). אם כך, שביבי מידע המרכיבים שלד - השקעה נגד אזרחות- נמסר לדני קסטן, תוך ניטרולו מחומר בעייתי. במצב דברים זה הפצת המידע, במישרין לאיגוד הכדורסל – באמצעות דני קסטן, ובעקיפין באמצעות התקשורת, נועדו למנוע מראש שאלות בנוגע לתקינותו של ההליך. פעולות אלה, בהתחשב בטיבו הכולל של המהלך, יש בהן משום תחבולה. יודגש כי הפעולות לבשו לא רק אופי של מודעות לרושם המוטעה הניטע בלב הבריות, אלא טמנו בחובן כוונה של ממש להעלים את האמת.

ודוק: לא כל שימוש ביחסי ציבור יכול להיחשב לתחבולה. קשה להרחיק לכת ולקבוע כי מסירת מידע כוזב או בלתי מדויק לכלי התקשורת היא בבחינת עבירה פלילית, גם אם מדובר בהתנהגות בלתי ראויה. יש להימנע מהדבקת תוויות פליליות לכל התנהגות בלתי ראויה. ההליך הפלילי אינו מכשיר מתאים לאכיפת עקרונות אתיים בעיקרם. פירוש רחב - אומר בית המשפט בע"פ 460/79 חבושה נ' מ"י, פ"ד לד (1) 323 - "יטביע גושפנקא של התנהגות פלילית הגוררת עונש רציני על מעשים רבים בחיי יום יום, שקשה להניח שהמחוקק רצה להחיל עליהם". ואולם, השאלה היא שאלה של גבולות. לעיתים, הפצת המידע חורגת מהרצון לשפר תדמית, ומופעלת אל גופים מפקחים - בכוונה למנוע את גילוי האמת. בנסיבות אלה, יכול אותו מידע להתחשב לתחבולה. תכונות אלה של תחבולה מתחזקות כאשר משתמשים באנשים אחרים, כבמכשיר, על מנת שהללו ימסרו מידע בלתי נכון בעליל.

כך, למשל, בסרטון הטלוויזיה (לעיל ס' 74) ציין דני קליין כי מדובר ב"השקעות ועסקים של קני", וכי "הדבר הזה לקח זמן". שני יסודות אלה נועדו באופן מובהק להשקיט את הביקורת ולהסוות את המהלכים הנגועים, שיש בהם כדי לעורר שאלות. הגשה "אילמת" של הדרכון איננה שקולה להגשתו אגב מסירת מידע חלקי. דני קליין ידע דברים אלה היטב. הוא חשש מביקורת ציבורית (פרוטוקול, ע' 872) ועשה הכל על מנת לבלום אותה. אילו בכך התמצה המהלך, קשה היה להקנות לו צביון פלילי. ואולם, דני קליין סיפר על דברים אלה גם לדני קסטן, יו"ר איגוד הכדורסל, כאשר המטרה מאחורי המהלך כולו היא למנוע תהליך של בדיקה, ולנסות להיאחז לאחר מכן במידע החלקי במטרה להיחלץ משאלות קשות אם יעלו.

הקשר בין הפצת מידע זה לבין הרצון למנוע בדיקה הוא ברור. בעת מסירת הודעתו במשטרה, אומר דני קליין כי "במסירת עיתונאים שקיימנו הדברים הוצגו בגלוי, בלי להסתיר ובלי לפחד... ואפילו אמרתי כי העניין ניתן לבדיקה ומי שיש לו חשד מוזמן לבדוק" (ת/2 א', ש' 58). היום ברור גם לדני קליין כי דברים אלה לא היו נכונים (פרוטוקול, ע' 1087). למרות זאת, הוא מנסה לסמוך בשלבים הראשונים של חקירתו במשטרה על מידת הגילוי, כאות לתום ליבו. משנאלץ להודות, עוד בחקירה במשטרה, כי המידע שנמסר לתקשורת היה בלתי מדויק (ת/2 ה', ש' 72), הוא גייס את השיחה עם דני קסטן כאות לתום ליבו (סכומי קליין, ע' 63; ת/2 ה', ש' 205), אם כי גם הושמטו משיחה זו כל הפרטים הבעייתיים והמחשידים.

97. העבירה מחייבת יסוד של "קבלה". ואכן דני קליין והפועל ירושלים הצליחו לסיים את מלאכת הרישום ללא קשיים ובלא בדיקה, על אף שלו היו מובאים הנתונים במלואם הרי שהתסריט שהתרחש בדיעבד - היה מתרחש מראש. דני קליין טען כי לא התקיים קשר סיבתי והרישום היה משתכלל בכל מקרה. בכך אין כדי להועיל לו. כידוע הכלל הוא שמה שנתקבל על יסוד התחבולה מקיים את דרישת העבירה אפילו היה מתקבל בכל מקרה. עמד על כך בית המשפט בע"פ 3575/99 דרעי נ' מ"י , פ"ד נד(2) 721. הוא אומר (בע' 804):

מבין השיטין, ובשפה רפה, העלו הסנגורים בהקשר זה טענה נוספת והיא, שלב-בנים היתה זוכה לתמיכה מהכספים הייחודיים, גם אם היתה מבקשת אותם במישרין ושלא באמצעות מש"א. גם אילו הניחו המערערים תשתית ראייתית לטענה זו, לא היה בכך כדי להשמיט את הבסיס מתחת להרשעה בקבלת אותם הכספים במרמה. הכלל הוא, כי הרשעה בעבירה זו נעוצה באופי המצג, ששימש בפועל בסיס למתן הכספים; ואין משמעות לכך, שאותם כספים היו ניתנים גם על סמך מצג שאינו כוזב (ע"פ 2588/90 ורטר נ' מ"י, פ"ד מו(4) 712, 716-717).

הניסיון לאבחן דברים אלה, המהווים הד לע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מ"י, פ"ד לז (3) 673 (סכומי קליין, ע' 115). לא יצלח. השאלה אינה נוגעת למהותו של הגוף כלפיו מופעלת התחבולה. הקשר הסיבתי נובע מעצם השימוש בתחבולה, וקבלת הדבר כנגדו. "העובדה שאדם יכול היה להשיג את מבוקשו לו היה פונה לרשות בדרך המלך... אין בו כדי לפטור מאחריות בעבירה של קבלת דבר בתחבולה" (ע"פ 2588/90 ורטר נ' מ"י, פ"ד מו (4) 712, פ' 6). כיוצא בזה ההטענה לפיה לא תתכן תחבולה כאשר האדם "העומד בראש הארגון" יודע את מלוא הפרטים (סכומי קליין, ע' 115) אינה מועילה. היא נדחתה באופן חד מבחינה עובדתית (לעיל, סעיף 96), וההסתמכות עליה, רק מחזקת את רישומה של התחבולה. יתר על כן, מסירת המידע לא נערכה באורח פורמאלי או מסויים, כדרך שמעבירים מידע מהותי לרשות, אשר נטענת להיות, לגרסת קליין, בעלת סמכויות בדיקה (סכומי קליין, ע' 39). במובן זה, אין משמעות גדולה לתגובה, ליתר דיוק חוסר המעש, של דני קסטן.

98. התוצאה היא שמסירת מידע חלקי במטרה לאפוף את הליכי הרישום בערפל שימנע בחינה, מתוך ידיעה ברורה כי אותו רישום ישמש כקולב להיתלות בו לאחר מכן, מהווה תחבולה כמובנה בסעיף 416 של חוק העונשין. מדובר "במהלך מניפולטיבי שהיה בו כדי להוליך למסקנה שגויה של הרשויות" מהסוג שנדון בע"פ 535/88 מרובקה נ' מ"י, פ"ד מה (1) 265 (פ' 13). באותה פרשה ביקש המערער לאפשר לו ל"עדכן" נתונים לגבי אנשים שמספרי תעודות הזיהוי שלהם היו בידיו כדין, אך בפועל ניצל אפשרות זו כדי להשלים נתונים, וכלול בסתר אוכלוסיות חדשות. פעולה זו לוותה, כמו במקרה זה, בשימוש בביטויים עמומים, שמנעו ביקורת ושיוו למהלך אופי תמים וכשר, ועיקרו אותו מכל יסוד מחשיד ובעייתי. מהלכים אלה נעשו במחושב, והיסוד של הכוונה מתחדד ומתגלה גם מהתשובות השקריות שנמסרו לאיגוד הכדורסל, לאחר מכן ושהיה גם בהן כדי לחשוף את הכוונה המוקדמת (לעיל, בס' 76).

יותר מכך, במסירת המכתבים המאוחרים יש משום תחבולה, המתבטאת בהמשך העלמתו של מידע רלבנטי, ושמטרתה להותיר את הרישום על כנו (סכומי המאשימה, ע' 8). אמנם, בניגוד לתפיסת המאשימה, אין מדובר בעבירה נמשכת (ראו ע"פ 2588/90 ורטר נ' מ"י, פ"ד מו (4) 712), אך מדובר בהתנהגות חדשה, המכוונת אל מניעת ביטול הרישום או הקפאתו. חרף זאת, לנוכח העובדה ששלב זה של המעשים לא הועמד למבחן - אין מקום להרשעה בנוגע אליו.

אני מרשיע את דני קליין בתחבולה, בכל הנוגע למהלך הרישום של קני וויליאמס באיגוד הכדורסל.

99. קבלת דבר במרמה המתבטאת בהמשך השתתפות קני וויליאמס במשחקים – לאחר הפרסומים העיתונאיים ידע כבר דני קליין כי הדרכונים הם מזויפים, ועצם ניסיונו לבדוק את שאלת רישומו של קני וויליאמס בצ'כיה יכול להעיד על כך. יתר על כן, היה בידי דני קליין מידע חיוני מבחינתו של איגוד הכדורסל בכל הנוגע לתהליך הוצאת הדרכונים, לרבות טווח הזמן הקצר שחלף מאז הפניה, ומועד הפניה אל מול מועד ההנפקה. חלף מסירת מידע זה הוא מוסר מידע בלתי נכון, המפנה את איגוד הכדורסל אל קני וויליאמס. פעולה זו מקפלת בתוכה את כל היסודות של קבלת דבר במרמה, לא לצורך עצם הרישום של השחקן, אלא לצורך המשך השתתפותו של השחקן במשחקי הליגה, ומניעת ביטולו של הרישום או הקפאתו.

ברם, בעת נאום הפתיחה הצהירה המאשימה באופן מפורש כי אין היא טוענת שניסיונות ההשתקה המאוחרים הם חלק מכתב האישום, אלא "המשך מסכת שמלמדת על הלך רוחו של הנאשם". גם אם ניסתה המאשימה לחזור בה מדברים אלה, הרי גישתה של המאשימה באותו שלב היתה נכונה, בהתחשב במספר המשחקים שקני וויליאמס המשיך לשחק מעת הפרסום העיתונאי ועד להקפאתו (ת/16). דני קליין לא ידע על זיוף הדרכון בעת הרישום, ולא היה ראוי לבסס הרשעה בקבלת דבר במרמה על תקופת הדמדומים שבין הגילוי לבין הפעולה, בהתחשב בגלגוליו של הליך זה (סכומי קליין, ע' 7). מסקנה זו מתחזקת בהתחשב בכך שהחל מאותה עת יכול היה איגוד הכדורסל לבצע את הבחינות הכרוכות אף בלא תלות בפעולותיה של הפועל ירושלים. מכל מקום הטענה כי מדובר בעבירה נמשכת (סכומי המאשימה, ע' 7), אינה מדויקת, בהתחשב במיקוד כתב האישום בעצם הרישום (להבדיל מההשתתפות במשחקים, "דבר" המתחדש לכאורה בעת כל משחק). בנסיבות אלה, אין צורך להידרש לטענות הנוגעות להתמשכות העבירה (סכומי קליין, ע' 117). קשה להניח כי קיימת חובת עדכון מתמדת במצב הרגיל. ההיבט הנפשי חייב ללוות את ההיבט העובדתי, ולקיים את דרישת הבו זמניות. דרישת עדכון, קיימת אם בכלל, כאשר מדובר בקבלה לפרקים, וכל קבלה וקבלה מיוחסת במפורש למצג שניתן. שאלה זו לא התבארה בהליך זה.

לכן, אין להרשיע את דני קליין במיוחס לו בסעיף זה.

נאשמת 5 – הפועל ירושלים

100. הצדדים יצאו מתוך הנחה כי מצבה של הפועל ירושלים מקביל למצבו של דני קליין, בהיות האחרון אחד משני חברי הוועד המנהל, ובלשונו שלו יו"ר קבוצת הפועל ירושלים (פרוטוקול, ע' 860).

אני מרשיע את הפועל ירושלים בעבירה לפי סעיף 416 של חוק העונשין.

נאשם 4 – אליהו אפרתי

101. גם אליהו אפרתי היה בעבר עסקן ספורט, ומילא תפקידים שונים באיגוד הכדורסל, בין היתר מנהל נבחרת העתודה של ישראל ומנהל נבחרת ישראל בכדורסל במשחקי המכבייה (פרוטוקול, ע' 3). הוא היה חבר מילדות של אברהם פלדה (פרוטוקול, ע' 4). אמנם היחסים בינו לבין אברהם פלדה הצטננו, אך נראה כי הוא עדיין חש תחושה של מחויבות כלפי אברהם פלדה, ואף הציע לאברהם פלדה לשמור על שתיקה במשטרה על מנת להקים "מחסום" בין החקירה לבין אברהם פלדה (פרוטוקול, ע' 16).

בכתב האישום הועלתה טענה לפיה "גויס" אליהו אפרתי על ידי אברהם פלדה כאיש קשר "כדי להסתיר" את מעשיו של אברהם פלדה. בקשר לכך נטען שאליהו אפרתי סיפר לדני כהן כי הדרכון הוא כשר ותקף ו"מוצא כנגד השקעות בצ'כיה, זאת ביודעו כי הדבר אינו נכון ובכוונה להונות" את איגוד הכדורסל, את דני קליין ואת הפועל ירושלים. אליהו אפרתי הואשם גם בעבירה של שימוש במסמך מזויף.

102. עוד במהלך שמיעת הראיות נזנחה הטענה, לפיה אליהו אפרתי שימש חיץ בין אברהם פלדה לבין אנשי הפועל ירושלים, למעט דני קליין. אברהם פלדה נפגש במישרין עם רואה החשבון של הפועל ירושלים, וזה אישר כי אברהם פלדה הראה לו את הדרכון ואת תעודת ההתאזרחות. למעשה, לשיטתו של אברהם פלדה תעודת ההתאזרחות הועברה להפועל ירושלים באמצעות רו"ח ממן (פרוטוקול, ע' 1246). טענת החיץ היתה מסופקת מלכתחילה גם לנוכח העובדה שצביקה שרף ואורי מנצור ידעו על דבר מעורבותו של אברהם פלדה ב"הסדרתו" של הדרכון. המאשימה נהגה כראוי כאשר הודיעה לבית המשפט שאין היא מבקשת כי ייקבע ממצא, לפיו אליהו אפרתי מונה על ידי אברהם פלדה על מנת להסתיר את מעשיו (פרוטוקול, ע' 1330, ש' 20).

103. אליהו אפרתי, כבר בעת מסירת ההודעה במשטרה, ציין כי הוא בדעה שהסדרת הדרכון היתה כרוכה בתשלום שוחד. הוא אמר (ת/3, ע' 10, ש' 12):

תראה אני יודע שבמדינות מזרח אירופה אנשים מוסמכים מבחינת החוק מוציאים דרכונים תמורת טובות הנאה והנחתי שזה המקרה...

על דברים אלה הוא שב בעדותו בבית המשפט (פרוטוקול, ע' 30, ש' 17). ההבנה כי מדובר במסמך מזויף (ראו גם פרוטוקול, ע' 31, ש' 1), שימשה הסבר למוזרויות אחרות שאליהו אפרתי הבחין בהן עם קבלת הדרכון. אליהו אפרתי היה העד היחיד, מבין הנאשמים, אשר ציין כי תאריך הנפקת הדרכון היה מוזר (פרוטוקול, ע' 67 – 68), בהתחשב בכך שהוא ידע כי שהתמונות הועברו רק במהלך דצמבר 00', ואילו הדרכון הונפק בשנת 99'. הוא ציין כי הוא גם ראה שעל הדרכון מופיעה חותמת יציאה של קני וויליאמס, עוד קודם שהדרכון נמסר לו (פרוטוקול, ע' 72). הסברים אלה, בהתחשב במהלך העדות כולה, מתקבלים על הדעת.

104. שימוש במסמך מזויף - אליהו אפרתי לא ידע כי מדובר במסמך מזויף. הוא חשב, כפי שאמר מהרגע הראשון, שמדובר במסמך שהושג בשוחד. כפי שהובהר לעיל, אין בראיות כפי שהובאו כדי לבסס טענה כי במצב זה קיימת חפיפה בין עבירת השוחד לבין עבירת הזיוף (לעיל בס' 91). דברים אלה חלים במיוחד על מקרה זה, בו הטעים הנאשם מהרגע הראשון שהוא היה סבור שהדרכון הוצא במסגרת הסמכות, ושמדובר בדרכון תקף, הגם שהושג בשוחד. לא ניתן לראות בגרסה זו משום ניסיון היחלצות מתוחכם מעבירה של שימוש במסמך מזויף, בהתחשב בשלב בו הועלתה.

אני מוצא את הנאשם זכאי מעבירה זו.

105. קבלת דבר במרמה - המאשימה הודיעה לבית המשפט כי אם תידחה הטענה "שמסמך שהתקבל בשוחד הוא גם מסמך מזויף, ואם בית המשפט ידחה את הטענה שמסמך שהתקבל בשוחד יוצר יסודות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מקרה זה", היא לא תבקש להרשיע את אליהו אפרתי בקבלת דבר במרמה (פרוטוקול, ע' 1331).

במצב זה ניתן לזכות את אליהו אפרתי גם מיתר העבירות שיוחסו לו.

106. למעלה מן הצורך יוער כי בכל מקרה לא היה מקום להרשיע את אליהו אפרתי בעבירה זו. המידע שנמסר על ידי אליהו אפרתי לדני כהן, וממנו להפועל ירושלים, היה מידע שנמסר להפועל ירושלים ממילא בשיחות שבין אברהם פלדה לבין דני קליין. במובן זה, לא ניתן לומר על אליהו אפרתי כי הוא ידע יותר מדני קליין או הפועל ירושלים. גם לא ניתן לומר עליו כי הוא ידע שהמסמך מזויף וקידם בתודעתו של דני קליין את תיאוריית ההשקעות. מבחינה מהותית, המידע שהיה בידי אליהו אפרתי לא היה גדול יותר מהמידע שהיה בידי דני כהן, שכן דני קליין מציין כי הוא מסר לדני כהן ש"מדברים על פרצה בחוק ומדברים על זירוז הליכים" (פרוטוקול, ע' 944). נראה שדני כהן גם ידע כי מדובר על "טרנזקציה כספית" גדולה (פרוטוקול, ע' 277, ש' 15). גם אם אליהו אפרתי שרבב לאותה השקעה את המונח "עסקת נדל"ן" (פרוטוקול, ע' 249), אין בכך כדי לשנות את היקף הידיעה של דני כהן, ובוודאי אין בכך כדי להשפיע על המידע שהיה בידי הפועל ירושלים, ושנמסר לו במישרין מאברהם פלדה. ואכן, כבר ראינו (לעיל בס' 87) כי דני קליין נסוג בו מן הטענה כי יש לייחס משקל כלשהו לבדיקתו של דני כהן או למידע שהלה מסר. כיוון שהמצג המרמתי, לפי הנטען, נעשה כלפי הפועל ירושלים ודני קליין – להבדיל מדני כהן – ממילא עם הסדיקה הממשית שחלה בכל הנוגע למפגש בין השניים העלה לפחות ספק סביר ביחס לאפשרות שנעשה מצג כזה כלפיהם.

למעשה המאשימה עצמה, לאחר שמיעת הראיות, הכירה בחלקו המצומצם של אליהו אפרתי, וביקשה להרשיע אותו "בדרגת מסייע בלבד". יש לשים לב שכתב האישום המקורי שהופנה נגד אליהו אפרתי ייחס לו עבירת ניסיון בכל הנוגע להפועל ירושלים ודני קליין, שכן גם המאשימה טענה כי אלה ידעו את העובדות לאשורן. בא-כוחו של אליהו אפרתי, סבר, שלא בצדק (ע"פ 5140/99 וידל נ' מ"י, פ"ד נו(2) 844), כי קשה לבסס קונסטרוקציה של סיוע לניסיון (פרוטוקול, ע' 1330). יתכן שהכוונה היתה לניסיון לסיוע (פלר, יסודות בדיני עונשין ב' (ירו', 87) 240), אך לא בזה דיבר האישום. מכל מקום, הואיל ותזת ההסכמה שבין דני קליין לבין אברהם פלדה נשללה, ובתוך כך נשלל התפקיד המיוחס לאליהו אפרתי, אין מקום לומר כי אליהו אפרתי ניסה להוליך שולל את הפועל ירושלים, או את דני קליין, או כי עשה כן בפועל.

גם ביחס לאיגוד הכדורסל לא ניתן לומר כי אליהו אפרתי ניסה לקבל דבר במרמה. חלקו של אליהו אפרתי בשרשרת הפעולות היה מצומצם, ונטול השפעה כלשהי על התהליך בכללותו. אין להניח כי למסירת הדרכון באמצעותו, לאחר שרואה חשבון ממן ראה את הדרכון, ואף קיבל את תעודת ההתאזרחות, יש משמעות כלשהי. גם אם צודקת המאשימה כי מדובר בהשתתפות במהלך עברייני (פרוטוקול, ע' 1131), הרי מדובר כלשונו של אליהו אפרתי ב"שליח בתחנה האחרונה". בנסיבות אלה, וכאשר אליהו אפרתי איננו משמש הציר שעל בסיסו נמסר מצג כוזב כלשהו לאיגוד הכדורסל, אין מקום להרשיעו בעבירה זו. גם לא ניתן לומר, בהתחשב באופי השיחה שבין אליהו אפרתי לבין דני כהן, כאשר האחרון איננו יודע כלל את שמו של אליהו אפרתי, כי אליהו אפרתי ידע או יכול היה לדעת שהמידע שהוא מוסר ישמש בסיס לפניה לאיגוד הכדורסל. מסקנה זו מתחזקת מעצם העובדה שהפועל ירושלים זוכתה מקבלת דבר במרמה מאיגוד הכדורסל.

107. אליהו אפרתי הגיש לאחר שמיעת ראיות המאשימה בקשה לזכותו בשל העדר הוכחה לכאורה. בקשה זו נדחתה על ידי. אכן, באותו שלב, כמו גם בשלב הגשת האישום עצמו, היה בסיס לכאורי לייזומם של ההליכים. ריבוין של העדויות הסותרות ושל ההכחשות, מיקמו את אליהו אפרתי בלב האירועים. ואולם, בסופו של יום אין תשתית ראייתית להרשעתו בעבירה כלשהי.

אשר על כן, אני מזכה את אליהו אפרתי מאשמה.

אישום 3

108. אישום זה מייחס לאברהם פלדה הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

109. האישום נוגע לשיחה שניהל אברהם פלדה עם אשר ביטון מספר ימים לפני שזומנו לחקירה במשטרה (פרוטוקול, ע' 778). מי היה יוזם השיחה קשה לקבוע. כל אחד מהמשוחחים מצביע על האחר (פרוטוקול, ע' 778; פרוטוקול, ע' 435). אך לשאלת היוזמה אין חשיבות. שיחה זו הוקלטה על ידי אשר ביטון. לדברי אשר ביטון, שאין לקבלם כפשוטם, הוא הקליט את השיחה, כיוון שחשש שאברהם פלדה יקליט את השיחה (פרוטוקול, ע' 435).

110. ההקלטה שהוגשה היא מקוטעת, וכמוה גם התמליל. חוות הדעת שהוגשה על ידי המאשימה, ונערכה על ידי שרונה כהן ממז"פ, מלמדת כי קיימות הפסקות בקלטת, המבטאות מחיקה של קטעי שיחה. לדעת שרונה כהן, ההפסקות יכולות להיות מוסברות על ידי כך "שאדם לוחץ בטעות על רקורד כשהוא מקשיב לקלטת, אז יש אותה תופעה של הפסקה". שרונה כהן הסבירה כי בטייפים זעירים תופעה זו מתרחשת לעיתים קרובות, אך מובן שהיא איננה יכולה לדעת אם מדובר בפעולה מכוונת של מחיקה, אם לאו.

על רקע זה, ביקש תחילה אברהם פלדה לשלול את קבילותה של הקלטת, ואולם במהלך הסיכומים, ולאחר שהוא ביקש לסמוך על ההקשר הכללי בו נאמרו הדברים, הוא נזקק לתמליל הקלטת, ובסופו של דבר הוא נסוג בו מטענת הקבילות, להבדיל מטענת המשקל (פרוטוקול, ע' 1324).

111. העבירה של הדחה בחקירה כוללת מבחינת היסוד העובדתי מקרים של הנעת אדם לפעול בדרך מסוימת בעת חקירתו. דרישות אלו מקבילות לרכיבי ההתנהגות של המשדל (ע"פ 12158/93 שלום נ' מ"י, תק-על 91(2) 291). אכן "שידול של אחר שלא למסור הודעה בחקירה, או למסור הודעת שקר, או לחזור בו מהודעה שכבר נמסרה מהווה התנהגות אנטי חברתית המסכנת את תהליך עשיית המשפט וגילוי האמת, עד כי ראה המחוקק ליצור עבירה מיוחדת בגין כך" (רע"פ 7153/99 אלגד נ' מ"י, פ"ד נה(5) 729, 754). חשיבות האינטרס הכרוך בשמירת תקינות החקירות הוביל להרחבת מעגל ההגנה הפרוש עליהן והוא כולל גם מקרים בהם השידול לא התממש. הוראת סעיף 245 כוללת חריג לכללי השידול הרגילים, וחלה במפורש גם על הניסיון לשדל אחר לפגוע בחקירה (ע"פ 2457/93 ניצן נ' מ"י, דינים עליון לט 595). ההנעה או הניסיון להניע יכולים להתייחס להודעה או למסירת דבר שקר. לעניין זה אין צורך כי ההנעה תתייחס להודעה בשלמותה ודי בניסיון להניע אדם לא למסור הודעה "בקשר לעניין מסוים בחקירה פלונית" (שם, בע' 755( או ל"עדות לגבי נושא מנושאי הפרשה הנחקרת" ולאו דווקא למסירת ההודעה באופן כללי (ת"פ (ת"א) 527/94 מ"י נ' רבינק, דינים מחוזי לב (8) 991). לעניין זה, אין נפקא מינה אם החקירה נפתחה נגד אותו אדם ואם היא תלויה ועומדת, וההדחה כוללת גם מקרים בהם הנאשם האמין שהחקירה צפויה להיפתח (ע"פ 224/74 בן יואש נ' מ"י (לא פורסם)).

112. מתוך הקלטת עולה במפורש כי אברהם פלדה ניסה להניא את אשר ביטון מלמסור דברים הנוגעים למכלול היחסים ביניהם. אברהם פלדה מדריך את אשר ביטון במפורש שלא לדבר על עסקת רספרט (ת/34).

אף ללא הקלטת, ומתוך העדויות המשולבות של אשר ביטון ואברהם פלדה, ברור כי אברהם פלדה אכן ניסה לדחוק באשר ביטון שלא למסור בהודעתו במשטרה עובדות מסוימות. אברהם פלדה איננו מכחיש כי אפשר שהוא אמר לאשר ביטון לא להשיב על שאלות מסוימות, לא לדבר על דרכון אלא על אזרחות, ולא להזכיר את פרשת רספרט (פרוטוקול, ע' 781 – 783). גם אם דברים אלה היו עטופים בהנחיה "כשרה" לומר רק את האמת (סכומי פלדה, ע' 42), הרי אין תוכם כברם, שכן אבן הפינה הטמונה בהם היא הסתרתו של מידע מהותי לחקירה. אברהם פלדה ניסה לגרום לאשר ביטון שלא למסור בהודעתו במשטרה נתונים כלשהם אודות פרשת רספרט.

113. כוונתו של אברהם פלדה לגרום לכך שאשר ביטון אכן לא יעיד בעניין זה, עולה מתוך התנהגותו של אברהם פלדה עצמו. כזכור, בעת חקירתו במשטרה, ניסה אברהם פלדה לטעון, תוך אמירת דברים שאינם אמת, כי עסקת מיילס סיימון היתה העסקה הראשונה שנקשרה בינו לבין אשר ביטון. על דברים אלה הוא חזר בהתמדה, כמעט בעיקשות. הוא ציין כי הוא סידר אזרחויות לשחקנים "פעמיים" (ת/1 א', ש' 86). הוא טען כי ההסדר נעשה רק ביחס לקני וויליאמס ומיילס סיימון (ת/1 א', ש' 89). הוא לא היסס להתמיד בתזה זו גם כאשר הוא נשאל כיצד הוא יכול היה להעביר סכומי כסף גדולים לאשר ביטון ללא אסמכתאות מספיקות. גם אז הוא שב ואמר "קודם כל אתה צודק שאני לא מכיר אותו יותר מידי" (ת/1 א', ש' 354). הוא שב ומגדיר את עסקת מיילס סיימון כ"העסקה הראשונה" בהמשך החקירה (ת/1 א', ש' 368). הוא תיאר את פרשת מיילס סיימון תוך שהוא מנתק אותה מהזיקה העניינית שהיתה לה עם פרשת רספרט (ת/1 ב', ע' 1). הוא סיפר על עסקת רספרט רק בחקירתו השנייה, לאחר שהחוקר הצביע בפניו על החוזה של מיילס סיימון ועל פעולת האזרוח הקודמת.

114. התכלית שעמדה ביסוד ניסיון ההסתרה היא בולטת לעין. היא אינה מתעמעמת בשל כך שנעטפה בהדרכה לומר כביכול "אמת". האמת אליה חתר אברהם פלדה היתה נכה ומבלבלת ונועדה להסתיר את המסקנה העולה מפרשת רספרט. כזכור, אגב פרשה זו, העלה אברהם פלדה טענה לפיה המסמכים הם לא נכונים. חשיפת פעולת השרשרת בגדרה עסקה שנכשלה, עקב טענות הנוגעות לאותנטיות של המסמכים, מובילה לעסקה אחרת, וזו מצידה גוררת עסקה נוספת, חושפת את הלך דעתו של אברהם פלדה. לא לחינם ניסה אברהם פלדה למנוע את גילויים של הדברים, בין היתר באמצעות אותה שיחה עם אשר ביטון. המטרה היתה למנוע את גילוי מחשבתו הפלילית של אברהם פלדה עצמו, החל מפרשת רספרט.

אני מרשיע את אברהם פלדה בעבירה של הדחה בעדות. נוכח הודעת הפרקליטות שבמקרה כזה אין צורך בהרשעה לפי סעיף 244, אין צורך להידרש לעניין זה, אם כי ברור כי התקיימו גם יסודות עבירה זו, בעצם השיחה שתכליתה למנוע מסירת נתונים למשטרה, אגב אמירת דברי כזב (רע"פ 7153/99 אלגד נ' מ"י, פ"ד נה (5) 729).

בסופו של יום

115. זהו ספור של ספורט ללא רוח ספורטיבית. עולה מתוכו תמונה עגומה של דרכי ניהול של קבוצת ספורט, שלא לומר ענף ספורט (ראו סעיף 7 לעיל), ואווירה כללית הנשענת על פורמאליות, המסתירה היעדר קווי גבול אתיים, עם ריקבון גדול בשוליים. בתוך אווירה זו עשו הנאשמים את מעשי העבירה שנועדו לאפשר להם לזכות ביתרון על פני המתחרים, תוך התעלמות ממותר ואסור ואף רצוי ומצוי, ואימוץ קוד של הסתרה ולא גילוי. אבן הבוחן המרכזית לא היתה מהות המעשים אלא השאלה אם המעשים יתגלו לתקשורת. זהו מתכון, כמעט ודאי, לכישלון, וחממה למעשים פליליים. בסופו של דבר הוביל הפרסום לנפילתם (לעיל, סעיף 75), וחשף את השימוש שעשה אברהם פלדה במסמכים מזויפים, את מצגי המרמה שנכרכו בכך, ואת התחבולה שנקטו הפועל ירושלים ודני קליין לשם השגת מבוקשם.

על יסוד דברים אלה אני מרשיע את הנאשמים בביצוע העבירות הבאות:

אברהם פלדה – שימוש במסמך מזויף, שתי עבירות לפי סעיף 420 לחוק העונשין (אישום 1 ו- 2); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (אישום 1); קבלת דבר במרמה (אישום 1); הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק (אישום 3).

דני קליין – תחבולה, עבירה לפי סעיף 416 לחוק.

הפועל ירושלים – תחבולה, עבירה לפי סעיף 416 לחוק.

ניתנה היום ו' בשבט, תשס"ג (9 בינואר 2003) במעמד הצדדים.

בעז אוקון, שופט

 

 

Hit Counter