מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

  לדיון מיום 15/07/2003

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בפני:  כב' השופט לנדמן מוקי

פ  004127/03

תאריך:  21/07/2003

   

 

בעניין:

מדינת ישראל

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

וינקלר

המאשימה

 

נ  ג  ד

 

 

מלכה אליהו

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

גבריאלי

הנאשם

 

הכרעת דין

 

 

  1. כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירות של תקיפת בן - זוג ואיומים וזאת בקשר לשלושה אירועים שונים, שניים מהם במועדים ספציפיים והשלישי כללי יותר.

 

  1. האישום הכללי (סע' 2 לעובדות האישום הראשון) מייחס לנאשם את תקיפת המתלוננת במועדים שונים שאינם ידועים. לגישתי, קיים קושי רב באישומים מסוג זה, שאינם נוקבים מקום וזמן ודווקא לעניין זה נתייחס בסופם של דברים לאחר ההתייחסות לאירועים הספציפיים.

 

  1. הנאשם והמתלוננת נשואים זה כ - 12 שנים. התרשמתי כי הן הנאשם והן המתלוננת אנשים פשוטים מאוד ובלתי מתוחכמים ולכן אין לדקדק עם מי מהם בכל פרט ופרט ויש לבחון את גרסאותיהם תוך התחשבות באישיותם הבסיסית, היינו לתת משקל רק לסתירות מהותיות של ממש ולא לכל שינוי גרסה דק.

 

  1. נבחן את האישומים הספציפיים על פי סדר התרחשותם.

 

ליל ה - 5.4.03 (אישום ראשון)

 

  1. האישום הראשון מייחס לנאשם עבירת איומים ותקיפה חבלנית. האיום מתבטא בכך שהנאשם איים על המתלוננת ברצח, אמר לה שאלו ימיה האחרונים אם לא תביא לו כסף עד פסח שאז היא תהיה בביתה החדש, הוא בית קברות ירקון. התקיפה החבלנית מתבטאת בכך שהנאשם העיר את המתלוננת משנתה בכך ששפך מים קרים על פניה ולאחר מכן הצמיד מצת דולק לזרועה  וגרם לסימן בידה הימנית.

 

  1. גם לאחר שבחנתי את גרסת המתלוננת תוך התחשבות באישיותה, לא אוכל לומר כי נמוג הספק הסביר בדבר אשמת הנאשם באמור לעיל, לאור הסתירות המהותיות מאוד כמעט בכל פרט ופרט שבגרסת המתלוננת.

 

  1. אתייחס רק לסתירות המהותיות שבגרסה, תוך התעלמות משינויי גרסה קלים.

 

  1. בהודעתה במשטרה, ת/4, טענה המתלוננת כי התעוררה בבהלה לאחר שהנאשם שפך מים קרים על פניה. לאחר שהתעוררה איים עליה הנאשם ואח"כ נטל מצת והצמיד לזרועה הימנית (עמ' 2 שורות 8 - 14).

 

  1. לעומת זאת, בחקירתה הראשית טענה המתלוננת כי הקיצה ממשהו חם על ידה ואז הבחינה במצת הדולק (עמ' 4 שורות 17 - 28 לפרוטוקול). כך גם טענה המתלוננת בחקירתה הנגדית (עמ' 17 שורות 3 - 7 לפרוטוקול) וציינה במפורש כי באותו היום לא שפך עליה הנאשם מים קרים (עמ' 17 שורות 12 - 15 לפרוטוקול). כמעט באותה נשימה שינתה המתלוננת את טעמה וטענה כי כן התיז עליה טיפות מים לפני האש מן המצת (עמ' 17 שורות 17 - 19 לפרוטוקול). 

 

  1. עוד הוסיפה המתלוננת וטענה כי הנאשם היה שופך עליה מים מהקולר תמיד (עמ' 6 שורה 10 לפרוטוקול), מה שלא מנע ממנה לומר זמן קצר לאחר מכן (עמ' 6 שורות 15 - 16 לפרוטוקול), כי רק פעם אחת שפך עליה הנאשם מים וזאת באותו ערב מדובר. אציין כי במקום אחר טענה המתלוננת כי תמיד היה שופך עליה מים - אך לא באותו ערב (עמ' 17 שורות 12 - 15 לפרוטוקול).

 

  1. המתלוננת טענה כי כתוצאה מאש המצת נותרה צלקת בזרועה. לא זו בלבד שאין לכוויה אזכור כלשהו בתעודה הרפואית ת/5, אלא שהמתלוננת הציגה בפני פס אלכסוני אדום באורך של כשני סנטימטר (עמ' 17 שורה 27 לפרוטוקול). למותר לציין כי אינני קובע ממצאים רפואיים ואולם ניסיון החיים מטיל לפחות ספק רב האם אותו סימן מקורו בכוויה והוא מתאים הרבה יותר לצלקת כתוצאה משריטה.

  2. לעניין האיומים, טענה המתלוננת כי הנאשם עמד על כך שהוא זקוק ל - 10,000 ₪ עד פסח, שאם לא כן תמצא את עצמה בבית הקברות ירקון (ת/4 עמ' 2 שורות 5 - 8). אין בהודעתה זו התייחסות כלשהי לכך שהנאשם זקוק לכסף לצורך רכישת רכב חדש, עניין שעלה לראשונה בעדותה בפני, עדות בה הוסיפה כי הנאשם היה זקוק לכסף בו ביום משום שיש לו כבר קונה לרכב (עמ' 6 שורות 1 - 2 לפרוטוקול).

 

  1. האיום כי המתלוננת תמצא עצמה בבית הקברות ירקון, הוא מוטיב החוזר בגרסתה פעמים רבות, לעיתים כאמירה שנאמרה באופן חד פעמי, לעיתים כאמירה שנאמרה פעמים רבות בפני חברים ולעיתים כאמירה שנאמרה לה ביחידות (רא' למשל עמ' 6 שורות 12 ו - 18 לפרוטוקול).

 

  1. לאור כל האמור לעיל, היינו הסתירות המהותיות לגבי אופן התעוררותה של המתלוננת, לגבי השאלה האם נשפכו עליה מים אם לאו ובהעדר תיעוד רפואי לקביעה הנטענת וכאשר השריטה שהוצגה לי אינה נראית כתוצאה מכוויה - הרי גם אם יתכן ובאותו לילה היה דין ודברים בין המתלוננת לנאשם לא אוכל לומר כי שוכנעתי מעבר לספק סביר לא בדבר מעשי התקיפה ולא בדברי האיום.

 

  1. לפיכך, הנני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מאירועי ליל  ה - 5.4.03.

 

אירועי יום 6.4.03 (אישום שני)

 

  1. גם לגבי אירוע זה, קיימות סתירות לא מעט בגרסתה של המתלוננת. יחד עם זאת, שוכנעתי מעבר לספק סביר כי האירוע בבסיסו אכן ארע - היינו כי המתלוננת נפגשה עם הנאשם לאחר שהייתה בבנק, כי הנאשם ניסה בכוח להכניסה לרכבו וכי המתלוננת נמלטה ממנו עד אשר התעלפה בבית הספר.

 

  1. אבהיר את הסתירות המרכזיות בגרסתה של המתלוננת.

 

  1. המתלוננת טענה כי בעת שהייתה בבנק התקשר הנאשם וביקש לשוחח עמה (ת/4, עמ' 1 שורות 4 - 5) וכי היא יודעת זאת משום שעמדה ליד הפקידה בעת שזו שוחחה עם הנאשם (ת/4 עמ' 1 שורות 14 - 16). מאידך, טענה המתלוננת שהיא יודעת על שיחתו של הנאשם עם אחת הפקידות מדבריו הוא וכי היא לא נכחה באותו מעמד (עמ' 8 שורה 26 עד עמ' 9 שורה 3 לפרוטוקול). בהמשך דבריה בלבלה המתלוננת בין היוצרות ואמרה שמחד הנאשם אמר לה שהוא צלצל לפקידה ומאידך היא הייתה במקום והפקידה לא נתנה לה לשוחח עם הנאשם ובהמשך כי היא רצתה שהפקידה תתקשר לנאשם וזו אמרה שזה בניגוד לנוהל (עמ' 10 שורות 6 -18 לפרוטוקול).

 

  1. המתלוננת טענה כי אמרה לנאשם שלא ניתן לקבל את ההלוואה (עמ' 8 שורה 23 - 24 לפרוטוקול) ומאידך טענה כי אמרה לנאשם שניתן לקבל את ההלוואה ואולם הדבר יארך כחודש ימים בכדי לשבור תוכנית חיסכון (ת/4 עמ' 1 שורות 17 - 19). אציין כי המתלוננת אישרה שכלל לא הייתה להם תוכנית חיסכון וכי הנאשם ידע זאת (עמ' 9 שורות 8 - 11 לפרוטוקול).

 

  1. המתלוננת טענה מחד כי הנאשם התעצבן והיא נמלטה לאחר שאמרה לו שלא השיגה את ההלוואה  (עמ' 5 שורות 13 - 15 לפרוטוקול) ומאידך טענה כי טרם שנמלטה מהנאשם אמרה לו שניתן לקבל את הכסף אך הדבר יארך חודש.

 

  1. המתלוננת טענה מחד כי נמלטה מן הנאשם בריצה כשהוא בעקבותיה ומאידך טענה כי גם לאחר שנמלטה ממנו לראשונה בהליכה הוא השיג אותה, עיקם את ידה ורק אז עלה בידה להימלט שוב (עמ' 6 שורות 23 - 25 לפרוטוקול).

 

  1. המתלוננת טענה כי כאשר הגיעה לשומר בשער בית הספר ראתה שהנאשם נסע כבר (עמ' 14 שורה 1 לפרוטוקול) ובמקום אחר אמרה שכאשר הגיעה לשער בית הספר, השומר כנראה ראה אותו והיא אמרה לשומר שלא ייתן לו להיכנס (עמ' 21 שורות 5 - 6 לפרוטוקול).

 

  1. חרף כל הסתירות שמניתי לעיל (ואין הן היחידות, אלא המרכזיות שבהן) שוכנעתי לאחר שניתנה לי ההזדמנות להתרשם מן המתלוננת כי הסתירות נובעות מבלבול, מפחד, מאישיות בלתי בשלה ולא מתוך כך שהמתלוננת בודה את הדברים מליבה.

 

  1. למסקנה זו הגעתי, בין השאר, לאור התרשמותי מדברי המתלוננת בסיפא לעדותה ובתשובה לשאלותי. הטריד אותי כיצד מחד טענה שהנאשם אמר לה כי הוא זקוק לכסף עד פסח ומאידך עמד על כך שהוא זקוק לכסף בו ביום. כן לא עלה בידי להבין מגרסת המתלוננת האם אירוע האיומים והאלימות אירע בפעם אחת ברחבת העירייה, או בפעמיים. המתלוננת הבהירה שני עניינים אלו וגם אם ההבהרה אינה נקייה מאי בהירות, הרי התרשמתי מאופן הסבריה, כי הסתירות השונות נובעות מקושי לסדר את הדברים בצורה מובנית ומסודרת ולא מכך שדבריה אינם דברי אמת (רא' עמ' 23 שורה 8 ואילך לפרוטוקול).

 

  1. נתתי דעתי גם לשאלה כיצד טענתה כי הם מצויים בחובות ובמינוס בבנק מתיישבת עם העולה מדף החשבון נ/1 המלמד על יתרת זכות במועדים הרלוונטיים. אולם, עיון מדוקדק בנ/ 1 מלמד כי קיימת הוראת קבע בגין הלוואה, דבר המתיישב עם טענתה כי לאחר שהחשבון היה ביתרת חובה הגיעה להסדר עם עוה"ד של הבנק, הסדר במסגרתו הוזרמה הלוואה לחשבון, הלוואה אשר שולמה בהוראת קבע מן החשבון.

 

  1. שקלתי גם את המשמעות של העובדה כי לכאורה קל היה לה לתביעה לסתור את גרסת הנאשם, המכחיש כליל את עצם נוכחותו באירוע וזאת בין בעדות פקידת הבנק לגבי שיחתה עם הנאשם או לגבי פניית המתלוננת בכדי לקבל הלוואה ובין בעדות השומר מביה"ס. הגעתי לכלל מסקנה כי המדובר, במידה רבה, בחוכמה בדיעבד, שהרי בהודעתה במשטרה לא אמרה המתלוננת כי השומר ראה את הנאשם וכן ספק אם באותה עת הייתה ברורה החשיבות של איתור הפקידה הרלוונטית בבנק.

 

  1. אציין כי הנני נזהר מאוד מלהכריע את הדין על בסיס עדות יחידה בכלל ועדות רווית סתירות בפרט ובכל מקום בו נותר ספק בלבי - הנני נותן לנאשם להינות מן הספק והנני ממעט להרשיע נאשמים על סמך התרשמות בלתי אמצעית בלבד. אולם, במקרה זה שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי גרסת המתלוננת, בבסיסה, גרסת אמת היא. המתלוננת בלתי מתוחכמת בעליל ולא מתקבל על דעתי כי עלה בידה לטוות אירוע כה מפורט, אילו היה אירוע בדוי. חרף הסתירות השונות, בסיסו של התיאור מוצק ועקבי ועליו שבה המתלוננת וחזרה כל העת - גם אם בווריאציות שונות מעט זו מזו.

  2.  משקל מסוים לחובתו של הנאשם מצאתי בכך שהמתלוננת, בכל חקירתה הנגדית הארוכה, לא נשאלה לגבי גרסתו של הנאשם שבאותו היום שב לביתו, מצא אותה מעולפת וטיפל בה. אציין כי גרסה זו של הנאשם לא זוכה לאמוני ויתכן שיש בה, מבחינת הנאשם, כדי לנסות ולהסביר את הימצאותו באזור כמו גם את התעלפותה המאוחרת של המתלוננת.

 

  1. סוף דבר, הנני קובע כי הנאשם אכן הגיע לרחבת העירייה עם רכבו, הלין על שהמתלוננת לא השיגה את הסכום המבוקש, ניסה בכוח להכניסה לרכבו, תוך שהוא אוחז בידה וזו נמלטה מפניו.

 

  1. יחד עם זאת, לא אוכל לקבוע במידת הוודאות הדרושה כי חבלה כלשהי מן החבלות המתוארות בתעודה הרפואית מקורה במעשי הנאשם באותו יום.

 

  1. על כן, הנני מרשיעו בעבירה של תקיפת בן - זוג, על פי סע' 382(ב) לחוק העונשין.

 

מעשי אלימות - כללי

 

  1. הנאשם מואשם גם באלימות כלפי אשתו, במועדים שונים שאינם ידועים בכך שהיה מכה את אשתו בפניה ומכופף את ידה.

 

  1. כפי שצוין לעיל יש לנקוט זהירות רבה טרם הרשעתו של נאשם באישום כה כללי ובלתי מסוים.

 

  1. המתלוננת ציינה אומנם כי הנאשם היה מקלל ומכה אותה (רא' למשל עמ' 7 שורות 11 - 22 לפרוטוקול) וגם הנאשם בהודעתו - הגם שהכחיש את עצם האלימות - ציין כי במשחק היה תופס את ידה (ת/3 עמ' 3 שורה 49).

 

  1. גם אם יתכן ובחיי הזוג שררה אלימות, לא אוכל להרשיע את הנאשם בדברים כה כלליים ונעדרי פירוט כלשהו ולו מבחינת המועד בו אירעו, עד שלא ניתן לומר שיש לו לנאשם אפשרות סבירה להתגונן מפניהם.

 

  1. סוף דבר, הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק מכל המיוחס לו באישום הראשון ומרשיעו במיוחס לו באישום השני - כמפורט לעיל, היינו בעבירה על פי סע' 382(ב) לחוק העונשין.

 

ניתן היום (21 ביולי 2003) במעמד הצדדים.

  

 

לנדמן מוקי, שופט

 

 

 

 

 

 

 

 
Hit Counter