בתי המשפט

 

 

        גזר-דין

 

 כתב האישום, נשוא התיק שבפני, אשר בעובדותיו הודה הנאשם, חושף לפרטיה התנהגות פסולה ומכוערת של הנאשם כלפי גרושתו וכלפי בנו הקטין, יליד 28.11.88.

 

כעולה מכתב האישום, בתאריך 5.9.03 תקף הנאשם את המתלוננת – גרושתו בדירתה, בכך שהיכה בה מכות אגרוף בכתפיה ואיים עליה, בפגיעה בחייה.

 

עוד עולה, כי כארבעה חודשים לפני מועד זה, איים הנאשם על חיי המתלוננת תוך שהוא אוחז בידו סכין ובהצהירו כי אינו פוחד מאיש, לרבות מהמשטרה.

 

אם לא די בכך, בתאריך 6.9.03 ובהיותו בגילופין הגיע לדירת גרושתו.

 

משבקשוהו – גרושתו ובנו – לעזוב את הדירה, תקף את בנו הקטין בכך שדחף אותו וכן תקף את המתלוננת בהנחיתו מכת אגרוף על זרועה.

 

משנחלץ הילד לעזרת אימו, תקף אותו שוב הנאשם באופן שדחף אותו ואיים עליו ועל המתלוננת באומרו להם כי יהרוג אותם.

 

עוד הוסיף, כי אם תוזמן משטרה ויכלא לשנתיים הרי לכשיחזור, יהרוג אותם.

 

בהמשך, נטל הנאשם סכין ותוך שהוא מביט במתלוננת במבט מאיים שאל אותה:

"כמה סנטימטרים יש עד הלב?"

 

בנו של הנאשם, נחלץ שוב לסייע לאימו ונטל הסכין מידי הנאשם.

 

לאחר מכן, משהגיעה שכנה לדירה ואמרה למתלוננת שתזמין משטרה, דרש הנאשם ממנה ובצעקות לעזוב את הדירה ואיים עליה באומרו כי לכשישתחרר מבית הסוהר, ינקום בה ויהרוג אותה.

 

הבאתי עובדות כתב האישום בפרוטרוט שכן, אין טוב מהן לתאר התנהגותו האלימה ומשולחת הרסן של הנאשם, אשר תחת לכבד את בני משפחתו, נוהג הוא בהם בקשיות לב, באטימות ובאלימות ואין צורך להכביר מילים על הנזק הנפשי והצלקות שלבטח תיוותרנה בנפשו הרכה של בנו, המוצא עצמו אנוס פעם אחר פעם להירתם לעזרת אימו המותקפת, כנגד אביו – מולידו.

 

בקשתני ב"כ המאשימה כי אמצה הדין עם הנאשם אשר אינו לומד לקח וחוזר ומבצע מעשי אלימות בבני ביתו וזאת, למרות היות מאסר על תנאי ממושך תלוי ועומד כנגדו ואשר הוטל עליו בגין ביצוע מעשי אלימות ולמרות מאסרים בפועל, לא קצרים, אשר ריצה בעבר, בגין אלימותו והעובדה שהשתחרר לפני זמן לא רב מריצוי מאסר בגין אלימותו כלפי בני ביתו.

 

מנגד טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם הינו אדם חולה המבצע עבירותיו על רקע התמכרותו לטיפה המרה וכל עוד לא יחלים ממחלתו זו, ישוב לסורו.

 

עוד ביקש ב"כ הנאשם, כי אמליץ בפני שלטונות הכלא על מתן טיפול גמילה לנאשם במסגרת בית הכלא וכי אסתפק בהפעלת המאסר על תנאי התלוי כנגד הנאשם.

 

הבהיר הסנגור, כי הנאשם מקבל אחריות למעשיו וקיימת אצלו מוטיבציה לשינוי.

 

גם הנאשם הביע בפני רצונו להשתקם ולהיגמל מהתמכרותו לאלכוהול שהינה, לדבריו, הגורם למעשיו.

 

הוריתי על קבלת תסקיר שירות מבחן וממנו עולה כי חייהם של הנאשם והמתלוננת נתקלו בקשיים כבר מראשיתם ואופיינו בתלות, בהעדר גבולות ובניצול.

 

עוד עולה, כי בעבר הלא רחוק, פנה הנאשם לעמותת "אפשר" לקבלת טיפול כנפגע אלכוהול ובהמשך אף שהה בקהילה טפולית, אך התקשה להתמיד והמוטיבציה שגילה לטפול היתה חצונית ונבעה מלחץ ההליך המשפטי שהיה תלוי ועומד כנגדו.

בסופו של דבר, ניתק הוא את הקשר עם מרכז הגמילה וחזר לשמוש אינטנסיבי באלכוהול.

 

עם זאת, שירות המבחן התרשם הפעם, משיחה שקיים עם הנאשם, כי בשונה מן העבר מקבל הוא היום אחריות לביצוע העבירות, ביטא תחושת תסכול ועייפות מהמגע עם החוק וביטא בפניהם מוטיבציה, שלשירות המבחן נראית כנה – להתחיל בתהליך גמילה ולהעזר בגורמים טיפוליים.

 

ציין שירות המבחן, כי ככל הנראה הגיע הנאשם לנקודת שבירה המאפשרת לו התבוננות מחודשת בצרכיו ובדפוסי התנהגותו.

 

שירות המבחן פוסל מתן אפשרות לטפול אמבולטורי מחוץ לכלא, נוכח נסיון העבר ומשום שלדעתם, לא יוכל הנאשם להתמודד עם הסיטואציה, ללא רשת תומכת ונוכח קשייו התפקודיים ויחזור ויסתבך שוב.

 

לפיכך, מבקש שירות המבחן, כי ביהמ"ש, במסגרת גזר הדין, ימליץ לשלטונות הכלא לאפשר לנאשם להיקלט במחלקה הטפולית בתוך כותלי כלא "חרמון".

 

אציין, כי רוצה אני להאמין שהמוטיבציה לשנוי ולגמילה שמביע כיום הנאשם, אכן כנה ויוצאת מן הלב ואין המדובר שוב ב "מס שפתיים" ובמילים שאין מאחוריהן ולא כלום ושהמניע לאמירתם – פחדו של הנאשם מתוצאותיו של ההליך השיפוטי המתנהל כנגדו.

 

על כל פנים, ימים יגידו אם אכן המוטיבציה שהובעה הינה כנה ואמיתית ואם אכן יפעל הנאשם בהמשך לשינוי אורחות חייו ולטובה.

 

עם זאת, לא אוכל להתעלם ממעשיו של הנאשם שהינם חמורים וחוזרים על עצמם ועל ביהמ"ש לפרוש הגנתו על אילו החלשים והזקוקים להגנה – דוגמת גרושתו ובנו הקטין של הנאשם וזכותם לחיות חיים בטוחים, מוגנים ושלווים, ללא מורא ופחד מן הנאשם.

 

סופו של דבר ולאחר ששקלתי מכלול הנסיבות מכל צד והיבט, ונתתי דעתי גם לעברו הפלילי הלא קל של הנאשם בתחום עבירות האלימות, כמו גם בהתחשבי בעובדה כי ביצע העבירות זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר ממושך שריצה בגין עבירות אלימות במשפחה ובהיות מאסר על תנאי ממושך תלוי מעל ראשו, הנני גוזרת הדין כדלקמן:

 

מאסר לתקופה של 30 חודשים.

 

 

 

הנני מפעילה בזאת המאסר על תנאי, בן  12 חודשים, אשר נגזר על הנאשם בבית משפט השלום בקריות  בת.פ. 4362/02.

 

המאסר על תנאי, אשר הופעל, ירוצה כך ש – 6 חודשים ממנו יהיו מצטברים לעונש המאסר אשר הוטל ו – 6 חודשים ממנו יחפפו לעונש זה כך, שסה"כ יהא על הנאשם לרצות עפ"י גזר דיני – 36 חודשי מאסר, בניכוי תקופת מעצרו – מיום 6.9.03.

 

מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים ואולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם כן יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת אלימות במשפחה, לרבות איומים, ויורשע בגינה.

 

הנני מורה בזאת על השמדת הסכין אשר שמשה כמוצג.

 

הנני ממליצה לשלטונות הכלא לאפשר לנאשם לקבל טיפול גמילה מהתמכרותו לאלכוהול, במסגרת המחלקה הטפולית שבכלא "חרמון" ואם וכאשר ימצא ראוי לכך.

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום 08 בדצמבר, 2003 (י"ג בכסלו תשס"ד) במעמד הצדדים.