מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

הכרעת דין וגזר  דין 

 

בית משפט מחוזי נצרת

עפ 001260/05

 

בפני:

כב' השופט יצחק כהן - אב"ד

כב' השופט אברהם אברהם

כב' השופטת אסתר הלמן

תאריך:

11/10/2005

       

 

בעניין:

ירמקוב גאורגי

 

 

 

 

המערער

 

נ  ג  ד

 

 

מדינת ישראל

 

 

 

 

המשיבה

 

נוכחים:

בשם המערער: עו"ד פלדמן

בשם המשיבה: עו"ד רייכרט

המערער בעצמו

 

פסק דין

 

כב' השופט יצחק כהן – אב"ד:

 

א.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת כב' השופט ג' אזוולאי  מיום 8.5.05 בת.פ. 4267/03.

 

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בהתעללות בחתול רחוב, עבירה בניגוד לסעיף 2 (א) ביחד עם סעיף 17 (א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), ה'תשנ"ד 1994.

 

הערעור נסוב כנגד עצם ההרשעה.

 

 

ב.         ההליך והקביעה בבית משפט קמא:

 

1.         כפי העולה מכתב האישום, הרי  ביום 14/1/03 בשעה 23:00 או בסמוך נראה המערער מתעלל ומתאכזר לחתול רחוב על ידי בנית מתקן מלכודת שבסופו נופל חתול  לשקית נילון אטומה.

 

לאחר נפילת החתול לשקית נראה המערער אוטם חלקה העליון בחוט תיל תוך שהוא משאיר החתול להאבק על חייו.

כמבואר, לאור עובדות כתב האישום כפי שתוארו והוכחו לטעמו של בימ"ש קמא לעיל, הורשע המערער בעבירות שנמנו לעיל, ונגזרו על המערער  מאסר על תנאי 5 חודשים לתקופה של 3 שנים והתנאי, שלא יעבור על אותה עבירה או כל עבירה לפי חוק צער בעלי חיים,  קנס בסך 2,500 ₪ והתחייבות כספית ע"ס 3,000  ₪ לבל יעבור על אותה עבירה במשך שנתיים. 

 

2.         בישיבת ההקראה הראשונה כפר המערער במיוחס לו אולם בישיבת ההוכחות בתאריך 10/4/04 הודה המערער במיוחס לו, אך בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19/1/05 חזר בו מהודאתו, בית משפט קמא התיר למערער לחזור בו מהודאתו והתיק נקבע להמשך הוכחות.

 

3.         ראיות התביעה נסמכו כעיקר על עדותו של מר מיכאל שפירו, שכנו של המערער אשר התלונן כנגדו במשטרה.

 

בנוסף תיעד הנ"ל במצלמה דיגיטלית את המלכודת שבנה המערער (ת/6, ת/7,

ת/8).

 

לכך נוספה עדותו של מר גדעון שמריז חוקר במשטרת עפולה אשר גבה את הודעת המערער וערך חיפוש בביתו של המערער במסגרתו נתפס מתקן המלכודת.

 

במסגרת פרשת ההגנה העיד המערער.

 

בעדותו הודה כי המתקן נבנה על ידו, וכי השימוש בו נועד לתפיסת חתולים אלא שבסמוך ללכידת החתול בשק, היה מוריד את השק, ומשחרר החתול ביער בסמוך למקום עבודתו. 

 

המערער מסביר מעשיו בשל מכת חתולים אשר פקדה את מקום מגוריו, ומתוך חששותיו לפגיעה בבני משפחתו.

 

לטענתו החליט לעשות מעשה לאחר שפניותיו לעיריה נפלו על אוזניים ערלות.

 

4.         טענות המערער בתמצית:

 

עיקר טענותיו של המערער נחלקו לשתיים:

 

האחת, מלין המערער כנגד סתירות מהותיות שמתקיימות לדבריו בעדותו של מר מיכאל שפירו.

 

השניה, לא עלה בידי התביעה להוכיח כי התקיימו יסודות עבירת ההתעללות.

 

 

 

 

ג.          דיון:

 

1.         עדותו של מר מיכאל שפירו: העיד כי הבחין במתקן המלכודת לאחר שיצא באישון לילה לגינה בעקבות ייללות עזות של חתולים.

 

בבואו למקום הימצאה של המלכודת הבחין בשקית נילון אטומה שבתוכה חתול. 

 

העד תיעד את המתקן עם השקית האוטמה (ת/7) וכן צילם המתקן לאור יום

(ת/6 ות/8).

 

המערער הודה כי בנה המתקן וזאת במטרה ללכוד חתולי רחוב, כאשר בסופו של המתקן נלכד החתול בתוך שקית רשת בלבד, ולא בשקית אטומה.

 

בית משפט קמא התרשם לחיוב מעדותו של מר שפירו, ולא מצא מקום לפקפק בה.

 

ב"כ המערער מלין כנגד קביעת בית משפט קמא בעניין עדותו של מר שפירו.

 

לסברתו  גירסת העד לוקה  בסתירות מהותיות היורדות לשורש העניין.

 

2.         כלל הוא, בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור, אינו מתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה ששמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים וקיצוניים שאינם נמנים כאן. 

 

לערכאה הראשונה יתרון על פני ערכאת הערעור אשר העדויות החיות הוצגו בפניה. 

עם זאת, יתכנו מקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות, כאשר הכלל המנחה הוא שההתערבות תעשה בעיקר מקום שלערכאה הדיונית אין יתרון של ממש בהערכת הראיות על פני ערכאת הערעור, או מקום שהטעות של הערכאה הדיונית הינה מהותית ובולטת עד שהיא גוברת על העדיפות המוקנית לערכאה זו בעצם יכולתה להתרשם ישירות מהעדים.

 

במקרה דנן, לא מצאתי כל עילה להתערבות בקביעות בית משפט קמא אשר התרשם מהעד, וקבע מסקנותיו על סמך עדותו בבית המשפט.

 

3.         הוסיף ב"כ המערער וטען שהמסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא מוטעית לטענתו, לא התקיימו  יסודות של עבירת ההתעללות בבעלי חיים.

 

4.                  התעללות בבעל חיים - עבירה בניגוד לסעיף 2 וסעיף 17(א) לחוק צער בעלי חיים

(הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד - 1994. סעיף 2(א) האמור קובע:

 

"לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי".

 

בבואנו לבחון את התקיימות יסודותיה של עבירת ההתעללות יש לבחון 3 יסודות עיקרים כפי שבאו לידי ביטוי ברע"א 1684/96, עמותת "תנו לחיות לחיות" נ. מפעלי נופש חמת גדר בע"מ ואח' (תקדין עליון, כרך 943 ,(2) 97 מפי כב' השופט מ' חשין .

היסוד הראשון: הינו היסוד הנפשי.

 

לא נדרש שהמענה יתכווון לענות את בע"ח, להתאכזר אליו  או להתעלל בו, די בכך שמתקיימת בו כלשון סעיף 20(א) לחוק העונשין, התשל"ז 1977- "מודעות לטיב המעשה לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה ...".

 

                        היסוד השני: דן בסבלה של החיה מן המעשים הנעשים בגופה.

                       

די בכאב או בסבל - לאו דווקא בדרגה גבוה במיוחד- כדי לייצר היסוד השני המקיים התעללות.

 

היסוד השלישי: העיקרי מבין שלושת היסודות הינו גרימת סבל וייסורים בלא שיימצא צידוק למעשה.

 

בעניינו שלנו, לחתול אשר נקלע למתקן המלכודת נגרמו סבל וייסורים העוברים את הסף המותר.

 

שאלה שניה הינה האם למשיב היה צידוק למעשה שיוציא את מעשיו מגדרה של התעללות.

 

לסברתו של ב"כ המערער, חתול אשר נלכד במלכודת סבל לכל היותר מחוסר נוחות.

 

אימרה זו הינה תמוהה בעיני, ואינה מתקבלת על הדעת. 

 

ההגיון והשכל הישר מלמדים כי לכידת בעל חיים בשקית למספר שעות מסבה  סבל רב ביותר אשר אינו עומד בסף המותר.

 

עוד מוסיף ב"כ המערער, כי ישנו צידוק למעשיו של המערער מאחר ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום שררה במקום מגוריו מכת חתולי רחוב.

 

המערער החליט לאחר פנייה לעירית עפולה לנקוט ולעשות מעשה, כאשר זו האחרונה לא נענתה בחיוב לפנייתו. 

 

אין לראות בנקיטת מעשי אכזר כמעשי המערער צידוק למעשיו.

 

במקרה דנן, לא מצאתי כי קיים איזון בין הסבל לבין התכלית והאמצעי.

 

המערער עשה דין לעצמו בנה מתקן ללכידת חתולי הרחוב תוך כוונה ללכודם בשקית, כאשר לטענתו  פעל מתוך רצון להגן על שלומם ובטחונם של ילדיו.

 

                        דרך זו רעה היא ויש לעוקרה מן השורש.

 

חיה הינה יצור חסר ישע אשר אינו יכול להגן על עצמו, ואינה יכולה לתבוע עלבונה וכאבה ועלינו, בני האדם, לדרוש הגנה ובטחונה.

 

 

 

 

 

לאור האמור לעיל ושעה שאין מקום להתערב בקביעת העובדות וקביעת המהימנות כפי בימ"ש קמא, לא נותר איפוא אלא לדחות הערעור ולהשאיר פסק דינו של בית משפט קמא על כנו, וכך אני מציע לחבריי.

 

 

________________

יצחק כהן , שופט

          אב"ד

 

כב' השופט אברהם אברהם:

 

מסכים.

 

___________________

אברהם אברהם, שופט

 

כב' השופטת אסתר הלמן:

 

מסכימה.

 

___________________

                                                                                                אסתר הלמן, שופטת

 

 

הוחלט אפוא פה אחד לדחות הערעור וכאמור בחוות דעת כב' השופט יצחק כהן – אב"ד.

 

ניתנה היום ח' בתשרי, תשס"ו (11 באוקטובר 2005) במעמד ב"כ המשיבה, ב"כ המערער והמערער בעצמו.

 

                                                                                                                                                                

אסתר הלמן

 שופטת

 

אברהם אברהם

שופט

 

יצחק כהן, שופט

אב"ד

 

פסק הדין הושמע בהסכמה, במעמד כב' השופט חטיב.

 

001260/05עפ 054 עדן ונדר

 
Hit Counter