המאשימה:        מדינת ישראל

 

- נ ג ד -

           

הנאשמים:         ידין מכנס

 

נוכחים:

ב"כ המאשימה:     עו"ד קרמני

                            הנאשם ידין מכנס

הסניגורים:           1. עו"ד ליבאי

                            2. עו"ד בן-ארי

 

פרוטוקול

 

כב' השופט:           בוקר טוב, אנחנו ממשיכים את החקירה הראשית של הנאשם, בבקשה, מר ליבאי.

עו"ד ליבאי:           כבודו, אם יורשה לי לפני שנמשיך בעדותו, אנחנו הגשנו שלושה מסמכים שסומנו נ/2, נ/3 ו-נ/9, שהם עותקים.

כב' השופט:           רק דקה אחת, ואתה רוצה להגיש את המקור?

עו"ד ליבאי:           נכון, המקור נתפס על ידי עורכי הדין של דנה סוזייב, וביקשנו מהם להואיל להעביר אלינו את המקור והם עשו כן.

כב' השופט:           טוב, אני מוכן לקבל.

עו"ד ליבאי:           אם אפשר להחליף זה נ/2, וזהנ/3 וזה נ/9, שקיבלנו מהם.

כב' השופט:           נ/2 לא בדיוק מקור, זה גם צילום.

עו"ד ליבאי:           גם צילום?

כב' השופט:           מה שיש לי גם מספיק טוב.

עו"ד ליבאי:           אני לא יודע מה המוצג בתיק בית המשפט.

כב' השופט:           גם זה לא בדיוק מקור, זה פקס', אפילו מה שיש לי יותר טוב, עדיף כבר. גם זה לא נראה לי.

עו"ד ליבאי:           זה מה שקיבלנו.

כב' השופט:           נ/3? טוב, זה באמת יותר טוב. נ/3 שאתה מגיש עכשיו הוא יותר טוב בהרבה מאוד מנ/3 שיש לי, כי לא רואים את הצילום, כי זה צילום מנייר פקס, אוקי. זה נ/3.

עו"ד ליבאי:           אם כך אני מקבל חזרה את נ/2 ונ/9.

כב' השופט:           רק דקה אני אבדוק עוד פעם אם זה לא, כן, נ/9 גם כן צילום, אז אני לקחתי רק את נ/3. אם כי נ/3 אצלי יותר מלא, פה חסר לך עמוד אחד. בבקשה, אנחנו נמשיך מהנקודה שהפסקנו אתמול.

 

המשך חקירת הנאשם - ע"י עו"ד ליבאי:

ש:                        עורך דין מכנס, בכתב האישום נאמר בסעיף העובדות א' 1, שגווף סוזייב, לכשנפטר, הוריש את כל רכושו וכספו הנאמד בשווי של כארבעה וחצי מיליוני דולרים למתלוננת, ואנחנו הגבנו בתשובתנו לכתב האישום לסעיף א' 1  שאתה מכחיש שהעיזבון נאמד בארבעה וחצי מיליון דולר וטוען שהאומדן הנכון הוא 2.8 מיליון דולר, אני ביקשתי שתבהיר על סמך מה אתה טוען למספר זה?

ת:                         אני הכנתי פה חישוב של השווי שערכתי ל31- בינואר 1983, ההודעה הראשונה שהוגשה, זה הפירוט אולי כדאי להוסיף רק פה ציון.

ש:                        אתה אומר שהחישוב שלך מראה שכותרתו פרטה 1983. המספרים הם בדולרים.

עו"ד קרמני:          אני מסכימה להגשת המסמך.

כב' השופט:           זה מה שאתה הכנת? נ' אחרון היה נ'? זה יהיה נ/99. כן.

עו"ד ליבאי:           על סמך מה הכנת את המסמך הזה?

העד:                     על סמך הפרטה שהוגשה בשעתו, שבחלקה היו ערכים ולחלקה הערכים למיטב ידיעתי היו באותה שנה, שעל פיהם גם ערכתי בזמנו, שנת 83', שהגשתי בקשה לרכוש את הדירה הנוספת הערכתי כשלושה מיליון דולר.

ש:                        אני מציג לך דפים שהראשון והשני הם בכתב יד ושאר הדפים הם דפים של מחשב, מהם, הכותרת היא 'נאמנות סוזייב, דו"ח כספי לשנת 1995', ולאחר מכן לשנים 96' עד 2001. עד דצמבר 2001. מהם דפים אלה שאני, שהם כבר הוגשו לפני כבוד השופט והתובעת.

כב' השופט:           במסגרת ראיות התביעה? או במסגרת העדה?

עו"ד ליבאי:           לא, עכשיו, במסגרת המסמכים שטעונים הצגה, וכנראה בקלסר השלישי מסמך כנראה אחרון או בין האחרונים.

העד:                     לפי הנהלת החשבונות של הנאמנות לכל השנים מ1995- שבהם מוצגים הנתונים לגבי הסכומים שנעו מהנאמנות לעסיס, ומעסיס לנאמנות בשנים שהיתה החזרת כספים.

ש:                        דו"חות האלה נערכו מידי בשנה בשנה או הדו"חות האלה הוכנו עכשיו לקראת המשפט?

ת:                         החשבונות האלה הוכנו מידי שנה בשנה, כפי שציינתי היתה הנהלת חשבונות מסודרת לכל אורך התקופה. אם כך נעבור ברשותך,

כב' השופט:           מתקבל ומסומן  נ/100.

ש:                        נ/100, תודה. נעבור על השנים השונות, אנחנו כבר דיברנו על השנים 95' עד 97'.

כב' השופט:           סליחה, כשאתה אומר הוכנו, אני מדבר עכשיו על נ/100, על הדו"ח הכספים לשנת 95', ומאזן בוחן מה1- עד ה12- 96', ואני מדבר על האסופה הזאת שאליה מצורפים מסמכי הבנקים השונים, למה אתה מתכוון הוכן? מה זה הוכן? איפה זה נמצא?

העד:                     מידי שנה כבודו, נערך דו"ח כספי של הנאמנות לשנה, עד 1995 זה נעשה ידני, מ1996- זה כבר היה ממוכן.

כב' השופט:           מה מידת ה? מה מידת הידיעה של הגברת סוזייב על הדו"חות האלה? זה מה שמעניין אותי עכשיו.

העד:                     אני חושב ש, היום אני לא יודע, אבל בשעתו מעט מאוד, היא ידעה דברים ספורדיים.

כב' השופט:           השאלה בכסות אחרת היא, האם מסרת לה על הדו"חות הכספיים האלה והאם היא ידעה על התוכן שלהם?

העד:                     לא, הדו"חות האלה לא נמסרו לה מידי פעם.

עו"ד ליבאי:           אם אתה עובר לשנת 1998, עכשיו, לפי כתב האישום בשנת 1998 משכת מחשבון הנאמנות תשעה שיקים לפקודת חברת עסיס, בסך של 1,549,250. אז קודם אשאל אותך, כספים האלה למה יועדו?

העד:                     כספים אלה הועברו כולם לחברת עסיס פרוייקט.

ש:                        לשם מה?

ת:                         לשם מימון פעילותה של עסיס פרוייקט בפרוייקט וינטר.

ש:                        עכשיו, האם באותה שנה הופקדו כספים לחשבון הנאמנות?

ת:                         כן.

ש:                        איך אתה למד זאת?

ת:                         בראשית השנה היו שני החזרים של 25,000 ו30,000- ש"ח, ובסוף השנה עוד שני החזרים של 5,000 ו15,000-, בסך הכל 75,000 ש"ח.

ש:                        אם נעבור לשנת 1999, לפי כתב האישום באותה שנה משכת מחשבון הנאמנות שלושה עשר שיקים לפקודת עסיס בסך של 1,725,870, עכשיו אני שואל לפי דפים אלה, של נ/100, האם עסיס החזירה או הפקידה בחשבון נאמנות סוזייב, כספים בשנת 1999?

ת:                         אני רוצה לחזור שוב על הסכום, אני מיד אסביר מדוע אני שואל את זה. 1,700,000?

ש:                        אם אתה שואל, אני אבדוק, הסכום הוא חישוב שלנו על פי כתב האישום, כלומר, אם אנחנו לוקחים ב1999-, כשאני מעיין בכתב האישום, מ17.1.99- עד 10.12.99 החישוב השלנו הראה שעל פי כתב האישום זה מסתכם ב1,725,870-.

ת:                         הסכום הנכון הוא 1,700,870, כש25,000- מתוך השיקים שמופיעים בכתב האישום לא נמשכו לעסיס אלא נמשכו לידין מכנס ושות'.

עו"ד קרמני:          זה כבר נאמר בתגובה לכתב האישום ואני מקבלת את התיקונים האלה.

עו"ד ליבאי:           בסדר, זאת אומרת שבכתב האישום מנקודת מבטך, אם נשווה לשיקים נראה, ששיק אחד של 25,000 שמופיע בכתב האישום כשרשום שיצא לפקודת עסיס, אתה אומר יצא לפקודת?

העד:                     ידין מכנס ושות'.

ש:                        טוב, כפוף לתיקון הזה, עכשיו כשאתה מסתכל בנ/100, האם בשנת 1999 עסיס החזירה כספים בנאמנות סוזייב?

ת:                         כפי שמצויין בראשית השנה הוחזרו 30,000 ש"ח, פעמיים 15,000 ש"ח, במהלך השנה עוד 45,000 ש"ח ובחודשים האחרונים סכומים נוספים סך הכל הוחזרו במהלך השנה 212,000 ש"ח.

ש:                        עכשיו לפי כתב האישום בשנת 2000, בכל שנת 2000 לא משכת כספים מחשבון הנאמנות, ולפי כתב האישום גם בשנת 2001, לא משכת כספים עד לחודש נובמבר 2001, כלומר עשרים ושניים חודש לא משכת אף שיק מחשבון הנאמנות, אתה רוצה משהו להעיר על כך?

ת:                         כן, אבל, לא נמשכו כספים אבל הוחזרו כספים בתקופה הזאת.

ש:                        מהם הכספים שהוחזרו בשנת 2000?

ת:                         בשנת 2000 הוחזר סכום של 512,500 ש"ח.

ש:                        עכשיו בשנת 2001,

ת:                         שנת 2001.

ש:                        לפי כתב האישום בחודשים נובמבר ודצמבר משכת שלושה שיקים מחשבון הנאמנות לפקודת חברת המפקיד בסכום כולל של 575,750 ש"ח, אולי תחילה תסביר לנו בבקשה, מהי חברת המפקיד?

ת:                         כן, המפקיד היא חברה שהקמתי אותה דומני בשנת 2000, כתחליף לעסיס פרוייקט מאחר וחשבונה של עסיס נחסם, אז זה מפקיד היתה התחליף של עסיס, כאשר כל הכספים שהועברו מהנאמנות הוחזרו, נרשמו לטובת הנאמנות או עסיס במפקיד, אז אם יש פה כסף שהועבר למפקיד צריך לראות זה כאילו הועבר לעסיס, כך זה נרשם וכך זה מופיע בספרים.

ש:                        האם בשנת 2001 לפי נ/100 הוחזרו, הופקדו כספים מחשבון המפקיד לחשבון הנאמנות?

ת:                         כן, בשנת 2001 הוחזרו 243,373 ש"ח.

ש:                        בשנת 2002 משכת לפי כתב האישום 160,000 ש"ח מחשבון הנאמנות לפקודת חברת המפקיד, והמשיכה היתה בשלושה שיקים בנקאיים שהוצגו לבית המשפט וסומנו ת/11 מז', מח', ו-מט', מה אתה יכול לומר על שלושה שיקים בנקאיים אלה? שהם לפקודת המפקיד ייזום והשקעות בע"מ?

ת:                         אלה כפי שאמרתי, מפקיד צריך לקרוא אותו כאילו נאמר עסיס, אלה שלושה שיקים שנמשכו לטובת הפעילות של עסיס בפרוייקט, במסגרת, במקרה הנדון, הם שימשו להחזרת הלוואות שנלקחו לצורך מועדון הכדורגל.

ש:                        האם לפי נ/100 החזרת או הוחזרו כספים בשנת 2002 לחשבון הנאמנות?

ת:                         אין פה כרטסת של 2002 מפני שכנראה מאחר והספרים נתפסו במהלך 2002 אז לא נערך, אבל לפי מיטב זכרוני וידיעתי הוחזרו 165,000 ש"ח, ואני מקווה שאני אוכל להראות את זה בדפי הבנק של הנאמנות.

ש:                        טוב, עכשיו, אני מציג לך ת' שכותרתו 'תזרים כספים מעסיס פרוייקט להכוח', מהו דף זה? מי הכין אותו? על סמך מה?

ת:                         דף זה הוא מראה את הכספים שהועברו מעסיס למועדון הכדורגל הכוח רמת-גן מ1993-, בעצם השנה שבה התחלתי לעסוק עם פרוייקט הכוח, ועד שנת 97' שהם הועברו מחצית ראשונה של שנת 97' הם הועברו כהלוואות, נרשמו כהלוואות בספרי הכוח, מהמחצית השניה של 97' עונת הכדורגל 97', 98' השתנתה המדיניות של הרשות לבקרת תקציבים וזה נרשם כאימוץ וחסות. אימוץ ופירסום או אימוץ וחסות, אבל הם כולם כספים שהועברו מעסיס לפרוייקט, הרשימה נערכה על בסיס הדו"חות הכספיים שהוגשו לרשות לבקרת תקציבים, גם דו"חות שמדומני.

ש:                        אלה הדו"חות הכספיים של מועדון כדורגל הכוח רמת-גן?

ת:                         משנת 1995.

ש:                        אנחנו נבקש מכבודו לסמן נ/101 ובאופן כולל את הדו"חות הכספיים שהגשנו לשנים 95' דומני עד 2002, והדו"חות יהיו נ/102 כבודו?

כב' השופט:           כן. דומני זה המסמך האחרון בקלסר.

עו"ד ליבאי:           זה מלמד משהו. תראה, לפי נ/1, המבוסס גם על, אני מבין, על נ/102, כמה כספים אתה השקעת מכספך בפרוייקט מועדון הכוח מכבי רמת-גן, או כמה הזרמת לשם, יותר נכון כמה הזרמת לשם כולל מכל מקור שהוא, יותר נכון, תיקנתי את שאלתי, כמה הזרמת לפרוייקט מועדון הכוח מכבי רמת-גן במשך השנים לפי נ/101?

העד:                     30,707,640 ש"ח.

ש:                        עכשיו בכתב האישום נטען שאתה לקחת, בין אם כדבריך כהלוואה או כטענת התביעה אחרת, מחשבון הנאמנות בסך הכל 11,409,820. אני מבין שטיעונך הוא שהסכום הוא 11,409,000 איננו מדוייק?

ת:                         נכון, הסכום הנכון הוא 9,300,000 כלומר 11,000,000 זה סכומים אולי רשמו שיקים שיצאו לא רשמו כנגד זה שיקים שהוחזרו.

ש:                        הבנתי, זאת אומרת עוד פעם, הסכום 11,000,000 וכו',

ת:                         אינו נכון.

ש:                        אינו נכון משום שלא ניכו,

ת:                         את הכספים שהוחזרו מעסיס לנאמנות.

ש:                        הבנתי, ואם ינכו את הסכומים שהוחזרו כפי שעולה מנ/100 לחשבון הנאמנות, אז חשבונך או חשבוננו הסכום יעמוד על 9,300,000?

ת:                         נכון.

ש:                        אם כך, אם אני למד מנ/101, שהזרמת במשך השנים 30,000,000 אני מעגל, 30,707,000 והסכום שהוצא מחשבון הנאמנות הוא 11,000,000 או 9,300,000 לפי חשבונך, יוצא שההפרש הוא כ19,000,000-, 20,000,000 בפרוייקט, זאת אומרת ההפרש בין מה שנלקח מחשבון הנאמנות על ידך לפרוייקט לבין מה שהושקע לפי ריכוז הנתונים בפרוייקט, אז מה מקור הכסף? 19,000,000, 20,000,000 שלא נלקחו, סליחה, שלא נלקחו מחשבון הנאמנות?

ת:                         כ12,500,000- ש"ח ממקורותי שלי, כ4,500,000-5,000,000- כהלוואה בנקאית שאני לקחתי כנגד שעבוד נכסי, והיתר הלוואות שלקחתי מגורמים שונים.

ש:                        עכשיו, אתה יכול להסביר לבית המשפט למה אתה, ידין מכנס, משקיע באותו פרוייקט, או באותה קבוצה, ובאותו פרוייקט של וינטר בסכום של כ20,000,000- ש"ח ועוד לוקח הלוואות לשם כך?

ת:                         אני האמנתי בפרוייקט הזה מראשיתו, במהלכו ואני גם משוכנע היום שהפרוייקט הזה יצא לדרך וכל הכספים יוחזרו עם פירות בצורות הולמות כפי שקיוויתי, ואני מתחזק בזה אחרי שהיה לי את הזמן פעם אחת באמת עכשיו לעבור על כל החומר וכו', שאני אוכל לממש את הזכויות האלה, מה שלא צלח כאשר הכל היה כמעט התכנס 'קוקה קולה', 'דורי', התכנס בגלל מצב הקבוצה לא צלח, אני מאמין שאני אוכל לקבל את הזכויות האלה ולממש אותן.

ש:                        אנחנו שמענו כאן בבית המשפט את העדות של יורם ברג, והוא סיפר על פגישה שהיתה במשרדך, שהוא בא אליך בנובמבר 2002, אתה רוצה לומר משהו על הפגישה הזאת?

ת:                         כן, זו פגישה שהיתה יורם טילפן אלי בבוקר ביקש להיפגש עוד באותו יום, נעתרתי לו ונפגשנו בשעות הערב, זה היתה פגישה שבאה בעקבות פגישה קודמת שהיתה לי עם דנה, ויורם ביקש לדעת מה מצב הכספים של דנה, אמרתי לו שנשארו כספים שונים, אבל אני מבקש ארכה של שבועיים, שבועיים ומחצה, כדי להגיש להם דו"חות מסודרים, זו היתה תקופה שבה הייתי בעיצומו של ההליך של הניסיון להציל את קבוצת הכדורגל כדי שתמשיך לתפעל ולהתקיים, וביקשתי שבועיים, שבועיים ומחצה, מאחר וידעתי והנהלת החשבונות למעשה כבר הוכנה, כל מה שאני צריך לעשות זה לסכם את השנים ולהגיש להם דו"ח מסודר, הוא שאל אותי אם,

ש:                        תראה, אני חושב שלא כדאי שאשאל אותך מה היה בפגישה, משום שהוצג לבית המשפט תמליל אותה שיחה שהוקלטה על ידי יורם ברג, והתמליל הוא ת/41א', אם כך יש לנו תמליל של השיחה, ואני מבין שאתה לא הכחשת ולא מכחיש שהתמליל משקף את השיחה שהיתה, נכון?

ת:                         כן.

ש:                        נכון, אם כך אתה רק התבקשת בעבר ואני שוב מבקש שתבהיר, כשאתה דיברת במהלך השיחה כשאמרת לו שאתה זקוק לזמן כפי שעולה בתמליל, אבל אמרת, בין השאר, שלדנה יש השקעות בחו"ל, או שאמרת לו בתשובה לשאלתו, שהכספים לא הושקעו במשהו שקשור לכוח, אתה יכול להסביר? מה אמרת? מדוע אמרת?

ת:                         כן, א', אני מאשר שאמרתי, ב', אני מאשר שהייתי מאוד בלחץ בתקופה הזאת, היתה תקופה כפי שאמרתי שנלחמתי בעצם על הצלת הסיכוי של הפרוייקט, והייתי עסוק בהכנת מסמכים לבתי משפט עם כל מה שקשור בהקפאת ההליכים, וביקשתי מהם את השבועיים הנוספים כדי להרוויח את הזמן, אני נאלצתי לצערי לא לומר אמת, בתקווה שהתשובות האלה יתנו אתנחתא של שבועיים, שלושה.

ש:                        עכשיו כאשר היית במשרדו של עורך הדין ארדינסט ושמענו כאן את עדותו והוגשה עוד עדות של מי שנכחה באותה שיחה, האם אז ידעת שהשיחה בינך לבין מר יורם ברג הוקלטה?

ת:                         לא, לא ידעתי עד שהוגש, הוגשו המסמכים בתיק הפלילי.

ש:                        וכאשר אמר לך מר ברג במשרדו של ארדינסט שאתה אמרת לו שהכספים לא הושקעו במשהו שקשור לכוח, מכבי הכוח, או שאמרת שיש גם כספים שהושקעו בחו"ל, באותה פגישה אצל עו"ד ארדינסט, מה היתה תגובתך?

ת:                         אני אישרתי, לא הכחשתי.

ש:                        אישרת שאמרת את הדברים האלה?

ת:                         כן. שאמרתי את הדברים האלה.

ש:                        ולאחר מכן אתה נחקרת במשטרה והוגש לבית המשפט הוגשה עדותך או כל עדויותיך, אבל בעדותך הראשונה ת/1, אתה, אני מצטט מגיליון 9 שורה 25 ו26-, ומגיליון 10, שורות 27-31, 'שאלה, בפגישה שהיתה לך עם יורם ברג לאחרונה, זאת כאשר עלו שאלות לגבי ניהול העיזבון של סוזייב טענת שהכספים של העיזבון לא עברו לפרוייקט הכוח רמת-גן, מדוע טענת זאת, אכן אמרתי ליורם ברג בפגישה שנערכה בינינו לפני מספר שבועות במשרדי, שאכן שהכספים של העיזבון לא עברו לפרוייקט הכוח רמת-גן מכיוון שרציתי להרוויח כמה שבועות כדי להכין דו"ח מפורט שהבטחתי לדנה ויורם לסוף נובמבר 2002, כדי שבינתיים לא ינקטו שום פעולות, שאלה, האם אמרת ליורם ברג בפגישה שהיתה לכם שיש כספים השייכים לדנה בעיזבון שנמצאים בחשבונות בחו"ל, תשובה, אכן אמרתי זאת שיש כספים השייכים לדנה בחו"ל וזאת מאותו נימוק, שאמרתי בתשובה הקודמת, אין כל כספים של דנה בחו"ל, מעולם לא העברתי כספים של דנה בחו"ל, שאלתי האם כשנחקרת במשטרה בת/1.

עו"ד קרמני:          שאלה מנחה. אפשר לשאול למה?

כב' השופט:           אפשר גם לדעת מה תהיה התשובה.

עו"ד ליבאי:           לא, אני חושב ש, טוב, אם יש לך מחלוקת.

עו"ד קרמני:          אין מחלוקת שהדברים הרי נאמרו, זה הוגש, אפשר לטעון את הדברים האלה בסיכומים, נכון שהוא אישר את הדברים אנחנו יודעים את זה, אין צורך עכשיו להציג לבית המשפט.

עו"ד ליבאי:           לא זאת לא השאלה, השאלה.

עו"ד קרמני:          אין צורך עכשיו לפרוש איזה תמונה שהוא אמר אמת בנקודה מסויימת, ובאמת תודה שהוא אמר אמת בנקודה מסויימת.

עו"ד ליבאי:           סליחה, אני חושב שהוא אמר אמת בכל הנקודות אבל לא אמר אמת באותה שיחה עם יורם ברג. השאלה שלי כשאתה אמרת במשטרה את הדברים האלה שציטטתי, האם אז היה ידוע לך שאותה שיחה הוקלטה?

העד:                     לא.

ש:                        זה הכל. עכשיו הוצג נ/1, דין וחשבון מטעם תופס הנכסים שהוא רואה החשבון אהרון מיכאל, אתה יכול להבהיר מה זה, מה עניין אותה תפיסת נכסים? אני כבר מפחד להגיד משהו שיראה מנחה אז בבקשה, למרות שאני חושב שזה התברר כבר במהלך המשפט.

עו"ד קרמני:          שיספר אם יש לו משהו להגיד.

ש:                        במסגרת ההליכים האזרחיים שנקטה דנה, זה היה שלב שהיא ייצגה את משרד עורך דין שבלת הם הגישו בקשה לבית המשפט במעמד צד אחד לתפוס את כל מסמכי, כל התיקים והמסמכים במשרדים שקשורים בעיזבון או בנאמנות סוזייב, והדו"ח הזה זה דו"ח שבאו נציגי אותו משרד של רואה חשבון שמונה על ידי בית המשפט, הוא מתאר את מהלך תפיסת המסמכים שנעשתה בשיתוף פעולה מלא איתי, ובמהלך אותה תפיסה אני הפניתי את תשומת לבם שפרט למסמכים שיש במשרד ברחוב דיזינגוף, יש מסמכים שקשורים בהנהלת החשבונות של הנאמנות במשרד שלי ברחוב חיסין, שם היה היתה הנהלת החשבונות, ושיש שם גם מסמכי הנהלת חשבונות ואני יעבור איתם לשם ואציג להם את הדברים האלה, ואכן שם היו דו"חות של הנהלת חשבונות לשנים 2000, ו2001-.

ש:                        ומה אמור היית לעשות איתם?

ת:                         אלה אותם דו"חות שצריכים היו להוות בסיס לאותם דו"חות שהייתי אמור לתת לדן, הם היו כבר מוכנים רק חלקית, היה חסר, וזה, בעמוד האחרון של דו"ח התופסים, אני רק רוצה, בעמוד האחרון של דו"ח התופסים, דומני שזה העמוד האחרון בארגז 8, מצויין שאכן היו דו"חות כספיים לשנים 2000, ו2002-.

ש:                        בעמ' 8 של הדו"ח מופיעה תכולת ארגז 8. נעבור לעדותו של עורך דין ארדינסט כאן, אני אצטט לך מעדותו בעמ' 7 שורות 7 - 18, אשאל אם יש לך מה להגיב. 'ב13- לחודש הרים אלי טלפון ידין מכנס למיטב זכרוני זה היה בשעות הבוקר או שעות לפני הצהריים, הוא ביקש להיפגש איתי בעניין התביעה, אני כמובן הסכמתי להיפגש איתו ונקבעה פגישה לאותו ערב, במהלך אותה שיחת טלפון גם החלפנו כמה מילים לגופו של עניין, ואני שאלתי אותו מה קרה מה הגירסה שלו למה שכתוב בכתב התביעה, משום שאותה בקשה שהוגשה על ידי משרד שבלת כי זה דברים מאוד חמורים והתגובה שלו היתה בטלפון, הוא אמר לא גנבתי כספים, אולי הייתי רשלן, אבל לא גנבתי, שאלתי אותו אם הדאגה של דנה היא דאגת שווא, הוא אמר היא לא דאגת שווא משום שחלק מהכספים ירדו לטימיון, שאלתי אותו מה פירוש חלק, האם נשאר משהו, אז הוא אמר כן, כן, נשאר משהו, שאלתי אותו ומה השקעת בזה, אז הוא אמר בוא נדבר בערב, הוא לא רצה להרחיב את הדיבור מעבר לזה', יש לך מה להעיר?

ת:                         כן, אני חושב שהחלק השני איננו מדוייק, הנושא הזה של תקריא לי עוד פעם את הקטע האחרון.

ש:                        האם הדאגה של דנה היא דאגת שווא, הוא אמר היא לא דאגת שווא, משום שחלק מהכספים ירדו לטימיון.

ת:                         אני לא השתמשתי בביטוי 'כספים ירדו לטימיון' באף אחת מהפגישות שלי, השיחות שלי  שלי עם עורך דין ארדניסט, כל מה שאמרתי שהתייחסתי לכספים שאין כספים זמינים. שאלו אותי אם יש כספים זמינים, אמרתי אין כספים זמינים. ושגם אז באותו מועד, הרכוש היה שווה הרכוש כולו של הנאמנות היה שווה למעלה משלושים מיליון שקל.

ש:                        אני אקרא לך מ,

ת:                         אולי רק למען הדיוק, לא שיש לזה חשיבות, אני לא ביקשתי להיפגש איתו, בזה סיכמנו את השיחה בצהריים, קיבלתי טלפון מעורכת דין ממשרדו שאמרה לי שעורך דין ארדינסט מבקש להיפגש איתי בערב ואני נאותתי, ואכן הופעתי באותו ערב.

ש:                        אני אקרא לך עוד קטעים מעדותו של עורך דין ארדינסט, אם יש לך מה להעיר, אני קורא מעמוד 8 משורה 14, ועובר לעמוד 9, 'מה שהוא אמר, הוא אמר: אני העברתי את הכספים לחברה שהשקיעה אותם בכוח רמת-גן, שאלתי אותו איך הועברו הכספים לאותה חברה מהחשבון של דנה סוזייב, הוא אמר כהלוואה, נרשמו כהלוואה, שאלתי אותו באיזה חברה מדובר, אז הוא אמר עסיס, מכיוון שאנחנו כבר קודם הוצאנו פרטים מרשם החברות, אני ידעתי שעסיס זה חברה שלו ושל אשתו, אמרתי לו עסיס זה חברה שלך ושל אשתך, אז הוא אמר נכון, זה חברה שלי, אמרתי לו זאת אומרת שאתה את אותם כספים הלווית לשיטתך לחברה שהיא שלך, אז הוא אמר כן, שאלתי אותו אם נחתם הסכם הלוואה, אז הוא אמר כן, שאלתי אותו אתה חתמת בצד אחד כמלווה ובצד שני כלווה, אז הוא אמר כן, שאלתי אותו כמה כסף עבר, אז הוא אמר שלמיטב זכרונו כמיליון דולר, שאלתי אותו נשאר משהו בכסף מתוך הנכסים הנזילים של דנה סוזייב, על פי החישוב שלנו היו צריכים להיות שם כארבעה מיליון דולר, אז הוא אמר לא, לא נשאר כלום, שאלה', עד כאן, אתה רוצה להעיר משהו?

ת:                         עד כאן אכן נשאלתי ואלה תשובות פחות או יותר שנתתי, ולעניין החברות אז אני אמרתי שאשתי לא שייכת לעניין, גם בצהריים אגב בשיחת טלפון ביקשה אותה עורכת דין שאני אבוא וגם אשתי, אמרתי מה פתאום אשתי, מה היא שייכת לעניין, אמר בערב תראו, אמרתי שאני לא חושב שהיא שייכת לעניין, אני אבוא בעצמי אין לי בעיה להופיע וכו', וגם שזה שאלו אותי, אז התשובה, החלק הזה הוא חלק שנועד להעביר מניות למשקיע פוטנציאלי, חלוקת המניות היא כזאת שיש חלק שלי וחלק אחר שנועד למשקיע בעתיד, מה שאמרתי זה אכן אמרתי שלא נותרו כספים מזומנים.

ש:                        אני ממשיך בנקודה שהפסקתי בעמ' 9 של הפרוטוקול, 'מה היתה התגובה של דנה, תשובה, דנה היתה, זה לא שהיא לא צפתה את זה, משום שהיא באה עם דאגה גדולה, אבל זה היה עדיין מכה מאוד קשה מבחינתה, היא היתה די המומה, היא אמרה לו למה עשית לי את זה, אני התייחסתי אליך כמו אבא, למה עשית לי את זה, הוא רק הביט בה, רעד כולו, ואמר אני מתנצל, אני מצטער, אז אמר לו יורם ברג, אבל אני התקשרתי אליך לפני כמה שבועות שאלתי אותך אם הכספים של דנה הגיעו לעסקי כדורגל שלך, ואתה אמרת לי לא, למה אמרת לי את זה, הוא אמר לא אמרתי אמת רציתי להרוויח זמן, שאלה', עד כאן יש לך משהו להוסיף או לתקן?

ת:                         בעקרון התיאור נכון.

ש:                        שאלה, אני מציגה בפניך,

ת:                         התיאורים הפלסטיים אני לא יודע, אני לא ראיתי איך אני הייתי, הדברים שנאמרו, זה משקף נכון.

ש:                        שאלה, אני ממשיך לקרוא מעמוד 9 שורה 14, 'אני מציגה בפניך את טענות הנאשם, זה אני מבין התובעת מציגה בפני העד את טענות הנאשם כפי שמופיעות בתשובת הנאשם לכתב האישום, תגיד לי מתי שמעת אותם לראשונה, מצטטת פה מהתשובה, תשובתו של העד, כל הטענות לגבי ידיעה של דנה או דיווח שמסר לדנה הוא לא העלה אותם באותה פגישה, להיפך מהתגובה שלה היה ברור לחלוטין שהיא לא יודעת, הוא לא טוען שהיא יודעת', מה התגובה שלך לזה?

ת:                         התגובה שלי שזו היתה פגישה באמת לא קלה, ואני למעשה לא אמרתי ולו, לא הצלחתי להגיד משפט אחד מיוזמתי, כל הפגישה היו שאלות שנשאלתי על ידי תשעת האנשים שסבבו את השולחן ועניתי לשאלות, לא היה כל דבר שאמרתי מיוזמתי, פרט לסיום השיחה שבה דיברתי על כך שבעסיס יש מסמכים שמראים שיש פרוייקט שכדאי אולי שהם הצטרפו אלי למימוש שלו, ואז הלכתי והבאתי את המסמכים של עסיס, באותה פגישה והפגישה נמשכה אחר כך.

ש:                        זה מופיע גם בהמשך העדות של עורך דין ארדינסט. תראה, בעדות שלך במשטרה ת/1, גיליון 5 אתה נשאלת על משקיעים שניסית לגייס לפרוייקט והזכרת בין השאר, בשורה 58, שניהלת משא ומתן עם קבוצת אמריקה ישראל, אתה רוצה להבהיר לנו מהי אותה קבוצה ומה על אותו משא ומתן?

ת:                         קבוצת אמריקה ישראל זה קבוצת בנייה שבעל המניות הגדול ביותר בה היה יהודי מארצות הברית שעוסקת בבנייה נרחבת בישראל, פרוייקט נוכחי שהם בונים זה בניין הגדול ברחוב שינקין פינת מלצ'ט, והם גילו התעניינות בפרוייקט כאשר הם ראו את החזון בבניית מגדלי משרדים ועיסוק על מגרש החנייה והשטח שגובל עם האיצטדיון, הם עשו תוכנית, אני עם התוכנית הזאת הגעתי לראש העיר כדי לשמוע את דעתו, זה היה באמת המקרה השני שראש העיר אמר שהוא לא חושב שרמת-גן בשלה לפתוח מגדלים בדרום העיר, אנחנו הצגנו את זה כאילו שער הכניסה לרמת-גן מדרום בהשוואה למגדלי איזור הבורסה, הוא אמר שהוא לא בשל עוד בשלב הזה ללכת לתוכנית גדולה כזו.

ש:                        מה אני מחזיק כאן ביד לפניך?

ת:                         זו התוכנית שהוגשה על ידי עורך דין עוזי גורדון,

ש:                        עורך דין?

ת:                         אדריכל סליחה, עוזי גורדון, משרד אדריכלים עוזי גורדון, לפי בקשת אמריקה ישראל, וזו התוכנית שאיתה הגעתי אל ראש העיר, כדי להציג אותה, זה מגרש הכדורגל, זה מגרש החניה והשטח שגובל בו והתוכנית משלבת בין שני הדברים.

עו"ד ליבאי:           אני מבקש להציג את זה לבית המשפט הנכבד.

כב' השופט:           נ/102.

ש:                        עוד נשאלת בעדותך במשטרה ת/1, בגיליון 6 שורה על 203, וסיפרת על יזם שרצה להקים במקום בית אבות סיעודי, אתה יכול להוסיף דברים בעניין הזה?

ת:                         כן, אם זכרוני אינו מטעה אותי זה היה ב98-', נפגשתי עם יזם שאני מוכרח להודות שאני לא זוכר את שמו, אני פגשתי בו אז לראשונה הוא היה אחד מהבעלים של בית גיל הזהב ביד אליהו, והוא גילה התעניינות בצד המזרחי, בפרוייקט המזרחי, לעשות שם בית אבות, הוא אבל אמר שהוא צריך בית אבות סיעודי, מפני שבית האבות שלהם בגיל הזהב ביד אליהו, אין בו חלק סיעודי, והם רוצים לפתח חלק סיעודי, בדקתי את הנושא ואז הוברר לי שלהבדיל מבית אבות רגיל, בית אבות סיעודי הוא דבר שונה לחלוטין מבחינת גובה ההשקעות וכל מה שכרוך בכך, גם במבנה עצמו, ולכן זה לא הסתיים בעיסקה.

ש:                        אנחנו יודעים מתוך הפרטה שבעיזבון של סוזייב היו נכסים שאינם נזילים, שאלתי מה עלה בגורלם של נכסים אלה?

ת:                         כל הנכסים ללא יוצא מהכלל שהיו בשנת 83' 82' תחילת 83', נותרו, נוספו אליהם, היתה דירה ברחוב פסטרנק או לויטן, אני מוכח לומר אני מתבלבל, היתה דירה שנרכשה בשנת 83'.

ש:                        היתה דירה ברחוב פסטרנק?

ת:                         זה פסטרנק או לויטן.

כב' השופט:           זה לויטן, זו הדירה של משפחת גולדשטיין.

העד:                     כן, זה לויטן, פסטרנק זה דירה שמשפחת גולדשטיין גרה קודם, הדירה שנרכשה ברחוב לויטן, ואחר כך הקרקעות באבן יהודה שנמכרו, כל היתר רק נוסף, נוספו מניות בחברת נחלת הלוי, נוספו זכויות במתחם בית היוצר בחולון, כל הנכסים שהיו אז נותרו, הדירות נותרו, כל מה שהיה בכספת כמות שהיא נותר, לא היה שום שינוי בכספת.

ש:                        מה היה בכספת?

ת:                         בכספת היו כל מיני דברי ערך שהוערכו ב40,000- דולר, הייתי בכספת עם דנה פעם או פעמיים, היא לקחה דברים משם, ונותרו כל הדברים כפי שהם בלי שום שינוי, כך שכל הנכסים למעשה נותרו למעט הנכסים הנזילים.

ש:                        זאת אומרת שכאשר.

כב' השופט:           קשה מאוד לעשות התפלגות של הפרטה.

העד:                     בבקשה כבודו?

כב' השופט:           אני אומר שקשה מאוד לעשות הערכת התפלגות של נכסי הפרטה לפי הפרטה שהוגשה ב83-'. היא התחלקה למטלטלין, כספים, תוכניות חסכון שזה כספים נזילים, כספים שהתקבלו לאחר הפטירה, ניירות ערך, חובות העזבון, כספים שצפויים להתקבל, זאת אומרת היו כמה וכמה סעיפים, השאלה אם הוא יכול להגיד לנו מה.

ש:                        כבודו, אולי אני אשאל על פי המסמך שהגשתי היום, זה המסמך שיתן את הערכים לכל אחד מהסעיפים האלה.

כב' השופט:           אתה מתכוון למסמך 100?

ש:                        אני חושב שזה היה 100, אבל אני אשאל אותך על פי גם עדותך במשטרה, נזכרים פריטים שהם נכללו בעיזבון או נרכשו, ארבע דירות בתל-אביב? אני שואל מה נשאר כאשר הוגשה תביעה אזרחית או היתה חקירת משטרה ברשות דנה?

ת:                         אז נותרו דירות, דירה ברחוב לויטן, דירה ברחוב רקאנטי,

ש:                        רקאנטי 2?

ת:                         רקאנטי 2, דירה, למעשה שתי דירות ברחוב אוסישקין 22, שהיתה תקופה שהם חוברו יחדיו לדירה אחת של חמישה חדרים, הם לאחרונה היו מפוצלות לשתי דירות של שתיים ושלושה חדרים, נותרו הקרקעות בחולון,

עו"ד ליבאי:           רק דקה, כבודו לגבי הערת כבודו.

כב' השופט:           הוא כבר נתן לי את התשובה. הוא הפנה אותי למסמך.

עו"ד ליבאי:           הפרטה מ93-'.

כב' השופט:           מ83-'.

עו"ד ליבאי:           סליחה, מ, הפרטה מ92-', כתוב פה, כתוב 93',

העד:                     31 בדצמבר 93'.

עו"ד ליבאי:           31 בדצמבר 93', מכילה פירוטים, אז אולי אני אלך לפי הפרטה.

כב' השופט:           יש פה פרטה מ83-'.

עו"ד ליבאי:           הבנתי, אבל אם אני אלך לפי הפרטה מ92-', דירה בת חמישה חדרים,

העד:                     נותרה,

ש:                        ברחוב אוסישקין 22.

כב' השופט:           זה ת28/.

עו"ד ליבאי:           כן, דירה בת חמישה חדרים ברחוב רקאנטי 2 ברמת-אביב.

העד:                     נותרה.

ש:                        דירה בת ארבע חדרים ברחוב לויטן מספר 4 בנווה אביבים.

ת:                         נותרה.

ש:                        שליש מחלקת קרקע חקלאית במושבה אבן יהודה בת 99?

ת:                         זה נמכר. נמכר אחר כך.

ש:                        חמישית חלקים בבית משפחת רוני וזלמן סוזייב ההורים ברחוב שמיר 19 באפקה?

ת:                         זה נמכר אחר כך.

ש:                        המניות, 28.63 של המניות הרגילות ו50%- מניות הנהלה בחברת זלמן סוזייב בע"מ.

ת:                         נשאר וזה למעשה, זו החברה שמחזיקה ב22- דונם באיזור התעשיה,

ש:                        22.5 דונם באיזור התעשיה של חולון.

ת:                         נשאר.

ש:                        10 מניות הנהלה המהוות 25% מסך כל מניות הנהלה בפלרו תעשיות קרטון גלים בע"מ.

ת:                         זה נשאר, זה חברה שלובה עם חברת סוזייב בע"מ.

ש:                        מניות בחברת נחלת הלוי בע"מ המחזיקה בבניין ברחוב יהודה הלוי פינת נחלת בנימין.

ת:                         זה כמעט שולש מאז 82'.

ש:                        עכשיו ניירות ערך ותוכניות חסכון, קופות גמל?

ת:                         ב2002- לא נותר. נוסף כפי שאמרתי גם מניות בחברת בית היוצר בחולון, שזה עוד השקעה שנעשתה אחרי 93', באמצעות חברת תלתן.

ש:                        עכשיו אמור לי בבקשה, הרי במשך השנים הללו כשאתה הוצאת כספים מחשבון הנאמנות, שמענו כאן, גם ממך, גם מדנה, בעקרון, שאתה העברת כספים לדנה, העברת כספים למשפחה אומנת, העברת כספים לצרכיה האמיתיים במרוצת השנים, אתה יכול להעריך מה הסכום שהוצאת מכספי הנאמנות, העיזבון, הנאמנות, במרוצת השנים הללו כדי להעביר אליה או?

ת:                         אני מעריך שבין שניים וחצי, שלושה מיליון שקל.

ש:                        עכשיו אתה נאשם בכך ששלחת יד בכספים שהופקדו לאחריותך, ללא הרשאה נאמר, מה התגובה שלך?

ת:                         התגובה שלי היא חד משמעית, שבחודש דצמבר סוף 94', אני נפגשתי עם דנה במשרדי, הודעתי לה על ההצעה למכור את הקרקעות באבן יהודה, הסברתי לה את הערכים, להבדיל מהערכים שנמכרו החלקות על ידי דודותיה, אמרתי לה שלדעתי כדאי למכור, אני לא יודע אם המחיר הזה יחזור על עצמו, מפני שהקרקע היא עדיין חקלאית, אני חושב שעד היום היא כזאת, או עד לפני כמה שנים היא בוודאי היתה כזאת, והצעתי חשבתי שכדאי למכור, והיא נתנה את הסכמתה, ואמרתי לה שאני מתכוון בכספים האלה לעשות שני סוגי השקעות, לחפש אם יש נכסים מתאימים בחו"ל, ובפרוייקט נדל"ני ברמת-גן שאני עצמי במתחם איצטדיון כדורגל ברמת-גן שאני עצמי השקעתי בו ומשקיע בו ואני מאמין בו ואני חושב שהוא פרוייקט כדאי מאוד.

ש:                        והיא, מה היתה תגובתה?

ת:                         תגובה היתה אם אתה חושב שזה נכון, אני לא יודע אם באלו המילים, אבל אם אתה חושב שזו השקעה טובה אז תתקדם.

ש:                        אתה נאשם כאן עכשיו בכך שגנבת מדנה או מכספי הנאמנות, מה תגובתך?

ת:                         אני, כפי שאמרתי, מעבר לעובדה שהכספים נלקחו בהרשאה, הכספים כולם נלקחו למטרה שאני האמנתי להשקעה שאני האמנתי שהיא השקעה טובה, אני צריך לראות שגם אני השקעתי את כל כספי בנושא, שהיא השקעה טובה, שמשרתת את כל האינטרסים של דנה, זה שעדיין זה לא התממש, אני מקווה מאוד שתוך שנה, כעת חיה בעוד שנה יתחיל מימוש של הפרוייקט הזה, אני מאוד האמנתי בו ואני עדיין מאמין בו, שהוא ימומש וכל הכספים יוחזרו. כך האמנתי לכל אורך הדרך גם כשהשקעתי את הכספים.

עו"ד ליבאי:           תודה רבה.

 

חקירת הנאשם – ידי מכנס – ע"י עו"ד קרמני:

ש:                        אתה אומר שמכרת את הקרקעות באבן יהודה במיליון וחצי דולר, נכון?

ת:                         כן.

ש:                        בנ99/ שאתה הגשת לבית משפט היום, אתה הערכת את הקרקעות באבן יהודה ב100,000- דולר בלבד, איך אתה מסביר את הפער הזה של 1,400,000 דולר?

ת:                         הקרקעות באבן יהודה הן היו קרקעות חקלאיות.

ש:                        אתה אמרת שהן נשארו עדיין קרקעות חקלאיות.

ת:                         כן. היו קרקעות חקלאיות שהיו רחוקות בשעתו אני מדבר על 82', מהמושבה עצמה, מהאיזור הבנוי, במהלך השנים הבנייה התקרבה לאיזור הזה, והיו מי שהאמינו, אותם יזמים שקנו, שהם יוכלו להפוך אותם מקרקעות חקלאיות לקרקעות לבנייה, ולכן הציפיות האלה עלה שווי הקרקע, אני חושב שגם ב93-' עוד לא הערכנו, לא אני ולא המשפחה שהקרקעות האלה יגיעו לסכומים כאלה.

ש:                        אתה ניסית למכור את הקרקע בשנת 83'?

ת:                         לא.

ש:                        אתה שמאי מקרקעין?

ת:                         לא.

ש:                        זאת אומרת ההערכה שלך של 100,000 שקל בסופו של דבר התגלתה כהערכה לא נכונה. 100,000 דולר.

ת:                         זו היתה הערכתי ב83-', הערכתי ב,

ש:                        שבסופו של דבר בדיעבד התגלתה כשגויה.

ת:                         אני חושב, אני רוצה להגיד, אני לא חושב שהיא היתה שגויה, אני חושב שהיא היתה נכונה לתקופה, אלא שאז היתה תנופת פיתוח באבן יהודה והיו יזמים שהאמינו שזה שווה יותר, אני לא בטוח שהמחיר שקיבלנו הוא אכן מחיר שהקרקע שווה.

ש:                        עכשיו, אני אמנם בסך הכל עורכת דין פלילית, אבל נראה לי שכשיש פער כזה גדול, המס שמשולם מאוד גבוה, נניח אם יש קרקע שהיא לא שווה בהתחלה, ופתאום מוכרים אותה בסכום מאוד גבוה, משלמים מס שבח אם אני לא טועה.

ת:                         כן.

ש:                        נראה לך מס שבח של 100,000 שקל בעיסקה הזאת הוא הגיוני?

ת:                         אני חושב שהמס שבח היה הרבה יותר גבוה.

ש:                        אז למה שילמת רק 100,000 שקל?

ת:                         אני חושב שבהמשך שילמתי יותר.

ש:                        אתה חושב?

ת:                         כן.

ש:                        אז למה לא משכת את הכספים?

ת:                         סליחה?

ש:                        למה לא משכת את הכספים? אתה הפנית לשיק ספציפי של 114,000 שקלים שלקחת לכיסך, ואתה אמרת את הכסף הזה אני העברתי למס שבח.

ת:                         כן, אני שוב, עניתי לשאלות, שאלו אותי הציגו בפני שיק, ואמרו לי מה השיק הזה, אמרתי, השיק הזה, אני למיטב זכרוני ניתן עבור מס שבח, וזה ניתן עם הגשת המסמכים לפי הערכת השווי שלנו.

ש:                        איך אתה זוכר אבל שזה היה למס שבח היום, אחרי עשר שנים?

ת:                         אני זכרתי את זה כששאלו אותי.

ש:                        והרי הסכום הזה הוא אפילו לא הגיוני לעיסקה כזאת, מס שבח של 114, אז איך קישרת בין זה למס שבח?

ת:                         מפני שזה היה בערך המועד שבו הוגשו המסמכים למס שבח.

ש:                        אבל בהמשך אתה לא משכת כספים נוספים, יש עוד שיק אחד בלבד, אליך, זאת אומרת הייתי מצפה שיהיו שיקים נוספים אליך בשביל שתוכל לשלם מס שבח, ולא עשית את זה, זאת אומרת שמס השבח שולם ישירות מהנאמנות, אתה מסכים איתי?

ת:                         יכול להיות.

ש:                        יכול להיות, נכון?

ת:                         כן.

ש:                        אז אם מס שבח שולם מהנאמנות, זאת אומרת ש114,000- שקלים שולמו אליך לא לנאמנות לא למס שבח, כי אתה יכולת לשלם לנאמנות.

ת:                         לא, חד וחלק.

ש:                        אז אנחנו נראה אחר כך שאתה רשמת על הטופס של ה, על הספח של השיק רשמת שכר טרחה, איך אתה מסביר את זה?

ת:                         אם רשום שכר טרחה זה היה שכר טרחה.

ש:                        שכר טרחה אוקי.

ת:                         אם רשום עליו שכר טרחה זה היה שכר טרחה.

ש:                        זאת אומרת שאתה שיקרת כשאמרת כאן שזה היה למס שבח?

ת:                         אני סברתי שזה היה למס שבח ועכשיו כשאת אומרת לי אם רשום שכר טרחה זה היה שכר טרחה.

ש:                        טוב, אנחנו שמענו קצת על מערכת היחסים בינך לבין דנה, שהבנתי שהיתה מערכת יחסים טובה, שגם אתה מציג אותה מצידך כמערכת יחסים טובה, וגם היא.

ת:                         בהחלט.

ש:                        אתם, היו ביניכם איזה שהם סכסוכים במהלך השנים?

ת:                         לא.

ש:                        אתה התרשמת בתור אדם מאוד מאוד קרוב על אופי שקרני שלה? על חוסר מהימנות?

ת:                         לא.

ש:                        בוא נדבר על ההשקעה בקבוצת הכדורגל, אתה התחלת להתעסק בספורט כבר בשנת 85' באופניים.

ת:                         נכון.

ש:                        ואז המעורבות שלך, אתה סיפרת שהבן שלך הוא רוכב אופניים, אבל אני הבנתי מכל מה שסיפרת שהמעורבות שלך היתה הרבה יותר גדולה מזה, גם הקמת את עצמה, הקמת את אייל, הגשת בג"צים, ניהלת מאבקים להעניק לגופים עצמה ואייל מעמד שווה לקבוצות ממוסדות, זה נכון?

ת:                         נכון מאוד.

ש:                        אני מניחה שכל זה לא היה בגלל שהבן שלך היה רוכב אופניים.

ת:                         לא.

ש:                        אז בוא תספר למה.

ת:                         אני, אחרי שהתחלתי את המאבק בתחום האופניים, גיליתי לפתע עולם שלא, למרות שהייתי קרוב לספורט, שלא הכרתי, איך מתנהל הספורט במדינה הזאת, על ידי שתי קבוצות למעשה שהם שלטו בספורט, הפועל ומכבי, היתה חלוקה תקופה מסויימת 'פיפטי פיפטי', כל מי שלא היה לא הפועל או מכבי, לא נחשב לא כספורט ולא כזכאי תמיכה, ונכנסתי אז לצד הציבורי של הנושא, ראיתי בזה עניין ציבורי ושליחות ציבורית.

ש:                        יפה, ומי מימן את הגשת הבג"צים?

ת:                         בתקופות האלה היו כבר עצמה ואייל, הגופים הללו.

ש:                        שהיה להם הכנסות משל עצמם?

ת:                         כן.

ש:                        והם שילמו, אתה הגשת את הבג"צים בעצמך?

ת:                         אני הגשתי בעצמי ברוב הבג"צים ואני הופעתי, ואני הופעתי ללא שכר.

ש:                        ללא שכר, אוקי. ניהול קבוצת כדורגל אתה מסכים איתי שהוא לא נעשה רק לצרכים כלכליים, וגם במקרה הזה אתה היית מאוד מעורב בניהול של קבוצת הכדורגל, רכשת שחקנים, שילמת משכורות, זאת אומרת שזה עניין אותך גם לנהל קבוצת כדורגל.

ת:                         אני כשנכנסתי לפרוייקט, שתיכנסי לכדורגל אז אני אסביר את זה.

ש:                        אמנם לא הייתי במגרש כדורגל בחיים שלי אבל בכל זאת התעניינתי לקראת התיק.

ת:                         כשנכנסתי לנושא קבוצת הכדורגל לא היתה לי כוונה לעסוק בניהול היום יומי של הקבוצה, אלא לעסוק בפיקוח העליון הגדול ולהתעסק בקידום הפרוייקט, לדאבון ליבי, בין כל הבעיות שהיו בקבוצה הזאת התגלה אחר כך גם שההנהלה שהיתה בקבוצה עסקה במכירת משחקי כדורגל, וכל ההנהלה הורחקה והושעתה, מצאתי את עצמי לפתע עם קבוצת כדורגל בלי הנהלה, זה אילץ אותי להיכנס לתחום שלא התכוונתי להיכנס אליו ונכנסתי אליו.

ש:                        עשר שנים היית מנהל אני מניחה שכמעט עשר שנים.

ת:                         בשנים לאחר מכן המעורבות שלי היום יומית בשנים האחרונות פחתה קצת.

ש:                        מצאת מנהלים אחרים?

ת:                         כן, היה מנכ"ל שעשה את העבודה ואני התעסקתי בדברים לא ביום יום, אני כמובן הייתי צריך לתת אישורים לרכישת שחקנים ולהוצאות הבסיסיות, היה תקציב ולפי זה עבדו.

ש:                        השם שלך הופיע בעיתון מידי פעם בתור הבעלים של הקבוצה?

ת:                         אני נחשבתי אצל חלק מהעיתונאים קראו לי שב"כ וחלק קראו לי בונקר, אני שנאתי את העיתונות, חשבתי שזה לא טוב, זה לא מועיל וזה תחום מאוד קשה בנושא, זה היה קשה מאוד להתחמק מהעיתון, ואני הצלחתי ברוב המקרים להתחמק מפני שאני לא אהבתי את החשיפה הזאת. לא עניין אותי חשיפה בתחום הכדורגל.

ש:                        אתה מסכים איתי שיש קבוצות כדורגל שאין להם נכס נדל"ני ועדיין ישנם אנשים שהם בעלי ממון ורוכשים את הקבוצה ולפעמים משקיעים הרבה כסף וגם מפסידים?

ת:                         כן. יש כאלה.

ש:                        זאת אומרת יש כאן איזה שהוא תפקיד בעל יוקרה, בעל יוצר קשרים.

ת:                         יש אנשים שזה אצלם מהווה אולי מנוף לדברים אחרים, אצלי הנושא הזה של פרסום וחשיפה לא עניין אותי כלל, אני גם שעסקתי בתחום הציבורי לא אהבתי חשיפה, למרות שהיו בג"צים והצלחות יוצאות מהכלל, כל עוד זה לא שירת את האיגודים שעמדתי בראשם, לי אישית לא היה כל עניין בחשיפה בתחום הספורט.

ש:                        כי אם אני מסתכלת גם על המסמכים שאתה חתמת, למשל הסכם האימוץ, והמסמך ת/33, כתוב כאן עורך דין ידין מכנס פנה בהצעה לנאמני הכוח לפיה הגופים אותם הוא מרכז בין כמי שעוסק בסיוע וטיפוח הספורט בישראל ובין כמי שיוזם שילוב של ספורט ועסקים, מוכנים לקבל על עצמם את האחריות לקבוצות הכדורגל של הכוח מכבי רמת-גן, הן כלכלית והן מקצועית, על מנת להצעיד את מועדון הכוח להישגים בתחום הספורטיבי, המקצועי והניהולי, זאת אומרת שהתחום הספורטיבי פה עניין אותך?

ת:                         התחום הספורטיבי היה תנאי לביצוע העיסקה, זה היה שני חלקים.

ש:                        תנאי של מי שלהם?

ת:                         וודאי.

ש:                        לך לא היה עניין אישי שהקבוצה הזאת תצליח?

ת:                         לא. ברגע שלקחתי על עצמי כחלק מהעיסקה גם להחזיק את הקבוצה, היה לי כמובן עניין שהיא תצליח, אבל לא נכנסתי לזה כקבוצת כדורגל, אני עסקתי עם קבוצות ספורט אחרות קודם לכן, לא עניין אותי להתעסק בניהול קבוצות ספורט או קבוצת כדורגל, לא בשביל זה אני נכנסתי לעיסקה הזאת, חד משמעית לא, לולא היה בה האספקט השונה הזה, כן, היום בחיפה בונים איצטדיון כאילו העתיקו את התוכניות שלי, עם מלונית, עם כל מה שאני תכננתי בזה, היום עושים את זה שם בונה את זה העיריה, כך שאותי עניין האפשרות היוצאת דופן שהיתה פה שקבוצת כדורגל תוכל לחיות לא מתמיכה של איש זה או אחר או גוף זה או אחר או התמיכות הציבוריות שאף פעם לא מספיקות, אלא יש פה קבוצה שיכולה שהכנסותיה תבוא מנכס בעצם שעמד ללא, עמד כאיצטדיון אבל,

ש:                        אבל אתה אומר כאן שני דברים שונים, אתה אומר מצד אחד יהיה כאן נכס נדל"ני שיתמוך בקבוצה, מצד שני אתה אומר אני רציתי להרוויח מזה כסף. מי מחליט מה הלך לקבוצה מה הולך אליך?

ת:                         יש פה מסלול מאוד פשוט, יש הכנסות מהפרוייקט, מהנכס הנדל"ני, הוא צריך לתמוך בהחזקת הקבוצה, והיתר הולך למשקיעים.

ש:                        מה זה היתר?

ת:                         אני מיד אומר, יש גם בדיוק לוח איך צריך לחשב את ההכנסות השקעות בקבוצה, או מה צריך להיות התקציב של הקבוצה, ברגע שתקציב הקבוצה מכוסה מהשקעות היתר הולך לזה. ההערכה היא,

ש:                        איפה הלוח?

ת:                         במסמך, בת', איזה ת', ת/33, המסמך מאוגוסט, מאפריל, וכל המסמכים האחרים. זה בולט יותר במסמכים האחרים. תני לי רגע את המסמך השני, את מסמך האימוץ, ברשותך.

ש:                        יש מוכן לחקירה חוזרת בת/33 אז אני רואה שאין שום.

ת:                         אני רק תורידי את הפתקים ותתני לי לעיין בזה שוב.

ש:                        במה?

ת:                         במסמך הזה שעיינתי.

ש:                        אנחנו עיינו שנינו הלוך וחזור הלוך וחזור ולא מצאנו את זה.

ת:                         פה הדבר מוגדר בסעיף שלושה, עדיין לא נכנסנו לפרטים, זה היה מסמך מאוד ראשוני שהתחלתי לעסוק בניהול הקבוצה, אז בסעיף שלושה נאמר, המאמצים מוכנים להתחייב במסגרת מגמתם להציב את הכוח לפסגת הכדורגל הישראלי, ישאפו בשלב הראשון ל, הכוח לליגה לאומית, ובמקרה כזה יותאם תקציבה של הכוח לצרכים של קבוצה בליגה לאומית, כל זאת בגישה מקצועית, כלכלית, אחראית, ארוכת טווח ולא הרפתקנית, שאינה ניסיון להשיג הישגים מידיים בעלי שיקול כלכלי. זה אומר שההחלטה על תקציב הקבוצה היא החלטה של המאמצים. בהמשך,

ש:                        זאת אומרת שמי זה המאמצים?

ת:                         ידין מכנס.

ש:                        ידין מכנס, זאת אומרת שברגע שיכנס כסף אתה תחליט לאן זה הולך.

ת:                         אמת. כאשר שהגענו למסמך שעסק בניהול הקבוצה יותר, המסמכים בהמשך של ספטמבר, נאמר במפורש שהתקציב לא יפחת מתקציב ממוצע בליגה שבה נמצאת הקבוצה. הכספים שהיו אמורים להיכנס מהפרוייקט היו אמורים להשאיר סכומים נכבדים למשקיעים, לא רק להחזיר את השקעתם אלא לתת להם תשואה יפה ובמקביל הקבוצה היתה מקבלת תקציב שהתאים לה לליגה בה היא נמצאת.

ש:                        אתה מסכים איתי גם אם היית נניח נותן לקבוצה תקציב נניח של 100,000 שקל, החשבון של הקבוצה הוא היה בשליטתך המלאה, אתה היית מורשה היחידי בחשבון, ואם היית רוצה לקנות לעצמך אוטו ולמשוך 50,000 שקל יכולת לעשות את זה?

ת:                         אני לא מבין את השאלה, אם היתה לי אפשרות למשוך כספים מהקבוצה? וודאי שהיתה לי.

ש:                        וודאי שהיתה, אז גם אם היית קובע תקציב יכולת גם למשוך מהקבוצה.

ת:                         לא שהתחייבות, אבל חד משמעית שהתקציב יהיה מבוסס על הממוצע של הקבוצות באותה ליגה. למעשה יש בקרה תקציבית, יש מספרים מוגדרים.

ש:                        בוא תספר לנו שוב, כי אני לא כל כך הצלחתי להבין, אתה הצגת את זה בצורה מאוד עמומה, מה היה ההסכם, מה אתה נותן ומה אתה מקבל, אני הבנתי מה אתה נותן, אתה משלם חובות, גם אתה דואג לתקציב, לא הבנתי עדיין מה אתה מקבל.

ת:                         אני מקבל זכות לקבל חכירה של 25 שנים.

ש:                        מה זה בדיוק זכות לקבל חכירה? לקבל חכירה?

ת:                         אני אסביר.

ש:                        אופציה לקבל חכירה, זו המצאה חדשה?

ת:                         זו לא המצאה, זה התחייבות לתת לי חכירה ל25- שנים, מרגע אחר כך נוספו עוד 3 שנים לצרכי בנייה, מרגע שיהיה יתחיל פרוייקט לצאת לדרך, דהיינו גם לי לא היה אינטרס שהחכירה תתחיל מיד, אלא תתחיל מרגע שהפרוייקט בשל וקיים אז תתחיל תקופת חכירה, לו למשל התחילה תקופת חכירה ב93-' אני הייתי היום עם יתרה של 15 שנה, על ידי הנוסחה הזאת שאומרת שכשיהיה בשל לבנייה, תהיה תוכנית שאפשר יהיה להתקדם איתה קדימה בפרוייקט מסודר, אז תתחיל תקופת חכירה גם כן ב99-' השגתי תוספת 3 שנים.

ש:                        זאת אומרת שאם יתחיל פרוייקט, קודם כל העיסקה הזאת היא קצת מוזרה, לשלם 30,000 שקל בשביל זכות עתידית שעדיין לא נתנו לך אותה.

ת:                         30,000,000.

ש:                        30,000,000, גם בתור עורכת דין פלילית שוב פעם זה נראה לי קצת מוזר, אבל זה אומר שאם לא מתחיל פרוייקט אז אתה לא מקבל זכויות חכירה, ואז אין לך שום דבר, אתה משקיע 30,000,000 שקלים ולא קיבלת כלום.

ת:                         אני, כפי שתראי במסמך שהצגתי, בסקירה הכלכלית של הפרוייקט המזרחי בלבד, שווי זכויות החכירה בפרוייקט הזה,

ש:                        שלא קיבלת עדיין.

ת:                         לא קיבלתי עדיין, גם לא היתה לי אינטרס פיזית את החכירה עצמה, לי חשובה היתה הזכות לקבל את החכירה. שווי הזכויות רק בצד המזרחי הוא 14,000,000 דולר, שלפי שער של היום זה 60,000,000 שקל.

ש:                        זה לא מעניין אותי כמה השווי השאלה אם אתה קיבלת את זה היום, היום אתה מנהל את הקבוצה?

ת:                         לא.

ש:                        היום הזכויות הן שלך?

ת:                         לדעתי כן.

ש:                        לדעתך כן?

ת:                         כן, בהחלט.

ש:                        איך? תסביר.

ת:                         מפני שהקבוצה קיימת, פועלת, מצליחה אפילו, כן, ואני זכאי על פי המסמכים שאת מודעת להם לקבל את הזכויות הללו ואני אקבל אותן.

ש:                        אני מקריאה לך עכשיו מהמסמך ת/33 שנערך באוגוסט, וכתוב כאן שלאחר תום ההסכם, סליחה, רגע,

ת:                         לאחר תום ההסכם יחזור הנכס,

ש:                        כתוב כאן תקופת ההסכם תהיה ל25- שנה.

ת:                         נכון, כתוב מקום אחר שלאחר תום ההסכם הנכס שיעבור, הנכס כל הנכסים שיבנו יעבור חזרה למועדון, לאגודה למען מכבי רמת-גן, אם זה מה שרצית לשאול.

ש:                        אבל איפה כתוב כאן שזה אחרי, אתה אמרת אחרי שיתחיל הפרוייקט 25 שנה, פה כתוב תקופת ההסכם תהיה 25 שנה, ההסכם היה בשנת 93', עוד 10 שנים כבר פחות 10 שנים נגמר ההסכם, יש לך עוד 3 שנים לנצל פה חכירה.

ת:                         לא התחילה תקופת החכירה כפי שאת רואה מההסכם הזה, היא גם לא יכלה להתחיל,

ש:                        והיא גם לא תתחיל, אבל בוא תסביר לי למה לפי ההסכם, ההסכם אומר עכשיו יש לך זכות ל25- שנה, בבקשה.

ת:                         לא, זה לא מה שאומר ההסכם, וזה לא מה שאומרים ההסכמים האחרים.

ש:                        אז למה, למה אם כתוב כאן תקופת ההסכם תהיה ל25- שנה, איפה אתה רואה?

ת:                         תקופת ההסכם תהיה, תקופת ההסכם תהיה, כשההסכם יחתם הוא יהיה ל25- שנה.

ש:                        הוא לא נחתם עד היום.

ת:                         עדיין לא נחתם.

ש:                        איזה הסכם לא נחתם?

ת:                         הסכם החכירה.

ש:                        אתה מוכן להיות ברור בעניין הזה?

ת:                         הסכם החכירה.

ש:                        איפה כתוב שיחתם כאן הסכם חכירה, בוא תסביר לי.

ת:                         שיחתם ההסכם.

ש:                        איזה הסכם? אני לא ברור לי למה הכל צריך להיות פה פתוח לפרשנויות, מדובר בהשקעה של 30,000,000 שקלים, לא ברור מה זה ההסכם, מתי הוא יתחיל, מתי הוא יסתיים.

ת:                         נאמני הכוח מוכנים להתחייב שהמאמצים יקבלו בעתיד במועד הקבוע.

ש:                        שהוא?

ת:                         תיכף נגיע, את כל הזכויות האלה ל25- שנה, במועד הקובע. פה יש התייחסות, ואז תקופת ההסכם, קראתי בסעיף 4 א', עמוד 2 להסכם אפריל 93'. ואז בסעיף ה' 4ה', כתוב שתקופת ההסכם תהיה פה לשון עתיד, ל25- שנים, לאחר תום תקופת ההסכם, כל מה שיבנה יוחזר לאגודה למען מכבי רמת-גן.

ש:                        לא כתוב לאגודה, כתוב כאן לכוח.

ת:                         כוח לצורך העניין הזה זה שלושת הגופים זה מילה אחת כן.

ש:                        שלושת הגופים שם זה גם הבעלים הקודמים.

ת:                         כן.

ש:                        אז למי זה יהיה שייך לאגודה, לבעלים הקודמים?

ת:                         לאגודה, לאגודה, הזכויות שייכות לאגודה והן חוזרות לאגודה, זה היה הרעיון, והאגודה היא גוף ציבורי, והרעיון שלה היה, שזה היה הרי הנושא של העניין, זה לא הולך לידיים פרטיות, זה חוזר בתום התקופה לגוף הציבורי. ובסעיף 13 כתוב שהיום הקובע לצרכי מסמך זה יהיה יום חתימת ההסכם לפי סעיף 5. פה כתוב שאנחנו צריכים להודיע עד 30.9 בסעיף 5ב' כתוב שעד 30.9 צריך להודיע על המועד הקבוע ובמסמכים ש,

ש:                        אתה הודעת?

ת:                         לא. ובמסמכים שנחתמו ב14.9- קבוע במפורש מהו היום הקובע.

ש:                        אוקי בוא נראה מה קורה במסמכים של ה14.9.

ת:                         בבקשה, הסכם האימוץ למשל.

ש:                        אני בהסכם האימוץ לא רואה כרגע את היום הקובע, אבל אני אתן לך אחר כך לבדוק את העניין הזה.

כב' השופט:           סעיף 5ב' הוא סעיף די בעייתי, אם מי שקורא אותו שמה, יש בו קביעה אבל מצד שני יש בו ביטול הקביעה.

העד:                     יקבע בעתיד היום הקובע, ואכן במסמכים בספטמבר יש קביעה.

כב' השופט:           מצד אחד אומרים תאריך מסויים, ספטמבר 93', אבל מצד שני כל עוד לא יובהר מי הוא בעל הזכויות במתקן לא ישולם הסכום של 5,000 דולר והיות וה5,000-,

העד:                     כבודו, צריך לזכור שבאפריל 93', אנחנו היינו בערפל מבחינת מי בעלי הזכויות באגודה העותונמית מי רשאי לחתום מי לא רשאי לחתום וכו', ולכן זה נקבע שאחרי שיתבהרו הנתונים יוחלט התאריך הקובע, ובהסכם האימוץ, אם זכרוני אינו מטעה בסעיף האחרון או לפני האחרון קבוע כתוב מהו היום הקובע שהוא יהיה תאריך נקוב או המועד שבו תירשם העמותה המאוחר מבין השניים.

כב' השופט:           באיזה הסכם?

העד:                     בהסכם מספטמבר.

עו"ד קרמני:          בהסכם האימוץ.

העד:                     בהסכם האימוץ מספטמבר.

כב' השופט:           תני לי רגע את הסכם האימוץ, אני רוצה לראות את זה, אם כבר מדברים על משהו שיהיה מסמך מול העיניים, שיצביע על הסעיף הספציפי.

עו"ד קרמני:          מדובר בת39/.

כב' השופט:           ככה גם לא נלך לאיבוד בסיכומים.

עו"ד קרמני:          מדובר בת39/.

העד:                     הסכם האימוץ כבודו הוא פיתוח ההסכם מאפריל 93' אחרי שהתבררו הנתונים, ואותו סעיף 5א' בהסכם האימוץ קובע, כדי לאפשר פעילות מיועד גם שטח המתקן דבר היה שיאפשר פיתוח סביבתי, יפעלו הצדדים כמיטב יכולתם ומרצם להביא לכך שיחתם עד 30.10.93 או עד מועד רישום האגודה כעמותה או עד אישור מלכ"ר, לפי המאוחר בין השניים, הסכם עם האגודה מבוסס על מסמך זה עד מועד זה תשלים האגודה את רישומה כעמותה ורישומה כמלכ"ר לרבות בקשה לפטור על פי סעיף 46א' לפקודת מס הכנסה, וסעיף 61 לחוק מס שבח מקרקעין.

עו"ד קרמני:          אז להסכם הזה אתה מתייחס?

העד:                     כן.

ש:                        אבל ההסכם הזה הוא צריך להיות עד 10.93 או עד הרישום.

ת:                         או עד הרישום.

ש:                        אוקי, זאת אומרת שאנחנו אומרים שמשנת 93' בעצם היו לך זכויות חכירה לפי.

ת:                         לא, הרישום של העמותה, שוב תקראי, יחתם הסכם, ההסכם הזה שמתחיל מירוץ של 25, 26 שנים יחתם במועד הזה, זה מה שנאמר בסעיף 5א'.

ש:                        שוב, איזה הסכם יחתם? יש פה הסכם גורר הסכם ועדיין אנחנו לא יודעים מה התאריך של.

ת:                         כן, בהחלט, יש הסכם גורר הסכם.

ש:                        שמה? בוא תסביר אני לא הצלחתי להבין.

ת:                         סעיף 5א' אומר שהתאריך המאוחר בין השניים במקרה זה זה התאריך רישום העמותה מפני שהיא לא נרשמה עד אוקטובר 93', כאשר תירשם העמותה יחתם ההסכם.

ש:                        איזה הסכם?

ת:                         הסכם שמעניק את זכויות החכירה ל25- שנה.

ש:                        עד? וההסכם הזה צריך להיחתם עד ה30.10.93-.

ת:                         או,

ש:                        או עד מועד, אבל זה כבר גם נעשה.

כב' השופט:           אבל זה לא משנה, הרי בכל מקרה לא נחתם הסכם.

העד:                     לא, עדיין לא.

כב' השופט:           אנחנו נעשה הפסקה.

המשך חקירת העד:

ש:                        טוב, אנחנו הפסקנו עם הסכם האימוץ, ואתה אמרת שהסכם האימוץ מתייחס למועד הקבוע וכו', אבל אם מסתכלים על הסכם האימוץ, האגודה למען מכבי רמת-גן לא צד בכלל להסכם האימוץ, אז בכלל אתם מתייחסים בהסכם זה לזכויות חכירה וכו', הרי למי שחתום על ההסכם הזה, לאגודת הכוח כדורגל, אין שום זכויות?

ת:                         התשובה לכך היא, שההסכם הזה נערך על ידי רון חיימובסקי שהוא עורך הדין וחבר האגודה למען מכבי רמת-גן, העמותה, הוא לא היה באגודה העותומנית, הוא הופיע רק לקראת אישור העמותה כן, הוא ערך את זה, וזה, לא היתה אפשרות אז כמובן לעשות את האגודה כצד, מאחר והעמותה טרם נרשמה, זה מסמך שהעיד על הכוונות ועל המחוייבויות, עכשיו המחוייבות המשפטית נמצאת בהסכם מאפריל 93'.

ש:                        אז אם כבר הזכרת את ההסכם מאפריל 93', אז תסביר אם בשנת, אם ב93-' בספטמבר, עדיין רון חיימובסקי ואף אחד מהאגודה לא יכול היה לחתום אז איך באפריל 93' כן הם יכלו לחתום?

ת:                         באפריל 93' חתמו כל מי שהיה מורשה חתימה במישרין בעקיפין באגודה העותומנית, בשלב הזה כל מי שהיה קודם פרט לשלושה אנשים לא רצו להמשיך את פעילות העמותה, שלושת האנשים לא רצו להמשיך, שלושה אנשים שהסכימו להמשיך את פעילות העמותה היו אפרים דושט, רפופורט וענבר. הם רצו להמשיך את הפעילות של האגודה כעמותה, הם לא היו מוכנים לחתום, דושט גם אמר את זה לחתום בשם האגודה העותומנית שלא פעלה למעלה מ15- שנה.

ש:                        תראה, אתה אומר שני דברים סותרים, מצד אחד אתה אומר בשנת, בספטמבר 93' הם לא יכלו לחתום, אז אני לא שואלת אותך מה נעשה באפריל, אני שואלת אותך באפריל איך זה יכול להיות שהם כן יכלו לחתום אם בספטמבר הם לא יכלו?

ת:                         באפריל חתמו כל מי שהיה.

ש:                        לא, אני לא שואלת מי חתם, זה עוד נגיע, אני שואלת איך הם יכלו אם בספטמבר הם לא יכלו, איך באפריל הם כן יכלו?

ת:                         הם יכלו פורמאלית לחתום באפריל מפני שהם היו לפי הרישומים שגם הראינו הם היו חברי העמותה או חברי הנהלת העמותה,

ש:                        האגודה, האגודה העותומנית אתה אומר.

ת:                         האגודה העותומנית, ולכן הם חתמו שמה כל מי שהיה מעורב בעמותה החתמתי אותו.

ש:                        זאת אומרת שגם בספטמבר הם היו עדיין חברי האגודה העותומנית כי עדיין זה לא הפך להיות עמותה?

ת:                         האנשים לא היו מוכנים להמשיך באגודה העותומנית, השלושה שהמשיכו לא רצו לחתום בשם האגודה העותומנית, רצו לחתום בשם העמותה החדשה.

ש:                        אז בוא נבהיר, לא שהם לא יכלו, הם לא רצו לחתום.

ת:                         הם גם לא יכלו, היה להם ספק אם הם מורשים או לא, זה גם הסיבה שדושט לא חתם על המסמך מאפריל 83', היה להם ספיקות, זה גם הסיבה שענבר.

ש:                        לא שאלתי אותך על ספקות, אני שואלת אותך כעורך דין האם הם יכלו לחתום?

ת:                         לעניות דעתי, אינני בטוח.

ש:                        אתה לא בטוח, זאת אומרת שהחתימה שלהם בשנת, באפריל, אין לה שום תוקף.

ת:                         בחתימה שבאפריל חתמו כל מי שהיה מורשה לחתום בשם האגודה והיה חבר הנהלה.

ש:                        ואז הם כן יכלו?

ת:                         כן.

ש:                        אתה שם לב שאנחנו סביב,

ת:                         לא, אני אגיד את זה ברורות, מאחר ולא היה ברור מי מורשה לחתום, אני החתמתי באפריל את כל ואת כל מי שהיה מעורב בעמותה, כך שכיסיתי את האפשרות באגודה העותומנית, סליחה, כך שכיסיתי את האפשרות שלא נחתם על ידי מורשה החתימה, אם תראי את המסמכים של האגודה העותומנית מ82-' לא היתה פעילות.

ש:                        אז עכשיו אני כנראה, לא, אז עכשיו הפעם אני אהיה מאוד ממוקדמת וברורה, אני לא שאלתי אותך מי היה מורשה חתימה, אני שאלתי האם הם יכלו לחתום באפריל, בשם אגודה עותומנית, האם היה מותר להם על פי חוק לחתום באפריל 93'?

ת:                         לחלק מהאנשים וודאי.

ש:                        אז מה היתה הבעיה בספטמבר? הם גם יכלו הם רק לא רצו.

ת:                         לא, לא,

ש:                        מה היה ההבדל, מה השתנה מאפריל לספטמבר?

ת:                         מפני שגם אם תראי באפריל אחד לא רצה לחתום גם באפריל מפני שהוא אמר שהוא לא בטוח שהוא מורשה, אחד כתב שהוא מסכים כפוף לזה שזה חוקי ענבר, ולכן האנשים האלה אמרו אנחנו הולכים לרשום עמותה, אנחנו נחתום כשתירשם העמותה.

ש:                        סתם עוד פעם לא ענית לי על השאלה, אני לא שאלתי אם יכלו, רצו, מה הם חשבו, אני שאלתי האם הם יכלו, אם הם יכלו בספטמבר, לשיטתך, באפריל, הם יכלו גם בספטמבר.

ת:                         לא, היה ספק לגבי החתימות מי צריך לחתום באפריל והספק הזה נותר קל וחומר בספטמבר.

ש:                        אוקי, זאת אומרת לא היה שום שינוי במצב המשפטי בין אפריל לספטמבר.

ת:                         היה שינוי אחד שבאפריל החתמתי כל מי שהיה מעורב, כך שמכל אלה היה גם מי שמורשה הנחה שהיה גם מי שמורשה לחתום, כאשר השאלה הזאת מי היה מורשה לחתום היא שאלה שקשה לענות מהניירות של האגודה העותומנית. מהאגודה העותומנית הפסיקה לפעול 18 שנים קודם, 15 שנים קודם, קשה מאוד להעלות מי האחרונים שהיו מורשים.

ש:                        ומי אלה שחתמו באפריל

ת:                         באפריל היה, חתמו כל מי שהיה מעורב באגודה, הורביץ, פלד, רוזנבלום, כל האנשים האלה שהיו מעורבים חתמו.

ש:                        ואז תוך מספר חודשים, הם החליטו באפריל הם מוכנים לתת את כל הזכויות של קרקע של 22 דונם בשווי של מיליוני דולרים מוכנים למסור את הזכויות האלה, אבל מספר חודשים אחר כך הם כבר לא היו מוכנים לחתום יותר, זה נראה לך הגיוני? עם אותו צד על אותו הסכם? פתאום הם כבר לא מוכנים יותר לחתום.

ת:                         באותו שלב מיוני נכנסה לתמונה העמותה שהחלה בתאריך רישום, האנשים גם במסמכים כפי שתראי אמרו אנחנו חותמים, במידה וחתימתנו תקפה אנחנו מוכנים לחתום, הם לא רצו להמשיך בעמותה ולכן הם נעלמו מהתמונה.

ש:                        אבל באותו שלב לא היתה העמותה.

ת:                         בקשה?

ש:                        באותו שלב עדיין לא היתה העמותה.

ת:                         הם לא רצו להמשיך בעמותה.

ש:                        זו תשובתך?

ת:                         זו תשובתי. תשובתי שבאפריל החתמתי את כל מי שהיה קשור לאגודה העותומנית בהנחה שבין כל השמות האלה יש גם מי שמורשה לחתום.

ש:                        אתה ידעת מי בעל זכויות בקרקע?

ת:                         כן.

ש:                        אתה ראית את המסמכים שמקנים את הזכויות בקרקע?

ת:                         כן.

ש:                        את ת/36 שזה חוזה חכירה בין מדינת ישראל לבין עיריית רמת-גן, ובת/37 בין עיריית רמת-גן לבין האגודה.

ת:                         כן.

ש:                        אתה קראת את החוזים האלה?

ת:                         כן.

ש:                        אתה בוודאי היית מודע לכך שהקרקע ניתנה בחכירה רק לצורך ספורט. למטרות נוספות בסגנון הזה.

ת:                         כן, ועם הסתייגות.

ש:                        מה ההסתייגות?

ש:                        א', בהסכם הרחב בין העירייה למינהל יש שימושים נוספים שניתנים לשטח, ב', מאחר וזה המצב בחוזים, נעשו נעשתה תב"ע מקומית, היה צורך בתב"ע מקומית, לו מטרת השימוש היתה רחבה יותר לא היה צורך בתב"ע מקומית, מה גם שחלק גדול מהשימושים וזה חשוב לדעת היו שימושים של ספורט, מטווח, החלקה על קרח, סקווש, כל הדברים האלה הם מתחום הספורט.

ש:                        זאת אומרת אתה שקיבלת את הקרקע ידעת שבשלב הזה אי אפשר יהיה לבנות שם בית אבות, אי אפשר יהיה לבנות שופרסל, אי אפשר יהיה.

ת:                         ידעתי שיצטרכו לעשות שינוי תב"ע.

ש:                        זאת אומרת כאשר אתה עושה הסכם עם הכוח.

ת:                         כן.

ש:                        והעירייה לא צד להסכם הזה.

ת:                         כן.

ש:                        איך בדיוק אתה חושב שאתה תקבל כבר על פי ההסכם הזה זכויות חכירה ופיתוח של המקום? העירייה גם צריכה להיות צד, או צריך לשנות את הזה מראש, את התב,ע.

ת:                         כן, אני לפני שנכנסתי להסכם באפריל 93', עשיתי בירורים גם בעירייה ועל סמך הבירורים שלי והבירורים של האדריכל אסרף היה לנו ברור שיש הסכמה עקרונית לשינוי התב"ע, לעריכת תב"ע שתתאים לפרוייקט שאנחנו מתכננים.

ש:                        כל עוד אבל לא שונתה התב"ע.

ת:                         עוד לפני חתימת ההסכם באפריל.

ש:                        כל עוד לא שונה התב"ע.

ת:                         כל עוד לא שונה התב"ע אז המטרות הן כפי שהוגדרו ב,

ש:                        הן ספורט.

ת:                         הן ספורט וכל מה שכרוך, ויש גם מקום אחר שהוא במסעדות ודברים אחרים.

ש:                        זאת אומרת אתה תלית את ההשקעה של שלושים מיליון דולר בראש העיר שיכל להתחלף?

ת:                         אני קניתי לא מהזכויות, מההתחייבות של העירייה לשנות את הזכויות.

 

המשך חקירת העד:

ש:                        התחייבות כזאת ניתנה לך בכתב? אפשר לענות.

ת:                         לא, ההתחייבות הזאת היא התחייבות שלטונית, ההתחייבות שנעשתה על ידי המצגים שהוצגו לראש העיר, מהנדס העירייה וכו', לטעמי היא התחייבות שלטונית שתקפה גם אם היא לא כתובה.

ש:                        עדיין אתה עורך דין, לא מצאת לנכון להעלות על הכתב כזאת התחייבות רצינית?

ת:                         לא, אני לא חושב שזה סוג התחייבויות שצריך לתת אותן התחייבויות בכתב, אבל זו התחייבות שלטונית שאומרת אנחנו הולכים עם הפרוייקט הזה ואנחנו תומכים בו ואנחנו מלווים אותו.

ש:                        נכון, למה אי אפשר לתת את ההתחייבות הזאת בכתב? אני אסביר, אני אתן לך תשובה ותגיד לי אם היא מקובלת עליך, מכיוון שראש העיר ממילא לא יכול להתחייב שהייעוד של הקרקע ישתנה זה לא הוא מחליט, נכון?

ת:                         נכון.

ש:                        בדיוק, אז גם אם הוא יתמוך וגם אם הוא ילך איתך יד ביד לוועדה, עדיין הוועדה יכולה לשלול את התוכניות שלך.

ת:                         באופן תיאורטי זה נכון, יש תקדימים רבים שבהם עשו שינויים הרבה יותר קיצוניים בייעוד של קרקע מאשר השינוי שאנחנו מבקשים, כאשר הוא כולו מלווה בספורט, כל הפרוייקט, המלונית זה ספורט, כל הדברים שם קשורים בספורט, הבסיסיים.

ש:                        אני מציגה לך את ת33/ שוב פעם, תגיד לי אם זה המסמך שאתה מתייחס אליו בתור מסמך שנחתם על ידי חברי האגודה העותומנית.

ת:                         כן, יש רק מסמך אחר עם יותר חתימות" עם עוד שתי חתימות, אבל זה המסמך.

ש:                        עכשיו, אתה אמרת לי שבהמשך לזה אתה רצית ששוב פעם הם יחתמו כל חברי העמותה, שבהמשך היה מדובר בדושט, חיימובסקי, ואם אני לא טועה שדמי.

ת:                         גם.

ש:                        גם, ואתה רצית שהם יחתמו שוב, נכון? על מסמך די דומה?

ת:                         די דומה עם שינויים שנעשו ברגע שהתחלנו ולקחנו על עצמנו את ההתחייבות הממשית לקחת את הקבוצה, להפעיל את הקבוצה, ברגע שזה, בחודש ספטמבר הדברים סוכמו בצורה הרבה יותר מפורשת.

ש:                        זאת אומרת אני מבינה שכאשר מנסים לחתום על הסכם, זה אומר שלא היה הסכם קודם, אם ההסכם הוא זהה, כי ברגע שיש לך הסכם חתום, למה ללכת ולחתום עוד פעם על אותו הסכם?

ת:                         מפני שהיתה אגודה עותומנית, הוקמה עמותה ולכן היה צריך שהעמותה למעשה תאשרר את ההסכם ובו זמנית הכנסנו גם שינויים בהסכם ולכן היה חשוב שהוא יחתם מחדש.

ש:                        מה היה השינויים שהכנסתם?

ת:                         יש הרבה יותר פירוט שם לגבי ההתחייבויות ההדדיות.

ש:                        ועל ההסכם הזה שזה נ/13 אני אראה לך אותו, שזה הסכם שהועבר בפקס מחיימובסקי, אתם הגשתם אותו כנ/13, זה מסמך הכוונות, זה ההסכם הבא שרציתם לחתום, להחתים את העמותה.

ת:                         תרשי לי, כן, זה ההסכם שאמור היה להחתם כשהעמותה תירשם. זה הסכם שנערך על ידי חיימובסקי, אני רוצה להפנות את תשומת לבך, אין פה את הטיוטא שלי, חיימובסקי הכין טיוטת הסכם, אני הערתי הערות והוא אחר כך הוסיף, מה שלא היה בטיוטה הקודמת, ולא היה בהסכם הקודם, שלהבטחת זכויותיהם של הצדדים, סעיף 7 להסכם, על פי ההסכם שיחתם ברוח מסמך זה תחתום האגודה בשמה ובשם העמותה על יפוי כח לעורך דין ידין מכנס ולרון חיימובסקי, כן, שרון חיימובסקי הוסף לנושא הזה, הוא הוסיף את עצמו לנושא הזה.

ש:                        זאת אומרת שבגלל שהיה לך ספק בנוגע לתוקף של ת/33, נכון? היה לך ספק בנוגע למסמך הראשון?

ת:                         לא, השאלה היתה שבעתיד הפעילות והרישומים והחתימות תהיינה של העמותה, ולכן חשוב היה ש,

ש:                        בסדר, אבל אתה אומר לי שהיו תוספות, עם כל הכבוד, יש תוספות, אפשר לעשות מסמך נוסף של תוספות ולא צריך להחתים את כל המסמך מחדש, בגלל שהיו לך ספקות בנוגע לתוקף של ת/33 אז ערכתם את נ/13 בכוונה להחתים את חברי העמותה, אני צודקת?

ת:                         אני חושב, לא, לא בגלל הספקות, אני חושב שחתימה של העמותה שמלווה את הפרוייקט אחר כך, חשוב שיהיה הסכם איתה, עם העמותה כדי שלא יצטרכו כל פעם להסביר את מה שאני צריך להסביר לך עכשיו.

ש:                        הבעיה היא שאתה מוותר לגמרי בעצם, אתה היית צריך להגיד להם, חבר'ה, יש לי כבר הסכם אתכם באפריל, לא רוצה לחתום אתכם על הסכם בספטמבר, כבר יש לי, כבר קיבלתי את הזכויות האלה, למה אתה מבקש מהם לחתום על הסכם חדש?

ת:                         מפני ששני ההסכמים, אני רוצה אולי להבהיר את זה שוב, שני ההסכמים אינם הסכמי חכירה, גם לי היה עניין שהסכמי החכירה לא יחתמו במועד הזה כדי שלא תתחיל לרוץ תקופת החכירה, שני ההסכמים הם הסכמים שמדברים על כך שבתאריך הקובע, יחתם ההסכם ולכן היה צורך בהסכם הזה לאשרר את ההסכם לכתוב את ההסכם עם העמותה שהיא תלווה את המסמך והיא תחתום על הסכם החכירה כשתבוא העת.

ש:                        אז אני אגיד לך שאני קראתי את שני ההסכמים האלה, ומצאתי שההבדלים הם הבדלים שמראים על כך שהאגודה לא היתה מרוצה כל כך מת33/, לדוגמא, בת33/ כתוב, שלאחר תום ההסכם יהיו כל התוספות וכל מה שנבנה במסגרת המתקן שייכים באופן בלעדי לכוח, כשאומרים הכוח, מתכוונים לקבוצת הכדורגל.

ת:                         לא לפי ההגדרה.

ש:                        לפי ההגדרה, פה אין הגדרה לכוח.

ת:                         פה הם כולם יחד.

ש:                        ההגדרה של הכוח כאן היא אגודת הכוח, תסכים איתי שאגודת הכוח זה אנשים פרטיים?

ת:                         זה אנשים פרטיים.

ש:                        אז אתה בת33/ כל הבית אבות, והחלקה על הקרח, והבריכות בעצם אחרי 25 שנה היו לאיזה שני אנשים פרטיים שמכרו לך את קבוצת הכדורגל זה נראה לך הגיוני?

ת:                         לא, זאת לא היתה הכוונה.

ש:                        ולכן נערך הסכם חדש. ולכן נערך נ/13.

ת:                         זה שינוי שאני.

ש:                        כי בנ/13 וודאי לא אתה דרשת כי אין לך שום עניין פה.

ת:                         לא, יש לי בהחלט עניין, זה היה ההסכם הסכם שאחרי 25 שנה הזכויות חוזרות לאגודה, ואני לרגע אחד לא חשבתי לשנות אותו בנקודה הזאת.

ש:                        כי רון חיימובסקי שם לב לעניין המוזר הזה, שכל הרכוש והשטחים יהיו פתאום שייכים לאנשים שבעבר לפני 25 שנה הם ניהלו, ולכן בנ/13, כתוב במפורש שלאחר תום ההסכם, הזכויות יהיו רכושה הבלעדי של האגודה, שהאגודה זה עמותת למען מכבי רמת-גן.

ת:                         א', אני שמח שאת רואה שרון חיימובסקי באמת ניסח את ההסכם, אבל לגופו של עניין, זו היתה כוונת הצדדים מהרגע הראשון, הכוונה היתה שזה יחזור לגוף הציבור שנתן את הזכויות והזכויות תחזורנה אליו.

ש:                        אתה שם לב שאתה מדבר פה על כוונות שלא רשומות בכתב בשום מקום.

ת:                         זה בדיוק מה שאת אמרת, הכוונה היתה גם בהסכם הראשון גם בהסכם השני, שזה יחזור לגוף הציבורי שזה יהיה הרווח של האגודה למען מכבי רמת-גן, היא תקבל נכס מפותח שלא היה, היה לה נכס לא מפותח, היא תחזור ותקבל נכס מפותח אחרי 25 שנה, 28 שנה.

ש:                        הבעיה היא שגם על ההסכם המפותח והיפה נ/13, האגודה סירבה לחתום, נכון?

ת:                         לא, האגודה לא חתמה.

ש:                        אני רואה שהוא לא חתום, הוא לא חתום, אלא אם כן יש לך מסמך חתום, אני רואה שהמסמך הזה, לא מופיע בו תאריך, את התאריך אנחנו למדים רק מהכותרת של העברת הפקס, לא מופיע בו תאריך, אף אחד לא חתום כאן, אני מניחה שהוא לא חתום, אלא אם כן היום יש לך עוד פעם מסמכים שהם חתומים פתאום.

ת:                         לא, ההסכם הזה, לא הבנתי את ההערה.

ש:                        תיכף נבהיר אותה.

ת:                         ההסכם הזה לא נחתם, הוא היה צריך להיחתם לאחר שהעמותה תירשם.

ש:                        במקום זה, מה שקרה, זה שאותו הסכם בדיוק, ניתנה לו כותרת אחרת, הסכם אימוץ, הסכם כמעט זהה, שהאגודה מוציאה את עצמה, וזה נחתם יום אחרי, ב14-. אתה מסכים איתי שההסכם הזה, מההסכם הזה עולה שאתה עדיין לא מקבל את זכויות החכירה, כי משום שהצדדים פה להסכם אין להם שום אפשרות לתת לך.

ת:                         אמרתי את זה מראש, ההסכם הזה היה הסכם כוונות.

ש:                        ולא רק זה בסעיף 4ב' להסכם הזה, למדים, אני מתייחסת לת/39, שאתה עדיין בכלל לא קיבלת זכויות לפיתוח.

עו"ד ליבאי:           אני מבקש להניח את זה לפני, לראות את ההסכם לפרטיו.

ש:                        אני מפנה אותך לסעיף 4ב', כתוב כאן הכוח תעשה כל שביכולתה ותפעל להשגת העברת הסמכויות המלאות לפיתוח המתקן לגביו יש לאגודה למען המכבי זכויות והמהווה את המגרש של הכוח והשטח הסובב אותה, זאת אומרת שלפי הסעיף הזה אתה לא קיבלת לא זכויות חכירה, שזה כבר אתה אפילו וויתרת על זכויות חכירה, אתה פה לא קיבלת זכויות לפתח שזה לא זכות כל כך לפתח, כי אם אתה רוצה לפתח אני אתן לך הרבה שטחים לפתח בחינם, אבל גם את זה לא קיבלת, למה לא אמרת להם תשמעו יש לי מאפריל, ת/33, כבר יש לי הסכם שקיבלתי זכויות פיתוח, ולא רק קיבלתי זכויות פיתוח, גם נתנו לי זכויות חכירה ברגע שיהיה הסכם עם המשקיע.

ת:                         המסמך הזה בא ואומר שיעשה הכל כדי שיניתנו כל ההיתרים לפיתוח ברשויות המוסמכות, כלומר שהגופים האלה יעשו כל מה שביכולתם כדי לסייע לקבל את האישורים הדרושים לגבי היתרים לפיתוח, זה מהרשויות המוסמכות.

ש:                        וזו תשובתך?

ת:                         כן.

ש:                        אתה לא רוצה להסביר את סעיף 4?

ת:                         סעיף 4 אומר את הדברים האלה.

ש:                        סעיף 4א',ב', לא מדבר על היתרים, סעיף 4א' מדבר על העברת סמכויות מלאות לפיתוח המתקן. לא מדבר על שום היתרים.

ת:                         אותו סעיף שאת הקראת לי, הסיפא שלו כתוב לקבלת ההיתרים, וכפי שאת אמרת המסמך הזה לא נחתם עם האגודה אלא נחתם עם,

ש:                        ולהביא לידי חתימה על כל המסמכים הדרושים כדי לקבל היתרים.

ת:                         נכון.

ש:                        אבל אנחנו מתייחסים לכל המשפט כולו, שהוא אומר, הכוח תעשה כל שביכולתה ותפעל להשגת העברת הסמכויות המלאות לפיתוח, כאשר לכאורה כבר ת/33 נותן לך את הסמכויות האלה.

ת:                         נכון, אבל זה מאחר וההסכם הזה נעשה עם הצדדים, הוא העתק למעשה של ההסכם מאפריל, לכן הוא נוקט באותה לשון של ההסכם מאפריל, יש פה עקביות לכל אורך הדרך.

ש:                        העקביות הזאת לא נחתמה גם לאחר שהאגודה הפכה להיות עמותה, נכון?

ת:                         נכון.

ש:                        למה?

ת:                         מפני ש,

עו"ד ליבאי:           ת39/.

עו"ד קרמני:          לא, זה הסכם אימוץ והאגודה לא צד.

כב' השופט:           את מדברת על הסכם פיתוח?

עו"ד קרמני:          כן.

העד:                     לא נחתם מפני שאני, זה היה אינטרס שלי שלא תתחיל לרוץ תקופת החכירה עד שלא יהיה דבר מוחשי, ולכן כדי לאשרר את כל מה שאני אומר ביקשתי גם הגדלת תקופת החכירה, אבל לאשרר את הקיים, נערכה ישיבה, דרשתי ונערכה ישיבה של העמותה, אחרי שנרשמה וביולי 99' שבו ואישרו והוסיפו עוד שלוש שנים.

ש:                        כן, אבל אנחנו לא מדברים פה עכשיו על הסכם החכירה, זה אני מבינה, כבר שמעתי את העניין הזה שאתה רוצה שהחכירה תהיה רק מהרגע שמתחילים את הפרוייקט, אבל אנחנו מדברים על ההסכם נ13/, מסמך הכוונות, ההסכם הזה לשיטתך הוא לא נותן זכויות חכירה, הוא רק נותן לך את הזכויות פיתוח, והוא לא נחתם עדיין.

ת:                         נכון.

ש:                        למה? את זה כן היית רוצה, זכויות פיתוח מה אכפת לך לקבל, אין פה שום, של 25 שנה, מה הבעיה?

ת:                         חשבתי אז ואני חושב עכשיו שיש לי את הזכויות האלה, הוקנו לי במסמך מאפריל 93'.

ש:                        אוקי, אבל למה הם לא חתמו על ההסכם הזה? ההסכם הזה היה חשוב לך בכל זאת ערכתם אותו רצית להחתים והוא לא נחתם, למה הוא לא נחתם?

ת:                         הוא לא נחתם מפני שהוא לא היה, לא ייחסתי לו חשיבות כזאת גדולה.

ש:                        ולא ביקשת מהם שיחתמו על המסמך הזה?

ת:                         אני לא זוכר אם ביקשתי שיחתמו על המסמך הזה.

ש:                        אתה לא זוכר אם ביקשת, יכול להיות שביקשת? אם הם אומרים שאתה ביקשת שתחתום להם על דברים?

ת:                         על דברים כן אבל לא על ההסכם.

ש:                        זאת אומרת אין לך זכויות?

ת:                         על דברים כן.

ש:                        על מה?

ת:                         על תוכניות, על התב"ע, על, היה צריך פה ושם היתר לאנטנה סוללרית וכו', שהם כבעלי הזכויות היו צריכים לחתום.

ש:                        אגב, על תוכניות התב"ע באמת שהגשת זה נ19/, נ20/, האגודה לא חתומה.

ת:                         לא.

ש:                        למה?

ת:                         זה אחד הדברים שאני כפי שאמרתי בדיעבד התגנב חשש לליבי, שלחיימובסקי היה עניין למשוך את הדבר הזה, למרות שיושב ראש העמותה דושט חזר ואמר שכל מה שסיכמנו שריר וקיים, אני לא לחצתי בהמשך שיחתמו על התוכניות הללו מפני שכפי שאמרתי, המשקיע שהיה אמור להיכנס לנושא של בית אבות הפך ללא אקטואלי לכן לא לחצתי לחתום על התב"ע הזאת דווקא.

ש:                        אז כל מה שהראית לנו פה במשך חמש שעות חקירה, אתמול, תוכניות ועניינים, אתה בכלל לא הגשת את זה לשום וועדה, ולא קיבלת את החתימה של הבעלים על הקרקע ולא יכולת בכלל לגשת לשום וועדה, נכון?

ת:                         לא, אני רוצה להסביר, יש כמה שלבים בגישה לוועדה, אבל אני רוצה עוד להסביר את התהליך, ב92-3- שהתחלתי את הפרוייקט, כל החזון היה לבנות מתחת ליציעים את היציע המערבי, ועם העשייה הנושא הלך והתפתח, ואם קודם היה יציע מתחת ליציע המערבי, אחר כך היה הגדלה מתחת ליציע המערבי, אחר כך נולדה התוכנית של היציע המזרחי, ולכן היה חשוב לגשת עם תוכנית שהיא המקסימלית כפי שחשבנו באותו זמן, ושיש לה גם משקיע שיכול לבצע אותה.

ש:                        תשע שנים לקח לך למצוא את התוכנית המקסימלית?

ת:                         תשע שנים בהחלט לקח, פחות מתשע שנים, ב98-' כבר היתה תוכנית לאגף המזרחי, עדיין לא תוכנית מקסימלית לאגף המערבי.

ש:                        אגב, אני שמה לב שבכל ההסכמים, שהצגנו עד עכשיו, אתה הקפדת לרשום עסיס עסקים לקידום ספורט באמצעות עורך דין ידין מכנס, למה זה חשוב?

ת:                         לא יודע, אני לא רואה סיבה, צריך לכתוב מי החותם, אז כותבים באמצעות מי, חברות אתה כותב באמצעות מנהליה, פה כתוב באמצעות עורך דין ידין מכנס, מורשה החתימה שלה.

ש:                        היום לאגודה למען הכוח, למען מכבי רמת-גן סליחה, לכאורה, אתה מאשים אותם בחזרה בהם מהתחייבויות, נכון?

ת:                         לא, אני מאשים, לא מאשים אותם, אני חושב שיש לי זכויות ואני תובע את הזכויות שלי.

ש:                        כן, אבל הם העידו כאן, בבית משפט גם חיימובסקי וגם דושט והם אמרו שהם לא נתנו לך זכויות שאתה טוען שהם נתנו לך, זאת אומרת שהם חוזרים אחורה.

ת:                         אני מצטער, לפי מה שאני קראתי את העדויות כתוב שם אחרת.

ש:                        כרגע אמרת גם בחקירה הראשית וגם במהלך החקירה הנגדית שאתה התפלאת מעדותו של חיימובסקי, שהיתה בה חזרה מכל הסיכומים שלכם קודם.

ת:                         אז שוב התפלאתי מעדותו של חיימובסקי, משום שב, חיימובסקי, יש בראשית העדות יש שלילה מוחלטת כאילו לא היו דברים מעולם, כולל המסמכים שהוא ניסח כאילו הוא לא ניסח, ואחר כך בהמשך גם אצל חיימובסקי מופיע אמנם בניואנס עדין, שהיה ויציגו לנו תוכנית עם בסיס כלכלי וכו', אנחנו בחיוב נבדוק אותה ונאשר אותה, אצל דושט שהוא היה יושב ראש האגודה הרבה יותר מפורשים, הוא אמר אף פעם לא התנגדנו, להיפך, אמרנו שאנחנו נאשר תוכנית ברגע שיוגש לנו ונדע אם היא תקבל ערבויות, זאת ועוד יש פרוטוקול של האסיפה הכללית של העמותה לא של רק הנהלה, אסיפה כללית בהשתתפות כל החברים שאומרת חד משמעית שהזכויות הם ל25- שנה ועוד שנתיים שלוש לתקופת הבנייה.

ש:                        אבל איך אתה מסביר את ההתנערות גם כן של מנכ"ל העירייה, שאין לו פה שום נגיעה אישית וכלכלית לסיפור הזה? איך אתה מסביר את ההתנערות שלו להתחייבויות שלכאורה את הטוען שהעירייה נתנה לך?

ת:                         אני אומר לך, ההסבר היחידי שאני יכול למצוא להתנגדות הזאת העובדה שהעירייה חששה וחוששת, היא חששה בשלב ראשון שיבואו דרישות מצדדים שלישיים, והיא חוששת היום ובצדק, שאני אגיש נגדה תביעות, תביעה, ולכן הדרך שבחר מנכ"ל העירייה להגיד, לא היו דברים מעולם, שיש פרוטוקולים חד משמעיים.

ש:                        אתה אומר דברים שיש להם המון משמעות.

ת:                         בהחלט.

ש:                        בהחלט, אז למה הנציג של העירייה שהוא עמד כאן לא טענו את הדברים האלה בפניו?

ת:                         הנציג של העירייה לא ידע להסביר את הפרוטוקולים בעצמם, הוא אמר אמירה שאת שואלת אותי מה הפירוש שאני נותן לעמדתו, הפירוש שאני נותן לעמדתו שהעירייה נמצאת במצב של חשש מתביעה ובצדק, ולכן בא נציג העירייה ואומר, אנחנו לא נתנו כלום, אנחנו לא חייבים כלום.

ש:                        ובכל זאת בגלל זה לא מצאתם לנכון לשאול אותו שאלות בתחום הזה.

ת:                         מה שאני אומר לך זה הפרשנות שאת ביקשת ממני, זה הפרשנות שלי.

ש:                        עכשיו, לי יש חשד כבד שאחד המסמכים שהוגש לבית המשפט על ידי בא כוח שלך הוא מסמך מזוייף שזוייף על ידך, יש לך מושג לאיזה הסכם אני מתייחסת?

ת:                         אני יכול להניח שאת מתייחסת לעובדה שהופיע לך מסמך עם שתי חתימות ואחר כך הופיע אותו מסמך עם ארבע חתימות, והסירי דאגה מלבך, המסמך לא מזוייף, המסמך נעשה, החתמת האנשים נעשתה במועדים שונים כאשר חלק מהזמן מסמך היה אצל פלס להחתים אנשים, והיה מסמך אצלי להחתים אנשים, ולכן, המסמך,

ש:                        קודם כל אתה מבין את החשד שלי, נכון? כי יש פה שני הסכמים אחד לא חתום אחד חתום, שהחתום הגיע פתאום במהלך הדיונים בבית משפט.

ת:                         לא, לא, הוא היה כל הזמן, אם תשווי את שניהם, תראי ששתי החתימות שקיימות בשניהם אותם חתימות באותו מקום.

ש:                        אז למה אתה מסכים איתי שאני באמת אמורה לחשוד שהמסמך הזה מזוייף?

ת:                         זכותך לחשוב.

ש:                        גם אצלך עלה החשד הזה?

ת:                         לי לא עלה החשש, אני מכיר את המסמך, אני יודע איך הוא נעשה.

ש:                        אתה מכיר את המסמך ואתה יודע איך הוא נעשה?

ת:                         כן, אני יודע איך הוא נעשה ואני יודע מי האנשים שחתמו, אני החתמתי את האנשים.

ש:                        אז בוא תספר מי האנשים שחתמו.

ת:                         האנשים שחתמו הם עורך דין רמי הורביץ.

כב' השופט:           על מה אנחנו מדברים?

עו"ד קרמני:          על נ15/.

העד:                     עו"ד רמי הורוביץ, אריה רוזנבלום, משה רפפורט, ראש העיר לשעבר, דר' ישראל פלד, למיטב זכרוני, ויכול להיות שבאחד המסמכים גם מארק קבהזי.

ש:                        אמרת גם רם הורביץ?

ת:                         כן.

ש:                        מי עוד חתם על ההסכם הזה? הרי יש עוד צדדים להסכם הזה לא רק האגודה.

ת:                         יש מה שנקרא אז נדמה לי נאמני הכוח והאגודה הישנה.

ש:                        מי הם היו האנשים האלה?

ת:                         בואי תראי לי את המסמך אני אגיד לך.

ש:                        לא מופיע על המסמך שום שם, בבקשה.

ת:                         תראי לי את המסמך אני אגיד לך. כמה שאני אוכל לזהות.

ש:                        אני רואה שיש כאן אגודת הכוח ואגודת מכבי רמת-גן, תספר לי מי האנשים שעומדים מאחורי השמות המיוחדים האלה, שאין להם שנית בשם הזה?

ת:                         פה על המסמך, על אגודת הכוח חתם שלמה פלס ועוד מישהו אני לא יודע מי, הכוח מכבי רמת-גן, זה הגוף שניהל את הקבוצה עד שאני נכנסתי אליו, את איתי?

ש:                        כן.

ת:                         על אגודת מכבי רמת-גן, זה מה שנקרא גוף העל, חתום משה, נח קליגר ולמיטב ידיעתי משה פרנסיס, וביתר חתומים האנשים שאמרתי לך.

ש:                        זאת אומרת חתומים, אמורים להיות חתומים,

ת:                         גם כתוב, מאחר ולא היתה היתה אי בהירות מנהלי/ חברי העמותה האגודה למען מכבי רמת-גן.

ש:                        זאת אומרת אנחנו מנינו כאן לפחות עשרה אנשים כולל האגודה ששם היו שבעה.

ת:                         אנחנו מנינו פה,

כב' השופט:           אני ספרתי שמונה חתימות.

העד:                     שמונה.

עו"ד קרמני:          אז עכשיו בוא תספר קודם כל למה השמות לא מופיעים על ההסכם של מי שחתם, אתה נראה לי אדם מאוד מאוד מסודר, הכל אצלך פה מגובה במסמכים ובכרטסת.

כב' השופט:           בת33/, יש שש חתימות.

עו"ד קרמני:          בוא תספר לי לא מעניין אותי האגודת הכוח ואגודת מכבי רמת-גן, תספר לי מי ממנהלי חברי העמותה חתם כאן?

העד:                     אמרתי לך החתימות הם של משה רפופורט, עורך דין רמי הורביץ, אריה רוזנבלום ולמיטב זכרוני גם ישראל פלד, אני החתמתי אותו, יכול להיות שיש מקום שאני ראיתי, חתימה של ישראל פלד אם זה לא חתימתו, אני הייתי אצלו אישית, והחתמתי אותו.

ש:                        אבל למה אנחנו צריכים היום לעסוק בניחושים, מדובר בהסכם שיש לו כל כך הרבה חשיבות, ואתה לא יודע מי חתם?

ת:                         אני מסכים איתך, אני יודע, אני אומר לך מי חתם.

ש:                        אתה אומר היום למיטב זכרוני, אם אני זוכר אם אני לא זוכר.

ת:                         לא, לא, אני מסכים איתך שנכון הוא וטוב היה אם הוספו ליד השמות, זה לא נעשה.

ש:                        אני מניחה שהם יבואו להעיד כאן כעדי הגנה שהם חתמו על המסמך הז.

ת:                         אם יהיה צורך כן.

ש:                        מתי נזכרת שהם חתמו לך על ההסכם הזה?

ת:                         סליחה?

ש:                        מתי נזכרת בזה?

ת:                         אני ידעתי כל הזמן שהם חתמו לי.

ש:                        ידעת כל הזמן?

ת:                         כן. אני רוצה להסביר לך, יש לי, היה לי הצילומים ההסכמים עם שתי חתימות, היה גם את ההסכם הזה, היו המון העתקים, אני לא יודע למשל שבאה המשטרה ולקחה מסמכים איזה מסמכים היה למשטרה, אולי למשטרה הוצג המסמך הזה, יכול להיות.

ש:                        זאת אומרת שמה שהוצג למשטרה בגלל כל עניין החקירה ובאו לתפוס לא ידעת בדיוק מה יש בידי המשטרה?

ת:                         לא, לא, אני נתתי את ההסכם, לי היה חשוב ההסכם, לא הסתכלתי אם יש בו שתי חתימות או ארבע חתימות, אני יודע שהחתמתי, כפי שאמרתי, החתמתי את מירב האנשים שהיו 'אוויאבל' אז על המסמך עצמו או על מסמכי לוואי שתומכים במסמך כמו גדליה רכטר כמו אמנון ענבר.

ש:                        אז באיזה שלב כן נזכרת שיש לך מסמך עם כל החתימות?

ת:                         באיזה שלב, שעברנו על המסמכים, גילינו את המסמך הזה, אני לא יכול להגיד לך.

ש:                        מתי? לפני ניהול ההוכחות, במהלך ניהול ההוכחות?

ת:                         אני חושב שלפני ניהול ההוכחות.

ש:                        כמה זמן לפני ניהול ההוכחות? כמה זמן לפני ניהול ההוכחות?

ת:                         אני לא יודע להגיד לך, יכול להיות שגם לא היינו ערים להבדלים בין המסמכים בשלב הראשון.

ש:                        הוגשה נגדך תביעה אזרחית נכון?

ת:                         כן.

ש:                        וגם בקשות שונות במסגרת התביעה?

ת:                         כן.

ש:                        ואתה הגשת תגובה, אני מציגה לך תגובה שהוגשה ב29.1.2003-, ואתה מצרף את ההסכם הזה לתגובה.

ת:                         כן.

ש:                        וההסכם שאתה מצרף זה הסכם בלי החתימות הנוספות, אתה מסכים איתי?

ת:                         כן, בהחלט.

כב' השופט:           אני הולך לת33/.

העד:                     בהחלט.

ש:                        ואין לך שום בעיה עם זה.

ת:                         אני אומר לך את האמת, אנחנו לא היינו ערים לעניין החתימות בשלב הזה, מבחינתי ידעתי שהמסמך חתמו עליו וזה, אחר כך גילינו גם את המסמך הזה ושמנו לב שהיו בו ארבע חתימות ובאחרים היו רק שתיים.

ש:                        לא היית ער לזה שהמסמך לא חתום?

ת:                         לא הייתי ער לזה שיש פה שתי חתימות.

ש:                        אני מציגה לך את ההודעה של רון חיימובסקי במשטרה, ואני מניחה שאתה כן קראת את החומר נגדך, הוגש נגדך כתב אישום חמור עם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

ת:                         כן.

ש:                        והמסמך הזה מוצג בפני עורך דין חיימובסקי, עורך דין חיימובסקי אומר למיטב זכרוני אני רואה מסמך זה לראשונה, ממה שאני רואה אף אחד מחברי העמותה לא חתם על מסמך זה.

עו"ד ליבאי:           כאן הוא אמר באולם אחרת ולא הוצג המסמך כראיה, אני מצטער, אם זה היה מוצג כראיה יכולתי לשאול אותו שאלות.

עו"ד קרמני:          הוא אמר שאף אחד לא חתם.

עו"ד ליבאי:           לא, הוא אמר חתמו חברי הנהלה, את חתימתי לא תמצאי כאן, אני זוכר את המילים מפורשות. כבודו, אני מתנגד אני רוצה להבהיר, העד חיימובסקי ואני זוכר שעל המסמך מופיעות חתימות חברי הנהלה אבל הוא הוסיף מיד, אבל את חתימתי לא תמצאי כאן.

עו"ד קרמני:          חיימובסקי בפירוש אמר אני לא מזהה אף חתימה על ההסכם.

עו"ד ליבאי:           לא ביקשת לא לרענן את זכרונו ולא הצגת לו כנגד זה דברים שהוא אמר מחוץ לכתלי בית המשפט ועכשיו להסתייע בזה אני חושב שזה דבר הייתי אומר לא מקובל.

עו"ד קרמני:          עורך דין חיימובסקי אמר במפורש.

כב' השופט:           אני לא מזהה פה בכלל לא בעיה וגם לא התנגדות.

העד:                     כבודו, רק מה שאני אמרתי, עוד דקה, מה שאני, אני אשיב מיד, אני מה שאמרתי מופיע בעמוד 89 שורות 20-21.

כב' השופט:           תגיד לי מר מכנס אתה הגשת כתב הגנה אני מבין מתוך השאלה שהיא שאלה אותך, נכון?

העד:                     כן.

כב' השופט:           אתה אמרת שאתה מתכוון לתבוע אותם?

העד:                     כן.

כב' השופט:           למה לא, עד שהגישו נגדך את התביעה, הגשת כתב הגנה, כתב תביעה שכנגד, הודעת צד ג', נגד כל החבר'ה המעורבים פה? זה ההליך.

העד:                     לא, אני חושב שבהחלט זה לא ההליך הנכון.

כב' השופט:           לא?

העד:                     לא בהחלט לא ההליך הנכון, אני חושב להגיש תביעה נגדם ונגד העירייה, מפני שהבנתי שזה יכול להתפרש כאילו לחץ על עדים או דברים אחרים, חיכיתי עד שתסתיים מערכת העדויות ואז תוגש תביעה נגד האגודה, חיימובסקי והעירייה.

כב' השופט:           מה הקשר? מה הקשר לחץ על עדים? אתה אומר יש לך זכות, הזכות הזאת הופרה, מישהו פגע בה, זה מתחיל מחיימובסקי, אגודת מכבי רמת-גן, עיריית רמת-גן, כל מי שלא תרצה. מגישים נגדך פה תביעה, הגברת לפי דבריך היתה בגדר משקיעה בפרוייקט שלך.

העד:                     כן.

כב' השופט:           אז זה לא המקום לברר את הדברים האלה בחבילה אחת?

העד:                     אני בהחלט חושב שלא כבודו.

כב' השופט:           טוב.

העד:                     אני חושב שלא וגם יועצי המשפטיים לא חשבו שנכון לעשות את זה בתיק אחד, הנכון היה, חשבו שהנכון הוא לעשות את זה בתביעה נפרדת, מפני ששם זה תביעה כספית.

כב' השופט:           יכולת לבוא לגברת סוזייב ולהגיד לה מה אני בסך הכל התכוונתי לטובתך, תראי האנשים האלה הם שגרמו לנו את הנזקים העצומים האלה, והנה אני מגיש נגדם תביעה, אני מוציא נגדם הודעות צד ג', ואני רוצה שהם ישלמו, ואני רוצה שיפצו אותך, למה לא עשית את זה?

העד:                     כבודו זה יעשה אחרי,

כב' השופט:           אחרי המשפט.

העד:                     לא, שלב העדויות, כן בהחלט, זה יעשה, וזה יעשה במלוא התוקף, לא הפרה, אלא בהחלט מימוש הזכויות, זה יעשה, ללא צל של ספק.

עו"ד קרמני:          טוב אני אחזור שוב פעם רק למה ששאלתי קודם, אתה קראת,

העד:                     שהנושא הזה לא התאים לצד ג', שקלנו את הנושא, לא התאים, זה מסכת עובדות שונה לחלוטין.

כב' השופט:           לא שמעת אותי בהתחלה, אני אמרתי, תביעה שכנגד, הודעות צד ג', וכל מיני הליכים אחרים, אני לא שופט שיושב באזרחי אבל אני זוכר דברים שלמדתי.

העד:                     אנחנו סברנו שאכן, עצמאיים, אחרי גמר החקירות פה. עוד היו מאשימים אותי אחר כך שאני הפחדתי את העדים, הפעלתי עליהם לחץ.

כב' השופט:           אני לא רואה שום קשר.

עו"ד קרמני:          אתה קראת את העדות של רון חיימובסקי במשטרה אחרי הגשת כתב האישום?

העד:                     אני לא זוכר מתי אבל וודאי שקראתי אותה.

ש:                        ואתה שמת לב לזה שהוא אומר בחקירה במשטרה, שאת המסמך הזה הוא לא ראה, והוא אומר שאף אחד מחברי העמותה לא חתם על המסמך? אתה זוכר שהוא אמר את זה.

ת:                         יכול להיות.

ש:                        ולמה לא מצאת לנכון אז לחפש את המסמך המקורי?

ת:                         אני רוצה להסביר לך, זה לא עניין של מסמך מקורי מסמך לא מקורי, המסמך הזה היו איזה שבעה שמונה העתקים שהיו מונחים במקומות שונים, כן, ואנחנו, המסמך שהיה היה מסמך עם שתי חתימות, לאחר מכן אנחנו אני מצאתי את המסמך עם ארבע חתימות, אין דבר קל מזה לתת את זה לבדוק, מתי נחתמו החתימות האלה, לפני שתים עשרה שנה או עכשיו.

ש:                        אני אבקש לרענן את זיכרונך, אתה אמרת שאת המסמך הזה אתה מצאת לפני ניהול ההוכחות.

ת:                         אני חושב, אני אמרתי לך שאני לא יכול להגיד לך בביטחון.

ש:                        זה אירוע בר חשיבות, אתה מעיד פה על אירועים לפני עשר שנים בזיכרון מוחלט,

ת:                         אני רוצה להסביר לך משהו, מבחינתי החשיבות היתה הידע שאני ידעתי, שהחתמתי את מירב חברי העמותה, אם תראי את המסמך שמדבר על רישום העמותה ומוזכרים בו כל האנשים שהיו באגודה העותומנית, את תראי שאני החתמתי את כל האנשים, כמעט את כל האנשים שהיו 'אוויאבל' באגודה העותומנית.

ש:                        טוב, אני רוצה לרענן את זכרונך מהעדות של רון חיימובסקי, עורך דין ליבאי אמר  לחיימובסקי את הדברים הבאים לגבי ההעתק הנוסף נ15/, הוא אומר זה נשמר בכספת, זה 20 אצלי, אבל הוצאתי את זה מהאינטרנט, אז אני לא יודעת, זה נשמר בכספת ואני קיבלתי את זה הבוקר. אני רוצה להזכיר לך שאנחנו מדברים על מועד ההוכחות השני לא הראשון, כי אני התעקשתי שיעשה מאמץ להגיע למסמך המקורי וחשבתי שזה חשוב לבית משפט, מה יש לך להגיד על זה?

ת:                         זה נשמר אצלי במשרד בגלל ש, אבקש להבהיר שלמיטב זכרוני התכוונתי שאני באותו בוקר הוצאתי את המסמך הזה מכספת כי אני ראיתי מסמך מקורי והעדפתי לשמור אותו בכספת שלא יעלם לי בין המתמחים לבין עורכי הדין במשרד וכך הלאה, אני לא זוכר שזה באותו בוקר שבאתי לבית המשפט, אני זוכר שזה כבר היה אצלנו בכספת, אני לא יכול לומר בביטחון שזה היה בשום כספת שלי, אצלי בכספת זה היה.

ש:                        יש לי חקירה עכשיו לעורך דין ליבאי, אבל. אנחנו משתמשים כאן באני קיבלתי את זה הבוקר, אני מניחה שהכוונה אני קיבלתי את זה הבוקר, לא קיבלתי את זה ממשרדי, כי אז אנחנו נקבל הכל היום בבוקר מהמשרד, בוא נעזוב את זה.

ת:                         אני רוצה להדגיש למען להסיר כל ספק, זה לא היה בכספת שלי.

ש:                        כן, כי עכשיו ניתנה לך תשובה. מעניין איך ידעו שדווקא המסמך המקורי הזה הרי הוגשו כל כך הרבה מסמכים שהם לא מקוריים, ודווקא את המסמך הזה היתה התעקשות להביא את המקור מהכספת, אבל בוא נעזוב את זה.

ת:                         לא על ידי, פרופסור ליבאי לא על ידי.

ש:                        אני מציגה לך מסמך שאני לא יודעת, אני חושבת שהוא הוגש אבל אפשר, תסתכלו עליו, זה הוגש? זה מכתב מאלן ברטל.

ת:                         כן.

ש:                        מה25.8.2002-, אתה קיבלת את המסמך הזה?

ת:                         כן.

כב' השופט:           איך זה סומן המסמך הזה?

העד:                     מה התאריך שלו?

עו"ד קרמני:          25.8.2002.

העד:                     אני רוצה רק אולי להקריא מה שכתוב פה, להקריא ולהבהיר מה שכתוב פה.

עו"ד קרמני:          זה הוגש לבית משפט.

ת:                         זה לא הוגש, זה לא היה אז.

ש:                        זה לא הוגש?

ת:                         לא, זה לא הוגש.

כב' השופט:           ברטל זה נ12/ אלא אם כן אתם מציגים לו עוד מסמך אחר, בואי נראה את זה, תראי לי בבקשה את המסמך. לא, מסמך כזה לא הוגש.

עו"ד קרמני:          אז אני אבקש להגיש.

כב' השופט:           5.8.2002, המסמך שהוגש נ12/ זה מה8.5.2003- בכלל. זה לדעתי יהיה ת45/.

עו"ד קרמני:          אתה היית חתום על הצוואה ת24/ של סוזייב.

העד:                     תראי לי בבקשה.

ש:                        לא היית חתום בעצם, ואתה סיפרת ש,

ת:                         אני לא חתום.

ש:                        הצוואה נערכה על ידך?

ת:                         הצוואה נערכה במשרדי.

ש:                        אתה מודע לכך שבסעיף 6א' רשום שעליך להשקיע את כספי העיזבון בצורה יעילה ובטוחה ולשמור על נכסי העיזבון לטובת דנה?

ת:                         בהחלט.

ש:                        אתה חושב שניהלת את העיזבון בהתאם לסעיף הזה?

ת:                         כן, בהחלט, יש מקומות שהתוצאות היו מיידיות ויותר טובות, יש מקומות שהתוצאות עדיין לא מספיק טובות, עדיין לא טובות.

ש:                        בשנת 93' הגיעה דנה לגיל 18, ואז הפכת ממנהל עיזבון לנאמן, ודאגת להחתים אותה על ת30/, אני מציגה לך.

ת:                         כן.

ש:                        כשכאן היא מסכימה כי עורך דין ידין מכנס יסיים את תפקידו כמנהל עיזבון, יתמנה כנאמן מטעמי לנכסים שהיו קודם נכסי העיזבון.

ת:                         נכון. זה מה שכתוב.

ש:                        היה איזה שהוא שינוי בסמכויות שהיא נותנת לך?

ת:                         לנהל את נכסי העיזבון כנאמן מטעמה.

ש:                        עדיין בצורה יעילה ובטוחה, או שכבר היה פה שינוי וכאן כבר זה לא היה חייב להיות בצורה יעילה ובטוחה.

ת:                         אני חושב שגם אם זה לא כתוב זה צריך להיות יעילה ובטוחה.

ש:                        אחר כך בשנת 96' היא חתמה על מסמך נוסף שהיא נותנת לך להמשיך לנהל את כספיה במסגרת נאמנות, ואני מפנה לת40/, והיא אומרת כפי שהיתה עד סוף שנת 95', זאת אומרת היא עדיין אומרת בצורה יעילה ובטוחה.

ת:                         היא אומרת כפי שהיה עד סוף 95', היא לא אומרת שום דבר אחר ממה שכתוב במסמך.

ש:                        במהלך התקופה הזאת אתה לא נתת לה שום דיווח שוטף בנוגע למה שנעשה בכספה, גם רווחים, גם השקעות.

ת:                         לא היה דיווח שוטף, כשהיו פגישות מידי פעם הייתי מספר לה דברים, חלק גדול בדיעבד, וחלק גם היא לא ידעה נדמה לי עד 2003. היא לא התעניינה ולכן גם הדברים לא תמיד הובהרו לה דברים שנעשו, שהתוצאות בהם היו טובות.

ש:                        בחקירה שלך ואני מפנה לת1/, שורה 27 עד שורה 30, אתה אומר כאן שאיך שאתה מפרש את ת40/ זה אומר שאתה יש לך שיקול דעת מלא באופן ניהול ענייניה, זה נראה לך הגיוני, שיקול דעת מלא?

ת:                         מה זה ת40/?

ש:                        ת40/ זה הסכמה שלה להמשך הניהול מגיל 21.

ת:                         אני חושב שהיא נתנה לי שיקול דעת מלא בניהול ענייניה.

ש:                        אין איזה שהן מגבלות על השיקול דעת הזה?

ת:                         שיקול דעת מלא.

ש:                        אתה יכול לקחת מהכסף לכיסך?

ת:                         לא.

ש:                        זאת אומרת שיש מגבלות, מה המגבלות?

ת:                         השימוש צריך להיעשות,

ש:                        בצורה יעילה ובטוחה.

ת:                         ולטובתה, לטובת האינטרסים שלה, זו המטרה, לשמור על האינטרסים שלה ולקדם את האינטרסים שלה.

ש:                        אתה חושב שכנאמן היית כפוף לחוק הנאמנות?

ת:                         כן.

ש:                        אתה מכיר אותו?

ת:                         כן.

ש:                        בסעיף 6 בחוק הנאמנות כתוב שכספי הנאמנות צריכים להישמר, סליחה, לא סעיף 6, אני מפנה לסעיף 10.

כב' השופט:           לא, זה סעיף 6.

עו"ד קרמני:          כן, סעיף 6, כתוב כאן שכספי הנאמנות שאינם דרושים לצרכיה השוטפים, חייב הנאמן להחזיק ולהשקיע כיעיל לשמירת הקרן ולעשיית פירות, אתה חושב שאתה כפוף לסעיף הזה?

ת:                         כן.

ש:                        בסעיף 7 כתוב שאתה חייב לתת דין וחשבון על ענייני הנאמנות אחת לשנה.

ת:                         כן, אני חושב שכתוב אבל כפי שאמרתי לטוב ולרע, אני הייתי מעדכן את דנה לעתים היא לרוב לא רצתה לקבל שום פרטים, זה לא עניין אותה, תראי, יש לה הרבה,

ש:                        יש הבדל בין לא עניין אותה לבין החובות שלך.

ת:                         יש לה הרבה מעלות ובנושא הזה היא לא רצתה להיכנס לעובי הקורה, ולעול שקשור בנושא של הנכסים והניהול שלהם.

ש:                        אבל זה מצדיק שאתה תמעול בתפקידך כעורך דין?

ת:                         אני לא חושב שמעלתי,

ש:                        ותבצע עבירות?

ת:                         אני חושב שלא מעלתי בתפקידי ולא ביצעתי אף עבירה.

ש:                        עכשיו אני מפנה אותך לסעיף 13, סעיף 13 כתוב, נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו, עצם הסעיף הזה הוא שולל, אוסר על ניגוד עניינים.

ת:                         אני לא חושב שיש פה ניגוד עניינים, אני חושב שההיפך הוא הנכון. מאחר ואני השקעתי בעצמי מכספי בפרוייקט הזה והאמנתי בו, לא לקחתי אותה לפרוייקט שאני פחדתי להיכנס אליו, ואמרתי לא זה מסוכן לי אני אכניס את כספי דנה, בפרוייקט שאני הכנסתי את כספי, שאני השקעתי בו, ומאחר והאמנתי בו אז צירפתי גם את דנה לפרוייקט הזה.

ש:                        אתה חושב כעורך דין ותיק שחתימה על הסכם מצד שני הצדדים בלי ליידע את הצד שכנגד אין בו ניגוד עניינים, ברצינות אתה חושב שאין פה ניגוד עניינים?

ת:                         תראי, צריך לזכור את המערכת שזה נעשה, זה נעשה כאשר כפי שאמרתי דנה לא היתה בשלה להיכנס, לא רצתה להיכנס לעובדי הקורה, אני חשבתי שטוב יהיה, אני בן אדם חי, אף אחד לא יודע מה קורה לו מחר בבוקר, חשבתי שטוב שיהיה מסמך שיבהיר לקולא עלמה מה היתה הכוונה ומה התנאים שבהם נלקחו הכספים. לכן עשיתי את המסמך הזה, ויכול להיעשות כממורנדום חד צדדי, הוא נעשה בהסכם שחתמתי בשני הכובעים שלו.

ש:                        תראה, אתה סיפרת, בעצם נלך אחורה, אם דנה לא ידעה בעצם על ההשקעה הזאת אתה מסכים איתי שזאת גניבה.

ת:                         אני לא יודע, אני לא עורך דין פלילי אני לא יודע להעריך מה זה גניבה, אני יודע שדנה ידעה, הודע לה, וקיבלתי את הסכמתה ושוב בלי שהיא באמת נכנסה לעוביה של קורה, אבל להבדיל אפילו מדברים אחרים, מאחר וזה היה מדובר באותו סכום גדול, במקרה הזה ידעתי אותה לפני שאני עושה את זה ואמרתי לה מה אני הולך לעשות.

ש:                        אז בוא תספר לנו, מה היה באותה פגישה קריטית מבחינתו כאן במשפט הזה, מה היה באותה פגישה שאתה סיפרת לדנה? באיזה שנה זה היה? איפה זה התקיים? מה היא אמרה מה אתה אמרת?

ת:                         היה לקראת סוף שנת 94', אני לא יכול להגיד תאריך מדוייק, כאשר היתה פנייה מרוכשי הקרקעות באבן יהודה לרכוש את החלקה של דנה בקרקעות, אחרי שסיכמתי איתם וידעתי מה אני הולך לקבל בשביל הקרקע, זימנתי את דנה, סיפרתי לה את זה, אמרתי לה שאני חושב שכדאי למכור, היתה העיסקה הכי גדולה שנעשתה בשעתו, ואמרתי לה שאני בהחלט בדעה שכדאי, אני לא יודע אם בעתיד הקרקע הזאת תפותח, בהתחשב בזה שהדודות שלה מכרו שנה קודם בשליש פחות, שזה עיסקה טובה, אמרתי לה גם מה אני מתכוון לעשות בכספים, כפי שאמרתי, לשקול רכישת קרקעות בחו"ל ולהשקיע בפרוייקט נדל"ני באיצטדיון ברמת-גן שאני השקעתי בו ואני משקיע בו ואני מאמין בו ואני כבר השקעתי מכספי בו.

ש:                        סיפרת לה מה הולך להיות שם ב?

ת:                         לא. אני חושב שלא. לא נכנסנו לפרטים כך שאני לא חושב שהיא קיבלה פרטים על הפרוייקט, פרט לאמירה שזה פרוייקט.

ש:                        מה כן אמרת, בוא נתמקד על מה כן אמרת לה?

ת:                         אמרתי לה שיושקעו הכספים ותיבדק האפשרות להשקעות בקרקעות בחו"ל, ואני אשקיע את זה בפרוייקט נדל"ני על ידי איצטדיון ברמת-גן, שאני אישית מעורב בו, השקעתי בו ואני מאמין בו.

ש:                        אמרת לה שמדובר בקבוצת כדורגל?

ת:                         לא.

ש:                        לא?

ת:                         לא, לא חושב שנכנסו לפרטים כאלה, אני גם לא חושב שזה השקעה בקבוצת כדורגל, זה נקודת המבט שלך.

ש:                        תראה, אתה אמרת בהודעה שלך הראשונה במשטרה ת1/, בשורה 213 ואילך, שואלת אותך החוקרת, בכל התקופה הארוכה הזאת האם יידעת את דנה בנוגע להשקעה הזאת באופן פרטני, האם היא ידעה בכלל שמדובר בקבוצת כדורגל, והתשובה שלך, היא ידעה לפני תחילת ההשקעה שאני הולך להשקיע את זה בפרוייקט נדל"ן שקשור בקבוצת כדורגל.

ת:                         זה נכון, התשובה נכונה.

ש:                        כרגע אמרת לי ש,

ת:                         אמרתי באיצטדיון כדורגל, פה כתוב קבוצה, הכוונה לאיצטדיון כדורגל.

ש:                        אז אמרת לה שמדובר באיצטדיון כדורגל.

ת:                         בנכס נדל"ני שקשור לאיצטדיון כדורגל, בהחלט.

ש:                        אמרת לה מה הסכום שצריך להשקיע?

ת:                         לא.

ש:                        כי באותה מידה אפשר גם לקנות כרטיס טוטו, שגם שילוב עסקים בספורט, ויש הבדל בין זה לבין להשקיע 12 מיליון.

ת:                         באותו זמן היה מדובר על הסכום המיידי שהיה מיליון וחצי דולר.

ש:                        מדובר היה במיליון וחצי דולר? אמרת לה את הדברים האלה?

ת:                         זה היה בד בבד עם מכירת הקרקע.

ש:                        זאת אומרת שהיא הסכימה, לטענתך היא הסכימה למיליון וחצי דולר.

ת:                         אמרתי לה שאנחנו הולכים להשקיע את זה בנכסי נדל"ן לבדוק אפשרות להשקיע בחו"ל ואני הולך להשקיע את זה בנכס נדל"ני ברמת-גן.

ש:                        סיפרת לה שבעצם אתה לא רוכש שום נכס אלא מה שאתה עושה אתה מעביר את הכסף לקבוצת כדורגל ובעתיד בעוד בינתיים אנחנו שכבר עברו עשר שנים.

ת:                         לא סיפרתי לה. לא נכנסתי איתה לפרטים עד כדי כך.

ש:                        בתגובה שלך לכתב האישום בסעיף 13 כתוב ככה, הנאשם יטען כי כאשר הגיעה המתלוננת לגיל 18 ומינתה אותו כנאמן קיבלה המתלוננת ממנו דיווח על השקעותיו, וכן קיבלה בשלב מאוחר יותר דיווח ומידע על השקעה של כספי נאמנות סוזייב בפרוייקט המשלב עסקים וספורט בתמורה לקבלת זכויות נדל"ן בגין ההשקעה וכי המתלוננת אישרה זאת, על סמך מה נאמר בתגובה לכתב האישום שדנה קיבלה דיווח ומידע על השקעה בפרוייקט המשלב עסקים וספורט.

ת:                         על סמך מה שאמרתי לך בחצי שעה האחרונה.

ש:                        אני שמעתי שאמרת לדנה משפט אחד, משפט אחד לא הייתי מכנה אותו דיווח ומידע ובטח שזה שאמרת לה שאתה מתכוון לבנות בניין באיצטדיון רמת-גן או בסמוך עדיין אי אפשר ללמוד מזה שזה משלב גם את הספורט בעניין הזה. אתה אמרת שאתה הצגת בפניה שאתה משקיע את זה בנכס נדל"ן.

ת:                         בנכס נדל"ני שמשולב באיצטדיון כדורגל, בהחלט.

ש:                        באיצטדיון כדורגל או בניהול קבוצת כדורגל?

ת:                         באיצטדיון כדורגל.

ש:                        ומה הדיווח והמידע שבכל זאת היא קיבלה?

ת:                         שזה הולך להיות מושקע בפרוייקט נדל"ני במתחם איצטדיון כדורגל.

ש:                        אתה  עדיין חושב שההשקעה הזאת היא בטוחה?

ת:                         אני לא יודע מה זה ההשקעה, אני חושב שההשקעה היא השקעה טובה שתישא פירות, היא לא התממשה עדיין, אבל אני מאמין ומשוכנע שהיא תישא את כל הפירות ואת כל התקוות שתליתי בה, ואני היום מאמין בזה עוד יותר אולי מה שקודם אחרי.

ש:                        אני בטוחה שאתה האמנת שאתה תרוויח מהעיסקה הזאת הרבה כסף, אתה לא צריך לשכנע אותי, מה שאני שואלת אותך עכשיו זה משהו אחר לגמרי, האם אתה רואה בעיסקה הזאת עיסקה בטוחה, ואני שואלת אותך כעורך דין אזרחי לא צעיר, האם עיסקה כזאת נראית בעיניך עיסקה בטוחה ויעילה שעומדת בקנה אחד עם חוק הנאמנות?

ת:                         אני חושב שכל רכישה של זכויות במקרקעין שהן לא מגובשות עדיין, שאתה לא קונה נכס קיים אלא אתה קונה נכס שצריך פיתוח יש לו אותה מידת פיתוח שיש בנכס הזה, כשאתה קונה קרקע חקלאית ואתה מתכוון לשנות את הייעוד ולפתח אותה, אתה קונה נכס עם אפשרות לפתח לפעמים נמשך שינוי הייעוד הרבה שנים, אני חושב שזה עיסקה במקרקעין.

ש:                        ואתה חושב שזה המצב שלך היום? ברמת בטחון כזאת?

ת:                         כן.

ש:                        בעקבות הדברים הללו אתה אני רק רוצה לחזור אחורה לת1/, בת1/ כתוב שאתה גר בחיסין 26, זה נכון?

ת:                         כן.

ש:                        אתה בטוח?

ת:                         כן.

ש:                        אתה צוחק. נכון? זאת שאלה מצחיקה.

ת:                         בהחלט.

ש:                        כמה שנים אתה גר שם?

ת:                         אני גר שם שבע שמונה שנים.

ש:                        שבע שמונה שנים?

ת:                         כן.

ש:                        ולפני כן איפה גרת?

ת:                         בחיסין 25.

ש:                        ואז מה היה בחיסין 26?

ת:                         בניין.

ש:                        שמה? מה היה בו?

ת:                         בניין בן 6 דירות.

ש:                        שייך לך?

ת:                         לא. אני רכשתי אותו בשלב מאוחר.

ש:                        מתי?

ת:                         רכשתי אותו קודם, אני גרתי בחיסין 25, רכשתי את הבניין בשנות השמונים.

ש:                        איזה בניין?

ת:                         את הבניין בחיסין 26.

ש:                        ומתי עברת לחיסין 26?

ת:                         ב96-' אני חושב.

ש:                        מתי?

ת:                         מה אנחנו היום? 96'.

ש:                        ומה היה עד 96', מהרגע שרכשת את 26 עד היום מה קורה שמה?

ת:                         אני גר שם בדירה אחת, והדירות,

ש:                        לא, סליחה עד שנת 96', מהרגע שרכשת עד שנת 96', מה קורה בחיסין 26?

ת:                         לא קורה כלום, כמעט עשר שנים לקח להגיש תוכניות, לקבל אישורים ולעשות את כל מה שצריך בנכס קיים בעיריית תל-אביב וגם אחרי שאישרנו אותו, אני אתן לך דוגמא את מדברת על השקעות בטוחות, זה שאלה טובה דווקא, אחרי שאישרנו אותו וקיבלנו היתר בניה, לפני שהתחלנו לעשות שינויים בבניין נכנס חוק השימור ושנים נוספות לא יכולנו לפתח את הנכס, הנה לך דוגמא של עיסקה לכאורה עוד יותר בטוחה, נכס קיים איך דברים מתפתחים בעסקי נדל"ן.

ש:                        אתה סיפרת שרצית שכל העניין יהיה מסודר, ולכן חתמת על הסכם יזמים.

ת:                         רציתי שיהיה מסמך, מה הכוונה בהעברת הכספים.

ש:                        אני אשים אותו בפניך, נוכל לדבר עליו. קודם כל בוא נסתכל על הצדדים להסכם.

ת:                         כן.

ש:                        מצד אחד עסיס.

ת:                         אכן.

ש:                        מצד שני,

ת:                         הנאמנות.

ש:                        בוא נישאר עם עסיס באמצעות מי?

ת:                         פה כתוב.

ש:                        לא כתוב, מאוד מעניין, הרי בכל ההסכמים עד עכשיו ראינו באמצעות ידין מכנס.

ת:                         א', לא ראינו בכל ההסכמים.

ש:                        פתאום כאן אנחנו מצניעים מי עומד מאחורי עסיס.

ת:                         לא, לא צריך להצניע, חד וחלק, אני ערכתי את המסמך, אני ידעתי מי חותם בשם עסיס, לא הייתי צריך לכתוב את זה, זה ברור מי חותם בשם עסיס, דרך אגב לא בכל המסמכים ראית, במסמכים גופים שלישיים שלא מוכרים מכניסים גם, לא תמיד דרך אגב מכניסים באמצעות מי, הרבה מאוד הסכמים נחתמים רק אחר כך מביאים אישורים על זכויות חתימה.

ש:                        גם בצד השני יש משהו שלטעמי, אלא אם כן תתקן אותי, זה קצת מוזר שמופיע בהסכם, דנה סוזייב / נאמנות סוזייב, אולי תחליט, דנה סוזייב או נאמנות סוזייב?

ת:                         לא, זה שניהם גם יחד, מאחר והנאמנות אמורה היתה להסתיים אז הכנסתי גם את שמה של דנה באופן אישי.

ש:                        למה סלש?

ת:                         מאחר והנאמנות אמורה היתה להסתיים ב96-', הכנסתי כצד גם את דנה.

כב' השופט:           למה היא היתה אמורה להסתיים ב96-'?

העד:                     זה היה תום ה,

כב' השופט:           מה?

עו"ד קרמני:          שאז היא הגיעה לגיל 21.

העד:                     אז היא הגיעה לגיל 21, ואמורה היתה להסתיים הנאמנות, ולכן אני הכנסתי גם את שמה באופן אישי. אני אז לא ידעתי שזה ימשך אחר כך.

עו"ד קרמני:          אתה קיבלת ממנה יפוי כח לחתום על ההסכם הזה?

העד:                     לא.

ש:                        למה לא טרחת לקבל יפוי כח?

ת:                         מפני שכפי שאמרתי לך ההסכם הזה נערך למען יהיה מסמך אם חס וחלילה קורה משהו שיסביר את הכוונות, מאחר וכפי שאמרתי בראשית דברי, דנה לא נכנסה לעוביים של ניירות והסכמים או מסמכים, כן, גם אם היה מסמך גוף שלישי שהיא היתה צריכה לחתום, אני הייתי קורא אותו היא לא היתה קוראת הייתי אומר דנה את יכולה לחתום על המסמך הזה והזה.

כב' השופט:           מתי היתה צריכה להסתיים הנאמנות? עוד פעם, אני לא כל כך.

עו"ד קרמני:          אני אסביר לאדוני, בגיל 18,

כב' השופט:           רגע, אני שאלתי את הנאשם.

העד:                     ניהול העיזבון הסתיים ב96-'.

כב' השופט:           תעזוב עיזבון. מתי היתה צריכה להסתיים?

העד:                     בינואר 96' כבודו.

כב' השופט:           ינואר?

העד:                     96'.

כב' השופט:           96'?

העד:                     כן. היא מגיעה לגיל 21.

עו"ד קרמני:          ואז היא המשיכה. היא ביקשה להמשיך את הנאמנות.

כב' השופט:           כן, אני מסתכל בת26/, הרי כתוב הצו ניתן ביום 15.12.93, פסיקתא נחתמה היום ב19.1.1995-. זה ת26/.

עו"ד קרמני:          שוב פעם אני אשאל אותך שאלה שמופנית אליך גם כנאשם וגם כעורך דין, מתי להערכתך חותמים על חוזה בדיעבד או בתחילת המעשה?

העד:                     נהוג בדרך כלל לחתום על חוזה לפני ביצוע הפעולות, לפני ביצוע הפעולות נהוג לחתום על חוזה לפני ביצוע פעולות, במקרה הזה זה נעשה ההסכם הזה נעשה כפי שאמרתי לא כבסיס לעריכת מערכת יחסים, את האישור לעשות את ההשקעות קיבלתי בדצמבר, אני סברתי בחודש יולי שכדאי שיהיה מסמך כזה בכתב ולכן עשיתי אותו.

ש:                        אני מציגה בפניך את נ2/. זה היפוי כח שקשור לקרקעות באבן יהודה?

ת:                         כן.

ש:                        זאת אומרת שכן היית מחתים אותה על יפויי כח

ת:                         זה יפוי כח שנעשה במסגרת עיסקת המקרקעין כדי שהזכויות יפוי כח בלתי חוזר, מאחר והעיסקה טרם נרשמה בטאבו והלקוחות רצו להתחיל לפעול אז התחליף לרישום בטאבו הוא יפוי כח בלתי חוזר שמקנה להם את הזכויות באופן בלתי חוזר לכן נעשה המסמך הזה, לפי בקשת הקונים.

ש:                        אבל למה לא החתמת, יפוי כח מקנה לך.

ת:                         ליוסף בביוף ולעורך דין עמית גידרון ו/או ידין מכנס עורך דין, ידין מכנס זה כדי שאני אוכל לאשר את החתימה שלה, אם אני לא מיופה כח אני לא יכול לאשר את החתימה.

ש:                        זאת אומרת שמידי פעם כן היית מחתים, גם במהלך כל החקירה הנגדית של דנה הוגשו המון המון מסמכים שהיא חתמה כדי להראות עד כמה היא היתה מעורה, נכון?

ת:                         כפי שאמרתי לך היו מסמכים, מסמך הזה יפוי כח היה כדי לאפשר לרוכשים להתחיל לפעול על סמך יפוי כח עוד לפני שהפעולה נרשמת בטאבו, ולכן היה צריך את חתימתה, אותו דבר במסמכים אחרים שבהם היא אם זה היה תפקידה כמנהלת אז היא חתמה כי היא היתה מנהלת, היתה צריכה היא כמנהלת לחתום אז שוב כפי שאמרתי קודם דנה לא קראה את המסמכים דנה שלאה אני יכולה לחתום ביקשה שאני יעבור על המסמכים ואז אני הייתי מאשר לה לחתום או לא לחתום.

ש:                        לא חששת אבל אתה עושה כאן משהו שיש בו ניגוד עניינים, אתה עושה כאן משהו שיש בו השקעה של המון כסף, הדברים נעשו בהתבסס על הסכמה של דנה, לא חששת ואמרת לעצמך אני רוצה לכסות את עצמי שהדברים האלה יהיו מגובים במסמך שהיא הסכימה שהיא יודעת?

ת:                         תראי, לו כל מערכת היחסים שלה היתה מבוססת על מצב שכל פעולה אני צריך לקבל אישור מראש או אישור בדיעבד או אישור בכתב אז היה דבר יוצא דופן אם לא הייתי עושה את זה במקרה הזה, במקרה הזה היה יותר הסכמה מאשר בעיסקאות קודמות, פה היתה הסכמה מפורשת מה שבעיסקאות קודמות, אחרות, והיו כאלה הרבה, כמו רכישת מניות, רכישת בית היוצר וכו', שנעשו בלי לקבל אפילו אישור מראש. מאחר והם הצליחו כנראה אז,

ש:                        אני מבינה אבל שכל רכישת המניות זה היה במסגרת השקעות שנעשו יחד עם הדודים שלה?

ת:                         לא בהכרח, לא בכל ההשקעות.

ש:                        זאת אומרת אתה רכשת מניות של מה ללא ידיעתה?

ת:                         נחלת הלוי היא למשל חשבה שהשיק שהיה זה שיק לאדון אליסון, זה שיק שהכנסתי כסף לכיסי, היא אפילו לא ידעה שאליסון זה קרוב משפחה שלה, שרכש שם ממנה מניות.

ש:                        הוא רכש ממנה מניות?

ת:                         כן.

ש:                        מכרת?

ת:                         כן.

ש:                        היתה איזה פעם שאתה לקחת חוץ מהמקרה הזה למעלה ממיליון שקלים והשקעת במשהו ללא ידיעתה?

ת:                         כן, בבית היוצר, בנחלת הלוי, אני,

ש:                        כאן אתה אומר שמכרת בנחלת הלוי.

ת:                         רכשתי, רכשתי.

ש:                        קיבלת כסף. נתת כסף לאליסון?

ת:                         נתתי כסף לאליסון, היא אפילו לא ידעה מי זה אליסון, באה למשטרה ואמרה הינה הוא נותן כסף לחוץ לארץ הוא נתן לאיזה אליסון אחד כסף, אחד מקנדה הוא נתן לו כסף, במשטרה אמרו מה זה האליסון הזה, לקח לי זמן להיזכר.

ש:                        מה עוד חוץ מזה?

ת:                         אני השקעתי כסף בפרוייקט שלא יצא לפועל במרינה בהרצליה וקיבלנו חזרה את דמי הקדימה שלנו. אני לא חושב שהיא שמעה על זה אי פעם.

ש:                        נחזור עכשיו להסכם, ההסכם מתייחס למיליון וחצי דולר.

ת:                         כן.

ש:                        ואם נלך לפי שער של שנת 95' אנחנו נגיע לסביבות חמישה מיליון שקלים.

ת:                         כן.

ש:                        איך בסופו של דבר המשיכות הגיעו ל12-?

ת:                         המשיכות הגיעו ל9.5-, 9,300,000, מאחר והיתה התקדמות בפרוייקט, ולכן כפי שההשקעות כולן גדלו גם השקעותיה של דנה גדלו.

ש:                        ואתה זימנת אותה ואמרת לה תשמעי דיברנו אז על מיליון וחצי עכשיו מסתבר שזה פי שתיים.

ת:                         לא.

ש:                        לפי ההסכם, יש לדנה שלוש אופציות לקבל את הכסף חזרה, נכון? אני מפנה אותך לסעיף 4 להסכם.

ת:                         כן.

ש:                        יש לה אופציה או לקבל את הכסף כהחזר הלוואה, ויש לה אופציה לקבל מניות בעסיס, נכון?

ת:                         כן.

ש:                        באיזה אופציה היא בחרה?

ת:                         בפועל, מאחר ואנחנו המשכנו בהשקעות בפרוייקט והוא טרם מומש אז ניצול האופציה של רכישת המניות בעצם טרם הגיעה עיתה, כך שההחלטה לרכוש מניות זה רק כאשר באמת יהיה הפרוייקט קיים ואז היא צריכה להעריך אם כדאי לרכוש מניות או כדאי לקבל את הכסף חזרה.

ש:                        תראה, בסעיף 4.1 יש לה אפשרות לדרוש שב20.1.96- היא תקבל את החזר ההלוואה, היא דרשה את זה? היא יכלה לדרוש את זה?

ת:                         היא לא דרשה את זה והיא לא יכלה לדרוש את זה, ולהיפך אנחנו המשכנו בהשקעה.

ש:                        אתה מכניס כאן סעיף 5 סעיף בוררות, ואתה אומר בכל מחלוקת וסכסוך אחרים שתתעורר בקשר עם הסכם זה ביצועו או פרשנותו יכריע בורר דן יחיד שימונה על ידי ראש לשכת עורכי הדין.

ת:                         כן.

ש:                        היות ואתה חתום פה משני הצדדים, אף אחד לא ידע על ההסכם הזה, איזה סכסוך יכול להיות לך עם עצמך?

ת:                         אז אני אסביר לך, לא בכדי נרשם ברישא להסכם שזה דנה סוזייב / נאמנות סוזייב, ב96-' אמורה היתה להסתיים הנאמנות, ואז היתה דנה הופכת לצד להסכם, ואז היה יכול במקרה כזה בהחלט מקום לבוררות.

ש:                        עכשיו אני עוברת הלאה בסעיף 6 כתוב כל שינוי הסכם זה טעון מסמך בכתב. אני מבינה שהיה שינוי של ההסכם, היתה הארכה, וזה לא נעשה בכתב.

ת:                         היה למעשה הסכם חדש או השקעה חדשה, של סכומים אחרי 96'.

ש:                        בוא נעבור לסעיף 7, כתובות הצדדים הן כדלקמן: עסיס ברחוב חיסין 26, בתל-אביב, שאני מבינה שאז זה היה שטח בלי מבנה.

ת:                         סליחה, עם כל הכבוד, אני לא אמרתי שזה היה שטח בלי מבנה, אני אמרתי חד משמעית שזה היה בניין עם שש דירות.

ש:                        אמרת היה שם כלום.

ת:                         לא.

ש:                        שאלתי אותך כמה פעמים מה היה שם.

ת:                         לא, סליחה, אמרתי בחיסין 25 היה בניין עם שש דירות, הסברתי לך שקניתי בניין עם שש דירות, וכדי לפתח אותו ולבנות עליו לקח לי תשע שנים עד שהצלחתי להגיע לזה.

ש:                        מי גר בשש דירות האלה?

ת:                         דיירים.

ש:                        אתה גרת שמה?

ת:                         לא.

ש:                        עסיס גרה שמה?

ת:                         למטה היה משרד של עסיס.

ש:                        למטה ב26- היה משרד של עסיס.

ת:                         כן.

ש:                        ואתה אומר המשקיע גר, שזאת בעצם גר ברחוב פסטרנק נווה אביבים, וכל הודעה שיש ליתן על פי ההסכם תישלח הכתובת האמורה.

ת:                         כן, אז אני מודה בעוונותי הרבים, שאני עד היום מבלבל לפעמים בין פסטרנק ללויטן, דנה גרה בזמנו אצל המשפחה אומנת זה היה בפסטרנק, והיא עברה אחר כך ללויטן, זה טעות של זה, לא, אין כוונה לשלוח הודעות לפסטרנק.

ש:                        אז אני מניחה שכל פעם ששלחת הודעה בעצם זה חזר כי לא מצאו את ה, אין כתובת, כתובת לא נכונה.

ת:                         ההודעות לא חזרו.

ש:                        לא נשלחו.

ת:                         לא חזרו.

ש:                        אבל הם גם לא נשלחו.

ת:                         ברוח השאלה שלך הם לא חזרו מפני שהם לא נשלחו.

ש:                        מתי הוקם המשרד של עסיס בחיסין 26?

ת:                         עם הקמת, קצת אחרי הקמת עסיס. ב94-', אני חושב, התחלתי להשתמש שם בחלק מהמבנה לצורך משרדים.

ש:                        אתה אומר עכשיו בוודאות שאתה לא יידעת את דנה לגבי ההסכם הזה? אתה היום אומר בוודאות שלא יידעת את דנה לגבי ההסכם?

ת:                         שלא יידעת את דנה?

ש:                        לא יידעתי אותה, לא סיפרת לה חתמתי על הסכם, מרחתי הסכם.

ת:                         על ההסכם ה,

כב' השופט:           הסכם היזמים.

העד:                     לא.

עו"ד קרמני:          אז למה בחקירה בת1/ שורה 273, אתה נשאל לגבי ההסכם היזמים ושואלים אותך האם יידעת את דנה בקשר לזה, ואתה אומר אינני זוכר אם סיפרתי לדנה על ההסכם הזה, מתי נזכרת?

העד:                     אני נותן לך את התשובה עכשיו, אני חושב שלא יידעתי אותה. אני אומר לך שאני חושב שלא יידעתי אותה.

ש:                        אתה במהלך ההליכים האזרחיים גם הגשת תצהיר, תסתכל על התצהיר, תגיד לי אם אתה מאשר שאתה חתום עליו, שאתה מאשר גם את תוכנו.

ת:                         א', אני חתום עליו, ואם אני חתום עליו אני מאשר את תוכנו.

ש:                        אני מבקשת להגיש.

כב' השופט:           ת49/? לא, ת46/.

עו"ד קרמני:          תראה, מה שטענו נגדך עורכי הדין האזרחיים בכתב התביעה, זה שאתה עשית בכספים כבתוך שלך, ללא מתן דין וחשבון, ובניגוד לחובות נאמנות ושליחות וכו', ואתה היום בעצם מספר לנו ש, אתה בעצם מספר לנו שדנה ידעה, אתה לא חושב שהעניין הזה הוא רלוונטי להליך האזרחי גם?

העד:                     אני חושב שכן.

ש:                        אז אני מציגה בפניך את התצהיר, תגיד לי איפה כתבת שדנה ידעה.

ת:                         התצהיר הזה הוא תצהיר תשובה, כן, והוא מתייחס אכן לדברים שנאמרו במסמך שאליו הוא משיב, אני מניח שהוא מתייחס אפילו לפי הנושאים.

ש:                        אז בוא אני אציג לך את ה,

ת:                         תרשי לי רק רגע אחד.

ש:                        תצהיר התשובה מתייחס לבקשה הזאת?

ת:                         כפי שאת תראי, הוא ממש עונה, אני תיכף אשווה ביניהם.

ש:                        זאת לא הבקשה? אם זאת לא הבקשה.

ת:                         אני יודע, אני אסתכל. זה כן הבקשה, כתוב כאן לפני מספר ימים הודה המשיב, כותב, לא הודיתי שהכספים, את רואה זה מתייחס לדברים האלה, לכן הוא תצהיר תשובה לצורך ההליכים הזמניים האלה, הסעדים הזמניים הוא נותן תשובה, הוא לא כתב הגנה, הוא נותן תשובה לתצהיר לבקשה במסגרת ההליכים הזמניים.

ש:                        אז אני מבקשת להגיש את הבקשה שאליו מתייחס התצהיר.

עו"ד ליבאי:           אני מתנגד.

עו"ד קרמני:          אתה מתנגד? למה? לצורך זה אני הגשתי תצהיר שהוא קביל, והוא מפנה הנאשם, והוא מפנה את זה, הוא מפנה את התצהיר, הוא אומר זה תשובה לבקשה אז אני אבקש להגיש את הבקשה רק לצורך זה שהוא הגיב לבקשה.

עו"ד ליבאי:           תצהיר של העד אני לא יכול למנוע אם את רוצה לחקור אותו בחקירה נגדית בהשוואה לתצהיר קודם שהגיש, בהזדמנות זאת להגיש את כל התביעה האזרחית, חלקים מהתביעה האזרחית.

כב' השופט:           תביעה אזרחית כבר הוגשה.

עו"ד ליבאי:           נראה לי שזה לא הולם.

עו"ד קרמני:          לא, הוגשה התגובה דווקא הוגשה, הכתב הגנה הוגש. אני לא מתכוונת להגיש את זה לצורך, לאמיתות תוכן הדברים של כתב התביעה.

כב' השופט:           רק תגידי לי, תצהיר של מי?

עו"ד קרמני:          אני רוצה להגיש את הבקשה למתן צווי מניעה, והוא מגיש תצהיר שמתייחס, הוא אומר זה מתייחס לבקשה.

העד:                     לפי השורות הראשונות זה מתייחס אבל זו בדיקה מאוד שטחית.

ש:                        היו עוד בקשות שהוגשו?

ת:                         כן, היו עוד הרבה בקשות, היו עוד חמש שש בקשות שהוגשו. וכל סעד אפשרי שאת מכירה בהליך האזרחי.

עו"ד קרמני:          אני לא רוצה להטעות את בית המשפט ולהגיש את הבקשה הלא נכונה, אבל בהחלט זה נראה לי שזה קביל בנסיבות האלה שהוא אומר שזה תשובה לבקשה והוא מאשר שהוא קיבל את הבקשה הזאת ועל סמך הבקשה הוא הגיב.

העד:                     זה תצהיר שניתן בתשובה לבקשה, לא, לבקשה לסעד זמני, או לאחת הבקשות והיא כעקרון עונה על הטענות שבאותו מקום, לכן היא לא מפרטת ומסבירה מעבר לזה, כתב ההגנה שהוא כולל מתייחס לכל הנקודות.

עו"ד קרמני:          בפרט אגב, שתשובתו של העד היא זו שהפנתה לבקשה, והוא מסביר את העובדה שהוא לא כתב על ההסכמה של דנה, בגלל שזה לא הופיע בבקשה, אז אני רוצה להפנות לבקשה ששם כתוב במפורש שהוא גנב כספים ללא מתן דין וחשבון, והוא היה צריך להגיב לדברים האלה.

העד:                     אז יכול להיות שזה לא באמת לא אותה בקשה.

עו"ד קרמני:          אז אנחנו נחפש את הבקשה המתאימה.

כב' השופט:           תסתכל בסעיף 54 זה על אותו תצהיר. יש לנו פחות אחד. כמובן שאם אני אקבל את התצהיר הזה זה מבלי להתייחס לתוכן של הדברים שם.

עו"ד קרמני:          בתצהיר?

כב' השופט:           אני אתייחס רק לדברים שהוא, הנאשם אומר בתצהיר של ת46/.

העד:                     אני לא ראיתי מה ש,

עו"ד קרמני:          אבל למה שבית המשפט לא יתייחס לדברים שנאמרים בתצהיר?

כב' השופט:           רק של הנאשם.

עו"ד קרמני:          כן, בתצהיר, כתב הגנה אני לא מתכוונת שבית המשפט יסתמך, הכתב תביעה או הבקשות השונות.

כב' השופט:           את מדברת על התצהיר שהוגש במסגרת, מה שאת מחזיקה עכשיו ביד תני לי את זה, שאני אבין על מה שאת מדברת, אנחנו מדברים על איזה שהיא התנגדות ערטילאית שאני לא יודע אפילו על מה אנחנו מדברים, בקשה בכתב למתן צווי מניעה וצווי עשה, אוקי. מה עכשיו?

העד:                     היא צריכה להיות מלווה בתצהיר אין דבר כזה שלא.

עו"ד קרמני:          אני לא מפנה אבל לתצהיר, אני אוכל לצלם את הדברים הרלוונטיים, אני לא מתכוונת להסתמך על תצהיר של עד אחר.

כב' השופט:           מה את רוצה להגיש?

עו"ד קרמני:          אני רוצה להגיש את הבקשה בלבד, את החלק הראשון שהתצהיר מתייחס אליו.

כב' השופט:           יש פה תצהיר של סוזן.

עו"ד קרמני:          אני לא מבקשת מבית המשפט להתייחס לתצהיר הזה, אני מוכנה להגיש את החלק הראשון בלבד, גם לא התכוונתי להגיש בכלל את הבקשה, רק בגלל שהנאשם הפנה לבקשה וזאת היתה התשובה שלו לשאלה שלי, אז ביקשתי להגיש את הבקשה.

העד:                     זה תצהיר תשובה לבקשה, לא יודע אם זה לבקשה הזאת, אמרתי לך היו מספר לא קטן של בקשות.

עו"ד ליבאי:           אני לא יודע מה הזיקה בין נ46/ לבין המסמך שמבקשים.

כב' השופט:           ת46/.

עו"ד ליבאי:           סליחה, ת46/.

כב' השופט:           ת46/ הוא תצהיר תשובה לבקשה לסעדים זמניים שלווה בתצהירה של המתלוננת בתיק הזה, שהיא התובעת בתיק האזרחי, המבקשת בתיק האזרחי.

עו"ד ליבאי:           נכון כבודו, אלא שאינני יודע, כיוון שהתצהיר מוגש, הוא מוגש במנותק ללא כל סימונים של איזה תיק הוא.

כב' השופט:           איזה תצהיר?

עו"ד ליבאי:           התצהיר שהוגש ת46/. אני אינני יודע.

כב' השופט:           העד הוא שהפנה לתצהירים אם אני לא טועה.

עו"ד ליבאי:           לא, העד הפנה ואמר אני השבתי כך בתגובה למה שהיה בבקשה, איזה בקשה, העד אומר, כיוון שהוגשו מספר בקשות, בחזיתות שונות עמדתי, אני לא יכול כרגע לשייך את זה לבקשה מסויימת. לכן אני מבקש שהות לבדוק את הזיקה בין תצהיר זה כלומר למה הוא נועד, בתשובה לאיזה בקשה, שנית, אני מבקש לראות את המסמך שחברתי עומדת או רוצה להגיש מה יש בו ומה כלול בו, כי לכאורה אם היא רוצה להגיש אותו אך ורק משום שבסעיף 1 כתוב מה שכתוב, יכול להיות שאפשר להצטמצם בהגשת אותו דף בלי כל המכללת המלאה, כי אינני רוצה שהיא תהיה, הליך אזרחי שהוא לא חלק מהתיק האזרחי ואינני רוצה שזה יהיה פתח להתחיל להגיש בעקבות מסמך אחד תיק מסמכים וראיות נוספות מתיק אזרחי שהוא לא חלק מהדיון כאן והוא לא היה כאן בפנינו בפרשת התביעה גם כן, לכן מצד אחד אינני רוצה להלין דברים, מצד השני אינני רוצה להוסיף דברים שהם מעבר למה שראוי, לכן אני חושב שצריך להשאיר את העניין הזה בצריך עיון עד לישיבה הבאה לגבי קבילות מסמך נוסף ומימדיו של אותו מסמך אם נראה שהוא קשור או לא קשור לעניין, כי באופן כללי אם חברתי אומרת שהיה בהאשמה כללית אתה גנבת את הכספים בלי לעדכן אותה או משהו מעין זה, אז על זה באה תשובה לא נתתי את הכספים ולא הודיתי בפני המבקשת אף לא בפני באי כוחה, לא הודיתי,  כלומר, רואים שזה.

עו"ד קרמני:          טוב, אם זה נותן תשובה.

כב' השופט:           לא לדבר ביחד, גב' קרמני, לא להתלהב.

עו"ד קרמני:          אני לא אוהבת את זה.

כב' השופט:           רבותי.

עו"ד ליבאי:           אני מתנגד.

עו"ד קרמני:          אם אתה חושב שאתה נותן תשובה למה אתה מכניס תשובה לעד. אתה מכניס לו תשובה.

עו"ד ליבאי:           אני לא יודע, אני חשבתי שגמרת לחקור אותו על התצהיר, ועכשיו.

כב' השופט:           אני חושב שזה רב מהומה על לא מאומה.

עו"ד ליבאי:           נכון כבודו, גם אני חושב. אבל עם כל הכבוד אני לא חושב שזה עילה להכניס מסמך שהוא לא קביל ואני מתנגד.

כב' השופט:           ואם יכנס המסמך שהוא לא קביל הרי אני לא אתייחס לתוכן שלו לאמיתות התוכן שלו ואם אני אתייחס אליו, אני אתייחס רק לתצהיר ת46/, ככל שהוא נותן תשובה על אותו מסמך אם אותו מסמך הוא באמת המסמך שעליו ניתן ת46/, ולכן אני מחליט כן לקבל אותו, היה והוא, איך אומרים, ת46/, הוא זה שנותן לו את התשובה אני אתייחס אליו, היה ולא אני לא אתייחס אליו.

עו"ד ליבאי:           אנחנו שומרים על זכותנו להעיר.

כב' השופט:           היות ואתם גם כן הצדדים המעורבים בהליך האזרחי. אני מדבר על הנאשם. אז אני מרשה לו להאיר את עיני בישיבה הבאה שתתקיים, יבוא ויגיד לי יש לי את המסמך את הבקשה במספר בש"א כך וכך, אני אבקש לשייך את זה לתצהיר שלי ואז יבוא השלום על כולנו, ולא צריך לצעוק. גב' קרמני בתיקים מן הסוג הזה לא מכניסים תשובות בשום שלב. כי מה שיש יש ומה שנעשה נעשה. ת47/.

עו"ד קרמני:          שיק הראשון שאתה משכת, הוא שיק שמספרו הוא 011.

כב' השופט:           לפני שאנחנו עוברים על השיקים, יש דבר שהוא מקרין בפי ואני רוצה לקבל עליו תשובה לפני שאנחנו מתחילים עם החשבונאות הזאת, אני הבנתי דבר אחד, שהגברת סוזייב הגיעה לגיל 18 באיזה שנה?

עו"ד קרמני:          93'.

כב' השופט:           93' היא כבר היתה בת?

העד:                     שמונה עשרה.

כב' השופט:           זאת אומרת, מ93-' עד 96', אתה בעצם פעלת תחת.

העד:                     במסגרת נאמנות.

כב' השופט:           במסגרת נאמנות תחת צו של בית משפט?

העד:                     כן.

כב' השופט:           פסיקתא של בית משפט שנתן לך,

העד:                     שלוש שנים.

כב' השופט:           מתי הסתיימה הנאמנות?

העד:                     בינואר 96'.

כב' השופט:           ינואר 96'. טוב, עכשיו הסתדר לי, תמשיך.

עו"ד קרמני:          השיק הראשון שאתה משכת היה בינואר 95'. נכון?

העד:                     נכון.

ש:                        לפני חתימת ההסכם?

נכון.

ש:                        אני מציגה בפניך את העותק שנמצא בפנקסים, תעיין בו.

ת:                         כן.

ש:                        זה היה בתיק החקירה. אתה רשמת בספח הלוואה לארבעים וחמישה יום, נכון?

ת:                         זה מה שרשום.

ש:                        זה מה שאתה רשמת?

ת:                         אני רואה שגם יש פה מחיקה, אבל יש במסמך מה שכתוב.

ש:                        אתה מזהה את כתב ידך על המסמך?

ת:                         זה אני חושב שכתב ידי.

ש:                        כן, כתב ידך.

ת:                         כן.

ש:                        אני מבקשת להגיש, העד זיהה את כתב ידו.

כב' השופט:           ת48/.

עו"ד קרמני:          למה בהתחלה הלכת להלוואה לארבעים וחמישה יום?

העד:                     קשה לי לתת לך תשובה עכשיו, יכול להיות שזה היה חלק מהסדרת הדברים עד שתתבהר התמונה, גודל ההשקעה שתיכנס אליה, זה אולי מסביר מדוע נחתם ביולי ההסכם.

ש:                        נחזור לתצהיר שלך, בסעיף 10, אתה אומר ככה, 'עסיס כרתה הסכם באפריל 95', סליחה, אפריל 93', זה ת33/ שאנחנו מדברים עליו, שבתמורה להחזקת קבוצת הכדורגל עסיס תקבל זכויות לפיתוח מעטפת איצטדיון וינטר, ולאחר סיום בניית חלקו הראשון של הפרוייקט יוחכר השטח לעסיס ל25- שנה'. ואתה אומר כאן נוהל משא ומתן שטרם השתכלל לכלל הסכם להאריך את תקופת החכירה ל50- שנה, מזה אפשר להבין שחכירה ל25- שנה כן היה לך?

ת:                         זכות לחכירה ל25- שנה כן היה לי, אני מדגיש כל פעם את ההבדל בין חכירה ובין זכות לקבל חכירה, זכות לפתח ולקבל חכירה אחרי שנתיים שלוש של בניה.

ש:                        בסעיף 3 אתה אומר, לא הודיתי שהכספים ירדו לטמיון.

ת:                         נכון.

ש:                        אתה בוודאי מתכוון לפגישה שהיתה במשרדי עורכי הדין.

ת:                         אני מניח.

ש:                        ידוע לך שעורכת הדין ליאת הר ציון עדותה הוגשה בהסכמה לבית המשפט ושם היא אומרת שאתה אמרת שהכספים ירדו לטמיון.

ת:                         אני לא יודע מה אומרת עורכת דין ליאת בעדות שלה, אני מניח שאם את מצטטת את זה כך כתוב שמה, אני רק חוזר ואומר שלא אמרתי לא בשיחת הטלפון עם עורך דין ארדינסט ולא בפגישה שהכסף ירד לטמיון, הדבר היחידי שאמרתי ויכול להיות שזה פרשנות לדברים שאמרתי שלא נותר כסף. יכול להיות שזה הפירוש הכספים ירדו לטמיון. לא אמרתי באף שלב בשיחותי או בפגישותי עם ארדינסט וחברותא.

ש:                        ואתה לא יודע למה ההודעה שלה הוגשה בהסכמה?

עו"ד ליבאי:           היא אומרת ירדו לטמיון כלומר שלא נשארו כספים, זה מה שהוא אומר שלא נשארו כספים.

עו"ד קרמני:          את הכספים אתה העברת לחשבון של קבוצת הכדורגל, נכון? שאתה היית מורשה חתימה היחיד בחשבון הזה.

העד:                     כן.

ש:                        זאת אומרת שהכסף עבר מחשבון הנאמנות לעסיס לחשבון הכדורגל שבכל השלבים האלה הכסף היה בשליטתך המלאה?

ת:                         נכון.

ש:                        מה עשית עם הכספים?

ת:                         הכספים הועברו לקבוצת הכדורגל כפי שאמרתי לצורך פעילותה השוטפת כולל תשלומי שכר, זה כולל פיתוח איצטדיון, כולל רכישת שחקנים, השאלת שחקנים, מכוניות לשחקנים וכל מיני דברים אחרים.

ש:                        האם העברת כספים מחשבון הנאמנות לגורמים אחרים לא ישירות לחשבון של קבוצת הכדורגל?

ת:                         היה.

ש:                        אני אסביר את השאלה שלי כי יכול להיות שהיא לא ברורה. השאלה שלי האם כאשר לקחת כסף מחשבון הנאמנות העברת לעסיס מיד העברת את זה לחשבון הכדורגל, או שהכסף נשאר אצלך בחשבון, עשית איתו מה שאתה רוצה, החזרת הלוואות שהיו לך, עשית איתו כל מיני דברים, ואחר כך אולי העברת סכום מסויים שאין שום קשר ישיר הרי, לקבוצת הכדורגל.

ת:                         יכול להיות שלא בהכרח נכנס סכום עבר סכום מהנאמנות לעסיס ומיד יצא, לא בהכרח.

ש:                        למה?

ת:                         יכול להיות שעבר סכום, והיו הוצאות צפויות שלא התממשו, לכן לא הועבר הסכום, נשאר בעסיס.

ש:                        או שהיו לך צרכים אישיים שלך בעסיס, יכול להיות?

ת:                         לא, כפי שאת ראית אני השקעתי פי שניים וחצי מהסכום הזה.

ש:                        כי אני אתן לך דוגמא, ב25.1.95- אתה משכת 600,000, 350,000 העברת בשיק, אנחנו לא יודעים לאן אני מניחה ש, לא מתווכחת איתך, תעשה עם זה מה שאתה רוצה, אבל הכסף המשיך, שאר הכסף המשיך להישאר בחשבון עד שב8.2-, 264,000 שקל שימשו לפרעון הלוואה. ת13/. אם לקחת 600,000,

כב' השופט:           ת13/ איזה עמוד?

עו"ד קרמני:          אני מתייחסת לתאריך 25.1.95. זה דף מספר 1, 1 ב95-, זה מחולק לפי שנים. אני מראה לך שאתה לקחת 600,000, העברת בשיק 350.

העד:                     סליחה, אני מניח שאת בדקת שזה שיק שיצא.

ש:                        כן, בדקנו אותו. זה השיק שאני הראיתי לך.

ת:                         כן, הופקד.

ש:                        הופקד רק 350.

ת:                         הופקד 600.

ש:                        הופקד 300, ואחר כך אתה משכת בשיק 350 שקל והכסף שכב אצלך בחשבון?

ת:                         מה זה אצלי? הוא שכב בעסיס.

ש:                        בעסיס, זה לא אתה?

ת:                         לא, לא, כפי שאת רואה יש הוצאות לכל אורך הדרך, והועבר אחר כך סכום נוסף, סכום נוסף, הועברו הסכומים.

ש:                        יש הוצאות לאורך כל הדרך, מה זה יכול להיות ההוצאות האלה לשחקנים?

ת:                         לקבוצה. אבל יש פה, סליחה, בואי רגע, לאט לאט נראה את הסכומים, הכסף נכנס לעסיס, היה בעסיס אכן, היה בעסיס, והוצא בעסיס לפי הצרכים. לא מיד.

ש:                        מה זה הצרכים האלה? מה זה אותם הצרכים?

ת:                         העברת כספים לקבוצת הכדורגל, או פרעון ההלוואות של קבוצת הכדורגל וכל מה שקשור בזה.

ש:                        אבל אתה מסכים איתי שגם כשאתה אחר כך עדיין מוציא כספים 600 שקל, 3,000 שקל, 22 שקל אה זה עמלה.

ת:                         אלה הוצאות קרוב לוודאי של עסיס עצמה.

ש:                        של עסיס עצמה, אוקי. זאת אומרת שהיא מימנה את פעילות עסיס בלי קשר לקבוצת הכדורגל.

ת:                         עסיס זה היה קבוצה של החברה שדאגה לקבוצה של הכדורגל והיתה לה פעילות משלה גם כן, כפי שאמרתי הכספים נועדו ל, יכול להיות שיש פה תשלומים לארכיטקט אולי עושה המודלים אולי, או למודד, לעסיס היו הוצאות במהלך פעילותה שקשורות.

כב' השופט:           אני לא הצלחתי להבין את התשובה, היא שאלה אותך אם אין ניגוד אינטרסים בהסכם שאתה חתמת בינך לבינך, פעם אחת בשם דנה סוזייב נאמנות סוזייב לבין חברת עסיס, ואמרת שאין ניגוד אינטרסים כי אתה בעצמך השקעת שם אתה לא היית מסכן את ההשקעה, ואני אומר לך שזה לא נכון, כי בעצם היא נתנה הלוואה לחברת עסיס שחברת עסיס זה אתה בעצם. ולכן איך שלא תגלגל את זה יש בזה ניגוד אינטרסים מובהק.

העד:                     לא, לו הכספים של עסיס נועדו לשימושי, אבל מאחר והכספים היה צינור לביצוע עיסקה, ואי אפשר היה לא היה לא כדאי ולא נכון להעביר את ההלוואות ישירות למועדון הכדורגל מאחר וכפי שהסברתי ההחזר לא יבוא מהכדורגל, ההחזר יבוא מהפירות של עסיס, מהנכס, מפירות הנכס, לכן זה היה צינור להשקעות בפרוייקט. שכפי שאמרתי אני ביצעתי וגם הכספים האלה שימשו.

כב' השופט:           חוזי המכירה של נחלת יהודה איך נחתמו? מי חתם עליהם?

העד:                     סליחה?

כב' השופט:           נחלת יהודה?

העד:                     נחלת הלוי.

כב' השופט:           האדמות, אבן יהודה.

העד:                     אה, אבן יהודה?

כב' השופט:           מי חתם על החוזים?

העד:                     למיטב זכרוני אני חושב שאני חתמתי.

כב' השופט:           בתור?

העד:                     לפי זכרון.

כב' השופט:           בתור? בתור נאמן?

העד:                     בתור נאמן.

עו"ד קרמני:          אני מפנה אותך עכשיו לסכום הנוסף שאתה לקחת ב2.5- 600,000 שקלים.

העד:                     כן.

ש:                        די בסמוך לאחר מכן משכת 600,000 שקלים.

ת:                         כן.

ש:                        ושאר הכסף נשאר בחשבון שלך לפרעון הלוואות, לשיקים קטנים.

ת:                         יש פה משיכות, 212,000.

ש:                        לפרעון הלוואה.

ת:                         זה מתחדש כן. ויש פה תשלומים הלאה תראי, יכול להיות שבחודש מאי זה גלש לחודש יוני.

ש:                        למה אתה משאיר את הכסף אצלך?

ת:                         זה לא אצלי.

ש:                        תראה, אתה בחובה מאוד מאוד גדולה, אתה רצית לכסות את המינוס?

ת:                         עסיס עסיס, האינטרס שלי, עסיס הוא במועד, זה, מקביל לאינטרס של דנה, זה חברה שדנה בה יש לה אינטרס, ולכן את צריכה לראות את זה שלא לקחתי סכום אחד כנגד אחד, זה הוכנס לעסיס ולפי הצרכים של הקבוצה, מעסיס זה מוצא.

ש:                        מדבריך אני למדה, שהאינטרס של דנה לכסות את המינוס של עסיס, שבשנת 95' הגיע למאות אלפי שקלים.

ת:                         האינטרס של דנה שיהיה כסף שיוכל לעבור לקבוצת הכדורגל, זה היה המטרה מאחורי השקעת הכספים שיוכל לשמש את קבוצת הכדורגל שעסיס תוכל לממן את קבוצת הכדורגל.

ש:                        שמע, אבל קבוצת הכדורגל בינואר 95' לא היתה צריכה כסף, כמו שאתה לקחת ממנה, 600,000, נראה שמי שהיה צריך כסף בשנת 95' זה חברת עסיס.

ת:                         לפי מה?

ש:                        כי בינואר 95' שיק יצא ממועדון הכדורגל לחברת עסיס, ואני מפנה לת23/ ח' על סך 350,000 שקלים, זאת אומרת שבינואר 95' קבוצת עסיס גם קיבלה 350,000 שקלים מקבוצת הכדורגל, וגם קיבלה שיק על סך 600,000 שקלים.

ת:                         את יכולה להראות לי את השיק?

ש:                        כן. וזה אומר לי שעסיס היתה במצוקה באותו רגע משום שגם היתה צריכה לכסות את המינוס לדנה, גם לקבל החזר הלוואה מקבוצת הכדורגל, שקבוצת הכדורגל כנראה באותו זמן היה לה הרבה כסף, לא היתה זקוקה להלוואות אז מדנה.

ת:                         מתי היה השיק הראשון שנמשך?

ש:                        ב25.1-.

ת:                         נכון, ב19.1- קבוצת הכדורגל קיבלה 400,000 שקל, ולכן היה לה עודף, והיא העבירה אותו וזה הרי לצורך העניין כספים לעסיס.

ש:                        אז למה לקחת מדנה ששה ימים אחר כך 600,000 שקלים אם קבוצת הכדורגל נמצאת בעודף?

ת:                         באותה תקופה, ב19- היה כספים, לקראת סוף החודש כפי שראית יש הוצאות.

ש:                        במהלך כמה ימים?

ת:                         כן, בהחלט.

ש:                        אז למה להחזיר את הכסף, יש הוצאות אז למה להחזיר את הכסף?

ת:                         מפני שקודם כל מחזירים כדי שאף אחד מהגופים לא יעמוד במינוס, הכוונה היא להקטין את החבות במינוס, ומשתמשים בכסף לפי הצרכים.

ש:                        אז אני אסביר לך למה לדעתי נלקח הכסף מדנה, משום שבעצם רואים שהכספים כאן עושים, הם לא בקו ישר כמו שאמרנו קודם, שבקו הישר הזה אתה שולט, אלא הם עושים מעגל חזרה לכיס שלי, חוזרים חזרה לעסיס, ולא רק זה אלא גם יש כאן שיקים משנת זה ת23/ כל השיקים, משנת 2002, שקבוצת הכדורגל משלמת לך ישירות ידין מכנס עשרות אלפי שקלים.

ת:                         סליחה.

ש:                        לא מעסיס, לא הלוואה, לידין מכנס.

ת:                         סליחה, כשלוקחים חלק ממסמך זה מה שרואים בו, זה כספים ש, כסף שנלקח כהלוואה ספציפית למועדון הכדורגל ממקור אחר, שאני עשיתי בו ניכוי שיקים, וזה נועד להחזיר את הכסף של ניכוי השיקים האלה.

ת:                         אבל למה זה לידין מכנס?

ת:                         מפני שמי שיכול לנכות את השיקים זה אני, עשיתי ניכוי שיקים לשיקים של מועדון הכדורגל.

ש:                        רגע, אתה היית חייב כסף לאיזה שהוא גורם?

ת:                         לא, לא, גורם,

ש:                        הקבוצת כדורגל היתה חייבת כסף לאיזה שהוא גורם?

ת:                         כן.

ש:                        אז למה לא לתת שיק לאותו גורם להוציא כסף?

ת:                         מפני שכפי שאני אמרתי, אני ניכיתי את השיקים בבנק, בנק זה היה למיטב זכרוני בבנק הבינלאומי בסניף אמירים בהרצליה, ניכיתי את השיקים של עסיס, של המועדון.

ש:                        לא הבנתי את העניין אני מצטערת, אני לא מבינה למה צריך לנכות שיקים כשאפשר להוציא שיק ישיר לגורם שחייבים לו כסף?

ת:                         אי אפשר היה, בתקופה שנוכו השיקים בבנק הבינלאומי באמירים לא היה כסף לקבוצת הכדורגל, והשיקים של קבוצת הכדורגל שימשו לגייס כסף על ידי זה שעשינו ניכוי שיקים האלה בבנק הבינלאומי, כשהגיע מועד הפרעון של אותו ניכוי הייתי צריך להחזיר את הכסף, והכסף שם נעשה על שמי האישי, ולכן לקחתי את הכסף הזה והחזרתי אותו, זה כספים שנכנסו למועדון והוחזרו על ידי המועדון.

ש:                        זאת אומרת שאתה, לא זאת אומרת לא רק מזה, אבל אתה כספים של דנה בעצם השתמשת בהם כדי להחזיר חובות בשוק האפור.

ת:                         זה לא כספים של דנה.

ש:                        זה לא כספים של דנה?

ת:                         זה לא שוק אפור, זה בנק בינלאומי זה לא שוק אפור.

ש:                        למי היית חייב כסף?

ת:                         זה אני מסביר לך.

ש:                        למי היתה ההלוואה?

ת:                         ההלוואה?

ש:                        ממי היא ניתנה?

ת:                         מהבנק הבינלאומי.

ש:                        מהבנק הבינלאומי?

ת:                         כן.

ש:                        אני מבקשת מבית המשפט לקבל את ת11/ מז', מח' ו-מט', כי אני רוצה את העותק המקורי. אני מציגה בפניך שלושה שיקים ת11/ מז', מח', ו-מט', שיקים שנמשכו מהחשבון של הנאמנות, הם מופנים למפקיד ייזום והם הוסבו לגל יוסף.

ת:                         הם הוסבו, כן, זה כסף של מועדון הכדורגל, מועדון הכדורגל בשנת 2002 נכנס למצוקה, מצוקה כספית, ואנחנו המועדון לווה כסף מגל יוסף, והשיקים האלה הוחזרו לגל יוסף עבור חוב של מועדון הכדורגל.

ש:                        השאלה שלי אם בשלב הזה אתה כבר אמרת לדנה, את כבר לא משקיעה בפרוייקט נדל"ן אלא את משקיעה כרגע בהחזרת חובות בשוק האפור?

ת:                         לא, זה אותו הדבר, זה כסף של עסיס שהוחזר עבור קבוצת הכדורגל, זו היתה השקעה במסגרת קבוצת הכדורגל.

ש:                        שלושה שיקים נוספים ת11/ מד', מה' ו-מו', נמשכו מהחשבון של הנאמנות והופקדו בחשבון שלך, חשבון של המפקיד, אני מציגה לך את ת19/, השיקים האלה הוגשו לבית המשפט, ואחרי השיקים האלה הוכנסו לחשבון מה אתה עושה, 300,000 מושך בטופס, של 120,000 מושך בטופס, 25,000 גם כן, 80,000 גם, 40,000, סליחה 40,000 זה הפקדה ואחר כך יש את המשיכה, בוא תסביר מה עשית עם הכסף שמשכת במזומן, סכום כולל של כחצי מיליון שקלים שהועבר מהנאמנות.

ת:                         התאריך הוא?

ש:                        מנובמבר 2001.

ת:                         2001, זו תקופה שחשבונות הבנק של מועדון הכדורגל נחסמו ואלה תשלומים ששולמו לשחקני הכדורגל והם מופיעים בדו"ח הכספי שהוגש דרך הרשות לבקרת הכספים.

ש:                        ואני מבינה שבשלב הזה גם חשבת שמדובר בהשקעה יעילה של כספים.

ת:                         חשבתי שמדובר בשימור האחזקה בקבוצת הכדורגל, ולשימור הזכויות במתחם וינטר. היתה חשיבות לשמר את פעילות קבוצת הכדורגל.

ש:                        מה היה השכר טרחה שלך כנאמן?

ת:                         סדר גודל של אם אני מדבר על ממוצעים 3,000 שקל לחודש, היו תקופות שהיו סכומים יותר גדולים, היו תקופות שלא היו תשלומים בכלל.

ש:                        מי היה קובע את השכר טרחה?

ת:                         אני הייתי קובע את השכר טרחה?

ש:                        למה?

ת:                         לפי היקף לפי היקף הפעילות.

ש:                        ואתה חושב שמותר לך למשוך כסף כראות עיניך כשכר טרחה או שאתה חושב שאתה חייב לקבל אישור של הלקוח.

ת:                         אני חושב שאני רשאי לקבוע, למשוך כסף כשכר טרחה, ובנאמנות במסגרת סכומים של נאמנות, בהחלט.

ש:                        בינואר 95', אתה לקחת שכר טרחה של 84,000 שקלים.

ת:                         כן.

ש:                        ובמרץ 95' משכת עוד 114,000 שקלים כשכר טרחה.

ת:                         כן.

ש:                        לא שומעים.

ת:                         כן, אני אומר, אם את אומרת, אני לא, את השיק של מרץ את אומרת 114,000 אני מוכרח להודות שאני לא, את אומרת שרשום כשכר טרחה.

ש:                        הנה אני אראה לך את זה, הנה זה העותק של הפנקס, שכר טרחה עיסקת אבן יהודה.

ת:                         כן.

ש:                        קיבלת שכר טרחה של 114,000 שקלים בגלל שביצעת עיסקה. מאוד יפה.

ת:                         נכון.

ש:                        קיבלת שכר טרחה של 114, אתה מאשר את הדברים האלה?

ת:                         כן, בהחלט, עיסקה של חמישה מיליון ששה מיליון שקל, אני חושב שזה שכר טרחה הוגן והגון ולא גרוע.

ש:                        נכון, אז למה אתה מספר לנו שאתה מקבל 3,000 שקל?

ת:                         מפני שאם תקחי את כל סכומי שכר הטרחה שקיבלתי מ93-' עד 2002 אז תראי שהממוצע הוא 3,000 שקל בחודש

ש:                        אתה עשית ממוצע כזה?

ת:                         פחות או יותר.

ש:                        ואם לא היו עיסקאות לא היית לוקח שכר טרחה?

ת:                         הייתי לוקח שכר טרחה? תראי שנתיים לא לקחתי אפילו אגורה אחת שכר טרחה.

ש:                        אני אגיד לך למה שנתיים אחר כך לא לקחת שכר טרחה, ונראה אם תאשר את התזה שלי, כי שנתיים אחר כך כבר גנבת כספים על זה אתה לא יכול לקבל שכר טרחה, יש גבול לכל תעלול.

ת:                         גם ב95-' לא הייתי צריך לקחת שכר טרחה לפי התזה שלך.

ש:                        לא, אתה לקחת את השכר טרחה לפני גניבת הכסף.

ת:                         ב95-' לפי התזה שלך כבר משכתי כספים.

ש:                        לא, את השיק הראשון, אנחנו מדברים על השיק הראשון והשלישי, שכר טרחה, ברגע שהתחלת למשוך כספים, אמרת אני גונב אותה, אני גם אקח שכר טרחה?

ת:                         לפחות זה נשמע כאילו נהגתי בהגינות גדולה מאוד, אני מודיע חגיגית שלקחתי שכר טרחה כשחשבתי שמגיע לי שכר טרחה, ותראי שבשנים אחר כך לקחתי שכר טרחה. באותן, גם באותן שנים לקחתי שכר טרחה.

ש:                        לא לקחת.

ת:                         לקחתי.

ש:                        אתה יכול להציג את השכר טרחה? כי אנחנו לא מצאנו שכר טרחה, רק בשנת 99'.

ת:                         אני חושב שאני לא רוצה מהזכרון אבל אני חושב שגם ב99-' וגם ב2000-.

ש:                        זה אותו שיק שאתם תיקנתם שהועבר אליך.

ת:                         וגם ב2000- וגם 2001 לקחתי שכר טרחה, והממוצע לעשר השנים לתשע השנים הוא בערך 3,000 שקל לחודש כאשר זה כולל טיפול בעיסקאות.

ש:                        יכול להיות שבשנת 99' לקחת שכר טרחה בגלל שכבר החזרת כסף.

ת:                         טוב, את,

ש:                        טוב, נעזוב את זה. אשתך ידעה על כך שאתה מושך כל כך הרבה כספים לטובת קבוצת כדורגל?

ת:                         אשתי לא היתה מעורה בנושא הכדורגל והספורט שלי.

ש:                        למען האמת היא גם התנגדה לכך, נכון?

ת:                         היא חשבה שאני צריך להקדיש יותר זמן לעסוק בעריכת דין מאשר לעסוק בתחומי הספורט.

ש:                        עכשיו, המשרד שלך הוא יחד עם אשתך?

ת:                         לא, הוא פיזית ממוקם אנחנו באותם, באותו מבנה, אבל כל אחד יש לו משרד משלו, היא ממשיכה את המשרד שהיה לה עם אביה, ואני במשרד שלי מ75-' עצמאי לבד.

ש:                        יש שרותי משרד משותפים?

עו"ד ליבאי:           כבודו, אני לא מבין מה רלוונטי כרגע בקו הזה, יכול להיות שזה משרת מטרות בתיק אזרחי מסויים, אבל אני לא מבין מה השייכות פה.

עו"ד קרמני:          לא, לא, לא, אין לי שום כוונה כזאת. השאלה שלי האם היית נותן לפקידה במשרד שלך להדפיס הסכם אימוץ והסכם הלוואה ומסמך כוונות ומסמך, האם אשתך היתה יכולה לדעת שאתה מדפיס את המסמכים האלה במשרד? והאם זאת הסיבה שבעצם הדפסת את כל המסמכים אצל רון חיימובסקי?

העד:                     אני מודיע חגיגית שאת מערבת מין בשאינו מינו, המסמך הזה, הודפס ב95-', חיימובסקי זה 93', איך את קושרת בין השניים בכלל?

ש:                        אתה הצגת מסמכים שרון חיימובסקי, טענת שהוא ערך אותם והדפיס את זה אצלם, רון חיימובסקי עמד כאן ואמר הוא השתמש במשרד שלי בשירותי מזכירות, ואני נותנת לך סיבה מאוד מאוד טובה, למה לעשות את זה במשרד?

ת:                         את רק לא מקשרת את הדברים, לא רון חיימובסקי, רון חיימובסקי דיבר על המסמכים משנת 93', ואת מדברת פה על מסמך משנת 95'.

ש:                        לא, לא מדברת על הסכם היזמים. אני מדברת עכשיו על ההסכמים של שנת 93'. כן.

ת:                         לא, הודפסו חלק מהם במשרדי.

ש:                        השאלה היא למה הם לא הודפסו במשרדך?

ת:                         בבקשה?

ש:                        למה הם לא הודפסו במשרדך?

ת:                         חלק הודפס במשרדי. חלק המסמכים, המסמך היסודי של אפריל 93' הודפס במשרדי.

ש:                        ומה יש לך להגיד על הטענה של רון חיימובסקי שאתה היית מדפיס אצלו במשרד, משתמש בפקידה שלו כפקידה שלך?

ת:                         התשובה שלי היא חד משמעית, היה אותו הסכם שבו עשינו את התיקונים, כשעשו את התיקונים הייתי נוכח במשרד כשהדפיסו את התיקונים. לא עשיתי שום,

ש:                        היית נוכח בעצם ליד המזכירה.

ת:                         לא עשיתי שום מסמך שהכנתי אותו ובאתי להדפיס אותו ובאתי להדפיס אותו אצל חיימובסקי, חד משמעית, ואשתי לא עומדת אחרי הפקידות כל הזמן, כך שב95-' אם עשיתי מסמכים או לא עשיתי היא לא רואה.

ש:                        בשנת 2002 דנה קיבלה סכום של 730,000 שקל, אני אציג לך את השיק, אתה זוכר את השיק הזה?

ת:                         כן, בהחלט.

ש:                        מדובר בנ8/. למה היא קיבלה את השיק הזה?

ת:                         זה היה חלק מהכספים שהיא היתה זכאית לקבל מעיזבון סבתה.

ש:                        ומה עשית עם השיק הזה?

ת:                         מסרתי אותו לדנה.

ש:                        למה לא הפקדת אותו בנאמנות?

ת:                         כי אני חשבתי בשלב הזה, עוד קודם לכן אמרתי לדנה שהגיע זמן שהיא תהיה אחראית לכספיה, חשבתי שזאת הזדמנות טובה לתת לה את הכסף כדי שהיא תתחיל, הדרכתי אותה מה לעשות כדי שהיא תתחיל לנהל את עסקיה.

ש:                        אז זאת הזדמנות מצויינת, סוף סוף אתה חושב שדנה צריכה להיכנס לעניינים, למה להוציא אותה מהעניינים, אז עכשיו סוף סוף יש לך הזדמנות מצויינת לספר לה על הכל, עשית את זה?

ת:                         לא, לא באותו מועד. באותו מועד אני העברתי לה את הכספים, כדי שיהיה לה, הדרכתי אותה מה לעשות עם הכספים, לפתוח חשבון לבד, וכל מה שקשור בזה, שלא לערב חשבון עם האחרים. אני נתתי לה את הכסף, זה גם כבר לא עשיתי טוב?

ש:                        דנה סיפרה בחקירה שלה, שאתה נתת לה את השיק ואמרת לה, דנה, נגמרים המזומנים. תתחילי לדאוג לעניינים שלך.

ת:                         נכון.

ש:                        זה היה?

ת:                         כן.

ש:                        סיפרת לה למה נגמרים המזומנים?

ת:                         לא, אמרתי לה תדעי לך שנגמרים המזומנים, תתחילי לנהל את ענייניך. עד אותו מועד מידי חודש עד אוגוסט 2002, דנה קיבלה כספים מהנאמנות, כל חודש, את כל הכספים שהיא היתה זקוקה להם היא קיבלה חודש בחודשו עד אוגוסט 2002, לא היה לה חסר ולו פעם אחת של כסף עד אוגוסט 2002, שהיא קיבלה את השיק של 730,000 שקל. לא לה ולא למשפחה האומנת.

עו"ד קרמני:          אדוני, אפשר אולי לעשות הפסקה של עשר דקות, החקירה שלי היא מאוד קצרה.

כב' השופט:           עשר דקות? אוקי. נעשה הפסקה של עשר דקות.

המשך חקירת העד:

ש:                        דנה סיפרה בעדות שלה על פגישה שהיתה בינך בינה וארז, אתה מאשר את הדברים כפי שהיא הציגה אותם מה שהיה בפגישה?

ת:                         תזכירי לי, אני אסתכל ואני יכול להגיד לך.

ש:                        אני אגיד לך מה היא מספרת, היא מספרת שהיא התקשרה אליך ואמרה לך שהיא רוצה להיכנס לעניינים, ולקחת אחריות.

ת:                         כן.

ש:                        ואז היא פנתה אליך כמה פעמים, רצתה שתיפגשו, ואתה הזמנת אותה ובסופו של דבר היתה פגישה שארז היה נוכח, בפגישה הזאת היא ביקשה ממך דף חשבון, משהו, איזה שהוא דיווח, ואתה אמרת לה שרק עוד כמה זמן אתה תוכל להיות יותר מאורגן ולתת לה דיווח, ואמרת לה שנשארו לה כמה מאות אלפי שקלים ובהמשך התקשרת אליה ואמרת לה נשארו לך כמה מאות אלפי דולרים, זה נכון שזה היה?

ת:                         היתה פגישה כזאת שאני ביקשתי עוד מדנה שתבוא לבד, מפני שלא ידעתי אז, אם היא רוצה או לא רוצה שארז ידע את הפרטים, לכן גם בפגישה ש, למרות זאת היא באה עם ארז, לכן הייתי מסוייג ולא ידעתי אם אני יכול להגיד את הדברים או לא, ואחר כך עידכנתי את זה, עידכנתי אותה.

ש:                        בפגישה הזאת דנה שאלה אותך תגיד מה קורה עם הפרוייקט המשלב ספורט ונדל"ן.

ת:                         אני לא זוכר.

כב' השופט:           סליחה?

העד:                     אני לא זוכר אם היא שאלה.

עו"ד קרמני:          למה אחרי שארז הלך ודיברת איתה בטלפון ואחרי זה היתה ביניכם אם אני לא טועה עוד פגישה או שיחה לפחות טלפונית ועדיין למרות שארז לא היה נוכח, לא נתת לה שום מידע לגבי המצב הכספי שלה.

העד:                     מפני שכפי שאני אמרתי, רציתי לתת מידע מקיף כולל ומדוייק ולא על סמך הזכרון, אלא על סמך המסמכים, שהמסמכים היו בסוף ההכנה, הנהלת החשבונות הוכנה, הייתי צריך שבועיים שלושה כדי לשים את הכל יחד, הייתי אז עסוק כפי שאמרתי בנושא הצלת הקבוצה.

ש:                        אתה זכרת אז שכמה מיליוני שקלים שלה הועברו לקבוצת הכדורגל?

ת:                         זכרתי שהועברו סכומים נכבדים לקבוצת הכדורגל.

ש:                        אז למה לא אמרת את זה על סמך הזיכרון?

ת:                         מפני ש,

ש:                        הרי זה נכון.

ת:                         מפני שהשיחה לא היתה בכיוון הזה, השיחה היתה כדי לדעת מתי היא מקבלת את הפירוט החשבונות. לפירוט החשבונות ביקשתי את השבועיים שלושה כדי להכין אותם.

ש:                        זאת התשובה שלך.

ת:                         כן.

ש:                        אתה טוען שאתה אתה מאשר את משיכות הכספים שבוצעו לפי כתב האישום עם תיקונים, אבל אתה טוען שאתה החזרת לה כספים, ואני עשיתי חישוב של כל הכספים שאתה אמרת, וזה יוצא בסך הכל כמיליון ומאתיים אלף שקלים.

ת:                         לא, אני חושב שמה שכתבתי בתשובה לכתב האישום זה מדוייק ובדוק על סמך הנהלת החשבונות.

ש:                        גם עכשיו היו בפניך מסמכי הנהלת החשבונות, ואמרת שבשנת 99' 212, שנת 2000, ו2001-, 512, ו243-, בשנת 2002 165, סך הכל זה יוצא פחות ממיליון וחצי.

ת:                         אני אסביר לך איפה הטעות שלך.

ש:                        כן.

ת:                         את לקחת את הקטע שפרופ' ליבאי חקר אותי על השנים האלה, את לא לקחת את השנים הקודמות שהוא חקר אותי יום קודם, או במועד מוקדם יותר, אם תסכמי גם את השנים מ95-' עד 2001 תקבלי את הסכום שאני אמרתי.

ש:                        ויש לך מסמכים שמוכיחים את החזרת הכספים?

ת:                         כן, יש אצלך גם כן.

ש:                        מה?

ת:                         מסמכי הנהלת החשבונות.

ש:                        מסמכי הנהלת החשבונות לא מוכיחים שום דבר, כי ככה כבר הייתי מצליחה להוכיח את כתב האישום לפי מסמכי הנהלת החשבונות.

ת:                         מסמכי הנהלת החשבונות,

ש:                        ברגע שהוחזר כסף הוצא שיק, שיק הוצא ממך לדנה, יש לך את השיקים האלה?

ת:                         לצערי כל המסמכים, כל השיקים נמצאים בידי התופסים של הזה, יש אבל בהנהלת החשבונות של דנה, ובדפי הבנק של חשבון הנאמנות יש כניסה של כל הסכומים האלה לחשבון הבנק כפי שאמרתי כל השיקים בנאמנות היו או בשיקים או כל כסף נכנס לחשבון, לכן גם כל הסכומים שהוחזרו מופיעים בדפי החשבון אחד לאחד.

ש:                        האם הכספים האלה שהוצאו בשיקים, האם אתה לא יכול לצלם את השיקים האלה? להראות לנו?

ת:                         אני יכול כל מסמך שמופיע בהנהלת החשבונות אני יכול להביא את האסמכתא שלו.

ש:                        אתה תעשה את זה?

ת:                         בהחלט. אין שום קושי.

ש:                        וכמה בסך הכל אתה החזרת? אתה אומר מיליון וחצי.

ת:                         אני לא זוכר את הסכום המדוייק, בין תשעה מיליון שלוש מאות למה שכתוב בכתב האישום זה החזרתי, זה כתוב נדמה לי בסעיף התשובה.

ש:                        זה יוצא יותר משני מיליון. הפער הרי הוא יותר משני מיליון.

ת:                         אני לא רוצה להגיד בעל פה, אבל זה כתוב בתשובה לגיליון האישום, אז אם תראי שם זה נעשה.

ש:                        בתשובה לגיליון האישום כתוב סכום של למעלה ממיליון חמש מאות אלף.

ת:                         נכון.

ש:                        מה זה מיליון וחמש מאות אלף? שני מיליון.

ת:                         אם אני הגעתי לתשובה של תשעה מיליון שלוש מאות אז זה ההפרש בין מה שאתם טוענים מה שאני טוען.

ש:                        אז איך אתה מסביר את ההפרש בין מה שכתוב בתשובה לכתב האישום לבין מה שאתה אומר עכשיו.

ת:                         אם תקראי את כתב האישום, תשעה מיליון שלוש מאות ואני אומר מספרים בעל פה, פחות אחת עשרה אלף ושלוש מאות.

ש:                        זה שני מיליון.

ת:                         לא, כל זה מופיע בספרים, ההבדל הזה מופיע בספרים.

ש:                        שני מיליון או מיליון וחצי?

ת:                         מעל מיליון וחצי, בדיוק? למה, יש את הנתונים אני לא רוצה סתם לקחת נתונים באוויר.

ש:                        זאת אומרת שאנחנו כרגע לא יכולים להסתמך על העדות שלך בנושא הזה, אתה תצטרך להביא,

ת:                         אם תתני לי את הנהלת החשבונות, הוגשו מסמכים, את רוצה שאני אגיד מהזכרון דברים שמונחים לפניך? מונחים לפניך החשבונות.

ש:                        בפני?

ת:                         כן.

ש:                        בפני לא כתוב מאיפה השיק נכנס, אם אתה רוצה להראות לנו שאתה החזרת שיקים אנחנו נשמח לראות את זה.

ת:                         בהחלט, בפניך כתוב, למה לא כתוב, בהנהלת החשבונות כתוב מפורש מעסיס, מעסיס לידין, מעסיס, מעסיס, כתוב.

כב' השופט:           מר ליבאי, אתה מוזמן לעזור לו באיזה מסמך, באיזה מוצג. בנ', בת', על מה אנחנו מדברים?

העד:                     כבודו, אנחנו מדברים על החשבונות שהוצגו אתמול שבהם יש פירוט של דפי החשבון של הנאמנות מ95-' עד 2001.

עו"ד קרמני:          אז אולי זה יהיה שוק בשבילך, אבל כרגע אבל ברגע שמופיע בדפי חשבון שיצא שיק, אי אפשר לדעת לאן השיק הזה יצא.

ת:                         אני מדבר פה על שיק שנכנס, לא על שיק שיצא.

ש:                        הוא יצא ממך לדנה.

ת:                         הוא נכנס לחשבון של דנה.

ש:                        אז אתה יכול להראות שיש שני מיליון שקלים שיצא מהחשבון שלך לחשבון של דנה?

ת:                         כן. כן. הנה נעבור את הניירות אחד אחד ותוכלי לראות את זה.

ש:                        לא, אתה מסתכל עכשיו על מסמכי הנהלת החשבונות שגם אני יכולה להדפיס אותם, זה לא מוכיח כלום.

ת:                         את רוצה, לא יהיה בעיה, קושי, להמציא לכל מה שמופיע בהנהלת החשבונות את האסמכתא שתומכת בכך, אין שום קושי, כל משיכה והחזרה פה היא על סמך מסמך.

עו"ד ליבאי:           אני מבקש את רשות בית המשפט לעשות כן גם בתום עדותו. כמובן בידיעת התביעה.

כב' השופט:           אין שום בעיה.

עו"ד קרמני:          עכשיו אתה אומר שבפגישה בשיחה עם יורם ברג, אתה רצית זמן, ובגלל זה לא אמרת לו את האמת, יורם שאל אותך, תגיד דנה סיפרה לי שאתה משקיע באיצטדיון, מה קורה עם הכסף הזה?

העד:                     לא.

ש:                        לא אמר לך.

ת:                         יורם שאל אותי אם כסף הועבר למועדון הכדורגל, לכוח רמת-גן, הוא לא הזכיר את דנה בהקשר הזה, הוא שאל את השאלה.

ש:                        עכשיו תסביר לי איך התשובה שאתה נותן, תשובה של רציתי זמן, היא נותנת מענה לשאלה שלי, למה באותו רגע לא אמרת לו, שמע, יש איזה שהוא פרוייקט שאני משקיע שנים עשר מיליון שקל, דנה יודעת מזה, אתה לא מעורה בדברים האלה, דנה יודעת שאני השקעתי, למה לא אמרת לו את הדברים האלה, למה צריך זמן? איך זה קשור לאני צריך זמן?

ת:                         אני אסביר לך, כל תשובה שהייתי נותן היתה תשובה חלקית בלבד, ממילא הנושא היה נשאר תלוי באוויר ולא פתור, כדי לא לתת דברים חלקיים, וליצור את הרושם שיש חלק מה עם החלק האחר, ביקשתי בסך הכל לא חודשים ולא שנים, שבועיים שלושה כדי להגיש מסמכים מסוכמים מבוססים על הנהלת החשבונות שהיתה כבר מוכנה, ונתפסה על ידי, ונמצאת בעצם אצל עורכי הדין של דנה.

ש:                        העניין הוא שאתה כן נתת לו תשובה מסויימת, אתה כן בחרת להגיד לו הכסף נמצא בחו"ל, אז למה בחרת לשקר במקום להגיד את האמת, לא אמרת לו אני לא אומר לך כלום, אמרת הכסף נמצא בחו"ל.

ת:                         סליחה, הוא שאל יש כסף גם בחו"ל, אמרתי גם יש כסף בחו"ל, להגיד לך שזו התשובה הכי חכמה, בהחלט לא.

ש:                        זה תשובה נכונה?

ת:                         התשובה לא נכונה.

ש:                        אז למה שהוא שאל אותך יש כסף בהכוח רמת גן מושקע, היית אומר לו גם כן כן.

ת:                         אז היו באות השאלות האחרות שלא היה לי עליהן תשובות מוכנות, הדברים עוד לא היו מוכנים, להגיד לך שזה תשובות חכמות? הן לא חכמות, אני לא מתגאה בהן.

ש:                        יש כאן מסמך שגם אתה וגם אני מסכימים זה נ10/ שהוא מסמך מזוייף?

ת:                         בבקשה?

ש:                        נ10/, זה המסמך שנחתם לכאורה על ידי האגודה, אנחנו טוענים שהוא מסמך מזוייף, נכון?

ת:                         כן.

ש:                        אתה הגשת.

ת:                         מי זה אנחנו טוענים?

ש:                        גם אני וגם אתה.

ת:                         אני לא טוען שהוא מסמך מזוייף.

ש:                        אתה לא חושב שזה מסמך מזוייף?

ת:                         אה, סליחה, חשבתי שאת מדברת על המסמך הקודם.

ש:                        לא.

כב' השופט:           יש כמה?

העד:                     יש אחד כבודו.

כב' השופט:           למה? שניים, מסמך אחד שחסרה בו חתימה.

העד:                     הוא לא מושלם, יש בו חתימות ואחר כך יש חתימות נוספות.

כב' השופט:           אם הולכים לפי הגדרה של חוק העונשין של מה זה זיוף אז זה יכול להיכנס לזה.

העד:                     מדוע? זה דבר שנעשה.

כב' השופט:           זה נחזה את אשר איננו.

העד:                     בתחום האזרחי נעשה, לא חותמים על מסמך באותו זמן.

כב' השופט:           לא נתווכח על זה נמשיך.

העד:                     לא חותמים על מסמך באותו זמן, חותמים אנשים שונים על העתקים שונים בכלל ואחר כך מצרפים אותם יחד, יש מסמכים עם חתימה אחת ועשרה מסמכים עם עשר חתימות ועל כל אחד מהם חתימה אחת זה הופך למסמך שלם. השאלה היתה אם המסמך הזה מזוייף?

עו"ד קרמני:          כן, מזוייף, נכון?

העד:                     אם החותמים עליו מעידים, אלה שאמורים להיות חתומים עליו מעידים שהמסמך מזוייף, אני בהחלט מקבל את זה.

כב' השופט:           מי זה הם?

העד:                     האדונים חיימובסקי, דושט, ושדמי, שכפי שיש מסמך נוסף שעליו אני לא יודע איזה זה, יש מסמך נוסף שעליו כתב חיימובסקי מסמך זה מזוייף, לא אני חתמתי, הוא התקשר עם דושט ואישר גם בשם דושט שהוא לא חתם, שדמי אישר אחר כך שהוא לא חתם.

עו"ד קרמני:          בפני מי הם עוד אישרו שהמסמך הזה הוא מזוייף?

העד:                     בבקשה?

ש:                        בפני מי, אתה אומר שהם אישרו בפניך בכתב על המסמך.

ת:                         לא בפני, בפני המנכ"ל של קבוצת הכדורגל, מועדון הכדורגל. הם ישבו בפניו, יש את זה כתוב.

ש:                        יש עוד איזה שהם גורמים שהם טענו בפניהם שהמסמך מזוייף? למשל במשטרה?

ת:                         לצערי לא.

ש:                        אני מחזיקה כאן, אתה קראת את החומר שהיה בתיק החקירה.

ת:                         תיק חקירה איזה?

ש:                        נגדך.

ת:                         לא יודע אם את כל חומר החקירה אבל קראתי.

ש:                        גם דושט, וגם אפרים, אמרו שהמסמך הוא מזוייף וזאת לא החתימה שלהם, נכון?

ת:                         נכון.

ש:                        עכשיו תסביר לי למה בכל זאת מצאת לנכון ב27.3- לפנות בכתב לשני עדי תביעה, שלושה, אז גם שדמי היה רשום כעד תביעה אך הוא לא העיד בסוף, מצאת לנכון לפנות לשלושה עדי תביעה באופן ישיר ולבקש מהם שיגישו תלונה במשטרה, כאשר הם כבר מסרו במשטרה שהמסמך מזוייף, אבל גם זה לא משנה, אלא כאשר אסור לך ליצור קשר עם עדי תביעה.

ש:                        אני מוכרח לומר שני דברים, האחד, אני יצרתי איתם קשר מיד אחרי שהמסמך המזוייף הוכח כמזוייף, תלונה במשטרה, במשטרת רמת-גן, משטרת רמת-גן אמרה לי אנחנו לא יכולים לטפל בתביעה, בתלונה שלך, אם אלה שחתימתם זוייפה לא יבואו ויגישו בעצמם תלונה גם כן, ומאחר ופניתי אליהם מיד אחרי זה שיגישו תלונה במשטרה, בדקתי אחרי חצי שנה במשטרת רמת-גן, אמרו לי טרם הגישו תלונה, שלחתי להם את המכתב, אני מצטער, לא הסתכלתי, אני ראיתי את העניין הזה ולא שום דבר אחר.

ש:                        אז קודם כל שאלה ראשונה, למה בכלל אתה מכריח אנשים להגיש תלונה במשטרה?

ת:                         אני אסביר לך מדוע, יש מסמך שנשלח לאורי דורי, שבו טוענים בצורה בוטה מה שטוענים, כן, מפחידים אותו, טוענים האנשים שהם לכאורה חתומים עליו, לא חתמנו, יש לי עניין רב לדעת למי היה עניין לשלוח מכתב כזה ולטרפד את העיסקה עם דורי.

ש:                        ואיך אתה חושב שהעדויות של חיימובסקי או הגשת המסמך הזה יבהירו את השאלה מי זייף את החתימה?

ת:                         אז אני אסביר לך, מאחר ואני לא חוקר, המסמך הזה נשלח כפי שכתוב אליו מבית הדואר ברמת-גן, לו הוגשה תלונה על ידי האדונים חיימובסקי ואחרים מיד כשזה היה טרי, יכול להיות שהיה אפשר בבית הדואר ברמת-גן לרענן את זכרונו של פקיד ולהביא איזה פרצוף מוכר ברמת-גן היה אצלך בתאריך הזה, אפשר היה, כל החומר היה טרי, אפשר היה לבצע חקירה כהלכתה, אני מוכרח לומר שלו היה בא אלי מישהו מראה לי מסמך שנשלח לגורם שלישי ועליו חתימתי שהיא לא חתימתי שהיא זוייפה, אני, לא היו צריכים להאיץ בי, הייתי רץ למשטרה כדי להתלונן, מאוד מוזר לי שלמרות פניותי הם לא עשו למשטרה עד עצם היום הזה לפי מה שאני יודע.

ש:                        מה שמוזר לי זה למה לא אמרת למשטרה, כן, הם כן אמרו שהמסמך מזוייף. להפנות את שתי ההודעות של אפרים דורשט ושל רון חיימובסקי, ששם הם אומרים, החתימה היא לא חתימה שלי.

עו"ד ליבאי:           השאלה היא מתי הוא ידע את זה בכלל.

עו"ד קרמני:          הוא אמר שהוא ראה את זה את החומר של החקירה.

עו"ד ליבאי:           הוא ראה את זה אחרי שהוגש כבר כתב האישום ובשלב מאוחר.

עו"ד קרמני:          נכון, וכתב האישום הוגש לפני שנשלח המכתב שלו לעדי התביעה.

עו"ד ליבאי:           סליחה, אנשים העידו במשטרה לפי המסמך שאת מראה לי בפברואר 02.

עו"ד קרמני:          02.

עו"ד ליבאי:           בפברואר 02 בזמן חקירה, לא היה בידיעתו חומר החקירה.

עו"ד קרמני:          אבל כתב האישום הוגש בינואר 2002, והמכתב לעדי התביעה נשלח ב27.3.2002-.

העד:                     תשלח להם תזכורת מדוע הם לא עשו את זה, זה מה שאמרו לי במשטרת רמת-גן.

עו"ד ליבאי:           כבודו, אני לא רואה, תראה, אם זה הופך לנושא, אני לא רואה שום בעיה, שהוא מקבל תשובה בלי תלונה אנחנו לא חוקרים, שהוא פונה לאנשים ואומר להם דבר אחד, נא הגישו תלונה, רוצים יגישו, רוצים לא יגישו. כל הרמז שכאן בנסיבות האלה אסור לו לפנות אליהם אני חושב שזה לא ממן העניין, אין אשמה כזאת פה, אנחנו לא צריכים בפני אשמה כזאת, אדרבא, אם את מוצאת בזה איזה שהוא פסול, היה צריך לכלול את זה בכתב האישום, אם לא, אני חושב שכל הנגיעה בנושא הזה בצורה שהתביעה נוגעת הוא לא ראוי.

עו"ד קרמני:          סליחה, המוצגים האלה הוצגו כמוצגי הגנה, אני למרות שידעתי על המכתבים האלה במהלך העדויות האלה אני לא עשיתי בהם שום שימוש, לא התכוונתי לעשות בהם שום שימוש, חברי ניסה לעשות בזה איזה שהוא שימוש נגד העדים, ובוודאי שאני יכולה לחקור את הנאשם בפעולות שהוא ביצע בניגוד לסעיף בחוק העונשין של הטרדת עדים ובניגוד לסעיף 37 לכללי האתיקה שהוא בוודאי מודע להם, למרות שגם את חוק הנאמנות הוא לא כל כך מודע, אז אני לא יודעת אם הוא מודע לסעיף 37. יש לך תשובה?

העד:                     התשובה היא פשוטה, אני דיברתי איתם אחרי שהגשתי את התלונה במשטרה, הודעתי להם שהמשטרה דורשת שהם יבואו לתת עדות, ביקשתי שהם יבואו, הם לא אמרו לי לא, אני הנחתי שאכן הם עשו עדות, פניתי למשטרה, הכל בכתובים, ביקשתי לדעת מה מצב התיק מתוך הנחה שנמסרו העדויות ומתנהלת חקירה ואז הם אמרו לי, לא הגיעו אנשים למסור עדות, ואז פניתי אליהם, המכתב מדבר בעד עצמם, ביקשתי מהם שיסורו למשטרת רמת-גן להגיש עדות שבלי זה אי אפשר לחקור.

ש:                        עכשיו בנקודת הזמן הזאת, אחרי שהושקעו לטענתך תשעה מיליון ושלוש מאות אלף שקלים מהכספים של דנה זוסייב איזה זכויות יש לה בתמורה לכסף הזה?

ת:                         יש לה את הזכות לקבל את הכסף ברגע שהפרוייקט יצא לדרך להחליט אם היא רוצה לקבל את החזר הכספים או להיות שותפה בפרוייקט.

ש:                        בהנחה שהפרוייקט לא יצא לדרך?

ת:                         בהנחה שהפרוייקט לא יצא לדרך? אני רואה את עצמי מוסרית אחראי לכספים האלה.

עו"ד קרמני:          אין לי שאלות נוספות.

 

חקירה חוזרת:

עו"ד ליבאי:           שאלה אחת אולי, נשאלת אם הגשת למה לא הגשת תביעה אזרחית או גם התביעה שהוגשה נגדך למה לא תבעת, אם אתה יכול להבהיר את העניין הזה.

העד:                     כן, אני בזמנו רציתי להגיש תביעה, במהלך המחצית השניה של 2003, רציתי להגיש תביעה ואז הודעתי לך מאחר ולא רציתי לעשות צעד בלי להיוועץ שאלתיך אם אני יכול להגיש את התביעה נגד האנשים האלה, האדונים חיימובסקי ודורשט ואחרים נגד האגודה, אני גם רציתי להגיש תביעה נגד מנכ"ל עיריית רמת-גן על העדות השקרית שלו במשטרה ופה, אז אמרת לי כל עוד מתנהל הדיון בבית המשפט, והעדים צריכים להעיד אל תעשה את זה, ואכן מיד אחרי שהם העידו אני הגשתי תביעה נגד שלושת האנשים האלה, האדונים חיימובסקי, דורשט ושדמי, לחייב אותם לתת עדות במשטרה, זה צעד ראשון, אני צריך לראות את כתבי ההגנה שלהם זה ישמש אותי בתביעה הראשית נגדם.

כב' השופט:           אתה הגשת תביעה? איפה?

העד:                     הגשתי תביעה לבית משפט השלום לצו עשה.

כב' השופט:           למה?

העד:                     שיחייב אותם להגיש עדות במשטרה, אני לא זוכר כרגע את הסעיף שהסתמכתי עליו בחוק הפלילי.

כב' השופט:           למה לא תביעת פיצויים?

העד:                     וגם תביעת פיצויים כבודו, 50,000 שקל פיצויים, אני מדבר רק על המסמך הזה כבודו, אני הולך להגיש תביעה למעלה.

כב' השופט:           הם גרמו לך נזקים של שלושים מיליון.

העד:                     אני הולך להגיש בהחלט תביעה אדוני, התביעה תהיה תביעה למעלה משלושים מיליון או חילופין לקבל את הזכויות לביצוע, זו היתה התביעה הראשונה כדי כתב ההגנה שלהם ישמש אותי בתביעה העיקרית.

כב' השופט:           תגיד לי דבר אחד, אני מבין שהנאמנות הסתיימה בינואר 96', מכוח מה המשיכה הגברת סוזייב להשקיע לאחר התאריך הזה?

העד:                     מכוח זה שהיא ביקשה ממני להמשיך ולנהל את ענייניה.

עו"ד קרמני:          הוגש כתב המינוי ת40/.

העד:                     היא ביקשה ממני להמשיך לנהל את ענייניה.

כב' השופט:           זאת אומרת נאמנות שלא כתובה בשום מקום, בלי פסיקתא.

העד:                     כן.

כב' השופט:           אתה המשכת לנהל את ענייניה החל מ96-' בנאמנות שלא היתה רשומה בשום מקום.

העד:                     נכון.

כב' השופט:           לא בחוק הנאמנות ולא בבית משפט.

העד:                     לא, לא היה מסמך פורמאלי, פרט לבקשה שלה שאני אמשיך לנהל את ענייניה, אני לא יודע איך להגדיר את זה, אבל שאני אמשיך לנהל את ענייניה כמו שניהלתי עד לאותו מועד.

 

החלטה

 

                            המועד הבא שקבוע לנו 15.3.2004.

 

                            ניתן והודע היום 2/2/2004 במעמד הצדדים

 

                                                                                                       ________________

                                                                                                            ג'ורג' קרא, שופט