<%@ Language=JavaScript %> על-פיו הורשע עו"ד עדי כרמי (להלן: "המערער") בעבירות של שידול לשבועת שקר וגניבה בידי מורשה

מגילת עצמאות

נציבות תלונות

 


 

לגזר דין  הנאשם הורשע בעבירה של שידול לשבועת שקר ובעבירה של גניבה בידי מורשה

 

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

 

ע"פ 9021/05

ע"פ 9045/05

 

לפני:                  כב' השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור

                          כב' השופט עוני חבש

                          כב' השופט יעקב צבן

 

 
בעניין:

כרמי עדי

ע"י ב"כ עו"ד קובו

המערער בע"פ 9021/05

המשיב בע"פ 9045/05

 

- נ  ג  ד -

 

 

 

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד ויטמן

מפרקליטות מחוז ירושלים

 המשיבה בע"פ 9021/05

המערערת בע"פ 9045/05

 

פסק-דין

 

1.       בפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' כרמל, סגן נשיא) מיום 30.11.04, על-פיו הורשע עו"ד עדי כרמי (להלן: "המערער") בעבירות של שידול לשבועת שקר וגניבה בידי מורשה. על המערער נגזרו שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן  עשרה חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים באם יעבור עבירה מסוג פשע. ערעורו של המערער מופנה הן נגד הרשעתו והן נגד העונש שהושת עליו. ערעורה של המדינה מופנה נגד זיכויו של המערער מעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שיוחסה לו באישום הראשון.

 

כתב האישום

 

2.       כתב האישום נגד המערער מונה שני אישומים, המתייחסים לפעולות אותן ביצע המערער במסגרת שירותים אותם העניק כעורך-דין לגברת ג'אורג'יטה ג'ינאה (להלן: "ג'ינאה"), אזרחית רומניה.

 

3.       על-פי הנטען באישום הראשון, במהלך חודש מאי 1994 הגיש המערער שתי בקשות להארכת שהייה בארץ, בשמן של ג'ינאה ושל תיירת נוספת מרומניה (להלן: "התיירת הנוספת"). המערער הצדיק את הבקשה, כעולה מהמסמכים שצורפו לה, במצבה הרפואי הקשה של ג'ינאה, שעה שהוא יודע שאין הדבר אמת. המערער צירף לבקשה אישור רפואי מאת ד"ר יזהר לוי, לפיו אותה ג'ינאה חולה כביכול במחלת הסרטן (להלן: "האישור הרפואי" – סומן ת/16).  על-פי האישום, אישור רפואי זה נכתב עבור לקוחה אחרת של המערער, וזויף על-ידי הוספת שמה של ג'ינאה על-גבי המסמך. המערער הגיש את האישור הרפואי למשרד הפנים ביודעו כי הוא מזויף, בכוונה ליצור מצג שווא כאילו הוא מתייחס לג'ינאה, ועל-ידי כך להאריך את שהותה בארץ במרמה. בנוסף, במענה לפניית משרד הפנים, כתב המערער מספר מכתבים, וכן  החתים את ג'ינאה ואת התיירת הנוספת על תצהיר (סומן ת/7), לפיו על ג'ינאה להישאר בארץ לשם קבלת טיפול רפואי בגין מחלתה, שעה שהוא יודע כי תוכן מסמכים אלו הנו כוזב.

 

עוד מיוחס למערער, כי לנוכח חשדות משרד הפנים, הוא שידל את ג'ינאה לחתום על תצהיר (ת/6), לפיו האישור הרפואי התקבל בידיה ישירות מד"ר יזהר לוי, ביודעו כי תוכן התצהיר אינו אמת. המערער מסר תצהיר זה לידי גברת בתיה כרמון, הממונה על מחלקת אשרות במינהל האוכלוסין במשרד הפנים.

 

בגין העובדות שפורטו באישום הראשון, הואשם המערער בעבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 420 בצירוף סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; ובעבירה של שידול לשבועת שקר, לפי סעיף 239 בצירוף סעיף 30 לחוק העונשין.     

 

 4.      על-פי עובדות האישום השני, במהלך שהותה בארץ, מסרה ג'ינאה למערער בנאמנות המחאות וסכומי כסף אותם הרוויחה בעבודות ניקיון. בכתב האישום מובאים פרטיהם של 20 המחאות, בשווי כולל של 6,075 ש"ח, אותן מסרה ג'ינאה, בין השאר, למערער. על-פי האישום, המערער סירב להעביר לג'ינאה סך של 70 אלף דולרים, אשר הוא ידע כי נמסר לידיו בנאמנות עבור ג'ינאה. 

 

          האישום השני מייחס למערער גם, כי זייף את התאריך המופיע במסמך ת/2, בו  אישרה ג'ינאה, כביכול, את דבר היעדרו של חוב כלפיה. על-פי כתב האישום, נטל המערער מסמך ישן שמסרה לו ג'ינאה, בו נכתב בשפה הרומנית, כי היא משחררת את המערער "מכל אחריות, בקשה או יומרה", וזייפו על-ידי הוספת התאריך 28.5.98 בתחתיתו. לטענת המאשימה, במעשה זה ביקש המערער ליצור מצג שווא, לפיו המסמך מתייחס לסכומי הכסף שקיבל מג'ינאה בכל התקופה שקדמה לתאריך זה, וכי כביכול השיב לה את כל סכומי הכסף שמסרה לו בנאמנות.

 

          בגין עובדות אלו הואשם המערער בעבירת גניבה בידי מורשה, לפי סעיפים     383(2) ו-393(1) (2) לחוק העונשין, ובעבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין. 

 

5.       כבר כאן נציין, כי ג'ינאה הגישה תביעה נגד המערער, בגין אותם כספים אשר הועברו לידיו בנאמנות.  בסופו של יום ניתן פסק-דין, אשר אישר את ההסדר אליו הגיעו הצדדים לפיו המערער ישלם לג'ינאה  סך של 54 אלף דולרים, מבלי להודות בנכונות חובו.

 

פסק-דינו של בית-משפט קמא

 

6.       בית-משפט קמא, הרשיע את המערער  בעבירת שידול לשבועת שקר, אשר יוחסה לו באישום הראשון, ובעבירת גניבה בידי מורשה, אשר יוחסה לו באישום השני. המערער זוכה מהעבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אשר יוחסו לו באישום הראשון, וכן מעבירת זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, אשר יוחסה לו באישום השני.  

 

7.       בית-משפט קמא קבע, כי ג'ינאה הייתה בעלת אינטרס ממשי ביצירת מצג, בהסתמך עליו תוארך שהייתה בארץ. אשר על כן, היא חתמה, בהתאם להנחיות המערער, על תצהיר לפיו מצבה הבריאותי הקשה מצריך את המשך שהייתה בארץ לצורך קבלת טיפולים (ת/7). בהמשך הדברים, ג'ינאה כתבה בכתב ידה מכתב, גם הוא בהתאם להנחיות המערער, לפיו היא קיבלה מד"ר לוי ומד"ר בר אישורים על מצב בריאותה     (ת/6). האישורים בהם מדובר, הם אישור מד"ר לוי בעניין מחלת הסרטן (ת/16), ואישור מד"ר בר בדבר טיפול הפוריות (ת/5).

 

8.       בית-משפט קמא קבע, כי אמנם באישור הרפואי מאת ד"ר לוי (ת/16) נערכו שינויים, אך עם זאת לא הוכח ברמת הוודאות הנדרשת שהמערער הוא אשר ערך שינויים אלו. לפיכך, זוכה המערער מעבירת השימוש במסמך מזייף בנסיבות מחמירות.  בית-משפט קמא מצא לזכות את המערער גם מעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זאת מאחר ולשיטתו המאשימה לא טענה ולא הבהירה בסיכומיה, כי למערער, להבדיל מג'ינאה, עשויה הייתה לצמוח טובת הנאה כלשהי כתוצאה מפועלו. 

 

9.       בית-משפט קמא קבע, כי המערער היה מעורב בעריכת התצהיר אודות מצבה הבריאותי של ג'ינאה (ת/7), ובהחתמתה של האחרונה עליו, בהוסיפו כי המערער הוא אשר יזם את עריכת המסמך והגה את תוכנו. לפיכך, הרשיע בית-משפט קמא את המערער בעבירה של שידול לשבועת שקר. אשר למסמכים שיצאו תחת ידיו של המערער במסגרת מתן שירותיו המקצועיים לג'ינאה, בית-משפט קמא ראה בהם מכלול אחד, אשר נוצר לשם קבלת אישור השהייה עבור ג'ינאה, כאשר מעורבותו של המערער בהליך ברורה. בית-משפט קמא הפנה לנספחי הבקשה ת/14, שסומנו [10], [11], [13], מכתביו של המערער למשרד הפנים בו הוא מפרט את מצבה הבריאותי הקשה של ג'ינאה שמחייב את הארכת שהייתה בארץ, ואת הצורך בתיירת הנוספת, בת לוויה חיונית. בית-משפט קמא הוסיף, כי המערער שימש למעשה זרועה הארוכה של ג'ינאה אל מול משרד הפנים, והוא אשר ניווט את מהלך העניינים וקבע את אופן ביצועם. בפסק-הדין נקבע, כי "אין רגליים" לטענת המערער, לפיה הוא לא ידע אל נכון מה מצבה הבריאותי של ג'ינאה וכי הוא סבר שהיא חולה במחלה סופנית ומקבלת טיפול רפואי בהתאם. בית-המשפט הוסיף, כי טענתו של המערער, לפיה הוא סבר שטיפולי הפוריות שעברה המערערת הם טיפולים במחלת הסרטן, הנה "משוללת יסוד ואינה אלא טענת בדים".      

 

10.     בית-משפט קמא הרשיע את המערער בעבירת גניבה בידי מורשה אשר יוחסה לו באישום השני. זאת בהסתמך על גרסתה של המתלוננת, אותה הוא מצא אמינה. בית-משפט דלמטה ציין, כי גרסתו של המערער " ...שידרה חוסר אמון, חוסר מהימנות, מניפולטיביות, אי התמודדות עם העובדות וניסיון בלתי פוסק לזריית חול". בית-המשפט קבע, כי המערער קיבל מג'ינאה  את סכומי הכסף אותם הרוויחה בעמל, תוך שהיא חוסכת שקל לשקל וחיה בצניעות. בית-המשפט מצא, כי אמנם ג'ינאה הפקידה בידי המתלונן המחאות בסכומים קטנים, ככל שהשתכרה בעבודות משק בית, אולם הפקדות מלמדות כי חסכה את סכומי הכסף לאורך השנים, כאשר המערער היווה פתרון לבעיית הפקדת כספים אלו. 

 

בית-משפט קמא דחה את טענת המערער, לפיה הסך של 54 אלף דולרים אותם הוא שילם במסגרת ההליך האזרחי, הם תוצאה של סחיטה על רקע מיני. בית-המשפט הגיע למסקנתו זו, על-סמך העובדה כי תשלום זה בוצע לאחר שג'ינאה הגישה את התביעה ולאחר שאשת המערער, אשר לא העידה במשפט, ידעה על הקשר בין המערער ובין ג'ינאה. נוסף לכך, טענת הסחיטה הועלתה לראשונה על-ידי המערער רק בחקירתו הראשית וג'ינאה כעדת תביעה לא נחקרה אודות עניין זה. משדחה בית-המשפט את הטענה בדבר סחיטה, הוא קבע כי אין בפי המערער הסבר ראוי מדוע העביר לג'ינאה סכום זה.

11.     אשר לאישום בדבר זיוף בכוונה לקבלת דבר בנסיבות מחמירות, בית-משפט קמא קבע, כי אין ראיה לכך שהמערער הוא אשר כתב את המסמך ת/2. בית-המשפט קבע, כי המדובר במסמך ישן אשר נערך בשנת 1993 בקשר לתעודה רפואית, בו ג'ינאה מצהירה בשפה הרומנית כי היא משחררת את המערער מכל "אחראיות, תביעה או דרישה" ואין לה טענות כלפיו. כן קבע הוא, כי אין כל ראיה לכך שהמערער שינה את התאריך על-גבי מסמך זה, גם אם הוא בעל אינטרס לעשות כן. לנוכח זאת זיכה בית-משפט קמא את המערער מביצוע עבירה זו מחמת הספק.

 

דיון

 

12.     ערעורו של המערער מופנה כאמור נגד הרשעתו בעבירות שידול לשבועת שקר וגניבה בידי מורשה, וכן נגד גזר-דינו של בית-משפט קמא. המדינה מצדה מפנה את ערעורה נגד זיכויו של המערער מעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אשר יוחסה לו באישום הראשון. סדר הדיון יהיה באופן בו נדון תחילה בטענות הצדדים ביחס להכרעת-דינו של בית-משפט קמא, ולאחר מכן נפנה ונדון בטענות המערער ביחס לגזר-הדין, אם יהיה צורך בכך.

 

 

שידול לשבועת שקר

 

13.     לטענת המערער, שגה בית-משפט קמא בהרשיעו בעבירה זו, שכן לא התגבש אצלו  היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה. המערער תוקף את ממצאיו העובדתיים של בית-משפט קמא, ולדבריו האישור הרפואי מאת ד"ר לוי (ת/16) זויף על-ידי ג'ינאה, מתוך כוונה שתוכל להמשיך ולשהות בארץ, ואילו הוא אך שימש כזרועה הארוכה לצורך הגשת המסמכים למשרד הפנים. לטענתו, הוא כלל לא ידע מהו מצבה הבריאותי האמיתי של ג'ינאה, כמו את מהות הטיפולים הרפואיים אותם קיבלה, אשר הסתברו בדיעבד כטיפולי פוריות. מוסיף המערער, כי הוא סבר שג'ינאה מבקרת בבית-חולים לחולים סופניים לשם קבלת טיפול ולא לצורך ביקור חולים. לדעת המערער, לא היה מקום להסתמך על עדותה של ג'יאנה בהיותה רצופת שקרים ואי- דיוקים. המערער גם טוען, כי ג'יאנה הנה עדת מדינה, וכי הובטחה לה טובת הנאה בהארכת אשרת שהייתה בארץ בתמורה לעדותה נגדו.

 

14.     לטענת המאשימה, שלל המסמכים אשר יצאו תחת ידיו של המערער מעידים, כי הוא ידע מהו המצב הבריאותי של ג'ינאה לאשורו. לסברת המאשימה, האינטרס של ג'ינאה בכתיבת  המסמכים אינו גורע מאחריות המערער. המאשימה סבורה, כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית. המאשימה מבקשת לדחות את טענת המערער בדבר היותה של ג'ינאה עדת מדינה. לדבריה, לג'ינאה לא ניתנה שום הבטחה לקבלת טובת הנאה תמורת עדותה נגד המערער, וכי הותר לה לשהות בארץ רק לצורך מתן עדותה. המאשימה מדגישה כי גרסתה של ג'ינאה ניתנה עוד במשטרה, וכי אין מחלוקת כי בשלב זה לא ניתנה לה ולא הובטחה לה כל טובת הנאה. מוסיפה המאשימה, כי ביחס לעובדות האישום השני ג'ינאה הייתה למעשה קורבן עבירת הגניבה שביצע המערער.

 

15.     למקרא טענותיו של המערער, דומה כי הן נסבות על ממצאיו העובדתיים של בית-משפט קמא, ביחס לידיעתו את מצבה הבריאותי האמיתי של ג'ינאה, עת ערך עבורה את המסמכים והתצהיר במסגרת הבקשה למתן היתר שהייה בארץ. כלל ידוע הוא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מהראיות באופן בלתי אמצעי, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643; ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 165).  לאחר שבחנו את חומר הראיות, לא מצאנו כי מתקיימים אחד החריגים להתערבותה של ערכאת הערעור (ראו ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 232-236).  אנו סבורים, כי בית-משפט קמא בחן כהלכה את מכלול הראיות הרלוונטיות לעניין, ולא שגה בהערכת משקלן.

 

16.     בית-משפט קמא קבע את ממצאיו על-סמך גרסתה של ג'ינאה, אותה הוא מצא מהימנה, כאשר הוא שם לנגד עיניו את האינטרס של זו בקבלת אישור השהייה בארץ ובפעולות המערער בקשר לכך. אמנם, בית-משפט קמא קבע, כי ג'ינאה מסרה תצהיר כוזב אודות מצבה הבריאותי (ת/7), אולם בה בעת קבע כי המערער הוא אשר הניעה  לחתום על תצהיר זה "בין בשכנוע ובין בעידוד". בנוסף, בית-משפט קמא דחה מכל וכל את גרסת המערער, לפיה הוא האמין באמת ובתמים כי ג'ינאה חולת סרטן. מסקנה זו נתמכת בעדותו של ד"ר איליה בר, אשר  מסר כי המערער פנה אליו וביקשו שיאשר כי ג'ינאה חולה במחלה סופנית או במחלה קשה. בית-משפט קמא שלל את הסברו של המערער, כי הניח, לאור סוג התרופות אותם נטלה ג'ינאה על-פי הוראותיו של ד"ר בר, כי היא חולה במחלת הסרטן. ד"ר בר אישר את הדבר בעדותו, בהבהירו כי ג'ינאה  נטלה תרופות אלו במסגרת טיפול פוריות.

 

בית-משפט קמא קבע, כי התצהיר (ת/7), נוסח בהתבסס על מסמכים קודמים אותם ניסח המערער (ת/14 - נספחים [10], [11]), בקשר לבקשת אישור השהייה אותה הגיש עבור ג'ינאה. כך, בחודש מרס שנת 1994, ציין המערער בבקשה, כי ברחמה של ג'ינאה נתגלו "גידולים ממאירים", וביקש להאריך אשרת שהייתה על סמך זאת (ת/14- נספח [10]). כעבור כ-3 חודשים, הוא שב וביקש להאריך את שהייתן של ג'ינאה ושל בת אחיה ("התיירת הנוספת"), על-מנת שהראשונה תעבור טיפולים הרפואיים, והאחרונה תסעד אותה. לאחר מכן, בחודש אוגוסט 1994, נערך התצהיר ת/7, לפי הנחיית המערער, אשר יזם את כתיבתו וניסחו בהתאם לשאלות שהפנה משרד הפנים, ולאחר מכן החתים את ג'ינאה עליו.

 

17.     עולה מן האמור, כי צדק בית-משפט קמא בהסיקו כי המערער שכנע או עודד את ג'ינאה לחתום על תצהיר שקרי ביחס למצבה הבריאותי, תצהיר אשר יאשש את הבקשה לאישור שהייה בארץ והמסמכים שצורפו לה, אותם הגיש למשרד הפנים עבור ג'ינאה מספר חודשים קודם לכן. בעשותו כן עבר המערער עבירה של שידול לשבועת שקר, עבירה לפי סעיף 239 בצירוף סעיף 30 לחוק העונשין. אשר על כן, אנו דוחים את ערעורו של המערער ביחס להרשעתו בעבירה של שידול לשבועת שקר.   

 

18.     בשולי הדברים נאמר, כי לא מצאנו מקום להידרש לטענתו של המערער בדבר היותה של ג'ינאה עדת מדינה. הטעם לכך הוא, כי בין אם ניתן לראות בה עדת מדינה ובין אם לאו, הרי שאין בכך לשנות ממסקנתנו. כפי שראינו לעיל, חומר הראיות נגד המערער כולל ראיות נוספות מלבד עדותה של ג'ינאה (למשל עדויותיהם של ד"ר בר וד"ר לוי), אשר מסבכות את הנאשם בעבירת השידול לשבועת שקר, ושופכות אור על הנקודה השנויה במחלוקת בדבר ידיעת המערער את מצבה הבריאותי האמיתי של ג'ינאה. ראיות אלו יש בהן כדי למלא את דרישת  הסיוע הקבועה בסעיף 54א (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971.

 

ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות

 

19.     כאמור, המאשימה מערערת על זיכויו של המערער מעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לטענתה, שגה בית-משפט קמא בניתוחו המשפטי, שכן על-פי סעיף 438 לחוק העונשין, אין כל צורך להראות כי למערער עצמו צמחה טובת הנאה ממצג השווא שהוצג בפני משרד הפנים אודות מצבה הבריאותי של ג'ינאה.  לשיטתה, משעה שקבע בית-משפט קמא שהמערער ידע מהו מצבה הבריאותי של ג'ינאה לאשורו, וכי הבקשה ונספחיה הם "פרי יוזמתו ורוחו" של המערער, די בעצם העובדה כי "הדבר", דהיינו אשרת השהייה בארץ, עשוי היה להינתן לג'ינאה, על-מנת לגבש את עבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות אצל המערער. מוסיפה המאשימה, כי אין לראותה כמי שזנחה אישום זה, שכן ביקשה להרשיע את המערער בכל סעיפי האישום נגדו.

 

 20.    לטענת המערער, יש לזכותו מעבירה זו של ניסיון לקבלת דבר במרמה, ולו בשל הימנעות המאשימה מלפרט בכתב האישום ובסיכומיה מה היה  ה"דבר" אותו הוא היה עשוי לקבל. לטענתו, ג'ינאה היא אשר הייתה צפויה לקבל אשרת שהייה בארץ, והיא בעלת האינטרס בהגשת המסכמים לשם כך. המערער שב וטוען, כי הוא שימש "ידה הארוכה" של ג'ינאה בכל הקשור למשלוח הבקשה והמסמכים למשרד הפנים, וכי לא ידע אל נכון מה מצבה הבריאותי. אשר על כן, לשיטת המערער, לא התגבשה בו המחשבה הפלילית הנדרשת להרשעה בעבירה זו.  

 

21.     נאמר כבר כאן, כי יש מקום לקבל את ערעור המאשימה. לאור ממצאיו העובדתיים של בית-משפט קמא, בהם כאמור לעיל לא ראינו להתערב. אנו סבורים כי יש להרשיע את המערער גם בעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. להלן נימוקינו.

 

22.     סעיף 415 לחוק העונשין קובע לאמור:

 

"המקבל דבר במרמה, דינו- מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו מאסר חמש שנים".

 

המדובר בעבירה תוצאתית, המורכבת מרכיב התנהגותי של הצגת טענה כוזבת (יסוד "המרמה" כהגדרתו בסעיף 414 לחוק העונשין), רכיב נסיבתי של "דבר", ומתוצאה של קבלת אותו "דבר". לשם הרשעה בעבירה זו, יש להראות קשר סיבתי בין ההתנהגות, דהיינו הצגת המצג הכוזב, ובין התוצאה של קבלת הדבר. המחשבה הפלילית הנדרשת לצורך גיבוש העבירה הינה מחשבה פלילית מסוג של מודעות לכל רכיבי העבירה ולאפשרות התרחשות התוצאה (ע"פ 8573/96 מרקדו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, 536-537).

 

23.     בית-משפט קמא קבע, כי המערער היה מעורב בהגשת בקשתה של ג'ינאה למשרד הפנים לצורך הארכת שהייתה בארץ, ואף שידלה להגיש בעניין מסמכים ותצהיר שקריים אודות מצבה הבריאותי. על-ידי כך, ניסה המערער לקבל, עבור ג'ינאה, אשרת שהייה, באמצעות הצגת מצג כוזב ביחס למצבה הבריאותי. משקבע בית-משפט קמא ממצאים אלו, היה עליו להרשיע את המערער בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נסביר דברינו.

 

24.     למעשה, כעולה מהנמקת בית-משפט קמא ומטענות הצדדים בערעור, גדר המחלוקת נסב על השאלה אם על-מנת שתתגבש עבירת קבלת דבר במרמה, צריך שהנאשם, ולא אחר, הוא אשר יהיה צפוי לקבל דבר כתוצאה מהצגת מצג שווא. התשובה על כך היא שלילית.

 

          סעיף 438 לחוק העונשין מורנו ברחל בתך הקטנה, כי לעניין סימן ו' (מרמה, סחיטה ועושק) לפרק י"א (פגיעות ברכוש) לחוק, הכולל את העבירה של קבלת דבר במרמה הקבועה בסעיף 415,  "קבלה" תתקיים גם מקום בו "בין שהדבר נתקבל בשביל עושה המעשה ובין בשביל אחר, בין בידי עושה המעשה ובין על-ידי אחר". עולה אפוא, כי המושג "קבלה" הנו בעל משמעות רחבה, ולמעשה מדובר בכל צורה של "זכייה" שהיא תוצאה של הטענה הכוזבת (ראו ע"פ 2796/03 ביבס נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך סח' 300; י' קדמי, על הדין בפלילים (חלק ראשון, תשנ"ד) 402).  פרשנות זו למושג "קבלה" עולה בקנה עם אחד עם תכלית האיסור של קבלת דבר במרמה, שהיא שמירת חופש הרצון והפעולה של המרומה, כמו של שיקול-דעתו ויכולתו לקבל החלטות על-בסיס עובדות אמת. תכלית זו מקבלת משנה תוקף כאשר המרומה הוא בעל סמכות, כמו בעניינו (ע"פ 752/90 ברזל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 539, 564).

 

25.     לאור האמור, משקבע בית-משפט קמא, כי המערער העביר מסמכים למשרד הפנים עבור ג'ינאה, לפיהם מצבה הבריאותי של ג'ינאה הנו סופני ובשל כך היא מבקשת להאריך את שהייתה בארץ, ביודעו כי המדובר בעובדות כוזבות, הרי שהוא עבר ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ואין נפקא מינא כי ג'ינאה היא אשר הייתה צפויה לקבל את אשרת השהייה. ניסיון על שום שבסופו של יום לא התקבלה האשרה המיוחלת. נסיבות מחמירות על שום תפקידו של המערער, עו"ד במקצועו.  

 

גניבה בידי מורשה

 

26.     המערער טוען לעניין הרשעתו בעבירת גניבה בידי מורשה, כי סכום הכסף, אשר לפי האישום לא השיב לג'ינאה חרף דרישתה, אינו סביר בנסיבות העניין. לטענת המערער, ג'ינאה שהתה בארץ כארבע שנים בלבד, במהלכן מלבד הכנסות זעומות מעבודתה במשק בית, היו לה הוצאות  שונות,   הוצאות מחיה (כלכלה, דיור וכיוב') והוצאות רפואיות בגין טיפולי הפוריות בסך של עשרות אלפי שקלים. כמו כן לדבריו, ג'ינאה שלחה כסף למשפחתה ברומניה. לטענת המערער, הוא אכן פדה עבור ג'ינאה את ההמחאות אשר הפקידה בידיו ואשר הוצגו בפני בית-משפט קמא. אולם לדבריו, אלו היו ההמחאות היחידות שפדה עבורה. לדעת המערער, שגה בית-משפט-קמא בקובעו כי בהמחאות אלו יש כדי להצביע על הדרך בה העבירה אליו ג'ינאה כספים נוספים, שכן לשיטתו הוא הוכיח כי לא היו לו חשבונות בבנק הפועלים ובבנק הבינלאומי. מוסיף המערער וטוען, כי שגה בית-משפט קמא בקבלו את מסמך ת/1 (המסמך בו מצוין סכום החוב אשר המערער חב לג'ינאה) כראיה, שכן המדובר בצילום בלבד, ואילו המסמך המקורי לא הוגש. לדידו, במסמך ת/2 (מכתב מאת ג'ינאה, לפיו היא משחררת את המערער  מכל אחריות, תביעה או דרישה – להלן: "כתב הויתור"), יש כדי לזכותו מהאישום. 

 

המערער שב וטוען, כי הסכום אותו שילם לג'ינאה במסגרת התביעה האזרחית שהוגשה נגדו, שולם בשל סחיטה על רקע מיני. לדידו, טעה בית-משפט קמא בהסתמכו על עובדה זו בקביעת קיומו של חוב. המערער מוסיף, כי חפץ לשמור על שלמות התא המשפחתי, ולכן העלה את הטענה בדבר הסחיטה רק בשלב עדותו במשפט.   

 

27.     המאשימה טוענת מנגד, כי יש להותיר את ההרשעה בעבירה זו על כנה. לטענתה, גרסתו של המערער אודות סחיטה על רקע מיני מצד ג'ינאה, אשר עלתה לראשונה רק בפרשת ההגנה, הנה גרסה כבושה אשר יש ליתן לה משקל מועט אם בכלל, כפי שאכן בית-משפט קמא התייחס אליה.

 

28.     גם ביחס להרשעתו בעבירת גניבה בידי מורשה, טיעוניו של המערער נסבים על ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא, אשר גם בהם איננו רואים להתערב, באשר הן מבוססות ומעוגנות בחומר הראיות שהובא בפניו.

 

29.     בית-משפט קמא קיבל גרסתה של ג'ינאה, לפיה היא הפקידה בידיו של המערער סך של 70 אלף דולרים ועוד 4000 מרקים גרמנים (בהסתמך על המסמך שסומן ת/1). תמיכה לגרסתה של ג'ינאה נמצאה בעדויותיהן של מעסיקותיה. בית-משפט קמא התרשם, כי ג'ינאה עבדה שעות רבות למן שנת 1991, ונמנעה עד כמה שאפשר מהוצאות מיותרות. העובדה, כי בבית-המשפט הוצגו רק חלק מההמחאות שהופקדו בחשבונותיו של המערער, אין בה כדי לפגום במסקנתו, שכן כפי שהוא ציין אלו מלמדות על הקשר הכספי שהתנהל בין המערער ובין ג'ינאה.

 

 30.    המערער טוען, כי זיכויו מעבירת זיוף התאריך שהופיע ב"כתב הויתור" (ת/2), צריך להוביל מניה וביה  לזיכויו מעבירת הגניבה בידי מורשה, שכן הוא מלמד שתוכנו של המסמך אמת, כלומר ג'ינאה ויתרה על כל טענה ביחס לחובו של המערער כלפיה המצוין במסמך ת/1. אנו דוחים טענה זו.   העובדה, כי בית-משפט קמא זיכה את המערער מעבירת זיוף "כתב הויתור", אין בה כדי ללמד על כך שתוכנו של מסמך זה הוא אכן אמת. כל שבית-משפט קמא קבע, הוא כי לא הוכח שהמערער הוא שאחראי לשינוי התאריך על גבי "כתב הויתור". מכאן ועד קביעה פוזיטיבית כי תוכנו של "כתב הויתור" נכון הוא וכי הוא מתייחס לחובו של המערער המתואר במסמך ת/1, ארוכה הדרך. יתר על כן, בית-משפט קמא קיבל את המסמך ת/1 כראיה לקיומו של חוב מצד המערער לג'ינאה.

 

          בשולי הדברים נאמר, כי לא מצאנו להדרש לטענת הסחיטה שהועלתה על-ידי המערער. טענה זו הועלתה רק בעדותו של המערער והיא נדחתה על-ידי בית-משפט קמא, ומכל מקום איננה מבוססת על ראיות של ממש.   

 

 31.    אשר על האמור, אנו מותירים את הרשעתו של המערער בעבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיפים 383(2) ו-393(1) (2) לחוק העונשין, על כנה.

 

הערעור על חומרת העונש

 

32.     המערער מבקש להקל בעונשו, באופן בו לא יושת עליו מאסר בפועל. המערער מונה בערעורו את הנסיבות העומדות לזכותו, ובהן היותו נכה צה"ל (איבד את שמיעתו כמעט לחלוטין), פעילותו הציבורית הענפה (למשל כהונתו בבית-הדין המשמעתי של לשכת עוה"ד, והקמת קול ישראל לגולה), ובעיקר בריאותו הרופפת שלו (סוכרת ויתר לחץ דם) ושל רעייתו, המחייבת טיפול אינטנסיבי. כן מציין המערער את משך הזמן שחלף מעת ביצוע העבירות, ואת העובדה כי  השיב את רוב הכסף לג'ינאה. כן מדגיש המערער, כי משמעות הרשעתו היא השעיית חברותו בלשכת עוה"ד, כלומר איבוד פרנסתו.

 

33.     המאשימה מנגד מבקשת להותיר את גזר-דינו של בית-משפט קמא בעינו. לשיטתה, על אף השיקולים לקולא אותם מונה המערער, לאור חומרת העבירות בהן הורשע המערער, במיוחד לנוכח תפקידו כעורך-דין, חסד עשה בית-משפט קמא עם המערער בהשיתו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל בלבד.  

 

34.     לא נכחד ונאמר, כי לא קלה עלינו ההכרעה. העבירות בהן הורשע המערער, אשר  נעברו במהלך תפקידו כעורך דין, הן חמורות. המערער מעל באמונה של ג'ינאה, באמון הציבור, ופגע קשות בתדמית מקצוע עריכת הדין. לא נעלמו מעינינו הנסיבות לקולא אשר ציין המערער, אולם בסופו של יום, משמצאנו כי בנוסף לעבירות השידול לשבועת שקר והגניבה בידי מורשה יש להרשיע את המערער גם בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ומשהמדינה לא ביקשה להחמיר בעונשו של המערער גם אם יתקבל ערעורה, איננו רואים להתערב בפסק-דינו של בית-משפט קמא.  

 

סוף-דבר

 

35.     כעולה מן המקובץ, אנו דוחים את ערעורו של המערער על הרשעתו ועל גזר-דינו. אנו מקבלים את ערעורה של המאשימה ומרשיעים את המערער, בנוסף לעבירות שידול לשבועת שקר וגניבה בידי מורשה, גם בעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות אשר יוחסה לו באישום הראשון.

 

ניתן היום,  י"ז בכסלו תשס"ו (18 בדצמבר 2005), במעמד המערער וב"כ, וב"כ המשיבה.

 

 

        ש ו פ ט ת                        ש ו פ ט                          ש ו פ ט

 
 
Hit Counter