הכרעת הדין בשלום  פרוטוקול הקראת האישום

בתי המשפט

פרוטוקול

ב"כ המערער:

יש לי יפויי כוח שהופקד בתיק בית משפט השלום ואני מוסמך להופיע גם בבית משפט זה בשמו של המערער.

ב"כ המשיבה:

אנו מתנגדים לערעור.

ב"כ המערער:

חוזר על נימוקי הערעור. ההקראה התקיימה ביום 7/11/04. הדיון והכרעת הדין ניתנו ביום 22/12/04. מציג לבית המשפט את פרוטוקול ישיבת ההקראה. בישיבת ההקראה כפר מרשי בעובדות כתב האישום וטען כי נסע במהירות (כשהאות ב' מנוקדת בשווא) המותרת במקום, דהיינו 50 קמ"ש. בית המשפט החליט על סמך האמירה הנ"ל של הנאשם, שהוכח לו כי המהירות המקסימלית המותרת במקום היא 50 קמ"ש ובכך הוא טעה. הדגש שלי הוא על המונח "מהירות מקסימלית". מהמשפט שהנאשם אמר בהקראה לא נובע באופן שקבע השופט דלמטה שמדובר במהירות מקסימלית. זה לא נכון.

הגשנו בקשה לביטול עם תצהיר. זה לא משנה אם אנו טועים, הכוונה שלנו היא שלא התכוונו לכך שבמקום מותר לנסוע 50 קמ"ש, אלא שהנאשם נהג במהירות 50 קמ"ש שהיא מותרת במקום. הכוונה של הנאשם הייתה פשוטה.

התביעה לא טענה בכלל בסיכומיה את הטענה שעל פיה בנה בית המשפט את הכרעת הדין. אילו הייתה טוענת זאת, ניתן היה להסדיר את העניין במקום ולהסביר לשופט. במובן מסויים נעשה לנו "משפט סתר".

אני מבקש לזכות את המבקש מאחר ובמשפט זה לא הוכחה הגבלת מהירות של 50 קמ"ש בין באמצעות תמרור ובין בדרך אחרת.

אני מפנה תשומת לבו של בית המשפט לכך שהגשתי בקשה לביטול הכרעת הדין המלווה בתצהיר ושם טענתי את מה שאמרתי כאן, ואולם בית המשפט דחה את הבקשה מבלי לנמק והפנה אותנו לערכאת הערעור.

אני סבור שאין מקום לכך שבית המשפט יורה על החזרת ההליך לבית משפט קמא, שכן השופט הביע את דעתו במסגרת הכרעת הדין ובמסגרת הבקשה לביטול.

ב"כ המשיבה:

אנו מבקשים לדחות את הערעור. אכן טענותיו של חברי שוברות את הלב, אך אין להתעלם מפרטים נוספים המצויים בפנינו.

תשובתו של המערער לכתב האישום בערכאה דלמטה, אינה מתמצה במילים שאליהן מפנה חברי עם הניקוד הזה או האחר של האות ב'. המערער טוען בערכאה דלמטה בתשובתו לכתב האישום, שלא הרכב שלו הוא הרכב שנקלט בממל"ז או שהממל"ז היה מקולקל. אם טוען המערער שנסע במהירות חוקית, מה לו לטעון שלא הוא זה שנתפס.

אני חושב שבערעור זה אין יותר ממשחקי מילים. יוכל כל סניגור להשיב לאישום בכתב מבלי לנקד ואח"כ יאמץ פרשנות הנוחה למרשו. הרי הפרשנות הטבעית של הדברים הניקוד הטבעי שלהם, הוא כפי שבית המשפט קרא אותם בתחילה משמע "במהירות" כשהאות ב' מנוקדת בפתח. כך גם התשובה הספונטנית של אדם כאשר נשאל אדם מה המהירות בכביש מסויים.

המערער בתשובתו לאישום צמצם את יריעת המחלוקת. התביעה הביאה ראיותיה בשאלה שבמחלוקת. בית המשפט אימץ את עמדת התביעה ביחד לשאלה שבמחלוקת, כשחברי היום אומר שאינה במחלוקת כלל, משמע המהירות בה נהג הנאשם. היום חברי אומר שלא על כך התווכחנו בכלל. מעבר לכך אזכיר כי המערער נמנע מלהעיד בערכאה קמא. בוודאי שיש לך משקל הראייתי המשמש כנגדו.

אני סבור שאם המערער היה נוהג במהירות המותרת לנהיגה במקום בו נתפס, היה אומר נהגתי כחוק. מכיוון שלא נהג כחוק, אמר "לא אני הרכב שנתפס במכשיר הממל"ז". לפיכך אני סבור שעל בית המשפט לדחות את הערעור, ולחילופין להשיב את התיק לבית משפט קמא כדי שבית המשפט ידון בעניין שהיום חברי אומר שהוא במחלוקת, כאשר אנו טוענים ששאלה זו לא הייתה במחלוקת בבית משפט קמא לאור התשובה לאישום.

ב"כ המערער:

אם בית המשפט יקבל את תיק של בית משפט קמא, בית המשפט יראה ששאלה זו הייתה במחלוקת לפי הסיכומים כי אני טענתי זאת בסיכומים.

ב"כ המשיבה:

אם הטענות בעניין זה אכן נטענו ע"י חברי בסיכומיו ונדחו שם, אזי השופט ששמע את התשובה לאישום באזניו, הוא בעל היתרון והיחיד שיכול לפסוק מה הייתה תשובתו המדוייקת של המערער. לכן אני מבקש לדחות את הערעור.

החלטה

למרבה הצער תיק בית משפט קמא לא הובא בפני.

לפיכך אני מורה כדלקמן:

א.      המזכירות תפעל להביא בפני את תיקו של בית המשפט קמא, ולא יאוחר מיום 6/6/05.

ב.       המזכירות תביא התיק בפני יחד עם תיקו של בית משפט קמא, ואז אכתוב את פסק הדין והצדדים יקבלוהו באמצעות הדואר.

ניתנה היום י"ד באייר, תשס"ה (23 במאי 2005) במעמד הצדדים.                                                                               

גלית ב.